טיול במערב ארה"ב – קיץ 2016 - פרק 1: מבוא ולוגיסטיקה

Grand Prismatic Spring, Midway Geyser Basin, Yellowstone National Park, WY

טיול במערב ארה"ב – קיץ 2016

28.6.2016 – 1.8.2016

מבוא

זהו פרק 1 מתוך סיפור טיול במערב ארה"ב – קיץ 2016.

מכיון שמדובר בסיפור ארוך של טיול ארוך באזורים נרחבים של מערב ארה”ב, פרקתי את הסיפור למספר פרקים, כדי שיהיה גם קל יותר לקוראים לאתר ולקרוא רק פרקים, שרלבנטיים עבורם. כמובן, שכולם מוזמנים לקרוא את סיפור הטיול השלם על כל חלקיו.

מקרא וקישורים לפרקים השונים:

פרק 1: מבוא ולוגיסטיקה

מבוא

הרכב: זוג מבוגר + נערה בת 15.5, מטיבי לסת וממש לא מטיבי לכת, כך שהטיול הפעם כלל תצפיות ושבילי הליכה קצרים וקלים בלבד.

כבר היינו בארה"ב וקנדה מספר רב של פעמים, (בגפי הייתי גם בחלק מאזורי טיול זה).

במקור זה בערך היה הטיול שרציתי שנטייל בשנה שעברה (2015), אך מכל מיני סיבות ואילוצים הוחלף אז בטיול אחר לחלוטין, טיול של השלמות בצפון מזרח ארה"ב ודרום מזרח קנדה, טיול שקראתי לו טיול של "החיים הטובים" בצפון מזרח ארה"ב ודרום מזרח קנדה – אוגוסט 2015.

הטיול תוכנן ליציאה מייד עם תחילת חופשת הקיץ מלימודים, כך שנטייל באזורים החמים יותר של נבדה, אריזונה ויוטה בשבועיים הראשונים והפחות חמים יחסית והמשך הטיול יהיה באזורים הצפוניים יותר של וויומינג, איידהו, מונטנה וושינגטון עם סיום בקליפורניה, בתקווה ששם יהיה פחות חם.
למעשה הקטע הצפוני של הטיול תוכנן להסתיים ב-Glacier National Park, MT, אך אפשרויות הטיסה והחזרת רכב שכור שם לא ענו לצרכינו ולכן העדפתי לנהוג משם ביומיים ל-Seattle, WA (למעלה מ-1,000 ק"מ) ומשם לטוס ל-San Francisco, CA ולהתחיל טיול מעגלי בקליפורניה.
את התוואי השלדי של המסלול על שני חלקיו ניתן לראות במפה הזו, אך שימו לב, שבגלל אילוצי Google Maps, המפה תציג את התוואי הנכון רק בחודשים שבהם התוואי כולו עביר, כלומר בדרך כלל זה יהיה רק בחודשים יוני-ספטמבר.

טיסות

כלקח מהשנה שעברה, הטיסות הוזמנו ישירות אצל United Airlines כבר בתחילת דצמבר 2015, יותר מחצי שנה מראש. הבחירה ב-United היתה בעיקר בגלל טיסות הלילה הישירות שיש לה בין נתב"ג וסן פרנסיסקו, שלפי הפרסום המוקדם היו אמורות להיות במטוס החדיש 787-900 (דרימליינר), אותו עוד ראיתי בפס הייצור של בואינג צפונית לסיאטל.

בפועל, ללא הודעה מוקדמת, בבדיקה אקראית שלי לגבי מקומות הישיבה שלנו, גיליתי במרץ 2016, שמקומות הישיבה שלנו, שונו וטיסה פנימית אחת (מסיאטל לסן פרנסיסקו) בוטלה ובמקומה שובצנו לטיסה אחרת, שלא התאימה לנו מבחינת הלו"ז. שיחה טלפונית ליונייטד, והנציגה העבירה אותי ללא שום ויכוח לכל טיסה אחרת שרציתי, כולל שינוי מושבים בהתאם, ללא עלות נוספת. עם זאת, המשמעות היתה טיסת בוקר מוקדמת מאוד והגעה מוקדמת יותר לסן פרנסיסקו, דבר שחייב אותי בשינוי ההזמנה לרכב השכור ותוספת יום שכירות אחד נוסף.

בפעם אחרת, בבדיקה נוספת, גיליתי שהמטוסים בשתי הטיסות הארוכות הוחלפו ל-777-200. זה היה די מרגיז, כי היה פרסום די מסיבי של United על כך שהטיסות שלה מהארץ לסן פרנסיסקו תהיינה בדרימליינר וזה היה שיקול מרכזי שלי בבחירת United והטיסות המסוימות האלה.

כשפניתי ליונייטד בנדון, נעניתי בתשובה לקונית, שזכותם להחליף את המטוס. אני ראיתי בפרסום הנ"ל הטעיה, במיוחד כי email עם פרסום כזה הגיע אלי ממש שבועיים לפני שגיליתי את החלפת המטוס. לאחר בדיקה, מסתבר, שאכן זה מותר להם. בעיני זה "כשר אבל מסריח".

חודש-חודשיים מאוחר יותר, שוב הוחלף המטוס לדרימליינר, אבל רק בטיסה חזרה ארצה.

לי כרגיל, בגלל בעיות גב קשות, חשובה היתה גם בחירה במחלקה עיסקית, שיש בה כסאות ההופכים למיטה מאוזנת (Flat Bed). עקב העלויות הגבוהות של כרטיס במחלקה זו, אשתי ובתנו טסו בנפרד במחלקת תיירים.

עקב כמות המיילים שיש לי ב-Mileage Plus, מועדון הנוסע המתמיד של United, זכיתי לעבור ב-Fast Pass (תור מהיר) של United, תוך שאני מצרף אלי את אשתי ובתנו. ביציאה מהארץ, הכרטיסים שלנו אפילו נשאו את הכיתוב TSA Pre, שמשמעותו בידוק מקוצר בשדות התעופה של ארה"ב. מעניין, שבשאר הטיסות, רק לבתנו היה TSA Pre. מה השיקולים ? אינני יודע.

אני יכולתי בכל אחד משדות התעופה לנוח ב-Lounge של United, אך בפועל כמעט ולא ניצלתי זאת, גם משום שכמות המיילים של אשתי ובתנו לא זיכתה אותן בכך וגם משום שלא תמיד היה לנו זמן לזה.

בנתב"ג, מכיון שאין ל-United טרקלין עסקים משלהם, הם מפנים לטרקלין דן, אבל רק את מי שהיה לו כרטיס למחלקה עיסקית ומעלה. United היו נחמדים ונתנו לי בנוסף הזמנה זוגית לטרקלין.

טיסות הלוך

הטיסה ל-San Francisco יצאה בזמן. הטייס היה "נהג שודים" והנחיתה היתה כבר ב-05:00, שעה לפני הזמן, אך מכיון שאנשי מחלקת ההגירה ואנשי המכס מתחילים לעבוד רק ב-06:00, לא ניתן היה לצאת מהמטוס עד שעה זו. הייתי מגדיר זאת: "נהג השודים" הגיע עוד לפני פתיחת הבנק...

המושבים במחלקה העיסקית היו מעולים וכך גם השרות של הדיילים. עם זאת, לצערי, הוגש אוכל משובח, שחומם יתר על המידה עד יובש. חבל.

טיסת ההמשך מ-SFO ל-LAS יצאה בזמן ונחתה חצי שעה לפני הזמן.

הגב שלי לא אהב את המושבים במחלקה העיסקית של הטיסה הפנימית הזו, שהיו לא נוחים. שרות הדיילים היה טוב במחלקה העיסקית ופחות טוב במחלקת תיירים.

הגירה

התור ב-SFO היה קצר יחסית ויעיל. תוך 10-15 דקות היינו כבר לאחר כל הפרוצדורה. פקיד ההגירה היה נחמד וחברותי, ביחס למה שחוויתי בהרבה מקרים קודמים. שאל את השאלות הרגילות, צילומים, טביעת אצבעות וחותמת. השאלה היחידה שהוא תהה בה מול אשתי, תוך רמז של קנאה מסוימת, היתה, כששמע שבאנו לטיול של 35 יום: "מרשים לך לקחת חופשה כה ארוכה מהעבודה ?"

שכירת רכב

בעבר היתה חביבה עלינו ה-Chevrolet Impala, שהיתה לה תא המטען הגדול ביותר בקטגורית ה-Full Size. כשביצעתי את הסקר הרגיל לקבלת הצעות מחיר מחברות ונציגויות ההשכרה השונות, ראיתי שפחות ופחות מהן מציגות את ה-Impala כרכב מייצג ואצל חלקן הוא "הוקפץ כיתה" לקטגורית ה-Premium היקרה יותר. כשבחנתי מה המכוניות האחרות בקבוצת רכב זו אצלן, גיליתי מכוניות, שתא המטען שלהן קטן בהרבה מזה של ה-Impala.

מכיון שלא יכולתי להסתמך על כך שנקבל דוקא אימפלה, החלטתי לשכור, כמו בפעם הקודמת, מיניואן של 7 מקומות, למרות שאנחנו רק שלושה, וזאת רק בגלל גודל תא המטען. הרכב המייצג קבוצה זו ברוב החברות הוא ה-Dodge Grand Caravan או Crysler Town & Country וזה גם היה המצאי בחניונים של סניפי Alamo בלאס וגאס, בסולט לייק סיטי ובסן פרנסיסקו.

ה-Toyota Sienna המרווחת, שהיתה לנו בטיול הקודם, משובצת היום גם היא בקטגוריה גבוהה עוד יותר ויקרה כמעט פי שתיים מקטגורית המיניוואן 7 מושבים.

היו לנו שתי שכירויות מיניוואן: האחת חד-כיוונית מ-LAS ל-SEA והשניה מעגלית מ-SFO.

לאחר סקר בין סוכנויות ההשכרה השונות, בצעתי את שתי ההזמנות מאלומה מספר חודשים מראש.

מאוחר יותר היה למספר שעות "מבצע ראובן 2", שמייד ביצעתי בו הזמנות חדשות במחירים מגוחכים, שהיו מאוד זולים גם לאחר ניכוי דמי ביטול מההזמנות המקוריות באלומה. הבעיה היחידה היתה שב-SFO משום מה לא היה מיניוואן ובהתחלה נאלצתי להזמין רכב מקטגוריית פרמיום. מדי פעם עקבתי אחר ההזמנה ובשלב מסוים החלפתי אותה להזמנת Standard SUV. במהלך הטיול עצמו המשכתי לעקוב אחר מצבת כלי הרכב ב-SFO וכשראיתי ששוב ישנם רכבי מיניוואן, החלפתי שוב את ההזמנה, הפעם לרכב בו רציתי, מיניוואן, כל זאת תוך שמירת המחירים המיוחדים.

לרוב חברות ההשכרה אין ב-LAS דלפקים בשדה עצמו ויש לנסוע עם שאטל למרכז השכרות רכב, המצוי מחוץ לשדה. התור לשאטל היה ארוך ונאלצנו לחכות שני אוטובוסים עד שעלינו עליו עם כל המזוודות והטרוליס. תענוג מפוקפק כשאתה עייף מטיסות כה ארוכות ועם כל המטען.

גם בדלפקי ההשכרה של אלאמו נתקלנו בתור ארוך ואיטי מאוד. נציגה של אלאמו, ניסתה לזרז את הענינים ע"י דילול התור מהנילווים לשוכר ושליפת אנשים אל הקיוסקים לביצוע Check In עצמי, אך מכיון שרציתי לצרף את אשתי כנהג נוסף בחוזה, לא יכולתי להיעזר בזה.

בדלפק עצמו, התהליך היה קצר ויעיל ולא ניסו למכור לנו שום תוספות. גם אף אחד לא עשה ענין מהמחיר המגוחך שהיה בשובר והוא כובד ללא שום התייחסות לנושא. חתימות ומייד הופנינו אל מגרש החניה, שם נציגה נוספת בדקה את החוזה והפנתה אותנו לשורת המיניוואנים לבחירה עצמית של הרכב.

בחלק ממדינות ארה"ב הצמדת תושבת טלפון/מכשיר ניווט לשמשה הקדמית איננה חוקית, או שיש מגבלות מיקום וגודל. מכשיר הניווט שלי הוא בגודל 7" והוא אסור להצמדה לשמשה הקדמית באותן מדינות, לכן יש לי תושבת שנכנסת לחריץ ה-DVD/CD של הרכב.

בתחילה בחרנו ב-Dodge Grand Caravan עתיר גאדג'טס וכבר העמסנו עליו את המזוודות ואז, כשרציתי לחבר את מכשיר הניווט, הסתבר שחריץ ה-DVD נמצא מאחורי מסך מגע מתרומם, מה שמנע ממני להרכיב שם תושבת למכשיר הניווט שלי.

עברנו לרכב אחר, שהיה חדש יותר (עם פחות מיילים), אך עם חריץ DVD גלוי, כי לא היה לו מסך מגע, מצלמת רברס ועוד כל מיני אביזרים שהיו ברכב שפסלנו, אבל לא היתה ברירה ובחרנו בו.

בהמשך הטיול התגלו ברכב בעיות מכניות במערכת ההיגוי והחלפנו אותו ב-Crysler Town & Country בשדה התעופה SLC, שבו שוב חריץ ה-DVD היה מאחורי מסך המגע. קצת אילתור ומצאנו לבסוף דרך שבה התושבת תיאחז ע"י הרווח שבין מסך המגע לבין המסגרת שלו בשלב שהוא כמעט נסגר.

למרות שמדובר בשתי חברות רכב שונות (דודג' וקרייזלר) ובדגמים שונים, היה הרבה מאוד משותף בין שני המיניוואנים ובכל זאת חשבנו שהדודג' היתה נוחה יותר.

הרכב הזה הוחזר ב-SEA. החזרת הרכב ארכה שניות בודדות ואף אחד לא התייחס למחיר הנמוך (מבצע ראובן 2), או לכך שהרכב הקודם (זה שהחלפנו ב-SLC) הוחזר עם מיכל דלק לא מלא.

משם לקחנו שאטל של חברות ההשכרה אל שדה התעופה לטיסה ל-SFO.

השכירה השניה היתה ב-SFO והיתה קלה אף יותר. מהשדה SFO נסענו עם ה-Air Train, שמגיע עד לקומה הרביעית של הבנין, שבו ממוקמות חברות ההשכרה.

המשכנו משם לדלפקים של Alamo וסיימנו את תהליך החוזה כמעט מייד עם ההגעה, כי היו שם המון דלפקים מאויישים, דבר שפתר מהר מאוד את העומס הגדול מאוד של שוכרים.

שוב יכולנו לבחור לבד את הרכב במגרש החניה ובחירתנו היתה Dodge Grand Caravan, מיניוואן 7 מקומות, חדש כמעט לגמרי, שעבר רק כ-2,000 מייל בלבד והיה מאובזר מאוד.

תקשורת

גם השנה רכשנו מראש דרך eBay שלושה סימים של H2O (מפעיל וירטואלי שרוכב על התשתית של AT&T) והפעלתי עליהם עוד מהארץ תוכנית חודשית Pre Paid. אמנם ל-T-Mobile היתה תוכנית לתיירים בעלות נמוכה יותר, אך היא רק ל-3 שבועות ללא אפשרות הארכה, כמו-כן אצל T-Mobile ניתן לקבל את הסימים רק בארה"ב וצריך להפעילם מייד. הטיול שלנו היה ל-35 יום, כך שלא יכולנו להסתפק ב-3 שבועות של T-Mobile וגם מפת הכיסוי שלה היתה פחות טובה מזו של AT&T, אם כי למען ההגינות, הטיול היה בהרבה אזורים שבהם אין כיסוי טוב (או בכלל) לאף חברה.

כרגיל, היו לתקשורת הזו "מחלות ילדות", אך שיחה למוקד התמיכה הטכנית של H2O והבעיות נפתרו. זה יתרון גדול ברכישה מחברה אמריקאית: הם שם לרשותך בשעות עבודה מקומיות, שחופפות את שעות הטיול שלך, בעוד שחברות שמוכרות את אותם סימים בארץ, גובות מחיר גבוה יותר וזמינות לתת שרות בשעות העבודה של ישראל.

ניווט

אני עדין משתמש במכשיר ניווט סיני יעודי עם תוכנת I-Go, שיתרונותיו: מסך גדול 7" ואי תלות ברשת סלולרית. חסרונו, הוא שהמפות בו כבר ישנות, אם כי זה בא לידי ביטוי רק במקומות מיושבים שהתפתחו.

במקביל ישנם כמובן הטלפונים הסלולריים שלנו שעליהם מותקנים הישומונים Waze, Google Maps, Sygic, Here עם מפות הכי מעודכנות.

בגלל מפות מעודכנות יותר ודיווחי תנועה, הכוונה היתה להשתמש בניווט בסיוע סלולרי היכן שניתן ולהיעזר במכשיר הניווט היעודי רק היכן שהטלפונים יאכזבו (וזה קרה לא מעט).

בכלל היה שלב, שבו כאשר נזקקנו לניווט Off Line וישומון אחד איכזב, עברנו לישומון אחר וכך היתה לנו הזדמנות, שלא מרצון, לעשות מעין "תחרות" ביניהם. לצערי, אין בתחרות הזו מנצח של ממש, כי לכולם היו בעיות לא קטנות, אך אם בכל זאת צריך לבחור ביניהם במצב Off Line, אז: Google Maps.

צילומים

בטיולים הקודמים בצפון אמריקה, רוב הצילומים היו שלי, במצלמה מסוג Canon PowerShot SX1IS. מאז עידן הסמארטפונס גם אשתי ובתנו החלו לצלם עם הטלפונים שלהן, כשאיכות הצילומים הולכת ומשתפרת עם השתכללות דגמי הטלפון (אשתי – Samsung Galaxy S7 Edge, בתי – iPhone 6S).

הפעם, המצלמה שלי עשתה צרות עוד בארץ. הסוללות הנטענות היו מתרוקנות מהר מאוד. היו מצבים שטענתי אותן בלילה ובבוקר, כבר לאחר מספר צילומים שוב הן היו ריקות. החלפתי סוללות, החלפתי מטען וזה לא פתר את הבעיה. בהמשך גם נוכחתי בכך שהחדות והגוונים נפגעים ובשלב מסוים העדשה נתקעה והופיעה הודעה של Lens Error, כך שבמהלך הטיול נאלצתי לרוב לצלם גם אני עם הסמארטפון שלי (iPhone 5), או עם מצלמה רזרבית חלשה יותר, Nikon Coolpix S4100.

בין הסמארטפונס, נוכחתי, שהמצלמה של ה- Samsung Galaxy S7 Edge נותנת את התוצאות הטובות ביותר בתנאי אור פחות טובים ואילו ה-iPhone 6S טובה יותר בתנאי תאורה טובים. כמובן שהן, ה-Nikon Coolpix S4100 וה-iPhone 5 שלי אינם ברמה של ה-Canon PowerShot SX1IS, אבל זו היתה מושבתת רוב הטיול.

התוצאה היתה, שבעת כתיבת סיכום זה ובחירת תמונות (היו מעל ל-5,500 תמונות מ-5 מצלמות), הייתי צריך להשוות תמונות מקבילות שצולמו במגוון מצלמות וסמארטפונס, מה שעיכב אותי מאוד בסיום המלאכה.

בכל אופן, אם תרצו לדעת מה צולם באיזה מצלמה ועל ידי מי, להלן המקרא:

IMG_1847 - IMG_2173 – אני (iPhone 5)

IMG_4487 - IMG_5641 – אני (Canon PowerShot SX1 IS)

IMG_8358 - IMG_9180 – בתנו (iPhone 6S)

DSCN1322 - DSCN1858 – אני ואשתי (Nikon)

074409_20160628 - 20160731_133359 – אשתי (Samsung Galaxy 7 Edge)

המשך: טיול במערב ארה"ב – קיץ 2016 - פרק 2: Las Vegas, NV