מהיר יותר, מפחיד יותר
Busch Gardens הוא פארק ובו מתקנים גבוהים יותר, מהירים יותר, מפחידים יותר ממה שניתן להעלות על הדעת. "Montu", "Cumba", הם שמות הסוואה לשתי רכבות הרים מפחידות שאחת מהן מחזיקה בתואר הרכבת הגבוהה והמהירה בעולם. "Kongo", "Tanganyika" הינם שמות נרדפים ל- "אתם עכשיו נרטבים כהוגן". אני צרחתי "אמא`לה" ברצף, בני מלמל "זה מטורף" שוב ושוב, טל נהיה סלקטיבי ופסל מתקנים על פי עוצמת הצעקות, ודור - נהנה מכל רגע ! לכל מתקן הוא עלה פעמיים, פעם עם אבא ופעם עם אמא. הפארק בנוי סביב מוטיב אפריקה וחיות הן חלק ממנו, מערת נחשים, ספארי בסוואנה, גן ציפורים.. (מבוגר 49$, ילד 42$ עם הנחת AAA), מקום נפלא, מושקע, מתאים לכל הגילאים.
22.4.04, יום חמישי, לא להאמין איך חודש ימים עבר, רק חודש?! - היה זה חודש של הסתגלות, למידה, היכן קונים, היכן ישנים, חניוני Wal-Mart, והעלות בחודש זה היתה גבוהה מאוד, מעל המתוכנן - אנו ממליצים לקחת זאת בחשבון בשלב התכנון הכספי. כבר בתחילת הטיול עברנו חוויה מאוד מפחידה עם הקרוואן אשר השלכותיה הן גם כספיות אבל בעיקר, והחשוב ביותר, הן רגשיות - כל ריח קל של שרוף מקפיץ אותנו, כל ענן אבק נראה כעשן... נפרדנו ממשפחת יהלום בארוחת ערב חגיגית - שקשוקה שהכינה תמר ובקבוק יין - הם ממשיכים בקצב מואץ משלנו. מאוד נהנינו מחברתם, הילדים שיחקו יחדיו, טל התחבר עם אוהד (השלישי מלמטה), הילדים נסעו לסירוגין בשני הקרוואנים ואנו צחקנו מהבדיחות ומהציניות של יוסי ומהסיפורים על אמא של...(אני לא מסתבכת).
נוסעים על כביש 19 לכיוון Panhandle דרך נופים כפריים, עיירות קטנות, אזור מיוער ושטוח, עוצרים למלא דלק ומגלים שתחנת הדלק והחנות הקטנה שבה הם למעשה המתנ"ס האזורי. היום יום שישי ובצידי הדרך מציגות משפחות חפצים ורהיטים למכירה - Garage Sales. במערכת המשוכללת שבני לא ויתר עליה אנו שומעים "Let it be" של הביטל`ס, עוד מעט נגיע לחוף מבודד במפרץ מקסיקו... מה צריך יותר מזה? Dixie country park הוא החוף, שוהות בו משפחות בודדות מהעיירה הסמוכה Cross City, אנו פוגשים את בל ודניאל, זוג קשישים מקסים בני 80 עם הקרוואן שלהם. אכלנו יחדיו ארוחת ערב ושמענו במבטא דרומי מובהק את סיפור היכרותם הרומנטי לפני 20 שנים, הם פינקו אותנו במגש עם נתחי דג מתובל ומוכן לטיגון אותו הם דגו.
25.4.04, יום ראשון, הגענו לאי הארוך (100 ק"מ) והצר Santa Rosa Island הידוע בדיונות החול הלבנות וחופי הרחצה שלו. לאורך הכביש הצר חנו רכבי 4X4 ואף רכב לא ירד לאזור החוף ואף ג`יפ לא בדק את ביצועיו בדיונות - המודעות לשימור הטבע גבוהה מאוד והתוצאות נראות. עזבנו את קו החוף לטובת פארק המדינה Wakulla Springs בו נמצאים המעיינות העמוקים והצלולים בעולם, הספקנו את השיט האחרון במורד הנהר אך לא הספקנו לרחוץ במים הצלולים והמפתים האלו. היעד הבא - New Orleans. את השעון אנו מזיזים אחורה בשעה - עברנו אזור זמן. לאחר שחלפנו על פני העיר Mobil שבאלבמה אנו מתמקמים לשנת לילה בחניון Wal-Mart.
ואז...בשעה אחת לפנות בוקר.. הקרוואן מתנדנד, אנו מתעוררים בבהלה...מטחי גשם, ברקים ורעמים. מהחלון נשקף מחזה שהזכיר לנו את הסרט `טוויסטר` - עגלות הקניות הריקות נוסעות מעוצמת הרוח ברחבי החנייה השוממה, הגשם יורד במטחים וחודר מבעד מסילות החלונות, ברקים מאירים את השמים, דור שואל ממיטתו "אמא, זה חלום רע או שאני באמת ער?". אנו לבד באמצע מגרש החנייה, בטוחים שבכל רגע עומדים לעוף עם הקרוואן באוויר, חסרי אונים מול הטבע... והכל שכך, שקט, הגשם עבר לטיפטוף, הרוח פסקה - טוויסטר זה לא היה, אבל מלילה זה התקבלה החלטה להתעדכן לגבי מזג האוויר ! בין מדינה למדינה ישנן תחנות מידע לתיירים המומלצות בחום. יחס אדיב, מקצועי, מציעים שתייה חמה או קרה, מקבלים מפות, אינפורמציה - אנו משתדלים לחצות מדינות בזמן שתחנות אלו פתוחות לקהל.
ניו אורלינס, טקסס והגומל
הגענו לעיר המקסימה, הצבעונית והמיוחדת, לעיר הג`אז והבלוז - הגענו לניו-אורלינס. אנו שוהים במלון Avalon בו יש הסעות קבועות לרובע הצרפתי (חשוב מאוד), חנייה חינם וארוחת בוקר (40$ לארבעתנו). בניו-אורלינס מחירי המלונות זולים ובמרכז הרובע הצרפתי, במלונות יפים ומטופחים ניתן למצוא חדר בעלות של 40$-50$ עבור 4 אנשים. חשוב מאוד - את ההזמנה למלונות יש לבצע ממרכז המידע לתיירים, המחירים ישירות במלונות גבוהים יותר! בתאום עם משפחת יהלום נפגשנו שוב למספר אטרקציות מהנות ומשותפות !
קנינו מעט `פיצפקעס` בשוק הצרפתי, הכרנו את סמטאות הרובע בסיורים רגליים, יצאנו לשיט בספינת קיטור על המיסיסיפי הכולל ארוחת צהריים (מבוגר 26$, ילד 17$). בערב יצאנו יחד עם הזוג יהלום לבילוי מבוגרים (עם איילת בעגלה) ברחוב Bourbon אשר נסגר בלילה לתנועת כלי רכב, המוני אדם גודשים אותו, העניינים מתחממים עם שתיית האלכוהול, במרפסות עם פיתוחי הברזל עומדים צעקנים רבים עם שרשראות צבעוניות בידיהם, מנסים לשכנע את העוברים ושבים לחשוף ציצי או ישבן בתמורה לשרשראות - ההיענות די גבוהה..! ברקע בוקעת מוזיקה מהבארים הרבים שברחוב - קריוקי, ג`אז, בלוז, רוק, כל אחד מוצא את מקצבו.
לאחר שבני קיבל את מנת המוזיקה והקצב המשכנו למערב לואיזיאנה לעיירה Breau Bridg להשתתף בפסטיבל הסרטנים השנתי אשר אמור להתקיים בסוף השבוע. התמקמנו במגרש החנייה סמוך לפסטיבל עוד מיום רביעי, בכל ערב נהנינו מלונה-פארק שהוקם במקום לכבוד הפסטיבל (12$) ותכננו כבר איך לאכול את הסרטנים - מטוגנים, מבושלים, איך להמר במרוץ הסרטנים, להנות מהאווירה החמה ומהאנשים הנעימים של העיירה בה כולם מכירים את כולם, ואז...(מילה זו כבר הפכה למוכרת), ביום שישי בשעה 6 בבוקר אנו מתעוררים מגשם עז שיורד. שוב כוננות מגבות בחלונות, אך הפעם היה ברור מהר מאוד שאם לא זזים מייד הקרוואן משנה את יעודו לכלי שיט. יצאנו לאספלט הבטוח ובדיון ארוך ומעמיק של חצי דקה החלטנו להגיע לחוף המערבי דרך טקסס ולא דרך אוקלהומה כפי שתכננו בתחילה. מי שעקב אחר מזג האוויר בעולם אולי ראה תמונות של השטפונות באזור בו היינו...
אנו נוסעים ומזג האוויר הקודר והגשום מלווה אותנו. לשנת לילה עצרנו בחניון Wal-Mart בעיר Houston שבטקסס. בבוקר הילדים ואני המשכנו לישון ובני יצא לדרך לכיוון San-Antonio. הפעם אין זמן ל- "ואז..", זה קרה מהר כל כך. מתוך שינה עפתי על טל, הבנתי שהקרוואן עף או מתהפך, כיסיתי על טל בגופי וניסיתי לראות איפה דור. המחשבות שעברו בראשי היו שטל לא יעוף מהחלון, שדור לא ימעך.. הקרוואן נעצר בחבטה בבטונדה. במהירות זחלנו מתחת לארון שנשבר החוצה אל הגשם השוטף יחפים ולבושים בבגדים קצרים - חששנו ממערכת הגז וממיכל הדלק שהיו מלאים, אחזנו אחד בשני מבוהלים, מפוחדים, לא מאמינים ששוב קורה משהו...מזל רע? אצבע אלוהים? מקריות? לא יכול להיות שבחודש וחצי כל כך הרבה דברים קורים ! אבל הם קרו ! מסתבר שרכב פגע בקרוואן מאחור והעיף אותו לסיבובים באוטוסטרדה.
שוב הגיעה משטרה, מכבי אש, אמבולנס, שוב נגרר הקרוואן שנראה במצב גרוע, שוב חזרנו ואמרנו "העיקר שיצאנו בריאים ושלמים" וניסינו להתרכז רק במחשבה הזו, אבל... הרגשתי שאני לפני התמוטטות, בני לקח את המושכות לידיים והחל לטפל במצב. בשלב הזה הכרזתי באופן חד-משמעי "אנחנו עולים על הטיסה הקרובה לארץ ! נכון, אנחנו בריאים ושלמים אך מצב הרוח ירוד, הכיס התרוקן באופן משמעותי, די, זהו !!!!". להפתעתי, למרות כל האירועים הילדים המשיכו לתפקד כרגיל, אפילו בזמן שעמדנו באוטוסטרדה, בגשם, לאחר התאונה, טל עדיין הציק לדור ודור עדיין התעצבן, הם קיבלו את כל העניין כחוויה נוספת, משהו שקרה וצריך לזרום הלאה.
4.5.04, יום שלישי, אנו נמצאים במלון ביוסטון, טקסס כבר שלושה ימים לאחר התאונה, סבתא שושי כבר דאגה ל"ברכת הגומל" ואנו מתכוונים ל... את זה תדעו בכתבה הבאה.
