טיול שלכת בארה"ב וקנדה סתיו 2011
מבוא
שנים רבות אני חולם על טיול שלכת בניו אינגלנד ועד עתה זה לא הסתדר. הייתי שם במספר נסיעות עבודה, הייתי שם בנסיעות פרטיות, אך אף פעם לא בשיא תקופת השלכת.
השנה, חגי תשרי חפפו את תקופת השיא הסטטיסטי של השלכת בניו אינגלנד, מה שהמריץ אותי בתכנון מפורט, כדי שהפעם זה יקרה. וזה קרה. עם הרבה תקלות וכמעט תקלות, אבל זה קרה.
למדתי היטב את מפת התקדמות השלכת על-פי הסטטיסטיקה, נעזרתי בדיווחים משנים קודמות ובעצות חברי פורום טיולי צפון אמריקה של אתר "למטייל" בניהולו של מוני, חרשתי אתרי אינטרנט של מדינות, הוספתי שבוע שלם לתכנון המקורי וכך נולד לו מסלול אליפטי בכיוון השעון של 25 יום (כולל ימי הטיסה), שהתחיל והסתיים בטורונטו.
המטיילים: זוג + ילדה בת 10.5, שאינם חובבי אקסטרים, או מאמץ גופני, בקיצור: מטיבי לסת ובמפורש לא מטיבי לכת.
קצב הטיול ובחירת האטרקציות, מקומות הלינה והמסעדות, הוכתבו מההרכב הנ"ל מהיכולות שלנו ומההעדפות שלנו. ברור, שמשפחה מטיילת אחרת יכולה להספיק יותר או פחות בהתאם לפרמטרים הרלבנטיים לה ויתכן שגם תבחר אטרקציות, שבחלקן תהיינה אחרות.
ניווט
יש לי מחשב כף יד מסוג HP iPaq 5940, שמגיע מן הקופסה עם תוכנת הניווט TOMTOM ועם מפות של מערב אירופה. בארה"ב ובמזרח אסיה נמכרו מכשירים מקבילים ממשפחת ה-59xx עם מפות של ארה"ב ומזרח אסיה בהתאמה. מאחר ותוכנת הניווט הזו כבר הובילה אותי בידידותיות רבה ובדיוק רב ליעדים רבים באירופה ב-5 השנים שיש לי אותה, רציתי להוסיף לה גם מפות של צפון אמריקה. פניתי ב-email ל-TOMTOM בבקשה לקנות את המפות ונעניתי, שהמכשיר שלי כבר מיושן ולכן אין להם למכירה מפות צפון אמריקה המתאימות לגרסת TOMTOM שב-5940 שלי. לא התייאשתי וחיפשתי באינטרנט ומצאתי שניתן לקנות רשמית את התוכנה (שלה לא הייתי זקוק, כי היא כבר מותקנת ב-5940) יחד עם מפות צפון אמריקה ב-eBay.UK תמורת פחות מ-100 ₪ כולל משלוח. החלטתי, שניתן לסכן סכום כזה ורכשתי. התוכנה והמפות הגיעו בתוך פחות משבוע ולאחר סיוע טכני קל מ-TOMTOM (מאותו ברנש שענה לי, שאין מפות מתאימות) המפות הותקנו בהצלחה. מאחר ובכל זאת מדובר במפות שאינן מעודכנות ל-2011, אלא לגרסה האחרונה של TOMTOM שמתאימה ל-5940, הצטיידתי גם ב-iPad שלי בתוכנות נוספות כפתרונות ניווט נוספים ובהם התקנת הגרסה החינמית של i-Go Primo לצפון אמריקה (שאם אצטרך, אז תמורת 35$ ניתן להשמיש בה את אופציית הניווט בפועל) ובגרסת ה-Trip-Tik של ה-AAA (ניתן להוריד בחינם מ-iTunes) ויש כמובן את Google Maps ואת Waze. יש לציין שיש לי iPad WiFi+3G מיובא רשמית מארה"ב (אחד מ-4 הראשונים שהגיעו רשמית ארצה ביבוא אישי) והוא מצויד במיקרוסים של AT&T, כך שיכולתי להפעיל בארה"ב תוכנית חודשית של Data ב-AT&T ללא התחייבות ולגלוש מה-iPad בכל מקום שבו היה לי כיסוי סלולרי. צריך רק לשים לב ולבטל את התוכנית בזמן, כי אחרת בתום החודש היא מתחדשת אוטומטית שוב ושוב. כל הפעולות האלה ניתן לעשות ישירות מה-iPad ללא צורך לגשת לשום חנות וללא צורך בשום טלפון לחברה. ה"קושי" היחידי הינו בשלב ההרשמה, צריך לספק כתובת עם מיקוד אמריקאי, אז עם קצת יצירתיות מספקים את כתובת המלון בו אתם נמצאים ונגמר הענין. החיוב ממילא הוא מול כרטיס האשראי שלכם, ללא שום בעיה מכך שהוא הונפק בישראל.
עוד בארץ בניתי גם ב-Google Maps וגם בתוכנת ה-AAA מסלולים מפורטים עם מפות ופרוט כפי שמקבלים ב-Trip Tik שמפיקים עבורכם במשרדי ה-AAA וכך חסכתי זמן ביקור במשרדי ה-AAA והייתי מצויד בכל הנדרש מראש. התוכנה מאפשרת גם גישה מקוונת ל-Tour Books וה-Guides של ה-AAA.
המסלול הכולל:
![TripMap2011.jpg]()
דוגמא של דף מה-Trip Tick:
כל הנ"ל הביאו לכך שבמהלך הטיול לא נזקקתי למפות נוספות ואת המפות בקנה מידה שטחי, שקניתי עוד בארץ בממסי, לצורך תיכנון שלדי בסיסי, פתחתי לעיתים נדירות ביותר רק כדי למצוא יעדים שבעזרתם אוכל לאלץ את ה-TOMTOM לבחור במערכת הכבישים שאני רוצה בה מבין האלטרנטיבות האפשריות. אף פעם לא נזקקתי להן לניווט של ממש.
חברות בממסי / כרטיס SYC&S של ה-AAA/CAAA
במסגרת החברות בממסי לשרותי תיירות (חינם בשנה הראשונה לבעלי לאומיקארד ובתשלום שנתי לאחר מכן, אלא אם כן מבטלים) קיבלתי רשיון נהיגה בינלאומי חינם (חיסכון של 13 ₪), שעת יעוץ בחינם לתכנון מסלול (חיסכון של 100 ₪ למי שזקוק לזה), הנחה בעת שרכשתי מזוודות חדשות במקום אלה שכבר מרוטות וחבולות מנסיעות קודמות, שובר של הנחה כספית חד-פעמית נוספת (מעבר להנחה הקודמת) לרכישה בחנות שלהם וכרטיס SYC&S (Show Your Card & Save) של ה-AAA/CAAA, שבעזרתו ניתן לקבל בחינם בארה"ב ובקנדה יעוץ, מפות וספרי דרך של מועדונים אלה וכן הנחות על תעריפי לינה ועל כרטיסי כניסה לאתרים שונים. לנו זה מאוד השתלם. בכל האטרקציות השונות המעניקות הנחה, התבקשתי להציג את הכרטיס. ברוב בתי המלון, שהעניקו את ההנחה, לא התבקשתי להציגו ובכל זאת קיבלתי את תעריף ה-AAA.
בנוסף, עוד מהארץ, פניתי בכתב לאחד ממועדוני ה-AAA, תוך שאני מציין את חברותי בממסי, וביקשתי את האפשרות להשתמש בתוכנה שלהם לתכנון Trip-Tik עוד מהארץ, כך שזה יחסוך לי ביקור בסניף שלהם בארה"ב ויאפשר לי גישה מקוונת לספרי הדרך ולמדריכי התיירות שלהם בנוסף לאפשרות לתכנן את כל המסלול מראש, להפיק Trip-Tiks ולשתף אותם עם ה-iPad שלי דרך ישום חינמי של ה-AAA ל-iPhone, שעובד כמובן גם על ה-iPad. לשמחתי בקשתי אושרה וקיבלתי אפשרות להירשם אצלם כחבר אורח, מה שפתח לי את השערים לשימוש בתוכנה. השימוש בתוכנה של ה-AAA שימש אותי כמשאב עיקרי בתכנון מסלול הנסיעה של הטיול. המימשק שלה לא הכי ידידותי ולא הכי מתקדם, אך הגישה המקוונת למאגרי המידע של ה-AAA בכל רגע, שווה את ההסתגלות למימשק. זיכרו שאין מחויבות כזו של ה-AAA כלפי מנויי ממסי, כך שאינני יודע אם כל אחד אחר יענה באופן דומה ובודאי לא לגבי סניפים אחרים, מאחר וכל סניף כזה של ה-AAA הוא מועדון אוטונומי במדיניות שלו. כמו-כן ממילא כל הסכם שיתוף הפעולה בין ה-AAA לחברי מועדוני רכב של מדינות אחרות עומד לעבור בחינה מחדש בסוף 2011.
טיסות
לא בגלל פינוק או יוקרה, אלא עקב בעיות רפואיות, אני נאלץ לבצע טיסות ארוכות, כמו הטיסות הטרנס אטלנטיות, במושבים שיאפשרו מנח אופקי וכך כשבחנתי את תצורות הישיבה העדכניות של מטוסים בטיסות הרלבנטיות לניו יורק, פילדלפיה, בוסטון וטורונטו והשוויתי צרוף עלויות של טיסות ורכב שכור בכל אחד מהיעדים האלה, בסופו של דבר בחרתי בצרוף של טיסות Air Canada אל/מ טורונטו ורכב full size שכור של הרץ. יתכן, שעבור אחרים, שיכולים לטוס במחלקה רגילה, או שאינם נהנים מהנחה כמו זו שאני זוכה לה בהרץ, ההשוואה יכולה להביא לתוצאה אחרת. גם אצלי בסופו זה דבר זה עלה יותר מהתחשיב המקורי, עקב התייקרות משמעותית בתעריפי שכירת הרכב בקנדה, אך מאחר והטיסות כבר שולמו, כבר לא היתה לי ברירה.
לינות
זכרתי, שלפני 3 שנים כבר התחלתי בתכנון טיול כזה ונתקעתי באי יכולת להשיג לינות מתאימות בשיא העונה, במיוחד בסופי שבוע, ואז ויתרתי ושיניתי את יעד הטיול. לכן, הפעם הזדרזתי ולאחר הזמנת הטיסות, התיישבתי לצוד לינות מהסוג שניתן לבטל בהתראה קצרה ככל הניתן ללא קנס. לא תמיד זה היה אפשרי. בפועל בשטח, גיליתי מצב שונה לחלוטין וברוב המקומות ניתן היה להשיג בשטח לינות מעכשיו לעכשיו בקלות רבה ולא להיות מחויב ללינות מוזמנות מראש. עם זאת, בסוף השבוע של Columbus Day ובסוף השבוע שאחריו כבר ראינו עומס גבוה על לינות, שהקפיץ גם את תעריפי הלינות לשמים. אני מניח, שללא לינה מוזמנת מראש, היינו נמצאים בבעיה בסופי שבוע אלה.
אגב, במספר מקרים, כשראיתי שמחיר הלינה ירד ביחס לתעריף שבו הזמנתי, לא התעצלתי וכתבתי אל המלון ותמיד זכיתי להורדת תעריף אל המחיר החדש הנמוך יותר.
תקלות
תקלות וכמעט תקלות, הזכרתי ? זה החל כבר בסוף אוגוסט עם סופת ההוריקן Irene, שפגעה קשות במדינות ניו אינגלנד וסחפה כבישים, גשרים ובתים והשאירה אחריה תשתית הרוסה ובלתי עבירה. כבישים נופיים מפורסמים, שהיו כלולים במסלול שלנו, הוצגו במפות (אתרי 511 ואתרי MOT של המדינות הרלבנטיות) כבלתי עבירים ולצידם הופיעו תאריכי תיקון / פתיחה, שהיו כבר בלתי רלבנטיים עבורנו. התמונה היתה כל כך גרועה, עד שהתחלנו לשקול ביטול הטיול, או לפחות שינוי היעד אל מקום שלא נפגע. עם זאת ההערכה היתה, שלמדינות ניו אינגלנד יהיה חשוב מספיק שלא להפסיד את ההכנסה מתיירות תקופת שיא השלכת והן תעשינה מאמץ עילאי לשפר את מצב העבירות. עם התקרב מועד הטיול, ההערכה הזו הוכחה כנכונה. הצטיינה בכך במיוחד מדינת ניו המפשייר, ששני הכבישים הנופיים הראשיים שלה, שהם גם צירי רוחב, כביש 302 וכביש 112, נפתחו. הפגיעה הכי קשה היתה בתשתיתה של מדינת ורמונט ובה הנעלם הגדול נותרו, ממש עד להגעתנו לשם, כביש 100 הנופי וכבישי הגישה אליו.
עוד אנו מתחבטים, איזה מסלול אלטרנטיבי נבחר, אם כבישי דרום ומרכז ורמונט ישארו חסומים והצצה באתר של Air Canada מגלה בעיה נוספת: התראה על שביתה אפשרית. כן, הם מאפשרים שינוי תאריכי טיסות ללא קנס, אבל מה זה יועיל לנו ? הלא כל הטיול הזה מתוזמן על פי תאריכי תחזית התקדמות השלכת וחופשות שנת הלימודים וכל הלינות כבר מוזמנות ומשורינות בהתאם.
למזלנו, גם את זה צלחנו. יום לאחר פרוץ השביתה, תחת איום בצווי ריתוק, הגיעו הצדדים בסיכסוך העבודה ב-Air Canada להסכם טנטטיבי וכך המשך השביתה נמנע. זיכרו רק את הביטוי "הסכם טנטטיבי" -; הוא עוד יצוץ בסיפורנו.
מגיע יום היציאה מהארץ, המונית עוד מעט מגיעה ואנו מגלים שהמעלית בבנין מושבתת עקב תקלה. כעת עלינו להוריד את המזוודות 3 קומות במדרגות וזה כשלי יש בעיות גב קשות, מה שמביא לכך שאשתי נושאת ברוב המטלה. גם תקלה זו עוד תשוב להשפיע בסוף סיפורנו.
יום 1 ארוך מאוד
בדלפק ה-Check In של מחלקת העסקים של Air Canada התהליך איטי מאוד משום מה, אבל אני מצליח לבצע את התהליך גם עבור אשתי ובתי, למרות שהן רק במחלקת תיירים (מה לעשות ? העלות במחלקת עסקים יקרה מאוד). הדיילת אפילו נחמדה מספיק כדי לבדוק טלפונית ביוזמתה האם תוכל להעניק גם להן כניסה חופשית לטרקלין העסקים. התשובה לצערנו היתה שלילית, אך תודה על היוזמה היפה !
סוויטת השינה האישית, שיש לכל נוסע במחלקה העיסקית, נראית במציאות צרה בהרבה ממה שהתרשמתי בסרטון ההדגמה באינטרנט, אבל היא אפקטיבית לצרכים שלי. עם זאת יש מספר בעיות של הנדסת אנוש:
- קיים מתלה נפתח לאוזניות, אך הוא מצוי מעבר לצג האישי וכך הגישה להניח עליו את האוזניות איננה נוחה וגם שליפתו מחייבת שימוש בשתי הידיים.
- קיים דרגש קדמי להנחת הרגלים מעל ומטען כבד מתחת, אלא שהדרגש איננו מחובר למושב ולכן קצרי קומה אינם מגיעם להניח עליו את רגליהם, כשהמושב במצב זקוף. רק כשמשכיבים מעט את המושב, החלק התחתון מתקרב יותר אל הדרגש ואז זה אפשרי.
- המרחק האופקי בין פני הצג לפני הנוסע גדול מדי ומאחר ומדובר בצג מגע, הרי שכל הפעלה של תפריטיו מחייבת רכינה מגב המושב אל הצג וחזרה לישיבה, אלא אם כן אתם מצוידים בידיים ארוכות משלי.
- במצב שכיבה, הכסא אכן הופך למאוזן, אך הקירות של סוויטת השינה מגבילים מאוד את תנועת הגוף לרוחב וקצת קשה לשנות תנוחה מצד ימין לצד שמאל ולהיפך. עם זאת, כאמור, הענין מאוד אפקטיבי ומאפשר שכיבה פרקדן ומקל מאוד על הגב והרגליים.
- כאשר הנוסע שמאחוריך רוצה לסגור את הצג, זה חייב להיעשות בטריקה, לעיתים די חזקה, אחרת הצג איננו ננעל למקומו. טריקה זו מעירה משנתו את הנוסע שמלפנים, כי זה מתבצע אל דופן התא שלו.
למרות כל הנ"ל, לי סוויטת השינה עזרה מאוד לעבור את הטיסה הארוכה מאוד הזו.
מערכת הבידור כוללת עשרות סרטי קולנע ועוד כמספר הזה פרקים של סדרות טלויזיה. בין הסרטים, יש סרטים חדשים ביותר לצד פחות חדשים ויש אפילו קטגוריית קלסיקה שבה מצאתי ענתיקות של ממש כמו פלאש גורדון (המקורי משנות ה-30), צ'ארלי צ'פלין (שלצערי גיליתי שההומור שלו כבר אינו עומד במבחן הזמן ואינו מצחיק אותי יותר) וכד'.
למי שרוצה לעבוד/לשחק, יש שקע חשמלי אבל אמריקאי, דהיינו פינים שטוחים ו-110v/60Hz בלבד. כדאי לוודא שהמכשירים שלכם מתאמים לעבוד עם נתוני רשת חשמל אמריקאית ולהצטייד במתאם שקעים.
בתום הטיסה הארוכה, אשתי דיווחה לי שגם במחלקת התיירים, היה די מרווח והכסאות היו נוחים לה. משום מה בטיסה חזור היא קבלה שזה לא היה כמו בטיסה הלוך.
על האוכל והשרות המצוינים בטיסה זו אני יכול רק להעתיר שבחים. אחד הדיילים שראה שהסתבכתי בעת ההתכסות בשמיכה בגלל המרווח הרוחבי הצר בתצורת שינה, נטל את השמיכה ממני וכיסה אותי, כאילו הייתי ילד קטן...
בשדה התעופה תהליך בקורת הגבולות הקנדי היה מהיר ויעיל, אם מלאתם במטוס את הטופס כפי שצריך: שאלות שגרתיות על מטרת הנסיעה, כמה מזומן אנו מביאים עימנו ומועד החזרה. חותמות ואנו בקנדה.
המזוודות הגיעו די מהר. שכירת עגלה להובלתן עולה 2 CAD וניתן לקבל החזר של 0.25 CAD כאשר משיבים אותן לעמדת הריכוז. מי שאיננו מצויד במטבעות קנדיים מייד עם נחיתו (כמוני) יכול לשלם עם כרטיס אשראי. כן, אפילו שזה רק 2 CAD.
מהר מאוד מגלים, שלמרות שכיום כמעט כל מזוודה מצוידת בגלגלים, העגלות האלה די חיונית, כי המרחק ממסוע המזוודות עד לבנין בו דלפקי חברות השכרת הרכב, הוא גדול מאוד ועובר דרך מספר בנינים המקושרים במסדרונות ארוכים. השטיחים שבדרך אינם מקלים על גלגול המזוודות והאמת מקשים אפילו גם על העגלות.
הדלפק של הרץ תפקד באיטיות משוועת. לאחר חתימה כאן וגם שם וראשי תיבות פה וגם פה ועוד חתימה שם, כשחשבתי שסוף סוף אנו עומדים לקבל את הרכב, פקיד הקבלה לא הצליח ליצור קשר טלפוני עם עמדת כלי הרכב שבחניון ולאחר נסיונות חוזרים, כשהוא סוף סוף השיג אותם, הסתבר שהשברולט אימפלה שעמדנו לקבל, כלל איננה נמצאת בשדה. כשהפקיד שאל אותנו אם בכוונתנו לעבור עם הרכב לתוך ארה"ב ושמע מאיתנו תשובה חיובית, הוא טען שהאימפלה מצוידת בלוחיות זיהוי אמריקאיות, מה שיעשה לנו בעיות אצל הרשויות האמריקאיות בעת מעבר הגבול ולכן הוא הציע במקומה שברולט מליבו המצוידת בלוחיות זיהוי קנדיות ועימה לא תהיינה בעיות. הענין נשמע תמוה מאוד. כבר עברתי בחיי אי אילו פעמים את הגבול בין ארה"ב וקנדה בשני הכיוונים עם מכוניות שכורות בעלות לוחיות רישוי אמריקאית ומעולם לא נתקלתי בקושי כלשהו. כמו כן, מכיון שלשכן שלנו יש שברולט מליבו ואני מכיר את גודל המכונית, חששתי שגודל תא המטען שלה קטן מזה של האימפלה ולא יספיק לנו, כי היו לנו שתי מזוודות 28" ועוד 3 טרוליס. לטענתו של הפקיד, שתי המכוניות הן בקטגוריה של full size והוא הציע, שניגש למכונית ונבדוק בעצמנו. ניגשנו למגרש החניה של הרץ, חיפשנו את המליבו, ומליבו... אין. גם היא לא שם ! אחד העובדים טען, שהיא אמורה להגיע רק עוד 20 דקות. נמאס לנו, חזרתי לפקיד הראשון ודרשתי לקבל את האימפלה האמריקאית, שבינתיים כבר הגיעה וכך בעיכוב של כמעט שעה יצאנו בשעת ערב מאוחרת, כשכבר חשוך לגמרי, משדה התעופה של טורונטו, כשהכוונה היתה לנהוג על כביש 401 המהיר לאורך הצד הקנדי של אגם אונטריו כמה שרק יהיה לי כח לכיוון 1,000 האיים, יעד הביקור הראשון של מחר. העייפות והעצבים מהסיפור בהרץ התישו אותי די מהר והצלחתי לנהוג רק כמחצית הדרך לפני שנשברתי והתחלתי לחפש לינה. עקב החשיכה והעייפות, העדפתי בתחילה לנסות לאתר מוטל שאיננו מחייב סטייה מה-401, אך בסופו של דבר נאלצתי כן לסטות כ-2 ק"מ לאחת העיירות שלצד האוטוסטרדה ולחפש לינה בה, תוספת של עוד 2-3 ק"מ.
הלינה כאמור היתה אקראית ב-Preaquile Beach Motel שב-Brighton, ON (כ-100 CAD כולל מס ולאחר הנחת AAA של 10%).
קיבלנו חדר גדול ונקי עם שתי מיטות Queen. בקבלה ציידו אותנו בשקית עם שקיקי קפה, תה, סוכר וגם... אבקת שוקו עבור הילדה. אנו בקושי גררנו את עצמנו ואת היפהפיה הנרדמת מהמכונית אל החדר ונפלנו שדודים מעייפות.
הערה: כדי שלא לחזור על המלל הזה לגבי המחירים, כל המחירים שאזכיר, שאציין מכאן והלאה הם עבור שני מבוגרים וילדה, כולל כל המיסים (במלונות, אתרים, אטרקציות וכד') וכולל גם טיפ (במסעדות). במקומות בהם זה היה רלבנטי, המחירים הינם גם לאחר הנחות AAA, ילדים, 60+. כמו-כן כדאי לציין שבכל המלונות שבהם לנו, פרט לאחד, ילדים מתחת לגיל 12 (כמו בתי) לנים בחינם בחדר ההורים.
יום 2
אין במלון ארוחת בוקר, אך הגברת בקבלה המליצה לי על מסעדה משפחתית קטנה במרחק קצר מהמוטל, Lady Bug שמה והיא אכן הצדיקה את ההמלצה. אכלנו בה ארוחת בוקר אמריקאית אופיינית דשנה ונדיבה, אך כזו שנעשית מחומרים טריים ובאותו רגע של ההזמנה. 24 CAD לשלושתנו כולל מס וטיפ.
מזג האויר היה נאה, מה שבישר טובות לקראת תצפית על 1,000 האיים ולאחר שארוחת הבוקר מלאה אותנו בכוחות מחודשים, השלמתי את הנהיגה מאמש על ה-401 ועברתי על גשר (אגרה של 2.50 CAD) לכיוון ה-Sky Deck, מגדל תצפית על 1,000 האיים מהצד הקנדי (25.14 CAD לאחר הנחת AAA). הראות היתה טובה, הנוף יפהפה, מקבלים אפילו הצצה ראשונה על צבעי שלכת.
IMG_1249: תצפית מה-Skydeck לכיוון קנדה על 1,000 האיים
IMG_1250: תצפית מה-Skydeck על הגשר מעל 1,000 האיים
![תחילת שלכת ב-1,000 האיים]()
IMG_1253: תחילת שלכת ב-1,000 האיים
IMG_1257: תצפית מה-Skydeck לכיוון ארה"ב
משם המשכנו אל מעבר לגבול לארה"ב לכיוון Alexandria Bay, NY. במעבר הגבול, נעצרים בעמדה דומה לעמדת תשלום שיש בכבישי אגרה ואני שם לב להבזקת מצלמה המצלמת כל רכב על נוסעיו. קצינת ההגירה שבעמדה לוקחת את הדרכונים שלנו ומייד מבקשת ממני להוציאם מתוך הנרתיקים שלהם ונותנת לנו ספח, שתמורת החזרתו חתום, נוכל לקבלם בחזרה בתום תהליך הביקורת. השאלות הרגילות: מטרת הכניסה לארה"ב, לכמה זמן, האם כבר ביקרנו בעבר בארה"ב, איזה מוצרים שנקנו בקנדה אנו מכניסים לארה"ב. ואז היא שואלת מהיכן הרכב ולאחר תשובתי, שזהו רכב שכור, היא מבקשת לראות את חוזה השכירות של הרכב. ענין של שניות ספורות. זהו ! זו הבעיה הגדולה שיש כשנכנסים עם רכב אמריקאי מקנדה לארה"ב ? נו באמת ! לאחר מכן, אנו מתבקשים להחנות את הרכב בצד, למסור את המפתחות לקצין הגירה אחר ולהיכנס לראיון קצר בביתן סמוך. אין צורך למלא שום טפסים. הדרכונים מועברים בנפרד מאיתנו גם הם אל הביתן. בביתן זה, חוזרים על שאלות דומות, מבקשים לדעת את כתובת הלינה הראשונה שלנו בארה"ב (מזל שזכרתי אותה בעל-פה, כי כל הניירת נשארה במכונית), כמה מזומן יש עימנו ומצלמים טביעות אצבע ועין שלי ושל אשתי. תשלום של 6$ לכל אחד מאיתנו ואישור הכניסה לארה"ב מוטבע בדרכוננו יחד עם הצמדת טופס I94. טופס זה יש לשמור בדרכון גם אם יוצאים בחזרה לקנדה, אם יש כוונה לחזור שוב לתוך ארה"ב בהמשך. יש להקפיד להחזירו בעת היציאה האחרונה מארה"ב בין אם זה לקצין בקורת גבולות קנדי או לדיילת קרקע בשדה תעופה בטיסה היוצאת מארה"ב.
הדרכונים המוחתמים מוחזרים לנו יחד עם הספח החתום, שעימו יש לחזור אל קצין ההגירה הקודם כדי לקבל ממנו את מפתחות המכונית וזהו. אנו ממשיכים לתוך ארה"ב.
משם אנו מנווטים ישירות אל המעגן של Uncle Sam Boat Tours ב-Alexandria Bay, כשאנו לחוצים להגיע לשעה 13:00, שבה יוצא בדרך כלל השיט הקצר של שעה וחצי ל-1,000 האיים. החניה ברחוב ליד המעגן שלהם היא בתשלום במדחנים, אך להם יש מגרש חניה פרטי משלהם, שניתן לחנות בו ללא תשלום. המגרש מאוד ריק ומהר מאוד מסתברת הסיבה לכך. אני ניגש לקופה ואז מסתבר, שמכיון שזו כבר לא העונה, הם מוציאים את השיט הקצר רק בסופי שבוע. מכיון שזהו יום שלישי, אז ב-13:00 אכן יוצא שיט אבל ארוך, של כשעתיים ורבע. מאחר ועוד מחכה לנו נסיעה לא קצרה ללינה ב-Old Forge ואין לי חשק לנהיגה בחשיכה בכבישי ה-Adirondaks וגם חוות הדעת על השיט הארוך היו שהוא... ארוך, החלטנו לוותר ולהמשיך בדרכנו וטוב שכך. בדרך עוד עצרנו לאכול צהרים באיזה דיינר לא מוצלח ליד תחנת דלק כלשהי, חוויה שלא היתה מהנה ועלתה כ-25$.
אל הלינה הגענו רק לקראת 17:30 כשהחשיכה יורדת בסביבות 18:30. אילו היינו מתעכבים לשיט, אכן הייתי צריך לנהוג בחשיכה בדרכים שאינם מוארות כלל. בנוסף, הנסיעה לכאן בכביש 28 היתה צבועה בשלכת יפה בחלקים רבים שלה ובחשיכה היינו מפסידים את הנוף היפה הזה.
כאן אני נזכר לספר, שבעמדת תשלום אגרת הכביש הראשונה שעברנו דרכה, עמדתי לתומי בתור של Cash ואז הקופאית מסמנת לי על חיווי שיש לה על כך, שיש במכוניתי מכשיר Easy Pass, כך שאני יכול להמשיך הלאה. מסתבר שהיה לנו מכשיר כזה ברכב, מבלי שידעתי על קיומו ובודאי שלא חויבנו עליו. מאחר ולא ידעתי ועדין אינני יודע מה זה אומר (האם חיובי ה-Toll יגיעו אל חברת ההשכרה והם יחייבו את כרטיס האשראי שלי ?), שאלתי אם אני יכול שלא להשתמש בו. היא הדריכה אותי שבסגירת תריס על המכשיר, הוא אינו משדר יותר. מכאן והלאה העדפתי להשאיר את התריס של המכשיר במצב סגור והעדפתי לשלם במזומן בעמדות ה-Toll השונות. לא נתקלתי בעיכובים שהיו גדולים משמעותית מאלה שנתקלו בהם מכוניות שבחרו לעבור במסלולים של ה-Easy Pass.
לינה: Water's Edge Inn, שב-Old Forge, NY. הלינה הוזמנה מראש, כשאת מחיר הלילה הראשון (והיחיד), 125$ לפני מס, גבו מראש עם אפשרות ביטול רק עד 5 ימים לפני ההגעה וגם זאת תמורת קנס של 5$. בדיעבד לא היה כלל צורך בהזמנה מראש. המלון היה ריק כמעט לחלוטין כמו גם רוב המלונות שראינו בסביבה. בקבלה גבו מאיתנו את המס (10.31$) וקיבלנו חדר גדול בקומת הכניסה עם שתי מיטות Double ומרפסת עם נוף משגע לאגם. יוצאים למרפסת, מתיישבים על כורסאות ותופסים שלווה נהדרת מול צבעי השלכת המשתקפים גם במי האגם הצלולים. עדת ברווזים מזהים בנו מיד ספקי מזון אפשריים וזוכים מייד לקבל דוריטוס מהשקית של הילדה.
IMG_1272 : ברוזים, ברוזים, בואו הביתה !
IMG_1267: מבט ממרפסת החדר במלון ב-Old Forge, NY
מכיון שעוד היה אור, יצאנו לשוטט בקרבת האגם, כשהברווזים שהתידדו מאוד עימנו (עד למציאת ספק מזון חליפי) הולכים בעקבות בתי כאילו היתה החלילן מהמלין. ברור שזה כבר חייב ביקור בצרכניה הקרובה כדי להצייד ב... מזון לברווזים, כדי שאף אחד מהם לא ישאר מקופח. ליד האגם גילינו גשר מקורה וגם סכר קטן. נחמד ושלו מאוד פה.
ההתלהבות הראשונית מהצבעים הנפלאים של עלי השלכת בשיאה ואנו אוספים עלים בלי הכרה. הנה צבע שעוד אין לנו והנה אחד יפה יותר והנה אחד בלי חורים והנה...
IMG_1282: אוספת העלים הפרטית שלנו -; עלה אחד אדום בשיער ושני רב-גוונים ביד
IMG_1283 : זה לא כל כך נעים לראות גן (מגלשות מים) סגור, אבל לפחות יש שלכת
IMG_1297: גשר מקורה ליד סכר קטן ב-Old Forge
IMG_1294: שלכת והשתקפותה באגם ב-Old Forge
ארוחת ערב אכלנו ב-Steak House המקומי (48$), שצלה את הסטקים לרמה מעבר לזו שאנו ביקשנו, תופעה שחזרה על עצמה לצערי בעוד כמה מקומות, עד שלמדתי שבלא מעט מסעדות "אמריקאיות" שכאן, אם אני רוצה לקבל רמת עשיה שמקובל לכנותה Medium, כדאי שאבקש מהם לצלותם לרמת Medium Rare ואפילו רק Rare. במסעדות עם אופי צרפתי, או איטלקי, רמת העשיה היתה מדויקת יותר. ובכלל כהמלצה גורפת (ולא רק מהטיול הזה) אם רוצים אוכל טוב, כדאי להימנע מהמסעדות ה"אמריקאיות" ועדיף לבחור במסעדות צרפתיות, יפניות, איטלקיות, תאילנדיות, סיניות, הודיות וכד'. כמובן שיש גם יוצאים מן הכלל.
בדרך אל המסעדה, טענה בתי שראתה שני צבאים בחצרות הבתים. אני, שהייתי מרוכז בנהיגה ובאיתור המסעדה, לא הספקתי להבחין בהם.
בינתיים כמות המטיילים שנתקלתי בה היתה דלילה ביותר והייתי סקרן לדעת מה יהיה בהמשך. אילו הייתי יודע בודאות שזה המצב בכל מקום, ללא ספק הייתי מעדיף גמישות גדולה בהרבה בבחירת נקודות העגינה שלנו. הריק של המקום בלט עוד יותר כשמול המלון שלנו היה resort שומם של מגלשות מים, שאינו מתופעל (זו כבר לא העונה) וכל האזור היה מלא בשלטי אזהרה על אופנועי שלג, שכמובן לא היו בנמצא.
יום 3
על ה-28 היתה שלכת רב גונית, שהלכה והתמעטה ככל שהתקדמנו אל Lake George.
IMG_1304: עץ בתחילת שלכת
![IMG_1311: שלכת ב-Lake Abanakee]()
![IMG_1313: שלכת ליד Lake Abanakee]()
![IMG_1333: אי באגם ליד כביש 28]()
IMG_1311: שלכת ב-Lake Abanakee
IMG_1313: שלכת ליד Lake Abanakee
IMG_1333 : אי באגם ליד כביש 28
![IMG_1318: עץ בשלכת אדומה]()
![IMG_1306: עץ בשלכת צהובה-ירוקה]()
![IMG_1321: מרבדי שלכת]()
![IMG_1326: עצים בשלכת ועצים ערומים]()
![IMG_1397: Lake Placid, NY]()
2 לינות: Golden Arrow Lakeside Resort שב-Lake Placid, NY (כ-154$ ללילה).
![IMG_1347: שלכת וענן מעל נהר Ausable בדרך ל-High Falls Gorge]()
![IMG_1351: זרימה חזקה במפל ב-High Falls Gorge]()
![IMG_1354: תיקון נזקי ההוריקן איירין ב-High Falls Gorge]()
![IMG_1358: High Falls Gorge מצדיק את שמו]()
![IMG_1374: עלי שלכת]()
![IMG_1376: מדרונות צבועים ליד אתר הסקי של ה-Whiteface Mountain]()
![IMG_1378: עננים מעל שלכת במדרונות אתר הסקי של ה-Whiteface Mountain]()
![IMG_1382: ערוגת מגן דוד]()
![IMG_1388: מפל ליד כביש 73]()
![IMG_1389: עץ בשלכת ורודה-כתומה בכביש 73]()
![IMG_1390: עץ בשלכת חומה בכביש 73]()
![IMG_1392: עץ בשלכת אדומה-כתומה-צהובה בכביש 73]()
![IMG_1394: זריחה ב-Mirror Lake כפי שצולמה ממרפסת החדר ב-Golden Arrow]()
![IMG_1410: עץ בשלכת אדומה]()
![IMG_1415: קוטפות עלים]()
מהמסלול הירוק (RIM TRAIL) גם היה ניתן לרדת אל הנחל ולחזור ברפטינג.
אנו בחרנו באלטרנטיבה לרפטינג, שהיתה לחזור באוטובוס מקצה המסלול. יש לאוטובוס תחנת החזרה גם מנקודת ביניים ליד הרפטינג.
![IMG_1416: צוק בצורת ראש פיל בכניסה ל-Ausable Chasm]()
![IMG_1417: המפלים ב-Ausable Chasm]()
![IMG_1458: המפלים ב-Ausable Chasm]()
![IMG_1419: נזקי ההוריקן איירין במסלול הצהוב ב-Ausable Chasm]()
![IMG_1447: הקירות התלולים של הערוץ Ausable Chasm]()
![IMG_1422: דומדמניות ?]()
![IMG_1433: אוכמניות ?]()
![IMG_1435: פטריה עם כובע צהוב משונן]()
![IMG_1436: פטריה צהובה פעמונית]()
![IMG_1444: מושבת פטריות מפוספסות שחור, אפור ולבן]()
![IMG_1450: פטריה עם כובע לבן חלק]()
![IMG_1451: פטריה עם כובע לבן משונן]()
![IMG_1446: פטריה צהובה ספוגית]()
![IMG_1438: חילופי גוונים בעלה שלכת]()
![IMG_1441: עצים גבוהים מכסים מכל עבר]()
![IMG_1453: ראפטינג ב-Ausable Chasm]()
![IMG_1467: הויטראזים ב-Basilique Notre-Dam]()
![IMG_1463: Basilique Notre-Dam]()
![IMG_1478: בקיעת דינוזאורית מהביצה ב-Biodome]()
![IMG_1482: זיקית מפוסלת מנייר במוזיאון שלבורן]()
![IMG_1483: `...בתחנה בשלבורן עמד קטר, שמספרו 70414, קטר קיטור קשיש, קטר קיטור ישן, עמד בתחנה והעלה עשן...`]()
IMG_1483 : "...בתחנה בבאר-שבע (סליחה שלבורן) עמד קטר, שמספרו 70414, קטר קיטור קשיש, קטר קיטור ישן, עמד בתחנה והעלה עשן..."
![IMG_1487: הספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן]()
![IMG_1498: קברניטה חדשה לספינה הישנה Ticonderoga, במוזיאון שלבורן]()
![IMG_1503: מסדרונות הספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן]()
![IMG_1504: חדרה של נוסעת בספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן]()
![IMG_1508: חדרו של נוסע בספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן]()
![IMG_1500: מקרא לצפירות והפעמונים בספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן]()
![IMG_1511: תותח ותותחית על חומות מבצר Ticonderoga]()
![IMG_1512: קני תותחים בולטים מחומות מבצר Ticonderoga]()
![IMG_1515: תותחים משקיפים על המפרץ במבצר Ticonderoga]()
![IMG_1516: חיילים במבצר Ticonderoga]()
שנסעתי את כביש 4 מ-Fair Haven מזרחה אל כביש 100 ואח"כ עם 100 מ-Killington ועד Waterbury ללא בעיות עבירות.
בדרך ניתן היה לראות את הנזקים ואת התיקונים, שחלקם עוד נמשך אך ללא חסימת התנועה. לכל היותר היו אזורי "עבודות" עם הגבלות מהירות והסדרת תנועה חד סטרית לסירוגין. מראה הבתים שקרסו או נהרסו היה מחריד. מראה קטעי אספלט שנקרעו מהכביש ונסחפו ומראות הסחף האדיר עם גזעי עץ ששורשיהם הענקים פונים אל השמים - השלימו את הרושם של מה שקרה כאן. מפחיד היה לחשוב על מה עבר על מי ששהה כאן במהלך הסופה והבנתי, שלמרות הסכנה, רבים שלחו את בני משפחתם לאזור פחות מסוכן ונשארו בביתם מאחור כדי לשמור על הרכוש מפני ביזה.
כאמור, היו בדרך מספר קטעים של עבודות (שלא ממש עיכבו) במקביל לקטעי כביש שנסללו מחדש. היו גם בורות/מהמורות מפתיעות, כך שצריך היה לנהוג בזהירות כדי שלא לפנצ'ר צמיג, אבל לא היתה שום סיבה לשנות מסלול בגללה.
הבעיות שטרם נפתרו באותה עת היו בקטע של כביש 73 העובר בין כביש 7 לכביש 100 והבעיה הגדולה עוד יותר היא כביש 107 שהיה סגור לתנועה (ראינו את המחסומים) ושהתיקון בו אמור היה להימשך כנראה עד דצמבר. בשני המקרים השילוט היה מאוד ברור לגבי הסגירה של הכבישים המסוימים האלה.
![IMG_1517: בית שנהרס בהוריקן איירין בכביש 100]()
![IMG_1523: נזקי ההוריקן איירין בבית בכביש 100]()
![IMG_1519: כביש 100 - תחילת שלכת והשלמת תיקון נזקי ההוריקן איירין ע`י דחפור]()
![IMG_1524: תחילת שלכת בכביש 100]()
![IMG_1526: סחף מההצפות בכביש 100 בעקבות ההוריקן איירין]()
ויתרנו וצימצמנו זאת לביקור קצר הבוקר ב-Ben & Jerry's (עלות: 3$ למבוגר, 2$ ל-senior, בחינם לילדים). כמו אחרים
גם אנו לא ראינו בפועל תהליך של פס יצור של גלידה וראינו רק את אולמות היצור השוממים והלא פעילים, ראינו סרטון על איך הכל התחיל ולאן זה התקדם, שמענו סיפורים שונים מפי מדריכה צעירה, שהתנצלה כל העת על טיב הבדיחות שציוו עליה לשבץ והתגאינו לשמוע שבין מעט הסניפים שלהם בעולם היא מזכירה את תל-אביב. הקטע הנחמד באמת היה טעימה של גביע גלידה מסוג שכמובן היה משובח מאוד והורכב במיוחד עבור הביקור וכמובן שלא נוכל למצוא כמותו בחנויות. כאחד שמכין גלידות בעצמו, אני מוכרח לציין שהגלידה הזו באמת היתה טעימה מאוד, אם כי קצת כבדה במירקמה, כדרכן של רוב הגלידות האמריקאיות עתירות החומרים המייצבים.
![IMG_1527: טעימת גלידה במפעל של Ben & Jerrys]()
![IMG_1528: לאחר הביקור במפעל Ben & Jerrys]()
![IMG_1529: ליד המכונית של Ben & Jerrys]()
![IMG_1534: מרבדי שלכת בכביש 232]()
![IMG_1542: עצים בשלכת בכביש 232]()
![IMG_1556: עצים בשלכת והמון עלי שלכת על הארץ]()
IMG_1556 : עצים בשלכת והמון עלי שלכת על הארץ
![IMG_1557: שלכת]()
![IMG_1563: עלה יפהפה]()
![IMG_1566: מסלול המדרגות ב-Lost River]()
![IMG_1567: מפל מדורג ב-Lost River]()
![IMG_1569: וגם כאן אוספים עלי שלכת]()
![IMG_1574: ליד מפל ב-Lost River -; אפשר לקחת קצת מים לארץ ?]()
![IMG_1575: מפל מדורג ב-List River]()
![IMG_1579: עץ המשקפים האבודים]()
![IMG_1577: עלי שלכת מחליפי צבעים]()
![IMG_1580: תקריב של עלי שלכת]()
![IMG_1589: בכביש 112 בתוך השלכת]()
![IMG_1597: מרבדי שלכת בשלל צבעים בכביש 112]()
![IMG_1599: בכביש 112 בתוך השלכת]()
![IMG_1612: מטיילים ליד השתקפות של השלכת והעננים באגם]()
![IMG_1615: כולם עוצרים לצלם את השלכת היפהפיה]()
![IMG_1620: תקריב של עלי שלכת]()
![IMG_1623: Sabbaday Falls]()
![IMG_1624: Sabbaday Falls]()
![IMG_1632: על גשרון במסלול ב-Sabbaday Falls]()
![IMG_1635: זר של פטריות ועלי שלכת]()
![IMG_1639: עננים כבדים מעל ושלכת יפה מתחת בכביש 16]()
![IMG_1645: שלכת יפהפיה במורדות Mount Washington]()
![IMG_1652: בדרך אל Mount Washington Auto Road השמים קודרים מאוד]()
![IMG_1654: `הסנה` בוער באש]()
האכזבה היתה הן בגלל שלא מצאנו דברים שמצאו חן בעינינו, הן מרמת המחירים והן מכיון, שלמרות שנרשמתי כחבר VIP לא זכינו לשום הנחה נוספת על מה שמקבל שם כל אחד "במבצע" ללא חברות.
![IMG_1655: לא רק המטיילים ישראלים, הפתעה -; Israel River]()
![IMG_1663: מרבדי שלכת בכביש 302]()
![IMG_1665: מדרונות של שלכת ועננים מעל]()
![IMG_1670: שלכת בשלל צבעים בכביש 302]()
![IMG_1675: ה-Cog Rail]()
![IMG_1678: מסילת ה-Cog Rail]()
![IMG_1681: מיקה מוס]()
![IMG_1686: תצפית מ-Cadilac Mountain]()
![IMG_1691: תצפית מ-Cadilac Mountain]()
![IMG_1699: תצפית מ-Cadilac Mountain - אגם כלוא בתוך יערות שלכת]()
![IMG_1701: תצפית מ-Cadilac Mountain]()
![IMG_1705: נמל דייגים]()
![IMG_1710: מפרצון מפותל]()
![IMG_1716: מגדלור]()
![DSCN0026: ארוחת לובסטר]()
![IMG_1725: תצפית מ-Mount Battie על המפרץ]()
![IMG_1730: תצפית מ-Mount Battie על המעגן]()
![IMG_1736: תצפית על מפרצונים מ-Mount Battie]()
![IMG_1741: על ראש הצריח ב-Mount Battie]()
![IMG_1745: חוף מסולע ושחפים]()
![IMG_1764: חוף מסולע ושחפים]()
![IMG_1749: תצפית מהמגדלור ב- Pemaquidעל החוף המסולע]()
![IMG_1751: טיפוס אל ראש המגדלור]()
![IMG_1752: צפיה בעדשת הפנס של המגדלור]()
![IMG_1753: במוזיאון של המגדלור - עדשת פנס מגדלור]()
![IMG_1757: במוזיאון שליד המגדלור -; לובסטר ענק במשקל של 28 פאונד, שניצוד בשנות ה-80]()
![IMG_1766: מצאנו חברה חדשה]()
![IMG_1768: המגדלור והמוזיאון שלצידו]()
![IMG_1770: אוי אוי אוי, מכשפה מבשלת אותי !!!]()
![IMG_1771: מכשפה על מטאטא מגולפת בדלעת]()
![IMG_1772: שף דלעת]()
![IMG_1774: דלעת מגולפת לציקלופ]()
![IMG_1775: אמאלה !!! עכשיו אוכלים אותי !!!]()
![IMG_1777: אדנית של דלעיות מעוצבות כברבורים]()
![IMG_1779: אדנית של דלעיות עם עיניים]()
![IMG_1784: דלעת עם טרנטולה]()
![IMG_1786: דלעת מעוצבת כחתול]()
![IMG_1785: דוכני רחוב של מזון מהיר - אוכל, קדימה אוכל !!!]()
![IMG_1789: כוכב השיט - דג גדול (דג חתול ?), שעורר התרגשות גדולה בהיעדר לויתנים]()
![IMG_1791: ספינת מפרש גדולה במפרץ של Gloucester]()
![IMG_1794: מסעדת The Lobster Pool, Rockport, MA]()
![IMG_1798: המזח שליד המסעדה]()
![IMG_1801: האסטרונאוטית הצעירה שלנו מציצה מחלון החללית]()
![IMG_1812: יד קטנה וצעירה בתוך טביעת כף]()
![IMG_1805: הכביש נפתח כדי לאפשר מעבר ספינה]()
![IMG_1806: הברוז נכנס למי ה-Charles River]()
![IMG_1807: ברוז במי ה-Charles River]()
![IMG_1808: הברוז במי ה-Chrales River]()
![IMG_1811: גשר המיתרים]()
![DSCN0084: אתר הנצחת 6 מליון הנספים בשואה]()
![IMG_1813: אתר הנצחת 6 מליון הנספים בשואה]()
![IMG_1815: כל מילה נוספת מיותרת]()
![IMG_1820: הכניסה ל-Quincy Market]()
![IMG_1821: חדש מול ישן]()
![IMG_1822: שולחנות סועדים מחוץ למסעדה Kingfish Hall]()
![IMG_1829: Blue Man Group של מדוזות]()
![DSCN0090: סוסון ים]()
![IMG_1843: לובסטר כחול]()
![IMG_1844: ולובסטר אדום]()
![IMG_1845: Hello Lunch !!!]()
![IMG_1846: `צמחי` מים בורוד]()
![IMG_1849: וגם בירוק]()
![IMG_1850: דג מסווה עצמו ומשתלב בקרקע]()
![IMG_1852: צוללן בטנק המים המרכזי]()
![IMG_1862: פינגווין]()
![IMG_1867: נכון שאני יפה ?]()
![IMG_1868: בריכת הליטוף של חתולי ים וגם של כרישים !!!]()
![IMG_1871: John Harvard, על שמו קרויה האוניברסיטה, למרות שלא הוא ייסד אותה]()
![IMG_1879: אם תצטייני בלימודים, אולי יום אחד תוכלי להיכנס בשערים האלה]()
![IMG_1870: מדריכת הסיור ב-Harvard University]()
![IMG_1880: שלכת אדומה בקמפוס]()
![IMG_1882: אחד המבנים בקמפוס]()
יום 17 היום בדרכנו דרומה התחלנו לראות שוב שלכת (מפתיע שדרום מסצ'וסטס הקדים את צפונה) והיא גברה עוד יותר כשעברנו לרוד איילנד ועוד יותר בקונטיקט, אם כי עדין לא ברמות של מה שראינו באדירונדקס ובהרים הלבנים. עם זאת, כאן בקונטיקט, צפינו בגוונים שלא נתקלנו בהם עד כה וביניהם סגול-אפור מאוד מיוחד ויפה.
בדרך ביקרנו ונהננו ב-Newport, RI באחוזת Breakers (עלות: 44.50$). המקום מאוד מצא חן בעינינו. חבל שלא היה תלוי שם שלט Vacancy. אין תמונות מפנים האחוזה, כי לא מרשים לצלם שם בטענה של שמירה על התכולה. הביקור התארך מעבר למה ששיערתי בגלל הענין בו וגם בגלל הקצב המוכתב ע"י מכשירי ההדרכה הקולית שניתנים למבקרים בכניסה. בסמוך לאחוזה מצוי גם קמפוס יפה של אוניברסיטה. משם נסענו לאורך ה-Ocean Avenue, כשאנו מתפעלים מבתי העשירים ומהחופים, כשבדרך עצרנו במפרצון כלשהו וסיימנו את הפיצה מאמש.
![IMG_1893: אחוזת Breakers]()
![IMG_1888: סנאי `עשיר` המתגורר ואוכל באחוזת Breakers]()
![IMG_1895: ברוזים על סלע]()
![IMG_1896: מפרצונים עם בתי אחוזה יפהפיים]()
![IMG_1897: מפרצונים עם בתי אחוזה יפהפיים]()
יום 19
![DSCN0109: Howe Caverns -; חתן וכלה]()
![DSCN0112: Howe Caverns -; החתן עם כלה צעירה יותר]()
![DSCN0115: Howe Caverns]()
![DSCN0123: פה עם שיניים ?]()
![DSCN0124: עין של חייזר ?]()
![DSCN0125: מעבר היציאה הצר והמפותל -; זהירות על הראש !!!]()
![DSCN0134: נסיון לצלם את המראות היפים תוך כדי נסיעה]()
![IMG_1904: מפלים ושלכת יפהפיים בקמפוס של Cornel University]()
![IMG_1908: מפלים ושלכת יפהפיים בקמפוס של Cornel University]()
![IMG_1913: מפלים ושלכת יפהפיים בקמפוס של Cornel University]()
![IMG_1909: שלכת יפהפייה בקמפוס של Cornel University]()
![IMG_1911: שלל צבעי שלכת]()
![IMG_1912: שלל צבעי שלכת]()
![IMG_1914: גשר מעל הנהר בקמפוס]()
![IMG_1921: עלי שלכת חומים וגשר תלוי מעל הנהר בקמפוס]()
![DSCN0142: מבט על הנהר שבקמפוס מגשרון]()
![DSCN0143: גשרון מעל הנהר בקמפוס]()
![IMG_1923: פיתולי הנהר בקמפוס]()
![IMG_1934: שורת `צנחנים` אדומי כומתה]()
![IMG_1941: עץ בשלכת צהובה-ורודה-כתומה-חומה]()
![IMG_1943: שלכת לגובה]()
![DSCN0152: צמרות אדומות]()
![IMG_1945: תקריב של עלי שלכת אדומים]()
![IMG_1951: Ithaca Falls]()
![IMG_1965:]()
![IMG_1958: הדגמת ניפוח זכוכית ב-Corning Glass Museum]()
![IMG_1961: מאחורי עדשה מעוותת]()
![IMG_1963: No Outlet]()
![IMG_1967: Watkins Glen]()
![IMG_1970: על גשרון מעל לערוץ הנחל]()
![IMG_1974: הערוץ הצר]()
![IMG_1978: מפל]()
![IMG_1979: צוקים תלולים לצידי הערוץ ב-Watkins Glen]()
![IMG_1980: מפל מדורג ב-Watkins Glen]()
![IMG_1991: Watkins Glen - מפל יורד ממרומי הצוק ומעל לשביל המטיילים]()
![IMG_1989: מה מרטיב אותי יותר ? הגשם, או המפל ?]()
![IMG_1995: Watkins Glen - מפל תלול, מפל מדורג וגשר]()
![IMG_2002: Watkins Glen - מבט מעל מפל אל הערוץ]()
![IMG_2005: Watkins Glen - תקריב אל מפל וברקע הערוץ העמוק]()
![DSCN0165: ועוד עלה אחד לאוסף]()
![IMG_2011: Embassy Suites, Niagara Falls -; מבט מחדר שינה הורים אל חדר הגקוזי]()
![IMG_2041: סוויטה ליד האח הבוערת]()
![IMG_2022: מבט מהסוויטה על המפלים האמריקאים, מפל ה-HorseShoe וענן הרסס הענק]()
![IMG_2028: מבט מהסוויטה על המפלים האמריקאים]()
![IMG_2029: מבט מהסוויטה על מפל ה-HorseShoe]()
![IMG_2054: התחלת זריחה במפל ה-HorseShoe]()
![IMG_2055: זריחה במפל ה-HorseShoe]()
![IMG_2057: זריחה במפל ה-HorseShoe]()
![IMG_2059: זריחה במפל ה-HorseShoe]()
![IMG_2064: זריחה במפל ה-HorseShoe]()
![IMG_2074: שיט ב-Maid of the Mist -; ליד המפלים האמריקאים]()
![IMG_2075: שיט ב-Maid of the Mist -; ליד המפלים האמריקאים]()
![IMG_2078: שיט ב-Maid of the Mist -; ליד המפלים האמריקאים]()
![IMG_2079: קשת בענן רסס]()
![IMG_2081: ככה נראים לאחר ה`מקלחת` העזה שחוטפים בשיט ב-Maid of the Mist]()
יום 23
![IMG_2083: השתקפות ה-CN Tower בבנין שממול]()
![IMG_2085: מבט מראש ה-CN Tower כל המעגן ושדה תעופה קטן]()
![IMG_2091: על רצפת הזכוכית ב-CN Tower]()
![IMG_2092: על רצפת הזכוכית ב-CN Tower]()
![IMG_2097: מקרר חנוט]()
IMG_1318: עץ בשלכת אדומה
IMG_1306: עץ בשלכת צהובה-ירוקה
מהר מאוד אנו מגיעים למסקנה, שהדמיון האמריקאי, לפחות ככל שזה קשור בהמצאת שמות, נמצא בשביתה. לאגמים יש שמות כמו First Lake, Second Lake, Third Lake וכד'. לעיירות ולאגמים אחרים יש שמות אינדיאניים, או העתקה של שמות אירופאים. איפה קצת כושר המצאה ? איפה מקוריות ?
Lake George נראתה כמו עיר נטושה ובמרכז הציר הראשי שלה התבצעו עבודות בכביש. אחרי שביזבזתי מטבע של דולר במדחן שלא נכנס לפעולה, הסבירה לי מוכרת משועממת בחנות הסמוכה, שהיתה כמובן ריקה מקונים, שאין צורך להכניס מטבעות. אפילו לא שאלתי לסיבה. אחרי מספר סיבובים במקום הבנו שהרבה אין לנו מה לעשות שם, פרט אולי לאכול צהרים. נכנסנו למסעדה מכסיקנית שנתנה אינטרפרטציה קצת פיוז'נית על המאכלים המכסיקניים השונים. היה משביע, אם כי לא מלהיב וגם קצת יקר לתמורה. מעל ל-30$.
את הדרך חזרה העדפתי לעשות על ה-N28 (כדי שלא לחזור על ה-28) ושם היתה שלכת יפהפיה, ששימחה אותי מאוד על הבחירה בכביש זה.
IMG_1321 : מרבדי שלכת
על הכבישים 30 וה-3 שבהמשך היו כמעט כל הצרופים: מעצים ירוקים לחלוטין ועד לעצים ערומים לחלוטין, כך שהיה ברור שגם באזור זה וגם באזור Lake George יהיה לבאים מאוחר יותר מה לראות, לעומת זאת האזורים הצפון מערביים של ה-28 ורובו של ה-N28 כבר היו בשלבים מתקדמים יותר.
IMG_1326 : עצים בשלכת ועצים ערומים
עד היום, במסלול שאנו עברנו, היה מעונן חלקית לרוב עם טמפרטורות שבין 23 ל-13 מעלות צלסיוס ופה ושם היה בין טפטוף לגשם קל מאוד.
כשהגענו לאזורLake Placid נעשה מעונן מאוד ואחה"צ התחיל לרדת גשם חזק עם רעמים והטמפרטורות ירדו ביום ל-17 מעלות צלסיוס. לא ידענו שעוד נתגעגע לטמפרטורות כאלה בהמשך.
הלבוש - בהתאם: רוב הזמן שרוול ארוך, פה ושם סוודר קל מעל ובערב אפילו מעיל חם.
כאן כבר יש תחושה של עיר קטנה, שעוסקת בספורט חורף ומנסה להידמות (לטעמי ללא הצלחה) לאחת העיירות האלפיניות האירופאיות, שהן הדבר האמיתי.כשהגענו לאזורLake Placid נעשה מעונן מאוד ואחה"צ התחיל לרדת גשם חזק עם רעמים והטמפרטורות ירדו ביום ל-17 מעלות צלסיוס. לא ידענו שעוד נתגעגע לטמפרטורות כאלה בהמשך.
הלבוש - בהתאם: רוב הזמן שרוול ארוך, פה ושם סוודר קל מעל ובערב אפילו מעיל חם.
IMG_1397 : Lake Placid, NY
2 לינות: Golden Arrow Lakeside Resort שב-Lake Placid, NY (כ-154$ ללילה).
קיבלנו חדר דה-לוקס עם שתי מיטות זוגיות, מרפסת עם נוף ל-Mirror Lake. חדרנו היה בקומה השלישית שהיא קומת מפלס הכניסה בירידה קלה מהרחוב אל החניה שבחזית המלון. שתי קומות נמוכות יותר יורדות אל חוף האגם ויש גם קומות גבוהות יותר. אינטרנט אלחוטי יש במלון בחינם אך לא בכל האגפים, כך שאם זה חשוב לכם, כדאי לדרוש חדר באזור, שיש בו כיסוי WiFi. טיפ זה כדאי לדעת וליישם גם לגבי הזמנת חדרים בבתי מלון אחרים, כי נתקלתי בבעיה זו גם במספר מלונות אחרים. יש במלון בריכה פנימית אבל היא איננה מחוממת והמים היו קרים. יש גם ג'קוזי סמוך, שבו דוקא היו מים חמימים יותר לשמחתה של הנסיכה שלנו שבילתה שם כשכל הבריכה היתה "רק שלה". יש לציין שגם האמבטיה בחדרנו היתה ג'קוזי.
ערב ראש השנה, צריך לחגוג ואנו מטיילים ברחוב הראשי (Main Street שמו, כנוח מוזת הדמיון ה"עשיר" על האמריקאים) וסוקרים את היצע המסעדות שבו. בסוף, בוחרים את המסעדה של המלון שלנו, Generations. אני מוכרח לציין שזו מסעדה מעולה ! אוכל מוקפד ואיכותי במחיר מאוד טוב לתמורה. אכלנו שם פעמיים ארוחת ערב (98$, 79$) וארוחת בוקר עשירה מאוד ויקרה בהתאם (47$). בהחלט מקום שראוי להתפנק בו. בבוקר אחר אכלנו ארוחת בוקר ב-The Breakfast Club הצמוד ל-Starbucks וה-43$ שהשארנו שם הותירו אותנו מתגעגעים לארוחת הבוקר של ה-Generations.
יום 4
בבוקר לאחר הלינה הראשונה, יצאנו תחילה צפונה אל ה-High Falls Gorge (עלות: 32.16$), שם גם פנו אלינו לראשונה בטיול זה בעברית (אם כי במבטא רוסי). בדרך, בקרבת Lake Placid -; היתה שלכת יפה.
IMG_1347 : שלכת וענן מעל נהר Ausable בדרך ל-High Falls Gorge
המסלול ב-High Falls Gorge, שהיה צריך להיות מעגלי, היה באותו מועד מסלול של עובר ושב (על עקבותיך), עקב קטע קטן, שהיה סגור ונמצא היה בתיקון מתקדם מאוד לאחר נזקי הסופה. מצב התיקון היה נראה לקראת גמר ובכל מקרה מצב המסלול, שניתן לטייל בו, הוא כזה שזה לא צריך להשפיע על החלטה האם לבקר כאן.
IMG_1351: זרימה חזקה במפל ב-High Falls Gorge
IMG_1354: תיקון נזקי ההוריקן איירין ב-High Falls Gorge
IMG_1358: High Falls Gorge מצדיק את שמו
סרטון: High Falls Gorge, NY
עם סיום המסלול, שאלנו לגבי הראות ב-Whiteface Mountain והתברר, שהוא היה מכוסה בעננים כבדים ומכיון שלא היתה כמעט רוח, לא היה סיכוי שזה ישתנה ולכן לא עלינו אליו. לעומת זאת נסענו אל המדרונות שלו בכיוון מרכז הסקי ואלה היו צבועים בשלל צבעי השלכת.
IMG_1374 : עלי שלכת
IMG_1376 : מדרונות צבועים ליד אתר הסקי של ה-Whiteface Mountain
IMG_1378 : עננים מעל שלכת במדרונות אתר הסקי של ה-Whiteface Mountain
IMG_1382: ערוגת מגן דוד
חזרנו, אכלנו ארוחת צהרים (סנדוויצ'ים טובים ופיצה טובה) ב-Subway (כ-21$) ובהמלצתו של מוני נסענו בכביש 73 הלוך וחזור. ברוב הכביש השלכת היתה עוד די בראשיתה. לעומת זאת בקצוות, כלומר קרוב לכביש 87 ובקטע שבין Keene ל-Lake Placid היתה שלכת יפה. מדובר היה בעיקר ב-10-15 ק״מ של ה-73 הקרובים ל-Lake Placid וקצת בקצה השני של ה-73, זה שקרוב ל-87. גם כאן זה השאיר פוטנציאל מבטיח מאוד למי שיבוא לכאן בעוד שבוע.
IMG_1388: מפל ליד כביש 73
IMG_1389: עץ בשלכת ורודה-כתומה בכביש 73
IMG_1390: עץ בשלכת חומה בכביש 73
IMG_1392: עץ בשלכת אדומה-כתומה-צהובה בכביש 73
יום 5
IMG_1394 : זריחה ב-Mirror Lake כפי שצולמה ממרפסת החדר ב-Golden Arrow
אחרי לילה גשום מאוד, עזבנו את Lake Placid ופתאום זרחה עלינו השמש. בהחלטה של רגע פנינו שוב לכיוון ה-Whiteface Mountain וכבר היינו בטוחים שהפעם יהיה כדאי להעפיל אליו בדרך הפתלתלה העולה אליו, הלא היא ה-Veterans Memorial Highway.
בעמדת התשלום שאלתי לגבי תנאי הראות למעלה והשומר גרם לנו לסגת שוב מהתוכנית, כשהוא מדווח לנו על ראות אפסית והרבה גשם שם למעלה. לעומת זאת השלכת בדרך לשם היתה בצבעים נפלאים והשמש שהפציעה מדי פעם דרך חריץ בענן כזה או אחר שינתה את מפת הצבעים שראינו בכל רגע. מחזה מרהיב ומתסכל גם יחד !!! מרהיב על שום יופיו ומתסכל על שום שלא ניתן להעביר את החוויה בצילום, כי עד שמכוונים מצלמה, כבר קרני האור נופלות אחרת והצבעים אחרים לגמרי.
IMG_1410: עץ בשלכת אדומה
IMG_1415 : קוטפות עלים
מצאנו, שמזג האויר משתנה כל הזמן. באדירונדאק הטמפרטורות היו באזור ה-15-20 מעלות צלסיוס בשעות היום ובלילה זה כמובן ירד. זה לכשעצמו לא היה בעיה, לעומת זאת העננות, שנעה בין חלקית לקודרת וגשומה, מנעה מאיתנו כדאיות העפלה להר וכמובן שגרמה לצבעי השלכת, האגמים וכד' להיות צבעוניים פחות. למשל ראיתי תוך כדי נסיעה עצים באדום לוהט, אבל עד שמצאתי מקום בטוח להעמיד את המכונית ולשלוף מצלמה, הגיע ענן והאדום הפך להיות חום-אדמדם פחות יפה.
השלכת היפה ביותר באזור לייק פלאסיד היתה לנו בדרך אל ה-High Falls Gorge וה-Whiteface Mountain ובקטע של ה-73 שבין Lake Placid ל-Keene.
ההמשך היה ל-Ausable Chasm (עלות: 44.18$ לשלושתנו). שם מזג האויר היה חביב יותר. גם שם עדין יש קטעים הרוסים מההוריקן, אלא ששם עדין המלאכה של תיקון הקטע הבעייתי כלל עוד לא החלה. עם זאת ניתן היה לבצע במלואם את המסלול הירוק הצופה על הקניון מלמעלה ואת המסלול הכתום היבש. ניתן היה לרדת אל המים במסלול הצהוב רק עד המקום בו עדין המדרגות היו הרוסות ואז היה צורך לחזור ולעלות רגלית למעלה באותה דרך.מהמסלול הירוק (RIM TRAIL) גם היה ניתן לרדת אל הנחל ולחזור ברפטינג.
אנו בחרנו באלטרנטיבה לרפטינג, שהיתה לחזור באוטובוס מקצה המסלול. יש לאוטובוס תחנת החזרה גם מנקודת ביניים ליד הרפטינג.
IMG_1416: צוק בצורת ראש פיל בכניסה ל-Ausable Chasm
IMG_1417 : המפלים ב-Ausable Chasm
IMG_1458 : המפלים ב-Ausable Chasm
IMG_1419: נזקי ההוריקן איירין במסלול הצהוב ב-Ausable Chasm
IMG_1447 : הקירות התלולים של הערוץ Ausable Chasm
IMG_1422 : דומדמניות ?
IMG_1433 : אוכמניות ?
אני מוכרח להודות, שיותר מהערוץ, הזרימה בו והמפלים, אהבתי את מגוון פטריות הבר שצמחו שם, חלקן בודדות, חלקן במושבות, חלקן באשכול גדול וחלקן על גזעי עץ ובתוך גזעי עץ חלולים. כמה התחשק לי באותו זמן לדעת לזהות אלו מהן אכילות ולהכין מהן נזיד חם ומשמח לב וקיבה !
במקום זה נאלצנו להסתפק בארוחת צהרים קלה מהירה, פשוטה אך זולה ומשביעה בקפטריה של המקום (כ-13$).
IMG_1435 : פטריה עם כובע צהוב משונן
IMG_1436 : פטריה צהובה פעמונית
IMG_1444 : מושבת פטריות מפוספסות שחור, אפור ולבן
IMG_1450 : פטריה עם כובע לבן חלק
IMG_1451: פטריה עם כובע לבן משונן
IMG_1446 : פטריה צהובה ספוגית
IMG_1438: חילופי גוונים בעלה שלכת
IMG_1441: עצים גבוהים מכסים מכל עבר
IMG_1453: ראפטינג ב-Ausable Chasm
משם נהגנו ישירות לכיוון מונריאל (לא שכחתי את ה"ט", אלא כתבתי כפי שמבטאים בצרפתית). ביקורת הגבולות הקנדית היתה קצרה מאוד וחביבה מאוד. השאלות השגרתיות של מטרת הכניסה לקנדה, לכמה זמן, האם יש לנו מלון מוזמן ושמו וכד'. אף זכיתי למחמאה מצד קצין ביקורת הגבולות, על כך שביטאתי את שם המלון L'Appartement כמו דובר צרפתית רהוטה, עד כדי כך שהוא שאל אם אני דובר צרפתית ורצה להמשיך את השיחה בצרפתית. מכאן והלאה האיש היה מחויך מאוד ונחמד עוד יותר. הקפדתי לבקש ממנו שלא לתלוש מדרכוננו את טפסי ה-I94, ע"מ שנוכל לאחר היומיים במונריאל לחזור להמשך טיולנו בארה"ב.
הרעיון בשילוב ערים גדולות כמו מונריאל ואח"כ בוסטון וטורונטו בטיול נופים היה קצת לשבור את הטיול עתיר נופי הטבע עם קצת חוויות עירוניות. בפועל נהננו במונריאל רק ביום ההגעה, כי למחרת הטמפרטורות ירדו מאוד והיה שילוב של רוחות קרות עם גשם, מה שהפריע מאוד לשוטט בעיר ולממש את מגוון היעדים שסימנתי לעצמי ברשימת הביקורים האפשריים.
היו לי המלצות של ידיד, שעלה ארצה ממונריאל על שתי מסעדות: Gibby's ו-Queue de Cheval.
ל-Gibby's היתה גם המלצה בפורום צפון אמריקה, אבל לצערי כשטילפנתי להזמין מקום, לא היה להם שולחן פנוי, אלא בשעה שהיתה מאוחרת מדי עבורנו. טלפון ל-La Queue de Cheval מניב שעה נוחה יותר ואנו הולכים אליה רגלית, כרבע שעה מהמלון. אינני יודע אם אני מצטרף להמלצה עליה. הכל גדול, אך קצת אנמי, המחירים בשמיים, אבל ממש בשמים והמקום רועש מאוד, כשלכך גם תרם הבוס של המקום כשהוא צורח על עובדיו. כאמור, היו חומרי גלם מעולים, שקיבלו טיפול נכון, השרות היה מצוין, אבל המחירים היו של מסעדת 3 כוכבי מישלן בעוד שהאוירה הרועשת והעיצוב של המקום היו יותר של פאב. אבל מבט בויטרינה של סטקים ענקיים (הקטן שבהם כ-400 גרם) או באקווריום של הלובסטרים או בערימת הטייגר שרימפס הענקיים והאויסטרים הענקיים על הקרח - וקשה לעמוד בפני זה.
אמנם אכלנו מנות יקרות מאוד, כמו לובסטר של 3.5 פאונד, שרק הוא עלה יותר ממחצית מחיר הארוחה, פרונס ענקיים ואויסטרים גדולים ושמנמנים וחגגנו גם עם יין (בכל זאת זה היה היום השני של חג ראש השנה), אבל 387 CAD (כולל טיפ נדיב מאוד למלצר שרמת השירות שהעניק לנו היתה מעולה) לא הצדיקו את התמורה באיכות הטעמים שמצאנו בצלחות.
ל-Gibby's היתה גם המלצה בפורום צפון אמריקה, אבל לצערי כשטילפנתי להזמין מקום, לא היה להם שולחן פנוי, אלא בשעה שהיתה מאוחרת מדי עבורנו. טלפון ל-La Queue de Cheval מניב שעה נוחה יותר ואנו הולכים אליה רגלית, כרבע שעה מהמלון. אינני יודע אם אני מצטרף להמלצה עליה. הכל גדול, אך קצת אנמי, המחירים בשמיים, אבל ממש בשמים והמקום רועש מאוד, כשלכך גם תרם הבוס של המקום כשהוא צורח על עובדיו. כאמור, היו חומרי גלם מעולים, שקיבלו טיפול נכון, השרות היה מצוין, אבל המחירים היו של מסעדת 3 כוכבי מישלן בעוד שהאוירה הרועשת והעיצוב של המקום היו יותר של פאב. אבל מבט בויטרינה של סטקים ענקיים (הקטן שבהם כ-400 גרם) או באקווריום של הלובסטרים או בערימת הטייגר שרימפס הענקיים והאויסטרים הענקיים על הקרח - וקשה לעמוד בפני זה.
אמנם אכלנו מנות יקרות מאוד, כמו לובסטר של 3.5 פאונד, שרק הוא עלה יותר ממחצית מחיר הארוחה, פרונס ענקיים ואויסטרים גדולים ושמנמנים וחגגנו גם עם יין (בכל זאת זה היה היום השני של חג ראש השנה), אבל 387 CAD (כולל טיפ נדיב מאוד למלצר שרמת השירות שהעניק לנו היתה מעולה) לא הצדיקו את התמורה באיכות הטעמים שמצאנו בצלחות.
2 לינות: L'Appartement Hotel (כ-169 CAD ללילה) בלב הדאונטאון של מונריאל, צעדים מאוניברסיטת McGill. בהתאם למיקומו של המלון, הסביבה האנושית צעירה ומגוונת מאוד אתנית.
למלון חניון בתשלום (כ-22 CAD ללילה). החניון קטן מאוד, מצוי בקומות שמתחת לקרקע, הכניסה אליו מאחורי המלון והתימרון פנימה מאוד קשה ומחייב דיוק גבוה, אם לא רוצים לבדוק את תקפות נושא ה"ביטול/החזר השתתפות עצמית" במקרה של נזק לרכב. גודלה של האימפלה לא הקל על המשימה, אך איכשהו הצלחתי לדחוק אותה ל-slot של חניה ומאז לא העזתי להזיזה משם עד עזיבת המלון.
כפי שניתן ללמוד משמו, זהו מלון דירות. הדירה שלנו היתה מסוג Superior Studio וכללה שתי מיטות זוגיות ומה שהוגדר באתר שלהם כ-A complete kitchenette equipped with a refrigerator, stove, and everything necessary for cooking and serving יכול היה לשמש כדירת נופש לכל משפחה לתקופת דיור ממושכת יותר. מקרר בגודל מלא, אפילו גדול, שעל דלתו היתה מוצמדת רשימת מצרכים -; רק סמנו וצוות המלון כבר ידאג למלא את המקרר בכל דבר שתרצו. תנור אפיה, כיריים, כלי אוכל ובישול ומה לא. לנו לא היה צורך בכל זה, כי אכלנו במסעדות.
כאן גם התנסינו לראשונה ביתרונות הכביסה העצמית במכונות כביסה ומייבשי כביסה שהיו בקומה העליונה. העלות: 2 CAD לסבב כביסה ו-2 CAD נוספים לסבב ייבוש. יש צורך בתשלום מדויק ורק במטבעות של 0.25 CAD. את הדטרגנט מקבלים בקבלה (1.35 CAD). באותה קומה ממוקמת גם בריכת שחיה מחוממת ומתקני כושר וספא שונים. בזמן שמכונות הכביסה והייבוש עבדו במרץ בחדר הסמוך, בילתה בתי בבריכה, ששוב רוב הזמן היתה "רק שלה".
יום 6
בבוקר קמנו למזג אויר גרוע. קשה היה למצות את העיר עקב מזג אויר קרררררר וגשום (8 מעלות צלסיוס בשיא).
ארוחת הבוקר במלון היתה טובה ורק חדר האוכל עצמו היה קטן וצפוף מאוד.
מזל שמול המלון היתה תחנת מוניות. לקחנו מונית כדי לבקר ב-Basilique Notre-Dam עם הויטראז'ים המרשימים (14 CAD).
IMG_1467: הויטראז'ים ב-Basilique Notre-Dam
IMG_1463 : Basilique Notre-Dam
ניסינו להמשיך רגלית ולטייל קצת באזור המזחים של הנמל (Quays of the Old Port) עד שהקור הבריח אותנו למסעדה סמוכה שהתגלתה כטובה מאוד: La Maree. נהננו מאוד מארוחת צהרים מלאה (65 CAD). משם לקחנו מונית ל-Biodome
(35 CAD לאחר הנחת AAA). הילדה לא רצתה לעזוב. לאחר שכבר יוצאים מאזור התצוגה, ישנו שם אזור לימודי, שבו אפשר לגעת, להתנסות, לבצע ניסויים שונים ועוד. ושוב, הילדה לא רצתה לעזוב.
(35 CAD לאחר הנחת AAA). הילדה לא רצתה לעזוב. לאחר שכבר יוצאים מאזור התצוגה, ישנו שם אזור לימודי, שבו אפשר לגעת, להתנסות, לבצע ניסויים שונים ועוד. ושוב, הילדה לא רצתה לעזוב.
IMG_1478 : בקיעת דינוזאורית מהביצה ב-Biodome
ביציאה משם, לקראת שעת הסגירה, ניגשנו לעמדה שאמורה להיות עמדה לאיסוף נוסעים ע"י מוניות ועובד החניון אף הזמין לנו טלפונית מונית. לכאורה המוניות אמורות להיכנס לחניון המקורה של המקום ושם לאסוף נוסעים בתחנת איסוף, אך מאחר ורבים צדים מוניות עוד על הכביש הראשי לפני הכניסה לחניון היה קשה מאוד למצוא מונית כדי לחזור אל המלון. וכך לאחר המתנה של כחצי שעה במקום המיועד לאיסוף נוסעים מהחניון, הבנו שאף מונית לא תגיע, למרות ההזמנה, ויצאנו גם אנו אל הכביש הראשי כדי לצוד מונית.
העייפות, הקור והגשם גרמו לכך שהחלטנו להסתפק בארוחה פשוטה של מה שנמצא בקרבת המלון וכך נכנסנו למלון שממול, ה-Holiday Inn ואכלנו במסעדה שבו: ACE Deli(כ-35 CAD). באופן מפתיע, המלצר האיטלקי, כששמע שאנו מישראל, איחל לנו שנה טובה לרגל ראש השנה היהודי.
יום 7
בבוקר עוד התלבטתי האם לבצע ביקור השלמות כלשהו ב-Montreal, QC, אך הקור והגשם חיסלו כל חשק להסתובב בחוץ וכך המשכנו חזרה לתוך ארה"ב אל Shelburne, VT, זאת כשמפת עבירות הכבישים שם, ליתר דיוק מפת הצפות הכבישים, עדין היתה בעייתית לגבי כביש 100 ודרכי הגישה אליו.
לצערנו מזג האויר רדף אחרינו עם קור וגשם עד שלבורן, שבה בשיא היו 10 מעלות צלסיוס. קשה היה לממש את תוכניותינו במזג אויר כזה. אפילו מעבר הגבול בחזרה לארה"ב היה הפעם בתור ממושך של מכוניות (כ-25 דקות) כשהגשם ממשיך לרדת מעל.
קצין ההגירה חמור סבר, שבעמדת הביקורת, עיין בדרכונינו, ביקש שנפתח את חלונות הרכב (גשם וקר, זוכרים ?), כנראה כדי להשוות אותנו מול התמונות שבדרכון ושאל את השאלות הרגילות. הנסיכה שלנו ישנה באותה עת מאחור ואינני יודע כיצד הוא יכול היה לאמת את זהותה מול תמונתה, אך הוא אישר את המשך דרכנו לתוך ארה"ב.
שלכת ? בדרך לשלבורן ממונריאל היה מעט מאוד, אם בכלל.
בעת ההגעה למלון בשלבורן, הסתבר שלא נוכל לקבל את החדר לפני 15:00 ומכיון שנראה היה לנו, שכבר מאוחר מדי מכדי להתחיל ביקור כלשהו וגם היינו רעבים, חיפשנו מסעדה כלשהי לארוחת צהרים. שתי ההחלטות היו שגויות. בחרנו במסעדת Buffalo Wild Wings (כ-26$), שנראתה תמימה מאוד מבחוץ, אך בפנים היתה עמוסה במאות (!) סועדים רועשים וצפופים, כשעל הקירות עשרות צגי טלויזיה בגדלים ענקיים שהקרינו את האלימות האמריקאית, זו המכונה בטעות בשם Football. איך אפשר לקרוא לדבר האלים הזה Football, כשה-ball איננו ממש כדור ורובו של ה"משחק" כלל איננו מבוצע ע"י ה-foot ? ימים אחדים מאוחר יותר ראינו בטלויזיה כתבה על בחור צעיר שנהרג ב"משחק" הזה כשראשו התנפץ בהתנגשות עם ראשו של "שחקן" אחר.
נראה שקהל הסועדים, שהיה מורכב מחבורות גדולות, הגיע לצפות ב-football יותר מאשר לאכול. בדיעבד, מבט באתר הבית של הרשת הזו היה מכין אותי לכך. שאגות ענק מחרישות אזנים ליוו כל מהלך על הצגים. איכשהו שרדנו גם את זה. הכנפיים עצמן ? משובחות, אך אינן מתובלות, דרך מחוכמת למכור לכם רטבים בנפרד ממחיר המנה.
השגיאה השניה התגלתה כשחזרנו למלון: אספתי חומר תיירותי ובו פרסומים של אתרים שונים שהיו אצלנו בפוטנציאל הביקורים וכשקיבלנו את חדרנו עיינתי בחומר הזה וגיליתי, שאפשר היה לסטות ל-Waterbury, עוד לפני ההגעה ל-Shelburne ולהספיק בקלות ביקור ב-Ben & Jerry's, שהסתבר שהיו פתוחים עד 19:00.
הצטערנו על הזמן שבוזבז, אך כבר לא היה מה לעשות ובגלל הגשם והרוח, החלטנו פשוט לקחת לעצמנו זמן מנוחה בחדר.
ניצלתי את את זמן המנוחה שנכפה עלינו ובדקתי דיווחים עדכניים של מצב עבירות הכבישים בורמונט הבעייתית. לשמחתי גיליתי דיווח רשמי של רשות העוסקת בתיקון נזקי ההוריקן:
Route 4 is open in its entirety. Route 100 is open from Jamaica all the way north to Newport, but there are several places were the roadway is unpaved and construction is ongoing. There are also occasional restrictions to one lane
.
מעולה ! זה אומר שלמחרת נוכל לחזור לבצע את המסלול המקורי שתכננו, דהיינו:
Shelburne > Fort Ticonderoga > Rutland > 100 > Waterbury
מעולה ! זה אומר שלמחרת נוכל לחזור לבצע את המסלול המקורי שתכננו, דהיינו:
Shelburne > Fort Ticonderoga > Rutland > 100 > Waterbury
את הביקורים ב"מפעלים" העברנו לעדיפות אחרונה ונותר היה רק לראות כמה מזג האויר יאפשר את תוכניותינו.
ארוחת ערב סעדנו ב-Uno Chicago Grill (עלות: 66$).
לינה: Quality INN, שב-Shelburne, VT. חדר עם שתי מיטות כQueen (97$).
יום 8
בבוקר המחרת, לאחר ארוחת בוקר חמה וטובה והרבה עברית בחדר האוכל, אנו נוסעים נסיעה קצרה מאוד אל Shelburne Museum, שנפתח רק ב-10:00. עם רכישת הכרטיסים (46$) מסתבר לנו, שהם תקפים ליומיים, כך שלמעשה יכולנו להתחיל בביקור עוד אמש עד שעת הסגירה ב-17:00 ולהשלים את הביקור ביום המחרת עם אותו כרטיס.
לנו יש כבר די שובע מביקורים במוזיאונים פתוחים באירופה ואני הייתי קצת מלא חששות לגבי הענין שנמצא במקום, אבל להפתעתי בילינו במקום כ-3 שעות. המקום הוא בעיקרו אוסף פרטי של הגברת Webb שאספה מפה ומשם, שיחזרה קצת פה ושם ויצרה מיקבץ של אוספים, שלא תמיד יש הקשר ביניהם, אך דוקא אולי בגלל מגוון הנושאים (כמו: אמנות נייר, משחקי ילדים, אופנה, כלי עבודה ועוד), כל אחד יכול להתמקד במספר אתרים / מבנים שהאוסף שבהם מעניין אותו. יש שם אוטובוס וגם מיניבוס קטן יותר, שנוסעים במעגל העובר דרך האתרים השונים של המוזיאון וכך ניתן לנוח בו ולקצר מרחקים כשקצת מתעייפים מההליכה. הנהג מסביר על האטרקציות השונות שבדרך ואחד מהם אף גער בי, כשתירגמתי את דבריו לבתי. מסתבר, שאסור להפריע למלל הבלתי פוסק הזה. לא עולה על דעתם, שיש אנשים שאינם דוברי אנגלית ושיש צורך לעשות מדי פעם אתנחתאות בהסברים כדי לאפשר תרגום ? בעוד אני תוהה כיצד ניתן לחזור על אותו הסבר עשרות פעמים ביום, עונה אחד הנהגים, שנראה שכבר עבר את גיל הפרישה, כי עבד לפני כן כאנליסט השקעות והפסיד את השקעותיו, כך שהוא נאלץ לחזור ולעבוד למחייתו. זוהי אמריקה !
מבין האטרקציות השונות, שהיו בעת ביקורנו (שימו לב: התצוגות מתחלפות מעת לעת) אהבנו כולנו את תצוגות האמנות בנייר. פסלים עם פרטים מדויקים באופן מדהים של בעלי חיים ואנשים, כולל פסל דיוקן עצמי של הפסלת, שאם נוגעים בו מרגישים כמו פעימות לב חי ! קיימת גם תצוגה נוספת בביתן אחר, שאותה הייתי מכנה אוריגמי מתקדם, אבל גם היא מעניינת. כמו-כן כולנו אהבנו את תצוגת הרכבת והקטרים הישנים, טיילנו בתוך הספינה Ticonderoga, שסיפור הבאתה על היבשה אל המוזיאון היה מבצע לוגיסטי מורכב ומעניין. לא אהבתי שמיצרים תצוגה של מציאות שלא היתה, כמו זו ב"בית הלבןן", שהיא צרוף חדרי שינה של בני משפחת Webb, שהיו במקור כל אחד במקום אחר לבנין אחד שבו חדרי השינה סמוכים. הילדה אהבה מאוד את תצוגת האופנה ובחרה בשמלה שהיתה הלוגו של התערוכה הזו, כשמלה המועדפת עליה. 
IMG_1482 : זיקית מפוסלת מנייר במוזיאון שלבורן
IMG_1483 : "...בתחנה בבאר-שבע (סליחה שלבורן) עמד קטר, שמספרו 70414, קטר קיטור קשיש, קטר קיטור ישן, עמד בתחנה והעלה עשן..."
IMG_1487: הספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן
IMG_1498 : קברניטה חדשה לספינה הישנה Ticonderoga, במוזיאון שלבורן
IMG_1503: מסדרונות הספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן
IMG_1504: חדרה של נוסעת בספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן
IMG_1508: חדרו של נוסע בספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן
IMG_1500: מקרא לצפירות והפעמונים בספינה Ticonderoga במוזיאון שלבורן
מכאן ועקב מצוקת הזמן, החלטנו לוותר על ארוחת צהרים, אך לא לוותר על ביקור ב-Fort Ticonderoga (כ-33$ לשלושתנו). בדיעבד, הייתי מעדיף לאכול צהרים ולקצר את המסלול. לא שהמקום אינו יפה, אבל לטיילים ותיקים כמונו, שראו כבר ארמונות, טירות ומבצרים יפהפיים אינספור באירופה, המקום אינו מרשים דיו. אם כבר, אז הנוף הנשקף מחומות המבצר ליד סוללת התותחים, הרשים אותי יותר מחדרי התצוגה שבמבצר עצמו.
IMG_1511 : תותח ותותחית על חומות מבצר Ticonderoga
IMG_1512: קני תותחים בולטים מחומות מבצר Ticonderoga
IMG_1515: תותחים משקיפים על המפרץ במבצר Ticonderoga
IMG_1516: חיילים במבצר Ticonderoga
בדרך לכאן, נתקלנו לראשונה ב-detour שהסיט אותנו אל דרך צדדית וממנה אל מעבורת, שכלל לא ידעתי שאני עומד לעבור בה על Lake Champlain לצד של מדינת ניו יורק. הסתבר, שזהו פתרון זמני לאחד הגשרים, שנמצא בתיקון ולכן השימוש במעבורת הוא בחינם. למרות שזה בחינם, אצל האמריקאים חייב להיות סדר ולכן עוברים עמדת תשלום, שבה נשאלים לגבי גילאי היושבים ברכב, מקבלים כרטיס בהתאם לזה, שהוא כאמור ללא עלות, ואת הכרטיס הזה יש לתת בכניסה למעבורת.
מכאן החלטתי לנסות לעמוד במסלול המקורי ולכן נסעתי אל מעבורת אחרת לכיוון כביש 73. זו היתה מעבורת קטנה מאוד שהעבירה אותנו ממדינת ניו יורק בחזרה אל ורמונט תמורת 9$ למכונית. למעבורת הזו אין לו"ז הפלגות קבוע ויש לזמן אותה ידנית מהגדה השניה ע"י הורדת דגל שמצוי בנקודת ההפלגה ושעליו יש ככל הנראה תצפית מהצד השני של האגם. בזמן ההמתנה עד שהמעבורת מגיעה, ניתן לקנות עצמאית תפוחי עץ וסירופ מייפל התלויים בסלים ליד המעגן ולשים את התשלום בקופה, על בסיס אמון. מי שאינו מספיק, יכול לרכוש אותם גם על המעבורת עצמה.
היינו רק שתי מכוניות על המעבורת, כשנוסעי המכונית שלפנינו המתינו לשוא זמן רב, מבלי לקרוא את השלט המורה על הורדת הדגל לצורך זימון המעבורת. מזל שאנחנו הגענו, אחרת הם היו ממשיכים להמתין.
מכאן ביצעתי עבור חברי פורום צפון אמריקה, שהתעתדו להגיע לאזור מספר ימים מאוחר יותר, מעין "פתיחת ציר" בעת שנסעתי את כביש 4 מ-Fair Haven מזרחה אל כביש 100 ואח"כ עם 100 מ-Killington ועד Waterbury ללא בעיות עבירות.
בדרך ניתן היה לראות את הנזקים ואת התיקונים, שחלקם עוד נמשך אך ללא חסימת התנועה. לכל היותר היו אזורי "עבודות" עם הגבלות מהירות והסדרת תנועה חד סטרית לסירוגין. מראה הבתים שקרסו או נהרסו היה מחריד. מראה קטעי אספלט שנקרעו מהכביש ונסחפו ומראות הסחף האדיר עם גזעי עץ ששורשיהם הענקים פונים אל השמים - השלימו את הרושם של מה שקרה כאן. מפחיד היה לחשוב על מה עבר על מי ששהה כאן במהלך הסופה והבנתי, שלמרות הסכנה, רבים שלחו את בני משפחתם לאזור פחות מסוכן ונשארו בביתם מאחור כדי לשמור על הרכוש מפני ביזה.
כאמור, היו בדרך מספר קטעים של עבודות (שלא ממש עיכבו) במקביל לקטעי כביש שנסללו מחדש. היו גם בורות/מהמורות מפתיעות, כך שצריך היה לנהוג בזהירות כדי שלא לפנצ'ר צמיג, אבל לא היתה שום סיבה לשנות מסלול בגללה.
הבעיות שטרם נפתרו באותה עת היו בקטע של כביש 73 העובר בין כביש 7 לכביש 100 והבעיה הגדולה עוד יותר היא כביש 107 שהיה סגור לתנועה (ראינו את המחסומים) ושהתיקון בו אמור היה להימשך כנראה עד דצמבר. בשני המקרים השילוט היה מאוד ברור לגבי הסגירה של הכבישים המסוימים האלה.
IMG_1517: בית שנהרס בהוריקן איירין בכביש 100
IMG_1523: נזקי ההוריקן איירין בבית בכביש 100
IMG_1519: כביש 100 - תחילת שלכת והשלמת תיקון נזקי ההוריקן איירין ע"י דחפור
IMG_1524: תחילת שלכת בכביש 100
IMG_1526: סחף מההצפות בכביש 100 בעקבות ההוריקן איירין
בסופו של דבר כביש 100, שאמור היה להיות "הכביש הנופי של שיא השלכת בורמונט" איכזב ולא הצדיק את המאמץ והנהיגה הארוכה של יום זה. השלכת כאן היתה פחות מתקדמת מזו שבאדירונדאק, כך שהרוב היה עדין צבעי ירוק, צהוב, חום ורק מעט מהגוונים האדומים. למרות זאת היו מספר קטעים יפים מאוד: בכביש 4 ובערך במחצית הדרך של 100. גם את זה חווינו מבעד מסך של עננות כבדה, ערפל קל מדי פעם וגשם כמעט כל הזמן. באותם קטעי שלכת, הפוטנציאל לשעות שמש היה נראה מבטיח מאוד. בכבישים האחרים בהם נסענו בימים האחרונים בורמונט, זה היה ממש הבראשית של השלכת.
קיבלנו חדר עם שתי מיטות זוגיות. טוב, אבל יקר ללא הצדקה (כ-177$), אולי בגלל תפוסה. כאן נתקלנו לראשונה בכך שאורחת, שניסתה לקבל כאן חדר עם שתי מיטות, נענתה בכך שנשארו רק סוויטות וחדר אחד עם מיטת King.
גם את ארוחת הערב אכלנו במסעדה של המלון עצמו (100$).
יום 9
במסגרת התוכנית המקורית ליום אמש היו בתוכנית ביקורים אפשריים במספר "מפעלים", אך בגלל האיחור בביקור במוזיאוןויתרנו וצימצמנו זאת לביקור קצר הבוקר ב-Ben & Jerry's (עלות: 3$ למבוגר, 2$ ל-senior, בחינם לילדים). כמו אחרים
גם אנו לא ראינו בפועל תהליך של פס יצור של גלידה וראינו רק את אולמות היצור השוממים והלא פעילים, ראינו סרטון על איך הכל התחיל ולאן זה התקדם, שמענו סיפורים שונים מפי מדריכה צעירה, שהתנצלה כל העת על טיב הבדיחות שציוו עליה לשבץ והתגאינו לשמוע שבין מעט הסניפים שלהם בעולם היא מזכירה את תל-אביב. הקטע הנחמד באמת היה טעימה של גביע גלידה מסוג שכמובן היה משובח מאוד והורכב במיוחד עבור הביקור וכמובן שלא נוכל למצוא כמותו בחנויות. כאחד שמכין גלידות בעצמו, אני מוכרח לציין שהגלידה הזו באמת היתה טעימה מאוד, אם כי קצת כבדה במירקמה, כדרכן של רוב הגלידות האמריקאיות עתירות החומרים המייצבים.
IMG_1527 : טעימת גלידה במפעל של Ben & Jerry's
IMG_1528: לאחר הביקור במפעל Ben & Jerry's
IMG_1529: ליד המכונית של Ben & Jerry's
משם נסענו בדרכנו מורמונט אל ה-White Mountains National Forest שבניו המפשייר דרך כביש 89 וכביש 2, תוך ויתור (מאילוצי הזמן) על ביקור במונפליה (למרות שראינו מהכביש את הכיפה המוזהבת) ומשם אל כביש 232 כדי לעשות בו את הדרך מ-Marshfield, VT אל Groton, VT. באזור זה צבעי השלכת היו טובים יותר מאלה של כביש 100.
IMG_1534: מרבדי שלכת בכביש 232
IMG_1542: עצים בשלכת בכביש 232
IMG_1556 : עצים בשלכת והמון עלי שלכת על הארץ
בכביש 112 פגשנו את השלכת היפה ביותר עד כה וגם... הרבה משפחות ישראליות.
IMG_1557 : שלכת
IMG_1563 : עלה יפהפה
הקטע הנופי יותר של ה-112 מכונה גם Kancamagus Highway ויש לאורכו הרבה אתרי ביקור, שכמובן לא ניתן להספיק לבקר בכולם. במסגרת הויתורים הכואבים ביקרנו רגלית רק ב-Lost River וב-Sabbaday Falls.
ב-Lost River הילדה חששה מלהיכנס לבדה למחילות ומכיון שאף אחד מאיתנו לא היה במימדים וכושר להצטרף אליה, ויתרנו לה על הקטעים האלה וטיילנו רק חיצונית (44$ לשלושתנו).
ב-Lost River הילדה חששה מלהיכנס לבדה למחילות ומכיון שאף אחד מאיתנו לא היה במימדים וכושר להצטרף אליה, ויתרנו לה על הקטעים האלה וטיילנו רק חיצונית (44$ לשלושתנו).
IMG_1566 : מסלול המדרגות ב-Lost River
IMG_1567: מפל מדורג ב-Lost River
IMG_1569: וגם כאן אוספים עלי שלכת
IMG_1574: ליד מפל ב-Lost River -; אפשר לקחת קצת מים לארץ ?
IMG_1575: מפל מדורג ב-List River
IMG_1579: עץ המשקפים האבודים
IMG_1577: עלי שלכת מחליפי צבעים
IMG_1580: תקריב של עלי שלכת
IMG_1589 : בכביש 112 בתוך השלכת
IMG_1597 : מרבדי שלכת בשלל צבעים בכביש 112
IMG_1599: בכביש 112 בתוך השלכת
IMG_1612 : מטיילים ליד השתקפות של השלכת והעננים באגם
IMG_1615 : כולם עוצרים לצלם את השלכת היפהפיה
ב-Sabbaday Falls, היתה עמדת תשלום בלתי מאוישת עם הנחיות להכניס 3$ למעטפה, לתלוש את הספח , להכניס את המעטפה עם הכסף לקופה ואת הספח להניח על ה-dash board של המכונית. לאור השעה המתקדמת והרצון שלי, שלא לנהוג אל המלון ב-North Conway בחשיכה, התלבטנו האם לבקר כאן, אך לאחר ששאלתי זוג מטיילים אחר שרק חזר משם, הבנתי שהמסלול קצר וקל יחסית (אמנם בעליה) ושווה את זה, אז שמענו לעצתם.
IMG_1620: תקריב של עלי שלכת
סרטון: Sabbaday Falls, NH
IMG_1623 : Sabbaday Falls
IMG_1624: Sabbaday Falls
IMG_1632 : על גשרון במסלול ב-Sabbaday Falls
IMG_1635: "זר" של פטריות ועלי שלכת
הגענו לעת ערב ל-North Conway והתפלאתי מאוד שהשילוט למלון שנחשב למס' 1 שם, מתגלה רק ממש במלון עצמו, כשכבר כמעט עוברים את הכניסה אליו מהכביש הראשי.
2 לינות: Marriott Residence Inn North Conway (יקר: כ-239$ ללילה).
קיבלנו סוויטה של חדר שינה אחד עם מיטת King ובנוסף Sofabed, כך שהנסיכה שלנו מייד קיטרה מדוע היא צריכה לישון על ספה ואילו אנו במיטת ענק. נו, למה אפשר לצפות לאחר שהורגלה במיטת Queen לעצמה כיאה לנסיכה ? הסוויטה היתה גם מצוידת במטבח מאובזר מלא ואפילו שקית של גרעיני פופ קורן למיקרוגל הכינו עבורנו ללילה הראשון. גם כאן היתה רשימת מצרכים על דלת המקרר וניתן היה לסמן בה מה רוצים, על מנת, שצוות המלון יקנה עבורנו ויכניס למקרר. כדרכנו בטיול זה, העדפנו מסעדות.
בשעת ערב השבענו את רעבוננו במשורה מכוונת (כדי להשאיר מקום לארוחה של ממש במסעדה) במזנון של "קבלת פנים" שנערך כאן כמעט כל יום ושהיה באותו ערב בסגנון איטלקי (כל יום בסגנון אחר). היו במזנון סלטים, מרק מינסטרונה, עוגות שונות, משקאות קלים, בירה ויין. יפה !
יצאנו לגיחה קצרה ראשונה ל-Settler's Green Outlet Village, הלא הוא ה-Outlet המפורסם של North Conway ולאחר מכן עייפים מאוד נכנסנו עקב השעה המאוחרת למסעדה הראשונה שנקרתה על דרכנו, Friendly's -; לא משהו שהייתי בוחר בנסיבות אחרות ובודאי שלא במחיר הזה לרמה הזו (49$).
יום 10
ביום זה היה קר מאוד וגשום לפרקים בהרים הלבנים ובכל זאת נסענו לולאה, שכללה את כביש 16 וכביש 302 עם סטיה לקצת השלמות בכביש 112וכללה בין השאר גם ביקור ב-Cog Rail וארוחת צהרים גרועה בקפטריה שם (כ-21$).
ב-112 והחלק הצפוני של ה-302 היתה שלכת צבעונית נפלאה !!!
ב-16 היתה שלכת יפה בעיקר בקרבת הר וושינגטון.
עקב מזג האויר (קרח על הכביש ושלג בפסגה) לא איפשרו למכוניות להעפיל ל-Mount Washington יותר מאשר מחצית הדרך של ה-Mount Washington Auto Road ומכיון שנמסר לנו, שגם זה בתוך ענן וגשם וראות של פחות מ-100 רגל, לא היה טעם במסע הזה.
לא הלך לנו הפעם עם הפסגות, אך לפחות השלכת למטה היתה פיצוי יפהפה.
ב-112 והחלק הצפוני של ה-302 היתה שלכת צבעונית נפלאה !!!
ב-16 היתה שלכת יפה בעיקר בקרבת הר וושינגטון.
עקב מזג האויר (קרח על הכביש ושלג בפסגה) לא איפשרו למכוניות להעפיל ל-Mount Washington יותר מאשר מחצית הדרך של ה-Mount Washington Auto Road ומכיון שנמסר לנו, שגם זה בתוך ענן וגשם וראות של פחות מ-100 רגל, לא היה טעם במסע הזה.
לא הלך לנו הפעם עם הפסגות, אך לפחות השלכת למטה היתה פיצוי יפהפה.
IMG_1639 : עננים כבדים מעל ושלכת יפה מתחת בכביש 16
IMG_1645: שלכת יפהפיה במורדות Mount Washington
IMG_1652 : בדרך אל Mount Washington Auto Road השמים קודרים מאוד
IMG_1654: "הסנה" בוער באש
כמויות הישראלים שפגשנו בכל מקום - היתה מפתיעה. ב-North Conway בכל חנות שנכנסנו אליה היתה לפחות משפחה ישראלית אחת.
על מזנון "קבלת הפנים" שבמלון, ויתרנו בערב זה (למרות שהיה BBQ) ויצאנו למסעדה. אפילו במסעדה ההודית המצוינת Shalimar of India (עלות: 105$) היו שני שולחנות של ישראלים. הארוחה היתה ממש נהדרת והיוותה פיצוי מעולה על ארוחת הערב ביום הקודם. עם זאת, עלי לציין, כמי שמורגל באוכל הודי, שהתיבול היה קצת עדין (גם בהתחשב בכך שגם ב-Shalimar שבהודו המטבח מעודן יותר יחסית לדרומה), אולי בהתחשב בחיך האמריקאי.
Settler's Green Outlet היה מבחינתנו מאכזב, למרות שראינו שם הרבה ישראלים שכן קנו.האכזבה היתה הן בגלל שלא מצאנו דברים שמצאו חן בעינינו, הן מרמת המחירים והן מכיון, שלמרות שנרשמתי כחבר VIP לא זכינו לשום הנחה נוספת על מה שמקבל שם כל אחד "במבצע" ללא חברות.
IMG_1655 : לא רק המטיילים ישראלים, הפתעה -; Israel River
IMG_1663 : מרבדי שלכת בכביש 302
IMG_1665: מדרונות של שלכת ועננים מעל
IMG_1670: שלכת בשלל צבעים בכביש 302
IMG_1675 : ה-Cog Rail
IMG_1678: מסילת ה-Cog Rail
IMG_1681 : מיקה מוס
סרטון: מראות שלכת בכביש 302
יום 11
יום של נהיגה ארוכה וממושכת ברובה על כבישים מהירים בדרכנו מניו המפשייר אל מיין. מכיון שרוב הזמן היינו על כביש אגרה, תהיתי מה תהיה העלות כשנצא ממנו והייתי מופתע מאוד לטובה מהמחיר הזעום. כשאני משווה את המרחק האדיר שנסענו שם מול תעריפי כביש 6 והמסלול המהיר אצלנו בכביש 1, ברור עוד יותר, שהמחירים אצלנו הם פשוט עושק !
להבדיל מה-Settler's Green Outlet, אז בדרכנו ל-Bar Harbor, ME "חגגנו" ב-Walmart אקראי ומאוחר יותר ב חנות המפעל של New Balance.
כשהגענו ללינה ב-Bar Harbor, אז בזמן הצ׳ק אין הגיעו עוד זוג ישראלים.
לינה: Best western Acadia Park Inn, שב-Bar Harbor, ME (כ-149$)
קיבלנו חדר עם מיטת King ו-Sofabed, מה ששוב העלה טרוניות מצד הנסיכה. החדר היה בבנין, שבו מצוי גם חדר האוכל לארוחת בוקר ולא רחוק ממנו יש גם בריכה חיצונית ולא מחוממת, שאיש לא חפץ בה במזג אויר כזה.
בהמלצת פקיד הקבלה יצאנו למסעדת לובסטרים ופירות ים מצוינת, Chart Room, כ-2-3 ק"מ מהמלון, שהיתה עמוסה במאות סועדים. בחלל המסעדה התרוצצו המון מלצרים עמוסי מגשים, שמרובם בלטו להם זנב וזוג צבתות אדומים. בכניסה התגודדו כמונו עוד איזה 20 איש ברשימת המתנה לשולחן פנוי. מארחת זריזה ויעילה ניצחה על כל הבלגן הזה ולאחר כחצי שעה הובלנו אל שולחן במפלס התחתון הפונה אל הים ומקורה באוהל. היה בו די קר למרות תנורי חימום בגז המצויים בפינותיו. אכלתי לובסטר ניובורג. היה שווה (137$). כשיצאנו מהמסעדה כמעט וקפאנו מהקור שנשב מהים.
יום 12
ב-Maine היה לנו מזג אויר קר מאוד עם טמפרטורות בין 0-8 מעלות צלסיוס ורוח. כמעט הפכנו לקרטיבים. הקור הורגש במיוחד ליד המים.
אבל בכל זאת העפלנו לתצפית מ-Cadillac Mountain ב-Acadia Park.
בפארק אקדיה יש מספר דרכים לכלי רכב ומספר גדול עוד יותר של שבילי הליכה, אך מי שכמונו הוא יותר מטיב לסת מאשר מטיב לכת מוצא עצמו בסופו של דבר נוהג אל הפסגה ושם יש שביל הליכה מעגלי וקל מאוד הצופה אל המפרץ והים ואל הסלעים המרשימים המצויים בכל הכיוונים.
IMG_1686: תצפית מ-Cadilac Mountain
IMG_1691: תצפית מ-Cadilac Mountain
IMG_1699: תצפית מ-Cadilac Mountain - אגם כלוא בתוך יערות שלכת
IMG_1701: תצפית מ-Cadilac Mountain
בדרך עצרנו לארוחת צהרים במסעדת The seafood Ketch (96$), הממוקמת בנמל דייגים ומגישה את שנדוג זה עתה כשהטריות של הדגה ופירות הים מדהימה. בתחילה ניסינו לשבת במרפסת אל מול המפרץ וריח הים, אך הקור והרוח העזים גרשו אותנו מהר מאוד פנימה.
IMG_1705 : נמל דייגים
IMG_1710 : מפרצון מפותל
IMG_1716 : מגדלור
לינה: Glenmoor by the Sea (כ-95$), 2143 Atlantic HWY Lincolnville, ME 04849
קיבלנו חדר עם שתי מיטות Queen ב-Seagate Building עם מרפסת לים, שככל הנראה משותפת עם החדר הסמוך. במתחם ישנם מספר מבנים נוספים ובהם המבנה, שבו מצויים משרד הקבלה, חדר האוכל, עמדת אינטרנט ושני חתולים חמודים. המתחם כולל גם מספר בקתות ודרך כבושה, שניתן לרדת בה גם עם רכב אל קו הים, כמו גם מסלול הליכה מדורג, עם כסאות נח לשבת אל מול הים. מבחוץ המבנה נראה מאוד מיושן ומעורר תהיות לגבי רמת התחזוקה ואילו הייתי עובר כאן באקראי, ספק אם הייתי נכנס לבדוק חדר, כי יש בסמוך מספר מוטלים אחרים שלפחות חיצונית נראים טוב הרבה יותר, אך בפועל בפנים החדר היה בסדר גמור. עם זאת כדאי לציין ש-WiFi איננו זמין במבנה בו היה חדרנו וכדי להיכנס לאינטרנט הייתי צריך לבוא לבנין שבו משרד הקבלה, כי גם קליטה סלולרית לא היתה.
זה המקום לציין, שזה היה המקום היחיד שהזנת כתובת המלון ל-TOMTOM והניווט אליו, היו בעייתיים. מכיון שהמפות, שהיו לי, אינן מעודכנות ל-2011, כבר קרה שמספר בית מסוים איננו קיים במפה, אך מכיון שמספרים נמוכים יותר כן קיימים, ברור שקל לתת ל-TOMTOM לנווט אל המספר הגבוה ביותר המוכר לה ומשם להמשיך הלאה עד למציאת היעד. במקרה הנוכחי התוכנה התעקשה שכבר הגענו אל היעד, למרות שזה כלל לא היה נכון ואפילו די רחוק משם. גם כששיניתי את עיר היעד מ-Lincolnville ל-Camden, היא הציגה לי במפה את אותו יעד בדיוק, שכאמור לא היה נכון.
ניסיתי להשתמש ב-iPad, אך כמו בכל מקום אחר שניסיתי ב-Maine, לא היתה לי קליטה סלולרית ולכן לא יכולתי להיעזר בו. נסענו שם הלוך חזור על ה-Atlantic HWY ולבסוף נכנסתי לתחנת דלק לשאול. המוכרת שבפנים היתה הודית זקנה ונטולת שיניים, כך שקשה היה מאוד להבין את הנחיותיה, אבל בכל זאת הבנתי, שעלי להמשיך עוד מספר מיילים לכיוון Camden ושם אכן מצאתי את המוטל הזה. מאוחר יותר, כשיצאנו לחפש מסעדה לארוחת ערב, הגדרתי ל-TOMTOM את מקומי הנוכחי כ-Home כדי שהתוכנה תוכל לנווט אותי בחזרה למלון. בפועל לא היה בזה צורך, כי המסעדה שאכלנו בה, Lobster Pound Restaurant (עלות: 90$), היתה ממש על אותו כביש במרחק מיילים ספורים והיה רק צריך למצוא את המוטל בחשיכה. וכמובן ש... אכלתי לובסטר. 
DSCN0026 : ארוחת לובסטר
יום 13
ארוחת הבוקר, למרות שהיתה "רק" קונטיננטלית, כללה מזנון שהיו בו עוגות ומאפים טריים מאוד ומשובחים בהרבה מאלה שהוגשו ברוב המלונות האחרים בהם היינו. מי שרצה, יכול היה לקחת את ארוחת הבוקר שלו אל מחוץ לחדר האוכל למרפסת הצופה אל הים.
עם בוקר נסענו נסיעה קצרה מאוד אל Camden Hills State Park (עלות: 3$) והעפלנו להר בטי. ליד קמדן, אכלתי עוד לובסטר, ביקרנו במגדלור ב-Pemaquid(עלות: 4$), צפינו בתצפיות על לשוניות חוף ומפרצונים שונים בדרכנו דרומה ולא שכחנו לעצור ב-Freeport, ME ב-L.L.Bean (יקר יותר מנורת' קונוויי). למרות זאת, כאן בקושי ניתן היה למצוא חניה לסיכה במגרש החניה. בדרך נתקלנו גם בפסטיבל של דלעות עם אוירת יריד נחמדה, דוכני אוכל ודלעות ענק מקושטות, מפוסלות, מצוירות וכד'. נצלנו את החוויה המזדמנת וטיילנו בין הדלעיות השונות, הצטרפנו לתור ארוך אל המבורגרים ונקניקיות שנצלו על האש כך סתם בדוכן מאולתר ברחוב ולבתי אף נגשה חבורת ילדות, שהציעה לה להצטרף לתהלוכה מאוחר יותר, מה שלא התאפשר בלוח הזמנים שלנו למגינת ליבה של הילדה.
שלכת ? ממש לא. ממפות דיווחי השלכת שראיתי לפני מספר ימים, מיין היתה צבועה אדום בצפונה ולכן היתה לי תקוה. כשהגענו למיין, לא היה ברור האם אנחנו הקדמנו, או איחרנו, כי מצד אחד ראינו עצים חשופים לחלוטין ומצד שני המון עצים בירוק, שרק חושב על האפשרות להיצבע בצהוב. אפילו בבוסטון כבר ראיתי בהמשך עצים, שהתחילו להיצבע יותר מאלה שבמיין.
IMG_1725: תצפית מ-Mount Battie על המפרץ
IMG_1730: תצפית מ-Mount Battie על המעגן
IMG_1736 : תצפית על מפרצונים מ-Mount Battie
IMG_1741: על ראש הצריח ב-Mount Battie
IMG_1745 : חוף מסולע ושחפים
IMG_1764 : חוף מסולע ושחפים
IMG_1749 : תצפית מהמגדלור ב-Pemaquidעל החוף המסולע
IMG_1751 : טיפוס אל ראש המגדלור
IMG_1752: צפיה בעדשת הפנס של המגדלור
IMG_1753: במוזיאון של המגדלור - עדשת פנס מגדלור
IMG_1757: במוזיאון שליד המגדלור -; לובסטר ענק במשקל של 28 פאונד, שניצוד בשנות ה-80
IMG_1766: מצאנו חברה חדשה
IMG_1768: המגדלור והמוזיאון שלצידו
IMG_1770: אוי אוי אוי, מכשפה מבשלת אותי !!!
IMG_1771: מכשפה על מטאטא מגולפת בדלעת
IMG_1772: שף דלעת
IMG_1774: דלעת מגולפת לציקלופ
IMG_1775: אמא'לה !!! עכשיו אוכלים אותי !!!
IMG_1777: אדנית של דלעיות מעוצבות כברבורים
IMG_1779: אדנית של דלעיות עם עיניים
IMG_1784: דלעת עם טרנטולה
IMG_1786: דלעת מעוצבת כחתול
IMG_1785 : דוכני רחוב של מזון מהיר - אוכל, קדימה אוכל !!!
לינה: La Quinta Inn & Suites, שב-Andover, MA (כ-85$).
במקור, המטרה היתה ללון ב-Gloucester, MA או ב-Rockport, MA לקראת שיט לצפיה בלויתנים למחרת, אבל מחירי הלינות שם היו בשמים, או שנדרשנו למינימום של מספר לינות (ואנו רצינו רק לינה אחת), או שהיו חדרים שהתאימו אולי רק לזוגות ללא ילדים. כשהגדלתי את מעגל החיפוש שלי, נתקלתי במספר ערים בפריפריה של בוסטון, שיצא לי ללון בהן בעבר בנסיעות עבודה ואז נזכרתי במלון זה, שהיה זכור לי במחיריו הזולים יחסית. קיבלנו חדר עם שתי מיטות Queen ובבוקר ארוחת בוקר מלאה חמה.
במרחק פסיעות מהמלון יש שתי מסעדות, שבאחת מהן מרשת Chili's אכלנו ארוחת ערב. זה התחיל עם המתנה של כ-20 דקות לשולחן פנוי, נמשך עם כוס שתיה עם קוביות קרח שהמלצרית שפכה על השולחן, המרגריטות הגיעו די מיד, אבל לאחר מכן היתה המתנה של כ-45 דקות מרגע ההזמנה ועד שהגיע אוכל וגם זה רק לאחר שהתלוננתי על ההמתנה הממושכת מדי. כשהאוכל הגיע, הוא כלל את כל המנות ביחד: הסלט, המרק והעיקרית. מילא, ממבט על שולחנות אחרים, נראה שזה אופן ההגשה כאן, אבל וזה אבל גדול מאוד: הסטקים נראו יפים, אבל התגלו כקרים. ככל הנראה הם המתינו ארוכות, לפחות חלק ניכר מאותן 45 דקות, שמישהו יביא אותם אלינו. כשהמלצרית עוד העזה לבוא לשאול אם הכל בסדר, השבתי בשלילה והסברתי מדוע. היא היתה לפחות הוגנת ללכת אל מנהל המשמרת וזה זיכה אותנו בסוף הארוחה בחלק משמעותי מאוד מהחשבון (42$ לאחר ההנחה). קינוח כבר לא הזמנו, מחשש שהוא יגיע יחד עם ארוחת הבוקר.
יום 14
לאחר בדיקה באינטרנט ובטלפון, שב-Gloucester השיט לצפיה בלויתנים עם Cape Ann Whale Watch (החברה שהעדפתי לאחר עיון באתרי החברות האחרות) מתקיים ולאחר שהדיווח מיום קודם היה שלויתנים אכן ניצפו בשיט ביום הקודם, נסענו עם בוקר כדי להספיק לשיט של 10:30, שהוא היחידי בחברה זו באותו יום (119$ לאחר הנחת AAA). הטמפרטורות המריאו לפתע ל-29 מעלות צלסיוס ! השיט היהבספינה ששמה הוריקן II. לצערנו למרות סיבובי סריקה נרחבים שעשתה הספינה, לא נראו לויתנים (למרות שלפי הדיווח היו כאלה יום קודם). רק דג גדול אחד עשה בפנינו הצגה מרשימה. החברה היתה מאוד הוגנת וחילקה לכולנו כרטיסים לשיט חוזר בכל מועד שנרצה כולל בשנת 2012. נסיון של אחד הנוסעים לבקש החזר כספי, כי לא יוכל לחזור ולנצל את הכרטיס, נענה בשלילה ונאמר לו שהוא יכול להעביר או למכור את הכרטיס למישהו אחר.
לאחר בדיקה באינטרנט ובטלפון, שב-Gloucester השיט לצפיה בלויתנים עם Cape Ann Whale Watch (החברה שהעדפתי לאחר עיון באתרי החברות האחרות) מתקיים ולאחר שהדיווח מיום קודם היה שלויתנים אכן ניצפו בשיט ביום הקודם, נסענו עם בוקר כדי להספיק לשיט של 10:30, שהוא היחידי בחברה זו באותו יום (119$ לאחר הנחת AAA). הטמפרטורות המריאו לפתע ל-29 מעלות צלסיוס ! השיט היהבספינה ששמה הוריקן II. לצערנו למרות סיבובי סריקה נרחבים שעשתה הספינה, לא נראו לויתנים (למרות שלפי הדיווח היו כאלה יום קודם). רק דג גדול אחד עשה בפנינו הצגה מרשימה. החברה היתה מאוד הוגנת וחילקה לכולנו כרטיסים לשיט חוזר בכל מועד שנרצה כולל בשנת 2012. נסיון של אחד הנוסעים לבקש החזר כספי, כי לא יוכל לחזור ולנצל את הכרטיס, נענה בשלילה ונאמר לו שהוא יכול להעביר או למכור את הכרטיס למישהו אחר.
IMG_1789: כוכב השיט - דג גדול (דג חתול ?), שעורר התרגשות גדולה בהיעדר לויתנים
IMG_1791 : ספינת מפרש גדולה במפרץ של Gloucester
חזרנו לאחר יותר מ-4 שעות שזופים מאוד (כדאי להצטייד להבא בקרם הגנה), עייפים מאוד ורעבים מאוד. נסענו ל-Rockport היפה, שאי אפשר היה למצוא בה מקום להעמיד את המכונית, צפינו בעוד מפרצי חוף יפהפיים ובסוף מצאנו מסעדה על החוף, The Lobster Pool, ו...אכלתי לובסטר.
IMG_1794: מסעדת The Lobster Pool, Rockport, MA
IMG_1798: המזח שליד המסעדה
השעה כבר היתה מאוחרת מדי לטעמי מכדי להמשיך כמתוכנן אל מוזיאון המכשפות ב-Salem, MA, כי לא רציתי לנווט את דרכי בחשיכה אל המלון בבוסטון ולכן משם המשכנו בנסיעה ישירה ל-Boston, MA. כשככל שהתקרבנו, הרגשנו היטב כיצד התנועה הופכת להיות תנועה עמוסה של כניסה לכרך גדול ועוד בסופ"ש של Colombus Day. גם התנהגות הנהגים הפכה להיות תזזיתית ואגרסיבית כפי שכבר חוויתי במסצ'וסטס בנסיעות קודמות. בתחילה לא זכרתי זאת עד שכשהאטתי לקראת בלימה לקראת צומת שהרמזור בו התחלף לצהוב, שמעתי את חריקת הבלמים של המכונית שמאחורי, שכלל לא היתה לה בעיה לחצות צומת ברמזור אדום. בהמשך ראינו שוב ושוב בכל מקום כיצד גם כשהרמזור כבר ממש אדום, עוברות אותו עוד 3-4 מכוניות. גם הסללום בין הנתיבים, שהמכוניות עשו שם כדי לשפר עמדה, כמובן ללא איתות ותוך אי שמירת מרחק, הזכיר לי מהיכן הגעתי לארה"ב. בעצם במסצ'וסטס, לדעתי, הנהיגה פראית עוד יותר מאשר אצלנו. לא ראיתי התנהגות כזו במדינות האחרות, שביקרנו בהן בטיול זה ורק בקנדה החריגה האופינית מצו החוק היתה מהירות הנסיעה.
הנהיגה בבוסטון, כרגיל מסובכת (ולא רק בגלל אופי הנהיגה של הנהגים) וכרוכה במעבר במנהרות מתפצלות, כשעקב אי קליטת אות GPS, החיווי על ה-TOMTOM הוא רק תצוגה אפורה שהיא השערה אינטליגנטית (אקסטרפולציה) של היכן אתה במסלול. למרות העייפות אני צולח גם את זה ועם היציאה מהמנהרה נאלץ לנווט עפ"י השילוט עד שמקלט ה-GPS מתמקם שוב ותוך דקות ספורות אנו במלון.
לינה: Best Western Roundhouse Suites (כ-215$ ללילה).
המלון, שהיה בעברו ההיסטורי בית מאגר גז, בעידן שזה היה הדלק העיקרי בו השתמשו, הוא בנין מיושן ועגול ומכיל רק סוויטות. המלון איננו במרכז הענינים ותחנות הרכבת הקרובות הן במרחק של כ-10-15 דקות הליכה ממנו. יש גם אוטובוס שעובר בסמוך, אך לא חקרתי מה מסלולו. יש למלון שאטל שיוצא ממנו אבל רק אל מספר נקודות מפתח קרובות בבוסטון ויש להזמין אותו בקבלה, או לחכות בפתח המלון לשובו מהסבב הקודם, מה שמבזבז הרבה זמן בהמתנה. כדאי להזמין מקומות כי יש בו מספר מקומות מועט ביותר. כדי לחזור יש לטלפן אל הקבלה ולהזמין שאטל חזור. מכיון שלנו לא היה טלפון עם סים אמריקאי, וגם אם היה, זו יכולה היתה להיות המתנה של 30-45 דקות, העדפנו לחזור במונית, או ברכבת התחתית ומשם ברגל, אלא שאז גילינו, שהסביבה איננה נעימה במיוחד ואפילו בנין מסעדת הפיצות והסנדוויצ'ים שממול יש לו כיפה כחלחלה כאילו היה מסגד, ואולי הוא באמת היה כזה. אגב, הפיצות עצמן מצוינות. המלצתי: לא להסתמך על השאטל -; זה מבזבז הרבה זמן וממילא עולה בטיפ לנהג.
אנו קיבלנו סוויטת של שתי מיטות זוגיות ו-Sofabed, שהפעם המשיכה לתפקד כספה בלבד לשמחת בתי. יש למלון חניה בחינם לרשות האורחים: 6 חניות מצויות ממש באחורי המלון וכששם מלא עוברים את הכביש ויש חניות נוספות, שחלקן שייך למלון, במגרש החניה שממול. לשמחתי הצלחתי לתפוס את החניה האחרונה מאלה שממש צמודות למלון.
אין למלון מכונות כביסה לשרות עצמי, מה שהתחיל לדלדל מאוד את מלאי הבגדים הנקיים שעוד נותרו לנו ולהדאיג אותנו.
עקב העייפות, החלטנו שלא לצאת ואני הבאתי לנו מה-New Market Pizza שממול, פיצה פפרוני (כ-12$) שהיתה להפתעתי טובה מאוד.
יום 15
היום צפוי היה מזג אויר דומה לאתמול והחלטנו לנסות לנצל אותו היטב בבוסטון.
לאחר ארוחת בוקר בלובי הצפוף והמתנה של יותר מחצי שעה לשאטל, נסענו עימו ל-Prudential Center כדי לקחת משם את ה-Boston Duck Tours. היו עימנו בשאטל עוד זוג ישראלי וזוג דיילות תערוכה פולניות בדרכן לכנס כלשהו. השאטל עשה סיבוב ענק כשהוא מוריד בדרך את הנוסעים האחרים ביעדים אחרים ורק לאחר כחצי שעה הגענו ליעד שלנו. בקופה, הסתבר שהסיור המוקדם ביותר שהיה אליו מקום הוא רק ב-14:00 !
בעוד אני מתלבט מה עושים, ראיתי שהם מוכרים גם כרטיס משולב עם ה-Museum of Scienceונגשתי לשאול למחירו. ואז הסתבר שלסיורים של ה-Duck Tour היוצאים מהתחנה של מוזיאון המדע, דוקא יש מקום בשעה מוקדמת יותר. קניתי את הכרטיס המשולב (138.30$) ולמרות שיש במקום רכבת תחתית, החלטתי שביזבזנו יותר מדי זמן הבוקר ולכן לקחנו מונית אל מוזיאון המדע. המוזיאון ענק ! בכל המובנים. לדעתי, כדי למצות אותו יש צורך ביום שלם. אם רוצים לבקר גם בכל התערוכות המיוחדות המשלימות כמו תצוגת פרפרים (תשלום נוסף), או תערוכה זמנית של עתיקות מפומפיי (תשלום נוסף), או בקולנע 3D (תשלום נוסף), יתכן שגם זה לא יספיק.
לאחר ארוחת בוקר בלובי הצפוף והמתנה של יותר מחצי שעה לשאטל, נסענו עימו ל-Prudential Center כדי לקחת משם את ה-Boston Duck Tours. היו עימנו בשאטל עוד זוג ישראלי וזוג דיילות תערוכה פולניות בדרכן לכנס כלשהו. השאטל עשה סיבוב ענק כשהוא מוריד בדרך את הנוסעים האחרים ביעדים אחרים ורק לאחר כחצי שעה הגענו ליעד שלנו. בקופה, הסתבר שהסיור המוקדם ביותר שהיה אליו מקום הוא רק ב-14:00 !
בעוד אני מתלבט מה עושים, ראיתי שהם מוכרים גם כרטיס משולב עם ה-Museum of Scienceונגשתי לשאול למחירו. ואז הסתבר שלסיורים של ה-Duck Tour היוצאים מהתחנה של מוזיאון המדע, דוקא יש מקום בשעה מוקדמת יותר. קניתי את הכרטיס המשולב (138.30$) ולמרות שיש במקום רכבת תחתית, החלטתי שביזבזנו יותר מדי זמן הבוקר ולכן לקחנו מונית אל מוזיאון המדע. המוזיאון ענק ! בכל המובנים. לדעתי, כדי למצות אותו יש צורך ביום שלם. אם רוצים לבקר גם בכל התערוכות המיוחדות המשלימות כמו תצוגת פרפרים (תשלום נוסף), או תערוכה זמנית של עתיקות מפומפיי (תשלום נוסף), או בקולנע 3D (תשלום נוסף), יתכן שגם זה לא יספיק.
IMG_1801: האסטרונאוטית הצעירה שלנו מציצה מחלון החללית
IMG_1812: יד קטנה וצעירה בתוך טביעת כף
אנו מספיקים לסייר במוזיאון כשעתיים לפני שמגיע זמן הסיור שלנו ב-Duck Tour ומחתימים את ידינו ביציאה לכניסה חוזרת, כשנחזור מהסיור. משום מה, מבקשים מאיתנו להתייצב לסיור חצי שעה לפני מועד יציאתו. התרוץ: סידורי הושבה. בעליה לאוטובוס/סירה הזה, המכונה "ברוז", נתקלנו בסיבה האמיתית. לפני שנותנים לכם לעלות, יש את מסחטת הכספים הרגילה: מצלמים אתכם ומאוחר יותר מוכרים לכם את הצילומים תמורת 30$. הסיור עצמו מתארך כמו מסטיק והראות מתוך הרכב עושה לדעתי עוול לבוסטון. הנהג/מדריך מדבר בשטף-קצב ללא הפסקה ובשלב מסוים, אני מפסיק להקשיב למלל האינסופי הזה. במרכז העיר ממש, אנו נתקלים בפקק תנועה גדול, שנובע מכך שהמשטרה סגרה את כל האיזור לטובת צילומי סרט כלשהו. מעל חגים גם מסוקים, חלקם של צוות הצילום ואחד של המשטרה. לחסום את מרכז העיר ב-Columbus Day ?! מישהו השתגע ?! לאלוהי הכסף האמריקאי הפתרונים. הנהג נוקט יוזמה ומסיע את ה"ברוז" לאחור ! משם הוא מסיע אותנו ברחובות, שכלל אינם במסלול המקורי, עד שהוא עוקף את הפקק הנוראי הזה וגם כך חזרנו באיחור. יש בנסיעה גימיק לטובת הילדים: לאחר שהברוז יורד אל מימי ה-Charles River, הנהג מאפשר לכל אחד מהילדים שרוצה בזה, לנהוג/להשיט את הברוז בעצמו. מכיון שתוך כדי זה, הוא מנסה גם לנהל שיחה מבדחת עם הילדים. בתי מתביישת בכך שלא תבין אותו ולא תוכל לענות לו (הידע שלה הוא אנגלית של כיתה ו') ואיננה נענית להצעה לנהוג את הברוז.
בסופו של דבר הברוז יוצא מן המים ומחזיר אותנו אל מוזיאון המדע. בסך הכל אני מסכם את הסיור בברוז כדי מאכזב ושאינו מצדיק את המחיר היקר שלו. נראה שטוב היה יותר לבצע סיור כזה באוטובוס גבוה / פתוח / מהקומה העליונה, או רגלית ב-Freedom Trail. משום מה אשתי ובתי נהנו יותר, אולי מכיון שטרם הכירו את בוסטון. כמובן, שהילדה לא ויתרה על רכישת צפצפה המשמיעה קול ברוז והוא כבר שימש אותה מאז שובנו במשמרות הזה"ב.
IMG_1805: הכביש נפתח כדי לאפשר מעבר ספינה
IMG_1806: הברוז נכנס למי ה-Charles River
IMG_1807: ברוז במי ה-Charles River
IMG_1808: הברוז במי ה-Chrales River
IMG_1811: גשר המיתרים
אחרי ארוחת צהרים בקפטריה של המוזיאון (כ-20$), אנו ממשיכים בביקור בו, כשהילדה מסרבת לעזוב את המקום. גם אנחנו מצאנו במקום ענין רב. לאחר מכן הסתבר לי שהקפטריה היא catering של השף הידוע Wolfgang Puck. לא הייתי מנחש זאת לפי הרמה המאוד בסיסית של האוכל.
נשארנו עד שעת סגירת המוזיאון ואז הלכנו רגלית משם אל ה-Quincy Market. בדרך ראינו עשרות ניידות משטרה עם סירנות מחרישות אזניים עטות על תהלוכת מפגינים, שעזבו את המיתחם המוסכם שבו היו באוהלים בימים הקודמים והחלו לצעוד לכיוון מרכז העיר. בהמשך עברנו דרך האתר להנצחת השואה. 6 עמודים, לזכר 6 מליון הנספים, הנראים כמו 6 רבי קומות עם חלונות, אלא שמבט מקרוב מגלה שאלה כיתובים של שמות יהודים שניספו. גם על הרצפה יש לוחות עם שמות מחנות ההשמדה וכשעוברים מעליהם רואים עשן או קיטור העולה דרך חריצים מתחת לאדמה ואינני יודע האם זה מכוון כחלק מהמיצג שם, או שזה ממנהרות הרכבת התחתית או משהו אחר.
DSCN0084: אתר הנצחת 6 מליון הנספים בשואה
IMG_1813: אתר הנצחת 6 מליון הנספים בשואה
IMG_1815: כל מילה נוספת מיותרת
IMG_1820: הכניסה ל-Quincy Market
IMG_1821: חדש מול ישן
ב-Quincy Market שוטטנו בין הדוכנים והחנויות. את הערב חתמנו שם בארוחה טובה במסעדת Kingfish Hall (112$), אחת המסעדות של השף Todd English, ששפט גם אצלנו בתוכנית הטלויזיה "קרב סכינים". ולא, למרות שהוא היה בתפריט, הפעם לא אכלתי לובסטר לעומת זאת אכלתי טונה אדומה מצופה בוואסבי וצרובה -; נהדר !!!
IMG_1822: שולחנות סועדים מחוץ למסעדה Kingfish Hall
![IMG_1823: טונה אדומה צרובה עם קרסט של וואסבי ופילאף אורז]()
IMG_1823: טונה אדומה צרובה עם קרסט של וואסבי ופילאף אורז
משם חזרנו במונית אל המלון.
יום 16
מוקדם בבוקר, נסענו עם השאטל של המלון עד לתחנת הרכבת התחתית הקרובה ומשם ברכבת תחתית (2$ לאדם) עד ל-New England Aquarium (עלות: 59.85$). המכשירים למכירת כרטיסי נסיעה התקשו בקריאת כרטיסי האשראי (לא רק אצלנו) ולקח מספר נסיונות עד שהצלחנו.
בכניסה לאקווריום, שוב מסחטת הכספים של צילומים/30$. כמובן שזה לא חובה, אבל לך תסרב לנשים...
באקווריום תצוגה מרשימה מאוד של יצורי ים והוא בנוי ספירלית, כך שיש אקווריומים בקיר החיצוני ויש אקווריום גלילי ענק במרכז וביניהם מסדרון ספירלי שבו עולים. כמו-כן יש מספר עמדות תצוגה חיצוניות של פינגווינים ואריות ים (בתצוגה הראשונה מוקדם בבוקר נתנו לילדים להיכנס אל אריות הים) ובריכת ליטוף של דגי חתול וכרישים. כן, קטנים מאוד, אבל בכל זאת כרישים ! כמובן, שקשה היה לנתק את בתי מללטף עוד ועוד דגים ורק את הכרישים היא לא העזה ללטף.
IMG_1829 : Blue (Man) Jelly Fish Group
DSCN0090: סוסון ים
IMG_1843: לובסטר כחול
IMG_1844: ולובסטר אדום
IMG_1845: Hello Lunch !!!
IMG_1846: "צמחי" מים בורוד
IMG_1849: וגם בירוק
IMG_1850: דג מסווה עצמו ומשתלב בקרקע
IMG_1852: צוללן בטנק המים המרכזי
IMG_1862: פינגווין
IMG_1867: נכון שאני יפה ?
IMG_1868: בריכת הליטוף של חתולי ים וגם של כרישים !!!
ארוחת צהרים מצוינת אכלנו ב-Legal Sea Food (הסניף שליד האקווריום, 102$) ומשם המשכנו בעזרת הרכבת התחתית אל Cambridge לביקור בקמפוס של אוניברסיטת Harvard. בעת ההסתבכות החוזרת עם המכונות למכירת כרטיסי רכבת, נגשה אלינו עובדת של הרכבת, שישבה בסמוך כדי לסייע ואז הסתבר בין השאר, שבבוקר שילמנו ללא צורך גם עבור הילדה. מסתבר שילדים נוסעים בחינם.
מיד עם היציאה מהרכבת בתחנת של Harvard Square, נתקלנו בסטודנטית על תקן של מדריכת סיורים בקמפוס של Harvard. בקול אדיר וצווחני היא קיבצה סביבה עשרות מטיילים והובילה אותנו במיומנות דרך הבנינים השונים של הקמפוס, עם סיפורים ובדיחות, כמו מדוע אין בנין על שמו של אחד מנשיאי האוניברסיטה, ששמו היה Leonard Hoar... תחשבו על זה...
הסיור הסתיים, איך לא, בחנות, שמנוהלת ע"י הסטודנטים, ובכובע המגבעת הגדול של המדריכה, המצפה לטיפים, שאכן ניתנו ביד נדיבה.
IMG_1871: John Harvard, על שמו קרויה האוניברסיטה, למרות שלא הוא ייסד אותה
IMG_1879: אם תצטייני בלימודים, אולי יום אחד תוכלי להיכנס בשערים האלה
IMG_1870: מדריכת הסיור ב-Harvard University
IMG_1880: שלכת אדומה בקמפוס
IMG_1882: אחד המבנים בקמפוס
משם ניסינו ולא הצלחנו למצוא את אחת מחנויות הגלידה, שהוגדרה ב-Yahoo כאחת מה-5 הכי טובות בארה"ב: Toscanini's Ice Cream, שכתובתה עפ"י האתר: 1310 Massachusetts Ave, Cambridge, MA 02138. עברנו בסביבת המספרים הקרובה שוב ושוב ואמנם יש שם מספר חנויות שמוכרות גם גלידה, אבל אף אחת מהן לא היתה בשם הזה. מוזר, או שפיספסנו אותה.
מכיון, שכך חזרנו ברכבת התחתית אל אחת מהתחנות שהכי סמוכות למלון וממנה צעדנו אליו ברגל, כ-15 דקות.
כדי לחגוג את עזיבת בוסטון, החלטתי על ארוחת ערב ב-Figs (עלות: 67$), מסעדת פיצות ופסטות גורמה מורכבות ונפלאות, המשתייכת גם היא, אם כי בתחום היותר עממי, אל מסעדותיו של השף הידוע Todd English. שתינו סנגריות, אכלנו המון, נהננו מאוד גם מהפיצה ענקית בגודל השולחן חצי עם פרושוטו, תאנים טריות וחצי רק עם גבינות, שהזמינה אשתי לה ולבתנו וגם ממנת פסטה עם נזיד בשר שבושל ארוכות. את שהותרנו (חלק מהפיצה) ארזו עבורנו, כך שהיתה לנו כבר ארוחת צהרים מוכנה לפיקניק למחר. ההתניידות אל/מ המסעדה היתה במוניות.
יום 17
בדרך ביקרנו ונהננו ב-Newport, RI באחוזת Breakers (עלות: 44.50$). המקום מאוד מצא חן בעינינו. חבל שלא היה תלוי שם שלט Vacancy. אין תמונות מפנים האחוזה, כי לא מרשים לצלם שם בטענה של שמירה על התכולה. הביקור התארך מעבר למה ששיערתי בגלל הענין בו וגם בגלל הקצב המוכתב ע"י מכשירי ההדרכה הקולית שניתנים למבקרים בכניסה. בסמוך לאחוזה מצוי גם קמפוס יפה של אוניברסיטה. משם נסענו לאורך ה-Ocean Avenue, כשאנו מתפעלים מבתי העשירים ומהחופים, כשבדרך עצרנו במפרצון כלשהו וסיימנו את הפיצה מאמש.
IMG_1893: אחוזת Breakers
IMG_1888 : סנאי "עשיר" המתגורר ואוכל באחוזת Breakers
IMG_1895 : ברוזים על סלע
IMG_1896: מפרצונים עם בתי אחוזה יפהפיים
IMG_1897: מפרצונים עם בתי אחוזה יפהפיים
הזמן רץ כשנהנים והשעה כבר היתה קרוב ל-15:30 וכך לצערי הגענו שוב לפרק הויתורים ונאלצנו לוותר בצער רב על הביקור ב-Mystic, CT.
במטרה להתקרב ככל האפשר ליעד של יום המחרת, הלא הוא ה-Woodbury Common Outlet, התקדמנו ללינה ב-Bethel, CT.
לינה: BEST WESTERN PLUS Danbury/Bethel (כ-102$)
קיבלנו חדר בקומת הכניסה עם 2 מיטות Queen, אך פתיחת חלון גילתה קיר של חומה או פיר החוסמים כל מראה ממנו. כמו-כן בחדר היו מגבות רק ל-2 אנשים. חזרתי אל פקידת הקבלה, שקיבלה את תפקידה ככל הנראה בגלל המראה שלה, כי היא היתה חסרת כל תושיה לפתרון בעיות פשוטות. לאחר קצת הכוונה מצידי הוחלף החדר לחדר בקומה שמעל, כי לטענתה כל חלונות חדרי קומת הכניסה פונים אל החומה הזו, כי המלון בנוי על שיפוע של גבעה והחומה נועדה למנוע סחף. לטענתה, אנשי האחזקה כבר אינם זמינים ולכן ביקשה שאקח עימי סט מגבות מהחדר הקודם אל החדר החדש, כי כל החדרים מצוידים רק ב-2 סטים. מוזר, הלא יש בהם 2 מיטות שיכולות להלין 4 אנשים ?! עוד אני מעלעל ברשימת המסעדות שבסביבה, אני שומע אותה משוחחת בטלפון עם מישהי, שהתלוננה על כך שהשלט-רחוק אינו מפעיל בחדרה את הטלויזיה ופקידת הקבלה חוזרת על המשפט, שאין אנשי אחזקה. החלפת סוללות, החלפת שלט עם זה שבחדר ללא אורחים, החלפת חדר -; רעיונות מורכבים מדי, ככל הנראה...
לאחר מנוחה קצרה, נסענו לאכול ארוחת ערב במסעדה תאילנדית טובה מאוד, בעלת השם הלא מפתיע: Bangkok (עלות: 77$).
ממול גילינו בין השאר Walmart.
כשנהנים שוכחים עובדות פשוטות כמו זו, שההסכם לגבי הפסקת השביתה ב-Air Canada היה רק tentative, כפי שהזכרתי מספר פעמים כשעוד היינו בארץ,והנה עיון בפורום צפון אמריקה ואני מגלה עידכון מאופיר, שחידוש שביתת אייר קנדה שוב בפתח, מכיון שההסכם הטנטטיבי לא זכה לרוב בהצבעת חברי האיגוד. יומיים נוספים של מתח. ברגע האחרון, השביתה נמנעת שוב זמנית עד לדיון, שעד לקיומו אסור להם לשבות, עקב סעיף מסוים בחוקים שלהם. מצדי שיחכו עם הדיון הזה עד לאחר מועד טיסתנו ארצה. הם חיכו, אבל אני כל יום במתח גובר דגמתי את האתר של אייר קנדה לפחות פעמיים.
יום 18
היום מחכה לי יום קשה:Woodbury Common
לטובת חשבון הבנק, אני מקווה שרגלי זוגתי ובתי תתעייפנה לפני שכרטיס הפלסטיק יתעייף.
לטובת חשבון הבנק, אני מקווה שרגלי זוגתי ובתי תתעייפנה לפני שכרטיס הפלסטיק יתעייף.
בדרכנו לשם, לא ויתרנו על ביקור ב-Walmart, שגילינו אמש מול המסעדה. הלא צריך להצטייד במשהו לפני ה-Woodbury Common...
בעוד אנו עוברים מקונטיקט בחזרה אל מדינת ניו יורק אנו מסכמים בהפתעה, שדוקא הקטע הדרומי ביותר של טיולנו סיפק לנו מראות שלכת יפהפיים, כי בקונטיקט היתה לנו שלכת יפה מאוד לעומת הקטע הצפוני (מיין ומסצ׳וסטס) שבהיבט הזה איכזב.
מגיעים אל ה-Outlet, שהוא כמו שכונה ובה מקבץ גדול של חנויות במבנים חד קומתיים שונים, כך שאנו מטיילים ביניהם כשגשם דקיק מטפטף ללא הרף מעל, אך לא ממש מפריע.
במשרדי ה-Outlet, אני מציג את כרטיס ה-SYC&S של ה-AAA ומקבל בחינם פנקס של קופונים להנחות, שאחרת גובים עבורו 10$. בפועל, לא הצלחנו להשתמש באף קופון, כי בכל מקום טענו שכבר קיבלנו הנחת מחיר "מבצע", שהיא טובה יותר מההנחה שהיה מקנה הקופון ביחס למחיר המלא, או שלא עמדנו בסכום קניה מסוים, שרק מעליו חלה הנחת הקופון.
מדהים מה שקורה במקום הזה. אנשים מסתובבים במרץ עם טרוליס ומזוודות ריקות וקונים וקונים וקונים... לא תמיד הבנו את הסיבה ולעיתים המחירים אף נראו לנו גבוהים. אנחנו הסתפקנו בכך שפעם אחת חזרנו אל המכונית כדי להניח בה את מה שקנינו עד כה. כדאיות הקניה היא ככל הנראה ביחס למקום ממנו מגיע הקונה. בהרבה מוצרים שרצינו, המחיר היה דומה למחיר בארץ ולעיתים אף גבוה יותר. מוצרים אחרים, שמחירם היה נמוך יותר, לא מצאו חן בעינינו. הפועל היוצא מזה היה, שכמות הקניות שלנו שם בפועל לא היתה היסטרית.
אכלנו שם ארוחת צהרים ב-South Philly Steaks (כ-30$) במרכז המסעדות המהירות שישנו שם, עוד קצת חנויות והמשכנו בדרכנו לכיוון הלינה ב-Albany.
שיא היופי במגוון צבעים מהממים היה לנו בדרכנו מה-Woodbury Common אל Albany, בה לנו בלילה זה. שילוב ומגוון הצבעים היה שונה מזה שראינו באדירונדק ובהרים הלבנים ולצערי מכיון שחזינו בו תוך נסיעה על כביש אגרה מהיר (כביש 87) ללא מפרצי עצירה במקומות היפים, לא יכולתי לצלם תמונות, אבל החוויה נצרבה היטב בתודעה והאמת ? קשה להעביר חוויה כזו בתמונות.
לינה: BEST WESTERN Sovereign Hotel -; Albany (כ-87$)
קיבלנו חדר עם שתי מיטות זוגיות.
לאחר מספר ימים בהם שהינו במלונות בהם לא היו מכונות כביסה לשימוש עצמי, מיהרנו לנצל כאן את האופציה הזו תוך שימוש בשתי מכונות בו זמנית, לפני שיאזלו לנו כל הבגדים הנקיים. העלות הכוללת לשני סבבים של כביסה, ייבוש ודטרגנטים -; 8.50$. דרך אגב, את הדטרגנט קונים כאן במכונה שמוכרת גם חטיפים ופחיות שתיה וזהירות ! היא מזייפת בעודף ! כשהתלוננתי אצל פקידת הקבלה, היא מייד נתנה לי את ההפרש מהקופה שלה, כך שהבעיה ככל הנראה ידועה להם.
מפאת העיכוב עם הכביסה, השעה כבר היתה מאוחרת ואת ארוחת הערב אכלנו ב-12287 Grill (עלות: 49$), מסעדת המלון.
יום 19
בלילה ירד כאן גשם כל הזמן כשהוא מכה בעוז בחלון החדר שלנו ומעיר אותי כל כמה דקות. אפילו ב-7:00 בבוקר עדין היה מאוד חשוך עקב עננות כבדה וגשם. לצערי, זו גם היתה התחזית להמשך היום. קיוויתי, שזה בכל זאת יאפשר את הביקורים המתוכננים להיום במערת Howe ובהמשך באיתקה, בה נלון בשני הלילות הבאים.
מתחילים להרגיש שזה סוף הטיול. רק עוד שני לילות בארה״ב, לילה במפלי הניאגרה, שני לילות בטורונטו ו...הביתה, בתקווה שאייר קנדה לא תשבש את חזרתנו. אשתי כבר עייפה בניגוד לי, שהייתי מוכן לטייל בלי סוף, אילו היה רק מישהו שיממן את זה.
בעת שאני צופה בטלויזיה כדי לראות תחזית מזג אויר להיום, משודרת כתבה, שבה נאמדו נזקי ההוריקן איירין בורמונט בלבד ב-935 מליון דולר !
ואפרופו איירין וסופות הוריקן, החזאי מזג האויר, שהגיש רק כעת תחזית, שמו ג׳יימס סנט קתרינה. אני נזכר, שגם לספינה בה שטנו כדי לצפות בלוויתנים קראו הוריקן 2.
הביקור ב-Howe Caverns היה כמעט סיור ישראלים. פרט לנו היה עוד זוג מהוד השרון ורק עוד זוג אמריקאי. נחמד, אם כי כבר חווינו מערות מרשימות בהרבה. הקטע האחרון במערה, זה שעוברים בו במעברים צרים, נמוכי תקרה ומפותלים היה המהנה יותר ויחודי ביחס למערות האחרות. הנטיפים והזקיפים מועטים יחסית לגודלה של המערה. משך הסיור, כולל האזנה לסיפור תולדות המערה מאז נתגלתה, כשהוא מושמע מפי בובה מכנית בדמותו של האיש שגילה את המערה וכולל השיט הקצר שמשולב בו, כ-80 דקות. אינני בטוח שהייתי ממליץ למטייל מנוסה לנסוע לכאן במיוחד לאור העלות הגבוהה של דמי הכניסה (57.67$ לאחר הנחה).מתחילים להרגיש שזה סוף הטיול. רק עוד שני לילות בארה״ב, לילה במפלי הניאגרה, שני לילות בטורונטו ו...הביתה, בתקווה שאייר קנדה לא תשבש את חזרתנו. אשתי כבר עייפה בניגוד לי, שהייתי מוכן לטייל בלי סוף, אילו היה רק מישהו שיממן את זה.
בעת שאני צופה בטלויזיה כדי לראות תחזית מזג אויר להיום, משודרת כתבה, שבה נאמדו נזקי ההוריקן איירין בורמונט בלבד ב-935 מליון דולר !
ואפרופו איירין וסופות הוריקן, החזאי מזג האויר, שהגיש רק כעת תחזית, שמו ג׳יימס סנט קתרינה. אני נזכר, שגם לספינה בה שטנו כדי לצפות בלוויתנים קראו הוריקן 2.
DSCN0109 : Howe Caverns -; חתן וכלה
DSCN0112 : Howe Caverns -; החתן פוזל לכיוון מועמדת צעירה יותר
DSCN0115: Howe Caverns
DSCN0123 : פה עם שיניים ?
DSCN0124: עין של חייזר ?
DSCN012 5: מעבר היציאה הצר והמפותל -; זהירות על הראש !!!
משם בדרכנו לאיתקה על כביש 88 המהיר פקד אותנו גשם כמעט ללא הפסקה. באיזושהי עיירה עוד הספקנו לעצור לארוחת צהרים ב-Chief Schenenvus Restaurant (עלות: 28$), אך בהמשך הגשם והרוח התגברו. למרות שזהו כביש מהיר (ושוב לא היו מפרצי עצירה שנוכל לצלם), נופי השלכת היו נהדרים וגרמו לנו לנסות לפתוח חלון תוך כדי נסיעה, למרות הגשם והרוח, בנסיון לצלם משהו מהמראות המפעימים האלה.
DSCN0134 : נסיון לצלם את המראות היפים תוך כדי נסיעה
בקטע מסוים היה ממש מפחיד כשמשבי רוח צד עזים (gusts) העיפו עלינו ים של עלי שלכת. מילא העלים, אבל גם המכונית נדחפה בעוצמה הצידה, כאילו היתה עלה נידף. מפחיד ומסוכן מאוד גם יחד !
מזג האויר ושעת ההגעה מנעו מאיתנו ביקור באתר כלשהו באיתקה ביום זה. אתרים מקורים נסגרים ב-17:00, מה שלא הותיר די זמן ביקור, ואתרים פתוחים, כמובן שלא היו אפשריים לביקור בגלל מזג האויר. תחילה חשבתי אולי להמשיך לביקור מקורה במוזיאון הזכוכית של קורנינג, כי שם ככל הידוע לי פתוח עד 20:00 אבל אחרי חוויות הנהיגה ברוח ובגשם, לא התחשק לי לחזור לחוות זאת בצרוף החשיכה, כך שהחלטתי לדחות זאת למחר בתקווה שאולי מזג האויר בכל זאת יתחשב בנו.
2 לינות: BEST WESTERN University Inn (כ-158$ ללילה).
קיבלנו חדר עם שתי מיטות זוגיות ועוד Sofabed. ארוחת בוקר חמה.
מכיון שהמלון ממוקם במתחם של מרכז מסחרי גדול, הלכנו רגלית אל Ling Ling Garden (עלות: 48$), מסעדה סינית טובה, שמצאנו בו (יש גם מסעדות אחרות) והופתעתי מאוכל סיני עממי וטוב, שהיה דומה יותר לזה המקורי הסצ'ואני, שלא כמו ברוב המסעדות הסיניות במערב, שהתאימו עצמן לחיך המערבי.
יום 20
במציאות זה היה יום הרבה פחות סוער מאשר בתחזית. גשם ירד אמנם כמעט ללא הפסקה, אבל את משבי הרוח שמהם חששתי הרגשתי רק בדרך לקורנינג וגם זאת רק בקטע קטן ובעוצמה פחותה מאשר אמש. לעומת זאת היה קר יותר והצרוף גרם לנו לצמצם אתרי חוץ.
בבוקר, כל עוד הגשם היה ברמת טיפטוף נסבל, טיילנו בקמפוס של אוניברסיטת קורנל באיתקה, שלשמחתי עקב העובדה שזה היה סופ"ש, לא היתה בעיה למצוא חניה ואפילו לא היה צריך לשלם.
בבוקר, כל עוד הגשם היה ברמת טיפטוף נסבל, טיילנו בקמפוס של אוניברסיטת קורנל באיתקה, שלשמחתי עקב העובדה שזה היה סופ"ש, לא היתה בעיה למצוא חניה ואפילו לא היה צריך לשלם.
באיזשהו מקום בקמפוס ניתקלתי בביתן מודיעין למבקרים, שאמנם לא היה מאויש (סופ"ש), אך היו בחוץ מפות של הקמפוס עם הנחיות ברורות היכן מותר לחנות בתשלום, היכן ומתי בחינם והיכן תמיד אסור. בעזרת המפה היה קל מאוד להתמצא בקמפוס ואנו נסענו בעיקר לאורך הנהר והמפלים השונים שלו, כשאנו עוצרים במספר מקומות, שהיו יפים מאוד בעינינו. בדרך עוד ראינו גם את מגדל הפעמונים, אך לא יצא לנו לשמוע את פעמוניו. מה לומר, הקמפוס יפהפה !
IMG_1904: מפלים ושלכת יפהפיים בקמפוס של Cornel University
IMG_1908 : מפלים ושלכת יפהפיים בקמפוס של Cornel University
IMG_1913: מפלים ושלכת יפהפיים בקמפוס של Cornel University
IMG_1909: שלכת יפהפייה בקמפוס של Cornel University
IMG_1911: שלל צבעי שלכת
IMG_1912: שלל צבעי שלכת
IMG_1914: גשר מעל הנהר בקמפוס
IMG_1921: עלי שלכת חומים וגשר תלוי מעל הנהר בקמפוס
DSCN0142: מבט על הנהר שבקמפוס מגשרון
DSCN0143: גשרון מעל הנהר בקמפוס
IMG_1923: פיתולי הנהר בקמפוס
IMG_1934: שורת "צנחנים" אדומי כומתה
IMG_1941: עץ בשלכת צהובה-ורודה-כתומה-חומה
IMG_1943: שלכת לגובה
DSCN0152: צמרות אדומות
IMG_1945: תקריב של עלי שלכת אדומים
לתשומת לב מי שיגיע למלון בו שהינו: יש לו שאטל שיכול להביא אתכם לקמפוס, כדי לחסוך חיפוש חניה, אך לא ברור לי כיצד מתניידים לאחר מכן בתוך הקמפוס הענק הזה ללא רכב. יתכן ויש אוטובוס פנימי, כי נדמה לי שראיתי תחנות אוטובוס. השאטל יכול גם להביא אתכם למרכז איתקה. אנו לא השתמשנו בו.
בכלל Ithaca מאוד מצאה חן בעינינו ונראתה מקום שהיה נעים לחיות בו לולא מזג האויר.
ביקרנו גם ב-Ithaca Falls.
IMG_1951: Ithaca Falls
בצהרים נסענו ל-Corning Glass Museum (עלות: 23.80$).
כל הדרך ראינו שלכת יפהפיה ובמיוחד בכביש 13.
IMG_1965:
להפתעתנו, ניתן היה לקבל במוזיאון את חוברת המידע של המוזיאון בעברית !
במוזיאון, לאחר ארוחת צהרים בקפטריה (כ-22$), ביקרנו בכל ההדגמות. התערוכות עצמן היו עמוסות בהמוני סינים, שהתעכבו ליד כל פריט שהמדריכים שלהם הסבירו עליו, מה שהקשה על קצב הביקור של מבקרים עצמאיים כמונו. אני מוכרח לומר, שמוזיאוני זכוכית באירופה, שביקרתי בהם, היו אולי פחות גדולים, אבל הרבה יותר ממוקדים ומרשימים וגם בהדגמות התמקדו בתהליך ולא בגימיקים כמו הגרלת פריטי זכוכית בין הנוכחים כמו שהיה בקורנינג.
IMG_1958 : הדגמת ניפוח זכוכית ב-Corning Glass Museum
IMG_1961: מאחורי עדשה מעוותת
התמונה הבאה מסכמת את היום מבחינת אשתי ובתי. לא שזה מנע מהן קניה בחנות של המוזיאון היתה שם שמלה משובצת כולות במעין מחרוזות זכוכית ירוקה. מזלי שמחירה היה רק... 5,000,000$ !
IMG_19 63: No Outlet
הקור והגשם גרמו לנו לוותר על יציאה למסעדה ולקחת Take Away סיני די טוב (כ-19$) מאותה מסעדה, Ling Ling Garden, בה סעדנו ערב קודם ולברוח אל חמימות חדרנו במלון.
זהו. זה היה הלילה האחרון בארה"ב בטיול זה ולמחרת אנו בדרכנו שוב לקנדה אל מפלי הניאגרה.
זהו. זה היה הלילה האחרון בארה"ב בטיול זה ולמחרת אנו בדרכנו שוב לקנדה אל מפלי הניאגרה.
יום 21
מאיתקה נסענו לביקור אחרון בארה"ב (בטיול זה) ב-Watkins Glen (חניה - 8$).
לקחנו את השאטל (3$ לכל נוסע בכל גיל) מהחניון אל הנקודה העליונה וממנה ירדנו רגלית בחזרה, תוך שבדרך צופים, לדברי הגברת שבכניסה (לא ספרתי בעצמי), ב-19 מפלים.
IMG_1967 : Watkins Glen
IMG_1970: על גשרון מעל לערוץ הנחל
IMG_1974 : הערוץ הצר
IMG_1978: מפל
IMG_1979: צוקים תלולים לצידי הערוץ ב-Watkins Glen
IMG_1980: מפל מדורג ב-Watkins Glen
IMG_1991 : Watkins Glen - מפל יורד ממרומי הצוק ומעל לשביל המטיילים
IMG_1989: מה מרטיב אותי יותר ? הגשם, או המפל ?
IMG_1995: Watkins Glen - מפל תלול, מפל מדורג וגשר
IMG_2002 : Watkins Glen - מבט מעל מפל אל הערוץ
IMG_2005: Watkins Glen - תקריב אל מפל וברקע הערוץ העמוק
סרטון: מפלים ב-Watkins Glen
DSCN0165 : ועוד עלה אחד לאוסף
משם נסענו ישירות שוב לכיוון קנדה, אל מפלי הניאגרה.
בדרך היו מספר נקודות תשלום אגרה, שעקב הגשם עיכבו מעט יותר מהרגיל וכמובן עמדת ביקורת גבולות קנדית, שבה התעכבנו בגלל התור יותר מחצי שעה ושבה הקפדתי הפעם שילקחו מאיתנו טפסי ה-I94.
בעיר Niagara Falls הקנדית, השמים היו קודרים, נשבה רוח עזה שהרימה מהמפלים עצמם ענן רסס לגובה מפחיד וככל הנראה כל אלה גרמו למקלט ה-GPS שלא לזהות במדויק את מקומנו עבור תוכנת ה-TOMTOM ורוב הזמן התוכנה חשבה שאני נוהג, שלא על כביש. בכל אופן כמי שיודע לנווט גם ללא עזרת מערכת ניווט, הסתדרתי בעזרת השילוט והגעתי אל המלון המיועד ללא בעיות.
לינה: EMBASSY SUITES BY HILTON NIAGARA FALLS -; FALLSVIEW (כ-261 CAD ללילה).
כאן החלטנו מראש להתפנק ב"סוויטת ג'וניור נשיאותית", שבה שני חדרי שינה גדולים עם מיטת King ענקית ו-Sofabed, ג'קוזי, אח, מטבחון והכי חשוב: קיר זכוכית, שכולו חלון ענק הצופה ממרומי הקומה ה-38 גם אל ה-Horseshoe Falls ממש מקרוב וגם אל ה-American Falls. מרחוק יותר. ניתן היה לשבת על כורסאות ליד החלון ולשכוח את עצמך בתוך המראה המרגש הזה.
סרטון: מראה פנים הסוויטה ומראה המפלים הנשקפים מחלונה
IMG_2011 : Embassy Suites, Niagara Falls -; מבט מחדר שינה הורים אל חדר הג'קוזי
IMG_2041 : סוויטה ליד האח הבוערת
IMG_2022 : מבט מהסוויטה על המפלים האמריקאים, מפל ה-HorseShoe וענן הרסס הענק
IMG_2028: מבט מהסוויטה על המפלים האמריקאים
IMG_2029: מבט מהסוויטה על מפל ה-HorseShoe
עוד בישראל, לאחר שהסוויטה כבר הוזמנה, קיבלתי ממחלקת השיווק שלהם email, שבו הצעה ל-48 שעות, של הזמנת חדרים במחיר מופחת יחד עם חבילת הטבות. בדקתי ולא היה שינוי במחיר הסוויטה שהזמנתי, אבל טילפנתי אליהם ולהזמנה שלי צורפה גם חבילת ההטבות, שכללה בין השאר זיכוי של 40 CAD מהמחיר בארוחה ב-KEG, מסעדת המלון הצופה גם היא אל המפלים, שובר לארוחת בוקר חמה מלאה באותה מסעדה, שובר לקבלת פנים בערב ההגעה, שובר לשימוש בשאטל של המלון למספר אתרים בעיר ועוד מספר שוברים שהיו פחות רלבנטיים עבורנו (קזינו).
הסוויטה אמנם יוקרתית ומפנקת ומשאירה חוויה עזה, אבל גם לה היו מספר בעיות:
- לא ניתן לקלוט בה את אות רשת ה-WiFi וכמובן שמכיון שאנו בקנדה ולי חבילת גלישה אמריקאית, לא יכולתי להשתמש ב-iPad. יכולתי לקלוט WiFi רק בקומת המסעדה (קומה 9), או בלובי בקומת הכניסה וכמובן, שבגלל הסוויטה, כרטיס המפתח של החדר פתח עבורי גם את החדר העיסקי שבקומת הכניסה, שבו היו 3 עמדות אינטרנט ומדפסות כולן לרשותי, בניגוד לעמדות התפוסות שהיו בחוץ בלובי.
- כשהזמנתי שולחן ליד החלון במסעדה, נאמר לי ששולחן כזה יתפנה רק בעוד כשעתיים (מה שהתאים לנו מבחינת השעה הרצויה) ונתנו לי מכשיר, שאמור היה לאותת לי כשהשולחן התפנה וערוך עבורנו. בשעה שבתי ואשתי ירדו בינתיים אל בריכת המלון, אני עליתי לסוויטה. בהגיע המועד, המכשיר לא ציפצץ, לא אותת, לא רטט -; כלום ! טילפנתי למסעדה ואז הסתבר, שבסוויטה שלנו לא ניתן בכלל לקלוט את האות שאמור היה להתקבל. בכל אופן, השולחן היה מוכן ואנו נהננו שם מארוחה משובחת שממחירה נוכו כאמור, 40 CAD. אין שום catch !
- הכספת, כמו גם שקעי חשמל, שרצינו לחבר אליהם מטענים, נמצאים בגובה שהיה אולי נוח לדרדסים, או גמדים. אינני מגזים.
- ה-Sofabed עבור הילדה איננה ברמה כמו של מיטת ה-King שלנו וממוקמת הכי רחוק מהויטרינה אל המפלים, מה שגרם לצורך להרגיע אותה ע"י אפליה מתקנת ובמסעדה היא קיבלה את המושב הקרוב לחלון עם התצפית הטובה ביותר למפלים, שהוארו בצבעים מתחלפים.
המלון סואן מאוד והמוני אנשים היו בקבלת הפנים (משקה ראשון חינם, חטיפים, ירקות ומטבלים), במשרדי הקבלה, במסעדות, ליד הבל בוי, ליד שרותי ההחניה, בכל מקום.
באחת הפעמים, בעת שאני יורד במעלית המאוד מהירה שלהם, אני מבחין במודעה המודבקת על הקיר הפנימי שלה והנושאת את הכותרת המאיימת באדום: Wind Alert ! ותוכנה: האורחים מוזהרים שחזויות רוחות עזות מאוד אחה"צ והלילה ולכן אסור בשום אופן לפתוח שום חלון בחדרים ובמסדרונות של המלון. ואני חושב לי: אנחנו בקומה ה-38, עם קיר שכולו חלון אחד גדול, האם הוא בטוח מספיק ויעמוד בכל רוח ? ושתבינו, עוד קודם אשתי הביעה חשש, כשראתה שענן הרסס מהמפלים עולה גבוה יותר מהחלון שלנו. אבל כנראה שמתרגלים גם לחשש וכשאני מדליק את האח, מכבה אורות, מתיישבים על הכורסאות ליד החלון וצופים במפלים שמוקרנים עליהם אורות בצבעים מתחלפים -; תופסים שלוה בלתי מוסברת. גם הילדה שחששה עוד בארץ ממלון זה, טוענת שהתמונה שראתה מטעה וכעת איננה חוששת עוד. היא קיבלה מהתמונה את הרושם, שהמלון ניצב בתוך המפלים עצמם וכעת נוכחה שאין זה כך.
יש לציין שהעיר הפכה למסחטת כספים גדולה עוד יותר ממה שהיה זכור לי משני ביקורים קודמים בה, לפני שנים רבות מאוד. צצו להם המון בתי קזינו והמון אתרים שבהם תזכו לראות את אותם מפלים מזוית של האתר הנוסף, או בסרט 3D ו-4D, זאת בנוסף לאתרים הותיקים כמו ה-Maid of the Mist, המסע במחילות אל מאחורי המפלים, המעלית למצפה במגדל ועוד ועוד. כל מקום כזה יגבה מכם תשלום כלל לא קטן והערך המוסף שלו, ביחס למה שניתן לראות בחינם מהטיילת, הוא לרוב שולי, פרט למערות ולספינה המביאים אתכם ממש אל המפלים עצמם. התחושה הכוללת היא של מעין גרסה מנוונת של לאס וגאס. גם האזורים הציבוריים של המלון הזכירו את בתי המלון הענקיים והסואנים של לאס וגאס.
וכמובן, שגם המלון עצמו, כמו בתי מלון אחרים ברמתו הוא מסחטת כספים. מיד כשמגיעים עם הרכב למלון, נתקלים בצוות נהגי valet parking, שמאלצים אותך למסור להם את מפתחות הרכב עד להשלמת תהליך ה-Check In ובפנים מסתבר, שיש תשלום שונה אם אתה בכל זאת בוחר להחנות את הרכב בעצמך, או באמצעותם, זאת כשהחניה בכל מקרה בתשלום של 20 CAD (חנה בעצמך) או 30 CAD (חנה באמצעות valet) ללילה. בהמשך מסתבר, שהרכב הוחנה בחניון שכלל איננו מצוי במלון ובעת שאתה נזקק לו, שוב יש צורך בעזרת נהגי valet, או שאטל מיוחד המביא אותך אל אותו חניון.
רוצים עגלה כדי להעמיס את כל המזוודות, לפני שנפרדים מהרכב, יש Bell Boy, שכמובן מצפה לטיפ שלו ולפעמים מעורבים בתהליך יותר מסבל אחד.
בחדר מונחים על שולחן העבודה 4 אסימונים, שטובים למכונות המשחק ולמכונות השתיה. מתנה ? מה פתאום ?! רק אם תקרא את הפתק המונח מתחת להם, תגלה שהשימוש בהם יעלה לך 3 CAD לכל אסימון כזה.
ארוחת הבוקר היא בשיטת מזנון, שיש מאחוריו טבחים שיבשלו לכם את הביצה בדיוק כפי שתבקשו, רק אל תשכחו את הכוס עם השטרות המונחת ליד וכמובן שאת הקפה תביא לשולחנכם מלצרית, כדי שגם היא תזכה במשהו.
הפתיע אותנו לראות במלון הרבה מאוד משפחות יהודיות חרדיות שהסתובבו עם ארבעת המינים (זה היה בעת חג הסוכות). גם בעיר עצמה ראינו רבים מהם. הרגשתי כמעט כמו בבני ברק.
יום 22
בוקר, ואני מגלה מחזה מרחיב מחלוננו: זריחה מעל מפלי הניאגרה. אין מילים שתצלחנה לתאר את היופי המרהיב הזה ואפילו הסרטון והתמונות עושים לזה עוול. פשוט צריך לראות את התהליך ברצף ולחוות אותו במקום עצמו.
סרטון: זריחה מעל מפלי הניאגרה
IMG_2054 : התחלת זריחה במפל ה-HorseShoe
IMG_2055: זריחה במפל ה-HorseShoe
IMG_2057: זריחה במפל ה-HorseShoe
IMG_2059: זריחה במפל ה-HorseShoe
IMG_2064: זריחה במפל ה-HorseShoe
לאחר ארוחת בוקר בתוך המון רב של סועדים החלטנו לצאת לשיט ב-Maid of the Mist, אלא שהיה ברור שלא נספיק לחזור לפני 11:00 (זמן ה-Check Out) ולכן הפקדנו את מזוודותינו באמצעות ה-Bell Boy (עוד טיפ) וביצענו Check Out. לאחר מכן, בגלל כל הפרוצדורה הזו הקשורה ברכב ובגלל הקושי הזכור לי למצוא חניה בטיילת באזורי האטרקציות, בחרנו לנסוע באמצעות השאטל של המלון אל המעגן ממנו יוצאת הספינה. טעות ! השאטל הזה מבזבז זמן יקר בכמויות ! כבר עדיף היה לשלם למונית.
האוטובוס הזה, עד שהוא מגיע ועד שהוא נוסע וכשהוא כבר נוסע, הוא עוד עוצר בכל מיני תחנות (בתי קזינו), שברובן אף אחד אינו יורד עד שהוא מגיע ל-Casino Niagara, שהיא תחנתו הקרובה ביותר למעגן השיט, שממנה יש עוד ללכת כ-10 דקות עד שמגיעים למעגן עצמו.
לאחר רכישת כרטיסים (עלות: 43.10 CAD), קיבלנו את שכמיות הגשם הכחולות-שקופות הידועות, שהתנפנפו ברוח העזה והיה צורך לקשור את קצוותיהם כדי שבכלל ישארו על גופנו. הספינה שטה לכיוון מפלי ה-Horseshoe וככל שהיא התקרבה אליהם, השכמיות האלה לא ממש הגנו עלינו מפני הכמות האדירה של רסיסי המים שהוטחו בנו בעוצמה. אני התקשיתי בכלל להחזיק את עיני פקוחות עקב הרוח שהטיחה בנו את המים וכשחזרנו משם היו לי עיניים אדומות למספר ימים. קשה להבין כיצד השחפים שעל הסלעים עומדים, מהלכים ומעופפים שם, כאילו כלום.
IMG_2074 : שיט ב-Maid of the Mist -; ליד המפלים האמריקאים
IMG_2075 : שיט ב-Maid of the Mist -; ליד המפלים האמריקאים
IMG_2078: שיט ב-Maid of the Mist -; ליד המפלים האמריקאים
IMG_2079: קשת בענן רסס
IMG_2081: ככה נראים לאחר ה"מקלחת" העזה שחוטפים בשיט ב-Maid of the Mist
לאחר השיט ב-Maid of the Mist חזרנו אל Casino Niagara והמתנו יותר מחצי שעה כשאנו עוד רטובים מהשיט, עד שהשאטל הגיע והמשיך בלולאה האיטית והמעצבנת עד הגיעו בחזרה למלון.
שם כמובן נזקקתי לשאטל הנוסף אל מגרש החניה כדי להביא משם את המכונית בשעה שבינתיים אשתי ביקשה מה-Bell Boy להביא את מזוודותינו והמתינה יחד עם בתי עד שאגיע עם המכונית.
סוף סוף חברנו והמשכנו בדרכנו לטורונטו, תוך חשש עז מאזהרות (גם בשילוט האלקטרוני שבדרך) על רוחות עזות ועל הצורך במשנה זהירות בעת נהיגה במיוחד על גשרים ובמיוחד לצד כלי רכב גדולים וגבוהים. ואכן הנהיגה היתה קשה מאוד עקב רוחות עזות שנשבו והורגשו היטב בעת הנהיגה.
הגעתי עייף ומתוח מאוד אל פתח המלון, פרקנו את כל המטען שלנו מהמכונית, ביצעתי Check In ובעת שאשתי ובתי עלו לחדר, נסעתי להחזיר את הרכב הריק בסניף ה-Union Station, תחנת רכבת המצויה מספר מאות מטרים מהמלון. אלא, שאם לא היה די במתח והעייפות מהנהיגה הקשה, הקפתי את ה-Union Station פעם אחר פעם ולא הצלחתי למצוא שום שילוט על מקום החזרת רכב שכור כלשהו ובודאי לא של Hertz. במקום מסוים עצרתי בחניון ושאלתי את איש הבטחון למקומה של הסוכנות. לטענתו, הם עברו משם לפני מספר חודשים. הוא ניסה לעזור וטילפן לאחד הממונים שלו ולאחר מכן למספר הטלפון של הסוכנות, כפי שהיה לי משובר ההשכרה, אך לא היתה תשובה. אדם אחר בכניסה לחניון של ה-Union Station עצמה, חזר על המידע ש-Hertz עברו משם לכתובת אחרת שהוא כיוון אותי אליה, אך גם שם לא מצאתי אותם. לבסוף עייף ועצבני, חזרתי למלון, אל בני משפחתי, שהיו מודאגים מהיעדרותי הממושכת ועוד מכך שהייתי ללא מעיל בקור שהיה שם. לבסוף נאלצתי לנהוג אל שדה התעופה, להחזיר את הרכב שם ולחזור עם מונית יקרה, שגם לה היה צריך להמתין בתור ארוך בקור ששרר בחוץ.
ברור שבאותו ערב, כבר לא התחשק לעשות כלום. נחנו מעט וכשקצת נרגעתי מכל הענין הלכנו צעדים ספורים אל מעבר לפינה אל מסעדת Marche, עליה המליץ לנו אחד מפקידי הקבלה. המסעדה גדולה מאוד והיא מעין שוק של דוכנים שונים של ירקות, פסטה, בשרים, פירות ים, דגים, סלטים מוכנים, סושי, קינוחים, משקאות קלים, משקאות חריפים, משקאות חמים, עוגות ומה לא. בכניסה כל אורח (גם הילדה) מקבל כרטיס עם פס מגנטי, בהמשך לוקחים מגש וכלי אוכל, עוברים בין הדוכנים, רואים מוצר שרוצים לאכול, מבקשיםאותו מהמוכר ואומרים לו כיצד לבשלו (לדוגמא: בוחרים סוג פסטה ואז בוחרים האם לבשלה עם רוטב עגבניות, או רוטב שמנת, או..., או בוחרים סוג סטייק, את רמת העשיה ואת התוספות שיבואו עימו) ואז המוכר/טבח מעביר את הכרטיס המגנטי בקופה שלו, מכין עבורכם ונותן לכם את המנה. כך נצברות להן בכל כרטיס ההזמנות האישיות שלכם. עם האוכל הולכים ובוחרים שולחן ובתום הארוחה משלמים בקופה ביציאה עפ"י מה שנאגר בכרטיסים המגנטיים. לעיתים מקבלים מהמוכר פתק עם שעה שבה המנה אמורה להיות מוכנה ואז צריך לחזור אליו ולקבלה. הילדה אהבה מאוד את העובדה שהיא "כמו גדולה" קונה בשוק עם כרטיס מגנטי. אנחנו, לאחר הבנת הקונספט/גימיק, התרשמנו פחות עקב איכות האוכל הבינונית שלא תאמה את רמת המחירים שנגבו עבורו (כ-90 CAD).
לינה: Hotel Victoria, ב-Toronto, ON (כ-174 CAD ללילה).
קיבלנו חדר דה-לוקס גדול עם שתי מיטות Queen בקומה השניה של מלון בוטיק זה, המצוי בלב ה-downtown של טורונטו. כמעט כל האטרקציות של העיר מצויות במרחק הליכה מהמלון. הפריע קצת, שהחלונות נפתחים אל קיר סמוך ואל גבו של מזגן. במלון ישנה מסעדה לארוחות בוקר וצהרים, אך אלה אינן כלולות במחיר החדר. עם זאת ראינו שם תנועה די ערה של סועדים, שאינם אורחי המלון, שהגיעו מבחוץ אפילו לפגישות עיסקיות תוך ארוחת צהרים.
בחוזרנו למלון, הסתבר, כמו במספר מקומות אחרים, שלמרות שנאמר שיש במלון רשת WiFi, היא לא נקלטה בחדרנו וכמובן, מכיון שזוהי קנדה, לא היתה יכולת גלישה סלולרית עם המיקרוסים האמריקאי שב-iPad. פקיד הקבלה, דאג שיתקשרו אלי מהתמיכה הטכנית, כי לטענתו צריכה להיות שם קליטה של הרשת. הבחורה, שהתקשרה מהסיוע הטכני, ציינה בפני שקליטת ה-WiFi אפשרית רק בקומות 3 ומעלה ואילו חדרנו נמצא בקומה 2. פקיד הקבלה חלק עליה, אך בסופו של דבר צייד אותי בראוטר, שאיפשר לי לחבר פיזית את המחשב הנייד שהיה לנו, כי את ה-iPad לא ניתן לחבר כך.
יום 23
יום זה עבר עלינו בסיור רגלי באתרים של טורונטו. צעדנו אל ה-CN Tower, הבנין שלתקופת מה היה הבנין הגבוה ביותר בעולם (הכתובות שבו עדין לא עודכנו בכך שזה כבר אינו נכון) ובדרך אכלנו ארוחת בוקר לא הכי מוצלחת ב-Starbucks (כ-24 CAD).
במלון, פקידת קבלה חביבה ויעילה מאוד, ציידה אותנו במפה טובה, הנחיות ובקופונים של הנחה וכך לאחר השימוש בקופונים עדין עלות הכרטיסים ל-CN Tower היתה גבוהה: 74.10 CAD לכרטיס משולב לעליה לקומת התצפית הסגורה, למרפסת הפתוחה הגבוהה יותר ולרצפת הזכוכית. אני חייב לציין באכזבה, שלא נרשם שום וואו, כי העיר די אפרורית למראה והגימיק היחידי שעורר ענין היה ההשתחררות מהפחד ללכת, לשכב ולהצטלם על רצפת הזכוכית הצופה אל המדרכה שמתחת מגובה מפחיד. יש במקום גם את האטרקציה החדשה של היתלות מחוץ למגדל, אך זה כבר ממש לא בשבילנו וגם לא ראיתי מישהו אחר שעושה זאת.
גם כאן המקום מתפקד כמסחטת כספים: תמונות תמורת 30 CAD, מזכרות שונות במחירים גבוהים, קולנע 3D וכד'. 
IMG_2083 : השתקפות ה-CN Tower בבנין שממול
IMG_2085: מבט מראש ה-CN Tower כל המעגן ושדה תעופה קטן
IMG_2091 : על רצפת הזכוכית ב-CN Tower
IMG_2092: על רצפת הזכוכית ב-CN Tower
מכאן צעדנו לכיוון Chinatown (רח' ספדינה) של טורונטו ובשעת צהרים גם אכלנו שם ארוחת צהרים במסעדה סינית עממית וזולה.
ההמשך היה לכיוון Eaton Centre, כשבדרך נתקלנו בשלל מסעדות אתניות סיניות, הודיות, ערביות ואפילו נתקלנו בפלאפל .
בחנויות עצמן, לא מצאנו משהו שהצדיק קניה נוספת.
השלמנו את מלבן הרחובות, שהלכנו בהם, בחזרה דרך רחוב Yonge אל המלון שלנו ולאחר מנוחה, יצאנו בערב לחגוג את הפרידה מטורונטו, מקנדה ומהטיול כולו בארוחת ערב מעולה במסעדה מצוינת: Baton Rouge (כ-142 CAD), אף היא באותו רחוב של המלון. סוף סוף מצאתי את המסעדה, שידעה לבחור את נתחי הבשר הנכונים ולטפל בהם בדיוק הנדרש והם יודעים זאת. כשהם מביאים את הסטקים אל השולחן, הם מבקשים, שתחתוך מולם את הסטייק במרכזו, כדי שתוכל לוודא, שרמת העשיה היא אכן זו, שהתכוונת אליה. מצוין+ על איכות הבשר, על ההקפדה ועל האימות מול עיני הלקוח. מנות נדיבות ביותר, גם הראשונות, גם הקינוחים וסוף סוף קפה אספרסו אמיתי ! פשוט תענוג !!!
יום 24
יום ההמראה ארצה הגיע. לצערי התעורר לו כאב אוזנים אצל הילדה, דבר שיכול להחמיר בטיסה, במיוחד בהמראה ובנחיתה. זמן לבקר רופא לא היה, אז קפצנו לבית המרקחת הסמוך ובעזרת יעוץ מהרוקח רכשנו תרופה נוזלית כלשהי ואטמי אזנים ואלה העבירו אותה בשלום את הטיסה.
ארוחת בוקר ב-Subway (כ-21 CAD) הסמוך למלון, התגלתה כפחות טובה מהסנדוויצ'ים והפיצות המצוינים, שיש לרשת הזו בצהרים, אך עדין סבירה.
מאחר וה-Check Out במלון הוא ב-11:00 ואילו ההמראה ארצה רק ב-17:05, נאלצנו לארוז את מזוודותינו ולהפקיד אותן באחסנה עד למועד בו נזדקק למונית. ניסינו עוד לטייל קצת ברחוב הסמוך, אך לאחר זמן קצר, הגשם התחזק וגרש אותנו בחזרה אל הלובי הקטנטן של המלון. אני שונא את ההמתנות המיותרות האלה, שבהן לא ניתן לעשות משהו מועיל או מהנה. זה אפילו לא הותיר זמן לארוחת צהרים, שאותה כבר דחינו לכשנגיע לשדה התעופה.
בשעה 13:00 ביקשנו מפקידת הקבלה להזמין לנו מונית, אלא שבגלל כמות המזוודות, נטען, שמונית רגילה לא תוכל להכיל אותנו ויש להזמין רכב גדול יותר, בעלות גבוהה יותר כמובן. הרבה ברירה כמובן שלא היתה לנו.
בשדה, הכל היה מהיר מאוד, מכיון שהעברתי את כולנו במסלול Priority בזכות כרטיס ה-Bussiness שלי והתחלנו במסע דרך המסדרונות הארוכים אל ביקורת בטחון אחת ושניה ו...האמת ? כבר אינני זוכר כמה, עד שהגענו לאזור השערים.
בלי "קצת" הצטיידות ב-Duty Free Shops הלא אי אפשר, אז גם שם הציידנו "קצת".
בעוד אשתי ובתי הלכו לאכול משהו, פרשתי אני למנוחה קצרה להרגיע את גבי בכורסה קצת יותר נוחה בטרקלין של Air Canada. תמיד מצחיק אותי בטרקלינים האלה, שאתה יכול לקבל שם בחינם משקאות חריפים יקרים, אוכל, שרותי אינטרנט, צילום מסמכים, אך עבור שיחת טלפון מקומית יטרחו לגבות ממך כמה סנטים.
כמובן שהסיטואציה שהן שם ואני כאן, לא נעמה לי ומהר מאוד אני יורד וחובר אליהן.
עליה למטוס. הטיסה קצת מתעכבת ויוצאת לבסוף לדרכה. השרות בטיסה חזור קצת פחות טוב מזה שהיה בטיסה הלוך. רוב הטיסה צוות הדיילים נעלם לו, בניגוד לטיסה הלוך, שבה הם עברו ביוזמתם ושאלו לצרכי הנוסעים. אולי מה שתרם לזה היתה תקלה במערכת חימום המים, מה שלא איפשר להם להגיש משקאות חמים במהלך הטיסה כמעט מייד לאחר ארוחת הערב.
יום 25
גם הגשת ארוחת הבוקר היתה כבר קרוב מדי לשעת הנחיתה וכך קרה, שהנוסעים לא הספיקו להתפנות לשרותים ולציחצוח שיניים, כשכבר התבקשו בטון גוער לחזור מיידית למושבם ולחגור חגורות עד לעצירה מוחלטת של המטוס.
איכשהו, למרות הכל, הטיסה חזור עברה עלינו מהר יותר. שתיתי כוס שמפניה, אכלתי ארוחת ערב, צפיתי בסרט, ישנתי, שתיתי עוד כוס יין, צפיתי בעוד סרט, שוב ישנתי, אכלתי ארוחת בוקר והופ אנו בישראל, מ-10 מעלות צלסיוס בטורונטו ל-28 מעלות בתל-אביב.
חזרנו רק כדי לגלות שמכסת התקלות טרם הסתיימה. בעת העדרנו קפץ המפסק הראשי של החשמל בדירה (ככל הנראה שטכנאי המעליות הפסיק את החשמל לכל הבנין בעת שתיקן את המעלית ביום בו יצאנו מהארץ -; זוכרים ?) וכך כל תכולת המקרר והמקפיא הופשרה ונזלה אל מחוץ למקרר. מצאנו עצמנו עוסקים באיסוף וזריקת כל תכולת המקרר אל פחי האשפה ופותחים את כל החלונות והדלתות בנסיון להיפטר מהריח הרע שהמזון המקולקל הפיץ. במצב זה לא נותר אוכל בבית, החנויות היו סגורות מכיון שזה היה חג ולכן הוחלט על יציאה לאכול בחוץ, אך אז התגלה שבאחד מגלגלי המכונית יש נקר. כח להתעסק בהחלפת גלגל ועוד עם בעיות הגב שלי לא היה לי, אז הלכנו לישון רעבים לכמה שעות. בערב, סידרנו את ענין הגלגל, יצאנו לאכול וחזרנו לישון.
קיבלתי עצות רבות כיצד להיפטר מבעיית הסירחון מהמקרר. ליתר בטחון השתמשתי בכולן ועוד הוספנו תכשירים שונים שקנינו במרכול בנסיון להיפטר מהריחות. כמקרר זמני תיפקדה אצלנו צידנית, שבה הטענו מזון מינימלי. הבעיה שכדי להקפיא קרחומים עבור הצידנית, צריך מקפיא שעובד ולנו אין. הגעתי לאבסורד, שכדי לקרר קרטון חלב, שילמתי בתחנת הדלק עבור שקית של קוביות קרח יותר ממחיר קרטון החלב, שעליו הקרח אמור לשמור.
סוף דבר
גם הנקר בגלגל חייב החלפת שני צמיגים, כך שביום למחרת ההגעה ארצה, עבר עלינו יום עמוס מאוד. ההתעסקות עם המקרר המשיכה להיות עיקר עיסוקנו בימים הבאים. אפילו לכביסה טרם התפנינו בימים הראשונים לשובנו.
בסופו של דבר, מה שהכניע את המקרר היתה חניטתו בספוגיות מוספגות בתרסיס ניקוי של סנו ("רסס ונגב") על בסיס אקונומיקה וניחוח לימון. שילוב הריחות היה קטלני, אבל עזר. הריח נחלש בהדרגה, כשאנו חוזרים על הפשטת המקרר מהספוגיות וחניטתו בשכבה חדשה עם ריסוס חוזר של התכשיר הזה. בשלב מסוים חשנו כאילו אנחנו בחדר ניתוחי המתים של קווינסי, או CSI. המשכנו להריח את הריח גם מחוץ לבית, בעבודה, ברחוב, בכל מקום. הוא נצרב מתחת לציפורניים והאקונומיקה נצרבה בנחיריים. אבל אנחנו כבר אחרי כל זה. אחרי שבוע, חזרנו והפעלנו אותו.
IMG_2097 : מקרר חנוט
תודות
אז תודה לכל מי שסייע בעיצה ובאמפטיה ובמיוחד למי שהביא את העיצה של אודטה, שהובילה ליישום אצלנו בשיטת החניטה. אם יש פרעון כלשהו המבקש להיחנט כמומיה, ניתן להעביר לו המלצות עלינו. אנחנו כבר מומחים בחניטה.
באותה הזדמנות של תודות, אני מוכרח להודות כאן למוני, מנהל פורום טיולי צפון אמריקה באתר למטייל, ולחבורה נפלאה של חברים בפורום הזה, שלכל אחד מכם חלק בהצלחת תכנון הטיול שלנו ובהתגייסות לעצות מועילות לפניו, במהלכו ואחריו.
מכיון שאינני מכיר אף אחד מכם באופן אישי בינתיים, אז זה ממש לא מובן מאליו ואני מאוד מעריך את כולכם וכמובן את המנצח המסור של התזמורת המופלאה הזו, מוני.
מכיון שאינני מכיר אף אחד מכם באופן אישי בינתיים, אז זה ממש לא מובן מאליו ואני מאוד מעריך את כולכם וכמובן את המנצח המסור של התזמורת המופלאה הזו, מוני.
