עצירה באגמים בדרך

רגע לפני - בצפון האי הדרומי חוץ משני הטרקים עליהם סיפרנו ישנה הדרך בינהם וממערב ה-golden bay, יש בו אין ספור עיירות חוף ואטרקציות נוספות, נהוג "לגעת" בנקודה הצפונית ביותר ה-cape farewell, אנחנו ויתרנו לטובת מה שרצינו כבר מזמן, פשוט להשאר במקום אחד ולנפוש. התאהבנו בעיירה Motueka ונשארנו בה שלושה ימים. ביום הסתובבנו ברחוב הראשי וה..יחיד כמעט, בערב הלכנו לקולנוע הקטנצ`יק שלה עליו עוד נרחיב. הקמפינג ענק וכיפי - במרחק הליכה מהמרכז והילדים נהנו "לגשת" לעיר ולחזור עצמאית. את הסנדלר מצאנו בחזית רשת החנויות הזולה new world, את הספרית ברחוב הראשי, את האינטרנט מול ה-information, בתי קפה וברים, מוזיאון קטן ונחמד, הרגשנו בבית. אתם תגיעו אליה לפני ואחרי ה"איבל טזמן" וחלקכם הממהרים לבטח ימשיכו כמעט מיד הלאה, עבורינו ל"מתוקה" בשמה העיברי החדש שנתנו לה תשמר פינה חמה בלב.

הנה סיפור על קולנוע מתוק בעיירה מתוקה: בקצה העיירה קרוב לקמפינג (top-10) מצאנו קולנוע קטן וסגול. הגענו הגדולים בשעה היעודה וקנינו שני כרטיסים. ב"אולם" חיכו לנו ספות וכורסאות סלון, כריות ובר קטן. לפני תחילת ההקרנה הצבעה: האם הקהל רוצה הפסקה או לא...לא הייתה. התרווחנו לנו וזכינו לחוויה "סינמטקית" אמיתית - אל תחמיצו!

 כתחנה ראשונה בדרך לחוף המערבי נבחרו אגמי נלסון, שני אגמים מקסימים, קלועים בין הרים גבוהים, קבענו על גדת המזרחי בינהם פגישה עם חברים: עידו ועופרי, אותם הכרנו בהודו, פגשנו שוב בתאילנד ועכשיו כאן - איזה כיף! תיכננו טרק בן יומיים על שרשרת ההרים מזרחית לאגם rotoiti, למצוא אגם הרים קטן ונסתר, לישון בבקתה ולחזור גאים... תיכנון לחוד ומציאות לחוד - מזג האוויר החל מתעתע. בלילה גשם ובבוקר לא ראו את שרשרת ההרים, לבטח לא תיכננו להלך עליה בערפל. החלטנו בכל זאת לגמוע מיופיו של האגם ושכרנו שתי סירות קאנו, היתה הפוגה בגשם.. באמצעיותו של האגם נגמרה ההפוגה ואנחנו חזרנו ספוגים ומאושרים לחיק התה החם באוטו, אנחנו והאורחים לכולם מקום ב"נשמה" שלנו בת השלושים.

 עצרנו גם באגם המערבי rotoroa שם פגשנו את אליזבת, בת שבעים פלוס ככל הנראה, זו כל כולה לבד, תימרנה במיומנות את הסירה הקטנה שלה חזרה לעגלה הנגררת על ידי האוטו היפני הקטן שלה, כבר שלושים שנה היא מגיעה עם הסירה לאגם לשייט ודיג, באמת שאי אפשר להזדקן... חשבנו שהכרנו כבר את זבובי החול, אותם "ניצחנו" באייבל טזמן עם קצת מישחה וגרביים, אבל לא הכרנו את האמיתיים, אלה שבסביבות מאגרי מים (ואיפה אין מים במערב האי הדרומי?) גדלים בעשב הלח, זקוקים לעקיצה לטובת התרבות, מפרישים חומר נוגד התקרשות בעת העקיצה, כל כולם "ברחשים" למראה אך אגרסיבים הקטנים האלה - נאלצנו הפעם לרשום להם את הניצחון, לא עזרו המישחות השרוולים הארוכים והגרביים, כדי להנות מכוס משקה נאלצנו לשבת ברכב.

לא רואים אותם בגלויות ואפילו לא בדיווחים הרומנטים של החוזרים מניו-זילנד אבל הם שם ועוד איך. נצטט את נמרוד - "אומרים שאלוהים לא עושה טעויות - זבובי החול הם טעות אחת גדולה שלו..." ובכל זאת? - נזכרים שעברנו גם את פרעה ופתאום מתגברים גם על הקטנים האלה וחוזרים להנות מיופיו של הטבע. כילה שאיתנו כבר חצי שנה הותקנה בדלת הכניסה לרכב ואנחנו שוב מחייכים.

 והמשכנו הלאה לחוף המערבי באמת לכיוון העיירה west port. בדרך עצרנו ליד שלט שהעיד בגאווה כי במקום הגשר התלוי הארוך בניו-זילנד, הניו-זילנדים האלה כל הזמן משווים...לרוחבו גילינו "אומגה" מפחידה, נמרוד מיד התנדב לזנק וכרמל רצה גם, ליד עמדת השיגור כבר עבר לו הרצון אבל כל הכבוד לקטנצ`יק על היוזמה... אם יש לכם זעטוטים שלא יכולים להשתתף בחגיגות הבנג`י למינהם זהו תחליף מצויין, זול וללא מגבלת גיל, צריך רק להתגבר על הפחדים של אימא ולשלח את הקטנים לחוויה!

West-port עוד עיירה קטנה אבל עם גאווה של נמל שדרכו נהגו ליצא את כל הפחם שניכרה באיזור, במוזאון המקומי המומלץ תמצאו מוצגים וסירטונים אודות ההסטוריה של כרית הפחם באיזור וכן של הנמל המקומי. מדרום הבטיחו תצפית על מושבת כלבי ים וקיימו. התצפית ממעל ולא בטווח נגיעה אך טוב שכך. נהננו לראות שיעורי שחיה לגורים בבריכות קטנות ולשמוע את ה"נביחות" של הגדולים יותר. צמוד לקמפינג (top-10) גן שעשועים גדול ומולו בית קפה/מסעדה קטנה, שילוב נהדר של קפוצ`ינו למבוגרים כשהילדים בגן ממול. ביקרנו במקום יותר מפעם אחת.. מכאן כדאי לעלות רגע (90 ק"מ...) צפונה ל-karamea. במקום עיירות כורים זנוחות, מערות וקשתות מרהיבות, את כל אלה תארו בעיניים נוצצות הנזי ומרגיט מגרמניה אותם אנחנו פוגשים בכל קמפינג מחדש, מזג האוויר הוציא לנו את האוויר מהמפרשים אולי לכם לא.

לתחילת הכתבה

ממשיכים לגריימאות'

דרומה לגריימאות` לא לפני שאנחנו עוצרים לקחת טרמפיסטים - שני קוראנים ואח"כ עוד זוג צ`כים, יחד עם הילדים היינו כבר תשעה ברכב, איזו גאווה! בדרך עוצרים לראות את "סלעי הפנקייק" ב-punakaiki. כרגיל כשהציפיות לא מותאמות נכונה הפתעה או אכזבה, אנחנו הרגשנו קצת אכזבה, ציפנו ל"פנקייקים" גדולים כמו במסעדה בכביש החוף וקיבלנו פרוסות דקות שהזכירו יותר חבילת מצות של פסח. עיצרו בכל זאת, הדרך מקסימה וכדאי לעצור בכל תצפית בדרך.

גרימאות`- עיירה גדולה, כמעט עיר! שגיא כבר הלל את הנציגות הישראלית הנחמדה במקום, ה-duke בניהולם של דורי ושושי הנחמדים, אנחנו נצטרף למחמאות ונמליץ לעצור ב-backpacker הסגול שלהם במרכז העיר גם אם הנכם ישובים בקרוואן עם כל הילדים בדרככם לקמפינג המקומי - תהנו מאווירה כיפית, עצה טובה וג`חנון אם יתמזל מזלכם. בצמוד נמצאת ספרית צעצועים! שאלו את שושי, כדאי לקחת לשם ילדים קטנים שרחוקים מהבית לכמה רגעים של הנאה. הגשם לא עצר באדום אך אנו לעגנו לו מתוך אולם הקולנוע המקומי. עוד ניכנסנו לסיור במבשלת הבירה המקומית, הסיור עצמו קצת טכני ו"יבש" אבל סידרת הטעימות בבר בסופו מפצה גם מפצה... מדרום נמצאת "shanty-town" שיחזור של עיירה מתקופת מחפשי הזהב, חוויה מומלצת לילדים, אנחנו דווקא פנינו חזרה לעמק גריי צפונה.

 קיבלנו המלצה על משפחה ישראלית נחמדה בחווה מבודדת, ההמלצה קרמה עור וגידים לשלושה ימים של שיכרון חושים...הילדים מצאו חברים חדשים, אנחנו גם, גילינו את גיל ואביגיל שהתחילו כמונו בקראוואן עם ארבעה ילדים מקסימים, אחרי עשרה! חודשים בדרכים הם החליטו למצות את החוויה בשהות ארוכה יותר והתמקמו לעבודה בחווה, לנו לא נותר אלה לקנא ולהתכרבל בחיבוק הגדול לו זכינו. ר"ז שיחק יומיים בקקי של פרות ואי אפשר היה למחוק לו את החיוך מהפנים: על גבו של בילי הסוס הוא העביר את העדר מהמרעה לחליבה וחזרה, סתם דהר בשבילי החווה, חלב במכון החליבה, כמעט המשכנו בלעדיו... המשכנו, לנו אין עשרה חודשים...דרומה לקרחונים.

לתחילת הכתבה

ביקור בקרחונים

אודות המשקעים הרבים בחוף הדרומי כבר הסברנו, אלה גרמו בשני מקומות להווצרות קרחון. נהר של קרח הקפוא מזה אלפי שנים אך יחד עם זאת נע בדינמיות מדהימה, מספר מטרים כל שנה, לעיתים עקב הנמסות החלק התחתון הוא יראה "נסוג" ולעיתים עקב ריבוי שלגים וגשם הוא יראה "מתקדם". האחד נקרא franz jozef והשני בעל שם צנוע יותר ה-fox. שוב נזכיר את שגיא אשר פירט יפה את האפשרויות להלך ליד/על/לטוס בקיצור לחוות בכל דרך אפשרית את הקרחונים. עם ילדים האפשרויות מצטמצמות. החברות העוסקות בסיורים על גבי הקרחונים מגבילות את גיל המשתתפים לשש ומעלה. כרמל ורותי על כן נשארו ברכב כשאנו היתר מפזזים על גבי הקרח... אנחנו בחרנו בסיור של חצי יום על גבי הקרחון. הכותרת מבטיחה אך בפועל הנך מסתובב רק כשעה וחצי על הקרח - די והותר טוענים ילדינו. נהננו לחבר את הדוקרנים לנעלים שקיבלנו, לטפס במדרגות הקרח, ששיפצה המדריכה שלנו עם המקוש המיוחד שלה, ולהציץ לחריצים האימתניים סביבנו, חזרנו גאים ומחויכים.

 הסיור ליום שלם אכן ממצא יותר את החוויה אך באם הממון בכיסכם, אזי ה-helihike הוא החוויה האולטימטיבית ולא דווקא בגלל הטיסה במסוק. המסוק פשוט נוחת באיזור בקרחון בו החלק התלול שלו פוגש את החלק התחתון השטוח. מפגש אדירים זה יוצר כל יום צורות חדשות ובהם "מערות" קרח כחולות, כמאמר השיר "מה שיותר עמוק יותר כחול..." על ה"פרנץ" הבטנו ממרחק נקודת התצפית שקרובה לחניון המכוניות המיועד לכך, קינחנו את השהות בכפר האלפיני בסרטון i-max הלא מומלץ. האיכות אינה משופרת, המחיר יקר והוא אינו מהווה תחליף לאלה שנשארים מאחור. כעבור מספר ימים ראינו סרט צנוע בהרבה שגרם לנו אושר רב, עוד נזכיר אותו.

 את הסיור המודרך ערכנו דווקא ב-fox המרוחק עוד 26 ק"מ דרומה, צנוע יותר, יפה באותה מידה וזול, נתון מנצח. נשארנו בעיירה יומיים בכדי להנות גם מאגם מתסון. אימתי השלולית הקטנה קיבלה את התואר אגם איננו יודעים אך ביום ללא עננים ובשעת בוקר מוקדמת ללא רוח, משתקף בו ה-view of views, הפסגות המושלגות ממול. ואם כך מודפס על השלט ואלה באמת המראות הניבטים מכל גלויה אז מי אנו שנלין. אנחנו כמובן שלא הצלחנו לקום מוקדם מספיק מה גם שהפסגות היו מעוננות. בכל זאת הקפנו את האגמון במשך כשעתיים כשאנו נהנים לפגוש שלוש בנות מקסימות מלוקסנבורג, מפגישה קצרה על האגם נרקמה לה חברותא לכל היום. מתחת לרציף הקטן ב-miror island (בקושי אגם ויש לו עוד אי...) תגלו צלופח ענק. הוא גר שם, הוא אוהב שמלטפים אותו בעדינות והוא לא אוהב צ`יפס.

 עוד דרומה ה-Copland. טרק בן יומיים בו הנכם לנים בבקתה נחמדה משכשכים במעיינות חמים צמודים, אתם אולי - אנחנו לא...

קנינו כרטיסים לביקתה, אלה מבטיחים חיוך של הרינג`ר האחראי שיבדוק את המצאותם אך שום דבר אחר. בכדי להגיע לחיק מזרון פנוי יש להקדים ולהיות בין הארבעים הראשונים. החלטנו לנצח את השיטה והחננו את רכיבנו בחניון הטרק ערב קודם, שמנו שעון לשש בבוקר, לנו יהיה מזרון! שלחנו את הילדים לישון וארזנו ציוד ליומיים, כך חשבנו. בלילה היכה בנו גשם בלתי פוסק. בבוקר גילינו כי הפלג הקטן מיד בתחילת הטרק אותו תיכננו לעבור על כתפיו של ר"ז היחף, הפך לנהר שוצף והעננים מכסים כל שקע בהרים סביב. השארנו את הילדים לישון, הנענו והמשכנו הלאה, גם אנחנו לא נדווח על הטרק המומלץ...

 Haast ודרומה. בכניסה לעיירה גילינו מרכז מבקרים מרשים. התצוגה מעניינת ואפילו כרמל נהנה ללחוץ על כל כפתור שהדליק אינו מנורה על גביה. הסרט במקום מצא חן בעיננו הרבה יותר מאחיו היוקרתי והיקר בפרנץ. אספנו מידע והחלטנו לרדת הכי דרומה שאפשר, לכפר הדייגים jackson bay. השקעה של חמישים ק"מ לכל כיוון. מצאנו כפר של "סוף הדרך". כמה בתים, נמל קטן, מסלול הליכה יפה ו-fish and chips קטן ונחמד בתוך קרון. ניתן למצוא במפרץ דולפינים, כלבי ים ופינגווינים. דולפין לא ראינו אבל פיגווין חמוד וכלב ים חמוד לא פחות - מצאנו גם מצאנו. ניסינו מזלינו לדוג ממרומי מזח הנמל אבל לא יכולנו לדגים החכמים שנגסו בפרעות בפתיון וטלטלו את החכה אך לא נגסו בקרס, אולי עדיף שכך...

 זהו, עזבנו את החוף המערבי, עוד נחזור אליו לשהות קצרה ב-milford sound. לעת עתה הדרך לוקחת אותנו לפנים האי לאיזור האדרנלין ואנקה בואכה קוינסטאון. על כך בכתבה הבאה.

לתחילת הכתבה

מידע שימושי

  • ה-duke בגרימאות` - 03-7669470
  • South port צמודה לגרימאות` מדרום - קמפינג עם אינטרנט וג`קוזי חינם - לא בדקנו.
  • מחיר חצי יום מודרך בקרחון הפוקס - 49$ למבוגר ו-31$ לילד מתחת לגיל 12.
  • אינטרנט בעיירות הקרחונים - גילינו בכל אחת מהן אינטרנט איכותי. אל תתפתו למקומות בהם יש מחשבים בודדים המופעלים כמו מכונת כביסה, עם מטבעות של 2$...ב-fox אפילו היה בכל מחשב כונן לכל כרטיסי המצלמות הדיגיטליות. עוד לא ירדתם מהקרחון וכבר אתם יכולים להשוויץ לחברים ולמשפחה.
  • עוד כמה טיפים קטנים:
    • קולנועים: זולים יותר לפני השעה 17:00 ובימי ג`.
    • רשת new world, בקשו בקופה ראשית את חבילת הקופונים, לא ינדבו לכם אותה לבד.
    • מזומנים- למי מכם שפתח חשבון וקיבל את כרטיס ה -eftos, מעין כספומט המשמש בכל בית עסק. תוכלו לבקש מהקופאי נוסף לתשלום עבור הרכישה ל"שלם" עבור מזומן ולקבלו כ"עודף".

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה