מסלול בן שבוע-שבועיים בפיליפינים ”12 ימים בפיליפינים“

יצאנו לפיליפינים בטיסה ארוכה ביותר, אך שווה, של חברת KLM - יום שלם של נסיעות... הזמנו עוד מהארץ טיסת פנים ממנילה לקליבו, כשעתיים לאחר הנחיתה המשוערת. 

שדה התעופה המקומי נמצא מרחק 5 דקות נסיעה משדה התעופה הבינלאומי - אין צורך לקחת מונית, יש שירות של הסעות חינם משדה התעופה הבינלאומי. רק צריך לשאול איפה התחנה. שדה התעופה המקומי עלוב ביותר, לכן רצוי להגיע מהארץ עם קצת אוכל... שתייה אפשר לקנות שם. לאחר שעה של טיסה הגענו לקליבו. כשיוצאים משדה התעופה מתנפלים עליכם אנשים שרוצים להסיע אתכם לבורקאי (אף אחד לא נשאר בקליבו ויש הסעות כל הזמן). בין הקופצים היה גם מדריך תיירות, שכל הזמן הראה לנו את הרשיון שלו מטעם המדינה, והציע לקחת אותנו לחפש מלונות על האי. הסכמנו. הוא עלה איתנו לואן (על חשבונו), ונסע איתנו שעה וחצי לנמל של האי. שם, עזר לנו לעלות על סירה (יש כל 5 דקות סירה שיוצאת מקליבו לבורקאי). 5-10 דקות שיט בסירה פיליפינית והגענו לבורקאי. 

בבורקאי היינו ארבעה ימים בסה"כ (יום הגעה, שלושה ימים שלמים, וביום החמישי בבוקר, חזרנו לנמל של האי וממנו שוב ואן ולשדה התעופה של קליבו). נשארנו לישון לילה אחד במנילה, במלון הולידיי אין, ובשמונה בבוקר למחרת לקחנו אוטובוס של ויקטורי ליינרס. בפיליפינים אין תחנה מרכזית, לכל חברה יש טרמינלים שלה ואין מערכת מרכזית. החברות המובילות הן victory Liner ו-Five Stars, שיש להן אתרי אינטרנט ואפשר לחפש את היעדים שלהם ואת שעות היציאה של האוטובוסים - והכי חשוב, את שם התחנה ממנה הם יוצאים. 

נסענו לאלאמינוס, פנגסינאן, שמורת מאה האיים, מרחק 5 שעות נסיעה. הגענו לעיר בסביבות 13:00, לקחנו טרייסיקל לשמורה, שם הציעו לנו טיול בסירה פרטית לכל ה- 100 איים תמורת 120 ש"ח (1,400 פזו). מאחר וביום למחרת היה צפוי טייפון, לקחנו סירה כבר באותו היום ויצאנו לסיבוב. איזה מזל! אין מה לעשות במקום הזה יותר מיום אחד. זה נחמד, אבל מסתבר שלכל גוש אבן בקוטר של למעלה ממטר הם קוראים אי ואחרי שעתיים וחצי של סיבוב בסירה, הרגשנו שמיצינו לחלוטין. בנוסף, המקום מאוד עלוב, והמלונות שיש שם די פשוטים. גילינו שהיתה טעות בלונלי פלאנט והמלון Sweet Honey הוא בעצם הכי זול שם, 1000 פזו ולא 1800, כמו שכתוב... 

יום למחרת היה מקסים אז החלטנו לעזוב מייד בדרך הארוכה לבנאווי (טרסות האורז המפורסמות). הדרך מאלאמינוס לבנאווי היתה קצת מורכבת אבל פשוטה לביצוע. יצאנו בסביבות 07:30 מאלאמינוס באוטובוס של ויקטורי ליינר לדגופאן. שם, ב- 09:00 בערך עלינו על האוטובוס לבאגאבאג ג'אנקשיין ומשם היינו אמורים לתפוס אוטובוס לבנאווי, אבל עד שהאוטובוס הגיע, כבר היה 17:00 והאוטובוס האחרון עובר ב-15:00. אז תפסנו טנדר למקום שנקרא לגאווה ומשם עוד טנדר לבנאווי. סה"כ 11 שעות נסיעה בלי מזגן, נושמים פיח של אוטובוסים אחרים ועם נהג שמעשן חופשי. אבל חוויה. לא מסובך כמו שזה נשמע :). 

בבנאווי ישנו במלון שאת שמו אנחנו לא זוכרים, אבל משהו עם Greenview, ממש עלוב - אבל כל המלונות בבנאווי דוחים. מייד בלילה שהגענו למלון ביקשנו להזמין טיול ליום למחרת לטרסות. המדריך שלנו היה Ronson, בחור מקסים, שבעלת המלון מכירה באופן אישי ודואגת להתקשר אליו. הוא הגיע אלינו למלון וסיכמנו על מסלול הטיול ועל העלות. הדרך לכפרים האלה היתה בשיפוצים כשאנחנו היינו, ובהתחלה לא רצינו להוציא הרבה כסף אז התפשנו על טרייסיקל, אבל הדרך היתה כל כך קשה שבחזור ביקשנו שיביא ג'יפ, אפילו שעלה הרבה יותר. לא היינו במפל, ושמענו מכל מי שהיה - שממש לא חובה. הטיול בטרסות קצת קשה, אבל מדהים ביופיו. אפשר גם לישון לילה בכפר בלי חשמל ובלי מים, אבל זה היה כבר יותר מדי בשבילנו... לאחר יום טיול, שילמנו על עוד יום למלון בשביל שיהיה לנו חדר שבו נוכל להשאיר את החפצים, וכדי שנוכל להתקלח וביקשנו מבעלת המלון להזמין לנו כרטיסי נסיעה לאוטובוס שיוצא ב- 21:00 למנילה. 

האוטובוס חזרה קפוא, אין דברים כאלה! קנינו שמיכת פליז באחת מתחנות העצירה כי אי אפשר היה להירדם מרוב קור (הערכה שלנו - 3 מעולת צלזיוס). למנילה הגענו ב-05:00 בבוקר והחלטנו להיות ספונטניים ולנסוע לשדה התעופה המקומי ולהזמין טיסה לאי בוהול. ב-08:30 עלינו על טיסה לבוהול וברוב טיפשותנו (וכי בלונלי פלאנט זה לא היה מוסבר טוב), החלטנו לישון בעיר הראשית של בוהול - טאגבילאראן. מצאנו מלון נחמד מאוד Vest Pension עלה 1000 פזו ללילה (80 ש"ח). מומלץ יום טיול באי עם ואן ומדריך, אבל הכי מומלץ לישון ב- Bohol Bee Farm, אין שם דבורים, זו חווה אורגנית מדהימה ומפנקת, ב- 50$ ללילה, פשוט מקום מדהים! לאוהבי הצלילות הבנו שיש צלילות שוות בבוהול, אבל החופים לא מרשימים והעיר מגעילה. אחרי שלושה ימים מלאים חזרנו למנילה ליומיים וזהו.