מהו אופי הטיול באוזבקיסטן?

המסורת האדריכלית באוזבקיסטן נחשבת לאחד הסגנונות היפים ביותר באדריכלות האסלאמית בעולם! ולא בכדי, העיר סמרקנד למשל, כוללת לפחות שלושה מתחמים אדריכליים מעוררי השתאות, ברמת הטאג' מהאל בהודו. הסיבה שלא זכו ליחסי ציבור דומים, היא העובדה שבמשך רוב המאה העשרים היו אוזבקיסטן ואתריה חבויים מאחורי מסך הברזל, ובכך נסתרים מדעת הקהל העולמית.

אז אופי הטיול הוא ביקור בערים עתיקות, יפות ומיוחדות כאילו לקוחות מסט של סרט. הסיור בהן הוא בעיקר רגלי מאתר לאתר, משווקים צבעוניים לאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו וכמובן גם אתרי מורשת יהודית של קהילת יהודי בוכרה, וגם יהודים אשכנזים שהגיעו אליה עם הכיבוש הרוסי או ברחו מאירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

טיול קלאסי באוזבקיסטן מורכב מארבע ערים שהן פשוט חובה. כל אחת מהערים המרכזיות הייתה בירה של שושלת מסויימת ששלטה על כל האחרות בתקופה מסויימת, או שהיו בירות של נסיכויות שונות במקביל, עד לכיבוס רוסיה הצארית במחצית השנייה של המאה ה-19. הנחמד הוא שכל עיר מרכזית שכזו התפתחה באופן עצמאי ויש לה אופי שונה, נוף שונה, אנשים אחרים, להג או אפילו שפה שונה ובוודאי מטבח מקומי שונה עם גרסאות מקומיות ייחודיות, למאכלים הנפוצים בכל המדינה.

מסלול טיול מומלץ ליומיים בטשקנט:

העיר הראשונה היא טשקנט. אחר הצהריים נוחתים בטשקנט הבירה, בטיסה ישירה מהארץ (כ-5 שעות) ונוסעים להתמקם במלון. יוצאים לאכול באחת המסעדות המקומיות המסורתיות, רצוי ב-צָ'איְחָאנַה - 'בית תה', שזו קטגוריה של מסעדות המתמחות באוכל אוזבקי מסורתי, עם שולחנות מוגבהים הצופים לבוסתן או לאחת מתעלות המים היפות שבעיר.

טשקנט שונה יחסית בנוף הערים האוזבקיות המסורתיות. כי על אף הגרעין המסורתי שלה, שכן היא התחילה כעיר סחר קלאסית על דרך המשי, רובה נבנה בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים, על פי מיטב התכנון העירוני הסובייטי של ברית המועצות. ואז היא הפכה להיות העיר הרביעית בגודלה בברית המועצות כולה!

מפעל הבניה הזה קרה בעקבות רעידת אדמה הרסנית שפגעה בה בשנת 1966. אז הרבה ממה ששווה לראות בה זה את מסורת הבניה המונומנטאלית הסובייטית, בשילוב עם המסורת האוזבקית. בזה טשקנט היא מיוחדת במינה! שדרות מרובות נתיבים, כיכרות ואנדרטאות סובייטיות ועכשוויות, בתי אופרה ותיאטראות, מוזיאונים, קריית ממשלה מרשימה, כיפות השוק המסורתי הענקיות ושכונות המגורים בשיכונים אותנטיים.

המיוחד בטשקנט הוא שכדי לייחד את העיר ולחבר אותה למסורת האסתטית של הארץ, שילבו השילטונות הסובייטיים על הבניינים ערבסקות ועיטורים צמחיים מעולם אומנות האיסלאם. גולת הכותרת של סגנון הערבסקה הסוציאליסטי הזה היא המטרו - הרכבת התחתית. כל תחנה מתחנות העיר המרכזיות נבנתה על פי נושא ייחודי (שכל תחנה קרויה על שמו) ועוטרה כהיכל מפואר, בנוי שיש מקומי ואריחים צבעוניים בסנגנון ערבסקה אסלאמי.

המלצה ליום אחד בטשקנט: אז למחרת היום, בבוקר הראשון באוזבקיסטן יוצאים ליום טיול מלא בעיר: נוסעים במטרו לשוק צ'וֹרְסוּ הענק. זהו הבזאר הגדול של העיר הענקית הזאת. הוא מחולק למתחמי שוק שונים לפי התמחויות: שוק אוכל יבש (קטניות, פיצוחים ופירות יבשים, מתחם של מוצרי חלב, של תבלינים, מתחם של כלי בית ורהיטים נפוצים, אזור הסעדה תוסס מרתק, אזור פירות וירקות מקומיים מדהימים ואפילו אזור מרתק של משתלות - כי האוזבקים מאוד מחוברים לגינון עצי פרי ונוי, גם בעיר!

משם ממשיכים במונית למתחם האדריכלי המסורתי חַזְרַתִי אִימָאם. זהו קומפלקס אדריכלי דתי של מסגד ומדרסות (מדרסה היא מדרשה מסורתית לתיאולוגיה ומשפט מוסלמי - ולא 'בית ספר' כמו בערבית מודרנית) וזה בעצם המפגש הראשון שלנו עם האדריכלות הדתית המונומנטאלית היפהפייה של אוזבקיסטן. מומלץ לספוג את החוויה שהמבנים נותנים, ולתת לשקט ולשלווה שהאסתטיקה המחושבת הזו מעניקה, לעטוף אתכם.

הקומפלקס שוחזר רק לאחר נפילתה של ברית המועצות, זאת לאחר שנהרס ברעידת האדמה ב-1966, והוא מקום חשוב בזהות של תושבי העיר. המתחם כולל חנויות מזכרות של אומנים מקומיים, וגם מוזיאון לספרי קוראן, הכולל את אחד מספרי הקוראן העתיקים והחשובים ביותר בעולם.

משם מומלץ ללכת לאכול צהריים באחת מהמסעדות שמשמשות להפסקת צהריים לעובדי המשרדים. שם מתוודעים לתרבות האוכל המקומית האמיתית, פוגשים טיפוסים מעניינים ונהנים מהסעדה מהירה ויעילה, עד כדי מסחררת. אלה לדוגמה מסעדות המתמחות באוֹשְ פַּלוֹב - תבשיל האורז הבשרי המסורתי והגאווה הלאומית של כל תושב במדינה. זהו תבשיל אורז אוזבקי עגול, המתבשל בציר של בשר, המון גזר, צימוקים וגרגרי חומוס, ויש בו איזון מטריף של טעמים, היוצרים חוויה ייחודית מנצחת שמליוני אוזבקים מכורים לה: פחמימה, בשר, קטניה, חמיצות, מתיקות ומליחות, והכל במנה אחת.

אופציה אחרת ייחודית לטשקנט היא לאכול באחת המסעדות של המיעוט האויגורי (חלק מהאוכלוסייה הוותיקה של העיר) שמתמחה ב-לַגְמָאן, נודלס קמח חיטה שמאסטר מותח לנגד עינינו, שמוגש בציר מרק בשרי מלא ירקות ותבלינים.

משם לקחת מטרו ל'אנדרטת הגבורה' לזכר נפגעי רעידת האדמה הגדולה בשנת 1966. זו אחת האנדרטאות היחידות בעיר שהיא אותנטית מהתקופה הסובייטית, כי את השאר החליפו בדברים חדשים. האנדרטה מגלמת את הסגנון האומנותי של ריאליזם סוציאליסטי, כזו של דמויות חסונות של גברים ונשים העובדים ביחד ליצירת מציאות קומוניסטית אידיאלית, וסמלים נוספים. זו אנדרטה מדהימה ושווה לעבור על כל סמליה.

משם לוקחים מטרו לאחד המוזיאונים הקטנים והיפים, שמפגישים אותנו עם היופי של האומנות המסורתית המקומית: גילופי עץ, כלי קרמיקה ופורצלן מקומיים, רקמות סוּזַאנִי משגעות שעיטרו כל בית ובית במדינה הזו, תכשיטים, ובגדים מסורתיים העשויים מאריגי אִיקַט ססגוניים שהם עולם בפני עצמו.

מסעדה מקומית מפוארת ולמלון. זו מתכונת בסיסית מומלצת אם רוצים לבלות יום מלא אחד בטשקנט. אבל אם רוצים לקחת את זה יותר באיזי ולבלות יום נוסף בטשקנט אז הנה כמה אתרים מומלצים נוספים:

המלצה ליום השני בטשקנט: עלייה לתצפית ממגדל הטלוויזיה של טשקנט, וביקור באנדרטת הזיכרון החדשה לנספי הטרור של סטאלין בשנות ה-30 של המאה העשרים, הנמצאת לא רחוק ממגדל הטלוויזיה. האנדרטה בשילוב המוזיאון הקטן הצמוד לה, מבקשת להזכיר תקופה טראומטית שלא טיפלו בה כמעט בכלל, של סבל נוראי של האוכלוסייה בראשית ברית המועצות. תופעה מעניינת היא שבסופי שבוע פוקדים את המקום האלגנטי והפוטוגני הזה, זוגות של חתנים וכלות בשמלות וחליפות מפוארות, מלווים בצוותי צילום וקרובי משפחה מגונדרים ונרגשים. זו הזדמנות נפלאה לראות תושבים מקומיים במעמד חגיגי ואם מבקשים בנימוס, הם לרוב שמחים מאוד להצטלם.

משם אפשר לעבור לסיור פנורמי במונית באזור קריית הממשלה, הספריה הלאומית, בית האופרה המרכזי, כיכר האמיר טימור (שליט היסטורי מרשים במיוחד מהמאות ה-14, 15 והגיבור הלאומי של אוזבקיסטן), ולסיים ברחוב ברודווי, שהוא רחוב בילוי תוסס שהמקומיים פוקדים אחר הצהריים, הכולל דוכני אומנות, גלידות ובתי תה.

מומלץ לבקר גם בבית הכנסת המרגש של העיר, המזכיר לנו את העבר היהודי המפואר של קהילות אוזבקיסטן השונות, היהודים הבוכריים ויהודי אשכנז, שרבים מהם גרו בעיר. טשקנט שיחקה תפקיד חשוב במלחמת העולם השניה, בתור עיר מקלט ליהודים אשר ברחו מציפורני הנאצים לתחומי ברית המועצות. אמנם זה סיפור מרתק שלא זכה לחשיפה ראויה, אבל עברו בטשקנט לא פחות ממאות אלפי יהודים, בעיקר מפולין, במסע להצלת חייהם.

רבים מהם זכו למקלט בבתיהם הפתוחים של האוזבקים החמים ברחבי המדינה, אשר גם הם סבלו מהעוני והפחד שהמאמץ המלחמתי של ברית המועצות הביא. לאחר מלחמת העולם השנייה רבים עזבו חזרה לאירופה ועלו לארץ, אבל אלפי יהודים החליטו להישאר לגור בטשקנט, ועלו אחר כך בגלי העליה של שנות השבעים ושנות התשעים לארץ.

בנוסף, מומלץ לבקר בכנסיה הרוסית הפרובוסלאבית המרכזית של העיר. זו מהווה את המרכז הרוחני של התושבים הסלאביים שנשארו מתקופת ברית המועצות, ומהווים חלק בלתי נפרד מהמארג העירוני של טשקנט.

המקומות שחייבים לבקר בהם מחוץ לטשקנט:

למחרת בבוקר קמים, עושים צ'ק אאוט ונוסעים לתחנת הרכבת, כדי לעלות על רכבת מהירה לעיר האגדית סמרקנד. כאן מתחיל סיפור אחר לגמרי. כאן מתחיל סיפורה של אוזבקיסטן הססגונית המסורתית ולפנינו העיר סמרקנד, העיר בוכרה ועיר המדבר המרוחקת חיווה. אלה שלוש ערים, שכל אחת היא פנינה ייחודית בפני עצמה, שלא סיפורי עלי באבא ולא אלאדין יכולים להתקרב לחוויה שהן מעניקות.

הנסיעה הממוצעת בין עיר לעיר היא כשעתיים בלבד, הן מחוברות בקו של רכבת מהירה וחדשנית, הפועל שבעה ימים בשבוע. הקו הראשון היה מטשקנט לסמרקנד שנפתח בשנת 2011 וב-2016 הורחב מסמרקנד עד לעיר בוכרה. חיווה, העיר המרוחקת ביותר שהיא קסם שאסור לפספס, עדיין לא מחוברת לקו הרכבת המהירה והנסיעה אליה אורכת כ-6 שעות ברכבת רגילה או כ-7 שעות ברכב עם נהג. אפשר גם לטוס אליה בטיסת פנים קצרצרה ומצויינת מטשקנט הבירה או מכל עיר גדולה אחרת.

כתבות נוספות ששווה לקרוא: