באוקריטו
יורדים דרומה מ- Greymouth ל- Okatito, אנחנו מורגלים כבר לנופים היפים, לחופי הים ולשלטים המציינים אתר היסטורי נוסף. על Hokitika אשר על הים חלפנו ביעף, וכמוה גם על עיירת כורי הזהב שלצידה. לעומת זאת, מושך אותנו כל אגם שבדרך. אנו עוצרים למנוחה באגם Mahinapua שיש בו קמפינג קטן של DOC , שירותים ומים בלבד, אוכלים ארוחת צהרים על אגם Lanthe ומגיעים ל- .Okarito
Okarito הקטנה היושבת על הים, לא נראית מבטיחה ברגע הראשון. מספר בתים וקמפינג קטן של DOC ושתי מקלחות המופעלות במטבעות של 50 סנט. הקמפינג נקי ונחמד וכך גם חושבים מאות זבובי החול המציקים לנו. התעטפנו היטב ויצאנו אל הים ואל הלגונה הגדולה וזכינו בשקיעה מדהימה על ים טסמן. אם זמנכם בידכם ואתם חיים בשלום עם אותם זבובונים, יכול המקום הקטן הזה להיות נפלא. את יום המחרת פתחנו בשייט קיאקים ראשון בלגונה הגדולה. מאי ואורית, כל אחת מהן על קיאק בודד ועדי ואני מאספים על קיאק זוגי, שטנו לאורך הלגונה ובתוך המפרצים. חוויה לכל המשפחה אם כי לא זולה. 30$ לאדם, וחצי לילד עבור שעתיים ואיסוף מנקודת מפגש. המקום הינו בית גידול לציפורים רבות ואף ציפורים מסיביר נודדות לכאן. מדוע הן חוזרות לסיביר בכל שנה זוהי כבר שאלה אחרת.
אחרי פתיחת יום שכזו, לא נותר לנו אלא לשים את דגלנו על קרחון קטן וטיפסנו בנסיעה קצרה לעיירה Franz Josef. נרשמנו בקמפינג ויצאנו לקרחון. עשו לכם מנהג להגיע מוקדם לקמפינג גם כדי ליהנות מערב ארוך ורגוע וגם כדי למצוא מקום מתאים. בדרך כלל אין בעיית מקומות אבל ב- Franz Josef הקמפינג התמלא מהר מאוד. ישנם סיורי יום מאורגנים לטיפוס על הקרחון מצוידים בנעלי עוקצים. אנו עשינו את הדרך באופן עצמאי. חבלים ארוכים חוסמים את הגישה אליו ועל השלט רשום שמכאן והלאה מומלץ לא להמשיך ללא מדריך. אם הגענו עד לכאן מותר גם לנו לגעת בקרחון, בזהירות כמובן... נגענו!!!
מאז התאונה ב-1994 בה קיפחו חייהם 28 מטיילים בהתמוטטות מרפסת הצופה לנוף באחד הטרקים, ואולי פשוט כדי להסיר כל אחריות, מרבה ה- DOC להציב שלטי אזהרה עם מקדמי ביטחון מופרזים. יתכן שיום הליכה על הקרח ירשם כחוויה אך עם הילדות נראה היה לנו שהקשיים רבים מההנאה. אפשרות נוספת ויקרה הרבה יותר, היא לטוס באחד מהמסוקים הקטנים הטסים מעל הקרחון. ויתרנו על כך, אך צפינו בהסרטה במסך Imax של סרט שצולם מהמסוק. סרט של חליפות קרובות ומהירות בין צוקי ים, מעל ליערות הבוש וההרים המושלגים. קצת קשה לעיניים אך חושף נופים נפלאים של הסביבה.מהכפר יוצאים מסלולים רבים, קצרים וארוכים לנקודות תצפית על הקרחון.
אנו חונים כאן, משלבים טיולים קצרים עם לימודים, כתיבה ביומנים ומכתבים לחברים. מסלול מעגלי בן שעה אחת, Douglas walk, היה נחמד. מעבר בבוש, הצצה על נהר הקרחון מגשר חבלים וביצה קטנה באמצע הדרך ששיקפה את הקרחון וההרים המושלגים. ביום השלישי השכמנו שוב לצפות בבואת קו הרקיע המושלג ופסגות הר קוק וטסמן המשתקפים באגם Matheson שליד העיירה Fox. מסלול מעגלי המקיף את האגם. בנקודה הרחוקה ממוקמות נקודות תצפית מתאימות. כן, גם אנחנו לא פסקנו מלצלם. בהמשך הכביש ישנה נקודת תצפית על קרחון ה- Fox. אל תחמיצו גם אותה. שעת הזריחה היא השעה המומלצת להגיע לאגם אך אם השקיעה מתקרבת, השמיים נקיים והאוויר שקט, צאו לחזות בהשתקפות הפסגות המושלגות הנצבעות באודם השקיעה. מכיוון שגם אחרי השקיעה יש עדיין אור עוד שעה ארוכה, לא תזדקקו לפנסים בדרך חזור.
בדרך המובילה מ-Fox לאגם, ממוקם פארק קרוואנים Fox Glacier Holiday Park שהיחס בו נעים ואוהד. שם, בפעם הראשונה, נתקלנו בניו זילנדי עם ציניות ישראלית: "למרצדס הישנה והאהובה שלי הלך המנוע ושמעתי שאצלכם בארץ מפוצצים מרצדסים אז חשבתי שאולי..."
לתחילת הכתבה
טיול באגמים
כעשרים וחמישה ק"מ מערבה מ- Fox, מתחיל Copland Track מהלך שבע שעות לבקתת Welcome Flat. מהבקתה ניתן להמשיך ולטפס עוד כשלוש שעות לבקתת Douglas ומשם להר קוק. מרבית המטיילים נמשכים למעיינות החמים שליד בקתת Welcome Flat. לשם מועדות פנינו. מזג האוויר נפלא ושמש נעימה ליוותה את הנסיעה. אורית העירה שטיול בבוש ביום שמש שכזה אינו רעיון כל כך מוצלח.
ארמדה שלמה של זבובי חול הכתה בנו שעה שירדנו מהרכב. התרמילים עלינו ואנו מחפשים דרך לחצות את הערוץ. צריך לחלוץ את הנעליים שזה עתה נעלנו. נשמע פשוט אבל לא כשהארמדה תוקפת. המשכנו לצעוד לאורך הנהר. שביל הבוש הסתיר את השמש. מה הן שבע שעות של בוש מול בריכות מים חמים המצפות לנו... בבקתה 22 מזרונים אך ניתן לישון עליהם עד 35 איש בצפיפות. השאר ישנו על הרצפה. כבר בקילומטרים הראשונים הצלחנו עדי ואני לאבד את השביל מה שכמעט בלתי אפשרי בטרקים המסומנים היטב בנוסח ניו זילנדי.
כשנפגשנו שוב אמרה לי אורית "עשרים". כן, הלכנו וספרנו כמה מיטיבי לכת עוקפים אותנו, לפחות עשרה מהם היו ישראלים, והבנו שהמזרונים כבר לא יחכו לנו. הבוש עתה נעשה מלהיב עוד פחות. החלטנו שמספיק וחזרנו אל הרכב. חצי שעה מאוחר יותר כבר ישבנו מול גלי הים המכים בחוף והתענגנו על השמש והרוח וטעמו של קפה משובח. אוכל לא חסר לנו. מאי טרחה והכינה עבור הטרק סנדוויצים עטופים אחד אחד ופתק מקושט מעטר כל אחד ואחד מהם. אנו לא הגענו למעיינות החמים אך שמענו אותם מתוארים כ"חבל על הזמן" ו"סוף הדרך". משהו אחר צריך לספר על הטרק הזה ואלו שעשו אותו מוזמנים.
ב- Lake Paringa יש קמפינג של DOC אך אנו חלפנו את האגם וכמוהו גם את Lake Moeraki ממנו, כך סיפרו לנו עתר ואושרי, יש מסלול הליכה נחמד לים, Monro treck. גם הוא בבוש ואנו ויתרנו עליו. הדרך מכאן דרומה מרהיבה, פיתולים רבים לאורך הים וצוקים מרשימים. עצרנו ב- Ship creek. שני מסלולים קטנים, האחד לאורך הים עד לאגם קטן והשני לאורך הנחל. כל אחד מהם אורך כשלושים דקות. הכול כבתוך אולפן. כל סלע, כל עץ, ממוקמים כאילו זה עתה מיקמו אותם כתפאורה לצילומי טבע. הבנות שיחקו בקצף הסמיך ששטפו הגלים אל החוף וזבובי החול שיחקו עם כל פיסה חשופה של עורנו. המכה הזו מאלצת אותך להשאר בתנועה כל הזמן. בלילה מתחילים להתגרד.
מרכז המידע הנמצא שלושה ק"מ לפני Haast, מעוצב וממוקם בטבע באופן מעורר התפעלות. אזור התצוגה הממוקם בו יפה וכדאי לעצור שם. ממנו המשכנו מערבה בדרך ל- Okoru עוד ארבע עשרה ק"מ לקמפינג קרוב לים Haast Beach Holiday Park. כמה דקות נסיעה ממנו ישנו שביל שדות היורד אל הים. לאורך החוף הרחב נמצא בית קברות ענק לגזעי עץ גדולים שנפלטו מהים. חלקם הגיעו כנראה מאוסטרליה חוצים את ים טסמן. אתם מכירים את הרגעים האלה שהלב מתרחב פתאום? כך הרגשנו בשקיעה מול הים, מטיילים בחוף השטוף הבתול מעיקבות בין בולי העץ המוארים בשקיעה. בית בודד ומעוצב היטב צופה על החוף. מהחלונות הגדולים ניתן היה לראות את הערסל התלוי בסלון. יכולנו להישאר בו לנצח, צופים בפסלי העץ וגלי הים.
להתראות בכתבה הבאה נפרדים מהים לעת עתה ועולים לאגם Wanaka
