הר הגעש טאאל ”הר הגעש טאאל - לא מומלץ...“

אני לא אוהב לכתוב טיפים עם המלצות שליליות לגבי אתרי טבע, אך בכל זאת אחרוג ממנהגי הפעם. הר הגעש טאאל, שנמצא במרחק של שעה נסיעה דרומית ממנילה, נשמע כמו טיול יום חביב מהבירה. עם זאת, כדאי לדעת כמה דברים עליו. הדבר המרכזי הוא שמדובר במקום מאוד מאוד מתויר, אולי המקום היחיד בפיליפינים שבו הרגשנו כך (אם כי לא היינו בבורקאי). כפועל יוצא, מדובר בטיול יום יקר מאוד. זוג לא יוצא בפחות מ-2,000 פסו לתחבורה בלבד (לא כולל הוצאת נוספות), וגם זה רק אם יש לכם עצבי ברזל להתמקח זמן רב בכל פעם.

הר הגעש עצמו סביר, אך בהחלט לא שווה את כל תחושת הגועל. יש מכתש אחד שנראה יפה, אם כי לא אליו מטפסים, אלא למכתש אחר שבמרכזו אגם (זה הרבה פחות פסטורלי ממה שזה נשמע). לאורך כל הדרך (הלא מאוד ארוכה, כ-40 דקות הליכה בשביל מאוד נוח) תתקלו באנשים שינסו להציע לכם מכל הבא ליד, החל מלרכוב את הדרך על סוס (סוס די מסכן, שחוטף לכל אורך הדרך מכות ממי שמוביל אותו), ועד ללחבוט כדורי גולף לתוך האגם (ולאיכות הסביבה שלום).

בנוסף, הם מנצלים את תיירותיות היתר כדי לגבות כסף על כל דבר קטן, לעתים באופן מגוחך לחלוטין. למשל, כשסירתנו עגנה למרגלות ההר, ירדנו אל המים כדי ללכת לחוף, אך המקומיים עצרו אותנו ולא נתנו לנו לרדת עד שהם שמו חתיכת קרש שבין הסירה לחוף (הם קראו לזה “גשר עץ”), ועבור השירות הזה הם כמובן דרשו כסף.

כמות המציקנים במקום גדולה, ולעתים הם לא עוזבים אותך גם כשאתה אומר להם שאתה לא מעוניין והולך לדבר עם מישהו אחר. למשל – כשחיפשנו מקום לישון (אין כאלה במחיר סביר), מציקן אחד, שהציע לנו מקום מרוחק מהעיירה וסירבנו לו בנימוס, הלך אחרינו לכל מקום וביקש מבעל המקום לא להתפשר איתנו על מחיר נורמלי.