מידע חיוני נוסף בקובה

אוטובוס: לא היו טיסות פנים ועם הרכבת לסאנדיאגו הייתה בעיה נסעתי באוטובוס אפליקציה של חברת Viazul אפשר להרשם בעיה להזמין, בזמן הרישום תצטרכו להכניס קידומת של ישראל 972+ לא תמצאו את קוד המדינה שלנו, תכניסו בקידומת קוד מדינה את האפשרות השנייה 1242+ ואז תרשמו שבע ספרות של הנייד שלכם ללא קידומת או כל מספר אחר רק תזכרו את המספר שהזנתם, לאחר שנרשמתם עם כל הפרטים תוכלו אולי להזמין ולשלם עבור נסיעה אני לא הצלחתי לשלם, לפני הזמנת הכרטיס תצטרכו להזין שוב פרטים של הנוסע/ים. לא מבין למה מסובך? באתר תקבלו מידע על זמני נסיעה, עלות נסיעה, כמה כרטיסים נשארו ועוד וחשוב שאפשר לתכנן את המסלול מראש.

חדר קטן עם מרפסת ישיבה יפה אצל משפחה במרכז ויניאלס במרחק 200 מטר מהכנסיה ותחנת האוטובוס, 10 אירו ללילה + 3 אירו ארוחת בוקר ג''ני 5352446767 + עונה בואצאפ.

הגענו לקובה בתחילת יולי, נחתנו בהוואנה היה חם, לח מאוד, ומאוד מלוכלך ברחובות. זוהי העיר הגדולה והמרכזית בקובה. האנשים סובלניים מסבירי פנים לתייר. כמעט ולא מצפצפים בכבישים אלא רק לאזהרה. למרות החום הכבד הם אינם מאבדים את הצחוק ושמחת החיים.

לינה- עוברים מ”קאזה” ל”קאזה”. את הקאזה הראשונה הזמנו דרך בוקינג, את השאר מבעלי הקאזות עצמן. בעלי הבית יוצרים קשר עם בעלי קאזות אחרים בהתאם למקום אליו רוצים לנסוע. בנוסף, הם מזמינים מונית “קופרטיב” מן מונית שירות שאוספת אנשים ליעד משותף. המחיר בהתאם. הרבה יותר זול. הקאזות אמינות, בכול אופן, אלו שהגענו אליהם. לילה לזוג עלה 100 דולר וא.בוקר עוד 5 דולר קובני לאדם. ארוחת הבוקר כוללת פירות טריים, חביתה לחם וקפה. יש קאזות יותר זולות.

מחיר המונים מהוואנה לויאלאס במחיר 20 C לאדם. הקאזה 25C לזוג. יש לוודא שהמונית ממוזגת.

מטבע- יש שני סוגי כסף: אחד מקומי ואחד לתיירים! יש להשתמש רק בכסף לתיירים הם נראים דומה אך שונים בערכם.

Wifi- הטיול שלנו נערך ב-2018 כלומר רק לפני שלוש שנים יש תקשורת של אינטרנט. עדין אין בכול מקום לכן רוכשים כרטיס בדולר ויש מקומות מיוחדים בהם יש קליטה ורק שם אפשר לדבר. מאוד נחמד אין אנשים שמדברים ברחוב התקשורת הבין אישית הרבה יותר טובה.

לכול מקום שמגיעים מקבלים הדרכה על המקום מבעלי הבית. לדוגמה, רכיבת סוסים בווילאס. בעלת הקאזה הציעה לנו טיול ומתברר שהוא בן דוד שלה. כך זה בקובה. הם מקשרים בין המשפחות ומעניקים תעסוקה אחד לשני. הטיול היה נהדר! מומלץ! טיול של חצי יום עם נופים מרהיבים.

קובה, היא כמו שנות השבעים בארץ. מתחת לאור הרחוב משחקים רמיקוב וילדים משחקים כדורגל ברחוב.

טיילתי עם בעלי במשך 3 שבועות בקובה מ - 1.11.18 - 21.11.18 ורציתי להוסיף מס' טיפים:

1. בהוואנה היפה יש אוטובוס תיירים אדום ודו קומתי שעובר בין אתרי התיירות החשובים ועולה 10 יורו ליום. האוטובוס עובר כל 20 דקות ועושה את כל המסלול בשעה ומשהו. אפשר לרדת באתרים ולעלות חזרה על אוטובוס אחר. כך עד השעה 18.00.
2. נסענו פעם אחת בהוואנה ברכב העגול, הצהוב, הקטן, דמוי קוקוס למרחק קטן של שני רחובות והוא דרש מאיתנו 21 יורו! הבנו שהם גונבים תיירים. לעומת זאת המוניות הרגילות הצבועות בצהוב שחור תמיד דרשו סכום מאוד סביר.
3. מחוץ לעיר העתיקה של הוואנה, על הים, ע”י הכנסיה הרוסית הלבנה יש יריד מאוד גדול. אוטובוס התיירים מגיע לשם. כך התוודענו אליו. אפשר בסיום הטיול לקנות שם מתנות למשפחה וחברים.
4. היינו בסנטיאגו דה קובה ולדעתי אפשר לוותר על הביקור בעיר הזאת כי היא לא מאוד מענינת ולא שווה את 15 שעות הנסיעה או את כל הטרחה של הטיסה.
 

טיילנו 25 יום במהלך נובמבר 2017 בקובה, ממערב למזרח.

קובה: מפגשים אנושיים מרתקים, הוואנה העתיקה המדהימה, טרינידד הקסומה, מוזיקה סוחפת, סיגרים, רום, חופים, אדריכלות ומכוניות משנות ה-50. טיול בקובה הוא טיול אווירה. אין נופים, אתרי היסטוריה/ארכיאולוגיה מדהימים, אבל יש אנשים עם סיפורי חיים מרתקים, נגנים וזמרים שובי לב בכל מסעדה ומועדון.

האוכל במסעדות מאוד טעים, מושפע מהמטבח הספרדי, הצרפתי והקריאולי. ישנו רק ב- Casa Particular, משפחות שהקצו חדר אחד או יותר לאירוח, מאוד נקי, מקלחת ושירותים פרטיים. הזדמנות נפלאה לצפות בחיי היום יום. צריך להיות מודעים שהאירוח במשפחה ולכן יש להתנהג בהתאם, לשמור על השקט, לא לארח זרים. השתמשנו בתחבורה ציבורית של חברת Viazul, ב-Taxi Collectivo ובמוניות פרטיות עם נהג, לפי הצורך.

ניתן לחוות את קובה בשבוע הכולל 2 ימים בהוואנה, יום לטרינידד, 2 ימים ב-Valle De Viñales ויום באחד החופים. אם רוצים לחוות מפגשים עם המקומיים יש להקדיש לקובה יותר זמן. קובה עדין מדינה קומוניסטית ולא מדברים חופשי על הקשיים, העבר, הפוליטיקה. כדי לשוחח על נושאים אלה, יש צורך במפגשים אינטימיים. חלק מהמדריכים הפרטיים, מבעלי הקאזות, מנהגי המוניות נענו לפיתיון שזרקנו לאוויר ושמחו לדבר ולשתף.

מסלול הטיול בטיפ נפרד.

הוואנה.

עיר הבירה ותחנה חובה!

הוואנה אומנם לא נקייה כמו שאר הערים המערביות אבל יש בה קסם שלא תראו בשום מקום אחר, צבעים ורחובות ססגוניים בכל פינה. זכרו: קובה לא תשאר לנצח מנותקת טכנולוגית מהעולם -נצלו זאת.

טרינידיד.

עיר מדהימה, הטיפ הכי טוב שלי-תטיילו כמה שיותר ברגל! גם אם הקאסה שלכם יחסית רחוקה מהמרכז זה בסדר, כל פינה היא יפה ומרתקת, קחו לעצמכם זמן לבחון ולהסתכל איך המקומיים חיים, מסתפקים במעט ומאושרים עד הגג.

בעלי הקאסות מאוד אוהבים ישראלים והאוכל שהם יגישו לכם יהיה טוב בכמה וכמה רמות מעל האוכל של המסעדות.

בטיחות בטיול.

למרות פערי המעמדות הגדולים בין המקומיים לתיירים, נראה שהמדינה עושה כל שביכולתה על מנת לתת לתיירים הרגשת בטחון, המקומיים מאוד מפחדים מפגישה עם המשטרה מכיוון שאם יש משהו שנאכף ביד קשה בקובה הוא היחס לתיירים, מבחינת שוטר קובני- המילה של התייר חזקה יותר משל מקומי, לא כדאי לבחון את זה לא לצורך אך שתדעו מדוע המצב הוא כזה.

שמרו על החפצים היקרים שלכם תמיד עליכם: דרכונים וכסף מזומן, שימו לב שכדאי לא להוציא כסף בקובה מ2 סיבות: הנבקים בישראל כנראה לא יאשרו את זה ועמלה מאוד גבוהה.

כסף.

יש כסף מקומי וכסף של תיירים. מקומיים יכולים לשלם בדולר קובני (שהוא הכסף של התיירים) אבל הם כנראה לא יעשו את זה כי הערך שלו גבוה פי 25 משל הכסף המקומי.

אל תנסו להשתמש במטבע המקומי כי במקרה הטוב לא יתנו לכם ובמקרה הרע יקראו למשטרה.

בכניסה למסיבות יהיה מחירון לתיירים ומחירון למקומיים, אין מה לעשות וגם אין למה לכעוס, אל תשכחו שהמדינה לוקחת להם 90% מההכנסות.

טיפים ומתנות.

תנו להם טיפים! גם בכסף וגם במתנות קטנות לילדים שלהם, הם מאוד ישמחו!

לנו מספר לילות בודאדו בהוואנה, מבחינת נסיעה לסנטרו כדאי לנסוע במונית קולקטיב (מקומיים) התשלום מסתכם ב כ 15 קופ - הכסף המקומי, לא מדובר על 15 קוק, המוניות הן של מקומיים, הנסיעה קצרה, עד כ 10 דק, מתקיימת בכל שעות היום ובלילה, את הקולקטיב עוצרים בהרמת יד. אנחנו הזמנו כרטיסים לטרופיקנה מועדון מפורסם יקר ובעיקר ממוסחר, ולהתנייד לשם ובחזרה הגענו בקולקטי.

חזרתי משלושה שבועות בקובה, אני שומרת כשרות ושבת (לא אכלתי בכלל מהאוכל שלהם) ולא נשארתי רעבה, להפך אפילו היה לי יותר מה לאכול.

אז איך הסתדרתי?

• ממליצה לכל מי שטס לקובה ובכלל לשמוע את ההרצאה של הרב אורן דובדבני ולהוריד את חוברת הכשרות מאתר צוהר (ניתן למצוא את ההרצאה שלו ביוטיוב או לחפש מועדי הרצאות)
• קובה ידועה כמדינה שקשה להסתדר שם עם אוכל, לשומרי הכשרות אין בעיה בכלל.
• לפני שאתם סוגרים קאסה תבדקו שיש לכם מקרר גישה למקפיא (בד"כ המקפיא של המקרר בחדר ממש קטן) ושיש לכם אפשרות לבשל במטבח, תבקשו מהם לבשל, זה לא מובן מאליו שהם פותחים את המטבח בשבילכם. בחלק מהקאסות הסברנו שאני דתיה שומרת כשרות ובחלק מהקאסות השתמשנו בסיבה של אלרגיה. כל הקאסות נתנו לי לבשל בלי בעיה (אפילו במלון בסנטיאגו נכנסתי למטבח ובישלתי)
 

ציוד:

*סיר- קניתי סיר קטן מלמטייל (נתן למצוא את הסיר בכל חנות המוכרת ציוד למטיילים) המכסה של הסיר משמש גם כמחבת כך שלא צריך להסחב עם עוד כלי. הסיר שאני קניתי מגיע בערכה עם סיר נוסף, קרש חיתוך, מגבת קטנה, 2 צלחות ו 2 כוסות, לקחתי איתי רק את הסיר קרש חיתוך ואת המגבת הקטנה.

*סכו"ם בסיסי, צלחת (כמו של קרונפלקס) , בנוסף לזה לקחתי גם כמה צלחות קטנות וסכום חד"פ כי לא ידעתי אם אני אוכל לשטוף את הכלים שם, אבל זה לא חובה. אפשר להסתדר בלי החד"פ.

כוסות חד"פ שתיה חמה- מאחר ואני חייבת קפה הבאתי איתי כוסות חד"פ גדולים וזה היה מצוין.

סבון כלים +סקוטש

קופסא- שימשה אותי במשך השבוע לארוחת בוקר/ צהריים ככה האוכל לא נמעך בתיק, ובשבת קופסת אחסון לארוחה של שבת.

אוכל:

הבאתי איתי אוכל קפוא מהארץ במזוודה מאחר וחששתי שיזרקו לקחתי את הסיכון והבאתי כמות קטנה למזלי כל מה שלקחתי נשאר והיה במצב טוב (בשבת הראשונה אכלתי קוסקוס ודג שהבאתי איתי) .

לחם- פיתות קטנות (הספיק לי לשבוע הראשון בקובה) וטורטיות, היתרון של הטורטיות שבחבילה אחת יש כמות גדולה והם לא מתקלקלות או מתייבשות (אחרי הפתיחה חייב קירור) . לי הספיקו חבילה אחת של פיתות קטנות ו 2 חבילות של טורטיות לשלושה שבועות.

חלב- לשבוע הראשון הבאתי חלב קפוא מהארץ, לאחר מכן קניתי חלב עמיד (דוחה) באחד הסופרים, כשהגענו לברקואה מצאנו בסופר הגדול חלב סויה ואז כבר קנינו אותו לשאר הטיול.

קפה- בלי הקפה של הבוקר אני לא פותחת את היום, לכן הבאתי איתי אצבעות קפה של טסטר צויס, ואצבעות קפה עם אבקת חלב (אצבעות עבות בטעמים) מומלץ, מבעלת הקאסה ביקשתי רק מים חמים.

מים חמים- מבין 5 הקאסות שהיינו רק בשתיים מהם היה קומקום חשמלי כשבאחת מהם הקומקום נשאר בארון והוצא רק בשבילי. כשלא היה לי קומקום הרתחתי מים בסיר.

ארוחות:

ארוחות בוקר - הבאתי איתי מהארץ גבינה צהובה, חמאה, ריבה, טונה, תירס (בקופסאות קטנות) וכשרציתי לגוון ביקשתי מבעלת הקאסה ביצה ומלפפון, רק קאסה אחת חייבה אותי בתשלום על מה שלקחתי, אגב גם כשהיינו במלון בסנטיאגו הם הביאו לי מלפפון כשביקשתי.

ארוחת צהריים - כדי שלא אצטרך להתעסק בבישול יותר מידי לקחתי איתי מאכלים שהבישול שלהם הוא כמה דקות (פתיתים, קוסקוס, פירה, ואת המנות המוכנות שניתן להכין כמה דקות בסיר, בנוסף לקחתי בצל מטוגן מוכן (קונים בסופר) , שמן לקחתי בתוך בקבוק קטן של שמן זית (אם אורזים אותו טוב אין בעיה שהוא ישפך או ישבר) .

שבת:

לשבת בשילתי 2 ארוחות, את הארוחה של שבת השארתי בקופסא ואת הארוחה של ערב שבת השארתי בסיר.

קידוש והבדלה - קידשתי על בירה.

ביה"כ בהוואנה - לא הצלחתי לברר על הביה"כ הגעתי והוא היה סגור, בסנטיאגו ביה"כ פעיל, הייתי שם בערב שבת, תפילה מיוחדת בעברית וספרדית יחד עם היהודים שגרים שם (הקהילה מאוד קטנה) ממליצה לכולם להגיע ולחוות את התפילה, אחרי התפילה הם יושבים ביחד לקידוש וארוחה, הם שמחו מאוד לראות שהצטרפנו לתפילה והזמינו אותנו להצטרף לארוחה. אני בחרתי להשאר רק לקידוש.

נשנושים:

תביאו איתכם כל מה שאתם אוהבים, הבאתי בעיקר עוגיות ארוזות בשקיות אישיות כמו אוראו ולוטוס, חטיפי בריאות, פריכיות בשקיות קטנות.

 טיילנו בקובה שני זוגות בגילאי 40 ארגנו את הטיול בעצמנו, כולל הזמנת קאסות מראש ורכב שכור.

את הסיוט עם הרכב השכור לא נשכח לעולם.

את המיניוואן ששכרנו חצי שנה מראש דרך האינטרנט קיבלנו באיחור של 3 שעות. מהלחץ שלהספיק כמה שיותר לא בדקנו את הרכב, כמתבקש.

  לא עבר יום ולאחר נסיעה של כ 300 ק"מ הרכב החל להתחמם, בשעה 16:00 היינו הרכב היחיד על הכביש כמעט. מסוכנות הרכב לא ענו לנו, וכך מצאנו את עצמנו נשארים כל הלילה בכביש לא מוכר מחשש שנשרוף את המנוע. למזלנו בבוקר עצר לידינו קובני מקסים שמתברר שהוא מכונאי רכב. אחרי שעה של טיפול פרובזורי במנוע המשכנו לעיר הקרובה סיאנפואגוס במטרה להחליף את המינוואן.

  גם כאן טפחה לנו המציאות בפרצוף לא היו רכבים והעובדים לא יכלו להתחייב שנקבל מיניוואן ב 24 השעות הקרובות. המשכנו לטרינידד, נסענו ישירות לעיר מבלי לטייל במפלים בדרך. לא הזזנו כמעט את הרכב וטיילנו בעיקר רגלית. משם חזרנו להוואנה ישירות ע"מ להחזיר את הרכב בזמן שנקבע.

  לסיכום, המלצה חמה.

 קובה היא לא אירופה ולא ארה"ב. הכבישים על הפנים, ללא שילוט, מלאים בורות גם באוטוסטרדה. גם אפלקציית הניווט אוף ליין שהורדנו לא ממש תפקדה.

 אין להם חלקי חילוף, אין להם מכוניות חלופיות, אין מענה לטלפונים. ממה שהבנו אין גם מוסכים מרכזיים בערים (הם מתקשרים למכונאים מקומיים שייבואו לתקן את הבעיה)

לכן כדאי מאוד לסגור רכב עם נהג מקומי שמכיר את הפרוצדורה הקובנית - מומלץ. מסתבר בדיעבד שיש בחור בישראל בשם שחר גל שמתפעל שירותי קרקע עם צוות מקומי בקובה.

 ביקרנו בקובה 6 ימים, אבל לצערנו לא טיילנו.

היינו ב-5/2017, כ-15 יום בקובה בטיול עצמאי.

ראיתי שבאתר המלצות רבות על מקומות לינה, אני ממליצה בעיקרון, בעונה הפחות מתוירת, להגיע למקום, להחליט מראש באיזה איזור לנים, למשל בהוואנה, אנחנו העדפנו את וודאדו שנחשב איזור יותר אמיד. בכל מקום השתדלנו להכנס לקאזה אשר הסימן של Trip Advisor היה על הקיר - סימן זה הבטיח בכל המקרים איכות אירוח מעולה.

שיטה זו עדיפה במקום לבזבז זמן בחיפוש מקום ספציפי.