פארק לאומי ווסטלאנד

 "כולם מתלוננים על מזג האוויר, אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון"
(מרק טוויין)

כבר יותר מחודש שאני מטייל בניו זילנד ולא זכיתי ליום קיץ אמיתי אחד. פה ושם היו כמה שעות שמש או חצאי ימים טובים, אבל קיץ של ממש עוד לא הגיע לפה. סיכום כמויות הגשמים שירדו בדצמבר הראה שברוב חלקי ניו זילנד כמויות המשקעים היו כמעט כפליים מהממוצע הרב שנתי. גם קיץ רגיל הוא קיץ גשום - קחו זאת בחשבון כשאתם מתכננים טיול לניו זילנד. כבר נתקלתי בקבוצה יפנית שבאה לכאן לשמונה ימים שבכולם ירד גשם... לא פלא שפירוש השם המאורי של ניו זילנד הוא- "ארץ הענן הלבן הארוך".

 גם אייבל טזמן, האירופאי הראשון שהגיע לניו זילנד, הבחין בענן הלבן הארוך שמעל היבשה. הוא היה הולנדי שקרא לארץ החדשה על שם חבל זילנד שבהולנד. למרות שניסיון הנחיתה שלו על היבשה היה קצר ביותר (כמה מאנשיו סיימו את חייהם בתוך סיר בישול מקומי), הוא הצליח להטביע את חותמו על האזור ושמו מונצח בפארק הלאומי אייבל טזמן, ים טזמן, ההר והקרחון טזמן, האי טזמניה (מדינת האי של אוסטרליה), השד הטזמני (יונק חום ושעיר) ועוד.

הפארק הלאומי אייבל טזמן מפורסם בגלל טרק החופים שלו, אחד מרשימת "הטרקים הגדולים" Great Walks של ניו זילנד. אפשר ללכת את הטרק או לחתור אותו בקיאק. אנחנו הסתפקנו ביום אחד של קיאקים. הבוקר התחיל בצורה די קייצית ומזג האוויר נראה מבטיח. נחשו מה קרה בשנייה שנכנסנו עם הקיאק למים? נכון, התחיל גשם. ולא סתם גשם- שערי השמיים נפתחו ומבול של טיפות ענק הפך את הקיאק לנו לבדיחה בין הגלים ואותנו לרטובים רטובים. אחרי 10 דקות של מבול, הגשם נפסק, והתחלנו לחתור מחוף לחוף, עוברים בדרך את "סלע התפוח החצוי", נקרות בסלעים וחופים יפים.

 מתחילים לרדת דרומה. עוצרים ב-Buller Gorge, גשר תלוי ארוך וממשיכים דרומה לאורך הים. החוף המערבי של האי הדרומי של ניו זילנד מקבל כמויות אסטרונומיות של גשם שנמדדות במטרים, לא במילימטרים. הפסקה בגשם מאפשרת לנו לעצור בסלעי הפנקייק. מסלול הליכה קצר מוביל לסלעים שמסודרים כמו פנקייק בשכבות שכבות ושמדי פעם גלי הים מתנפצים עליהם או חודרים ביניהם (רצוי להגיע בזמן הגאות). אל ענת ואליי מצטרפים ארבעה טרמפיסטים- הילה ואיציק ושמוליק ונעמי, כך ששמח באוטו. שמוליק, סטודנט לאיכות הסביבה בסידני שכל הזמן מצטט את הסרט "מבצע סבתא" וגורם לכולנו להתפקע מצחוק, היה הראשון שהבחין בשקיעה שבחוץ, וכולנו עצרנו בשום מקום ויצאנו לצלם את השקיעה.

 היה כבר חושך כשהגענו להולידיי פארק (המקבילה הניו זילנדית לקרוון פארק האוסטרלי) והלכנו לישון באוטו ובאוהלים. בבוקר יכולנו לראות לאן הגענו - מעלינו התנשאו האלפים הדרומיים של ניו זילנד, מושלגים ויפים. אנחנו נמצאים בפארק הלאומי Westland, שהאטרקציה המרכזית שבו היא שני הקרחונים, Fox ו-Franz Josef, קרחונים שנמצאים במרחק של רק 20 ק"מ מהים ובגובה של 300 מטר בלבד. אלו שני הקרחונים היחידים בעולם (פרט לעוד קרחון בפטגוניה) שלידם צומח יער גשם. נרשמנו ליום סיור לפוקס גליישר, קיבלנו נעליים עם מסמרי פלדה להליכה על קרח ויצאנו לדרך. נהג המיניבוס החליט לעשות לנו סיבוב בעיירה, מה שלקח בדיוק 20 שניות. ככה זה באי הדרומי- רוב העיירות הן רחוב אחד או מקסימום כמה רחובות קטנים ואחרי 5 דקות במקום אתה כבר מכיר אותו בע"פ.

 נסיעה קצרה הביאה אותנו לתחילת המסלול שממנו מגיעים לקרחון אחרי בערך שעה של הליכה. הרכבנו את הקרמפונס (המסמרים לנעליים) ועלינו לקרחון בעקבות המדריך שלא הפסיק לחצוב לנו מדרגות בקרחון בעזרת המקוש שלו בשלוש ומשהו השעות הבאות. הלכנו על מסה עצומה של קרח, מדלגים מעל סדקי קרח עמוקים ונכנסים למערות קרח בצבע תכלת. מחזה יפהפה.

לתחילת הכתבה

אגמים ואופוסומים

 כבר מזמן לא דיברנו על גשם, נכון? לבעל האכסניה שלנו בעיירה Fox Glacier נמאס ששואלים אותו חמישים פעם ביום, כל יום, על מזג האוויר. הוא ריכז את מקצת התשובות שלו בדף מידע על מזג האוויר. הנה כמה דוגמאות:

תשובות לשאלות על מזג האוויר, פוקס:
- זיכרו- מזג האוויר תמיד מושלם.
- אף אחד לא יכול לשנות אותו, אז תהנו ממנו.
- אתם רק עוברים פה, אנחנו צריכים לחיות עם מזג האוויר הזה כל השנה.
- מה אתם מצפים לעזאזל, זה יער גשם!
- אתם נמצאים רק 4 ק"מ מקרחון. אם אתם רוצים שמש וחום, לכו להוואי.
- אנחנו מקבלים חמישה וחצי מטר גשם בשנה ואתה באת לפה לחופשה?...

את אותו היום אגב, סגרנו בשקיעה מ-Lake Matheson, אחד האגמים המצולמים ביותר בניו זילנד, בזכות ההשתקפות המושלמת שבו.

יום למחרת, ארבע לפנות בוקר. - אופוסום מתקרב, אני יכול לראות את העיניים שלו מבריקות בחושך. אני לוקח אבן וזורק לעברו. עוד כמה דקות הוא יחזור שוב. ענת, הילה ואיציק ישנים מסביבי, על משטח הסלע שבמחסה החירום בטרק הקופלנד. ולמה אנחנו ישנים במחסה סלע, בחוץ, ולא בבקתה שנמצאת במרחק חצי שעה הליכה במעלה השביל? שאלה טובה... נתחיל בזה שיצאנו לטרק הזה מאוחר מדי בבוקר, נמשיך בזה שהיינו צריכים לחצות נהר עם כמה יובלים וזה לקח הרבה זמן, ונסיים בזה שחלקים מהקבוצה שלנו הלכו בצורה איטית להחריד. תחברו את כל זה ותקבלו כניסה לחושך ולינה בחוץ במחסה חירום, כשאופוסומים חצופים מנסים כל הלילה להתקרב אלינו (מה שגרם לנו לעשות תורנות שמירה כל הלילה כשכל פעם מישהו אחר ער וזורק אבנים על האופוסומים שהתקרבו ממש עד אלינו).

 טרק ה-Copland Pass אגב, הוא הטרק היחיד שחוצה את האלפים הדרומיים. רוב המטיילים עושים רק את היום הראשון שלו (היות וההמשך מצריך ניסיון וציוד אלפיניסטי), מגיעים ל-Welcome Hut, רובצים במעיינות החמים מוקפים בפסגות מושלגות מסביב, וחוזרים למחרת לתחילת המסלול.

וונאקה - Wanaka - עיירה קטנה וחמודה, למרגלות אגם וונאקה. מעבר למסלולי ההליכה הרבים שיש באזור (ב-Mt. Aspiring National Park הסמוך יש יותר מ-100 קרחונים!), ישנה בוונאקה אטרקציה חביבה ביותר שנקראת ה-Puzzling World. יש פה מבוך גדול שלוקח די הרבה זמן להשלים, הולוגרמות יפהפיות וכל מיני אשליות למיניהן. האשליה היפה מכולן נמצאת בתוך חדר שהרצפה שלו נטויה בזווית של 15 מעלות. הרגליים מרגישות שעומדים בשיפוע אבל המוח מסרב לקלוט את זה. כך למשל כדור ביליארד מתגלגל במעלה השולחן, ומים זורמים למעלה במקום למטה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה