״המקום בעולם בו כבר ביקרתי, והייתי חוזרת אליו עכשיו!״, או - סנוב, בביאריץ כבר היית?

״המקום בעולם בו כבר ביקרתי, והייתי חוזרת אליו עכשיו!״, או - סנוב, בביאריץ כבר היית? 

אז מסתבר שלאצולה יש ריח, ואני הרחתי אותו לראשונה בעיירה עתיקה שדמה כחול, ושמה בצרפת ״ביאריץ״.

ביאריץ שוכנת בחבל הבסקים, המשתרע על חלקים של צפון ספרד ודרום צרפת. עיירת הנופש הכמוסה הזאת מונחת לחופו של הים האטלנטי, ולמען האמת היא כמוסה קצת פחות עבור אלה מאיתנו המשתייכים לאריסטוקרטיה הצארית הרוסית. יש כאלה בקהל..?

אכן, ביאריץ היתה חביבה במיוחד על בעלי הממון והשררה הרוסים, ולצד צארינות מפונקות, שמצאו מרגוע על החול הרך של חופי העיירה, גם גדולי תרבות כצ׳כוב ונבוקוב ראו במימי המקום הצלולים יעד מועדף לרחצה של קיץ. ולא רק הם. שחקנים, אמנים ובעלי זכויות-יתר משלל מדינות ולאומים מוצאים עד היום בביאריץ משכן אהוב במיוחד עבור החודשים החמים. הכחול כאן הוא כחול, גם למעלה גם למטה, הרוח מנדפת את הזיעה ברוך, והשחפים מקרקרים סביב המגדלור הלבן, הציורי. בקיצור – מה שרואים בסרטים? אז כזה.

יוקרה, כבר הבנתם, היא שם המשחק פה. וגם גלישת גלים, והמון. אם את חלומותיכם מעטרים גולשים שריריים ושזופים, עם שיער בלונדיני ארוך שנוצץ בשמש הצהריים, או עלמות חשופות חזה ומחוטבות להפליא, שגם מתוך שינה ידעו להבדיל בין כל סוגי צדפות המאכל, מהרו והכניסו לרשימה שלכם את ביאריץ, ורצוי במקום גבוה למעלה.

ממש בסמוך לטיילת, ליד חנויות שבהן ניתן למצוא נעליים של ״טוד׳ס״ ותיקים של ״שאנל״ (כי אם לא כאן, אז איפה..?), עומד הקזינו היפיפה של עיירת-הקיט. גם מי שאינו חובב הימורים, כדאי שיסמן ״וי״ על ביקור במבנה השיש הזה, הבנוי בסגנון רומי. בכלל, כל רחוב כאן, כל סמטה, כל מדרכה, ישלחו לכם קריצה מן המאה ה-11, עת הגיחה ביאריץ לאוויר העולם, תחילה ככפר דייגים קטן.

כפי שאפשר לנחש בקלות, התייר הביאריצי המצוי אינו מחפש להשביע את רעבונו באמצעות נקניקיה שחוממה במיקרוגל. לא, לא... כאן המסעדות מדייקות בכל מנה. למטבח הבאסקי יש ניחוח של ים, והו! כמה שהוא טרי..! דגים, דיונונים, סרטנים – מכל סוג, גודל וצבע, מחכים לכם בביאריץ ממש בכל פינה. אתר קולינארי מומלץ במיוחד הוא השוק המקורה שבמרכז העיר, ואם אינכם מקפידים על כללי הכשרות (פירות הים ובשר החזיר שולטים כאן שליטה מלאה) - כשתעברו את שעריו הגדולים יתגלה בפניכם גן-עדן של מראות ושל טעמים. חובה להגיע רעבים..!

לא בשביל כל מסעדה בביאריץ צריך למשכן חדר בבית. ממש לא. ובכל זאת, למי שחי את החיים הטובים עד הסוף - העיירה מציעה לא פחות מארבע מסעדות המעוטרות בכוכב מישלן..! הכיס שלי אינו מאפשר לי לסעוד בהן, ולכן לא אוכל לחוות עליהן דיעה מבלי להדרדר לכזבנות שפלה, אבל היי – אני אופטימית! אם כבר הייתי עושה בביאריץ הכל, על מה היה נשאר לי לכתוב בפעם הבאה..?

והרי ממילא הדברים הטובים ביותר בחיים אינם עולים כסף, או במקרה הזה – עולים פרוטות. כי מי שינחת במקום בחורף אולי יפספס את הים, אך ירוויח במקומו את הזקן המשופם והחביב שמוכר ערמונים לוהטים בכניסה לסניף המקומי של ה״גאלרי לפאייט״. הם מתוקים כדבש, מחממים לבב אנוש ברוח הקרה (מאוד!), וממלאים את הפה בתחושה של אירופה.

״בסדר, שכנעת אותנו! איך מגיעים?״

כאן עומדות בפניכם מספר אפשרויות. ניתן לנחות בשדה התעופה של ביאריץ עצמה, לאחר קונקשן בפריז, בברצלונה או במדריד. לחילופין, משלוש הערים הללו אפשר לסוע אל המקום ברכב שכור, ובכך להעביר כמה שעות (חמש וחצי ממדריד, שבע וחצי מברצלונה, תשע מפריז) בנופים המפעימים של בורדו, של הרי הפירנאים או של צפון ספרד, תלוי מהיכן באים, וגם באיזה מסלול בוחרים. שלא תגידו שלא הוזהרתם – לפרקים הנוף עוצר נשימה, מילולית. לא לבעלי לב חלש!

בפעם הראשונה שנסענו לביאריץ, בחרנו לעבור דרך הפירנאים, כשלפתע דיווחו ברדיו על סופת שלגים הולכת וקרבה. נטולי שרשראות לגלגלים של הרכב הקטן, אבא עשה כל שביכולתו על-מנת לצלוח את ההרים במהרה, פן ניתקע בדרך ונאחר לטיסה חזור. באחריות רבה הוא היה מרוכז במנוסתנו מן האזור, בעוד אמי ואני מתפעלות מהנוף בקריאות נרגשות. קצת ריחמתי על אבא, שראה הכל רק בבית, בתמונות שצילמתי דרך חלון הרכב החתום…

ביאריץ איננה סתם ״המקום בעולם בו כבר ביקרתי, והייתי חוזרת אליו עכשיו!״. אני חוזרת אליה בעוד חודש וחצי בדיוק..! נכון, בשביל לתפוס נאמנה את רוח המקום - נזקקתי למעט עזרה מידידה ותיקה בשם ״פלצנות״... בסדר, אז מה? החיים מורכבים גם מזה, גם מזה; והחיים בביאריץ הם חיים, במלוא מובן המילה.