מידע חיוני נוסף בקובה ”הרשמים שלי מקובה “

מסע מרתק ושונה מכל מדינה אחרת שביקתי בה בעולם. מדינה שקפאה איפשהו בין שנות ה 50 ל-60 (בעקבות המהפכה של צ'ה גווארה וקאסטרו, והאמברגו שהטילו אמריקאים על הקובנים כעונש על כך ששתפו פעולה עם הרוסים אשר הציבו טילים גרעיניים 19 ק”מ מול חופי מיאמי, במפרץ החזירים שבקובה).

מעבר לנופים היפים, נהנינו מאוד מהבניה הקולוניאלית האותנטית שכבר לא רואים יותר, כי אין כסף וחומרי בניין לשפץ (אלא אם אתה מטייל בשדרות רוטשילד, רק שברוטשילד הבניינים אחרי שיפוץ, בקובה הכל ישן ומתפורר).

נהנינו מאוד ללמוד על ההסטוריה המרתקת של קובה, מה שהבהיר לנו כמה לדאבוננו אנחנו בישראל תלויים בתמיכה האמריקאית, ועד כמה חשובה רוטציה אחת לכמה שנים הן במוסדות השלטון והן בהנהלה של ארגונים בכלל (אפרופו 20 שנה לביבי).

המדינה קומוניסטית, (עדיין חיים על תלושי הקצבה חודשיים שקוראים להם Russia Cards: חמש ביצים לאדם לחודש, בקבוק שמן למשפחה לחודש, 22 שקיות אורז למשפחה בחודש ועוד).כמובן שהשוק השחור פורח אבל כולם מרויחים 25 יורו לחודש! לא משנה אם אתה רופא או מלצר. כולם שווים. אה, ואין כמעט רופאים (רובם ברחו מחוץ למדינה), אין תרופות עם זאת אין פשע ברחובות, מאוד בטוח לטייל, מרגישים את ההערבות ההדדית בין האזרחים,שבאה לידי ביטוי במשפחות שגרות יחד באותו בית, שיתוף בכל, אין שלי שלך, לכולם יש אותו דבר והכל משותף.

התקשורת הקווית איומה, אין אינטרנט. כדי לגלוש יש לקנות כרטיס עם קוד וללכת לכיכר מרכזית שם יש Wifi ולקוות שתצליח למצוא את Etecsa. הבילוי של הנוער בערב הוא בטיילת (המאלקון), עם רדיו טייפ ענק, כמו בשנות ה-80, וכולם רוקדים ושמחים כולם אומנים מדהימים, משכילים מאוד, מוזיקאים בחסד ובעיקר שמחים, חמים ונחמדים.