הבוקר באמאלפי
פעמוני הכנסייה המצלצלים במלוא עוזם הם הדבר הראשון שאני שומע כשאני פוקח את עיניי. מתלווים אליהם ציוצי ציפורים וקולותיהם הרמים של משכימי הקום העושים את דרכם לבית הקפה לאספרסו של הבוקר. אמאלפי (נכתב גם אמלפי). אני עוטה על עצמי חולצה קצרה ומכנסיים קלים ויוצא אל החוף. רוח קלילה מאדוות את פני המים הכחולים הצלולים. החוף זרוע בחלוקי נחל ופועל שחום משיזוף מסדר בחוף את כסאות הנוח והשמשיות. אני ניגש לבית הקפה הסמוך ויושב על כוס קפוצ`ינו, איטלקי אמיתי, לא חם מדי ולא קר מדי, בדיוק כמו שקפוצ`ינו צריך להיות. כאן אין מקינאטה, מקיאטו ושמות איטלקיים אחרים שמקומם הרחק הרחק מבית הקפה הזה, במדרכות ניו יורק ותל אביב.
ראשוני התיירים מתחילים להתקבץ בחוף. אמריקאים וגרמנים בעיקר. אין כאן ישראלים. אלה בוחרים את טוסקנה דווקא ואני שב ותוהה וחוזר ומתפלא איך זה שהמקום המדהים הזה אינו מוכר כלל לישראלים. אמור לישראלי איטליה והוא יאמר לך טוסקנה. התייירים המנוסים בינינו גם יוסיפו אולי את אגם גרדה ואת סירמיונה. דרום איטליה "יוק". קרוב לוודאי שהכביש המוליך לאורך חופה של אמאלפי ונמשך עד סורטנו מצד אחד ועד סלרנו מצידו השני, הוא אחד מן הכבישים היפים ביותר בעולם. דומה גם שמדי שנה הוא נהייה צר יותר, צפוף יותר וירוק יותר ומעל לכל, יפה יותר. כאן נדמה שהזמן עמד מלכת. בכל פינה שתעצור בכביש יתגלה לפניך מקום קסום - מורד תלול המוליך לחוף ים כחול וצלול והר גבוה מן העבר השני, המנומר בכתמי ירוק וצהוב - הלימונים המפורסמים של האיזור.
לתחילת הכתבה
לימונים ומסעדות
מי שלא ראה לימון של חוף אמאלפי לא ראה לימון מימיו. יש ביניהם המגיעים למחצית גודלו של כדור רגל והם גדלים בכל מקום ונמכרים בכל פינה. עושים אתם הכל - רטבים למאכלים, לימונים כבושים, ריבות לימונים, כלי קרמיקה בעיטורי לימון, נורות, פמוטים, סבונים ועוד אך, גולת הכותרת היא הלימונצ`לו. אותו ליקר צהוב עשיר בעל ניחוח לימוני וכמות גדולה של אלכוהול. חנויות שלמות מוקדשות כאן ללימונים - צלחות מעוטרות בלימונים, כוסות, ציורים, בדי ריפוד, וילונות, מפות ועוד. אתם מתפתים לקנות חפץ "לימוני" כלשהו ולקחתו הביתה. כבר בחדר המלון הוא נראה כאילו הוא נקטף מסביבתו הטבעית וכשהוא מונח בבית במקום הכבוד הראוי לו, הוא הופך, כהרף עין לאבזר קיטש תירותי.
אם דגים ופירות ים נמנים על המאכלים האהובים עליכם, אין לכם מה לחפש כאן. כאן אוכלים דגים - אנטיפסטי די מרה (אנטיפסטי מן הים, עם פירות ים), אנשובי כבושים, מורים ברוטב עגבניות פיקנטי או ביין ולימון, פסטות ברוטבי עגבניות, לימון ופירות ים, ריזוטו נרו די ספיה (אורז עם דיו דיונונים שחור), טלייאטלה ולינגוויני ברוטבי עגבניות חריפים, מרקי דגים ועוד. מסעדות היוקרה נמצאות, בדרך כלל, על אם הדרך, בצד הכביש הפונה אל הים. הכניסה למסעדה נושקת לכביש, וכך גם החנייה שהיא על גג המסעדה. המסעדה עצמה, ולעיתים גם בית המלון שהיא משתייכת אליו, משתרעים על צלע ההר התלולה עם מרפסות שטופות שמש וים כחול כאיזמרגד הנשקף מקרקעית ההר. זהו המקום האידיאלי לארוחת דגים אך יש לדעת שמחירה של ארוחה כזו, במקום כזה יכול להרקיע שחקים. 85 אירו ביקשו מאתנו, באחת מן המסעדות האלה עבור מרק דגים לשניים. המסעדות הזולות יותר, אך טובות לא פחות (ובכלל, אין כאן מסעדות גרועות) נמצאות בעיירות הקטנות, וכאלה יש מאות. בכולן הפסטה טרייה, פירות הים נשלו מן הים הקרוב לפני שעות ספורות, השרות מקצועי ואדיב. כאן גם לא מטרידים אתכם בשאלות אם הכל בסדר ואם האוכל טעים. כאן יודעים שהאוכל מצויין.
כאן בחופו של מפרץ אמאלפי אוכלים, רוחצים בים, נחים ונהנים מן הנוף. אין כאן חנויות פאר או קניונים (מלבד חנויות האופנה בפוזיטאנו, הידועה כמרכז אופנה). חנויות התיירים כאן מוכרות מזכרות בעיקר, כולל מאכלים כמו פרושוטו, פרמזן, לימונצ`לו, פסטות צבעוניות שמשמשות לקישוט בלבד (ואפשר להבין זאת לפי מחיריהן האסטרונומיים. זה אינו המקום לטיול המשלב מסע קניות ולאמיתו של דבר, גם טוסקנה אינה בדיוק מרכז קניות. לכאן באים לנוח, לאכול ולראות. והעיין אינה שבעה מלראות ואני חוזר לכאן בכל שנה, וקרוב לוודאי שאמשיך בכל כל עוד אוכל.
היום הראשון
אם הפרוטה מצוייה בכיסכם, התחילו את הטיול ברומא. שכרו רכב (רצוי לעשות זאת מן הארץ) ורדו באוטוסטרדת השמש (A1) עד סלרנו, בקצהו הדרומי של מפרץ אמאלפי. ארבע שעות נסיעה לערך ואתם בעולם אחר. ביציאה מהאוטוסטרדה בחרו את הדרך המוליכה אל Costiera Amalfitana (היא מצויינת בשלטים חומים, לצד שלטי הדרך הראשיים). משמאלכם תוכלו להעיף מבט אל נמל סלרנו אך כעת, עזבו את העיר. נחזור אליה בהמשך. התחילו בנסיעה צפונה. בתוך דקות הנוף משתנה, הים מכחיל לנגד עיניכם, ההרים מוריקים, הכביש הולך וצר והנסיעה איטית למדי.
הזהרו מהאופנועים הנמצאים כאן במאות. קילומטרים ספורים ואתם בוויטרי סור מרה (Vietry sur Mare). אם השעה מוקדמת עדיין, רדו לכיוון החוף ואם התמזל מזלכם אולי גם תמצאו חנייה במפרץ בשעת צהריים, כדאי שתסעדו במסעדת Vera Cucina בצידו השמאלי של מגרש החנייה במעלה מספר מדרגות. קחו את זמנכם בידכם. אתם עכשיו בארץ אחרת. זו אינה צפון איטליה, ללא ספק כאן שוכנים זה לצד זה, קולניות ושלוות אלוהים, אלגנטיות והזנחה, עושר ועוני ומעל לכל אהבת החיים הפשוטים והזמן שכאילו קפא מלכת. כעת, אחרי קפה אמיתי וכוסית לימונצ`לו קפוא, אתם מוכנים לדרך. המשיכו בדרככם מערבה לאורך החוף ועברו את צ`טרה (Cetara). אל תיכנסו לכאן עדיין, נשאיר זאת לימים הבאים. המשיכו מערבה. 20 קילומטרים מסלרנו נמצאת מאיורי (Maiori) ובקרבת מקום אליה אמאלפי. נכון, השם אמאלפי מפתה יותר אך, קרוב לוודאי שגם אם תמצאו בה מלון, חנייה לא תהייה לכם. בחרו אם כן במאיורי או במינורי הסמוכה אליה.
מצאו לכם מלון ויש עשרות מהם בסביבה. אם אתם בשיא העונה הזמינו מקום מראש (תוכלו לעשות זאת באמצעות האתר Venere.com), החנו את המכונית, עברו לבגדים קלים יותר וצאו לתור את הסביבה. אם מוקדם עדיין, השמש שוקעת כאן ב-9 בערך, תוכלו לסיים בטיול קצר לאחת מן העיירות הסמוכות וכות או בעיר עצמה. נוחו מעט וצאו לארוחת ערב. הניחו את מדריך התיירים בצד ותנו לעיניכם ולאפכם להחליט עבורכם היכן לאכול. את מטבחיה האמיתיים של איטליה לא תמצאו דווקא במסעדות היוקרה אלא במסעדות הביתיות. הקדישו לארוחה שעתיים לפחות וחזרו לשנת לילה מרגיעה, יש לכם עוד הרבה מה לראות ולעשות בימים הקרובים.
היום השני
בחזרה לסורנטו, אומר השיר הנאפוליטני המפורסם. ואנחנו אכן חוזרים שוב ושוב לסורנטו. מעין בונבונירה איטלקית בחופו הדרומי של מפרץ נאפולי. זוהי נקודה נפלאה להתחיל בה את היום השני של טיולנו. אחרי ביקור ברחוב ההליכה ובדיקת המזכרות בחנויות התיירים הרבות שבו, היכנסו למפעל הקטן לייצור לימונצ`לו ברחוב ההליכה. כוסית לימונצ`לו צוננת, מדריכה מסבירת פנים וביקור קטן בחדרון המשמש כמפעל. טעמו מן הלימונים המסוכרים ועוגיות הלימון, קנו בקבוק לימונצ`לו אחד או שניים והמשיכו בטיול. רדו ברגל או באוטובוס אל הנמל הקטן הנמצא במורד המצוק, התבוננו בספינות המעבורת הנוסעות לאיים קאפרי ואיסקיה, חזרו לרחוב ההליכה, מצאו לכם בית קפה, לגמו כוס קפוצ`ינו איטלקי ומחאו כפיים לזמר המזדקן השר, איך לא, את השיר המפורסם בחזרה לסורנטו.
משכו את הזמן עד לשעת הצהריים ואכלו במסעדת לה לנטרנה בסמטה הקטנה שבתחילת רחוב ההליכה. ששים וארבע מנות אנטיפסטי יש בלה לנטרנה, כולן מסודרות בקערות זהות ומונחות ב-3 מקררים פתוחים ואתם מוזמנים לבחור את המנות הרצויות לכם. ששים וארבע מנות של ירקות בשמן זית וחומץ, אתם תוהים ושואלים בוודאי. לא רבותיי, אצלנו אנטיפסטי הם ירקות בשמן. כאן, אנטיפסטי הם פירות ים, נקניקים ובשרים, גבינות וגם ירקות, כמובן. מה בוחרים ממגוון של ששים וארבע מנות. מסתבר שהבחירה קשה ביותר כדאי לנסות את פירות הים בתחמיץ, החצילים הממולאים בחצילים ועגבניות, פרוסות החצילים האפויות עם גבינת מוצרלה וקליפת לימון, הארטישוק הממולא, הסלמון בתחמיץ, הטונה בשמן וחומץ, הדגיגונים הקטנים בשמן ורצועות הקלמרי בעגנבניות. לחם גם מלווה את המנות האלה, היין נמזג מקנקני חרס והמלצרים מסבירי פנים. המשיכו בפסטה עם קישואים, שמן זית ושום, קנחו בקפה וצאו לדרך. יש לכם עוד הרבה לבקר היום.
שימו פעמיכם לכיוון דרום מערב, אל קצהו הדרומי של המפרץ. הדרך מטפסת בהרים, מעת לעת נגלה הים הכחול הרחק הרחק מתחת. ספינות קטנות עושות את דרכן מנאפולי ומסורנטו לאי קאפרי הסמוך. הכל ירוק והצמחיה דומה ברובה לשלנו. מסורנטו יוצא כביש המוליך בדרך הקצרה לפוזיטאנו, בחרו את הדרך הארוכה יותר, המתפתלת בהר. כדי להגיע אליה המשיכו לנהוג ברחובה הראשי של סורנטו לכיוון Massa Lubrese משם ל-Marciano והלאה לכיוון Termini ו-St. Agatha. אל תשקיעו זמן בעיירות האלה, תנו את לבכם לנופים המשגעים. מסנט אגתה המשיכו לכיוון Coli di Fontanella. אתם נמצאים כעת באחת מן הפסגות הגבוהות שבלשון היבשתית הדרומית של מפרץ נאפולי. מצדכם האחד מפרץ נאפולי עם סורנטו הפרוסה לרגלכם ומצדכם השני מפרץ אמאלפי עם פוזיטאנו היפהפיה.
המשיכו לנסוע עד לשלט המצביע לכיוון Costiera Amalfitana, סעו לאט, המראות כאן מהממים. עצרו בדוכן הלימונים הראשון על אם הדרך, קנו לעצמכם גרניטה לימון בכוסית פלסטיק, עמדו במרפסת הצופה אל הנוף ושכחו מכל טרדות העולם. כאן אסף הבורא אל כל היופי האפשרי וריכז אותו בפינה אחת. עתה, המשיכו לפוזיטאנו. היכנסו העירה עם הרכב ואל תזדרזו לחנות במגרש החנייה הראשון. התפתלו בסמטאות ורדו כמעט עד היציאה מהעיירה ושם היכנסו למגרש החנייה הציבור, הנמצא כ-200 מטר לפני השלט המפנה אל סלרנו. זהו המקום הנוח ביותר לחנות בו בפוזיטאנו.
הסתובבו בסמטאות, בקרו בחנויות האופנה היוקרתית ורדו מטה מטה עד לחוף הים. אם לא אצה לכם הדרך שבו באחד מבתי הקפה ברצועת החוף הצרה, לגמו משקה צונן - לימונדה בוודאי והמשיכו בדרככם. המשיכו מזרחה לכיוון סלרנו. מעט לפני פראיאנו (Praiano), העיירה הבאה שבשמאל הדרך, חנות ומפעלי לקרמיקה. עצרו במפרץ החנייה הסמוך ובקרו בחנות. אם אוהבי קרמיקה אתם, הזמינו לכם שלט לדלת הכניסה לביתכם, אריחים מצויירים לקישוט ואם אתם פריקים אמיתיים של קרמיקה, הזמינו פלטת קרמיקה לשולחן במחיר 1350 אירו לשולחן בקוטר 70 ס"מ ו-1950 אירו לשולחן בקוטר מטר אחד. המחיר כולל משלוח לכל מקום בעולם וביטוח. אמרו למוכר שעליכם לחשוב על כך ושתשובו מחר והמשיכו הלאה רק כדי לגלות שבאחתהחנויות באמאלפי תוכל למצוא פלטה דומה במחיר של 900 אירו בלבד. המשיכו לכיוון פראיאנו. מיד ביציאה מן העיירה תמצאו כביש קטן המוליך אל החוף שלמטה. רדו בו, החנו את הרכב במגרש החנייה הקטן. בחרו אחת מחמש המסעדות ובתי הקפה הנמצאים בחוף הקטנטן הזה, שכרו סירת דוושות או סירת מנוע, או השתרעו בכסא נוח ונשמו את האוויר הצלול. להזכירכם, כאן לא ממהרים, כאן לזמן יש פנים אחרות וכדי להינות באמת, חייבים להסתגל אליהן.
היום הסתיים כמעט. המשיכו לכיוון אמאלפי ותנו את לבכם לבתי המלון שלימין הדרך, על צלע ההר הנשפכת לים. החנייה של בתי מלון אלה נמצא על גגותיהם הנמצאים במשטח אחד עם הכביש וחדרי המלון בנויים על צלע ההר. אלה המלונות היקרים ביותר, ואם הפרוטה מצוייה בכיסכם, אני מציע שתבחרו באחד מהם. עוד מעט קט ואתם ליד המערה הכחולה (Grotta dello Smeraldo), אחותה הצנועה של המערה בעלת השם הזהה שבקאפרי. השעה כבר מאוחרת למדי ועדיף לבקר במערה בשעות שבהם השמש במלוא עוזה. אז גם צבעי המערה נראים במלוא יופיים. וותרו הפעם על המערה והמשיכו לאמאלפי. אם אין לכם מלון מוזמן מראש, המשיכו למיורי או למינורי הסמוכות ולונו שם. מחר בבוקר תחזרו לכאן.
היום השלישי
ממרפסת המלון במאיורי נשקף אליי חוף הים - צלול ושקט וכחול. על החוף דייגים ספורים שחזרו מדייג לילי, מנקים את שאריות השרימפס והסרטנים שנדבקו לרשתותיהם ומשיבים את הדגיגונים הקטנים לים, לעוד כמה ימים של חסד. עובדי הניקיון עסוקים באיסוף הפסולת שהותירו מאות התיירים, ובבתי הקפה המעטים כבר יושבים הולכי הבטל, סימן היכר אופייני לעיירות שלחופי הים התיכון. רוכל הלימונים מתמקם במקומו הקבוע וחנויות המזכרות נפתחות אט אט ליום עבודה נוסף. בחנות הגלידה אפשר לראות את הבעלים מכין במו ידיו את הגלידות השונות. זהו כמעט המאכל הלאומי כאן. אנחנו נחפזים להתלבש ולאכול ארוחת בוקר קלה שאותה אנחנו מלווים בגבינות, בנקניקים ובירקות שקנינו באחת מן החנויות שבדרך. ארוחות הבוקר כאן, ובמרבית בתי המלון באיטליה, הן בסגנון אירופה של פעם - על טהרת הקפה והמתוקים, לחמניות שכמעט כולן חור אחד גדול, קרואסון וקפה ולצידם ריבות וממרח שוקולד. את כוס הקפה הנוספת אנחנו שותים בבית הקפה, ברחבה שמול הדואומו באמאלפי. זוהי התחלה רגועה ונעימה ליום העמוס המצפה לנו.
אנחנו מתחילים את סיורנו בדואומו שבפיאצה דל דואומו בכניסה אל העיר. מטפסים במדרגות הגבוהות המוליכות את הכניסה לדואומו, הבנויה מעשה תשבץ משיש שחור ולבן. מבקרים בחלקה העתיק יותר של הכנסיה המשולב בדואומו הנוכחי. משמאל הדואומו נמצא Chiostro del Paradiso, מן המאה ה-13, שבו נקברו בני האליטה הכנסייתית והחברתית של העיירה. לסיום הביקור נעיף מבט בכוך עם שרידיו של הקדוש אנדריו.
אמאלפי, שהיתה בעבר רפובליקה עצמאית נודעה בתעשיית הנייר שלה שייוצא אל כל רחבי אירופה. שרידים של תפארת העבר הזו נוכל לראות בוויה פיומה (via Fiume) במפעל הנייר של אנטוניו קאבאליירה, מצאצאיו של אחד מיצרני הנייר המקוריים. ברחובה הראשי של העיר, המתפתל לכיוון מעלה ההר, ניכנס לחנויות השונות, נתבונן במאות החפצים השונים המעוצבים במתכונת לימונים, נקנה מזכרות קטנות כמו מגבות מטבח ומפות שולחן הם מתכונים המודפסים עליהן, ניכנס לחנויות מכולת ונבחן את המבחר העצום של סוגי פסטה. רובן כאן הן פסטות לתיירים הצבועות בצבעי מאכל ומטרתן העיקרית היא לעיצוב המטבח. ובאמת, מי מאיתנו יבשל לעצמו מנת פסטה מחבילה שמחירה 8 אירו, כאשר חבילת פסטה רגילה מחירה כאן הוא 60 סנט בלבד.
נסיים בגלידה איטלקית נפלאה בפיאצה דל דואומו ונצא לכיוון סלרנו. מעט יותר מקילומטר אחרי היציאה מאפאלפי נפנה שמאלה לכיוון ראוולו ונתחיל לטפס בהר. חמישה קילומטרים של דרך מתפתלת השווה כל רגע. הנופים מדהימים מולנו נראה את מונטה צ`רטו (שגובהו כ-1300 מטרים) ומתחתינו המפרץ כולו. הדרך צרה ומתפתלת ויש בה מקומות ששני כלי רכב לא יצליחו לעבור בעת ובעונה אחת, והנהיגה מצריכה את מלוא הדרישות. אוטובוסים הבאים מן הכיוון הנגדי צופרים בהגיעם לפניות חדות, כדי להזהיר את הנהגים שמולם ובסיבובים החדים מוצבות מראות המראות את הכביש מצידו השני של הסיבוב. מפעם לפעם תמצאו לצד הדרך מרפסות קטנות המתאימות לחניית מכונית אחת. אל תחמיצו ולו גם אחת מהם, מכל אחת מהן נשקף נוף מרהיב ואלה הנקודות היחידות בהן תוכלו לצלם את הנוף הנפלא הזה.
בכניסה לראוולו, חנו באחד ממגרשי החנייה או במקומות החנייה הספורים (בתשלום) לאורך הרחוב, עד האיזור שהכניסה אליו מותרת לתושבי העיר בלבד. המשיכו לטפס רגלי (גם המתקשים בהליכה יצליחו בכך) ואתם ברחבה שלפני הדואומו. שלושה בתי קפה, כמה חנויות ובית מרחקת ומעל לכל מרפסת על שממנה ניתן לראות את הנוף ההררי הירוק. המשיכו לאורך הביש המתפתל מצידו הימני של הקתדרלה הדואומו, עברו מתחת לחיפוי הכביש והגיעו לבית הקפה השוכן על צלע ההר. שבו בו הרוו את צמאונכם והזינו את עיניכם במראות שקרוב לוודאי שראיתם מעטים כמותם עד היום. מפרץ אמאלפי כולו פרוש מתחתיכם עם מינורי, מאיורי וסלרנו באופק הרחוק. בים הרחק מתחת משייטות סירות וספינות והקולות היחידים הנשמעים כאן הם ציוץ הציפורים בלבד.
חזרו לכיכר הדואומו בפיאצה וואסקובאדו (Piazza Vascovado) ובקרו בקפלה די סאן פנטה ליאונה הנקרת בשמו של פטרונה של העיר. זוהי קתדרלה מן המאה ה-12. מצידו השמאלי של המזבח נמצא ספל סדוק עם, כך אומרים המקומיים, דמו של הקדוש אשר, למרביתו הפליאה, אינו דולף מן הספל. הדבר מסמל את סבלו של הקדוש שנערף בעיירה ניקומדיה ב-27 ביולי 290 וזהו גם היום שבו נחגג הפסטיבל המקומי. בקרו בווילה סאן רופולו שנוסדה במאה ה-11 ולמרות מגוון הסגנונות שבה תוכלו לראות עדיין את תפארתו של המקום בעבר הרחוק. אם אתם מחובביו של ריכרד וואגנר תשמחו לדעת בוודאי שכאן, בדיוק במקום הזה, הוא חיבר אחת מן המערכות ביצירתו הנודעת פרסיפל. האטרקציה הגדולה במקום היא הגנים הנהדרים והראה המרהיב של מפרץ אמאלפי.
נחזור למכונית ונרד בהר לכיוון סלרנו. בעיירה הבאה, מינורי נרד לחוף הים, נחנה שם ונצא לסיור קצר בעיר. נוכל לבקר במפעל קטן לייצור פסטה טרייה "איל פסטיו" שמו. בעלת המקום, פילומנה המקסימה בדוברת אנגלית מושלמת תשמח להציג לפניכם את סוגי הפסטה שהם מייצרים ואת תהליכי הייצור. אם נותרו לכם יום או יומיים עד חזרתכם הביתה, אני ממליץ שתקנו מן הרביולי המופלאים שלהם עם מילוי גבינה ורוקט.
כעת, טיילו מעט בסמטאות, והמשיכו למיורי. אם יש לכם זמן פנוי בשפע מומלץ שתטפסו בכביר המוליך ממיורי לכיוון האוטוסטרדה לנאפולי רק כדי לראות שוב כמה מן הנופים ההרריים המקסימים. כעת, חזרו אל הכביש עברו בקאפו ד`אורסו והמשיכו אל צ`טרה. בכניסה לעיירה, מייד אחרי המנהרונת הקטנה פנו בפנייה חדה ימינה ורדו עד לחוף הים. זה הזמן לארוחה טובה וזה המקום התאים לכך בדיוק. בחרו אחת מן המסעדות הקטנות ליד החוף הזעיר והזמינו מאכלי ים ופסטה עם אנשובי- זוהי המומחיות של המקום. יש כאן תעשייה שלמה של אנשובי ומומלץ לקחת הביתה צנצנת אחת או שתיים של אנשובי בשמן, אנשובי בפלפלים, אנשובי מבושל ותמצית שמן אנשובי הנקרא באיטלקית קולטורה די אליצ`י (אנשובי באיטלקית נקרא אשיוגי אך בעגה המקומית הם נקראים אליצ`י). המוסיף טעם נפלא למנת הפסטה עם האנשובי.
כעת, עלו לכביש הראשי והמשיכו לכיוון סאלרנו. עוד מעט קט, 5.5 ק"מ ליתר דיוק ואתם בוויטרי סול מרה, עיירת הקרמיקה. בכל פינה תמצאו כאן חנויות קרמיקה ואפילו שלטי החנויות ושלטי הרחוב עשויים כאן מקרמיקה והכול בצבעים מרהיבים ותוססים. כמה מן החנויות הן חנויות אמנים והן מציגות את יצירותיהם בלבד. חנויות אחרות הן מעין סופרמרקטים של קרמיקה וחובבי הקרמיקה לא ייצאו מכאן ללא מערכת אוכל בעיצוב לימונים. אם נותר לכם יום נוסף באיזור, סיימו כעת את הטיול וחזרו למלון. אם עליכם לחזור עוד היום לרומא או לנאפולי תמצאו, מייד ביציאה מסלרנו, את העליה לאוטוסטקדה המובילה אליהן - שעה נסיעה לנאפולי ו-3.5 שעות נסיעה לרומא. אריבדרצ`י קוסטיירה אמאלפיטנה.
נכתב וצולם על ידי: ג`אקומו - אשף הבישול האיטלקי- www.giacommo.net. סדנאות בישול, סדנאות פרטיות גם למספר קטן מאוד של משתתפים, מפגשי רווקות, ארוחות פרטיות ושירותי קייטרינג לקבוצות של עד 25 משתתפים. טלפון: 052-3547685, 09-7410862, אימייל: [email protected]
