העיר העתיקה האלשטאט ”הלשטאט בסתיו - לא חובה“

העיירה הלשטאט היא אחד המקומות המומלצים בכל ספר, אתר, או רשימה. אתר מורשת של אונסק”ו. נמצאת ברשימת אתרי החובה בטריפאדוויזר ועוד. משום כך ברור שחייבים לנסוע לאליה. נסענו בשעות אחר הצהריים. אל העיירה מגיעים דרך מנהרה, שימו לב שיש בתוך המנהרה נקודת תצפית על העיירה, אנחנו פספסנו. חנינו בחניון 3, קצת מרוחק מהמרכז (החניון בתשלום), ייתכן שלפני כן יש חניון אחד שהוא בחינם. מהחניון הלכנו למדרחוב Seestrasse שמתחיל ברחוב Am Hoff. במרכז המידע לתיירים בתחילת הרחוב בדקנו איפה נמצא בית העצמות והלכנו לאורכו של המדרחוב המלא בעיקר בחנויות מזכרות ובובות. בית העצמות (או הגולגולות) נמצא אחרי הכיכר הגדולה, עולים במדרגות ושם נמצא החדר שבו מאחסנים את הגולגולות (כרטיס עולה 3 אירו). הסיפור: לא היה מקום בבית הקברות ולכן הוציאו את העצמות ושמרו את הגולגולות (יש עוד בתי עצמות כאלה ברחבי אירופה).

הלשטאט יפה, היא בנויה לשפת האגם ועל צלע ההר בצורה ייחודית. המראה מעורר התפעלות. הנוף קסום. היתרון להגיע באוקטובר, אין הרבה תיירים. החיסרון: קר וגשום ואי אפשר ליהנות מהאגם לא לשייט ולא לרחצה ולכן אין הרבה מה לעשות. אפילו בית קפה היה קשה למצוא. יש הרבה קפה לקחת, וכמה מסעדות אבל בתי הקפה כנראה פתוחים בקיץ על שפת האגם ועד שמצאנו אחד Cafe Bachts Polreich הוא היה יקר ולא מוצלח. כשיצאנו מבית הקפה הרחוב היה ריק לגמרי (הגשם עזר להבריח את כולם). בדרך לחניה הרגשנו בעיירת רפאים (הסופרמרקט נסגר בחמש וחצי וזה מוקדם אפילו לאוסטריה). אני מניחה שכדאי לראות את הלשטאט בקיץ. ביום מעונן וגשום אנחנו לא התלהבנו ממנה. זה אתר חובה, לכן אי אפשר לא להמליץ עליו אבל לא בסתיו, או שתביאו בחשבון שאתם מטיילים לאורך מדרחוב וזהו.