בילוי לא רגוע באפטלינג
יש אנשים שיוצאים בעקבות השמש, יש הרודפים אחר חלומם, יש המבקשים לברוח למקום אחר, אך יש ישראלים (תפרנים?) שתופרים את חליפת הטיול שלהם לפי מדד הקירבה: לחבר מהצבא יש קוזינה במנהטן? למה שלא נתחיל את הטיול הגדול בניו-יורק? אחותך הקטנה למדה להתנשק בספרדית עם העולה החדש מבואנוס איירס? נו, כדאי להכיר את המשפחה שלו, בעיקר כשאומרים שארגנטינה ממש שווה ביקור בדרך לג`ונגלים של דרום אמריקה... בזכות ביקורי קרובים שכאלה שתחת צל קורתם מצאת מחסה לילי, אתה יכול לגלות אנשים ומקומות שלא דמיינת כמותם כשהגית את הרעיון הנועז.
כך מצאנו את עצמנו בפארק השעשועים "הפטלינג" שבהולנד, שמרטפים זמניים לילדון מקסים אך שובב בצורה קיצונית. הגמד הבלונדיני בן החמש, נכדם של מארחינו, הושאר בהשגחתנו "רק לרגע" ותוך שתי דקות נתן מושג חדש לשם "ההולנדי המעופף", ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה הדשנה. בתחילה חשדנו בפח האשפה בדמות ענק חביב שפער פה גדול וקרא לילדים להאכיל אותו, וזאת משום שהפח תקע גרעפס לא נימוסי בכלל, כאילו בלע משהו שאיננו עטיפת ארטיק. מבט חטוף הבהיר לנו שהילד איננו שם וגם לא בכל מקום אחר בסביבה. הבעיה היתה פשוטה אך קריטית - אנחנו לא יודעים הולנדית והילד לא יודע עברית, וכולנו מסתבר מתייחסים לאנגלית כשפה מאוד זרה.
קראנו בשמו, שאלנו עוברי אורח אם הבחינו בו, ניגשנו למודיעין ובקשנו שיכריזו ברמקול- יוק. הילד כפי הנראה רצה ללכת לאיבוד בכיף. השארנו נציב תורן למקרה שיחזור למקום הפשע, חילקנו בינינו את הזירה, התפצלנו, ויצאנו לחפש. די מהר נשביתי בקסמו של הפארק, והלכתי לאיבוד בין אגדות הילדים המתוקות מעין כמותן, שממש קמו לתחייה לנגד עיני. הנזל וגרטל ובית הממתקים שלהם, כיפה אדומה הזאב והסבתא, הזמיר של מלך סין, הענק וגנו- כולם ועוד רבים אחרים. אגף אחר של הגן הציע לונה פארק עם מגוון פעילויות מהנחמד (לקטנטנים ורכי לב) עד למפחיד ומעורר צמרמורת (לבוגרים ואמיצים). אם לא הסתחרר ראשך בשלב זה אתה מוזמן לבית שריצפתו מתנדנדת כמו חטף מחלת ים, לרכבות הרים ושדים שסובלות ממחלת גבהים ולהשתתף בכל מיני מסעות בים, באוויר ולעיתים אפילו ביבשה.
מים במלון
אחרי כשלוש שעות כבר היינו היסטריים לחלוטין, ובדיוק אז בחר הגמד שלנו לחזור ולהופיע במקום שנטש אותנו, וחיוך ענק מרוח על פרצופו - כאילו כלום לא קרה.
מותשים העדפנו לוותר על הבונוס של לינה בבית מארחינו ובחרנו במלון "גולדן טוליפ" שבמתחם הפארק לבלות את הלילה. היינו חייבים לנוח אחרי מה שעברנו ויהיה המחיר אשר יהיה (והוא היה). דמויות מספרי האגדות קיבלו את פנינו. פקידת הקבלה היתה שלגיה ושבעה "גמדים" גבוהים דווקא שימשו כמלצרים. חדרנו היה מאובזר כארמון וכשעצמנו את עיננו הרגשנו כנסיכים.
באמצע הלילה נשמעו דפיקות חזקות על דלת חדרנו. בתחילה חשבנו שזה חלק מההצגה, אך בן-זוגי שניסה להדליק אור בלא הצלחה, הוריד רגל מהמיטה הרכה וגילה שהרצפה מוצפת מים. מסתבר שהכבאים באו לפנות אותנו.
אספנו במהירות ארנק ושמיכה והורדנו לאולם הכניסה. עשרות הולנדים ממושמעים על טפם כבר ישבו שם בשקט מוחלט, הוגשו משקאות וחטיפים והצוות ארגן הופעה מאולתרת שהוארה באורות חרום והשתקפות הגוונים האדומים של מכונית הכיבוי. היה קשה להאמין באיזה סדר ושלווה התנהלו העניינים, ולחשוב מה היה קורה אילו מאורע כזה התרחש אצלנו.
אחרי שעתיים המצב הוכרז בטוח. נמסר לנו כי השרפה החלה בחדר המגבות היכן שכמה ילדים חמודים החליטו לעשן גראס אולי בשביל להירגע - אבל אנחנו ידענו: את האש הדליקה מכשפה`לה רעה! שבנו למיטה בחדר חילופי ויבש. כפיצוי קיבלנו את הזכות ל... יום ולילה נוספים ב"אפטלינג" כדי שנוכל שוב ללכת לאיבוד בכף.
