שלום לכולם, דיווח נוסף לאחר ניתוק של שלושה ימים צפוייםללא אינטרנט, ולהפתעתנו, עוד שנים כאלו בסן פרנסיסקו...
אז כרגיל, עדכון מהרגע – אנחנו בחניון הקרוואניםאשר בפסיפיקה, עיירה במבואות סן פרנסיסקו. אמנם רק חניון אספלט (יש גםמיקומים בחניון צופים לאוקיינוס – אבל משוגע מי שמעוניין לחטוף את הרוח הקפואהמהים) אך לאור חוסר הקמפים באזור – זו נראית האופציה הסבירה ביותר, פרטיםבהמשך.
אמור להיות כאן – במרכז ההייטק של מערב ארה"ב אחלה אינטרנט, אך לצערנוהאינטרנט בקמפ כבר לא עובד יומיים ואנחנו מצליחים רק "לגנוב" WIFI מבית קפה במרחק 2דק' נסיעה, לכן כרגיל כותב בOFFLINE-ונשלח מחר.
בפעם האחרונה, דיווחתימבישופ בדרכינו ליוסמיטי. היום החל בהצטיידות במזון ודלק לקראת שלושת ימי הניתוקבשמורה, ביקור במאפייה המפורסמת של "שץ" (למדנו מניסיונה של איריס, והלכנו עלכמויות...הלחמים והעוגות הספיקו עד היום בערב לקבלת השבת האחרונה שלנובארה"ב).
בחנייה ממול, ראינו זוג אמריקאים מגיעים עם קרוואן טריילר עצום. הפעם לא עמדנו בפיתוי, דפקנו על הדלת וביקשנו לראות איך דבר כזה נראה מבפנוכו... אז זה אפילו יותר ממה שחשבנו. מלבד העובדה שיש ה כ ל כמו בבית (לא מוקטן או לא נוח - פשוט רגיל, התברר שהם גם סוחבים בפנים סירת מירוץ גדולה... כך שהם מגיעים לאגם, הסירה מחליקה החוצה ובמקומה ספות, שטיחים - סלון !
ב12:30 הגענו לתחנה הראשונה היתה במונו לייק, בשמורSouth Tufa. תהיה נחמד, טיפה חם, סיור של 30-60 דקות בשביל המסודר, לא זיהיתי את המקום שממנו צולמה העטיפה של התקליט של פינקפלויד, אבל לאור ירידת המפלס – כנראה שהמקום די השתנה ב 35 השנים האחרונות.
אז כרגיל, עדכון מהרגע – אנחנו בחניון הקרוואניםאשר בפסיפיקה, עיירה במבואות סן פרנסיסקו. אמנם רק חניון אספלט (יש גםמיקומים בחניון צופים לאוקיינוס – אבל משוגע מי שמעוניין לחטוף את הרוח הקפואהמהים) אך לאור חוסר הקמפים באזור – זו נראית האופציה הסבירה ביותר, פרטיםבהמשך.
אמור להיות כאן – במרכז ההייטק של מערב ארה"ב אחלה אינטרנט, אך לצערנוהאינטרנט בקמפ כבר לא עובד יומיים ואנחנו מצליחים רק "לגנוב" WIFI מבית קפה במרחק 2דק' נסיעה, לכן כרגיל כותב בOFFLINE-ונשלח מחר.
בפעם האחרונה, דיווחתימבישופ בדרכינו ליוסמיטי. היום החל בהצטיידות במזון ודלק לקראת שלושת ימי הניתוקבשמורה, ביקור במאפייה המפורסמת של "שץ" (למדנו מניסיונה של איריס, והלכנו עלכמויות...הלחמים והעוגות הספיקו עד היום בערב לקבלת השבת האחרונה שלנובארה"ב).
בחנייה ממול, ראינו זוג אמריקאים מגיעים עם קרוואן טריילר עצום. הפעם לא עמדנו בפיתוי, דפקנו על הדלת וביקשנו לראות איך דבר כזה נראה מבפנוכו... אז זה אפילו יותר ממה שחשבנו. מלבד העובדה שיש ה כ ל כמו בבית (לא מוקטן או לא נוח - פשוט רגיל, התברר שהם גם סוחבים בפנים סירת מירוץ גדולה... כך שהם מגיעים לאגם, הסירה מחליקה החוצה ובמקומה ספות, שטיחים - סלון !
ב12:30 הגענו לתחנה הראשונה היתה במונו לייק, בשמורSouth Tufa. תהיה נחמד, טיפה חם, סיור של 30-60 דקות בשביל המסודר, לא זיהיתי את המקום שממנו צולמה העטיפה של התקליט של פינקפלויד, אבל לאור ירידת המפלס – כנראה שהמקום די השתנה ב 35 השנים האחרונות.
משםעזבנו במהרה את החום (הלא נורא) של מונו לייק, ועלינו לנקודה הקרה ביותר במסע שלנו-"טיוגה פאס". רבים כבר כתבו על העלייה לטיוגה – הכל נכון, הנוף עוצר נשימה, עוצמתההרים, האגמים הכחולים עולה על כל דמיון. בכניסה, הרינג'ר מתוחקר ביחוד עקב הקורהצפוי והעובדה שבקמפים של יוסמיטי אין אף חיבור. התשובה 0 מעלות הלילה...בררר... (בסוף לא היה כל כך נורא). היה כייף לראות שההר מעלינו והנחל המלווה אותנו עד הקמפב:
Toulimne Meadowsנקרא Mt. Dana ו- Dana River, אז בכלל היה שווה – דנה מרוצה.
הבחירה לבלות לפחות לילה אחד בטיוגה התבררה כמוצלחת. חששנו מלחץ תיירותי כבד בוואליוהרווחנו אזור מקסים (יעל רצתה להישאר עוד ועוד). לאחר התמקמות בקמפ (אמנם מזמיניםמראש אך המיקום הספציפי לפי שעת ההגעה), יצאנו בהמלצתו של הרינג'ר שלנו לטרק Medium Level ל .Dog Lakeהדרך אמנם בעלייה, אבל מאד יפה. הבנות אמרו שמרגישות שהן ממשמהלכות בתוך אגדה (האמת ממש נכון), בדרך סנאים, במבי, פלגי מים... ובסוף... לאחרכמייל וחצי – אגם מדהים, כחול ונסתר,לא היינו עוזבים אלמלא החושך הקרב... למרותשהיה אפשר לטייל עוד ועוד רק באזור הזה (היינו ממש קרובים ללמברט דום אבל כבר היהמאוחר להמשיך (מסלול מומלץ), החלטנו לעזוב בבוקר לכוון הוואלי. הלילה היה קר אבל לאהיסטרי (בייחוד לאור העובדה שהבנות לבשו כל מה שיש להן בגרדרובה הצנועה שהביאועמן).
הבוקר השני ביוסמיטי החל בנסיעה ארוכה ומתישה במורדות עד הוואלי. המראות שוב יפים, אגם טאניה ועוד...הח לק הקשה הוא רוחבו של הכביש שלא נותן הרבהמשחק לקרוואנים ובטח לא לזוג שחולפים זה ליד זה... יעל הבטיחה שמזהה במפות מיקומיםיפים לארוחת בוקר, אך משום מה את כולם פיספסנו ומצאנו את עצמינו אוכלים רק בתוךהוואלי על גדות הנחל (קשה, קשה כאן).
קיווינו שיקבלו אותנו בבוקר כבר בקמפ השנישלנו (Lower Pines) ואכן המקום השמור שלנו היה כבר פנוי. הפעם הגענו לקמפ הכי יפהשלנו בטיול (יש עוד שלושה, אז לא 100%, אבל 99% – דיי בטוח). כזכור, ב 16 לאפריל ב 5אחה"צ, לחמתי קשות על מנת למצוא מקום, ואכן SITE מספר 60 הוא הכי הכי שווה. מצטט אתיעל - "הגענו לקמפינג על גדת נהר המרסד, הקרוואן שלנו - הראשון לפני המים. עציםוצל, ומעלינו אחד מסלעיי הענק של הפארק. אין יתושים, אין אנשים רועשים (חוץ ממשפחהאחת עם 3 בנות...) , שומעים את המים ואת הרוח בעצים." היינו בקלות שורצים שם שבוע- שבועיים, וזה בעצם מה שרוב המקומיים עושים שם. אפשר להעביר יום בלי להרגיש על גדותהמים, סירות, אבובי ציפה, BBQ בערב – לא צריך עוד כלום בחיים. אבל מי אנחנו שנשבוראת התוכניות... אז לאחר התמקמות, יציאה עם מערכת השאטלים המעולה (לא - אין תור ולאמחכים למעלה מ-4 דק' גם באוגוסט). יצאנו לטרק של מפלי וורנל ונוודה. הדרך בעלייה מתמדת, הנוף – יוסמיטי סטייל – מדהים. לא היה פשוט לבנות, היה גם חם יחסית. בקטע האחרון, במקום שכבר רואים ממש טובאת המפל והקשתות הנוצרות מהשילוב של הרסס והשמש, נפרדנו מיעל ודנה שהחליטו לרדת, ואני המשכתי עם הקטנות – מיכל ונטע לראש המפל, החלטה שהתבררה כמוצלחת משתי סיבות: אחד – ברור – המראה של המפל מלמעלה, מדהים וחזק. אבל הדובדבן היה דווקא בירידהלמטה. תוך כדי צעידה במדרגות התלולות, מישהו מפריע לנו בדרך, לא מתאים לאמריקאיםלהפריע, אלא אם כן הם דוב חום די גדול, שהחליט להזים את השמעות שדובים ביוסמיטי זהרק סיפור – אז אנחנו נתקלנו בכזה ואפילו מאד מקרוב, וההתרגשות היתה גדולה, עד כדיכך שהתמונות נלקחו דיי בפאניקה (עוד תראו).
אז לאחר שנרגענו, המשכנו בירידה, אבל פו – החליט שכייף לו איתנו וירד לבקר בגשר הגדול, שם כבר יש הרבה אנשים שנמלטו בבהלהמהשיכשוך במים. יפני אחד שברח מהר מידי, לא לקח את תיק הגב שמאד מצא חן בעיניהדובון – נטע קיוותה שכרטיסי הטיסה שלו לא היו בתיק, כי זה לא חזר אליו...
לאחרערב כייפי בקמפ, הבנות הודיעו שאם זכינו בכזה מיקום – מחר לא זזים ולא חשוב מה אבאתיכנן חצי שנה ליוסמיטי... אז זרמנו... לפחות חלקינו... אני שקשה לי להפסיד איזהמפל או תצפית ברדיוס כה קרוב, החלטתי לתור את הוואלי באופניים. הרעיון מצא חן בעינידנה, ועם בוקר שמנו פעמינו ל Curry Village שכרנו שני זוגות לכל היום (25$ לזוגאופני עיר + קסדה), ויצאנו לסיור. אין ספק, אמנם לא רכיבות אקסטרים, אבל מאד כייףונעים ונוח לרכב בפארק. כמי שרוכב בארץ, תרבות הרכיבה בארה"ב וההתחשבות ברוכבים לאמפסיקים להפתיע. אתה מתקרב 50 מטר מרכב – הוא כבר יעצור להיות בטוח שאתה עובר בבטחה – בארץ מי שחזק קובע, ואופניים הם לרוב לא. עברנו במפל היוסמיטי התחתון – בדרך להתייבשות סופית (כלשאר המפלים בשמורה שוצפים). כשחזרנו – החלפת משמרות, יעל ומיכל שעשו להן בוקר שלכייף בקמפ ,יצאו לרכיבה, ואני עם הבנות בעזרתם האדיבה של המשפחה האמריקאית לידינו (הגיעו עם ציוד לאגם – מה שרק אפשר לחשוב עליו), קפצנו למים הצוננים (מאד), אבובים, סירות ועוד. אני עוד הספקתי לרכיבת גיחה ל) Mirror Lakeדיי יבש) ואחה"צ, כבר היהלהם לא נעים ממני, אז וויתרו לי ויצאנו לנסיעה ארוכה ל Mariposa Grove הסמוכהלכניסה הדרומית לפארק.
בדרך עצירת חובה בתצפית "המנהרה" וממשיכים לעלות...
בדרך עצירת חובה בתצפית "המנהרה" וממשיכים לעלות...
בתוך החורשה אסור לנהוג ולכן אפשר לסייר בה בהליכה ביינותלעצים או בנסיעה בקרוניות מיוחדות תמורת תשלום. לאור העובדה שהסיור יהיה עםאוזניות, ולא למיכל או נטע איכפת אם יהיה באנגלית או יפנית הוחלט מייד להמיר אתהמסע הרכוב בהליכה רגועה בשבילים (וגם הרווחנו איזה 90$ על הדרך). סיכום משפחתילסיור: "לא משהו", "יפה, מעניין אך לא הפיל אותי", "למה שכחו לספר שהיו פה כל כךהרבה שריפות וחצי מהעצים על הריצפה...", "למה לא נשארנו בקמפ על הנהר"...
אז עלמנת להפיג את מעט האכזבה, החלטתי לצ'פר את החברה בעלייה מפרכת ל.Glacier Point. – זו נקודת התצפית הטובה ביותר על עמק יוסמיטי כולו, מגובה של כ- 1000 מטרים. נמצאתבמרחק של כ- 48 ק"מ מעמק יוסמיטי. הכביש לנקודה זו פתוח למעבר בחודשים מאי – ספטמבר)אם תנאי מזג האוויר מאפשרים זאת). בחורף הכביש נחסם ע"י השלגים.
"מה לא נלךלראות את ה Half Dome בשקיעה?" אז לא... לצערנו ולטימטומנו, לא הקשבנו לגלגל"צ ולאחר 15 דק' נסיעה בכוון – עצרו אותנו אנשי מע"צ אמריקה לזמן לא ידוע מראש, חיכינווחיכינו וגם חיכינו בלי לזוז. כשהגענו לצומת שממנה עולים לGlacier Point עוד אמרולנו – תעלו, תספיקו לשקיעה... אז לא נעלה? עלינו, והשקיעה מתקדמת, ואני נוהג כמומשוגע בסיבובים החדים בעליות והירידות, שרירי הידיים על ההגה כבר אבן, נושם לרווחהאחרי כל סיבוב שלקחתי חצי מהמסלול הנגדי (למזלי כמעט לא הייתה תנועה ממול – כולםהרי כבר שם מצלמים שקיעות ואני עוד בדרך), 3 קמ' אחרונים – תנועה כבדה ממול – כן.. הם כבר גמרו את הזכרון במצלמה מרוב צילומי שקיעות.. וחוזרים לישון, ואנחנו בסוףמגיעים לחנייה, כבר אין אנשים בתצפית, יעל שרואה את האכזבה בעיני אומרת "עזוב הכל – רוץ, אנחנו ננעל את הרכב", אז רצתי...ועוד איך רצתי, שקיעה כבר לא ראיתי אבל אורעוד היה ואח"כ אור אחר לגמרי – של הירח, אני אומר שהיה שווה – השאר – "לא, בטח לאהלחץ והעובדה שקרעת את הגיר והברקסים ל'ריבה' בדרך".
ידענו שכבר מאוחר וקררר שםלמעלה, אז את הפיקניק המתוכנן העברנו לתוך הקרוואן, ויצאנו לעוד שעה+ בדרך חזרהלוואלי. אז שעה זה לא היה... לא שלא שמענו גלגל"צ, גם לא שמענו שהיום זה היום שהםמפרקים את הכביש מהוואלי עד WAWONA לגורמים ובונים אותו מחדש, כך שכל 5 דק' עצרואותנו, נסענו אחרי רכבים עם צ'קלקה צהובה שפינתה כל פעם מסלול אחד... ע צ ב י ם ... מיכל ונטע נרדמו, יעל ודנה נשארו לבדוק שאני לא נרדם (איך אפשר בעצם), נהיגה מאדקשה, מצאנו את עצמינו רק בעשר וחצי בלילה בחזרה בוואלי... עוד היינו צריכים לרוקןאת 'ריבה' ב Dump Station וכך הסתיים לו יום שהתחיל רגוע ונגמר בנסיעותמפרכות.
זהו... אתמול אמרנו שלום ליוסמיטי – אחת ההצלחות בטיול עד כה על דעתכולם.
דרך יפה לסכם מדבריה של יעל: " כשרכבנו על האופניים בתוך היער, מיכל שאלהאותי אם אלוהים נמצא בכל מקום, ואני עניתי לה שאני חושבת שכן אבל שיש מקומות שהואמעדיף..." – זוהי יוסמיטי...
אתמול, רוב היום עבר בנסיעה לכוון סן פרנסיסקו, קצת קניות בדרך ואחה"צ נחיתה בפסיפיקה. בפסיפיקה כרגיל – ערפל כבד כל הזמן, אז כחלא היה לנסוע לעיר הגדולה, אחרי מאה מכונות כביסה ומקלחות כהלכה, יצאנו לשוקו וקפהב Seremonte Center של פאסיפיקה. נחמד, קטן (הרבה פחות אטרקטיבי מהימים שהייתי שםלפני לא מעט שנים) אבל מספיק. היום היה ה-יום שכה חיכיתי לו – לחזור לעיר האהובהעלי, ולהראות לבנות את כל המקומות שאבא מכיר ומספר עליהם בנוסטלגיה כל הזמן )נודניק(.
הנסיעה מהקמפ עם הבארט – סידור מעולה, 3 דק' עם ריבה לתחנת "קולמה" בדאלי סיטי, חונים (1$) בחניון הציבורי, ותוך 5 דק' אתה כבר טס ל .Powel St. במרכזהעיר. כל הסיפור אולי – 45 דק'.
התחלנו בנסיעה בטרולי F עד פישרמנס וורף, נחמד, תיירותי, כלבי ים... אני לא וויתרתי על מרק בלחם אצל "בודין" ,שרימפסיםמהדוכנים, וכולנו קינחנו בשוקולדים וגלידה אצל אדון ג'ירדלי...
לאור התורהגדול בתחנת הקרוניות של Hyde, החלטנו לטפס ברח' Hyde עד Lombard ומשם נמשיך בקרונית. המראה וההרגשה מדהימים למרות הזוויות הבלתי נתפסות, אבל רק ככה תופסים כמה העיר הזושונה ומיוחדת. אחרי הביקור ב Lombard, נסינו להמשיך בקרוניות אבל התיירים דחפוונותרנו למטה. אכזבה גדולה.
היה קר מאד היום בעיר, הוחלט (ע"י הגורמים המבצעיםבמשפחה) להמשיך ברגל ("מכאן רק יורדים אמר האב המנוסה"..) אז ירדנו וגם קצת עלינו ל Little Italy, ואח"כ לתוך ה China Town, היה מאד יפה ומעניין. ארוחת צהריים – כמעטכבר ערב מאד מוצלחת גם לילדות במסעדה וויאטנמית מומלצת מהספר של דגני " Golden Flower" על ג'קסון מעט מתחת לגראנט. ומשם דרך ה UNION SQ חזרה לבארט והביתה.
מחרמתכנן על החלקים מחוץ למרכז העיר, אז כנראה שגם "ריבה" תזכה לביקור בעיר הכל כך יפההזו (סן פרנסיסקו הרי ידועה בפתיחות לכל השונה והזר – אז מקוים שגם קרוואן יתקבלבאהדה(.
זהו להיום, מפעם לפעם יוצא לי יותר ארוך, מאד מקווה שלא משעמם, ולמישמחפש רק פרטים אינפורמטיביים – מצליח לדלות מפה ומשם.
אנחנו כבר מריחים אתהסוף, בשישי הבא כבר נהיה בבית, הייתי נשאר עוד חודש, הבנות – כבר מתגעגעות, אכתובשוב מכביש מס' 1
לילה טוב
ארז
