אוסטריה - טיול לשניים בטירול

 הקדמה

אזור הטירול (ואזור העיר זלצבורג) בחלקה המערבי של אוסטריה, בסמוך לגבולות שוויץ, איטליה, גרמניה וליכטנשטיין, הוא אזור פראי ברובו, מתוייר בכבדות בעונות מסוימות ומציע שפע של אטרקציות לכל חובב טובע, ספורט, אומנות או סתם כל אחד אשר זקוק למעט התרגעות מתלאות השגרה. עיירות קטנות, תרבות והיסטוריה, הרים מושלגים ועמקים מוריקים, את כולם אפשר למצוא בלב ליבה של אירופה, באחד האזורים המרתקים אשר יש להכיר.

 אציע כאן מסלול טיול אשר אמור למצות את חווית הטירול. שבוע מלא עשוי להספיק על מנת לראות את אתרי החובה בטירול, ייתכן שניתן להספיק גם במעט פחות. אם זמנכם בידכם וברצונכם להעמיק ולהעשיר את החוויה הטירולית, אוכל להציע סטיות קלות מן המסלול המרכזי ואתרים אשר יפה לראות, אך לאו דווקא חובה. כך או כך, אפילו שיטת ה"סמוך" הישראלית תעבוד בטירול, כי לא באמת חשוב היכן נמצאים, וגם אם טעיתם בדרך, עדיין מובטחת לכם דרך יפה. אנחנו טיילנו כ-11 ימים, לא חייבים לעבור בכל הנקודות, או לאו דווקא להקדיש להן את מלוא הזמן המוצע.

לתחילת הכתבה

מינכן ודכאו

נחיתת בוקר בשדה התעופה במינכן, הקרובה מאד לגבול האוסטרי ולטירול. השדה גדול מאוד, ואולי זו רק העובדה שישראלים נוחתים במקום מבודד גורמת לו להיראות גדול? השילוט בשדה לא נוח (לפחות לאלו המחפשים את דרכם אל עמדות השכרת הרכב) ולעיתים צריך להיעזר באנשים טובים באמצע הדרך. בקיצור, קחו את הזמן ואל תיכנעו לגחלי העצבים הלוחשות...

 אני ממליץ להתחיל את הטיול באתר מחנה הריכוז "דכאו", ראשון המחנות לפעול באירופה, כבר בשנת 1933 (מדהים לחשוב על כך). המחנה מרוחק רק 20 דקות ממינכן, והוא בנוי כיום כמוזיאון. המחנה סטרילי, אינו משרה אווירה אשר מבחינתי הנה "נכונה" (בהיעדר מילים אחרות), אולם החוויה חזקה מספיק, ראויה לזיכרון ולהתייחסות ולעיתים בכלל שווה רק להגיע כדי להיתקל בשלט "מק`דונלד -; דכאו", בדרך למחנה, והאפקט כבר נעשה.

 מאתר מחנה הריכוז אני ממליץ לעלות על האוטובנד הגרמני המהולל- A-96, ולנהוג בו למשך כשעתיים וחצי משעממות למדי עד לאגם קונסטנץ, במפגש הגבולות בין גרמניה, שוויץ ואוסטריה. זו דרך נטולת השראה, מישורית ברובה ולעיתים אפילו מרגיזה, אך היא תחסוך לנו את הצורך לחזור פעמיים על אותה הדרך מאוחר יותר, כאשר ניסע בדרכים ההרריות והיפות. ובכלל, לא רע לסיים את היום הראשון על שפת האגם היפה, בהנחה כמובן שמזג האוויר ירשה זאת. רק קחו בחשבון שבאזור הזה יש בעיית צימרים קלה (שאינה קיימת בשאר איזורי הטירול), לכן כדאי לשקול להזמין מראש חדר ללילה הראשון בעיירה לינדאו הגרמנית או בברגץ האוסטרית (רחוקות כ- 10 דקות נסיעה, על שפת האגם, זו מזו). אחר כך כבר תסתדרו יופי-יופי לבד.

לתחילת הכתבה

אגם קונסטנץ, פלדקירך ולנדק

מאגם קונסטנץ אני ממליץ לעלות על דרך אשר אינה אוטוסטרדה (ככלל, איני רואה צורך לעלות ולו פעם אחת על אוטוסטרדות באוסטריה, למעט אם יש בעיות על הכביש, כגון עבודות בכביש או חסימות אחרות), כל הדרך עד לעיירה לנדק (Landeck). זו הפעם הראשונה בה אנו נכנסים סוף סוף אל תוך האלפים האוסטריים. בדרך נחלוף על פני פלדקירך, אשר יש בה מה לראות, אך יש הרבה יותר מה לראות בהמשך הדרך.

 לאחר שנחלוף על פני עוד עיירה קטנה, בלודנז, נעלה עד הדרך הצדדית אשר חולפת במקביל לאוטוסטרדה, עד לעיירה סט. אנטון. דרך זו עוברת במעבר ההרים הראשון במסלולנו, הארלברג פס (Arlberg pass), אשר אם יהיה פתוח יספק חווית שלגים ראשונה ויפה. סט אנטון, בקצה הדרך ההררית, הינה עיירה קטנה ומקסימה, אשר מכוונת רובה ככולה לתיירות סקי. בקיץ היא טובה לסיבוב קצר במרכזה הקטן והחמוד, לארוחה חמה ואולי ללינה, אם תחפצו בכך.

 אנחנו התמקמנו בלילה בעיירה קטנה מעל לעיירת המחוז לנדק. ככלל, מומלץ לטפס קצת מעל לעיירות המצויות בעמקים, על מנת לראות למרחק. זה תמיד יפה יותר. ניתן להתמקם בלנדק עצמה או, כאמור, באחת מן העיירות הצופות עליה מלמעלה.

לתחילת הכתבה

אינסברוק

הדרך מלנדק לאינסברוק יפהפיה. כאן אפשר באמת להירגע (אם לקחו לנו יום יומיים להיכנס סופית לאווירת הטיול), להאט מאד את קצב הנסיעה ופשוט ליהנות. אפשר לסטות מן הדרך הראשית בעיירה אוטס (Otz) אל כביש הררי בעמק צר הנמשך עד לגבול האיטלקי. לא חייבים להגיע עד איטליה, כל נקודה בדרך תתאים כדי להסתובב חזרה אל הכביש הראשי, אבל הנסיעה כאן שווה את השעה שעתיים של הסטייה מן הדרך הראשית.

 מתוך העיירה אוטס יוצאת דרך קטנה, כמעט שביל (ניתן לעבור עם רכב רגיל) אשר מגיעה אל אגם קטן ומסתורי בשם פיבורגסי (Piburgsee). האגם קטן ומוקף הרים ועצים אשר יחדיו משתקפים במים השקטים כדי לייצר אווירה קסומה ונפלאה. אם לא יורד גשם (או שלג), ניתן להגיע ברגל אל בית קפה קטן בצדו הרחוק של האגם (לכאן כבר לא יגיע רכב).

 העיר אינסברוק נחשבת למיוחדת והיחידה באירופה השוכנת בין הרים מושלגים הנצפים מן הרחוב הראשי. אכן, המראה משובב ויפה מאד, אך מעבר לכך אין למבקרים בה עניין רב, למעט אם הם עדיין מתרגשים מארמונות ומוזיאונים שאין בהם ייחוד רב או יופי שאינו מצוי בערי אירופה הגדולות האחרות. המלצתי היא לצאת מן העיר אל אחד הפרברים המזרחיים שלה ושם ללון, כדי לחסוך בעלויות העיר הגדולה, כדי ליהנות מן הפסגות המושלגות המקיפות כמעט 360 מעלות את העמק וכדי להקל על היציאה מן העיר בבוקר, לקראת המשך הטיול.

לתחילת הכתבה

ג`נבש ומיטרסיל

נסיעה, נחמדה, מאינסברוק לג`נבש (Jenbach). מעט צפונית ליישוב, אשר אין בו עניין מיוחד, נפרש האגם הארוך בטירול, 9 קילומטרים אורכו. יש דרך מסודרת המקיפה את האגם, ויש דרך קטנה מאד, לאו דווקא למכוניות, אשר נוסעת על שפת המים ממש. בסך הכל האגם יפה והסיור חביב, אך זהו סיבוב אשר אם הזמן דוחק ומחפשים משהו לוותר עליו, כאן אפשר להתפשר.

 מג`נבש יורדים בכביש הררי ויפה עד למפלי הקרימל האדירים. דרך מרשימה ביופיה, נטועה נופי בראשית וכפרים הרריים. תתפללו לעבור שם בזמן חג או פסטיבל, כיוון שאז הטירולים לבושים בבגדיהם המסורתיים, מקשטים את הפרות ומהלכים אתם על הדרכים ההרריות. מחזה הזוי ונפלא כאחד. לפני הקרימל תתבקשו לשלם, כביש הגישה אל המפלים הוא כביש אגרה.

המפלים מרשימים, אין צורך להרחיב. ניתן לבקר בהם תוך עצירה במספר תחנות בדרך, ממורד המפל, דרך נקודות עצירה בדרכו של המפל מגובה כמעט 400 מטר ועד סוף הדרך, כשלוש שעות הליכה סך הכל. אומרים שנקודת העצירה הראשונה היא היפה ביותר, אז אם כושרכם אינו מתיר לכם, ניתן להסתפק גם בזה.

 לנו בכפר מיטרסיל (כרגיל, מעט למעלה במעלה ההר), בכניסה למעברי ההרים הגדולים. עוד לפני השקיעה נסענו דרך קצרה למעבר ההרים פס ת`ורן (Pass Thurn), אשר מצדו הקרוב למיטרסיל מציג נוף אלפיני משובח, משופע פסגות מושלגות וכפרים קטנים באופק. אכן סיום הולם ליום גדוש נופים אלפיניים.

לתחילת הכתבה

צל אם זי

ביום אחד עברנו את מעבר ההרים המערבי, ממיטרסיל עד לינץ` (Lienz) ומלינץ` לצל אם זי (Zell am see), בדרך הגרוס גלוקנר המפורסמת. אנחנו עברנו בעיירה לינץ` ביום ראשון, בו היא למעשה כמו נטושה, אך אומרים שכאשר הכל חי, באמצע השבוע, העיר יפה ושווה ביקור.

מעבר ההרים ממיטרסיל ללינץ` נחשב לפחות אטרקטיבי מבין שלושת המעברים בהרים הגבוהים באוסטריה, אך הוא עדיין יפה ומרשים לכשעצמו, מעין פתיח יפה למה שעוד צפוי בגרוס גלוקנר. מחיר הכניסה לכביש כ- 10 יורו, וכדאי לקנות כרטיס משולב גם לגרוס גלוקנר, כרטיס שיחסוך ביחד כ- 6 יורו.

 דומה שכל העולם כבר ביקר בגרוס גלוקנר, אולי דרך השלגים ההררית המפורסמת באירופה. המלצה- אל תסתפקו בקפה קצר לצד הדרך, אפילו לא בארוחת צהריים מול קירות הקרח ומרבצי השלג הכבדים. רדו אל השלג, במיוחד אל גדול קרחוני האלפים המזרחיים (פסטרזה), אשר הירידה אליו נמתחת ממרכז המבקרים קייזר פרנץ יוזף. יורדים מעט ברכבל, ולאחר מכן ירידה ארוכה ולא מאד נוחה ברגל. זה קשה אך כדאי, זו באמת חוויה ייחודית, בלתי אמצעית, עוצמתית ונדירה.

את היום המרגש סיימנו בעיירה המקסימה צל אם זי, היושבת על גדות אגם שלו ורוגע (Ziller). אנחנו הקדשנו לצל אם סי וסביבותיה יום שלם. ללחוצים בזמן אפשר כמובן לדלג על היום הזה, אם כי יש מקום לדעתי לראות את כל מה שהעיירה הנפלאה הזו מציעה. העיירה שוכנת, כאמור, על גדות אגם יפהפה, היא מוקפת הרים מושלגי פסגות ובעיקר מהווה יעד מושלם לטיולי יום בטירול, בהיותה קרובה לכל האטרקציות החשובות. חצי שעה-שעה לכל כיוון יביאו אתכם לכל יעד חשוב בטירול, מה שהופך את צל אם זי למיקום מועדף לטיולי כוכב.

 שעה שעתיים ניתן להקדיש לסיור בסמטאות מרכז העיירה, המציעות מסעדות חביבות, בתי קפה קטנים וחנויות די יקרות, עם כל המותגים. בהמשך ניתן לעלות אל פסגת ההר החולש על העיירה (הרכבל היה בשיפוצים בזמן הטיול שלנו), או אל אחד ההרים האחרים בסביבה. רכבלים לא חסרים כאן. מפסגת כל אחד מהם נשקף נוף אלפיני משובח ונפלא ונפרשים קילומטרים של מסלולי הליכה לחובבי הטבע וההליכות. לבסוף, כדאי לעטוף את היום ברכות בסיבוב רגוע על הטיילת הקטנה על שפת האגם. מה יותר טוב מזה?

לתחילת הכתבה

ורפן עד הלשטט

מצל אם זי אנו עוזבים למעשה את פארק הטבע הגדול טאורן, אשר מכיל את נופי הטבע הפראיים של הטירול. מכאן אנו הולכים אל ההרפתקאה הבאה, באזור האגמים של זלצבורג, שם הנופים מתונים יותר, רגועים יותר, ציוריים ושלווים.

 על יד העיירה ורפן (Werfen), בה לא התעכבנו, נמצאת העלייה אל מערת הקרח הגדולה בעולם. יש להקדיש לסיור במערה כ- 5 שעות והגישה אליה אינה נוחה כלל. למעשה, היא לא תהיה אפשרית לבעלי מוגבלויות פיזיות כאלו ואחרות, כיוון שהיא דורשת טיפוס של כ- 20 דקות, רגלית, במעלה ההר, עלייה ברכבל, טיפוס נוסף של כ-20 דקות בהר ואז סיור מודרך בן כשעה וחצי בפנים המערה, בקור של 0 מעלות, תוך עלייה וירידה של כ- 1400 מדרגות (700 לכל כיוון). למי שמעוניין בכל זאת מצפה חוויה יוצאת דופן, מרגשת ומומלצת. לא תמצאו חוויות כאלו כל יום.

 אחרי כל המאמץ הזה נסענו עד לעיירה הלשטט (Hallstatt), המוטלת על מדרון של אחד מהרי הדכשטיין. זוהי נקודה נוחה להתחיל את הסיור באזור האגמים, אם כי העיירה עצמה קטנה מאד, ממוסחרת מדי לטעמי ויש בה משהו אפילו מרגיז. מקצותיה, עם זאת, ניתן לצלם תמונות מרשימות ונפלאות של מרכז העיירה והצריח הישן, וזה כבר שווה הכל.

 העיירה, כמו אגב עיירות אחרות, נסגרת, כמו ננעלת וננטשת, כבר באיזור השעה שש בערב, עוד באור יום. צחקנו בינינו לבין עצמנו ואמרנו שייתכן שבבוקר תבוא מזלצבורג משאית לאסוף את גופות הנפטרים מן השעמום... אולי בעונה הבוערת התמונה שונה, אך בתחילת אוקטובר זה המצב.

לתחילת הכתבה

האגמים בזלצמרגוט

באזור הזלצמרגוט כ- 13 אגמים, ואין ספור עיירות קטנות ומטריפות אשר המרחק ביניהן קצר להפליא, חצי שעה נסיעה לכל היותר בין כל מקום "חשוב". בקיץ אפשר ללכת כאן לאיבוד, ואם מזג האוויר טוב פשוט לא לצאת מכאן. לא לטיסה, לא לעבודה, לא למילואים ולא לשום מקום אחר. בחורף, או אם מזג האוויר אינו טוב, ההנאה נפגמת מאד ולמעשה אפשר אפילו לוותר בכלל.

 העיירות באד אאוזי (Bad Ausee) ובאד אייצ`ל (Bad Ischl) קטנות ובמזג אוויר מעט גשום נראות כמעט כמו עיירות רפאים. כך גם העיירות מונדזיי, סט. גיליגן, פושל ואחרות. בכל אחת מן העיירות הללו, בתיאום עם אלילת המזל, אפשר לסייר שעה-שעתיים במרכז ולהמשיך הלאה. לכל היותר כוס קפה על שפת האגם אף פעם לא הרגה אף אחד.

 העיירה סט. וולפגנג (Sankt Wolfgang) שווה ביקור מיוחד. קטנה וממזרית, בעלת רחוב ראשי קסום ומטריף, שעה שעתיים סיבוב כאן יעשו לכם את היום, וארוחת צהריים או ערב על גדות האגם תעשה את השאר.

 מן העיירה עצמה מטפסת רכבת ישנה לאורך כ- 5 קילומטרים, ובמשך כחצי שעה, אל פסגת ההר החולש על העיירה ואגם וולפגנג. המחיר יקר למדי- 24 יורו לאדם, אך החוויה שווה ומומלצת. הנוף מן הפסגה עוצר נשימה. מי שידו משגת וזמנו בידו יוכל אפילו לישון במלון שעל הפסגה, השמועה אומרת שאפילו יחסית לא מאד יקר, אם כי לא בדקנו... כמובן, אגב, שאין טעם לעלות בתנאי גשם או ערפל.

לתחילת הכתבה

זלצבורג והביתה

הנסיעה מכל מקום בזלצמרגוט לעיר המרכזית זלצבורג קצרה מאד וקלה. ניתן להתמקם מחוץ לעיר, באחת העיירות הסמוכות, בפרברי העיר או בעיר עצמה. מחוץ לעונה (ואוקטובר כבר מחוץ לעונה) אפשר להתגנב בשקט בשקט אל תוך העיר ולהתמקם במלון סביר מבלי להישחט. מרכז העיר קטן ביותר. בשעתיים עברנו כל נקודה בו הלוך וחזור, בכל הסמטאות ובכל הכיכרות, לפחות שלוש פעמים. העיר העתיקה מתאימה מאד לתיירות "מפונקת". המון מסעדות, בתי קפה, חנויות יוקרה והרי שוקולד מוצרט. העיר כמו טובעת בשוקולד המקומי המפורסם, הטעים והדי יקר.

ככלל, אנחנו הגענו למסקנה שאת זלצבורג ניתן לתאר באופן הבא: "יש כאן לא מעט תיירים אשר חושבים שמוצארט היה גאון. גאון באמת היה מי שהכריז על מוצרט כגאון כי עכשיו אפשר לגבות לפחות 5 יורו על כל שטות חסרת חשיבות המזכירה את קיומו."

 מחוץ לסמטאות, לקפה ולשוקולד, ניתן לבקר במבצר הגדול של זלצבורג, אשר מעולם לא נכבש ומציג גם היום תערוכת נשק מרשימה, מלבד נוף עירוני וטבעי. בנוסף, מוזיאונים וכנסיות כמו בכל עיר גדולה באירופה, לשיקול דעתכם... מומלץ ביותר לצאת מן העיר לחצי יום, לטיול בקן הנשרים של היטלר, קהלשטיין (Kehlstein), כ- 30 ק"מ ממרכז זלצבורג. המיקום עצמו מדהים, גבוה (כ- 1800 מטרים לערך) ומן הפסגה (בית הנופש של היטלר בהרים) נשקף נוף מרהיב ביותר של פסגות אלפיניות רחוקות ושל עננים הנמצאים הרחק למטה. גם הדרך אל הבית מרשימה ונחשבת לאחת מן הדרכים ההרריות היפות בגרמניה (המקום נמצא בצד הגרמני של הגבול).

במקום עצמו פועלת מסעדה, ואומרים שהיא תורמת את רווחיה לצדקה. לנו לא עשה חשק לאכול דווקא במקום בו נפש היטלר, וסביר להניח קיבל בו לא מעט החלטות, או סתם הגיע לאי אלו תובנות.

 אל תבנו על איזה דיוטי פרי עשיר בשדה התעופה הקטן והמנומנם של זלצבורג. אפשר להגיע שעה, שעה וחצי לפני הטיסה ולא סביר שיהיו בעיות בטרמינל האחד בשדה. הטיסה לארץ עברה ללא בעיות מיוחדות ולראשונה בהיסטוריה לא נשמעו מחיאות כפיים ולא נשמעה שירת "הבה נגילה" עם הנחיתה. נו, כנראה שסימני המאה ה-21 בכל זאת נראים פה ושם...

לתחילת הכתבה

הערות כלליות

הטירול ועונות השנה: אנחנו טיילנו בטירול בסוף ספטמבר, תחילת אוקטובר. זו סוף עונת הטיול בקיץ, למעשה כבר מחוץ לעונה. עונת טיולי הקיץ נעה בין החודשים מאי-אוגוסט, כאשר ספטמבר הוא החודש בו הטירול מתחיל להתרוקן ממבקרים, ועונת טיולי החורף (תיירות סקי) נעה בין דצמבר לסוף מרץ. בין לבין מזג האוויר אינו מתיר יותר מדי הזדמנויות ליהנות מן הנוף וגם נפח הפעילות בעיירות ובערים דליל.

השכרת רכב: עם כל הכבוד על יכולות הניווט שהוכחתם בסיירת, הגיע הזמן לעבור אל הדבר הבא - ה-G.P.S. הניווט קל כמו פיצוח גרעיני חמניה וחלק כמו ישבן של תינוק טרי. רק מה? הרשו לעצמכם לנהוג לפחות פעם פעמיים בניגוד לעצת "היידי בת ההרים" שמאחורי המכשיר המתוחכם. זה משתלם פעמיים- פעם אחת כי משעשע לשמוע אותה משתגעת וזועקת "Make a u-turn if possible and then immidiatlly turn right", כאשר מימין מצוק של 1500 מטר, ופעם שנייה כיוון שזה יחזיר לכם את התחושה הכה ישראלית ש"אנחנו יודעים הכל ויותר טוב".

לינה: צימרים ניתן למצוא בטירול מתחת לכל עץ רענן, או פסגה מושלגת. המחירים מחוץ לעונה נעים בין 18- 20 יורו לאדם ועד לשמיים הגבוהים, תלוי ברמת הצימר/פנסיון/מלון. בצימרים החדרים סטנדרטיים למדי, מוסקים אך לא תמיד בעלי שירותים צמודים. יש לבחון את החדר לפני שמסכמים את המחיר ואת העסקה. רוב הצימרים כוללים ארוחת בוקר. ברוב הצימרים לא מחלקים סבון. יש לדאוג להביא מהארץ, או נוח מכך - לקנות באחד הסופרים הפרוסים בכל מקום אפשרי.

כבישים: הכבישים בטירול נוחים להפליא ומצבם הפיזי מושלם. גם הרכבים בכבישים בדרך כלל חדישים, ובמצב מכני מעולה. בתנאים כאלו קשה מאד להישמע להוראות החוק ולנסוע במהירויות הנדרשות. בכל זאת מומלץ לשים לב, כיוון שמכמונות מהירות לאורך הדרכים אינן נדירות. אל תזלזלו בצורך להדביק את מדבקת הויגנט (Vignett), אשר מתירה מעבר בכבישים מהירים באוסטריה. בירידות מן הכבישים ישנן תחנות בדיקה אשר בודקות את תוקף המדבקה, ואם היא אינה קיימת או אינה בתוקף, הקנס בן 120 יורו משולם במקום.

כסף: הכינו כסף מזומן. מקומות רבים מאד באוסטריה לא מקבלים כרטיסי אשראי, במיוחד לא בעיירות הקטנות, כך שמי שהסתמך על חשבון בנק מנופח וארנק מדולל עלול למצוא עצמו בבעיה בלתי צפויה ומעיקה למדי.

מים: הרוב המוחלט של המים המינרלים באוסטריה באים עם גז. אוהבים לעבוד כאן עם גז כנראה... אם אתם לא בעניין, יש לחפש את הכיתוב "OHNE", המעיד על מים טבעיים נטולי גז, סוף סוף...

לתחילת הכתבה 

כתב וצילם: דן לזר