אתר סקי בלה פלאן ”לה-פלאן דוח מסע“

אהלנים ,שמח להיות שוב בחברתכם למרות שמעצם היותי כאן הרי שאינני שם....

שבתי מקלאב מד Aime La-Plagne(שני קילשונים) שבלה-פלאן בשבוע שבין ה-19-26 לינואר.

ההגעה לאתר משדה התעופה גרנובל ארכה כחמש שעות עקב רצונו הבלתי מוסבר של הנהג להכנס לאיזו עיירה שכוחת אל בסמוך לשדה התעופה תוך שהוא מקצה לנו כשעה (מעבר לחצי שעה של נסיונות חניה) לספוג את אורך החיים האקזוטי של תושבי המקום.

רגע ההגעה למועדון היה מרנין כשלעצמו, ירדנו מכווצים מהנסיעה המתישה תוך שאנו פוסעים מהכביש הראשי באתר, מקום עצירת אוטובוס ההעברות הרשמי של הקלאב(!) לתוך שביל הגישה למלון, משהו כמו מאה מטרים של קרוס קאנטרי על נעלי העור החגיגיות שנעלנו לכבוד המגע עם ארץ השנסונים, לא שהיה אכפת למישהו- ריח השלג, האוויר הצונן, הלובן בעיניים, כל אלו השכיחו מאיתנו את המחדל הראשוני שלכאורה נראה כטעות אנוש פשוטה.

נכנסנו מיד עם קבלתנו במלון לחדר האוכל, תוך שאנו חדורי אמונה שהציוד הרב שדחסנו בקושי לאוטובוסים ימתין לנו בלובי מיד עם סיום הארוחה. נאדא, לא ציוד ולא עציצים, רק הסבלנות הרבה ועמידה אסרטיבית על העקרון חייבו לבסוף את הנהג עדין הנפש, להרים את הכפפה ולטלטל לנו את הציוד ישר ללובי, לא לפני שחלק מהישראלים עשו זאת בעצמם מחמת ייאוש.

החדרים שרכשנו היו באגף החדש שבעבורו שילמנו תוספת של כשלושים דולר לאדם, אכן החדרים חדשים ומצויידים בשירותים ומקלחת נפרדים. החדרים קצת קטנים כמסורת המועדונים, אבל נחמדים להפליא. הגישה לחדרים אלוהים ישמור- נכנסים למעלית בלובי, עולים קומה, יוצאים, יורדים שמונה מדרגות, חוצים מסדרון ארוך וחולפים דרך שתי דלתות, נכנסים למעלית שניה, יורדים קומה והגענו... נשמע קצת ארוך? ובכן זה הרבה יותר מרק נשמע, בייחוד עם המזוודות בידיים.

אוכל- מגוון רחב של מאכלים, לטעמי הרבה יותר מוצלח מהמטבח האיטלקי שכבודו במקומו מונח, מתאים גם לילדים: שניצלים, צ`יפס, עוף, הודו וכמובן כל שאר המאכלים האסורים... זה החלק הטוב של עניין הארוחות. הצרה המרכזית היא שאין מספיק-כן כן, ממש אין מספיק, המגשים נגמרים במהירות ואלו מאיתנו שמגיעים בשעה(!) האחרונה של הארוחה מוצאים את עצמם עם המון פוטנציאל על המזנון ומעט מאוד אוכל בצלחת. חוסר היעילות של צוות המטבח משווע כעשרים דקות לחידוש מלאי הגבינה הצהובה בארוחת הבוקר, כנ`ל לגבי החביתות, למי שלא קלט את העניין המדובר בהבדל שבין לאכול את התפריט ללדעת מה הוגש לפני שבאת- מבייש אפילו בית תמחוי.

כל איזורי הקלאב מותרים לעישון!!! והצרפתים מעשנים והרבה, אזור הבר הממתין לחוזרים מיום גלישה והחולפים בדרך לחדר האוכל וממנו עוטה מסך כבד של עשן מהסוג שמדמיע ומוציא את החשק לחיות. המעליות למרות שלטי האיסור משמשות כוכי עישון ורטיקלים, פשוט זוועה, בייחוד בולט הדבר על רקע סוג החופשה שבבסיסה היא ספורטיבית, מה גם שהמלון המחומם סגור ותחלופת האוויר בו נמוכה. מראות העשן במקומות הציבוריים מזכיר אולמות הקולנוע בארץ בשנות השבעים.

חדר הסקי מחומם, לכל חדר יש תא נעילה אחד למגלשיים שבו ניתן להכניס שני זוגות מגלשיים בצורה נוחה או שלושה זוגות אם יודעים להנדס חללים. הנעליים מושארות על מדף פתוח -גן עדן לשודדים. אנחנו העלנו את הנעליים לחדר מדי יום לצרכי ייבוש.

לגבי ילדים ההדרכה כוללת חצי יום ובשל מיעוט הילדים עורבבו קבוצות גיל שונות יחד מה שגרם לחוסר נוחות משווע אצל הבוגרים ובצדק.

אין הדרכה לסנובורד!!! אלא בתשלום פרטי ונפרד.

ההופעות נחמדות- לא יותר. אולם התיאטרון חשוך ומשרה אווירה קודרת משהו כנ`ל לגבי שאר המלון הכל חושך... אין מועדון ריקודים אלא רחבת ריקודים שהיא לא יותר מאשר השטח שמול הבר (זה עם מיסוך העשן) ממש לא מציאה. הריקודים נמשכים עד לשעות הקטנות של הלילה. המועדון ממוקם מעולה ממש על המסלולים כמו שכתוב בספר.

היה עצוב לגלות שבעת החזרה לקלאב ,לא מחכה לנו לא מוזיקה, לא צוות, לא ונשו (יין קינמון חם) ובעצם לא כלום. ביציאה מחדר הסקי חיכה לנו קרפ צרפתי חם ממש תענוג לאף, אופס ציינתי שהקרפ הוא בתשלום? הרגשה של הגזלן שמגיע לעומק חולות צאלים כדי לעשוק את הפיות היבשים של המתאמנים - לטעמי ממש לא לעניין בטח לא בקלאב.

אגב, יאמר לטובת צוות המלון שהוא ממש אבל ממש מנתץ את תדמית הצרפתי המצוי (אלו מפריז) האנטיפת. האנשים מחייכים ולבביים ובכל פינה מחליפים בונז`ור חייכני.

* נ.ב ההפרדה בין החדרים באגף החדש היא ע`י קירות גבס, תבחרו לעצמכם בת זוג שקטה או קבלו בהבנה את החיוכים הנבוכים של שכניכם למסדרון....

המועדון בכללותו משעמם טיכו בימים בהם הגלישה לא מתאפשרת מחמת מזג אוויר ורצוי להביא מהבית קלפים או ספר טוב כדי להעביר את הזמן.

מסקנות:

ציון לקלאב בסולם 1-10 3***

מאוד לא מומלץ, עד כדי כך שאם הייתי יכול לגלגל שבועיים אחורה הייתי מחליף אותו או לא נוסע כלל.