הקדמה
אני מניח שלכל אחד ואחת מאיתנו, יש זיקה מסוימת לעברו היהודי בגולה הרחוקה, בין אם מדובר באירופה, אפריקה או אמריקה. סיורי שורשים הם לא דבר של מה בכך עבור מי שמתכוון לגלות עקבות משפחתיות, שרידי אינפורמציה אודות העיר בה נולדו הדורות הוותיקים שלנו שכבר פרשו לגן עדן. אבל כשמדובר בחיפוש שורשים של למעלה מ-500 שנה, הופכת משימת הבילוש לקשה עוד יותר, שלא לומר סיזיפית. הקשר ההגיוני והזיקה היהודית לקרובי משפחה שחיו לפני 500 שנה הינו משימה שאפתנית לחלוטין עבור כל הרפתקן, וכשמדובר בי הרי זה כפול ומכופל. כך מצאתי עצמי בטיולי האחרון, בספרד של חג הפסח, עולה לאוטובוס העירוני של אחת מחברות האוטובוסים של העיר מדריד, בדרכי לעיר טולדו, הבירה ההיסטורית היהודית והספרדית והמרכז הקאתולי הספרדי החשוב ביותר במדינה. (מרחק של 70 ק"מ מהבירה).
השמש האביבית שקידמה פניי בהגיעי לתחנת mendez alvaro, העלתה את מפלס האופטימיות שלי בדבר סיכויי לגלות שביב מידע אודות משפחות אבי ואימי (הקדומות) שהגיעו לבולגריה לאחר גירוש ספרד, כנראה בשנת 1492 כל אשר היה ברשותי לא היה יותר משמות המשפחה הקודמים שלנו, הבולטים בצליל ספרדי טהור ובעלי משמעות לא פחות. ברור היה לי שלא ניתן למצוא זכר ממשי ושריד אמיתי מתקופת "תור הזהב" של יהודי ספרד, שכן 500 שנה בהיסטוריה היהודית הקולקטיבית הם זמן רב מדי כדי שאוכל לאסוף עדויות ממקור שני או שלישי ואפילו לא חמישי. סיפורים ומנהגים עדיין קיימים במחוזות משפחתי, שפת הלאדינו (ספאניולית) עוד זכורה לי מעט מתקופת הסבים והסבתות שכבר אינם עוד, ישנם אולי עוד מספר מאכלים אופייניים, שירים...אך מפולקלור בלבד לא ניתן לערוך אילן יוחסין. למרות הגירוש שחל כאמור בשנת 1492 (השנה בה חשב קולומבוס שגילה את הודו, אך למעשה גילה את הרפובליקה הדומיניקנית) הרי שעדיין נותרו בעיר טולדו לפחות שליש מהיהודים (יש הגורסים שאף יותר מכך), אולם האחרונים נאלצו לוותר על זהותם היהודית, להתנצר או להטיף בגנות הדת היהודית. כך למעשה נוצרה לה קהילה חדשה של אנשים הידועים בכינוי: "אנוסי ספרד".
היסטוריה
רק כדי לסבר את האוזן, יש לומר שרוב היהודים שגורשו מקהילותיהם בספרד (ברצלונה, טולדו, קורדובה גרנדה, ליאון ומדריד) הגיעו למדינות שכנות או רחוקות יותר בעלות זיקה לנמלי הים. כך, תוכלו למשל לזהות את שרידי יהודי הגירוש במדינות כגון: הולנד, בולגריה, יגוסלביה, טורקיה, יוון, ואפילו בהמבורג אשר בגרמניה. כן ידועות קהילות קטנות נוספות באירופה האשכנזית, אך מדובר במספרים קטנים יותר. חשוב לציין, שרוב רובם של יהודי ספרד נכחדו בשלב מאוחר יותר בשואה, כך שלמעשה לא נשארו כמעט קהילות יהודיות ספרדיות. האוטובוס שהחל דרכו בנסיעה דרך עיירות הספר החובקות את הבירה מדריד, חשף בפני הנוסעים הרבים את מרחביו העצומים של אזור "קסטילייה-למאנשה", אחד מהגדולים שבחבלי ספרד. כפרים קטנים וצנועים נגלו לעיניי מימין ומשמאל, פונדקי דרכים שוממים ומפעלים של התעשיות החצי כבדות של ספרד (רוב התעשיות הכבדות שוכנות באזור קאטלוניה וחבל הבאסקים בצפון). במרחבים אלה נהג הסופר הנודע סרוואנטס לתאר את עלילותיו של דון קישוט דה- למאנשה, רוכב בגאווה כשסנצ`ו פנצ`ו מקרטע מאחוריו. לא, לא ראיתי זכר לאותן תחנות רוח אגדיות שבהן נלחם הגיבור הספרדי, אך המרחבים החצי צחיחים פתחו את שדה הראייה למרחקים. הטמפרטורות הקשות השוררות באזור, (40 מעלות חום בקיץ, ושלג בחורף) מקשות על גידול תוצרת חקלאית, אם כי היא קיימת. ככל שמתרחקים מהבירה, נגלים לעיני הנוסע מרחבים המזכירים במקצת את עמק יזרעאל שלנו. שכונות הלווין מתמעטות בנוף החקלאי, ולכל אורך כביש 401N כולו לא ראיתי עוד זכר ליישוב גדול או לתכנון אורבני.
חומת העיר
בכניסה לעיר טולדו יכולתי להבחין עוד מרחוק, בחומת העיר העתיקה, המקיפה את תוככי העיר העתיקה היושבת על גבעה. הכניסה דרך שער העיר עשוי להזכיר טיול בעיר העתיקה בירושלים. הרחוב המטפס לכיכר המרכזית נקרא las armas והוא אכן הביא אותי לבסוף לתחילתו של המדרחוב העתיק, בכיכר zocodover. אני חייב לציין כי השוטטות בסמטאות העיר הייתה נעימה לחלוטין, ישנן חנויות לרוב ותיירים לא חסר. בדרך לבית הכנסת העתיק הגדול, המתפקד כמוזיאון כיום, הלכתי להנאתי ברחוב del angel, כאשר צדו עיני חנות בעלת כתוביות בעברית: "בית יעקב". המקום המעניין הזה, הוא חנות למוצרי תרבות, קודש ומסורת יהודית ספרדית. ספרים נדירים, ואפילו יין לקידוש מצאתי שם. את החנות הממוקמת בבית מס` 15 מנהלת משפחה של יהודים-אנוסים החיים בטולדו. מריה (בעלת שם נוצרי), קיבלה את פניי בברכת שלום בעברית ובחיוך רחב.
בית כנסת
רק שתי משפחות יהודיות מקוריות חיות כיום בעיר טולדו, עיר שידעה ימים טובים יותר בכל האמור לקהילה היהודית. אין כיום אפילו מניין אחד בעיר, ולפיכך שמחה מריה לבואו של כוח עזר יהודי נוסף. דויד הצעיר, ילד חביב לפני בר המצווה עובד אף הוא בחנות ואף הפגין בפניי יכולת דיבור מרשימה בשפה העברית. בעלה של מריה, הוא חוקר תרבות ספרד, ובין השאר רשאי ע"פ החוק הספרדי לעיין במסמכים עתיקים, גנזך הממלכה וכו` על מנת לבדוק ולגלות פרטים אודות עברן ושורשיהן של משפחות יהודיות שחיו בספרד העתיקה. חשוב לציין כי לא כל אדם יכול לעיין במסמכים הללו, ולפיכך מציעים בני הזוג את סיועם לכל מי שירצה לחקור אודות שורשיו הספרדים, וזאת עקב גישתם לארכיון הספרדי. גם לי הצליחו השניים לעזור כשמצאו באחד מהספרים שברשותם את שם משפחת אבי בספרד, עיסוקה של המשפחה ואת אשר ארע לה בימי הגירוש. מרוגש לחלוטין מהארוע ומהמידע שברשותי צעדתי עוד כברת דרך לבית הכנסת הספרדי el transito המשמש כיום כמוזיאון.
בית הכנסת שפעל בין השנים 1357-1336, שבין מקימיו נמנה גם רבי שמואל הלוי, נמסר ע"י פרננדו ואיזבל מלכי ספרד של העת העתיקה למסדר הצבאי קלטרבה. המקום שימש כבית חולים, ובמאה ה 16 הוסב לכנסייה (כנסיית בניטו). רק במאה ה 17 נקרא "טרנסיטו" (מעבר הבתולה). בתקופת שלטונו של נפוליאון ובית המלוכה הבורבוני, שימש המקום מפקדה צבאית, עד אשר בשנת 1877 הוכרז המקום כאתר לאומי. כל המורשת היהודית הספרדית מוצגת בבית הכנסת ואף ניתן ללמוד על משמעות סימני האלפא ביתא העבריות. כלי קדושה יהודים וספרים מוצגים לעיני כל ומי שיודע מעט "לאדינו" יוכל להאזין לתפילות יהודיות ספרדיות הבוקעות ממקלט ישן. 500 שנה עברו חלפו להם, אבל המסקנה שלי מאותו היום היא, שאפילו חצי מילניום אינו יכול לעמוד בפניו של בחור בן 30 שרוצה להריץ את סרטי הזמן לאחור. * פרטי זיהוי לבית הכנסת: בית יעקב, רחוב angel 15, טולדו , טלפון: 925216454 www.casadejacob.com
