תחבורה ציבורית ומוניות בירדן ”רכב פרטי והתניידות בתחבורה ציבורית“

רכב: מומלץ למפונקים, לשוהים ארבעה ימים ומעלה, למתכננים טיולים שלא נגישים כל כך לתחבורה המקומית (איבן חאמד וכדו`) ולמעוניינים להימנע מחיכוך עם המקומיים. 

אגרות: ביטוח ישראלי (לא חובה) 390 ¤ תרגום רישיון 20 ¤ ביטוח ירדני החלפת לוחיות ואגרת מעבר 40 דינר (בערך, תלוי ברכב) אגרת יציאה 5 דינר נוספים עבור הרכב.

דלק: ישנם כמה סוגי דלק. סוג סבּיר, מומלץ להשתמש רק בסבּיר. קצת יותר יקר אך עדיין זול בכמחצית מעלות הדלק בישראל ולא יסכן את תקינות הרכב. יש תחנות דלק רבות סמוך לכבישים הראשיים, בערים ובקרבת האתרים המתוירים התחנות מסומנות בשילוט ערבי עם שרטוט של מין פרח.

כל הכבישים סבירים אם כי לא תמיד מתומררים ומסומנים (נתיבים) כיאות, למעט כביש המדבר בכל הכבישים יש מהמורות ושיבושים קטנים (כמו בכבישים הצדדיים שבמקומות שכוחי אל אצלנו) מגובה ההר לים המלח יש כבישים תלולים ומפותלים מאד ומומלץ להימנע מהם או לשלב להילוך נמוך ולהיזהר ממופרעים. לפעמים יצפרו או יהבהבו זו מחוות שלום ולא סימון למכמונת מהירות, הנהג הירדני לא מקפיד כל כך על נהיגה ייקית אבל הוא נעים ולא רגזן וצפרן. למי שנוסע במהירות בינונית וערני מספיק להתפרצויות אנשים ורכבים, לא צפויה שום בעיית השתלבות.

תחבורה ציבורית: יש אוטובוסים על הדרכים הראשיות בתדירות סבירה בשעות האור ובמחיר זול (נסיעה של 100 ק``מ 2-3 דינר) אך הנסיעה עלולה להיות צפופה ומתישה (לעיתים נאלצים לשבת על הרצפה עם עוד חמישה מקומיים, האוטובוסים קטנים ונמוכים) מוניות יקרות למדי והמחיר נתון למיקוח, מי שמתכנן טיול למקומות הרחוקים מהדרך הראשית מומלץ שיחשוב על רכב או טרמפים בתשלום (אפשרי אך יש מקומות שהתחבורה בהם אפסית).