כמה מילים על מקדוניה
כמה מילים על מקדוניה, או בשמה הרשמי "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה": זו ארץ שהמאה ה- 21 טרם נתנה בה את רישומה. לאורך כל הטיול שערכנו הרגשנו כאילו הזמן עצר מלכת, ואנו באמצעו של סרט משנות החמישים. דמיינו לעצמכם - נשים חורשות בשדה עם חמור, גברים קוצרים במגל, סירות משוט כ"מוניות שירות", ודחלילים צבעוניים על חלקות שדה זעירות, נוף נהדר ובתולי, שעדיין לא התמסחר, ערים מאובקות עם ניחוח של פעם ועם חביב ומאיר פנים, ידידותי וסקרן. לא תבואו?
לתחילת הכתבה
העיר אוכריד - יום 1
את היום הראשון הקדשנו להכרת העיר אוכריד (Ohrid), שפירוש שמה: "על הסלע". העיר יושבת בחלקה על גבעה ומשקיפה על האגם הקרוי באותו שם. מאז ומעולם נודעה העיר ביופייה ובאופייה ונקראה בעבר "ירושלים של הבלקן". בזכות ייחודה הוכרזה העיר ע"י אונסק"ו כ"עיר מורשת עולמית" והיא בתהליך מעניין של שיחזור ושיקום.
ההיסטוריה מספרת על 365 כנסיות שהיו בה, אתרי התיירות מספרים על 40 כנסיות שנותרו בה, אך אנו לא ניסינו לפקוד את כולן... הסתפקנו במבנה המרשים של סנטה סופיה (St. Sophia), בכנסיית "אם האלוהים" (Mother of the God Peribleptos), שלידה גלריה בה מוצגות עשרות איקונות, ובכנסייה של סט. קלמנט וסט. פאנתלימון (St.Clement & St. Pantheleimon). האחרונה הייתה היפה ביותר בעינינו, ממוקמת במבנה ביזנטי, משוחזר להפליא, בפרבר פלאושניק (Plaoshnik). ליד הכנסייה תמצאו אתר מסודר ומרשים של חפירות ארכיאולוגיות ובו שרידי רצפת פסיפס עשירה, של בסיליקה קדומה, המתוארכת למאה ה- 5 .
אתר נוסף, מרשים ביותר, הוא המצודה החולשת על העיר, שבנה הצאר סמואיל במאה ה-10. המצודה חרבה ושוחזרה מספר פעמים במהלך ההיסטוריה וגם כיום מבוצעות בה עבודות שיחזור. הנוף הפנורמי הנשקף ממנה מצדיק כל מדרגה ומדרגה, מכיוון שהעיר והאגם ממש פרושים על כף היד (דמי הכניסה - 30 דינר שהם כ- 2.5 ¤).
אחר הצהריים שוטטנו לאורך הטיילת הארוכה והמטופחת שעל חוף האגם, הנקראת על שמו של המרשל טיטו, ושוחחנו עם הדייגים שעמדו לאורכה. האגם נחשב לאחד האגמים העתיקים ביותר בעולם וגילו נאמד בחמישה מיליון שנים. הוא העמוק באגמי הבלקן (כ-300 מטרים במרכזו) ומשתרע על כ-;360 קמ"ר. האגם הוכרז ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, בזכות צלילותם הנדירה של מימיו (למקדוניה אין תעשייה מפותחת שתזרים את שפכיה לאגם...).
"בלוודר" (Belvedere) היא מסעדה טובה ומיוחדת המשקיפה אל הטיילת. תוכלו למוצאה בקלות לפי הכרכרות הניצבות בחזית הגן היפה המקיף אותה. בצהריים סעדנו בצל העץ הענק המצל על הגן ואילו בערב הקריר העדפנו לשבת באחד החדרים הפנימיים, שלהפתעתנו התגלה כמוזיאון בזעיר אנפין, של תמונות משפחתיות ישנות, שעוני אורלוגין, כלי נגינה עתיקים וכיו"ב -; מאוספו הפרטי של בעל המסעדה.
כדאי לכם לחצות את המדרחוב ולהגיע לכיכר עם סימלה של העיר -; עץ דולב קשיש בן 700 שנה (!), הנתמך בקורות בטון המונעות את קריסתו.
לתחילת הכתבה
סיור באיזור העיר אוכריד - יום 2
את סיורנו מחוץ לעיר התחלנו באתר היפהפה של סט. נאום (St.Naum). האתר נמצא כ- 30 ק"מ מדרום לעיר, ליד הגבול האלבני. האתר כולל מנזר וכנסיה שבה נקבר הקדוש נאום במאה ה-10. המבנה הנוכחי נבנה במאה ה- 14 ועל קירותיו פרסקאות יפות וייחודיות בנושאיהן. הן מתעדות את מעברם של העמים הסלאביים לנצרות ומנציחות סצנות שונות מחיי הקהילה (כולל סצנת הוצאת דיבוק...). במיתחם המלון מסתובבים טווסים מרהיבים, הנחשבים במסורת הנוצרית לעופות קדושים. דמי הכניסה לכנסייה - 100 דינר (כ- 8 ¤) .
ליד המבנה השמור והמטופח תבחינו ב"חלקת אלוהים הקטנה" של מקדוניה: מדובר בנביעה של 15 מעיינות עיליים ו-30 מעיינות תת-מימיים המזינים את אגם אוכריד. מקור מי המעיינות באגם פרספה (Prespa Lake) הנמצא לא הרחק משם וגבוה בכ- 180 מ` מאגם אוכריד. אל תוותרו על השייט המהנה בסירת משוטים בין המעיינות, כדי שתוכלו להתרשם מקרוב מצלילות המים, מהצמחייה המגוונת ומבעלי החיים לאורך הנתיב. ניקולה השייט היה חביב וחייכן, אדיב ומלא רצון טוב, דובר אנגלית סבירה ואף פיטפט מעט בעברית... פרטיו: Nikola Pavleski, טלפון: 057 456 (070) 389+. עלות השייט: 100 דינרים לאיש, מינימום 300 לסירה. מומלץ ביותר!
תחנתנו הבאה: הפארק הלאומי של גאליצ`יצה (Galitchica National Park). אנו חצינו את הפארק בכביש הררי צר ומפותל, מדהים בנופיו, כשפנינו לעבר אגם פרספה (Prespa). לאורך הדרך מספר נקודות תצפית יפות, הן לעבר אגם אוכריד והן לעבר אגם פרספה. הפארק הוגדר ע"י אונסק"ו כאחד מאתרי הטבע החשובים בעולם. אגם פרספה, המחלק את מימיו בין מקדוניה, אלבניה ויוון, הוא הגבוה מבין אגמי הבלקן (כ- 850 מ` מעל פני הים). לאורך חופי האגם ניתן למצוא אתרי נופש נטושים וזנוחים, המעידים על עברו מפואר של האיזור מחד ועל הפוטנציאל התיירותי הלא מנוצל מאידך.
בדרכנו נכנסנו לכפר קורבינובו (Kurbinovo), למבט חפוז בפרסקאות מן המאה ה- 12, בכנסיית סט. ג`ורג`. הדרך חזרה לאוכריד עוברת דרך העיר רזן (Resen) שהייתה עיר מחוז בין המאות ה- 14 וה- 20 . לאורך הדרך נתקלנו במוכרות תות שדה, המתעקשות למכור יחד עם סלסלות התות גם תפוחונים זעירים, כתוספת פקאטין לריבת התות...
לתחילת הכתבה
הערים פרילפ וביטולה - יום 3
היום פנינו לכיוון צפון-מזרח, כשמטרתנו - עיר בשם פרילפ (Prilep). במרכז העיר מגדל שעון מרשים ולידו חורבות של שוק עם צריח של מסגד. המדרחוב אינו מרשים במיוחד אך פסלו של אלכסנדר מוקדון מזכיר לכולם על מי גאוותם של המקדונים (משני צידי הגבול...). בסמוך לעיר, וזו בעצם הסיבה העיקרית להגיע אליה, נמצאים מספר "מנזרים תלויים", הניצבים על צוקים מבודדים ומזכירים במעט את אלה של מטאורה ביוון. המנזר של המלאך מיכאל (St. Arhangel Mihail Monastery), הוא הקרוב ביותר לעיר. כנסיית המנזר, מטופחת וצנועה, כוללת מספר פרסקאות במצב טוב וספרי תפילה עתיקים ממאות קודמות. הנוף שנשקף מהחצר היפה, עטורת הוורדים והדליות, והשלווה השוררת בה, מעניקים חווייה מסוג אחר... מעל המנזר -; שרידי מצודת המלך מרקו (Markovi Kuli), שיסודותיה עוד בימי הרומאים, המשכה בתקופה הביזנטית ושרידיה הנוכחיים - מן המאה ה- 11.
משם המשכנו לביטולה (Bitola) -; העיר השנייה בגודלה במקדוניה. העיר בנויה על שרידיה של העיר היוונית-;רומית הרקאליה (Heraclea) והיא בעלת היסטוריה עשירה. בכיכר המרכזית של העיר משתרע פארק שבו כנסייה ומסגד. הפארק מוזנח למדי, המבנים נעולים ועל התייר המצוי להסתפק במראהו של מגדל השעון (המכונה "קונאק") ברחוב דימיטריה...
בעיר 2 צירים עיקריים: נהר הדרגור (Dragor) ומדרחוב המרשל טיטו. אם תשוטטו במדרחוב כשעיניכם מורמות -; תוכלו ליהנות ממראם של בתים משוחזרים רבים, המנציחים את תקופת זוהרה של העיר כעיר מחוז גדולה בעבר. לצידם, ניצבות גם חורבות, כאלה שכספי שיקומן אזלו...
ואי אפשר בלי הנקודה היהודית -; בעיר היתה קהילה יהודית גדולה, שראשוניה הגיעו אליה בעקבות הגירוש מספרד במאה ה- 15. עד למלחמת העולם השנייה, הקהילה (שנודעה גם בשם קהילת מונסטיר Monastir ומוזכרת בשם זה ב"עשו",ספרו של מאיר שלו), ידעה תקופות של שגשוג ופריחה. תושביה דיברו לאדינו ועסקו בסחר פרוות. הסיפור הטרגי על השמדתה של כל הקהילה במלחמת העולם השנייה, ידוע כיום למרבית תושבי העיר ושמענו אותו מפי כל תושב מקומי איתו שוחחנו. בתקופת מלחמת העולם השנייה היתה מקדוניה תחת שלטון בולגרי. בוריס השלישי, מלך בולגריה, כנראה מתוך רצון להגן על יהודי ארצו, הסגיר את יהודי ביטולה לידי הנאצים וכל 7000 בני הקהילה הושמדו בטרבלינקה. נותרו רק מתי מעט שהצליחו להצטרף לפרטיזנים. בית העלמין היהודי, שהיה פעיל בשנים 1497 -; 1929, שוקם בשנת 1998, אך כיום, 10 שנים אח"כ הוא נראה שומם, וקשה לראות אם בין עשבי הפרא הגבוהים נותרו בו בכלל מצבות. ישנן עדויות המוכיחות בעליל שחלק ממצבותיו שימשו בעבר לריצוף רחובות העיר. בחזיתו של בית הקברות, משני צידי שער הכניסה, ישנם שני חדרים (נעולים כמובן...), ריקים מכל חפץ ורהיט, ודרך חלונותיהם ניתן לראות מיקבץ דל של דיוקנאות ותמונות משפחתיות. עגום ומעציב.
בקצה המדרחוב נמצא המוזיאון המקומי. אנו התקשינו לאתר אותו בגלל סביבתו המוזנחת ועטורת הקוצים והעשב... במוזיאון אגף קטן המוקדש למקימה של טורקיה המודרנית, כמאל אתאטורק, שמוצא משפחתו ממקדוניה, והוא עצמו למד באקדמיה הצבאית שהייתה בעיר. מכיוון שהיינו המבקרים היחידים במוזיאון זכינו לליווי צמוד של העובד היחיד במוזיאון הדובר אנגלית. הוא היה חביב ביותר, נענה לכל בקשותינו, האריך בהסבריו וגילה התעניינות אמיתית בישראל. דמי כניסה למוזיאון -; 120 דינר (כ- 10 ¤).
השוק הפתוח של העיר, במקביל לנהר, הוא חוויה תיירותית. תמהיל סימפטי וצבעוני של מראות, ריחות וצלילים. בחנות המזכרות (היחידה שיש אליה שילוט באנגלית), תפגשו מוכר נחמד שביקש במבוכה ללמוד מאיתנו ברכות ומשפטי מפתח בעברית. דווחו לנו אם הצלחנו במשימתנו... הבזאר המקורה איכזב מאד -; אוסף סתמי של חנויות מאובקות וחסרות כל עניין. אל תשקיעו דקה מיותרת בכניסה אליו.
לתחילת הכתבה
צפונה אל העיר סטרוגה והאיזור - יום 4
גם היום פנינו לכיוון צפון, והפעם - הפארק הלאומי מאברובו (Mavrovo National Park). הפארק משתרע על רכס הרים שגובהו למעלה מ -;2764 מטרים, כולו ירוק, אך נודה על האמת, לא עורר בנו התעניינות רבה (ויסלחו לנו הבוטניקאים המקומיים), למרות שיש בו כאלף סוגים של עצים וצמחים, עשרים וחמישה מהם אנדמיים. במרכזו של הפארק נכרה אגם מלאכותי, המהווה מקור אנרגיה לתעשיית החשמל במקדוניה. האגם היה יבש בחלקו, מוקף בצמחי גומא וסוף גבוהים וצפופים, ורואים שידע ימים טובים מאלה. ההרים בפארק משמשים בחורף כאתרי סקי ואכן, חלפנו על פני כפרי נופש רבים, הנראים בקיץ ככפרי רפאים.
המשכנו בדרך צרה והררית, אך מיוחדת בנופיה הפראיים, לכפר גאליצ`ניק (Galicnik), הנמצא במרחק של כ- 15 ק"מ מן הכפר מאברובו. כפר שכוח אל זה מפורסם בטקס הנישואין ההמוני שנערך בו מדי שנה בחודש יולי, אך הוא מאכזב למדי מחוץ למועד זה. בשאר ימות השנה על התיירים להסתפק בנוף המרהיב הנשקף ממנו.
את דרכנו המשכנו בדרך נופית לאורך נהר רדיקה Radika. אתר מיוחד בנתיב זה הוא מנזר יוחנן (המטביל) ביגורסקי (Monastery of St. John Bigorski). המנזר נבנה במאה ה- 11, בנקודה שבה התחולל נס האיקונין של יוחנן המטביל. במאה ה -; 16 הוא נהרס כולו בידי העות`מנים, למעט מבנה הכנסייה העתיקה. המבנה הנוכחי, מהמאה ה- 18, בנוי מקורות עץ ואבני טרברטין, ועיקר יופיו בציורי הקיר המרשימים שבחזיתו, ובקירותיו הפנימיים המחופים באיקונות עץ נדירות באיכותן. ה"איקונוסטאזיס" מגולף ומעוטר וכולל כ- 200 דמויות וכ- 500 בעלי חיים. בכנסייה נמצא אחד האיקונות העתיקים ביותר בבלקן, אם לא העתיק ביותר, והמקומיים מייחסים לו כוח מיסטי על אנושי. נוף פנורמי מרהיב מקיף את המינזר ומקנה אווירת שלווה ורוגע (דמי כניסה לתיירים: 120 דינר, שהם כ- 10 ¤).
בדרך דרומה ניתן להיכנס לכפר ווצ`אני (Vevchani) המפורסם במעיינות המים המינרליים שבו. בכפר "תערוכה פתוחה" הכוללת בתים של בעלי מקצועות שונים. למרות הכתוב באתר התיירות של מקדוניה, לא התרשמנו מהארכיטקטורה המיוחדת של הכפר...
על גדתו הצפונית של אגם אוכריד נמצאת העיר סטרוגה (Struga). את העיר חוצה הנהר דרין (Drin), שבניגוד למקובל, אינו נשפך לאגם אוכריד אלא דווקא מושך את מימיו ממנו. סכירת מי האגם, בכניסתם לנהר, נעשית בדרך קצת פרימיטיבית... מאד התאכזבנו מרמת העזובה ומההזנחה של שכיות החמדה של העיר. הפארק מלוכלך, המדרחוב עלוב, הפסלים שבורים, המזרקות יבשות, בקיצור -; עיר עם פוטנציאל תיירותי אדיר שרחוק מאד ממימושו. חבל.
מיצאו לכם בית קפה מוצל לאורך גדת הנהר, צפו בדייגים שעל הגשר ובעוברים והשבים החוצים אותו, והתענגו על גלידה טובה ועל השלווה שמסביב. בישיבתנו בבית הקפה התברר לנו שהעיר נחשבת למרכז הרוחני של מקדוניה . מדי שנה נערך בה פסטיבל שירה בינלאומי, אליו מגיעים משוררים מכל רחבי תבל. כשחזרנו הביתה חיפשנו מידע נוסף עליו ונודע לנו שיהודה עמיחי קיבל במסגרתו את פרס "עלה הדפנה", על מפעל חייו בתחום השירה וגם רוני סומק זכה בו בפרס ראשון. גאווה ישראלית!!
מדרום מערב לסטרוגה, בדרך אל הגבול האלבני, נמצא כפר הדייגים רדוזדה (Radozda). צמוד לחוף העשיר בצמחיה ובעופות מים יש מספר מסעדות דגים ,עם כסאות קש ושמשיות צבעוניות, אך הכפר עצמו -; שגם בו מספר לא מבוטל של כנסיות ומינזרים - מוזנח ולא מטופח.
בכך הסתיים טיולנו הקצר במקדוניה. טיול המשלב טבע, דת, היסטוריה וארכיאולוגיה. אנו מאד נהנינו, אך ממליצים לטייל במקדוניה רק אם טיילתם כבר בסלובניה, בקרואטיה ובמונטנגרו. לטעמנו, לארצות אלה ערך מוסף גדול יותר לתייר הממוצע.
לתחילת הכתבה
מספר טיפים למבקרים
- אין צורך באשרת כניסה אך תהליך ביקורת הגבולות - 2 עמדות בידוק בלבד - הוא ארוך ומייגע ומתרחש באולם לא ממוזג ולא מאוורר. התאזרו בסבלנות ובשתייה.
- אנו התארחנו במלון מדרום לעיר אוכריד. אנו ממליצים שתבחרו מלון הממוקם ממש בטיילת, במרכז העיר, כדי ליהנות מחיי הלילה.
- אנו ממליצים שבבניית המסלול תיעזרו באתרים: www.exploringmacedonia.com ו- www.ohrid.org.mk וכן בערכים רלוונטיים בויקיפדיה .
דרך צלחה !
לתחילת הכתבה
