סרדיניה - ביקור בצד הפחות מוכר של איטליה

איטליה היא לא רק רומא, פירנצה או ונציה. במרחק טיסה של קצת יותר משלוש שעות מהארץ, תוכלו למצוא את סרדניה - אי, השייך לאיטליה וחלק קצת פחות מתויר ומוכר בה. עם מזג אוויר ים תיכוני, ונופים מקסימים, חופים יפים וכמובן - אוכל איטלקי משובח, אין ספק שזהו יעד שלא כדאי לפספס.
יובל א.
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: סרדיניה - ביקור בצד הפחות מוכר של איטליה
© יעל כפיר

רקע על המדינה

עשר שנים אני מלקט מידע על האי ומתכנן לבקר בו יום אחד. אף חברה לא הזמינה אותי לטיול בסרדיניה. האפיפיור בנדיקטוס עמד להגיע לביקור בארץ, ניצלנו את ההזדמנות לערוך ביקור גומלין. בסרדיניה מתאהבים בקלות - אי דליל אוכלוסיה, איטלקים סרדים חביבים, ים כחול ומים צלולים, חופים ונקרות מבודדים, נופי טבע, פריחה מאוחרת במאי, הפיצות הפריכות והדקיקות של איטליה, גלידה וספלי אספרסו; אתרי ציביליזציה פרה היסטורית נוראגית מהאלף השני לפני הספירה. למרות הקירבה הגיאוגרפית, רק כשלוש שעות וחצי בטיסה ישירה, מסורבל להגיע לשם. אין טיסות ישירות, אין הצעות לינה ורכב בשיטת "טוס וסע" או בשיטת "הכל כלול", אבל ההכנות והמאמץ ראויים. נופש פעיל או רגוע, אתם קובעים. יש להחליט מראש האם לנסות לראות ו"להספיק הכל", או להחליט להותיר משהו לביקור הבא. אם באת לחופשה, לטייל, לבלות, יתכן שלא תספיק להיות בכל המקומות. כבישים רבים הם מפותלים. בחופשה בסרדיניה, נסיעה בת שישים וחמישה ק"מ אורכת שעה ברוטו.

מהסיבות שציינתי בפתיחה, יש להתכונן ולקרוא מידע ולעיין במפת האי. שטח סרדיניה קטן כשטחה של מדינת ישראל שלפני 1967 ומספר תושביה פחות משני מיליון נפש. הסרדים הם אנשים השמחים לסייע, למרות שרובם אינם מבינים אנגלית. חלק מהשמות אינם באיטלקית אלא בסרדית.

זה הזמן לרענן את אוצר ארבעים המלים באיטלקית שרכשתם בטיול הקודם (בוקר טוב/שלום, סליחה, את/ה מדבר/ת אנגלית ? תודה, Ciao זה צ'או), ואם לא, תרכשו אותן בקלות תוך מספר ימים. מועיל לקרוא שלטי חנויות או מחירונים דו לשוניים. כאן תמצאו מדריך למלים הבסיסיות. בטרם נסיעה מצאנו ספרון מידע בעברית של מישלן, "סיציליה וסרדיניה". פחות מארבעה עשר עמודים הוקדשו לאי והמידע איננו רב. רצוי להצטייד מראש מפת 1:300,000 לשם תכנון המסלול. בלשכת התיירות בשדה התעופה של קאליירי ניתן לקבל מפות 1:250,000 של האי. כן, אנחנו עדיין נוהגים בלי ג'י.פי.אס. צווארון כחול.

חשוב לזהות את האתרים והמסלול על המפה -; קאליירי הבירה בדרום, וילה זימיוס (Villa Simius) בדרום מזרח, חוף האיזמרגד / קוסטה זמראלדה (Costa Smeralda) והאתר פורטו צ'רבו (Porto Cervo) בפינה הצפון מזרחית, סנטה טרזה גאלורה בקצה הצפוני ביותר, אלגרו (Alghero) בצפון החוף המערבי, קוסטה ורדה בחוף המערבי (Costa Verde); אתרי התיישבות פרה היסטוריים נוראגיים (Noraghe) מ - 7000-, אתרים כאלו פזורים ברחבי האי, די לראות כמה מהם.

מספר רשימות עיתונאיות נכתבו בעשור האחרון. הכותבים היו כנראה ברי מזל והוזמנו כאורחים: יגאל צור, חנוך רון , משה גלעד וגם חפשו במסע אחר.

אם ים כחול, מפרצונים ונקרות (Coves) ושלוב הליכה או רכיבה נשמעים מעניינים, סעו אל מחוז אוליאסטרה (Ogliastra) לאורך החוף המזרחי. נקודת מוקד מומלצת לטיול שם היא עיירת הנופש הקטנה סנטה מריה נאבארזה (Santa Maria Navaresse). כפרים רבים ממוקמים בצלע הר. לבתי הכפר יש גגות אדומים והם משווים מרחוק מראה פסטורלי. ברבעים העתיקים שלהם, הסימטאות מזכירות במידה מסויימת את הכפר הערבי בטרם עבר מודרניזציה. חוסר התכנון של הרחובות, המבנים הבלתי אחידים, המעברים הצרים בין הבתים כרוחב מכונית אחת, מי קולחין הזורמים על פני השטח, חלק מהקירות כלל אינם מטוייחים. בשעות הערב שבהן שוטטנו בסימטאות העתיקות של אורוזיי (Orosei), נתקלנו במתי מעט אנשים ברחובות. מדי פעם נשמעה שיחה מתוך הבית ובשני רחובות היה השיפוץ המודרני בעיצומו. לעומתן, סימטאות עיירת הגראפיטי אורגוזולה (Orgosola) היו רחבות ומטופחות יותר.

למרות שהגענו לסרדיניה עם מסלול שתוכנן מראש, התאמנו ושינינו אותו תוך כדי ההתקדמות. מחוסר זמן, נאלצנו לדחות לביקור הבא את הנסיעה אל הפינות הצפוניות ביותר: אזור חוף המיליונרים קוסטה זמרלדה (Costa Smeralda), פורטו צ'רבו (Porto Cervo) ואיי מדלנה; העיירה הצפונית סנטה טרזה גאלורה (Santa Teresa Gallura) ולשון היבשה קאפו טסטה (Capo Teste).

לתחילת הכתבה

מידע שימושי

אוכל - רוב המסעדות בסרדיניה נקראות פיצריות (טראטוריה / פיצריה). בכל פיצריה ניתן למצוא בתפריט גם מאכלי ים. עד כמה שהבחנתי, בערב כולם הזמינו פיצות. הפיצות כאן הן משהו "שמיימי" - אפויות בתנור אבן, דקות ופריכות. זה המקום להזכיר את קיומה בתפריט של "הפיצה הלבנה" (Bianchi Pizza) - פיצה ללא רוטב עגבניות, כלומר פוקאצ'ה. בתפריט הפיצות תמצאו כעשרים אפשרויות של שילוב תוספות, ואם לא נמצא הצירוף המועדף, תוכלו לבקש הרכב משלכם. לרשותכם גם מבחר גבינות פיקנטיות, כמו גורגונזולה ופקורינו. שימו לב ש"פפרוני פיצה" זה תוספת פלפל אדום מתוק (גמבה) ולא תוספת נקניק. הבירה המקומית טעימה ונקראת איקנוסה (Ichnusa), בירת לאגר מהחבית או מבקבוק. מחיר הבירה המוגשת כמחירו של משקה מוגז המוגש בארץ. אם אתם מבקשים מים מינרליים, סביר שתישאלו: "מוגזים" או "רגילים". מים מוגזים נקראים פריצנטה (Frizzante), לטעמנו פחות "משעממים" ממים רגילים. בארץ ניתן למצוא אותם בבקבוק הירוק של סן בנדטו. אם ספלון קפה אספרסו הוא קצר וחזק מדי, בקשו קפה אמריקנו, שהוא תוספת של מים חמים למנת האספרסו (Café Americano), ונקרא בקיצור "אמריקנו".

הטיסה - עלויות הטיסה הן מרכיב יחסית נמוך מתוך סך עלויות הטיול, הלינה והרכב. עד שיחודשו הטיסות הישירות, אפשר לטוס במבצעים של טיסות השכר לאיטליה (לרומא ומקומות אחרים). למחיר הטיסה לאיטליה יש להוסיף טיסה פנימית לאי, בדרך כלל לקאליירי. טיסות פנימיות כאלו מוצעות על ידי חברת "בלו-אקספרס" ו"מרידיאנה", למשל מרומא במחיר מאה ועשרים יורו לנוסע, הלוך ושוב. הזמנת הטיסות מאפשרת לשנות מועדי טיסות ושמות נוסעים ללא קנס כלשהו. תיאומי הזמן בין שני מקטעי הטיסה גוזלים מספר שעות המתנה. קאליירי, הנמצאת במרחק טיסה של חמישים דקות מרומא, היא העיר הגדולה באי, בת כמאה ושישים אלף תושבים.

רכב ונהיגה - לנופש בסרדיניה חובה להסתייע ברכב שכור. גם למזמינים מהארץ, מחירי ההשכרה באיטליה יחסית גבוהים וכל שינוי קטן בנפח המנוע הוא קפיצה בדרגת ההשכרה. גיר אוטומטי מייקר משמעותית את ההשכרה ואיננו חיוני. קלוש הסיכוי לקבל שידרוג או לזכות ברכב מדרגה גבוהה יותר, כתוצאה מחוסר במלאי. בקאליירי, כל משרדי ההשכרה הם במרחק כמה מאות מטרים של הליכה מהטרמינל. הזמנה של מכונית בדרגה C זיכתה אותנו בגרנדה פונטו (Grande Punto). במבט ראשון נראה היה ש"נפלנו בפח" ולא קבלנו את הרכב בגודל המובטח. עד מהרה התברר כי ההיפך הוא הנכון. אמנם מבחוץ היא נראית כמכונית פונטו לא גדולה, אבל זוהי מכונית מרווחת בעלת מנוע דיזל חסכוני. הצריכה בפועל בדרך מעורבת היתה ליטר דלק לכל 18 ק"מ. הדלק לדיזל זול ממחיר הבנזין ונקרא גאזוליו (Gasolio).

סימוני כבישים - הכבישים הראשיים מכונים סופר סטראדה ומסומנים SS. סופר סטראדה יכול להיות לעתים מפותל ואיטי, למשל כביש SS125 , כביש SS129 וכביש SS131 הם כבישים מהירים ורחבים כמו כביש ת"א-חיפה בארץ. כבישים מקומיים יותר מסומנים SP, למשל SP46.

שלטי הדרכים בסרדיניה - כל עוד מדובר בתנועה בכבישים, השילוט משובח, לרבות סימוני ק"מ נהדרים וברורים. כשעוברים לנסוע בדרכי עפר - אין שילוט לחלוטין, מאלתרים.

מחירים וקניות - המטבע המקומי הוא יורו אבל בסעיפי ההוצאה העיקריים של לינה ומסעדות, המחירים זולים מאשר בישראל. הדלק יקר יותר, אבל ליטר גאזוליו בסרדיניה עולה כמחיר ליטר בנזין בארץ.

 קניות - סביב העיר קאליירי פזורים סניפים של רשת היפרמרקטים ענקית הנקראת אושן (Auchan), בה ניתן להצטייד בשתייה ולחמניות לדרך, גבינות לקחת הביתה. ביום האחרון לטיול, בדרך חזרה, אפשר לבקר במרכז קניות אאוטלט גדול של ססטו (Outlet Sestu) ולצידו מרכז קניות נוסף. כל מותגי האופנה, בתי קפה ומזון, סופרמרקטים למזון.

הוראות נסיעה לססטו: בסימן ק"מ 10.8 של הדרך המהירה SS131, מעט צפונה משדה התעופה של קאליירי, פונים מזרחה לפי השילוט לאאוטלט. כק"מ אחד מהכביש. החנייה חופשית ומרווחת.

לינה ובתי מלון - למעט מלון ליום הנחיתה, ובפרט בחודשים מאי ואוקטובר, אין חובה להזמין מראש את הלינה. די להגיע ליעד בשעות הערב ולברר במספר בתי מלון מחיר ואפשרויות. ההצלחה מובטחת. נוסף על בתי המלון, ישנם אתרי לינה כפריים רבים לאורך הדרכים, הנקראים אגרו-טוריזמו (Agro Turismo), חוות חקלאיות המציעות לינה ואכילה בשלווה כפרית. כל מחירי הלינה שיוזכרו ברשימה הם תמיד המחיר לחדר לשני אנשים, כולל ארוחת בוקר ומסים. כאן זה סרדיניה ולא טורקיה, ובכל זאת, הלוואי עלינו בארץ מחירים כאלו ובלי ההתחכמות של מחיר לאדם, במקום מחיר כולל לחדר.

בעת הכניסה וההרשמה לבית המלון בסרדיניה, האורחים מתבקשים להציג את דרכוניהם. נאמנים לזהירות הנחוצה, בכל פעם המתנו עד להשלמת הרישום ולא הותרנו את הדרכונים בקבלה. גישה לאינטרנט, נקודות חמות - חלק מבתי המלון מחייבים עבור הגלישה, למשל שישה יורו ליממה וחלק מאפשרים גלישה חופשית. רצוי לבקש את זה בעת המו"מ על מחיר הלינה.

המלון היחיד שהזמנו מהארץ באינטרנט היה בקאליירי. הולידיי-אין קאליירי הוא הנציג היחיד של הרשת בסרדיניה. מלון ארבעה כוכבים קטן וחדיש, הממוקם בערך במחצית הדרך בין שדה התעופה והעיר (או במלים אחרות, קרוב מאד לשניהם). מלון מפנק, בסוף השבוע המחיר נמוך יותר, תשעים ותשעה יורו (עם זכות ביטול). למוותרים על זכות הביטול והמזמינים באינטרנט לפחות שבועיים מראש, ניתנת הנחה ניכרת. בסוף האירוח ולאחר ששבענו בארוחת הבוקר העשירה, מיהרנו להזמין את המלון גם ללילה המסיים של הביקור בסרדיניה. כדי שנוכל להזמין לינה נוספת, פקיד הקבלה זיכה אותנו בגלישה ללא תשלום. אתר האינטרנט: www.ichotelsgroup.com

לתחילת הכתבה

ימים 1-4: קאליירי עד ארוזי

צהרי היום הראשון (שבת) בעיר הראשית קאליירי - לאורך החוף של קאליירי ורחוב רומא (Via Roma) חנויות ובתי קפה ואניות נוסעים, שעוגנות כמאה מטרים מהן. מעט למעלה, הדרכים מטפסות אל העיר העתיקה וחנויות המותגים. בשבת בארבע אחרי הצהריים הרחובות היו די שוממים. למעלה, בעיר העתיקה, רחבה ענקית המשקיפה על העיר. ילדים משחקים בכדורגל ואף צעקה איננה נשמעת. ומעליהם הקתדרלה. בשעת אחר הצהריים שביקרנו בה, נערך טקס חתונה, אולם התפילה נמלא אורחים בבגדים הדורים ובישוף הקהילה נשא את דרשתו. סימטאות ציוריות. בדרך למטה, חזרה לעיר המודרנית, לקראת השעה שש בערב, הרחובות הפכו הומים, מאות אנשים נוהרים. אם תביטו הצידה לסימטאות, תגלו את המקומות היפים והרגועים לשבת לקפה. פיאצה ינה (Piazza Yenne) במורד רחוב הראשי, היא מקום פופולרי לשבת לקפה או גלידה.

ביום השני נסיעה צפונה-מזרחה בכביש, בדרך 125, דרך מורה וורה (Muravera) לאורך החוף, לינה בסנטה מריה נברזה - סמ"ן. בתי העיירה נמוכים, בני שתי קומות. מלון עממי קטן, שההמלצה שניתנה לגביו נמצאה מוצדקת - מלון ניקולטה - במחיר שבעים יורו ללילה. במועד שביקרנו, העיירה טרם חוברה לרשת אינטרנט מהירה. ההזמנה נעשית במייל או בטלפון. יתכן שתתבקשו להתחייב למקדמה בת שלושים אחוז. המלון ברחוב הצמוד לחוף הים, הנמצא מתחתיו. אתר האינטרנט של המלון: www.hotelnicoletta.info. בעקבות המלצה למסעדת La Baia (המפרץ) בעיירת הנמל הסמוכה ארבטאקס (Arbatax), נסענו אליה לפנות ערב. למרות שטעינו ברחובות הכפר, כל המקומיים הכירו את המקום וידעו לכוון אותנו אליה. מחצית מהסועדים היו מקומיים. הזמנו דגים ופירות ים. טיב המנות והשרות היו בינוניים למדי. לשכת התיירות (Ufficio Turistico) של מחוז אוליאסטרה, נמצאת ליד בית הקפה הפינתי וכיכר הנדנדות. הלשכה נפתחת בבוקר וניתן לקבל בה מידע, לרבות מסלולי הליכה למפרצונים היפים. המוקדנית היחידה אינה מבינה אנגלית. הצבענו על המפה ותקשרנו באיטלקית רצוצה ותנועות ידיים. הפוסטרים הרב לשוניים על הקירות יסייעו לכם. על הקיר מצאנו עלון מידע בתשלום, שהציג מפה ומידע קצר למסלולי הליכה (ומסלולים לטיפוס קירות סלעים). המסלול E4 היה מלווה בתמונות מפתות, הוביל למפרצון ולניקרה קלה גולוריצה (Cala Goloritze), תחת ההגדרה "קל" (Facile).

מהעיירה יש דרך קיצור לכביש 125SS. עוד בטרם ההגעה לבאוניי, בסימן ק"מ 153 ירדנו מהכביש הראשי לנקודת פדרה לונגה (Pedra Longa). נסיעה בת ארבעה ק"מ. הליכה קצרה לחוף הסלעי, תמונות אל מול הצוק המזדקר. חזרה למעלה לכביש 125 וימינה לבאוניי. במרכז הרחוב הראשי והצר של באוניי, פונים לפי השלט לדרך צדדית, המובילה למעלה והחוצה, לכיוון כנסיה כפרית בשם סן פייטרו (S. Pietro). נסיעה בת מספר ק"מ. הכנסיה בלתי מאויישת ונעולה. לאחר שתבקרו בחצרה, חוזרים כמה מאות מטרים על הכביש ופונים על פי השלט לכיוון המפרצון קלה גולוריצה. נסיעה בדרך עפר קצרה, המסתיימת בחניון מוצל ובית קפה. בקבוק מים לפני, קפה או בירה קרה אחרי. לא לשכוח לנעול נעלי הליכה נוחות (נעלי ספורט או גבוהות לטיול) ולקחת בתרמיל בגדי ים, מגבות, לפחות בקבוק מים גדול (לחצי יום) ומעט אוכל. הסימון היחיד שתראו מעתה ואילך, בכל ק"מ בערך, יהיה חץ עם שם המפרצון. כבר באמצע הדרך מתחילים לראות את הים. הפריחה בחודש מאי היא הזדמנות לפגוש את פרחי הבר, שבארץ פורחים רק עד מרץ-אפריל. לשם הזהירות הבוטנית, נאמר שהם דומים מאד לפרחי הארץ לוטם שעיר, לוטם מרווני, פרג, חרצית, עכנאי, קידה שעירה, פשתה, חבלבל.

חמישית הדרך לשם היא עלייה ויתר הדרך היא ירידה בגיא. כפי שנרשם בעלון, הדרך לשם אורכת כשעה וחצי, כולל הפסקות. חלק מהדרך מוצלת בחורש. למטה מצפה חוויה מיוחדת במינה. קלה גולוריצה - מפרצון סלעי, מבודד, ים כחול וצלול, נקרות, חבורות וזוגות של משתזפים ומתרחצים. המים קרים, וכמובן אין שרותי הצלה. בכל שלושים מטרים לאורך החוף תמצא סלע בולדר להסתתר בצילו. לאחר הרחצה וההתחרדנות בשמש, הדרך חזרה מהים היא עלייה בשביל. שעתיים של טיפוס, כולל הפסקות מנוחה בכל עשר דקות. הלכנו מאחורי משפחה צרפתית, הורים עם שני ילדים בני שש ושמונה. נחנו בצל יחד איתם. כפי שהוערך, שעתיים וכולנו היינו חזרה בבית הקפה שבחניון. אם הם עלו, גם אתם תצליחו.

למידע נוסף לגבי מסלולי הליכה, הקליקו כאן. למבקשים להמנע מההליכה או חלק ממנה, תוכלו למצוא סיורים בתשלום בסירת מנוע, המביאים ומחזירים את המטיילים אל המפרצון דרך הים, או סיורים המשלבים ירידה למטה ברגל וחזרה בסירה לסמ"ן. הכל בהרשמה מראש בסמ"ן. מידע נוסף על החופים של אוליאסטרה תוכלו למצוא כאן.

ביום הרביעי נסיעה צפונה על כביש 125 החוצה את באוניי (Baunei). ביקור במחלבת גבינות קטנה, הצמודה לכביש, מצפון לפנייה לאורצוליי (Urzulei). עצירה קצרה בחוף קלה גונונה (Cala Gonone). קלה גונונה מופיעה בהמלצות של אחרים. זוהי עיירת נופש גדולה מסמ"ן, בתי המלון כאן הם בני ארבע קומות. גם כאן החוף נשקף מתחת לבתי המלון ומאוכלס בדלילות רבה. בשעת לפני הצהריים רבצו בו שבעה איש. גלידה טובה ביציאה מהעיר. פנייה דרך דורגאלי (Dorgali) לנביעת המעיין סו גולוגונה (Su Gologone Sorgenti). מקום יפה, כמות הנביעה בשיאה בחורף. השפיעה יורדת באביב. האתר ירוק ומזכיר במקצת את האתר The Flume בניו המפשייר (ניו אינגלנד). הכתב יובל קרני המליץ לתעות ברכב במעבה היער אחר מלון ספא נסתר, הנקרא אף הוא סו גולוגונה.

דרך אוליינה (Oliena) נסענו לעיירה ההררית אורגוזולה (Orgosola). העיירה בנוייה על צלע הר וכדי להגיע לגרפיטי, יש להתפתל עם הכביש ולעלות עד למקום הגבוה בכפר. מספרים שלפני עשרות שנים, העיירה סבלה מבנדיטים ופשע. התיירים הגיעו לעיירה בעקבות המסרים הפוליטים הצבעוניים המעטרים את קירות הסימטאות. ציורי הקיר נקראים מוראלס (Murales) והם עזים וצבעוניים. המילים באיטלקית או בסרדית. כדאי לצלם ולתרגם בעזרת גוגל טרנסלייט. נכנסנו לחנות מזכרות רק בשל הסקרנות. חסנו על המוכרת, נראה אם תצליחו "להחלץ" מהמקום בלי לרכוש אפילו מזכרת סמלית אחת. מהכפר נסיעה מזרחה (חזרה דרך אוליינה) לסיור רגלי קצר בעתיקות הנוראגיות שבאתר סרה אוריוס (Sera Orrios). יש לקחת בחשבון שהאתר נסגר להפסקת צהריים. משם לעיירה אורוזיי (Orosei). אורוזיי לא הופיעה כהמלצה חמה, אבל התגלתה כבחירה מצויינת (הלינה, המסעדה, החוף). נשארנו שם לשני לילות.

שעת אחרי הצהריים. הנוהג בכביש הראשי לאורוזיי נכנס בלא משים לסימטאות העיר העתיקה. הרחובות די ריקים. לאחר התפתלויות ושאלות להכוונה, מגיעים ל"מרכז" העיר ובודקים מספר בתי מלון. המלון הראשון נראה חשוך מדי, השני יקר מדי. ברחוב הראשי בתים בני כמה קומות. בתחנת האוטובוס ממתינות אמהות על טפן ופועלים שסיימו לעבוד. קשה לדמיין שאתה נמצא קרוב מאד לחוף הים. אחד משלטי המלונות הצביע לכיוון הים. פנינו לשם ו"מצאנו את המלוכה". Via Del Mare 112. מלון באיה מרינה (Hotel Baia Marina) התגלה כמלון חדש רחב ידיים בן 40 חדרים. בדקנו מראש את החדר, ענק, נקי וחדיש. ביקשו שישים יורו. אחר כך הבנו שבכל המלון שוהה מלבדנו רק עוד אורח אחד. בלובי המרווח יש גישה חופשית לאינטרנט ("נקודה חמה"). החנייה ממול, במטע הזיתים. המלון יושב על הכביש המוביל אל החוף, כאלף וחמש מאות מטרים ממנו. צוות ניהול צעיר ובלתי פורמלי. המלון הושק כבר לפני כמה שנים, כנראה שהשיווק שלו טרם הצליח. בחודש מאי זרם התיירים מועט. אתר האינטרנט של המלון טרם הושלם, אבל כבר מציג את פרטי הטלפון והכתובת: hotelbaiamarina.com.

לאורך הדרך חזרה לעיר יש מספר מסעדות. עוד לפני שהגענו אל Sa Marina (שבאותו ערב היתה סגורה), הומלץ לנו להכנס לטראטוריה/פיצריה וילה פומוזה הסמוכה (Villa Fumosa, Via del Mare). מבנה המסעדה המרווח שקוע בגן שלו ורחב ידיים. קירות המסעדה עשויים קשתות. עשרות שולחנות, אבל עונת התיירים בראשיתה, הפרנסה למקומיים קשה והתפוסה דלילה. מקומיים רבים באו להזמין ולקחת הביתה. הפיצות הגדולות יוצאות אפויות מתנור האבן, הבצק דק ופריך, הגבינות פיקנטיות (בתפריט: פיצה לבנה, ארבע גבינות). המחירים עממיים והשרות של המלצרית היה אדיב וללא דופי. גם התשר היה נאה בהתאם. לאחר האוכל, בשעת האור שנותרה, אין כמו שוטטות בסימטאות הציוריות של הרובע העתיק. הבתים מסויידים בלבן. שקט ברחובות, אין איש. פה ושם חולפת מכונית. כנסיות עתיקות וציוריות. חלק מהבתים לא טוייחו. הנה בית אחר שהוחל בשיפוצו. בסימטאות הותקנה צנרת חשמל וטלפון. בבתי הקפה הקטנים סביב פיאצה דל פופולו הקטנה מתגודדים אנשים (Piazza del Popolo). כאן גם מקומה של לשכת התיירות.

לתחילת הכתבה

ימים 5 עד 7: אורוזיי עד האי סיניס

ביום החמישי - יום קל ומועט נסיעות -; התחלה בחוף הים והמזח של אורוזיי - החוף ארוך ונקי, חול גס וחצץ דק, כמעט ריק מאנשים. על החוף, הולכים קצת ומקבלים חלקה פרטית. בלשכת המידע קבלנו המלצה לבקר בחוף חולי נקי מצפון לאורוזיי, חוף ברקידה (Berchida Beach). החוף הזה איננו מסומן במפה, איננו משולט וגם החולף בדרך לא יידע להגיע אליו: נוסעים כ-15 ק"מ צפונה על כביש 125. בקרבת סימן ק"מ 242, פונים ימינה לפי השלט אגרו-טוריסמו מריאקרו (Agroturismo Su Meriacru). הכביש הופך לדרך העפר, כשלושה ק"מ עד לחוף. קאראוונים של מטיילים מהצפון התמקמו ליד החוף. גולשי רוח, פנסיונרים, רוכבי אופניים, שנשארו בחנייה למספר ימים של מנוחה, משחקים ושיזוף. לאחר מאה מטרים של הליכה מהרכב, לכל אחד רצועת חוף או גבעה משלו. את אחד הזוגות כבר פגשנו לפני יומיים בקלה גולוריצה.

ביום השישי נוסעים מערבה על כביש 129 לאלגרו (Alghero), דרך נאורו (Nuoro), מקומר (Macomer), בוסה (Bosa), וצפונה לאורך החוף המערבי היפה והמפורץ. אלגרו היא עיר שנבנתה בתקופה הספרדית. אלגרו מציעה עיר עתיקה יפה, סימטאות, כנסיות ומגדלים, חלונות ראווה, רכבת קטנה לתיירים ולילדים, תחושה חגיגית משהו. מהמרינה נשקף מפרצון פורטו קונטה (Porto Conte) ומרחוק, יתכן שניתן להבחין בלשון היבשה (כף) קאפו קאצ'ה (Capo Caccia). פעם ראשונה שנתקלנו בגוש של תיירים. הסדרי החנייה באלגרו העתיקה עם הפנים לתייר. בפיאצה סוליס, לא רק שהחנייה בשעות הפסקת הצהריים חופשית לכל, אלא שגם לאחר מכן, אינך צריך למהר ולשלשל מטבעות, פן תיגרר. בשעה 16:00 פקח החניה מניח פתקית על מגבי הרכב. כשמסיימים את השיטוט, פקח החנייה ימתין ויגבה את התשלום הסמלי, על פי משך זמן החנייה.

בהמשך מתחילה העיר המודרנית, צמודה לחוף ים נקי ועמוס כסאות נוח, שמשיות ובתי המלון. אפשר לדחות את הסיור בעיר העתיקה לערב, כדי להקדים ולנסוע מערבה (או להפליג מהנמל) אל לשון היבשה המרהיבה קאפו קאצ'ה ומערת הנטיפים נטונו (מערת נפטון,Grotta di Nettuno ). בחזרה מקאפו קאצ'ה, לאורך ויה לידו דגמנו מספר בתי מלון. במלון ארבעה כוכבים על החוף, בעל חזות מאד אפרורית, מלון סן מארקו (Hotel San Marco) ביקשו שמונים וחמישה יורו. רוב האורחים היו נופשים מצפון אירופה. הלובי מפואר. בערב בבר וכן בארוחת הבוקר השרות היה אדיב. גישה לאינטרנט מהלובי ללא תשלום. חוף הים על כסאותיו ושמשיותיו נמצא ממול במרחק שמונים מטרים. אתר האינטרנט של המלון: www.hotelsanmarcoalghero.com.

ביום השביעי, נסיעה מאלגרו לקאליירי דרך הכפר איטירי (Ittiri), לכיוון הכביש המהיר 131. בדרך דרומה, ביקור בחצי האי סיניס (Sinis), אזור לגונות יפה, שבקצהו לשון יבשה נוספת ועתיקות ארכיאולוגיות שנחפרו - תארוס (Tharros). חזרה לכביש הראשי 131. בסימן ק"מ 40 של דרך 131 (קרוב לקאליירי) אפשר להוסיף ביקור באתר נוראגה מפורסם, ליד הכפר בארומיני (Barumini ) -; יורדים מהדרך מעט דרומה מסרנטי (Serrenti), פונים צפונה אל כביש 197. אחה"צ בפאתי קאליירי. מעט לפני שמגיעים לעיר, בק"מ 10.8 של דרך 131 - בקור באאוטלט ססטו, שהוזכר כבר. לינה במלון הולידיי-אין שבו פתחנו.

הו איטליה, איטליה. ואם חשבתם שזו התאהבות מקרית, זה מה שכתבתי עליה לפני שלוש שנים.

לתחילת הכתבה

מאי 2009

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על סרדיניה

הזמנת חופשה לסרדיניה

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם