הקדמה
מרחוק זה נראה ממש כמו שכונת מגורים לכל דבר. בתי אבן צרים בני ארבע קומות מקורים גגות רעפים בתוך יער ירוק. רק כשמתקרבים סמוך מאוד למקום מתברר שזהו בית עלמין נוצרי. "כאשר נפטר בן משפחה" מספרת לי טינה היועצת שלי לענייני אורחות חיים נוצריים בקטלוניה "שוכרת המשפחה מעין סוויטה במתחם בית הקברות שבחלקה האחד מוצב הארון ובו גופת המנוח ובחלקה השני יכולים בני המשפחה החפצים בכך להתייחד עם זכר יקירם או ידידים המבקשים לנחם את האבלים. ישנם כאלה המחליטים לקבל את פני המנחמים בביתם, במקרה כזה משאירים את גופת המנוח כשהיא שרועה על ערש הדווי, והמנחמים יכולים לבוא ולנשק את הנפטר, להיפרד ממנו, לשאת תפילה וכיו"ב."
מנהגי קבורה מקומיים
"רוב האנשים נקברים בארון," ממשיכה טינה "רק מעטים מבקשים לשרוף את גופתם. אם הנפטר היה איש דתי או מבקש לקיים טקס קבורה דתי חולף מסע ההלוויה דרך הכנסיה שם נושא הכומר תפילה לעילוי נשמתו. בבית הקברות לא מתקיים שום טקס דתי, אלא נוהל קבורה מקוצר בלבד. בני המשפחה והמלווים באים רק לוודא שעובדי בית הקברות עושים מלאכתם נאמנה".
"הנוצרים אינם נוהגים לשבת "שבעה" על מות יקירם. פעם בשנה ביום הפטירה מתקיימת אזכרה למנוח ואז נוהגים לרוב להיפגש בכנסיה ולהתפלל. פעם בשנה, ב"יום המתים" (Día de los Muertos) המצויין ב- 1 בנובמבר, למחרת "ליל כל הקדושים" נוהגים רבים לפקוד את בתי-הקברות, ביום זה מתמלאים יחידות הקבורה במשפחות ובזרי פרחים".
"עליה לבית הקברות?" חוזרת טינה על שאלתי כחוככת בדעתה אם היא אכן יורדת למלוא עומק המשמעות של המנהג היהודי. "לאו דוקא" היא קובעת "בכל אופן, לא כמנהג המוכתב על-ידי מסורות של דת. מי שרוצה, מגיע כמה פעמים בשנה, מתי שמתחשק לו כדי לנקות, להשקות את העציצים, לשים פרחים חדשים וכו`. אבל ידעת שיש בית קברות יהודי?" היא שואלת לפתע כמו במנותק מכל הקשר.
- "לא, לא ידעתי" אני משיב "אם כי, מצד שני, זה הגיוני. הרי הקהילה היהודית כאן מונה כ- 5000 איש ומטבע הדברים יש לידות ופטירות".
- "כן" אומרת טינה "יש בית קברות יהודי בקולסרולה וכן קיימות חלקות מיוחדות המוקצות לקבורת יהודיים בעוד שני בתי קברות. זה ב- Les Corts וזה ב- Sant Andreu ". ומציעה לקחת אותי במכוניתה לבקר בבית הקברות בקולסראלה.
בית העלמין מצוי בתוך חורשת אורן ובו כשלוש מאות מצבות אבן בוהקות בלבנן, מסודרות בשורות ונפרשות על פני חמישה מפלסים של הגבעה. השלט בכניסה מקושקש בגרפיטי והאותיות נמחקו מעט. השביל המוביל למקום מתפתל כ- 200 מטר עד הגיענו אל המצבות.
אנו מסיירים ביניהן, בוחנים את השמות: כהן, שטרן, בן-נעים, הורנשטיין, צרפתי ,רופא, ברזילי, טולדנו, בן-דיין, הופמן נחים להם בשלווה ברוח החרישית המפיגה מעט את להט הצהריים. על רוב המצבות ניתן להבחין במגן דוד, או באותיות בעברית המצינות את מקומות ותאריכי הלידה והפטירה בליווי ציטוט כלשהו מן המקרא, מספרי הנביאים או ממשלי. בבית הקברות נטמנו מתי הקהילה משנות השבעים והוא פעיל אף כיום. מצבות השיש הלבנות כמו משקיפות ממרום הגבעה לעבר עיירת העלמין שבעמק למטה. כמה סמלי, אני חושב, מהרהר במהות הקיום ובתפקידו אם ניתן לומר כך של העם היהודי המשקיף ממעל, אחראי אולי למעשיהם או למחדליהם של אלה הנחים בעמק.
תמונה שווה, ללא ספק, אלף מילים! והתמונה הזו של "בניין" קבורה ממחישה יותר מכל מילה כתובה כיצד נראים בתי הקברות בקטלוניה. מבנים בני ארבע קומות ובהם גומחות מסוגרות בשיש כשעליהן שמות הנפטרים ותאריכי הלידה והפטירה כמו גם כמה משפטים לזכר האם או האב הסב או הסבתא האהובים כל גומחה כזו מקושטת בפרחים על-פי-רוב מפלסטיק.
