צפון ספרד - מחבל הבסקים עד גליסיה

נקודת המוצא - ברצלונה

יצאנו לטיול של 17 יום בספרד, כאשר שבוע מתוכו היה בברצלונה, חמישה ימים בהתחלה ויומיים בסוף, והשאר בצפון-מערב המדינה. במהלך השהייה בעיר ביקרנו בכל האתרים המוכרים ועשינו כמובן קניות בברצלונה ועל כך לא ארחיב. יחד עם זאת, עלי לציין שביומיים הראשונים בעיר טיילנו בעזרת אוטובוס התיירים. ואני חושבת שזו אפשרות נוחה לאנשים מבוגרים, שמתעייפים מהר מהליכה - ירדנו באחת האטרקציות ולאחר מכן עלינו שוב על האוטובוס למנוחה קלה בדרך ליעד הבא. כאן תוכלו להזמין כרטיס מראש >>

 הדעות חלוקות לגבי השהות ברובע הגותי ומידת הנעימות בו בשעות הלילה. בימים בהם היינו, התקיים פסטיבל המרסה (Merce), חגיגות לכבוד פטרונית העיר. בימים האלה הרחובות היו הומי אדם וביום החג (24 בספטמבר) התקיימה תהלוכת בובות ענק מתחת לחלון הדירה, זו אולי הסיבה שלא מצאתי את האזור בעייתי או מפחיד. ביומיים האחרונים התגוררנו בהוסטל סמוך לפלאסה אספנייה (Plaza Espana), אין ספק שהאזור הזה מחוויר לעומת הרובע הגותי מבחינת עניין ואווירה.

מוזיאון הגוגנהיים בבילבאו

מברצלונה לקחנו טיסת פנים לעיר בילבאו (Bilbao), תחנתנו הראשונה באזור חבל הבסקים (היעזרו בסימונים על גבי מפת ספרד). משך הטיסה כשעה. שדה התעופה של בילבאו קטן, בדוכן המידע לתיירים אפשר לקחת את מפת העיר ומחוצה לו אפשר לקחת אוטובוס שיקח אתכם אל מרכז העיר. האוטובוס יוצא מדי חצי שעה והוא האפשרות המשתלמת ביותר ומחיר נסיעה בו הוא 2 אירו. אנחנו ירדנו בתחנה השנייה של האוטובוס תחנת Plaza Moyua וצעדנו על רחוב הקניות של בילבאו Gran Via Don Diego Lopez de Haro עד שהגענו לרחוב Amistad, בו היה ההוסטל שלנו, הוסטל בגוניה (Begoña), שהיה בסיסי, אבל מספק (אתר: www.hostalbegonabilbao.com). מיד לאחר שהתמקמנו, יצאנו לכיוון מוזיאון הגוגנהיים (www.guggenheim-bilbao.es), האטרקציה המרכזית ואפשר לומר היחידה בבילבאו.

צעדנו ברגל כחצי שעה לאורך הנהר החוצה את העיר על טיילת נעימה. המוזיאון עצמו מעניין מאוד, מעבר למבנה המדהים עשוי הטיטניום, שעוצב על ידי האדריכל היהודי פרנק גרי. כשהיינו, רק שתי קומות מתוך השלוש היו פתוחות, אך המיצגים היו מרתקים וכך גם התערוכות הקבועות. כרטיס הכניסה עולה 13 אירו והוא כולל מדריך שמע (Audioguide), יש הנחה לגימלאים ולסטודנטים בהצגת תעודה. בצידו האחד של המוזיאון ניצב הכלב הפורח, פסל ענק בצורת כלב העשוי כולו מפרחים צבעוניים ובצידו האחר ניצב פסל בצורת עכביש. מומלץ להמנע מלשבת בבית הקפה של המוזיאון, המחירים יקרים והשירות לא אדיב.

 לאחר הביקור לקחנו טראם בחזרה למלון. חשוב לדעת, שיש להחתים את הכרטיס לפני העלייה לרכבת, אנחנו לא ידענו והכרטיסן שעלה באחת הנסיעות אמר לנו שהקנס על כך הוא 20 אירו. מכיוון שהיינו כבר בדרך לסן סבסטיאן עם כל המזוודות הוא ויתר לנו. לקבוצה של ארבעה מומלץ לקנות את הכרטיס הקבוצתי שעולה חמישה אירו ויוצא זול יותר מקניית כרטיסים בודדים. כאמור, הגענו לעיר ביום ראשון והכל היה סגור. הסתובבנו קצת בעיר העתיקה, הרחובות היו ריקים מאדם ואי אפשר להגיד שנהנינו יותר מדי.

יופי ויוקרה בסן סבסטיאן

למחרת, נסענו עם הטראם עד לתחנת האוטובוסים של העיר (Termibús) ומשם לקחנו אוטובוס לעיר סן סבסטיאן (San Sebastian). משך הנסיעה הוא 70 דקות והעלות היא עשרה אירו לכרטיס. העדפנו לנסוע באוטובוס, שכן נסיעה ברכבת אורכת שעתיים וחצי. מהתחנה הסופית של האוטובוס עלינו על קו 28 שלקח אותנו אל פנסיון Regil ברחוב Easo. מצאתי על הפנסיון המלצות חמות באינטרנט, אך למרות זאת, ההמלצה שלי היא מסוייגת. הזמנו שני חדרים בפנסיון, אחד מהם היה מרווח ונעים והשני היה קטן כמו צינוק. בעל הפנסיון היה נחמד, אך אמר שאין חדר פנוי אליו נוכל לעבור. מבחינת מיקום, הוא נמצא בסמוך לחוף לה קונצ'ה (La Concha) המקסים של העיר, מהנמל ומהעיר העתיקה. התארגנו בחדרים ויצאנו לסיבוב.

צעדנו לאורך הטיילת היפה של העיר והגענו עד לעיר העתיקה, שמשופעת בסמטאות צרות, מסעדות וחנויות. רחוב מאיור (Mayor) תחום בקצהו האחד בכנסיית סנטה מריה היפה ומקצהו האחר נשקף מראה כנסיית "הרועה הטוב" (Buen Pastor). רחוב Fermin Calbeton הוא רחוב הבארים של סן סבסטיאן ואחד אחרי השני ניצבים בו ברים, שמתמלאים בשעות הערב בצעירי המקום. Plaza de La Constitucion היא הכיכר המרכזית של העיר, פחות מרשימה מהרושם שנוצר לה, אך פרט מעניין בה הוא המספרים שניצבים מעל דלתות בדירות שמקיפות את הכיכר. בימים עברו שימשה הכיכר כזירת מלחמות שוורים וכל מי שגר מסביב לכיכר התחייב להפוך את מרפסתו למקום תצפית על הזירה. כך, מי שגר מסביב לכיכר היו בעלי הבית, אך לא בעל המרפסת…

משם, חזרנו שוב לאורך הטיילת של חוף לה קונצ'ה, החוף המרכזי של סן סבסטיאן. מדי ערב אפשר לראות את תהליך ניקיון החוף, מאיסוף האצות שמצטברות עליו, ועד השלב שבו הוא נותר נקי וחלק. מומלץ לשבת על אחד הספסלים בטיילת ולבהות בעוברים ושבים... אני מצאתי את האנשים ובעיקר את נשות העיר אלגנטיות ומטופחות ובכלל, לדעתי, האווירה בעיר מדיפה ניחוח יוקרתי. מהחוף אפשר לצעוד על Avenida de La Libertad ולהגיע אל Paseo de Salamanca, ממנה תוכלו להשקיף על משכן הקונגרסים היפה של העיר, שנבנה על ידי האדריכל מונאו ובערב הוא מואר היטב. חציית גשר סוריולה (Zurriola) מובילה אל רובע גרוס (Gros) של העיר, אליו לא הגענו.

סן סבסטיאן ידועה כמרכז הקולינארי הטוב ביותר בספרד ובצדק, יש בה שפע של מסעדות פינצ'וס (הטאפאס המקומי), בהן תמצאו שורות ארוכות של פינצ'וס מפתים ומעוררי תיאבון. חובה לנסות לפחות כמה מהם, גם המחירים זולים וההנאה מובטחת. בנוסף לפינצ'וס, אסור לוותר על הקינוחים של סן סבסטיאן. העוגות הטובות ביותר שטעמתי בספרד היו בסן סבסטיאן - עוגות שקדים, מרציפן ומה לא. אנחנו מצאנו את קונדיטוריית Izar בהתחלת רחוב מאיור וחזרנו לשם פעמיים בגלל העוגות האלוהיות, לא פחות, שאכלנו שם.

ביום השני עלינו לתצפית ממרומי הר איגולדו (Monte Igeldo). צעדנו ברגל עד לתחנת הפוניקולר שבקצה בחוף. קנינו כרטיס (נסיעה הלוך-חזור בפוניקולר עולה 3.15 אירו) ואחרי נסיעה של כמה דקות הגענו אל ראש ההר, ממנו נשקפת תצפית מרהיבה על חוף הים והאוקיינוס. מכאן אפשר לראות את צורת הצדפה על שמה קרוי החוף. למעלה יש דוכנים לממכר אוכל ושתייה ולונה פארק קטן, שהיה סגור כשהגענו. הסתובבנו למעלה כחצי שעה וחזרנו למטה. לפני שעשינו את דרכנו חזרה לעיר העתיקה עצרנו בפסל "מסרק הרוחות" (Peine del Viento), אותו יצר האומן אדוארדו צ'ילידה (Chillida), שפסל נוסף שלו ניצב בעיר גרניקה אליה נגיע בהמשך.

בנמל יש כמה מסעדות דגים בהם אפשר לאכול ארוחה משגעת של דגים טריים טריים, יחד עם זאת, חשוב מאוד לשים לב לחשבון שמקבלים. סועד שישב לידנו קיבל חשבון שגוי ועורר בכך את תשומת ליבנו. כשהגיע החשבון שלנו, לא הופתענו לגלות שגם אותנו ניסו לרמות עם מחיר גבוה מזה אותו היינו אמורות לשלם, אז חשוב לפקוח עיניים. מכיוון, שכאמור, אנחנו לא אוכלים לא כשר, לא היתה לנו ההזדמנות להתענג על הפינצ'וס המקומיים, אבל באחד הברים קלט את מבטי פינצ'וס של גבינת עיזים המונחת על צנים ומעליה שכבה של ריבת אפרסקים או עגבניות. התפתיתי ואכלתי ומיד אחרי הזמינו שאר הבנות את הפינצ'וס הכשר היחידי שיכולנו למצוא שם וזה היה אחד המעדנים שייזכרו לעד מהטיול הזה.

לסן סבסטיאן הקדשנו שני לילות ולדעתי זה המינימום שצריך להקדיש לעיר היפה, שותפותיי למסע אמרו שהיו יכולות לבלות שבוע שלם כאן בקלות ואני מצטרפת אליהן.

הפתעה לא צפויה בגרניקה

בסן סבסטיאן שכרנו רכב ויצאנו לדרך בכיוון מערבה, נסענו לאורך החוף הבסקי. עצרנו בעיירה גטריה (Getaria) ומפאת חוסר זמן, לא עצרנו בעיירות דייגים נוספות. הנוף בדרך יפה וכולל את האוקיינוס רחב הידיים וצוקי ענק המשתפלים לים. אחר הצהריים הגענו לעיר גרניקה (Guernica) ובשל השעה המאוחרת נשארנו לישון בה, למרות שלא זה היה התכנון. עצרנו במרכז המטיילים בעיר, שברחוב Artekalea Kalea והבחורה שם הפנתה אותנו להוסטל Boliña, שנמצא ממש מאחור. המחיר היה 40 יורו ללילה, כולל ארוחות בוקר (קפה, ריבות ופרוסות בגט בלבד) והחדר היה נעים ונקי. המקום מומלץ גם בספרו של זאב יפת "פספורט".

גרניקה הפתיעה אותי לטובה. רציתי לבקר בה בשל ההיסטוריה שלה. עיר זו הופצצה על ידי הגרמנים במהלך מלחמת האזרחים בספרד, באישורו ובעידודו של פרנקו, שתיעב את הלאומנות הבסקית, אך לא תכננתי להשאר ללון בה. ביום בו הגענו, צעדנו לכיוון העץ המפורסם של גרניקה, למרגלותיו נהגו להשבע מנהיגי החבל באופן מסורתי. העץ העתיק ניצב בחצר ה-Casa de Juntas, המשמש כבית הממשל הבסקי. סמוך לשם נמצא פארק עמי אירופה (Parque de los pueblos de Europa), שמשמש מקום מפגש לצעירים מקומיים והעצים הסבוכים שלו משרים אווירה מסתורית ונעימה. לא הרחק משם ניצבים פסליהם המרשימים של הנרי מור ואדוארדו צ'ילידה (אותו הכרנו בסן סבסטיאן).

משם, צעדנו ברגל לרחוב בו ניצבת מוזאיקה, שהיא רפרודוקציה של ציור הגרניקה המפורסם של פיקאסו. היצירה המקורית ניצבת במוזיאון ריינה סופיה במדריד. אתר נוסף, בו לא הספקנו לבקר, הוא מוזיאון השלום של גרניקה (Museo de la Paz), שניצב מול מרכז המטיילים של העיר. לגבי חנייה בעיר, יש מגרשי חנייה ביציאה מהעיר בהם ניתן לחנות ללא תשלום. מרחק ההליכה מהמרכז ברגל הוא כרבע שעה.

חזרה לימי הביניים בסנטייאנה דל מאר

בשעות הבוקר המוקדמות יצאנו לדרך ועלינו על הדרך המהירה ישירות לסנטייאנה דל מאר (Santillana del Mar), השייכת לחבל קנטבריה (Cantabria). חלפנו על פני העיר הגדולה סנטאנדר (Santander) והגענו אל עיירת ימי ביניים עם רחובות מרוצפים באבן ושלווה כפרית. רבים המליצו על המקום ואכן, זהו בהחלט מקום שווה לביקור של כמה שעות. רבים ממליצים להשאר ללון בעיירה אבל אנחנו העדפנו לטייל בה שעתיים-שלוש ולהמשיך הלאה לכיוון היעד הבא - פיקוס דה אירופה (Picos de Europa). חנינו בכניסה לעיירה וצעדנו אל סבך הסמטאות.

 מומלץ לבקר במוזיאון האינקוויזיציה במקום, מוצגים שם כלי עינויים ששימשו את אנשי האינקוויזיציה לעינוי והשפלת כל מי שנתפס על ידם. המוצגים מרתקים, אבל בהחלט מזעזעים ויתכן שהוא לא מתאים לכל אחד. בצהרים עצרנו במסעדת La Villa והזמנו את תפריט היום (Menu del Dia), שכלל דג סלמון א-לה פלנצ'ה שהיה עשוי בצורה נפלאה. מומלץ.

טבע מושלם בפיקוס דה אירופה

מסנטייאנה דל מאר יצאנו לדרך לכיוון פיקוס דה אירופה. בדרך אפשר לעצור בעיירה קומייאס (Comillas), בה ניצב מבנה נוסף של האדריכל גאודי, אך בשל מחסור בזמן נאלצנו לוותר. התחברנו לכביש 621 שהפך עם הכניסה לאזור הפיקוס, סמוך לישוב La Hermida, לצר ומתפתל. הנסיעה בו היתה מעט מלחיצה, לא עליתי על 30 קמ"ש לדעתי, אך למזלי, לא נסעו בכביש רכבים רבים וגם בנתיב הנגדי כמעט ולא היתה תנועה. התכווננו להגיע עד ליישוב Fuente de, בו התכווננו לשהות בפאראדור, אך בשל הדרך המעייפת והנסיעה הארוכה החלטנו לעצור בעיירה פוטס (Potes), שהיתה הראשונה אליה הגענו.

 במבט ראשון, היא נראתה כמו עיירה שוממת ולא מעניינת, אבל אחרי שחנינו במגרש החנייה הגדול והחינמי של העיירה ומצאנו מקום לינה, גילינו שמדובר בפנינה. עוד בגרניקה נתנו לה חוברת ובה מקומות לינה מומלצים בחבל קנטבריה. בדקתי וראיתי תמונה של מקום שנקרא קאסה קאיו (Casa Cayo). הגענו לשם וגילינו הוסטל מושלם - נקי ומטופח עם חדרים יפהפיים, שנשתמרו בהם מעט מיסודותיו העתיקים של הבניין. הנוף מהחדר שלנו היה עוצר נשימה והשקיף אל הנחל שזורם במרכז העיירה ואל רכס ההרים המשוניים של הפארק הלאומי. והמחיר – רק 40 יורו ללילה (אתר: www.casacayo.com). ההוסטל נמצא במדרחוב קטן וקסום וממנו המשכנו לשוטט בסמטאות העיירה. בערב ישבנו בבר של ההוסטל שהיה נראה כמו המקום העסוק ביותר בעיירה.

 למחרת בבוקר יצאנו לדרך להמשך הטיול בפיקוס דה אירופה. ביום זה ידענו שנחזה בנופים היפים כל כך של האזור הזה. הנסיעה היא בכבישים צרים ומתפתלים, אך כולם באיכות טובה ונוחים מאוד לנהיגה. קיימת אפשרות לנסוע בכביש פחות פתלתל, אבל אז מפספסים את כל הנופים. אנחנו נסענו לפי המסלול המופיע בספר "פספורט" של זאב יפת, שהיה מצויין. יוצאים מפוטס על כביש 621 ובהמשך נוסעים על הכבישים 243, 244. הקטע אותו מכתיר יפת כקטע הדרך היפה ביותר במסלול הוא אכן מדהים.

ה-Desfiladero de Los Beyos הם עשרה קילומטרים בהם נוסעים בתוך נקיק, מוקפים בפסגות משוננות. הכבישים מפותלים וצרים, אך נוחים לנסיעה. חשוב לנסוע לאט ולהאט עוד יותר לפני כל עיקול, אין צורך לחוש אי נעימות מפני הנהגים האחרים. מעולם לא צפרו לנו, אלא המתינו בסבלנות ועקפו אותנו ברגע שתנאי הכביש אפשרו זאת.

 כחמש שעות לאחר שיצאנו מפוטס הגענו לקנגס דה אוניס (Cangas de Onis), שנחשבת ל"בירת" האזור ואני חייבת לציין, שלדעתי, פוטס הקטנה היתה הרבה יותר מרשימה ונעימה. חנינו במגרש חנייה חינמי מאחורי כיכר העירייה של העיר. בכיכר עצמה יש משרד מיוחד לתיירים, בו מסייעים במציאת מקום לינה בעיירה. אנחנו נכנסנו ומצאנו דרכם מקום לינה תמורת 43 יורו, כולל ארוחת בוקר במלון Eladia, שנמצא ממש ממול.

יצאנו להסתובב בעיירה שהאתר העיקרי בה הוא הגשר הרומי היפה שעליו תלוי צלב גדול. אפשר לטפס על הגשר ולזכות בנקודת מבט נאה על העיר והטבע המקיף אותה. צעדנו על הרחוב הראשי Avenida Covadonga וממנו הגענו אל חצר משחקים בה היו המוני ילדים, זה היה האזור החי היחיד בעיירה. משם המשכנו לסוּפר גדול, שנמצא ברחוב Avenida de Castilla לקניות ליום המחרת. סניף נוסף נמצא גם ברחוב של המלון.

חבל גליסיה - לוגו וסנטיאגו דה קומפוסטלה

למחרת, יצאנו צפונה על N625 לכיוון הכביש המהיר ומערבה לעבר חבל גליסיה (Galicia). נסענו זמן רב על הכביש המהיר A8 ופנינו שמאלה לכביש N640. בעיירה הקטנה מאירה (Meira) עצרנו להפסקת אוכל וקפה טעים בבית הקפה השכונתי. עצרנו ללילה בעיר לוגו (Lugo). זוהי עיר גדולה ויפה, שמוקפת בחומות רומיות שנשתמרו היטב. את האוטו חנינו מאחורי תחנת האוטובוסים של העיר, מחוץ לחומות. בסוף השבוע החנייה באזור המסומן בכחול היא חופשית.

פלאסה מאיור (Plaza Mayor) היא הכיכר המרכזית של העיר וסביבה יש מסעדות ומלונות. בסמוך נמצאת הקתדרלה הגדולה של העיר שהיתה בשיפוצים במהלך ביקורנו. אני ממליצה מאוד ללון במלון Méndez Núñez, זהו מלון ארבעה כוכבים במחיר סביר מאוד. לא ישנו בו כי לא היה מקום, אך אם לשפוט על פי הלובי הוא נראה מצויין. בנוסף, פקיד הקבלה יצא מגדרו על מנת לעזור לנו למצוא מקום לינה הגון (אתר: www.hotelmendeznunez.com). לבסוף, ישנו במלון Puerta de San Pedro נחמד וממוקם טוב.

 בערב יצאנו להסתובב בעיר והגענו אל רובע הבילויים של העיר, שנמצא ממש מאחורי הקתדרלה. היינו שם ביום שבת בערב והרחובות הצרים היו הומי אדם, ומלאים במסעדות וברים. אני מאוד נהניתי שם, היה טוב לחזור לאווירה עירונית אחרי הימים השקטים שעברו עלינו בטבע. עצרנו באחת המסעדות בעיר לארוחת ערב. דג הסלמון שהזמנו שם היה מאכזב. אם לא היינו שומרים על כשרות יתכן שהיינו מזמינים את מנת התמנון, שהיא הספציאליטה של העיר באחת הפולפריות (Pulperia – תמנוניה) של העיר.

 מלוגו המשכנו על N547 לכיוון סנטיאגו דה קומפוסטלה (Santiago de Compotela), העיר האחרונה במסענו. בחרנו בכביש הזה, מכיוון שזהו גם מסלול ההליכה של עולי הרגל הצליינים המגיעים לעיר הקדושה. ואכן, לאורך הדרך רואים תרמילאים צועדים עם מקלות הליכה ותיקים גדולים בהתאם לשילוט המורה על "הדרך של סנטיאגו" (Camino de Santiago).

המלון המצויין שלנו, Avenida, נמצא ממש מחוץ לחומות העיר העתיקה, במיקום מצויין (אתר: www.booking.com). חנינו ברחוב הצמוד למלון, ומכיוון שהיה מדובר בסוף שבוע, החנייה היתה חינמית. אחרי התארגנות מהירה יצאנו לשוטט בעיר. סמטאות העיר העתיקה מלאות בחנויות ובבתי קפה ומובילות אל הקתדרלה הענקית, האתר המרכזי של סנטיאגו ומושא צעידתם של מיליוני נוצרים.

אני באופן אישי, מצאתי את האזור שמסביב לקתדרלה ממסוחר מדי, האווירה הדתית אופפת את הכל, אבל הניחוח הוא מסחרי מדי. כיכר אוברדוירו (La Plaza del Obradoiro) שמול הקתדרלה יפה מאוד ובה ניצב גם המלון המפואר dos Reis Catolicos, שהוא הפאראדור של סנטיאגו. חדר עולה בסביבות 300 אירו ללילה, כולל ארוחת בוקר, למעוניינים. לפנות ערב קפצנו לפארק העירוני שנמצא ממש מחוץ לחומות, ממנו נשקף מראה יפה מאוד של הקתדרלה. ביום שהיינו שם היה יריד בינלאומי עם דוכנים בהם נמכרו מזכרות ממדינות שונות.

ביום השני החזרנו את הרכב בתחנת הרכבת של העיר וחזרנו ברגל אל המרכז. הסתובבנו בעיר עצמה ולא מצאנו משהו מעניין במיוחד, עלינו על אוטובוס ונסענו של הקניון Area Central, שהיה מאכזב. הדבר החיובי היחיד שמצאנו בו הוא סופרמרקט ענקי בו מצאנו שפע של מוצרים זולים וטובים. בקצה השני של העיר יש גם בית כלבו של קורטה אינגלז, אם אתם מחפשים מרכז קניות נוסף.

בסנטיאגו בילינו שני לילות וביום השלישי נסענו אל שדה התעופה. הזמנו דרך המלון מונית. מחיר הנסיעה הוא קבוע ועומד על 25 אירו. משם עלינו על טיסה בחזרה לברצלונה, בה בילינו יומיים נוספים, לפני שחזרנו הביתה. הפעם לנו באזור פלאסה אספנייה בהוסטל בחאר (Hostal Bejar) עליו אין לי המלצה מיוחדת, מלבד העובדה, שהיה קרוב לתחנת המטרו טרגונה ולמרכז הקניות ארנה. באופן אישי, העדפתי את מקום הלינה הקודם שלנו ברובע הגותי או את שכונת גרסיה החביבה, בה ביקרנו פעמיים.

את מקומות הלינה בערים הגדולות הזמנתי מראש מהארץ דרך האתר בוקינג ובפנייה ישירה למלונות. בפיקוס דה אירופה לא הזמנתי מקום, כי לא ידעתי היכן נלון, אך לא נתקלנו בבעייה במציאת מקום והמחירים היו זולים יותר מאלה בערים הגדולות.

לתחילת הכתבה