מצאתי שותפה לטיול
אני אוהבת לטייל. טיולים הם חלק משמעותי מהשנה שלי כאן, הדרך בה בחרתי לחוות את החוויה שנקראת "ללמוד בחו"ל". לשמחתי, מצאתי עוד אחת כמוני. קוראים לה ג`סטין, סטודנטית קנדית נמרצת, ובשעה בה שאר חברינו ללימודים פוקחים עין עצלה בשבת בבוקר, הלומי אלכוהול, וסוגרים את החריץ בוילון, אני וג`סטין פועלות על פי תוכנית יעילות קפדנית (נמרצת או לא?) ומחממות את גרוננו בפיקולו קפוצ`יו בתחנת רכבת בדרך לאנשהו.
עוד בסמסטר א` ידענו שלפחות סופ"ש אחד נבלה בדרום החם, והבחירה נפלה על פלרמו, בירת סיציליה, שעל פי הלונלי פלנט היא "Once was regarded as the grandest and most beautiful city in Europe". והאמת, בדיעבד, יודעים על מה הם מדברים החב`רה בלונלי פלנט. אז מצאנו טיסה זולה על קו בולוניה-פלרמו, בחרנו סופ"ש ארוך, כזה בלי לימודים בשישי, ויתרנו על מסיבת הכיתה השבועית אצל השבדים (יש דברים שלא משתנים...) ולאחר הכנה נפשית ומנטלית, אשר כללה ערב פיצה וצפיה מחודשת בסנדק 1 הבלתי נשכח, היינו באווירה הנכונה ויצאנו. Nothing personal, it is just business.
נוחתות בפלרמו
כבר בנחיתה היתה שמש, אמיתית, ים תיכונית, סופ"ש שלם בלי כפפות, בלי צעיף, גשם ושמש לסירוגין, אח... בשביל ג`סטין זה היה אמצע הקיץ. אגב, כל הקטע עם המאפיה זה לא רק בסרט, זה אמיתי, אבל יש לפרנקי וחבריו חוק של כבוד שלא פוגעים בתיירים. באמת יפה מצדם. באחת הכיכרות בכניסה לפלרמו ישנה אנדרטה ענקית לזכר החללים הגיבורים שהקריבו חייהם במלחמה במאפיה. אותי זה הצחיק. סיציליה היא האי הכי גדול בים התיכון, אשר כמעט נושק לקצה המגף האיטלקי. במהלך ההסטוריה סיצליה נכבשה שוב ושוב והיתה תחת השפעות שונות כגון: ביזנטית, יוונית וערבית, דבר שהופך אותה למרכז ארכיאולוגי חשוב, מגוון ויפה. פלרמו היא בירת סיציליה, עיר נמל ים תיכונית- ים, שחפים, חופים. אבל מה, מהצד השני- הרים מושלגים, פרט נוף לא קשור אבל מגניב.
יש המון מה לראות בפלרמו- כל רחוב מפתיע, כל בית נראה כמו מוזיאון, אבל עיקר האטרקציות בפלרמו מתרכזות על רחוב Corso Vitorio Emanuele ורחובות Via Maqueeda ו- and VIA roma. צומת הרחובות של ויטוריו עמנואל וויה מקודה נקרא I Quattro Canti, כיכר ארבע הפינות, בשל ארבע פינותיו המפוסלות להפליא. כל פינה מוקדשת לאחת מעונות השנה ומעוטרת במזרקה ושלל פסלים. צומת זה הינו הצומת המרכזי, קרי רוב הדברים שכדאי לראות נמצאים במרחק הליכה ממנו.
הגענו לפלרמו והלכנו לחפש מלון, מקום שיתאים לתקציב סטודנט- גג 20 יורו ללילה. דרישותינו היו בסיסיות, ואם אפשר שיהיה במרכז. הגענו למלון שהומלץ דרך לשכת התיירות הממוקם ב- Via Roma. את הדלת פתחה בפנינו אישה סיציליאנית, כמו שאתם מדמיינים אישה סיציליאנית. שמנה ונמוכה, כמעט מתגלגלת, עם רעמת שיער שחור פרוע ושני קמטים חדים מצדי אף רומאי קשה. האישה היתה עטופה בחלוק ירוק כהה זוהר וארוך ולא חייכה אפילו לא לרגע. בקול רועד שאלנו על חדר והובלנו אחר כבוד לחדר קטן. האישה, באיטלקית שוצפת, החלה לירות איסורים והתניות לכל עבר- אסור להדליק את המזגן, אסור לחזור אחרי חצות, אסור לעשות רעש, אסור להביא אנשים אחרים, אין אינטרנט, כביסה, אוכל, טלפון וכו`. קפיש? קפיש. פחדנו לסרב שמא נגלה שפרנקי עומד מאחור עם מכונת יריה, אז לקחנו. מזל שהיה לנו אומץ לבקש שמיכות אקסטרה. מה שכן, גילינו בחדר שתי ערמות של הברית החדשה בכריכת עור, חזרנו קפואות אך מחוזקות רוחנית.
אז מה ראינו בפלרמו?
בפלרמו ה"נוף" מתחלק לשניים- ארכיטקטורה ובניינים מדהימים, ונוף אנושי צבעוני ומגוון. פלרמו היא מעיין הכלאה מוזרה בין יפו בשנות השלושים, ישנה, מתפוררת, סמטאות צרות מלאות כביסה צבעונית וחלקי מכוניות וילדים רצים אחרי כדורגל- שכונה, לבין פלא ארכיטקטוני מרהיב ומרשים. ממש ליד ארבע הפינות ניתן למצוא את Fontana Pretoria, מזרקה עטופת פסלים מדהימה ביופיה. משם קפיצה קטנה לפיאצה בליני לראות את הכנסיה Santa Maria dell Ammiraglio (חובה להיכנס פנימה!) ואת מגדל הפעמונים שלה, שנראה כמו שלד (לדעתי).
משם עלינו במעלה עימנואל ויטוריו לכיוון הקתדרלה הענקית והמרשימה. עימנואל ויטוריו מלא בתי מלאכה קטנים לאומנות, ניפוח זכוכית, יצירת בובות עץ. סתם, שווה להיכנס לכל דלת פתוחה וכמובן (ההמלצה הכללית שמלווה את הכתבה הזאת) להסתובב בסמטאות הצרות. הגענו לקתדרלה, בהינו, התפעלנו, צילמנו, נכנסנו והקפנו אותה בשביל להתרשם מכל הצדדים. שימו לב לפסלים של החבר`ה הקדושים ולתנועות שהם עושים עם הידיים. האזור מסביב לקתדרלה מלא ב- See Sites, וליד הקתדרלה מצוי שער הניצחון הפלרמי (פורטה נובה) וכיכר האידיפנדנצה. אנחנו התעלמנו באלגנטיות מכל ה- See Sites ובחרנו ללכת לכיוון השכונה העתיקה ביותר של פלרמו, שם גם גילינו שוק בעלי מלאכה קטן, הרבה תמונות יפות של שום דבר והרבה האנשים מחייכים. כשנמאס להסתובב בשכונה הולכים בכיוון כללי של שער הניצחון עד שמגיעים.
ביום א` הלכנו לכיוון הים, לראות את הנמל, את מעגן הסירות המרשים ואת שער הכניסה לעימנואל ויטוריו. ביקרנו במוזיאון האזורי לארכיאולוגיה, שהוא קטן מספיק בשביל לא להתיש, אך מלא בשרידי עבר מתקופות שונות, מזכרת מכל כובש. ביקרנו גם בשוק הפשפשים המגניב הממוקם בפיאצה מרינה. אם אתם בפלרמו בסוף שבוע, ניתן לבקר בשוק הדגים המפורסם (שהיה משום מה סגור). אנחנו לעומת זאת ביקרנו בשוק של פלרמו (סמוך לויה רומא). ביקור של בוקר. התמכרנו לצילום כרוביות ונתנו לעצמנו ללכת לאיבוד בסמטאות. בניגוד לשווקים האירופאים המצוחצחים אליהם הורגלתי בחודשים האחרונים, השוק הזה היה אמיתי, עם מחסנים מוזנחים עטורי סטיקרים, מאזניים ישנות לשקילת הסחורה ובעלי דוכנים בעלי כרס משתפלת וכובע גרב, שמשחקים קלפים אם אין לקוחות. בשעות הלילה בעלי הדוכנים פתחו בכיכר השוק מנגל ענק ועשו "על האש" מכל מה שלא נמכר. הריח הזכיר לי נשכחות. אגב, באופן מפתיע, התפוזים בשוק בפלרמו היו תפוזים ישראליים כדת וכדין.
מונראלה
מונראלה (Monreale) היא עיירה ליד פלרמו/פרבר של פלרמו, מרחק 20 דקות נסיעה באוטובוס. היא ממוקמת על אחת הגבעות מחוץ לפלרמו וממנה נשקף נוף נהדר של הגבעות וההרים המושלגים מצד אחד, וכל פלרמו והמפרץ הכחול שלה מצד שני. כמובן שאי אפשר לסמוך על חורף ים תיכוני- איך שהגענו, כבר כשירדנו מהאוטובוס, קידם את פנינו גשם שוצף. הלך הנוף. התנחמנו בקלוריות זמינות ושתינו שוקולד חם, מחכות שהגשם ירגע. לגשם היו תוכניות אחרות, אז החבאנו את המצלמות מתחת למעילים והלכנו לראות את המנזר והקתדרלה המפורסמים של מונראלה.
חצר המנזר מעוטרת בשורת קשתות כפולה, כשכל עמוד אשר תומך בקשת מעוטר באופן שונה מהעמוד לידו. החצר יפה, ירוקה ומשרה שלווה, שווה להכנס. הקתדרלה- לא לפספס, יפהפיה מבפנים ומבחוץ. צאו לסיבוב מסביב לקתדרלה לראות את הפיתוחים על הקירות מבחוץ, ואז כנסו, שבו על ספסל ותרימו את הראש. פסיפסים מוזהבים מדהימים, בייחוד הפסיפס הגדול של ישו. הכנסיה עצמה חשוכה, אבל אם משלשלים יורו למכונה נדלקות המנורות. שווה להשקיע יורו ולהדליק את המנורה שמאירה על הפסיפס הגדול של ישו. כשיצאנו מהקתדרלה קידמו את פנינו כמה דקות ספורות של שמש, שהספיקו בדיוק לריצה מטורפת לכיוון נקודת התצפית ולצילום כמה תמונות של מפרץ פלרמו. באוטובוס בדרך חזרה כבר ירד עלינו שוב גשם ים תיכוני.
סוד הקסם
אחרי שלושה ימים בפלרמו הבנתי בעצם מהו סוד הקסם. פלרמו עיר אמיתית, עם אנשים אמיתיים בגופיות וכפכפים, עם אוכל אמיתי מתובל בכוסברה, עממי, לא יקר. גשם אמיתי ולא רק רוח מעצבנת, ים, כביסה תלויה, זבל וחלקים של מכוניות. פסלים של הבתולה, גרפיטי ומוסיקה בוקעת מתוך פיאט אונו חונה. ילדים משחקים, צוחקים, צועקים, שמש, כמו שבת בבוקר בפרדס חנה שיכון עמידר שנת 1985, נוסטלגיה. הכל חי ולא יומרני, רק הבניינים המדהימים לפעמים נראים כאילו שייכים לעיר אחרת וההרים המושלגים, לכתבה אחרת.
ולסיום- בקטנה: בכל מקום שנמצאים בו יש רשימה של דברים שפשוט חייבים לצלם, מאפיינים של אותו מקום. כל מי שחוזר מהודו יביא אתו תמונה של הטאג` מאהל, שני ילדים הודים חצי ערומים עם מבט עצוב, אישה בסארי וטוק טוק. גם לי באיטליה יש רשימה של דברים שאני חייבת לסמן עליהם וי. אחד הדברים מהרשימה שרציתי לצלם, אופייני ביותר לאיטליה, היה אישה מבוגרת במעיל פרווה ארוך ומשקפי שמש, מראה איטלקי מגניב ומושקע לימי החורף. כל אישה במעיל פרווה ומשקפי שמש שביקשתי לצלם סירבה, משום מה אף אחת לא רצתה לדגמן פרווה ומשקפיים. בשדה התעופה בפלרמו פגשנו את האישה שלנו. מעיל פרווה ארוך, משקפי שמש כהות, ושת"פ בעניין הצילום. אחרי הצילום, התברר לנו למה היה כזה שת"פ. המשקפיים, לא היו בדיוק משקפי שמש, היא פשוט היתה עיוורת! פדיחה... אבל העיקר הכוונה. מצ"ב תמונה של איטלקיה עיוורת במעיל פרווה.
המדריך למטייל בגלקסיה - פלרמו
- לאכול בפחות מ-5 יורו: בכל רחבי פלרמו ישנן מסעדונות/דוכני מזון קטנים שמוכרים סנדוויץ` מלא פיסות בשר לא מזוהה, לימון ופרמז`ן. תעצמו את העיניים בזמן שהמוכר שולה את הבשר מהסיר ובתיאבון.
- לא לפספס: הקתדרלה במונראלה.
- שמעתי שמגניב אבל לא הייתי: קטקומבות הקפוצ`ינים- קברים בהם ניתן לראות גופות חנוטות תלויות על קיר (אני מודה, לא נשמע משהו, אבל הבנתי שזה מאוד מרשים).
- לחובבי הצילום- השמש החמימה בפלרמו מטעה. רוב התמונות שנלקחות ברחובות הצרים יוצאות חשוכות מאוד, ותרו על הזום.
- בשביל הקטע- צפו בסנדק ערב הנסיעה.
