הימרנו והגענו לעיירה הבלתי ידועה Ustron שבפולין. רצינו לרכוב על סוסים ולקחנו סיכון עם חוות הסוסים הזו. ניסינו לתאם איתם דרך אתר האינטרנט, אך לא קיבלנו כל תגובה. נעזרנו בדוברת פולנית שטלפנה אליהם ותאמה איתם שעת רכיבה מבעוד מועד. הגענו לשם באיחור בשל התברברות בכבישים ובשבילים באזור. עדיף לעצור ולבקש עזרה מתושבי העיירה. תוך שלוש דקות כל העיירה התקבצה לעזרתנו. וחוויית הניווט הייתה מהנה לכשעצמה.
בחווה חיכו לנו מספר בנות מנוסות ברכיבה, שדוברות אנגלית רצוצה. חשבנו שזו תהיה נפילה ובחרנו לזרום. מסתבר שהן הכינו מבעוד מועד פתקים באגלית והקריאו לנו משפטים מכוונים. הן הציעו שנעשה חצי שעה שיעור ואחר כך חצי שעה רכיבה בטבע. הסכמנו. הן לימדו אותי מספר כללי רכיבה חשובים, ששמעתי אותם לראשונה בחיי. מורתי המדהימה, מגדה, לימדה אותי תוך פחות מדקה לדהור “טרוט” על סוס פולני בשם אחמד, והייתי האדם המאושר עלי אדמות.
בנותי למדו ”גאלופ” וגם הן היו מאושרות. אחר כך קצת רכבנו בטבע על רקע השקיעה וחשנו אושר עילאי. אחרי שעלינו על הסוסים ובסוף הרכיבה, הן ביקשו מאיתנו ללטף את הסוסים, כאות מחווה. אחרי שליטפנו את הסוסים חיבקנו אותן מכל הלב. שילמנו 50 זלוטי לאדם לשעה, שזה ממש כלום, יחסית ליחס הלבבי והלימוד המקצועי שקיבלנו. נשארנו עם טעם של עוד....