מסלול בן שבוע-שבועיים במונטנגרו ”תשעה ימים של מסלול תרמילאים במונטנגרו“

הגענו לעיר הבירה פודגוריצה בסןף אוגוסט, תקופה מומלצת מבחינת מזג אוויר וגם כי לא היה פיצוץ תיירים. אין סיבה להתעכב בבירה, זו עיר משעממת למדי. נסענו מיד באוטובוס צפונה לזבליאק, כ3 שעות. אחרי הליכה של 3 ק"מ הגענו ל-Auto Camp Mlinski Potok Mina, יעד מומלץ ביותר. ישנו באוהל שהבאנו מראש, יש שם מקלחת חמה ומטבח שאפשר להשתמש בהם. יש גם אופציה לישון שם בחדרים בתוספת תשלום. מזבליאק אפשר לצאת למספר מסלולי טיול בשמורת הדורמיטור. 

ברירת המחדל הראשונה של המסלולים המסומנים בשמורה היא הגעה לאגם השחור. זו הליכה קלילה של חצי שעה מהמחנה, שלא מרמזת על המשך הטיול. הנוף מדהים, ושווה הגעה והליכה גם למי שרוצה כמה ימים שקטים ורגועים בזבליאק. מכאן המסלול התחיל לעלות ברמת הקושי והפך למסלול מאתגר+. אי אפשר בלי להצטייד במפה של השמורה, שכוללת מבחר גדול של מסלולים, שכולם מסומנים באותו עיגול אדום, שבתוכו עיגול לבן. חשוב במיוחד לא לסמוך על קווי הגובה ועל מספור הקילומטרים, הם היו לא מדוייקים ברגעים החשובים. המסלול מאתגר ולא מתאים למי שלא נהנה ממאמץ פיזי. ביום הראשון הלכנו דרך קרחון מצפון מזרח לאגם השחור, עד לעמק שמתחת למערת הקרח. בדרך אפשר למצוא מספר בקתות המיועדות לשינה, בעקרון אמורים לישון רק בהן, ואם לא, מסתכנים בקנס משטרתי. אנחנו לא נתקלנו בבעיה כזאת, וגם אין הכוונה או שילוט שמתריעים על כך, רק שמועות. 

ביום השני יצאנו לכיוון האטרקציה המרכזית של הפארק - פסגת ההר "בובטוב". השארנו את התיקים אי שם בין השיחים, והתחלנו לטפס אל עבר הפסגה הגבוהה במונטנגרו, שהיא,כמו כל דבר במונטנגרו, לא הכי גבוהה בעולם. אבל עדיין, 2523 מטר זה לא הולך ברגל. למעלה יש נוף מטורף שללא ספק שווה את הטיפוס. הגענו לקראת הערב בחזרה למחנה. למחרת הלכנו ליום טיול נוסף בשמורה, עד לאגם Zminje. חזרנו לקראת אחר הצהריים ונסענו באוטובוס דרומה. התכוונו להגיע לשמורת הטבע ביוגדורסקה גורה, אבל האוטובוס זרק אותנו על גדות נהר טארה. היה לילה חשוך, והחלטנו להשאר שם ללילה. הקמנו את האוהל שלנו במחנה Most Auto Camp, יש מקלחת טובה, אין מטבח, ולא ידענו לאיזה נוף מטורף אנחנו עומדים להתעורר... אל תפספסו את נהר טארה. הגענו לשם ממש במקרה, וזה היה ללא ספק אחד הפיקים של הטיול. מדובר על נהר מדהים עם מים בצבעים פסיכודליים, עם גשר באורך 365 מטר שעובר מעליו. בבוקר ירדנו לארוחת בוקר על גדות הנהר. ואז כמעט מתנו. המלצה חמה: לא לנסות לחצות את הנהר. הזרם בו חזק וסוחף במפתיע הרבה יותר ממה שהוא נראה. אפשר לבקש לחצות בעזרת סירות רפטינג שעוברות מדי פעם. לביוגדורסקה גורה לא הגענו בסוף, אבל זו אמורה להיות שמורה שווה ביותר. 

מנהר טארה נסענו לדרום לעיר בודבה, נסיעה של כ-4 שעות. בודבה בקצרה: קחו את העיר העתיקה של ירושלים ושימו אותה בטיילת באילת. העיר העתיקה יפהפיה ומלאה בבתי קפה וחנויות, והטיילת שמחוץ לה היא הדבר הכי תיירותי שאפשר להעלות על הדעת. את האוהל מיקמנו ב"בודבה אוטוקמפ" שבשכונת ולי וינוגראדי. האירוח כולל מקלחת לא מושקעת ושירותי כריעה. בבוקר השני החלטנו ללכת כ- 7 ק"מ לאורך החוף, עד לאי "סבטי סטפן". החופים יפים מאוד, חבל רק שבמקומות רבים בתי מלון השתלטו עליהם, ויש חופים שלא תוכלו להכנס אליהם בלי להפרד מ-50(!) יורו. 

למחרת נסענו לקוטור. קוטור היא עיר עתיקה נוספת שנמצאת בתוך מפרץ מה שהופך את החוף שלה ליפה במיוחד, נטול גלים, ומפוצץ ביאכטות של תיירים עשירים. גם כאן העיר העתיקה יפהפיה ויש בה כמה כנסיות ששוות צפייה (קשה לפספס אותן). בקוטור ויתרנו על הקמפינג (הקרוב ביותר הוא במרחק 6 ק"מ מהמרכז), וישנו בהוסטל במרחק 10 דקות הליכה מהעיר העתיקה, בשם Hostel 4u. יש אופציה לחדרים פרטיים או לדורמס. מקום מגניב מאוד עם אינטרנט חופשי ומטבח מצוייד. למחרת העפלנו לרכס הלובצ'ן. התחלנו בעליה אינטנסיבית בדרך שנקראת "סולם קאטארו" מאחורי העיר העתיקה. אחרי כ-3 שעות עליה תפסנו טרמפ לאחד המקומות המפורסמים ביותר- מוזוליאום נייגושי. נייגוש היה מנהיג ומשורר מונטנגרי מפורסם, יש לו אחוזת קבר עצומה על הפסגה השניה בגובהה בלובצ'ן. יש נוף מטריף של 360 מעלות ואסור בשום פנים לוותר על ההגעה לשם, למרות שזה דורש השקעה. להגיע ברגל ביום אחד זו לא ממש אופציה, המקום נמצא כמעט 40 ק"מ מקוטור. 

למחרת נסענו כעשרים דקות באוטובוס לפראסט - עיירה חמודה עם מלאן כנסיות קטנות מצפון מערב לקוטור. מהחוף שלה אפשר להגיע בסירה לשני איים קטנים או סתם לקפוץ למים לשחיה. מפראסט חזרנו לקחת את הציוד שנשאר בקוטור ונסענו כשעתיים בחזרה ללילה אחרון בפודגוריצה. גם כאן, קמפינג אפשרי רק במקום מרוחק, לכן ישנו ב"מונטנגרו גסט האוס". גם שם מקלחות, אינטרנט ומטבח, והוא נמצא במקום מרכזי.