תאור תמציתי של טיול מוצלח מאוד בן 12 יום בגואטמלה. משפחה בת 4 נפשות. הורים ושני ילדים בני-עשרה. לפני הטיול היו לנו חששות רבים, בעיקר במישור הבטחון האישי, שהתבדו במהלך הטיול. כן, צריך להיות מעט זהיר, את עם מעט מאוד זהירות, ניתן ליהנות בטיול נהדר לכל המשפחה.
23.12 (יום א'): נחתנו בגואטמלה סיטי בשעה 12:30 בצהריים. החלפנו 50 דולר בדלפק בשדה התעופה בשער שבדיעבד התברר כגרוע מאוד. ככל הניתן, כדאי להימנע מכך, להחליף כמה שפחות, ואחר כך להחליף כסף בבנק. וילסון (הנהג) חיכה לנו עם שלט בשדה התעופה. העמסנו את המזוודות על הוואן ונסענו כשעה לאנטיגואה. לינה באנטיגואה. (Quinta de las Flores). 140$ לחדר משפחתי שכולל 2 חדרי שינה, סלון עם אח, מטבח ופינת אוכל. מלון מקסים. וי-פי חופשי באזור הקבלה והמסעדה. בריכה יפה, חצר מלאת צמחיה. חסרון יחיד -; רבע שעה הליכה ממרכז העיר. בסךהכל, מאוד מומלץ. http://www.quintadelasflores.com/
24.12: עליה להר הגעש פקייה (pacaya). נסיעה של כשעה מהעיר. עולים עם האוטו עד לכניסה לפארק. אח"כ עוד שעה וחצי של עליה ברגל עד למקום שבו יוצא אוויר חם מההר ואפשר לצלות מרשמלו על מקל. נוף מאוד מרשים של לבה. הירידה לוקחת עוד שעה. בסה"כ צריך לשריין כשלוש שעות לצורך הביקור עצמו ועוד שעה נסיעה לכל כיוון מאנטיגואה. אפשר גם לעלות למעלה על גבו של סוס (20$). אנחנו עלינו וירדנו ברגל. לא היה קל. צריך נעליים טובות ומספיק מים. כדאי לעלות עם מדריך. מדריך אפשר לשכור במקום עצמו, אין צורך מראש, אבל רוב המדריכים במקום אינם יודעים אנגלית. מדריך דובר אנגלית צריך לארגן מראש. לא ברור אם יש בכך צורך. לנו באנטיגואה (Quinta de las Flores). 140$
25.12: נסיעה מאנטיגואה לאגם אטיטלן (כשעתיים). נסענו עד פנחצ'ל (עיירה צפופה ומלוכלכת על שפת האגם). משם לקחנו סירת מנוע לשייט של חצי שעה עד למזח הפרטי של המלון. העלות -; 250 קצלס (33$) מהמזח שבכניסה לעיר. במזח שבמרכז העיר רצו 450 קצלס. קבענו עם בעל הסירה שיבוא לאסוף אותנו ביום העזיבה בשעה 09:30 בבוקר. לינה באטיטלן. (Posada de Santiago) 120$ לחדר הכי טוב במתחם. המלון בבעלות זוג אמריקאים מבוגרים. האוכל מצוין!!! החדרים נחמדים ונקיים. השירות מעולה. בריכה + ג'קוזי + סאונה. המתחם של המלון נמצא על שפת האגם ומול הר געש כבוי. מקום מקסים. למלון גם קייקים שאפשר לקחת לשייט ללא תשלום נוסף. החדר כלל חדר שינה זוגי, סלון עם 2 מיטות. מקלחת גדולה. מרפסת עם כורסאות וערסל. מקום בהחלט מומלץ. http://www.posadadesantiago.com/
26.12: ביקור רגלי בכפר סנטיאגו דה אטיטלן על גדת האגם בהדרכתה של דולורז, שתאמתי איתה את הסיור מראש. [email protected] הסיור כלל הסברים על הכפר, על תרבות המיה, על ההיסטוריה של הכפר בעת מלחמת האזרחים, על המדריכה עצמה, שנאלצה לברוח מגואטמלה לארה"ב. ראינו טקס ריפוי אוטנטי של המיה באחד הבתים בכפר, בשיתוף רופא האליל, האליל עצמו והחולה הזקוקה למרפא. ביקרנו בכנסיה המקומית ושמענו את הסיפור המיוחד שלה, למדנו ל מערכת היחסים המורכבת בין הכנסיה הקטולית לבני המאיה, שעדיין מאמינים בסתר באליליהם ומזכירים קצת במובן זה את האנוסים בספרד, והלכנו לראות את אימה של המדריכה שעושה עבודות אריגה וריקמה. סיור של שעתיים וחצי. מאוד מעניין. 45$. קנינו מאימה של המדריכה ריקמות. למחרת התברר לנו ששילמנו מאוד ביוקר, שכן בצ'יצ'יקסטננדו היינו משלמים על אותן עבודות כחצי המחיר. ככלל, מומלץ להמנע מרכישת עבודות יד אם מגיעים לצ'יצ'יקסטננדו, שכן שם יש הכי הרבה מבחר והכי זול.
27.12 (יום ה'): בשעה 09:30 הגיעה סירת המנוע בדיוק כפי שקבענו איתה. שייט של חצי שעה, העמסת המזוודות על הוואן ונסיעה מפנחצ'ל לשוק בצ'יצ'יקסטננדו (Chichicastenando) (כשעה). ימי השוק הם חמישי וראשון. טיילנו כשעתיים בשוק, שכולל הרבה מאוד עבודות יד וגם דברים למקומיים. שוק מאוד יפה וצבעוני. המחירים לא יקרים וכל מחיר הוא פתח למיקוח. קנינו רקמות, כובע לרביד, תיק, חלילית ליותם, ערסל ישיבה, 2 חולצות רקומות לנטע, צעיפים. בדיעבד הצטערנו שלא קנינו עוד דברים, שכן בכל מקום אחר המבחר היה יותר קטן והמחירים יותר גבוהים. משם נסענו בחזרה לאנטיגואה כדי לקצר טווח לנסיעה שלמחרת. לינה באנטיגואה. (Quinta de las Flores) הפעם קיבלנו 2 חדרים זוגיים, שכן לא היה חדר משפחתי. פחות טוב אבל עדיין טוב. אכלנו ארוחת ערב במלון.
6.28.12 נסיעה מאוד ארוכה ומתישה לכיוון סמוק שמפיי (semuc champei) כ- 65 ק"מ מזרחית לקובן (coban), ליד העיירה Lanquin. (כ- 8 ש' נסיעה, 250 ק"מ). 5 שעות לקחה הנסיעה עד לקובן. עוד שעה מקובן עד למקום שבו נגמר הכביש הסלול (45 ק"מ). עוד שעה משם עד ללנקין (11 ק"מ) ועוד שעה מלנקין לסמוק שמפיי (13 ק"מ). בקיצור, מקובן לסמוק - 70 ק"מ שלוקחים 3 שעות. יש לקחת זאת בחשבון. דרך העפר עד לנקין אינה טובה אך עבירה לכל כלי רכב. הדרך מלנקין לסמוק יותר משובשת ותלולה. אנחנו נסענו עם וואן, אבל עדיף רכב יותר גבוה ו- 4X4, בעיקר אם נוסעים לאחר גשם, כשהדרך בוצית. בגלל שיצאנו מאנטיגואה רק בשעה 10:30 הגענו כבר בחושך וזה לא היה נעים. עדיף להתחיל יום כזה בשעה מוקדמת, אלא שלא הערכנו שצפויות לנו 8 שעות נסיעה. כאמור, יום מאוד מתיש ולא ממש נעים. לינה בסמוק שמפיי. (Hostal el Portal). מדובר בבונגלוסים, בסגנון תרמילאי. אין מים חמים. חשמל יש בין שעה 18:00 (כשמחשיך) ועד לשעה 22:00. אוכל אוכלים במלון עצמו. האוכל סביר. (502) 4091-7878; 5068-1575 יתרון: המלון נמצא 50 מ' מהכניסה. לשמורה. למרות המלון הבסיסי, נראה כי המיקום מנצח.
http://www.hostalelportaldechampey.com/index1.htm 7.29.12 סמוק שמפיי (semuc champei) . טיול בשמורה + רחצה במים. אפשר גם להוסיף סיור במערה שנמצאת מחוץ לשמורה וכן שייט אבובים בנהר. המקום עצמו מארגן סיור של יום שיוצא מהמלון בשעה 10:00, חוזר בצהריים לארוחת צהריים. ממשיך לסיור במערה, חוזר למלון ויוצא שוב לשייט אבובים של חצי שעה. מומלץ להצטרף לסיור. אפשר לכל היום ואפשר לחצי יום. לינה בסמוק שמפיי. (Hostal el Portal). השמורה עצמה יפה ומיוחדת. יחסית לא הרבה תיירים, נראה שבעיקר בגלל קשיי ההגעה. אוכלים במלון.
8.30.12 יציאה מהמלון בהסעה של המלון עצמו בשעה 07:00 בבוקר ללנקין (כשעה). בלנקין ארוחת בוקר במסעדה שנמצאת באותה בעלות כמו המלון. יש אפילו שקשוקה. אכלנו אבל לא התלהבנו. במקום חלה טרייה קיבלנו טוסט. עוד כשעה נסיעה עד לדרך הסלולה. עוד כשעה על הכביש עד לקובן, ומשם צפונה בכביש טוב יחסית עד לאל-רמטה, על שפת האגם (כ- 4 שעות) סה"כ -; 7 שעות נסיעה. הדרך מעניינת ויפה, עובדת בתוואי נוף שונים ומגוונים. עדיין מדובר ביום די קשה מבחינת נסיעות. אם יש זמן אפשר להוסיף עוד יום באזור לצורך ביקור בשמורה פרטית: Parque Ecologico Hun Nal Ye. לא מימשנו זאת. לינה באל-רמאטה -; ( La Casa De Don David). 135$ ללילה לשני חדרים (שולם מראש) אפשר לרחוץ או לשוט על האגם. עלות החדר כוללת גם ארוחה שאפשר לבחור. המלון בבעלות של בוטנאי אמריקאי מבוגר. מתוחזק מצוין ומאוד נחמד ונעים. מזגן בחדרים. האוכל ברובו לא היה טעים לנו, למרות שהמנות היו מושקעות. המלון מארגן גם סיורים ופעילויות בסביבה. הזמנו סיור בוקר על האגם עם סירה לתצפית על ציפורים -; 25$ לאדם לסיור של שעתיים וחצי -; ממש שווה.
http://www.lacasadedondavid.com/en/index.php 9.31.12 קמנו מאוחר ונחנו קצת מהימים הקודמים. אחר כך הלכנו ברגל לסיור בשמורה קטנה שנמצאת במרחק של 2 ק"מ מהמלון, על הגדה הצפונית של האגם. בשעה 14:00 יצאנו בנסיעה עם ווילסון לטיקאל (כחצי שעה), כדי לפגוש שם את המדריכה שלנו לסיור בטיקאל. קבעתי איתה את הסיור כמה חודשים מראש. הסיור בטיקאל ארך כ- 3.5 שעות. סיור שקיעה. קבענו בדלפק של Tikal Inn Hotel בשעה 15:00. העלות 20$ לאדם, לא כולל דמי כניסה לשמורה (150Q ). המדריכה, רוקסי אורטיז, היתה מצוינת. מדברת אנגלית שוטפת, בעלת ידע עצום על המקום, ארכיאולוגית בהשכלתה ובמקצועה, שלצורך פרנסה צריכה לעסוק גם בהדרכת תיירים, אך עושה זאת מצוין. מאוד מאוד מומלץ. חווייה מיוחדת מאוד. Roxy Ortiz.http://www.tikalroxy.blogspot.co.il/[email protected] לינה באל רמאטה (La Casa De Don David ). אפשר גם לרכוש סיור בטיקאל דרך המלון -; 60$ לאדם.
10.1.1 בשעה 06:30 בבוקר פגשנו על המזח את לו, אמריקאי שחי במקום כבר 10 שנים וחוקר את הטבע באזור. הוא לקח אותנו בסירה שלו לסיור תצפית על ציפורים, שהיה מקסים. אדם מעניין כשלעצמו, הטבע מקסים והאווירה בשעות הבוקר המוקדמות משכרת. חזרנו בשעה 09:00 לארוחת בוקר, להעיר את יותם (שהעדיף לישון עוד קצת), ולארוז את התיקים. בשעה 10:00 יצאנו לדרך לריו דולצ'ה (206 ק"מ, כ-4 ש' נסיעה). יום מראש תיאמנו בטלפון עם המלון את מקום ושעת המפגש שלנו לצורך שייט על ה- Rio Dulce (הנהר המתוק), המחבר בין ריו דולצ'ה וליוונגסטון, למלון. התאום עבד יפה ובערך בשעה 14:00 פגשנו את גבריאלה ומרטין במרינה שממנה יוצאת הספינה. אכלנו ארוחת צהריים ובשעה 15:00 לערך יצאנו לשייט של כשלושת רבעי שעה לכיוון המלון (Finca Tatin). (502) 4148-3332 למלון לא ניתן להגיע שלא באמצעות סירה.
http://www.fincatatin.centroamerica.com/main.htm
כרגיל, לקחתי את הבונגלו הכי גדול ומאובזר. 2 קומות, 6 מיטות. מקלחת ושירותים צמודים. לכל מיטה כילה נגד יתושים. במקלחת אין מים חמים, אולם יש מקלחת חמה ציבורית שאפשר להתקלח בה. גם פה יש חשמל בין 18:00 ל- 22:00 בלבד, אלא שבחדר יש גם תאורה המבוססת על תא סולרי, כך שניתן להדליק אור בכל שעה. חוץ מזה -; הבאנו איתנו פנסי ראש לכל צרה שלא תבוא. המלון הוא למעשה מערכת של בונגלוסים במעבה יער הגשם, על גדת הנהר. כל המלון בנוי על כלונסאות, שתחתן מים ובוץ. חלק מהבונגלוסים ממש על המים. כולם מתרכזים באמצעות מערכת שבילים וגשרונים למרכז, שבו ערסלים, מסעדה, ספרי קריאה ועוד. הכל מעץ מהמקום. מקום מקסים ביופיו. הגענו ומייד קפצנו בשמחה למים. מי הנהר חמימים וממש נעימים. מידי פעם עוברת ממול סירה או קנו עם מקומי או שניים חותרים בנחת. מסביב הכל ירוק מאוד, המון ציפורים. יחסית מעט יתושים, אם כי הקפדתי כל הזמן למרוח אלתוש. בערב ארוחה "משפחתית". כל אורחי המלון מתקבצים בשעה היעודה סביב שני שולחנות ובעלי המלון מגישים את ארוחת הערב. אין בחירה ובעלי המלון הם המבשלים. כל יום תפריט אחר. זה נחמד כי זה יוצר הזדמנות נוחה להכיר מטיילים נוספים מכל העולם.
11.2.1 בשעה 06:30 רביד ואני לקחנו קייק לשייט בוקר על הנהר. שטנו כשעה, צפינו בציפורים והתרשמנו מהטבע המתעורר. בשעה 09:30, לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לסיור שהזמנו יום קודם עם סירת המנוע של המלון. שטנו מהמלון לכיוון מזרח, עד שהגענו לשפך של הנהר לאוקיינוס האטלנטי. על השפך עצמו נמצאת עיירה בשם ליווינגסטון, שהמייחד אותה הוא אוכלוסייתה כהת העור. עירוב של אפריקאים ומקומיים. קוראים להם "גריפונה", והם נראים אפריקאים. זה המקום היחיד בגואטמלה שבו הם נמצאים. בבליז והונדורס יש קהילות נוספות שלהם. מעבר לכך אין מה לעשות בעיירה ועל כן לא חנינו בה. השייט עצמו עד לשפך הנהר מדהים ביופיו, קירות של צמחיה עבותה משני צידי הנהר, הרבה ציפורי מים כמו שקנאים, קורמורנים, אנפות ושחפים לאורך הדרך. חובה. מהשפך המשכנו לשוט צפונה עד למקום שנקרא שבעת המפלים. שמורת טבע קטנה ויפה שמחייבת הליכה קצרצרה בתוך המים. מאוד יפה. זרימה של מים, הרבה מפלים קטנים. לא מצדיק נסיעה במיוחד אבל בהחלט מצדיק עצירה וביקור.
משם המשכנו עוד כמה קילומטרים של שייט עד לחוף קריבי שנקרא פלאיה בלנקה (החוף הלבן). חוף קריבי טיפוסי עם חול לבן, דקלי קוקוס עד קו המים כמעט, ומים חמים. התרחצנו בחוף, נטע השתזפה, ואפילו אכלנו שם ארוחת צהריים שהמקומיים מאלתרים, עם דגים שהם דגו יותר מוקדם. באופן מפתיע היה די טעים. בשעה 14:00 התחלנו לשוט בחזרה. השייט ארך כשעה ובכל החלק של הים היה לא נעים, שכן היה מלווה במטחי מי ים ובגלים די גבוהים. נרטבנו לא מעט עד שהבנו שאפשר להתכסות ביריעות ניילון שייש בסירה בדיוק לצורך זה. בערך בשלוש הגענו בחזרה למלון, ויותם החליט שעכשיו הוא רוצה לקחת קייק ולשוט למעיינות החמים שנמצאים כחצי שעת חתירה מהמלון. לא היתה ברירה אלא להצטרף אליו, אולם לאחר כעשר דקות חתירה התייאשנו והחלטנו לחזור. היה יום די מפרך אך מאוד חווייתי.
12.3.1 בשעה 10:00 יצאנו עם הסירה המקומית במסע חזרה על הנהר לריו דולצ'ה ובשעה 11:00 התחלנו בנסיעה לכיוון גואטמלה סיטי, בירת המדינה והעיר היותר מכוערת ומסוכנת בה. הגענו למלון בשעה 16:00 לערך (275 ק"מ, 5 שעות). לאחר החוויה הספרטנית של חלק מהמלונות בדרך החלטנו להתפנק בלילה האחרון במלון חמישה כוכבים מפואר (Barcelo). 117$ לחדר זוגי. http://www.barcelo.com/BarceloHotels/en_GB/hotels/Guatemala/Guatemala-City/hotel-barcelo-guatemala-city/general-description.aspx
נפרדנו מוילסון לאחר שהות משותפת של 12 יום כמעט, השארנו לו טיפ של 100$ שבהחלט הגיעו לו, והלכנו לאכול בפיצה האט שנמצאת מעבר לפינה. החלטנו שאין לנו מה להסתובב בעיר, שיכולה להיות מסוכנת ולא נעימה. גם האוכל היה די מגעיל.
13.4.1 בשעה 06:00 נסענו עם השאטל של המלון לשדה התעופה, ובשמונה ועשרים כבר היינו על המטוס בדרך חזרה הביתה, עייפים אך מרוצים. מאוד.
כללי:
דברים לקחת: אלתוש ; פנסים ; סנדלים ; נעלי הליכה ; ג'י פי אס ; ספר טיולים; מפה ; פנס ראש; ויטמין B-1, אלוורה, קרם הגנה, כובעים, בגדי ים, תרופות, טלפון שאפשר להכניס לו סים מקומי.
גואטמלה היא 9 שעות אחורה לעומת ישראל.
שקעים אמריקאים.
תחבורה: העלות של מיניבוס עם נהג ל- 12 יום היתה 1,350 דולר (Guatamala Adventures). מהשוואת מחירים קיבלתי משרע רחב של הצעות מחיר. ההצעה שבחרתי היתה מהזולים יותר, ועם המלצות מצוינות. העלות נקבעה לפי המסלול, כאשר לכל יום היתה עלות שונה בהתאם ליעד הנסיעה והמרחק של אותו יום. ביום ללא נסיעות העלות היתה 45$ לצורך הוצאות הנהג. מבדיקותי עלה ששכירת רכב לנהיגה עצמית היתה עולה משמעותית יותר. בהנחה שהיינו שוכרים רכב 4X4 גדול, המחיר הוא יקר, ואליו יש להוסיף גם עלויות דלק וביטוח, שבמקרה של גואטמלה אינו מכסה כיסוי מלא. לכך יש להוסיף את הקושי לנהוג בגואטמלה נוכח הכבישים הצרים, הדרכים המשובשות והשילוט החלקי.
נהג פרטי מסייע בעוד שני דברים: 1. אין בעיה להשאיר את האוטו כאשר נמצאים במקום מרוחק; 2. הוא מסייע בתקשורת עם האוכלוסיה המקומית, יתרון חשוב למי שאינו דובר ספרדית. הרגשתי גם טוב מכך שאני מספק תעסוקה לאדם מקומי וכולם נהנים מכך.
הרכב, מיניבוס יונדאי ל-9 נוסעים, היה מאוד נוח, עם מיזוג אוויר, כסאות מתכווננים, נטע יכלה לישון מאחור בחלקים נרחבים של הנסיעה והיה מרחב אישי מספק לכולם.
חברת הנסיעות התנהלה ללא דופי ואני ממליץ עליה בחום. לדוגמא, בטעות שילמתי להם 25 דולר יותר ממה שסוכם. הם שמו לזה לב, הסבו את תשומת ליבי לכך והחזירו לי את התשלום העודף ביוזמתם. כל הקשר לפני הטיול היה עם לורן, שנתנה לי שירות מצוין. לפני שהחלטתי להתקשר איתם דיברתי עם כמה לקוחות ישראלים שטיילו איתם. כולם היו מאוד מרוצים.
http://www.guatemalanadventure.com/.
25 דולר שילמתי לחברת התחבורה לצורך קבלת טלפון מקומי עם 50 דקות שיחה טעונות בו מראש. זה היה חשוב גם כדי לתאם מפגשים עם וילסון, גם כדי להתקשר למלונות, וגם לצורך השקט הנפשי. עם זאת, ראיתי שהסים מהארץ עובד גם בגואטמלה, איני יודע באיזו עלות.
גואטמלה היא מדינת עולם שלישי מובהקת. הרבה עוני שניכר לעין, כבישים משובשים וצרים, היעדר השקעה מספקת בתשתיות, לכלוך במקומות ציבוריים. יחד עם זאת, טבע מקסים, אטרקציות יחודיות, ואווירה נעימה.
למרות מה שקראנו על רמה גבוהה של אלימות היתה לנו תחושה של בטחון אישי, נינוחות, קשר נעים ונינוח עם האוכלוסיה.
ככלל, אין מה לחפש בערים, לא הגדולות ולא הקטנות, אלא אם כן רוצים משהו ספציפי. יוצאת מכלל זה אנטיגואה, שהיא שמורת טבע בפני עצמה. הרבה תיירות, נקיה יחסית, נוכחות מוגברת של משטרה, המון מסעדות ובתי קפה, ואווירה נעימה מאוד.
נהננו מאוד בטיול, ואנו ממליצים עליו בחום לכל מי שמחפש משהו אחר, פחות מתויר, מעניין ולא שיגרתי. טיילנו, שני הורים, ילדה בת 19 וילד בן 15, וכולם נהנו.
לטיפים ולעצות נוספות ניתן לכתוב ל: [email protected]
תהנו.
