תחבורה ציבורית ומוניות באתיופיה ”תחבורה באתיופיה“

הדרכים באתיופיה לא הכי ידידותיות למטייל העצמאי. מרבית הכבישים אינם סלולים (הדרך צפונה מגונדר, הדרך לכיוון לליבלה, הדרכים בדרום). קחו בחשבון שזמני הנסיעה הם בערך 30 ק"מ בשעה, באוטובוס מקרטע, אי אפשר לפתוח חלון (יש להם את הקטע הזה שהם לא רוצים שהרוח תבוא להם על הפרצוף והם יתקררו. אז מעדיפים להיחנק). אבל זאת חוויה מדהימה להיות עם כל המקומיים. 

האוטובוסים מתחילים מ-6 בבוקר, ממלאים ויוצאים. לכל המקומות בהם יש דרכים סלולות יש גם מיניבוסים שיוצאים מאזור התחנה המרכזית בכל עיירה (אל תדאגו, הם ימצאו אתכם). המיניבוסים טיפה יותר יקרים, אבל יחסית יותר נוחים למרות שהם מעמיסים אנשים בלי הכרה. הבונוס- אם תופסים מקום ליד החלון אפשר פשוט להעביר את כל הנסיעה עם הראש בחוץ. כדאי להתמקח איתם, הם יוצאים רק שהם מלאים. החסרון- הם נוהגים כמו מטורפים, מתמרנים בין אנשים, בקר וכל דבר אחר שנמצא על הכביש (ויש הרבה). 

זמני נסיעה: אדיס אבבה- באהר דר (מיניבוס)- 11 שעות באהר-דר -גונדר (מיניבוס) – 4 שעות גונדר- דבארק (נקודת היציאה לסימיאן) אוטובוס- 3 שעות באהר-דר – לליבלה (מיניבוס לעיירה גשמה, משם אוטובוס) - 8 שעות ששמנה- מויאלה (גבול עם קניה) אוטובוס- יומיים. יום אחד (8 שעות בערך) עד יאבלו. למחרת ממשיכים עם האוטובוס עוד 3-4 שעות עד מויאלה.