מקרחון פוקס צפונה לאורך החוף המערבי

עופר מספר על המשך הנסיעה בכביש החוף המערבי צפונה ועל איך מסתדרת משפחה של חמש נפשות בקראוון אחד.
mashav10
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מקרחון פוקס צפונה לאורך החוף המערבי
© מאורי הירש

קרוואן משפחתי בניו-זילנד

28 מאי - 30 במאי 2002

אחרי ימים ארוכים של גשמים שלא פסקו לרגע, לפתע תקף אותנו יום אביבי, שמש חמימה הפציעה במרום, ההרים חייכו את חיוכם המושלג והכל אמר חגיגיות ירוקה מזהרת. לילה אחד במוטל לאחר שבועיים של קרוואן עשה את שלו, כולנו קמנו מחייכים, רעננים ושמחים על השינוי.

ארחיב מעט בנקודה שוודאי מעניינת רבים מכם. הקרוואן הינו הפתרון בהא הידיעה לדעתנו לטיול משפחתי בחו"ל בכלל ובניו-זילנד בפרט. כשמטיילים עם שלושה ילדים, על מטלטליהם הרבים, בובות הברבי, מכוניות הצעצוע, עבודות היד, האמנות, היצירה, משחקי הקופסה, הספרים וכן גם קצת שיעורים - ועל כל אלה נוסיף בגדים, כלי מיטה, מצעים מגבות וכו` - הקרוואן הוא הוא הפתרון האידיאלי, שכן אין צורך לארוז מזוודות מדי ערב, אין צורך להיסחב עם מזוודות כבדות וכיוב`, אלא הכל מסודר במקומו בקרוואן, תוך מספר ימים לומדים היכן ארונו או פינתו האישית של כל אחד, כל אחד מהמשפחה מוצא את מקומו ואת תפקידו, הילדים כמובן קבלו תפקידי מפתח: עומר אחראי על קשירת הווילונות בכל בוקר ועל עזרה בדרך בקריאת שלטי הדרך, ירדן אחראית על נושא הכתיבה היוצרת ומשחקי החברה עם אחיה, רותם אחראית לדאוג שהמשחקים יהיו מסודרים בגמר השימוש בהם, ענת אחראית על הבידור בתא הנהג, נושא המזון, דיווחים שוטפים מהלונלי פלנט (התנ"ך החדש שלנו...), ואני אחראי שכולנו נגיע בשלום אל מחוז חפצנו, כביסות, ייבוש, ניווט, ומציאת חניוני קראוונים הכי שווים שיש.

הדינמיקה בקרוואן תופסת כיוונים שגרתיים: קמים כשקמים, כלומר החיפזון מהשטן, לא לחינם לקחנו פסק זמן של חמישה חודשים, הרי כלום לא בוער, ואם לא נספיק משהו חשוב היום נמשיך זאת מחר. ניקיון יומי שלנו ושל הקרוואן בבוקר, ארוחת בוקר קלה, קפה לגדולים וקורנפלקס לקטנים ויאללה לדרך. בשעת החשיכה, משתדלים להגיע לקמפינג הקרוב שעל דרכנו, הלונלי פלנט היקר שלנו עדין טרם הכזיב, המפות המפורטות בהן הצטיידתי הוסיפו לתחושת הביטחון היכן נמצא חניון הקרוואנים או הקמפינג הקרוב (או בלשונו של עומר: "בית קרוואנים"), ג`ריקן פלסטיק המכיל 22 ליטר סולר למקרה חרום המאוחסן בתא המטען מאחור מוסיף גם הוא לתחושת הביטחון שיהי מה אך אנו לא ניתקע בדרך בכפור ללא סולר, והחשוב מכל - המדינה הזאת בנויה לטיולי קמפינג. בכל מקום נמצאים מספר של חניוני קראוונים, הסטנדרד קבוע פחות או יותר, בכולם יש Power Sites, כלומר- עמוד שבראשו שקע לחיבור 220V המתאים תמיד לכבל שבקרוואן שלנו, עמוד עם ברז מים למילוי מי שתייה, בקוטר 0.5 צול, המתאים תמיד לצינור הגמיש שנמצא עמנו בתא המטען ולחיבור המהיר, מקום מיוחד לריקון מי השטיפה של הכיור.

לידיעתכם - בניו-זילנד שומרים בהיסטריה על מי התהום ולא מאפשרים לשום צ`אנס שבעולם לזהם אותם, לפיכך לכל קרוואן וגם לשלנו יש מיכל מיוחד שמי השטיפה של הכיור מוזרמים אליו. קיבולתו 150 ליטר, וכך מדי פעם מרוקנים אותו למקום מיוחד המיועד לכך, והמצוי בכל קמפינג, ואף סתם כך בדרכים. בקרוואן מיכל למי שתייה בקיבולת של 120 ליטר, גוף חימום חשמלי לחימום המים בעת שאנו מחוברים למתח של 220V בחניון, ומנגנון אוטומאטי לחימום המים על ידי גז בעת שאנו בדרכים, תנור חימום על גז ומזגן מרכזי בגג המחובר למתח 220 V, תנור אפיה, גז בעל 4 להבות, מיקרו גל, קולט אדים, שירותים כימיים (שאנו משתמשים בהם רק בעיתות חירום לילדים ולפיפי בלבד !!! - שכן אין זו מהחוויות הנעימות בעולם לרוקן את מיכל הריקון של השירותים הללו, תפקיד שהוקדש בהוקרה לי ורק לי...) - ובסה"כ הרכב מצוייד ומאובזר בדיוק כפי שצריך, הקמפינגים מרובים, נוחים וזולים מאוד.

לינה ממוצעת לשני מבוגרים עולה כ-20$ NZ (11$ ארה"ב) וכל ילד עולה 5$ NZ נוספים. המחיר כולל התחברות למתח 220 V בקמפינג, שימוש במקלחות ובשירותים המשותפים כמובן, שימוש במטבחון שקיים בכל קמפינג ובחדר טלוויזיה שקיים רק בחלקם, שימוש בחדר הכביסה שקיים בכל קמפינג, בעלות נוספת של כ- 2$NZ להפעלת מכונת כביסה ואותו מחיר להפעלת המייבש, שבדרך כלל אינו מספיק לייבש את כל הכביסה בהפעלה אחת וצריך להוסיף עוד 2$NZ (לא נורא).

אנחנו חששנו, או יותר נכון ענת חששה קצת מראש מהצפיפות, ומהמריבות שיכולות להיות מנת חלקנו וחלקם של הילדים בשל התנאים השונים כל כך מהתנאים הביתיים להם כולנו מורגלים, אולם, כפי שאני סברתי כך קורה, ולשמחתי בנקודה זו ענת טעתה. לא שאין ויכוחים מדי פעם, ולא שלא נשמע המשפט המוכר "אמא, תגידי לו" או "אמא, תגידי לה" - אבל בסה"כ עד עתה הסתדרנו ומסתדרים טוב יותר מהמצופה. אני מניח שזה נובע ממספר רב של סיבות: העיקרית, חייבים להיות קשובים לילדים, לעצור בפארקים ובגני שעשועים רבים ככל שניתן, לבצע פעילויות שמתאימות להם ומעניינות אותם, כן להיכנע לעיתים לתחנוניהם ולמרות עודף הצעצועים לרכוש להם פריטים נוספים, ובכלל לקחת את הכל באיזי. מי שמכיר אותי וקורא שורות אלה, אני משוכנע שירים גבה ויאמר- האומנם זה עופר סייר זה שכותב את הדברים הללו? אבל כן, משתנים ומשתדלים להשתנות כדי שהעסק יהיה מוצלח יותר, שהאווירה תהיה רגועה יותר ושבכלל החוויה הזו החרט בזיכרון כולנו כדבר חיובי ומהמם ולא כסיוט מתמשך, וההבדל, האמינו לי, יכול להיות מאוד דק.

 טוב עד כאן לכל המתלבטים איך לנסוע. כרגיל העצות שלי הינן שחור ולבן אבל ככה אני מרגיש, שללא הקרוואן היה מאוד קשה לעשות את הטיול וליהנות, שלא לדבר על הפאן הכלכלי שבעניין.

לתחילת הכתבה

לקרחון פוקס וצפונה

ונחזור למסלול. עזבנו שמחים וטובי לב את הצימר הנפלא שלנו (ככה החליטו הילדים לקרוא למוטל הניו-זילנדי) ונסענו מרחק של כ-4 ק"מ לקרחון פוקס. הקרחון הזה מפורסם כל כך, שכן הוא וקרחון פרנץ ג`וזף המצוי 25 ק"מ צפונית לו, מהווים תופעת טבע נדירה בה קרחונים בני עשרות אלפי שנים מגיעים כל כך קרוב לים, וממשיכים להיות פעילים. פעילים משמע, קרח נוסף מצטבר בקצה העליון שלהם, ודוחף אותם כלפי מטה, הקרח שבקצה התחתון נמס, כך שהקרחון כולו הגם שהוא נראה סטטי, הינו דבר פעיל וחי שזז בכל יום בין 60 -100 ס"מ בכיוון מטה. הכביש מגיע למגרש חניה המצוי כ-2 ק"מ מקצהו התחתון של הקרחון, החנינו את הקרוואן וצעדנו ברגל מרחק לא קצר, בעליה עד שהתקרבנו לקרחון עצמו. מראה מדהים ורב עצמה. העלייה על הקרחון מסוכנת ואסורה בשל החשש למפולות, אולם בלווית מדריך מקומי מוסמך, תוכלו גם תוכלו לטפס על הקרחון בחלקים הפחות מסוכנים שלו. אנחנו ויתרנו על החוויה, הן בשל הקור העז ששרר במקום והן בשל החלוקה לאמיצים ולפחדנים במשפחתנו. אני שייך לפחדנים ולרואי השחורות - ודעתי היא שהכריעה במקרה זה. (גם במקרה זה...)

 את הדרך הארוכה מהקרחון צפונה נסענו בזהירות יתרה. הכביש היה חלק ורטוב, הגשם לא הפסיק לשנייה, והמרחק היה רב. לוחות הזמנים שלנו במקרה זה חייבו אותנו להתקדם, שכן המעבורת לוולינגטון, כלומר לחצי הצפוני של ניו-זילנד, היתה מוזמנת ליום ה-2 ביוני בבוקר, ואת זה לא רצינו לדחות, אז נסענו כאמור, וגם כשהחשיך לא עצרנו עד שהגענו ל-Greymouth, עיירה קטנה שבה חניון קרוואנים חביב. עצרנו, התחברנו, ארוחת ערב כרגיל (פסטה ותוספות, מעשה ידינו להתפאר, או פיש אנד צ`יפס קנוי באיכות מדהימה ובמחיר מגוחך של 22 ¤ לכולנו יחדיו).

 בעיירה זו, פגשנו בחנות השייכת לרשת כלל ניו-זילנדית בשם: The Wharehouse. זו רשת זולה מאוד שבה מגוון עצום של מוצרים לבית, בגדים, כלים, מזון, מוצרי חשמל וכיוב`. החלטנו להתפנק ולרכוש טלוויזיה 14 אינץ` לקראווננו, אשר תחובר למכשיר ה-די.וי.די אותו סחבנו עמנו כל הדרך מישראל. לשמחתנו טלוויזיה חדשה ומשוכללת של סניו, כולל חיבור לדי.וי.די, ולמשחקי מחשב כגון פלייסטיישן, עלתה לנו רק 320$NZ (כ-700 ¤) וחיינו למן אותו היום הפכו לנטולי דאגות. הילדים מחוברים בלילה כשעה לסרטים אותם הבאנו עמנו, או לפלייסטיישן שרכשנו כאן בחנות למוצרים יד שנייה (220 ¤ למכשיר שנראה חדש לגמרי) ובא לציון גואל. ענת ואני קבלנו בכל ערב שעת איכות פרטית לשנינו, לקפה, שיחות פרטיות בלי הילדים על הראש, תכנון המשך הדרך ובכלל כל מה שצריכים בני זוג בלי שירכבו להם צאצאיהם על הראש 24 שעות ביממה (טוב, אולי חוץ מהדבר ההוא שלא כאן המקום לפרט איך מסתדרים איתו או בלעדיו).

לתחילת הכתבה

לפארק לאומי אבל טסמן

למחרת המשכנו בדרכנו צפונה לאורך החוף המערבי אל העיר Westport כשבתכנון היעד המפורסם Punakaiki - סלעי הפנקייק של ניו-זילנד. סלעים אלה שהינם סלעי דולומיט שהסתדרו להם בשכבות זו על גבי זו, יוצרים צורה המזכירה ערימה של פנקייקס ומכאן שמם. מחנים ליד האתר, והולכים ברגל כ-20 דקות בשביל מעגלי קל ומהנה. עם השנים ועקב הבליה הטבעית של הסלעים מהרוחות ומהים, נוצרו בהם חורים בקטרים שונים, וכשהים גלי או גבה גלי, הגלים יוצאים בשצף קצף מהחורים הללו החוצה תוך השמעת רעשים אדירים כמו גייזרים. התופעה ייחודית ומעניינת, ומלבד הגשם השוטף שתפס אותנו באמצע הדרך והרטיב אותנו כליל, החוויה היתה מושלמת. גם ההרטבות, אחרת איך נעריך כמה כיף בקרוואן החמים והנעים שלנו?

 לאחר בחינת הפנקייקס הנ"ל, המשכנו בנסיעה לכיוון צפון מזרח לעיירה Murchison, מרחק של כ-150 ק"מ מסלעי הפנקייק. הדרך כבר היתה חשוכה, מלאה עיקולים ותהומות מפחידים, ובעיקר איטית מאוד, הן בשל מהירותו הטבעית של הקרוואן שלנו והן בשל הזהירות הרבה שבה נאלצתי לנהוג לאורך כל הדרך. הגענו לאחר 3 שעות של נסיעה מתישה ישר לפאב המקומי. בירה כהה לפני השינה זה מתכון בדוק לחרופ אדיר, מצאנו חניון קרוואנים יחיד בעיירה נידחת זו, וישנו שנת ישרים. למחרת בבוקר, המשכנו בדרכנו אל העיר נלסון אשר לפתחו של מפרץ טזמן. מזג האוויר עדין היה סר וזעף וכך נמנענו מפעילויות ספורטיביות מרובות המזומנות לכם במקום. אחת החוויות שדווקא התכוננו אליה זוהי האומגה החדשה, שאורכה 1,500 מ`, בנסיעה ע"ג כסא רתום לאומגה. תכננו, הבטחנו לילדים, פנטזנו, וכשהגענו הסתבר שהיא עדין בבניה וטרם מופעלת לציבור הרחב. התאכזבנו, אבל הבאים אחרינו, המשתמשים בכתבותינו בוודאי יפיקו לקחים מהדיווח.

 אמנם על החוויות הספורטיביות נאלצנו לוותר כאמור, אולם על ביקור בשמורה המכונה: Abel Tasman National Park - לא ויתרנו. השמורה, חייבים לציין מסבירה פנים יותר בקיץ, ניתן לשוט בקייאקים או בסירות מרוץ, ניתן לערוך טרקים רגליים ארוכים או קצרים, והנוף והטבע פשוט עוצרי נשימה. אנחנו טעמנו בזעיר אנפין מכך, כי כזכור ביום ה-2 ביוני עלינו לחצות את ים טזמן מהאי הדרומי של ניו-זילנד לאי הצפוני, ולו"ז זה לו"ז.על החצייה והמשכה בכתבה הבאה.

 להתראות,
עופר.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה להחוף המערבי בניו זילנד

כתבות מומלצות עבורך על החוף המערבי בניו זילנד

קצת השראה לטיול הבא

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם