בודפשט - חוויה אירופאית
"נירית"
"מה?"
"את זוכרת למה רצינו לנסוע לבודפשט??"
"אה... אז זהו, שלא!"
הרעיון שעמד מאחורי המסע היה לנסות ולחוות על בשרנו את החיים באירופה, החוויה האירופאית - אם תרצו. סיקרן אותנו לדעת איך מרגישים צעירים אירופאים שלא עשו צבא ופשוט חיים את החיים. קשה לומר שממש הגשמנו את המטרה הזו השבוע, כנראה שכל ההתחלות קשות. אבל, לפחות הצלחנו לחוות את בודפשט שלא כמו תיירים מן השורה. פתאום אתה מבין כמה קשה להיות זר, לא תייר - כזה שמפזר כספים באין מפריע במשך תקופה קצרה וקצרה, ללא דאגות ונעלם כלעומת שבא- אלא זר - כאן לתקופה ארוכה, אבל חסר אמצעים וחסר הבנה לסביבתו, בינתיים...". הגענו לבודפשט, לכיכר Dèak Tèr, שם ניגשנו למודיעין הקרוב המסומן בשלט Tourinform (רחוב Sutò utca 2) וכמותו מפוזרים בכל רחבי הונגריה. צוות דובר אנגלית יצייד אתכם בכל המפות והמידע הנדרשים על בודפשט וסביבתה.
הליכה לא קצרה עד לאכסנייה הראשונה שתכננו לישון בה (עדיין מנסים להתרגל למשקל של התיקים) הסתיימה באכזבה לשמע הבשורה שהאכסנייה מלאה. משם שלחו אותנו לאכסניה נוספת במרכז העיר Down town Hostel (V. Kiràlyì Pàl u 7, טלפון: 03-30-2664151). האכסניה התגלתה כדירה מרווחת של שני צעירים ברבים בשם נינו וסרג`יו, שהגיעו לבודפשט לפני שלוש שנים. בכל חדר 5-6 מיטות, כאשר המחיר הוא 10 יורו ללילה לאדם. בהחלט מתאים למי שלא רוצה לבזבז את כל כספו על לינה ומוכן להתפשר. מה גם שתוכלו לבשל כאן לעצמיכם את הארוחות- לפי סרג`יו 2 הארוחות הפופולאריות בקרב תרמילאים הן ספגטי, חביתה וטוסטים (אפשר להבין למה..)- ואפילו להעביר ערב שלם במשחק שח וצפיה ב-MTV ויורוספורט.
בודפשט היושבת על גדות הדנובה מחולקת לשני חלקים. בודה Buda הגדה המערבית והחלק הישן יותר, ופשט Pest- הגדה המזרחית. ביניהם מחברים מספר גשרים כאשר בפשט נמצא במרכז המסחרי והשילטוני של העיר ואפשר לומר שהיא החלק התוסס של העיר (עד כמה שניתן להגדיר אותה תוססת). את היום הראשון הקדשנו לבודה. חצינו את הדנובה על גשר Szabadsàg שנבנה ב-1896 ובמקור נקרא ע"ש הקיסר האוסטרו-הונגרי פראנץ יוזף.
טיפסנו במעלה גבעת גלרט (Gellert hegy) המכוסה עצים מוריקים, שבילי הליכה, פינות משחק לילדים ואפילו כנסיה במערה חצובה בצלע הגבעה. בראש הגבעה נמצאת אנדרטה לזכר נצחון הסובייטים על הנאצים ב-1945, וממנה נשקף נוף מרהיב של הדנובה ופשט הנפרשת במלוא הדרה. משם המשכנו לגבעת המצודה (Vàr hegy). בדרך, בכיכר Clark Adàm tèr פסענו הישר לתוך חגיגות ה-250 שנה לבניית גשר Lànc hid (גשר השלשלאות) שתוכנן ע"י אדם קלארק (על שמו קרויה הכיכר) ב-1849 והיה הגשר הראשון בין בודה לפשט. בכיכר הוצבו ספסלי פיקניק, שמשיות ודוכנים רבים של מזון ושתיה. בימה גדולה שעליה ניגנה תזמורת שירי לכת ומצעד ולקצבם הקיפו את הכיכר קבוצות חיילי משמר כלשהו. סמוך לכיכר נמצא רכבל המוביל אל גבעת המצודה (500 פורינט לכל כיוון).
אך אנו, כמו ישראלים טובים שתמיד ימצאו את הדרך העוקפת, עלינו במדרגות מהצד השני של הגבעה. על הגבעה נמצא ארמון (שכיום שוכנים בו מוזיאונים), הרובע היהודי העתיק מצודת הדייגים וחנויות מזכרות לתיירים. רחובותיה המרוצפים אבנים, הם ציוריים מאוד ונעימים. סמוך למצודת הדייגים (שממנה הגיעו הדייגים בימי הבינים אל הארמון), נמצאת כנסיית מתיאש (Màtyàs templem) בה הוכתרו מלכי הונגריה מאז בניתה במאה ה-12. ברחבה סמוך לכנסייה, הצטלמו זוגות חתן וכלה עם מלוויהם לאלבום החתונה, בסצינה שמזכירה מאוד צילומי חתונה ביפו העתיקה.
מגבעת המצודה נשקף בניין הפרלמנט המפואר בפשט, שכמובן דווקא עכשיו בשיפוצים. משם ירדנו חזרה על גדת הדנובה וחצינו אותו על גשר Maragit hid אל האי מארגיט (Margit). פארק ענק תופס חלק נכבד משטחו של האי ובו חורשות ומדשאות ואין ספור מזרקות (כולל מזרקה שקצב הזרימה שלה משתנה לצלילי מוזיקה קלאסית). בכניסה לאי התקיימו תחרויות ספורט עממי.
את הימים הבאים הקדשנו לשיטוטים בפשט. מסלול רצוף אתרי חובה לתיירים, לא משך את ליבנו. יותר עניינו אותנו הרחובות על הבניינים הכבדים הצפופים במעין חזית אחת ארוכה, החנויות וכמובן האנשים.
ניכר על ההונגרים שהם חיים את חייהם בקצב נינוח, לעולם אינם ממהרים אך גם אינם מתבטלים בחוסר מעש. הם אינם דוברים אנגלית כלל, אך חלקים דוברים גרמנית (בעיקר באיזור אגם באלאטון). אופניים הם כלי תחבורה פופולארי מאוד הן בתוך העיר והם בכבישים הפתוחים באיזור הכפרי. גם כאשר ההונגרים מסתובבים במדרחוב בהמוניהם נשמע רק רחש קל, אשר אינו מסגיר כלל את כמות האנשים ברחוב.
המדרחוב הראשי בבודפשט הוא רחוב Voci Utca ובו שפע מלונות, בתי קפה, חלפנים וחנויות בגדים ומזכרות. אנחנו התאכזבנו ממנו די מהר. רחוב נחמד נוסף הוא Radày Utca ובו בתי קפה וברים רבים בסיגנונות שונים ההומים מצעירים. Castro Bistro הוא פאב קפה בעל אווירה נעימה למדי ובו יש אפשרות להתחבר לאינטרנט (99 פורינט ל-10 דקות). אפשר להשיג מחיר יותר זול (למשל בברגר קינג במדרחוב ואצי אפשר לגלוש ב-99 פורינט ל-20 דקות, כלומר במחצית המחיר!).
כדאי לדעת שלפי החוק הפאבים נסגרים בחצות וביום ו` ב-01:00. דמיינו את תל אביב מכבה את אורותיה בחצות. בסוף הרחוב הגענו לכיכר Bakatz, במרכז הכיכר קתדרלה, לא משהו חשוב ואפילו לא מצויינת במפה. לפתע נשמעו מתוכה צלילים נלהבים. כאשר נכנסנו פנימה גילינו כי נקלענו לאמצע קונצרט אופרה. כך סתם, ללא שום סיבה נראית לעין, קונצרט חינם עם מקהלה גדולה, 2 זמרי אופרה, תזמורת ומנצח, וקהל רב שנאסף ומאזין בשקיקה והנאה.
קונצרט נוסף עליו שמענו היה קונצרט חינם של אלטון ג`ון בפארק סמוך לכיכר הגיבורים (Hòsòk tere) אשר המונים נאספו בצפיפות מדהימה לשמוע אותו. אל הכיכר הגענו בהליכה לאורך שדרות אנדריאש (Andrdàssy ùt) היפות. שדרות רחבות נטועות עצים לכל אורכן ובהן גם שבילי אופניים מסומנים, כיכרות מטופחים וגם בית האופרה שוכן בהן. ביום א` ביקרנו בבזיליקת סט. אישטבן (St. Istvàn bazilika) בשעת המיסה (12:00 לערך) אשר לוותה בנגינת עוגב, אך כאשר החלה הדרשה (בהונגרית כמובן) עזבנו את המקום.
החלטנו לצאת מבודפשט במהלך הימים הקרובים ולטייל לאורך הדנובה ובאגם באלאטון, ולשם כך שכרנו רכב. לאחר שקמנו בבוקר וארזנו את כל החפצים חזרה בתרמיל (אוף! שוב התרמיל הזה), כבר התרגלנו לקלות הבלתי נסבלת של התיק הקטן), ארוחת בוקר קלה מקופסאות שימורים, עוד מבט אחרון וכבר היינו בדרכנו הלאה. זו תחושה טובה להיות בתנועה, לדעת שאינך כבול לכוח הסיבולת של רגליך, לדעת שאם תרצה בכך תוכל להיות עוד מספר שעות אפילו במדינה אחרת.
את הרכב קיבלנו בסוכנות Europ Car במרכז בודפשט, סקודה סביה חדשה הישר מהניילון (36 יורו ליום כולל ביטוח וכבישי אגרה). נסענו בכביש לאורך הדנובה, במהרה התחלף הנוף מבניינים הדורים וישנים לבנייני שיכונים חדשים יותר, ואח"כ לנוף כפרי מקסים משופע בירוק ובבתים נמוכי קומה בעלי גגות רעפים. הכל כל כך ציורי ושליו כאילו אין יותר צרות בעולם.
תחנה ראשונה סנטנדרה (Szentendre), עיירת אמנים ציורית ומאוד תיירותית על גדת הדנובה. כל העיירה מלאה חנויות לממכר עבודות יד שונות ומזכרות לתיירים, גלריות אומנות ומוזיאונים קטנים. בכיכר המרכזית Fò tèr נעצרנו לשמוע קונצרט אקראי של מקהלה גרמנית כלשהי שהנעימו מזמירותיהם לקהל הרחב. סביב הכיכר בתי קפה, מסעדות רבות, וממנו יוצא רחוב Bogdànyi ובו גם כן דוכנים וחנויות, מסעדות ובתי קפה. ברחובות הסמוכים כמעט אין זכר לתיירים ופה מתגלה עיירה קטנה ומנומנמת.
משם המשכנו לוישגראד (Visegrad), גם כן עיירה קטנה, ובראש הגבעה מתנוסס מבצר מימי הבינים אשר אכלס את המלכים החשובים של מרכז ומזרח אירופה. באותה תקופה והיווה ארמון הבית שלהם. שם גם התקיימו במאה ה-15 מפגשים פוליטיים של כל המלכים החשובים מהאזור. מהמבצר נשקף נוף יפה של הדנובה ושל הכפרים בסביבה, אשר מגובה זה נדמים קטנים אף יותר. בכניסה לעיירה ישנן כמה מסעדות ובתי אוכל קטנים זולים מאוד.
התחנה השלישית והאחרונה לאותו יום היתה אסטרגום (Esztergom). נכנסנו כמו תיירים טובים, לקתדרלה המרכזית בה התקיימה דרשה בליווי עוגב וזמירות ועד מהרה יצאנו החוצה. את הקתדרלה הגדולה מקיף גן שלו ומרפסת הצופה על הדנובה. בגדה השניה ראינו עיר מתועשת להפליא עם ארובות עשנות משיכוני פועלים, לרגע לא התחברו לנו השלווה של המקום בו עמדנו עם העשן המיתמר.
כאשר חזרנו לאוטו והסתכלנו במפה התברר לנו, למרבה תדהמתנו, כי העיר שראינו נמצאת בכלל בסלובקיה והגשר המחבר בין הגדות הוא מעבר גבול. לחשוב שכמעט נסענו לשם בטעות, זה נותן לך פרספקטיבה מסויימת על החיים המוגבלים בישראל. סיור קטן בעיר מוביל אותנו דווקא אל התחנה המרכזית (שאול נהנה לצלם אוטובוסים, משום מה), עוד סיור לעת ערבים על גדות הנהר והופ! כבר ערב, את הלילה נעביר באוטו (שיקולים פיננסים) עם קהל רב של יתושים צמאי דם. לאחר רדת החשיכה, טיפסנו שוב לגן הקתדרלה אשר על הגבעה וממרפסתו של פסל נוצרי כלשהו, השקפנו על גדות הנהר המוארות.
2 לילות על אגם באלאטון
כאילו נסענו לסוף שבוע בכינרת, רק שהאגם קצת יותר ארוך וצר. האמת שאנחנו סתם מגזימים, האגם מהווה את האטרקציה התיירותית השניה בגודלה בהונגריה (אחרי בודפשט), והוא מהווה הזדמנות מצויינת לסתם מנוחה. האגם עצמו מוקף מכל עבריו במספר עצום של אתרי קמפינג, שמזכירים באופן חשוד את החופים סביב הכינרת. הכניסה בתשלום וניתן לשכור אוהלים בונגלוס או חדרים ולהנות ממגוון האטרקציות שהאתר מציע כגון בריכת שחיה, מתקני ספורט וכו`.
אנחנו כהרגלנו, ביקשנו להנות מאמא טבע בדרך המועדפת עלינו- בחינם. נסענו לחוף בשם Tihany- למעשה זהו שמו של הכפר הסמוך הנמצא על חצי-אי קטן אשר כמעט וחוצה את האגם לשנים (באופן מדהים, במרכז חצי האי ישנו אגם קטן נוסף. ממש אגם בתוך אגם!). כאן מצאנו לנו רצועת חוף קטנה וציבורית (יענו- בלי כסף), שפשוט קראה לנו לבוא. החוף עצמו לא רע בכלל, קצת שונה ממה שמוכר לנו, רצועת בטון ארוכה עם פינות ישיבה מוצלות, ארגזי חול לילדים והכי מצחיק מדרגות אל תוך המים. בעיקר אפשר להנות מהשקט בהעדר שחקני מטקות ומוכרי הגלידות- "שוקו-שוקו! ארטיק בננה-לימון!".
קפיצה קטנה לאגם מגלה שהמים מגיעים עד הברכיים, ונשארים בגובה זה לא משנה כמה הולכים פנימה. אולם- הטמפרטורה נוחה ומזג האוויר טוב, ככה שבהחלט נהנינו. ובכלל, בכינרת לא תוכלו לשחות בין ברבורים וברווזים (אמא ברווזה ואחריה שובל של ברווזים קטנים). מלבד זאת, טיילנו קצת באיזור- לא בכפר עצמו כי הוא תיירותי מדי (ומזכיר קצת את "דרך היין" בזיכרון יעקב), אלא פשוט ביער (באירופה, יער הוא יער!). להפתעתינו (אוי לבורות) גילינו שיש בהונגריה שבילים המסומנים בסימון שבילים,
בדומה מאוד למה שאנו מכירים בארץ (שאול בכלל חשב שזה פטנט ישראלי...), וכך מצאנו עצמינו מעפילים אל ראש ההר דרך היער, כשאנו חולפים על פני מערות תפילה של נזירים ומגיעים לבסוף אל הריסות טירה. כמה שעות נחמדות בטבע קליל. למי שמעוניין, הגישה לשביל היא מהכביש עצמו המקיף את חצי האי- קצת לפני החוף בתשלום (למי שבא מכיוון החוף הציבורי) ישנו סימון שבילים של פס ירוק וצלב אדום על רקע לבן המורים אל תוך היער, זו נקודת ההתחלה. אנחנו בהחלט היינו מופתעים, חשבנו שלישון שלושה לילות באוטו תהייה חוויה איומה, אך בסוף היינו בהחלט מופתעים. היה אפילו נוח. בסדר, די נוח. אבל עדיין פתרון סביר למי שטיול לא ארוך מדי לפניו ופשוט אין איתו אוהל.וחוץ מזה, קצת אינטימיות בתוך היער אחרי 4 ימים בחדר משותף באכסניה לא הזיקה לנו...
אחרי יומיים, קדימה לשדה התעופה, מגיעים ממש בדקה האחרונה להחזיר את האוטו לפני שמחייבים אותנו ביום נוסף, והנה אנחנו כבר בדרך אל התחנה הבאה, בה נשהה חודש שלם- פראג!
