בלג`יו

במזל טוב ובעזרת השם החלטנו לצאת לטיול של שבועיים לצפון איטליה. התאריך היה סיכון מסוים היות ומדובר באוקטובר, אך לשמחתנו, מלבד יום ההגעה ויום החזרה - מזג האוויר היה כה חם עד כי 10 ק"ג של מעילים, כפפות, כובעים וסוודרים שסחבנו איתנו נשארו מיותמים ומיותרים - אבל כמובן שעדיף כך. הטיול התחיל בטיסת לילה למילאנו של זוג הורים וזוג ילדות בנות שש ושלוש. לקחנו את הרכב משדה התעופה והופ - שעתיים נסיעה עד לאגם קומו והתחנה הראשונה - בלג`יו. מקומו עצמה עצמה עד בלג`יו נתקלנו בתופעה הראשונה -; כבישים צרים עד כדי קבלת צמרמורת קלה. אבל הזמן עושה את שלו ועד סוף הטיול נהגנו כבר כאיטלקים לכל דבר, בביטחון מלא בכבישים הצרים.

 בלג`יו הינה בהחלט כפי שמכנים אותה - הפנינה של אגם קומו, שהוא בעצמו פנינה לא קטנה. מעבר לאגם, בכל פינה, ישנם עמקים יפהפיים אשר מקבלים צבעי אש ושלכת בסתיו. עלינו ל"מרפסת של איטליה" שבהרים, בצד המזרחי של האגם (עוברים עם מעבורת רכב ל- Cadenebria) והנוף שנגלה לעינינו - פשוט משגע! ביום בהיר אפשר לראות את הפסגות המושלגות של האלפים והכביש עצמו עולה (בסיבובים "יפים") דרך יער שלכתי עד כדי נסיעה בגשם של עלים ועל ערמונים קוצניים. משם ירדנו ללוגאנו שבשוויץ - לפארק העירוני היפה. ממנו המשכנו לרכבת שעולה על הר "ברי" (מחולקת לרכבת תחתונה בחינם שתפקידה רק להוביל לרכבת העליונה שבתשלום). חוויה נחמדה ונוף יפה, אך שבילי הטיולים שם לא מסודרים כפי שקיווינו. חזרנו דרך וילה קרלוטה אך החלטנו שלא להיכנס עקב ריבוי התיירים וריבוי החוויות.

 בבלג`יו מחנים את המכוניות מחוץ למרכז העיר העתיקה אלא אם הינך דייר באחד המלונות שבפנים ואז הינך מקבל קוד פתיחה למחסום. אנחנו ישנו בדירות של Villa Serbelloni שבמחיר עולות כמו דירות אחרות, אבל החניה הצמודה בתוך העיר בהחלט קרצה לנו ובימי גשם או אחרי יום מתיש עם ילדים מוכיחה עצמה כמשמעותית. ביום למחרת ירדנו דרך הרגל השנייה של האגם עד ל- Lecco וממנה קצרה הדרך עד לפארק השעשועים הראשון - ליאולנד. אמנם הפארק ידידותי ומגוון אבל אינו גדול ואם "מיני איטליה" לא מדברת אליכם, תוך שעתיים לכל היותר תמצאו את עצמכם שוקלים את המשך הדרך.

לתחילת הכתבה

אגם קומו והסביבה

מכיוון שיצאנו ממנו מוקדם ומכיוון שלמדנו בלוגאנו שאנו לא מחבבים יותר מדי ערים ויתרנו על ברגמו והחלטנו להגיע לאגם "שלנו" דרך עמק ברמבנה. עלינו עד לסנט פלגרינו - המקום ממנו מייבאים את המים המינראליים, ואז הגענו לאחר המקומות המופלאים בטיול. התחלנו לטפס בדרך שיחסית אליה הדרכים של אגם קומו נחשבות כאוטוסטרדות, ללא מעקה בטיחות ומעל תהום של מאות מטרים, וכך טיפסנו בתוך היערות וההרים עד לפסגה. הנוף מהמם. התחבורה - דלילה. השרירים - תפוסים מרוב התרכזות בדרך, אבל הנוף, היופי והשקט - בלתי נשכחים.

 את היום הבא בילינו בוילה מלצי היפהפייה שצמודה לבלג`יו. ניתן להגיע אליה בנסיעה חביבה באמצעות רכבת התיירים החמודה. הנוף כרגיל מהמם. הצמחייה מיוחדת והשבילים מרתקים. אם תהיו ברי מזל תזכו לקלוט סנאי או שניים בעצים המוזרים מעל ראשיכם. כך הסתיים פרק בלג`יו וארזנו לקראת הנסיעה לפרק הבא - הדולומיטים. מכיוון שאנו שוללים לחלוטין נסיעה באוטוסטראדות תכננו דרך ארוכה עד למלון הבא בטרנטו שבדולומיטים. הדרך התחילה בירידה שוב לעיר Lecco, אך משם עלייה והקפה של האגם מכיוון שטרם חווינו. הנסיעה צפונה בגדה המזרחית די מוזרה עקב כמות המנהרות החצובה בו. לא עובר הרבה זמן ואתה נפרד מהאגם ולאט לאט קולט מבעד להפסקות בין המנהרות כי פני השטח משתנים ואתה מגיע לשטח הררי למדי.

 לפני שמגיעים לסונדריו ישנה עיירה בשם Postalesio שדרכה מגיעים לפירמידות אדמה - מעין תופעת טבע מוזרה אשר משאירה עמודי אדמה גבוהים עם אבן גדולה בראשם וקשורה לנסיגת הקרחונים. המשכנו בסיבובים ועליות מורטי גלגלים כשלושה ק"מ מעבר לשלט שהורה על ק"מ אחד על לפירמידות - וויתרנו. לאחר מכן הסתבר שהיינו קרובים והיינו צריכים לעלות עוד קצת, אבל לא נורא - עוד נפגוש פירמידות אדמה נוספות.

לתחילת הכתבה

טרנטו ואגם טובל

לאחר סונדריו התחלנו לטפס למעבר ההרים הראשון שלנו - אפריקה. אתה מרגיש כי הינך מגיע לשטח אחר. העיירות יותר אלפיניות, השפה יותר גרמנית, ולבחילתנו הגדולה - גם צלב קרס פה ושם. לכל אורך הדרך התחלנו לראות שיבוצי שלג על ראשי ההרים אבל רק אחרי אפריקה הגענו לדרך מדהימה שעוברת את Passo de tonale ושם לראשונה ראינו כמות שלג מכובדת על ההרים הקרובים. הילדות, ולא רק הן - היו מלאי התרגשות. הן קיבלנו כרית נוחה מאחורה ומלבד מריבות מי לקחה למי את הכרית - הנסיעות עברו בהתלהבות הדדית מהשטח ומהשלטים, ולפעמים גם בשינה...

טרנטו הינה מקום נוח למדי לצאת לטיולים בזכות היותה קרובה לעמקים הנמוכים של הדולומיטים ממערב, ולדולומיטים הגבוהים ממזרח. התחלנו במערב ונסענו לאגם טובל, מה שבדיעבד הפך לאחד האירועים המרשימים בטיול. עקרונית תכננו בדרך לעבור דרך Sporemaggiore לראות את פארק הדובים, אבל בתאריך הזה הם אמורים להיכנס לשינה ולכן לא היינו צפויים לראות אותם - וויתרנו. הדרך לאגם טובל, כמו כל הדרכים בטבע - יפהפייה, החניה היא מרחק קצר מאוד רגלית מהאגם (ישר בכביש שאליו אין כניסה), אבל הכול תלוי במזג האוויר.

לתחילת הכתבה

מעבר מנדולה

חברים שהגיעו לאדם יומיים אחרינו במזג אויר סגרירי לא חוו את האגם בשקיפות המדהימה שלו ואפילו פסגות ההרים המושלגות מסביב הוחבאו מעיניהם. לצערי - עשינו את המסלול המלא סביב האגם שנמשכה ונמשכה ולבסוף כבר מנעה מאיתנו ליהנות מהסיבוב. סיבוב של חצי שעה עם כיוון השעון וחזרה מאותה דרך מספיקה בהחלט ואין צורך לבצע הקפה מלאה, אלא אם אתם בלי ילדים. כמו כן- המסעדה של האגם מגישה בעיקר מאכלים מקומיים שההנאה מהם תלויה בחוש הטעם שלך, אבל המחירים בה בהחלט מופרזים. מאגם טובל החלטנו כרגיל להאריך את הדרך ולשוב למלון דרך מעבר מנדולה. שם, ממרחק, בצבצו לעומתנו הדולומיטים המזרחיים והבנו שמה שחווינו עד היום הייתה בסך הכול המנה הראשונה. למחרת יצאנו למנה העיקרית - למעבר סלה האימתני. אמנם כתבתי "סלה" ב-הא אבל אין ספק שהוא "סלע" ב-עין ומאוד מעניין יהיה להתחקות אחר מקור שמו.

 התחלנו בעמקים שמובילים לקנזאי - עמק צ`מברה, עמק פיומה ועמק פאסה. מלבד פירמידות אדמה שסוף סוף יצא לנו לראות ב- Segonzano שבתחילת המסלול, והן בהחלט מרשימות, העמקים לא גורמים לך רצון עז לעצור בהם והנוף נחמד - אבל רק לקראת קנזאי מתחילים להתגלות לעיניך הדולומיטים כמו בתמונות. פסגות אדירות וחשופות מעבר ליערות האדירים שמכסים אותם. מקנזאי מתחיל הטיפוס לעבר מעבר סלה, ולהפתעתנו - הטיפול הרבה יותר רגוע ופחות פראי ממקומות אחרים בהם היינו בטיול. אבל למרות זאת - עצמת הנופים ופראיותם לא פחותה לרגע. העלייה נמשכת בכביש מעולה עד הגעה לפסגה ולנופים עוצרי נשימה. שם זכינו להשתולל עם שלג שבשולי הכביש והילדות היו מאושרות עד הגג. כמובן שאת הכפפות, שסוף סוף היו יכולות להביא תועלת, השארנו במלון...

לתחילת הכתבה

עמק גרדנה ואגם גראדה

הירידה לעבר עמק גרדנה הרבה יותר יפה מהדרך דרכה הגענו למעבר סלה ובאורטיזי יש מלון שנלקח כאילו מהאגדות עבור משפחות. בבדיקה מאוחרת מסתבר שגם המחיר שלו לקוח מהאגדות אבל מי שיכול להרשות לעצמו להשתכן בו לבטח מקבל תמורה לכל אגורה. מול המלון ישנו הרכבל היחידי שנשאר עובד בתאריך הזה ואמנם הנוף שראינו עד כה היה מטרף - אבל לא מתקרב אפילו לנוף שנשקף מהתחנה העליונה של הרכבל. יש שם אפילו גן משחקים צנוע בזמן שההורים מנסים לסגור את הפה הפעור שלהם.

 למחרת יצאנו לנקודה האחרונה בטיולינו - אגם גארדה. גם כאן ניסינו להתחכם ולא לנסוע בדרכים הרגילות. נסענו מזרחה עד הירידה לאגם Idro ומשם, בדרך המפותלת עד ל-Gargnano. למרות הכבישים המיוחדים והקטנים בהם עברנו זו הייתה הפעם הראשונה שהיינו ממש לבדנו. לא מכונית ממול. לא מכונית מאחורה (שבדרך כלל עצרנו ונתנו לה לעבור כדי שנוכל ליהנות מנסיעה איטית יותר). לבד לגמרי לשעתיים נסיעה בכבישים שכוחי אל. שכוחי אל כמעט מלבד הפועלים שמתקנים כל כביש וכל דרך אפילו במקומות הכי לא צפויים.

 לאחר שעברנו עוד אגם מיוחד במינו התחלנו בירידה לאגם גארדה. באותו יום הייתה ראות גרועה כך שלא יכולנו להתרשם מהמראה שנפער לעינינו... כי הוא לא נפער, אבל ביום יפה אני מניח שהחוויה עוצרת נשימה. הדרמנו עד לדסנצאנו דל גארדה ושם גרנו בדירה על גבעה בטירה משופצת קצת מחוץ לעיר. אזור גארדה שונה לחלוטין משאר אזורי הטיול שלנו עד כה. הוא הרבה יותר מאוכלס, הרבה יותר ממוסחר והרבה יותר מתויר ולפיכך - כל הטיול שלנו מכאן והלאה קיבל אופי שונה.

לתחילת הכתבה

וונציה והגרדלנד

למחרת, עלינו על הרכבת לוונציה. נסיעה של שעתיים וחוויה לא רעה, אך לא עוצרת נשימה. הדבר היחידי שעוצר את הנשימה היה כמויות התיירים העצומות בוונציה שגורמות לך לתהות על הסיבה האמיתית לשקיעתה... למחרת- ה"פארק" לו כולנו חיכינו - גארדלנד, והאמת? הוא לא אכזב. אמנם גם הוא היה מוצף תיירים אך כרטיסי האקספרס טיפלו בבעיה הזו (שימו לב - יש לקנות כרטיס אקספרס לכל אדם. הורה ללא כרטיס אקספרס לא יכנס עם ילד שיש לו כרטיס אקספרס. כמו כן יש מספר סוגי כרטיסי אקספרס). למרות האקספרס נאלצנו להשאיר מאחורינו לא מעט מתקנים שלא יצא לנו לעלות עליהם. בהחלט יש לשקול יומיים בפארק שהוא יפה, מטופס, מושקע, גדול, משולט ונעים.

 למחרת, עקב עייפות גארדלנד, התעוררנו מאוחר מדי והחמצנו את מפלי Riva ולכן הסתפקנו בעליה למלצ`סינה ברכבל. העלייה הינה בשני רכבלים כאשר השני משלים סיבוב סביב עצמו במהלך הנסיעה ומאפשר התבוננות לכל הכיוונים. שוב הייתה ראות גרועה אבל אילולא היינו ברכבל באורטיזי ללא ספק היינו מתרשמים יותר. שימו לב שהרכבל השני יוצא רק אחת לכמה רכבלים "קטנים" שמביאים עוד ועוד אנשים מלמטה, כך שיש לקצת בחשבון זמן ארוך יחסית לעליה (ולירידה) וכן צפיפות די לא נעימה. אגב - גם המחיר של הרכבל במלצ`סינה גבוה פי שלוש ממחיר הרכבל באורטיזי.

מכיוון שיום קודם לכן, בגרדהלנד, רכשנו כרטיסים משולבים לפארק ולעולם המים החדש, מיהרנו להספיק אליו לפני הסגירה וגילינו פרט מעניין - חניית האוטובוסים בגרדלנד פתוחה לקהל הרחב לאחר שעה מסוימת והיא הרבה יותר נוחה לכניסה לגרדלנד, אבל לא כל כך נוחה לכניסה לעולם המים, שנמצא הרחק מעבר לחניות המכוניות האחרון. אבל למרות זאת הספקנו ונהנו. בהחלט עולם מים מרשים ביותר, במיוחד מערת הכרישים, עליה אפשרות לצפות גם מלמעלה וגם מתוכה ושוב - גן שעשועים נחמד מחוצה לו.

 למחרת- דרומה לסיגורטה וצפיה בעתיקות בורגטו. שתי האטרקציות היו נחמדות אבל האמת? די מאכזבות. חוות הברון בין זכרון לפרדס חנה הרבה יותר יפה מסיגורטה אבל החוויה בנסיעה בקרונית גולף חשמלית היתה מהנה למדי לילדות. לאחר מכן עלינו לפארק Natura viva והתחלנו בספארי. האמת? ספארי יפהפה ומרשים. אם סיגורטה היה הפתעה לרעה, הוא היה הפתעה לטובה. גם הוא וגם גן החיות הצמוד לו. לגן החיות יש תוספת נחמדה ומיוחדת של פארק דינוזאורים. אני לא מכיר הרבה ילדים (ומבוגרים) שישארו אדישים למראה הדינוזאורים שהשקיעו בריאליסטיות שלהם (אחד מהם סבל גם משבר פתוח ברגל וגם עינו התרוצצה על סלע, אבל לילדים מחזה הדמים לא הפריע). את היום למחרת הקדשנו לקניות. יש ליד דסנצאנו מספר מרכזי קניות מרשימים ביותר וכן חנויות צעצועים, בהם בילינו בהנאה רבה. המחירים לא בהרבה נמוכים מבארץ אבל המבחר... אוי... המבחר...

לתחילת הכתבה

טיפים

  1. אם אתם צריכים לחזור ממלפנזה קחו בחשבון שכל הקטע בין ברגמו למילאנו כולל מקיף מילאן פקוק כולו, גם באוטוסטראדה, גם בכבישים הקטנים בכל שעות היממה. יש לקחת שעה אקסטרה כדי להגיע לשדה התעופה.
  2. שירות התיירות בדרך כלל סגור בסתיו כך שרצוי להצטייד בידע קודם לכן (כמעט לכל אטרקציה יש אתר אינטרנט).
  3. מהטיול הושמטו אתרים רבים כגון: מפלי רבי, עמק ג`נובה, פארק הסרטים ועוד עקב גילאי הבנות, וכן הרכבת אל ההר בקומו עקב ריבוי הרכבלים. לשיקולכם.
  4. בוונציה מחירי המסעדות כל כך גבוהים וכל כך קשה להימלט מהן כך שתיקחו בחשבון אוכל יקר וגרוע באותו יום.
  5. לרכבת לוונציה ניתן לעלות עם כרטיס משפחה המוזיל ב-20% את עלות הנסיעה.
  6. בלוגאנו נסו לחנות באחד מהחניונים הראשונים על מנת ליהנות מרכבת התיירים האדומה ומהמדרחוב ב-Nassa. אנחנו פספסנו אותם.
  7. הסופרים זולים אפילו יותר מאשר בארץ - בטח שבגבינות ובשוקולדים. אל תחכו לדיוטי פרי - כל סופר יהיה יעיל פי מאה.

לתחילת הכתבה