הקדמה: איך הכל התחיל
לאורך חופי בריטניה פרוסות תחנות "סירות הצלה" (life boat ) אשר מטרתן לתת מענה ועזרה לכלי שייט ובני אדם אשר נקלעים למצב מצוקה בים. באוקטובר 99, טסתי לטיול קצר בשטלנד. נחתתי בלריק (lerwick), בירת האיים.
תוך כדי התמקמות באכסניה שוחחתי עם סטיבן, מנהל המשמרת באכסניה. סטיבן הציג בפני את האזור ואת האטרקציות. למחרת, יצאתי לסיבוב היכרות קצר באזור. כשחזרתי לאכסניה, סטיבן הציץ מעבר לדלפק הקבלה ושאל היכן הייתי ומה עשיתי, וכך שוב התפתחה לה שיחה נעימה. בשלב מסוים הבנתי שתוכן השיחה מתמקד בנושא ספנות וים. לא מפתיע, אך בכל זאת מעניין! עברו של סטיבן, סקוטי, נשוי ואב לשני ילדים, ועברי שלי מצטלבים בתחומים מסוימים. עד לפני מספר שנים סטיבן היה דייג על ספינת דייג ששיטה במימי הים הצפוני הקרים והסוערים. לאחר ששמעתי את הסיפור סיפרתי לסטיבן שאבי היה ימאי בצי הסוחר הישראלי ושאני שירתי בחיל הים הישראלי.
לאחר ששמע על חיל-הים והעבר הימי שלי הוסיף סטיבן באותו הקשר שהוא מתנדב בתחנת סירות ההצלה של מחוז לריק. בשלב זה של השיחה הייתי מאוד מרותק וביקשתי לשמוע עוד על מהות סירות ההצלה ותפקידם של אנשי הצוות. תוך כדי הסבר סטיבן נעצר לפתע ושלף רעיון כביר - שאצטרף להפלגת תרגול בסוף השבוע. מאחר והיה זה יום חמישי ושהותי באי כללה את יום שבת, לא חשבתי פעמיים ואמרתי לו שאשמח להצטרף אליהם להפלגה. באותו רגע סטיבן התקשר לסקיפר (מפקד הסירה) לקבל את אישורו. התשובה היתה חיובית וסטיבן היה אמור לאסוף אותי מהאכסניה בשבת בבוקר. לא הייתה בי עוד סבלנות להמתנה עד לשבת המיוחדת והמרתקת שאמורה לעבור עלי.
יוצאים להפלגה
ביום המיוחל סטיבן המתין לי באכסניה בזמן המתוכנן. נסענו למעגן הסירות והספינות שנמצא במרכז העיירה. סירת ההצלה, שהיא למעשה יותר ספינה מאשר סירה, עגנה מולנו במימיו הרגועים של המעגן. אך לפני שעלינו על הספינה היה עלינו לעבור תדרוך קצר. נכנסנו לחדר התדרוכים הקטן על הרציף הקצר שאליו הייתה קשורה הספינה, ושם היתה לי הזכות להכיר את שאר אנשי הצוות, אנשים מכל קצוות העיירה ומכל גווני הקשת.
לאחר התדרוך הקצר קיבלנו אישור מפיקוד סירות ההצלה לצאת לתרגיל. אנשי הצוות, יצאו לכיוון הספינה וכל אחד ניגש לעמדתו. כעבור זמן קצר שוחררו החבלים ובהפלגה איטית יצאנו מהמעגן. לאחר בדיקת מערכות קצרה והתרחקות קלה מהמעגן הגיע שלב בדיקת והורדת סירת המנוע הקטנה שעל גבי ספינת ההצלה. אנשי הצוות ניגשו לשחרר את החבלים והבלמים של הסירה, וכעבור דקה קלה, הסירה היתה במים. תפקידו של סטיבן בשלב זה היה להיכנס לסירה, להתניע את המנוע ולצאת לסיבוב תרגול.
על סטיבן וחברי הצוות בסירה הקטנה הוטלה משימה. עליהם לאסוף מצופים שהונחו מבעוד מועד. כעבור זמן קצר חזרו אנשי הצוות עם כל המצופים, שדימו אנשי צוות שנפלו לים מספינה במצוקה. הסקיפר הודיע לאנשי הצוות שזה עתה התקבלה הודעה שעליהם לצאת מהמפרץ ולבצע חבירה עם מסוק ולתרגל פינוי נפגעים שנמשו מהים. מאוד התרגשתי למשמע אוזני, כיוון שהחבירה תגרום לתרגיל להתארך, יציאה ללב ים, מראות ונופים מרהיבים ובנוסף לכך תעצים את החוויה.
וכך מצאתי את עצמי על סיפון הספינה הדוהרת על הגלים, כאשר הרוח הצפונית מנשבת בחוזקה וברקע מסוק משמר החופים מתקרב לעברנו לשם חבירה, צמרמורת עוטפת אותי ולא בגלל הרוח העזה אלא בעקבות ההתרגשות והחוויה. במשך קרוב לשעה ביצענו תרגול עם המסוק כשאנשי הצוות מעלים ומורידים אלונקות וחפצים מהמסוק לספינה ולהפך וכל זאת מתבצע תוך כדי הפלגה וטיסה. שיא התרגיל היה כאשר אחד מאנשי הצוות במסוק השתחל על כבל ממונע מהמסוק לספינה ואני צפיתי מהצד בהתעניינות רבה והופתעתי מהמרחק הזעום ביני לבין המסוק. יכולתי לראות את תנועות ידיו העדינות של הטייס הסקוטי הצעיר, שבו זמנית מייצב את המסוק המרחף מעלינו, ומביט כיצד איש הצוות משתלשל מטה לסיפון ספינת ההצלה.
נהנתי מכל רגע, אך כמו כל דבר טוב, גם התרגול עם המסוק הסתיים. פנינו לעבר החוף והמסוק נעלם לו לאיטו באופק הכחול והגדול. עדיין נשאר מספיק זמן להנות מהצוקים המוריקים המדהימים לאורך החוף וממסת בעלי הכנף שמקננת באזור. לאחר ארבע שעות חזרנו למעגן הסירות בעיירה, נקשרנו לרציף, כיבינו מנועים, קפלנו ציוד וירדנו מהספינה לרציף. פנינו היו מועדות לעבר המשרד של ספינת ההצלה לסיכום התרגיל. בעודנו מתקרבים אני משחזר את שעבר עלי באותו בוקר ומרגיש כאילו זה עתה התעוררתי מחלום.
לאחר סיכום קצר, כבכל תרגול, אין לשבור את המסורת... וכך הוצאו הבירות והוויסקי הסקוטי מן המקרר ונשמעה ברכת ה cheers" (לחיים) המפורסמת, בתקווה שאף לא קריאת אמת אחת תקפיץ את אנשי הצוות עד התרגול הבא.
