הספר "עיר המלאכים הנופלים"

המזל מסתבר, חמקמק, ומסנן חלוקת מזל בין האנשים. אותי, למשל, המזל אינו פוקד בכל הקשור לצד הכלכלי. רוב הזמן הוא פוקד בנדיבות אחרים וממני מתחמק, אבל בתום העיון, קריאת הספרים והמידע המזל מאיר לי פנים. כך קרה לי טרם נסיעתי לאיטליה. קיבלתי ספר ובגב הספר תקציר העלילה - שריפת בית האופרה המפורסם של ונציה, יעד הנסיעה - הפלגה ללגונה של ונציה. וכך קרה, שארזתי את חפצי לקראת הנסיעה ללגונה הגדולה של ונציה וצירפתי בשמחה אל התרמיל את הספר "עיר המלאכים הנופלים" (הוצאת כנרת, זמורה ביתן, מאנגלית: עדנה שמש). בעת הטיסה, במקום לבהות מחלון המטוס באיים הטבולים בים התיכון, השקעתי עצמי בקריאה בספר המשובח. הסופר, ג`ון ברנדט, מי שהיה העורך של המגזין `ניו יורק`, מספר על תקופת חייו בונציה. ברנדט הגיע לעיר הצפה, כשלושה ימים לאחר השריפה הגדולה של בית האופרה, "לה פניצ`ה". סיפורו עוקב אחרי החקירה של השריפה, אבל יתרונו הגדול הוא, שהוא שנלווה לכל אורך תיאור העלילה. הסופר מטייל, עמוד אחר עמוד, עם הקורא במסתרי עיר התעלות הקשישה. הסיפור מדלג בין משפחות ונציאניות מכובדות ותיקות לבין הקצב, הירקן והמנקה ונוגע בחיים בונציה. בין העמודים גם מצטיירים האיים שסביב ונציה, אבל הדבר החשוב ביותר עבורי היה לקרוא ולהכיר את נפלאות הלגונה הגדולה, הגאות והשפל בימה הענקית, מלכודות הבוץ של הלגונה הבוגדנית, הצבעים, ההשתקפויות והחיים שמסביב מקיפים רק מים. הספר שימש עבורי כמבוא לטיול שיצאתי אליו, מבלי שידעתי דבר על המקום ועל הלגונה, שייט בנהרות ובלגונה שסובבים את ונציה.

לתחילת הכתבה

האיים המקיפים את הלגונה של ונציה

בלגונה הגדולה יש יותר מ-80 איים, חלקם לא מיושבים. בהתבוננות במפה מצטיירת ונציה כחצי אי, המגיח אל מרכז הלגונה. העיר העתיקה בנויה על כלונסאות ויושבת על 118 איים זעירים. התיישבות באיזור המוקף מים החלה ב-400 לספירה. בתחילה, המתיישבים החדשים היו פליטים נפחדים, שמצאו מסתור באיים המבודדים, מאימת אטילה ההוני. המים שהם מוקפים והבוץ הטובעני הרחיקו את האויבים ולאט לאט החלה להתפתח אימפריה ששלטה על ימים ויבשות רבים, ונציה הפכה למלכת הים האדריאטי. במאה ה-16 דעך כוחה ולאט לאט נדחק מקומה בהיסטוריה.

 הלגונה, שמקיפה את ונציה, מופרדת מהים האדריאטי בסכר טבעי של איים רזים. אלה איים צרים וארוכים, האי לידו למשל, מתייצב כנקניק ארוך מול ונציה, ובו מתנהלים חיי עושר ורווחה של עשירי ונציה וגם עשירי העולם שרכשו שם אחוזות. ברווח צר ממנו נמתח אי רזה במיוחד, ארוך כמקרוני וזהו אי הדייגים, פלסטרינה. עוניים של תושביו ניכר במראות האי - סירות הדייג המיושנות, הבתים הבנויים בגיבוב והמראה העלוב ביותר של חוות הדייג שנחות על קלונסאות בלב הלגונה ועליהן ערימות של גרוטאות. לעיתים גם מישהו גר שם, זאת רואים על פי אנטנת טלוויזיה. למרות העוני, יש יופי באי, הפשטות והדייגים קשיי היום לעומת האי השכן, שבו מתרכזים כל השמנה וסלטה של העולם. בקצה הדרומי של הלגונה מזדקרת, כעוקץ עקרב החודר לים, עיר הדייגים קיוג`ה. העיר, המרושתת בתעלות רבות, נקראת גם ונציה הקטנה. בעיר המיוחדת יש נמל גדול ומכאן יוצאות ללגונה ולרחבי הים האדריאטי ספינות דייג גדולות למסעות דייג של ימים רבים. כאן גם משייטות ספינות ענק, שפוקדות את העיר, לשון של יבשה ומזח יציב להובלות סחורות ליבשה. כיאה למקום בו התנועה ברובה נעשית במים, כלי הרכב או נכון יותר השייט הם סירות מנוע ורוב התושבים מתניידים בעזרתם ברחבי הלגונה. מעט מכוניות נמצאות על האיים ולכן רמת הזיהום נמוכה. כדרכם של בני המקום, גם אנו התנהלנו בימים הגדולים, שכרנו יאכטה מצויידת היטב ומפנקת כדי לערוך מסע בלגונה המקיפה את ונציה.

לתחילת הכתבה

כמה קל להיות קפיטן

תחילת המסע בעיירה הזעירה קורסייר שבצפון איטליה, על גדות נהר הסילי בצפון הלגונה. הנהר הרחב גולש בזרם מתון אל מפרץ ונציה, עורך פיתול מרשים ואלגנטי ומוצא נתיבות להתחבר אל הלגונה בתעלות רבות. העיירה קורסייר טבולה בנוף פראי, שמורת טבע נפלאה, שאת יופייה גילו בתקופות שונות עשירי איטליה ובנו כאן חווילות נאות על גדות הנהר. לאורך נתיב המים הרחב פזורות וילות נאות, דשאים גולשים עד שפת המים, נושקים לנהר ברציף עץ שנועד לקשירת סירות. מיקומה של קורסייר הוא כארבע שעות נסיעה מזרחית למילאנו, סמוכה לעיר טרוויסו ונמצאת מדרום לעיר. על אחד מיובלי הנהר נחבאת חברת, "לה בוט" (La Boat). המזחים של החברה טבולים בצמחיה פראית, עצי ערבה בוכייה מלטפים את המים ומסתירים את הכניסה למעגן קטן, הצמחייה סבוכה והעצים והשיחים נושקים למים. על המים נחה שכבה לבנה של אבקני הפריחה האביבית שנשרו מהעצים, זרם המים מסיע אותם במורד והאבקנים יוצרים "שביל חלב", שזורם במרכז הנהר. זו הנקודה ממנה יוצאות ספינות הנהר למסע ארוך בלגונה ובאיים שבה.

 הספינות הלבנות מצויידות היטב, יש כמה רמות וכמה גדלים של ספינות. יש המיועדות לארבעה וחמישה זוגות ויש קטנות יותר, שמיועדות לשלושה זוגות (או משפחות עם ילדים). למרות גודלן, הספינות נועדו לנהיגה עצמית, אין צורך ברישיון משיט ואפילו רישיון נהיגה לא תופס כאן. חברי הצוות המיומנים של החברה מעבירים הדרכה בת שעה על התנהגות עם הספינה הגדולה ומסתבר שכל אחד יכול להיות "קפיטן" ולנווט ספינה גדולה בת כשמונה טון בנהרות ובלגונה.

לתחילת הכתבה

מסלולי השייט

יש כמה מסלולים לבחירה. בדרך כלל, ההשכרה היא לשבוע של שייט נינוח מאי לאי, מכפר לכפר, כשכל ה"בית" שלכם אתכם. הספינה מפנקת, עם מטבח מצוייד היטב, שלושה חדרי שינה (במקרה שלנו), שירותים צמודים ומקלחת. הסלון המרווח הופך תוך רגעים לחדר אוכל, יש שני סיפונים שנועדו לשיזוף או סתם לבטלה בקריאה או למעקב אחרי הנוף שחולף. יש שתי עמדות נהיגה והפעלה של הספינה - האחת על הסיפון העליון, השניה בעמדת הקפטן בסמוך לסלון, זו עמדה מקורה במידה ויש גשם או קר בחוץ. חברת "לה בוט" מציידת אתכם במפות מפורטות, בהן מפורט המסלול. אתם יכולים לבחור את הנתיב הרצוי לכם וכמה זמן להקדיש לכל מקום. מסלול אחד מאפשר לכם להרחיק עד לעיר הנמל היפה קיוג`ה. אפשרות נוספת היא להמשיך דרך נהר הברנטה, במסלול ארוך ומרהיב ביופיו, שחוצה כפרים קטנים, גשרים רבים ו"לוקרים" עד העיר פדובה. כמובן שהמסלול המרכזי הוא סביב ונציה והאיים אחרים שנמצאים בדרך. בשבוע הפלגה אפשר להספיק את הכל, למרות שמהלכה של הספינה איטי, כ- 15 ק"מ בשעה.

 דגם הספינה ששכרנו הוא "אלגנט", וכשמה כן היא - ברבור לבן מבחוץ ומבפנים ספונה בעץ מהגוני מטופח. כאמור, שלושה חדרי שינה + שירותים + מקלחות ומנוע דיזל חזק (אך איטי), שמוליך את הספינה היפה. אפשר לעגון במעגנות מוסדרות שם נקשרים אל אחד המזחים המיועדים לספינות הנהר, נועלים את הספינה וחופשיים כדרורים להכיר עולמות חדשים. בתחילת הדרך, במורד היפה של נהר הסילי, לומדים להכיר את נהיגת הספינה. תשכחו שאתם נחשבים נהגים מעולים על הכביש, בספינה הכללים אחרים, לכן כדאי לנצל את מורד נהר הסילי לטעימה של לימוד הולכת ספינה בימים עד שתגיעו ללגונה. בתחילה זה נראה מפחיד להוביל ספינה כל כך גדולה ואתם חסרי ניסיון, אך אחרי כמה סיבובים בהגה ולימוד סבלני, מגלים שלהיות קפטן בנהר זה לא כל כך קשה וכל אחד יכול.

לתחילת הכתבה

יוצאים לדרך 

מורד הנהר מכוסה בצמחיה פראית וכמות המים והצמחיה מעוררים קינאה בכל לב ישראלי. זו שמורת טבע ענקית בה משתלבים מי נהר ויובלים פעילים, המזרימים מים צלולים לנהר. לאורך השייט, על גדות הנהר, ממתינות חווילות ענקיות ובמבט קצר תוכלו לראות ולהבין שיש אנשים שחיים טוב. לצד כל חווילה מוסך נושק למים, לשם משייטת הסירה הפרטית. מסביב נראים שדות חקלאיים שנמתחים אל האופק, מגודרים בגדר חיה של עצי צפצפה רבים, שמרעידים את עליהם ברוח בגווני ירוק ולבן, שדות חיטה וירקות. העצים ענקיים, נהנים מכמות המים הבלתי מוגבלת.

בולטים ביופיים עצי דולב ענקיים, שגדלים בדרך כלל במקומות שיש בהם מים רבים, עצי שיזף שמתפרעים באודם יפה והצפצפות, שהיו בימי החורף הקרים עירומות, ומתכסות לאט לאט בעלים והרוח מלחשת בהם שירה ענוגה ומרפרפת. הזרם המתון מאפשר הפלגה נעימה, ואימון עוד לפני שמגיעים להפלגה היותר מסובכת במעגנים ובלוקרים (הלוקר, תפקידו להעלות או להוריד את מפלס המים שהספינה שלכם בתוכו, כדי להשוות את גובה המים בים הנהרות ללגונה). לעיתים מגיחה מולכם ספינה בנהר, המפגש מניב הרמת יד לברכה כמו שיורדי הים הקשוחים נוהגים לעשות. המקצועיים יותר מצטיידים בכובע של קפיטן ואז מצטרפת נגיעת יד במצחיית הכובע.

 ליד הישוב הזעיר פורטגרנדי נפרדים מערוצו המסודר של הנהר ועוברים אל מסתורי הלגונה הענקית של ונציה. המעבר מפגיש אתכם עם ה"לוקר", מתקן ענק שמכניס לתוכו את הספינה ומעלה ומוריד את גובה המים. הנהר גבוה יותר מגובה הלגונה וכדי לא ליצור מפלים, ה"לוקר" קולט את ספינתכם לפני מי הנהר הגבוהים, כולא את הספינה בין שני שערים חסונים ולאט לאט משחרר את המים. ברגע שמשתווה הגובה, נפתח השער ואתם יכולים לצאת מ"הלוקר" ולהמשיך. בקיצור, מעלית לספינות. בזמנו הובלת הסחורות והנוסעים באירופה התנהלה בתעלות, בטרם מסילות הברזל וכלי הרכב. רוב ערי אירופה כיום מצויידות בתעלות שייט ובהן לוקרים.

"... הלגונה נראית כמו אגם שלו, אבל בעצם היא בוגדנית מאוד. צריך לדעת הכל על הזרמים, הערוצים, השרטונים, הגאות והשפל, הגדלת המהירות, מה מסמנים המצופים ופנסי האיתות... בטוח שכל אנשי הסירות יבחינו בסירה זרה בלגונה -; הם מכירים את כל הסירות." (מתוך הספר עיר המלאכים הנופלים, ג`ון ברנדט). אל הלגונה מובילים שבילי מים, המסומנים בעמודים כבדים של עץ. משיט הספינה חייב לנווט את הספינה בין העמודים, סטייה קלה מהדרך המסומנת מסתיימים בשקיעה של הספינה באדמה הטובענית של הלגונה.

 חילוץ מהבוץ כרוך בהבאת ספינה גרר גדולה של מכבי האש המקומיים, וכפי שאתם מבינים, האיטלקים ממש לא אוהבים לעבוד עבודה מיותרת. האיטלקים יודעים לחיות טוב ומקפידים שיהיה להם מספיק זמן כדי לחיות טוב. בשעה 12:30 נופל להם מהידיים כלי עבודתם והם זונחים כל עיסוק לטובת הפסקת צהרים. לעיתים, הפסקה זו מתארכת עד שעה 16:00, אחריה יש עוד שעת עבודה אחת ובזה מסתיים להם היום. למרות חביבותם הרבה ושפת הגוף התזזיתית, העבודה קצת מפחידה אותם, לכן כדאי ללמוד להסתדר עד כמה שאפשר לבד, להגיע בזמן ללוקרים ולהשתדל להידבק לספינה אחרת בדרך הגשרים הרבים, המוליכה לפדובה.

לתחילת הכתבה

עגינה באי בורנו

נחש כחול מתפתל בלגונה, זו דרכה של דרך המסומנת בין האיים הרבים, שעליהם כפרים מיוחדים. בדרך כלל, האיים מרושתים בתעלות וספינות קטנות וגדולות ממתינות ליד הבתים. בשנים האחרונות מוסיפים האיטלקים איים מלאכותיים ברחבי הלגונה. הם מסבירים זאת בצורך להעלות את מפלס המים, אך הסיבה האמיתית היא צורך בעתודות נדל"ן, שהן יקרות מאוד סביב ונציה. השייט במרחבי המים מובילים לבורנו, אי סמוך לאי מורנו (שם נמצאת תעשיות הזכוכית המפורסמת עליה מתעכב מחבר הספר). האי בורנו הפך להיות מוקד עלייה לרגל תחליפי למורנו וגל תיירים ממלא בכל יום את האי הצבעוני. לקראת ערב, הנחיל ההומה של התיירים חוזר לונציה בגלל שאין באי מלונות.

 מלב הלגונה בולט המראה המיוחד של בורנו - כל בית בו צבוע בצבע אחר - צהוב חמה, הצמוד אליו חום כהה, לצידו אדום אש, מיד אחריהם מפתיע הבית הצמוד בכחול ים. מגדל הפעמונים המקומי צמוד לכנסיה וכנראה מתקנא בפרסומו הרב של המגדל הנטוי בעיר פיזה. מגדל זה מנסה לעלות על מורהו בפיזה והזווית העקומה שלו גורמת לעוברים לידו למהר ולעשות זאת. תושבי האי הקטן, בדרך כלל, דייגים שלווים יוצאים מדי בוקר אל מרחבי הלגונה בשעה מוקדמת. בשנים האחרונות רבים נוטשים את הדייג ועוברים לתעשיית התיירות המתפתחת בגלל ירידת כמות הדגה. היאכטה שלנו עוגנת ברוב פאר בתעלה המרכזית באי, גשר עץ גדול מחבר שני איים והתעלה המרכזית מפרידה ביניהם. מרחק הליכה של חמש דקות מהסימטאות היפות של בורנו ומאתרי התיירות השוקקים תיירים רבים.

לתחילת הכתבה

האי הסמוך מזורבו

את היאכטה קשרנו אל עמודי עץ הכבדים, בשולי התעלה. העמודים נעוצים עמוק באדמת הבוץ של הלגונה ומלווים את השטים לכל אורכה. גשר קשתי מחבר את האי מזורבו לבורנו הסמוך. האי מזורבו שונה מהאתר התיירותי בורנו. גשר העץ המפריד ביניהם הוא גם קו הפרדה בין שני איים שונים לחלוטין. באי מזורבו בתים גדולים, חצרות מרווחות, כאן אין תיירים, אלא תושבים שמתגוררים במקום. בתי מגורים שוכנים על שפת התעלות ואל עמודי העץ הגדולים קשורות סירות קטנות, שמאפשרות לתושבים לנוע בעזרתן אל האיים הסמוכים. כל כניסה לבית מצויידת במחסום עץ או ברזל, כהגנה מפני המים שגואים לעיתים בתעלות ומאיימים להציף את הבתים. על שפת התעלה הגדולה בית קברות, שנחשב לאחד היפים באיטליה. משני האיים יוצאים עם ערפילי הבוקר דייגים אל עבודתם. בדרך כלל, כמעט בכל ימות השנה, נח ערפל כבד על הלגונה ומי שמסתובב בתוכו, נדמה לו שהוא נע בעיסה סמיכה.

 בשעה 7:00 מגיח מתוך הערפל הבוקר הוופורטו, אוטובוס המים. זו ספינת ברזל מיושנת, שמשמשת כאוטובוס בין האיים. אל האי פורצים התיירים הראשונים והתושבים יוצאים ליום עבודתם בונציה או במקום אחר. תנועת הוופרטו מתקיימת בכל שעות היום וזו דרך נוחה להגיע. עדיף לשקול לנוע מכאן אל ונציה בתחבורה ציבורית, לא כדאי לשלם כסף רב (כ-55 יורו) למעגנים בונציה ולא בטוח שימצא מקום פנוי במעגן.

לתחילת הכתבה

עגינה בכניסה לונציה

מי הלגונה שוקקים כלי שייט, ממוניות הטרגטו, מונית לבעלי אמצעים, ועד ספינת הזבל החלודה שאוספות את הזבל מהאיים ואת דרכן מלווה עננה של שחפים. השייט בספינה האיטית שלנו מוליך אותנו לתחומה של ונציה. סמוך למעגן סן מרקו המים סוערים מתנועה רבה של כלי שייט, אלה ממש לא מתחשבים בברבור הגאה שלנו שמשייט לאט בגאווה לבנה. המוניות והאוטובוסים הימיים חותכים בלי חשבון, כמו שהאיטלקים נוהגים. לעיתים, זו ממש סכנה וצריך להקפיד מאוד ולהיות עירניים בשייט. כלי השייט הרבים (שכוללים גם ספינות גדולות) מעלים אחריהם גלים גדולים, ש"מעניקים" ליאכטה טלטלה נאה, נדנוד שאופייני לים הפתוח ולא ללגונה רגועה. הכניסה לונציה מותרת רק לוופורטו, האוטובוס הימי ולמוניות השייט. מהברבור הלבן אנו רואים את ונציה מנקודת מבט מיוחדת, כך שכל חמודותיה נראות מהסיפון. לונציה שני מעגנים לספינות, אך העגינה שם בתשלום. עדיף להשאיר את הספינה באי קרוב, כמו לידו ולעבור בעזרת הוופורטו אל ונציה, אל כיכר סן מרקו.

 המסלול עוד ארוך, עם עגינה בחופי הלידו וגם באיים הסמוכים, ביקור בונציה, וגם מסלול מיוחד של גשרים, הנפתחים לקראתכם על נהר הברנטה בדרך לפדובה. חיי התרבות בספינה עשירים ולפתע מסתבר שיש זמן לקרוא, להכין ארוחות טעימות, לשוחח עם חברים וסתם לשבת ישיבה נעימה על הסיפון ולראות את השקיעה הנפלאה. מראות הטבע מסביב נפלאים, אפשר לעצור לאורך הנהר בנקודות שונות (יש מעגנים מסודרים לאורך הלגונה), ליהנות מהציפורים ובעיקר מהשלווה לנפש.

לתחילת הכתבה

כדאי לדעת על שייט בנהרות ובלגונה

1. טיול בשייט בספינת נהרות הוא נינוח יותר, שלווה שהנוחות בה רבה, ה"בית" נמצא איתך.

2. כדי להפעיל את הספינה נדרשת הבנה מינימלית בשייט. כדאי להקפיד ולשמוע את ההערות וההדרכה בזמן קבלת הספינה. החברה המשכירה מציידת אתכם במפות מפורטות ומסלולי שייט.

3. בחשבון הכלכלי, כדאי להשוות את דמי השכרת ספינה מול מחיר השכרת רכב וחדר בבית מלון כך שצריך לעשות את החשבון. מחיר ההשכרה לשבוע הוא כ-2,500 יורו, שאותם מחלקים בין שלושה או ארבעה זוגות.

4. טנק דלק מלא מאפשר שייט של שבוע ללא צורך בתדלוק. חשבון הדלק נעשה דרך שעות מנוע, ביום החזרה.

5. כמעט בכל מקום אפשר למלא את המיכלים במים. מיכל מלא מכיל כ-700 ליטר והם ניתנים כשירות, ללא תשלום. אם מלאתם מים באחד האיים עדיף שתעניקו כמה יורו בתמורה.

6. אפשר ורצוי להכין ארוחות בספינה (זה מה שעשינו), למעט יומיים שלא יכולנו לעמוד בפיתוי של מסעדות דגים ופיצריות איטלקיות אמיתיות.

7. רוב מקומות העגינה נמצאים ממש במרכזי הכפרים, כך שאין צורך מיוחד באופניים, אך אפשר לשכור אופניים ולהחזיק אותם על הסיפון.

8. גיבושון משפחתי - מתאים למשפחה עם ילדים בוגרים או צעירים. יחד משיטים את הספינה, מתאים גם לחבורה של שלושה ארבע זוגות שמתחלקים בהוצאות. קיימות גם סירות שמותאמות לזוגות.

9. רצוי לקנות הרבה יין, היין זול ממים, מאוד טעים ויש מגוון ענק, נקניק וגבינות. לרכז קניה אחת בסופר הקרוב, המחיר סביר בהחלט. אפשר לקנות דגים אצל הדייגים השבים מהים.

 10. בארץ מרכזים את הטיול והזמנה שייט מסוג זה בחברת "תשוט" (Tashoot), שנמצאת במרינה בהרצליה. יש שם מחלקה מיוחדת, שמציעה מסלולי שייט נהרות באיטליה (ללא צורך ברשיון), דרך החברה האיטלקית "לה בוט" (La Boat) ושייט נהרות בכל נהרות אירופה. טלפון: 09-9579391.

לתחילת הכתבה