מגיעים למסאי מרה
בוקר. באים לאסוף אותנו לקראת היציאה לספארי. במשרדים של חברת הספארי Prime Time אנחנו פוגשים לראשונה את חברינו לספארי: יערה, אלון, מאיה ואורן. אנחנו חוברים לנהג הג`יפ שלנו הארי ויחד איתנו יוצאת קבוצה גדולה של אנגלים יהודים. אנחנו יוצאים לדרך במכונית עם גג נפתח. הדרך אורכת כמה שעות טובות ואנחנו מעבירים את הזמן במשחקים שונים ומצליחים להדביק גם את הח`ברה שאיתנו במשחקים המטופשים שלנו. בצהריים אנו עוצרים לאכול במסעדה ואנחנו, ישראלים שכמותנו, ממהרים להעמיס אוכל בצלחות. אנחנו מתיישבים לאכול ומבחינים שהאנגלים לא אוכלים כלום. הם מסבירים לנו שהם לא אוכלים כי הם שומרים כשרות ולנו זה נראה אירוני שהם אינם אוכלים דבר ואנחנו כן!
אחרי שחלפנו עוד כברת דרך ארוכה אנחנו מגיעים לבסוף למסאי מרה Masai Mara - השמורה הכי גדולה בקניה. השמורה נמצאת בגבול עם טנזניה והיא בעצם הצד הקנייתי של שמורת טבע מפורסמת נוספת שמתחילה בטנזניה שנקראת הסרנגטי. האזור כולו מיושב ע"י שבטי מסאי, שבטים של נוודים הנוהגים לנדוד ממקום למקום עם עדרי הבקר והצאן שלהם. הם אינם מאמינים במושב קבע ומקימים יישובים איפה שהם יכולים לרעות. ממשלת קניה ניסתה פעמים רבות לגרום להם להתיישב ביישובי קבע, אולם הם סירבו. התוצאה היא שבמסאי מרה מותר להם לרעות, אולם נאסר עליהם להקים יישובים חדשים ולקיים חלק ממנהגיהם הייחודיים.
שבט המסאי הוא אחד השבטים הצבעוניים ביותר למראה. הנשים נוהגות להתקשט במחרוזות ושרשראות מחרוזים צבעוניים וגם הגברים נוהגים להתקשט. סימן ההיכר הבולט העיקרי של שבט זה הוא "החור" העצום בתנוך האוזן שלהם. הם נוהגים להכניס תכשיטים כבדים לחורי האוזניים ועם הזמן נוצר המראה של אוזן עם חור ענק ותנוך מידלדל !!!
נכנסים לשמורה
אנחנו נכנסים בשער השמורה ומייד עטות עלינו עשרות נשות מסאי שמנסות למכור לנו צמידים ומחרוזות. גם אחרי שאנחנו סוגרים את החלונות הן לא נרתעות ופותחות אותם מחדש וזורקות לבפנים מחרוזות וצמידים. הארי חוזר אלינו ומציל אותנו מהמתקפה. אנחנו נכנסים לפארק ונעצרים כדי לפתוח את גג המכונית וכולם מתרגשים לקראת הבאות. הארי הנהג מתחיל לדהור בשבילי השמורה בעקבות משהו לא ברור שעיניו קלטו ואנחנו עוצרים אותו בקריאות התרגשות כשמולנו עומדות מספר זברות. הארי מחייך ומבטיח לנו שנראה עוד המון זברות ולא כדאי לעצור עכשיו. אנחנו ממשיכים לנסוע כשלפתע נגלה לעינינו מחזה מרהיב של אלפי גנו (wildebeast). לכל כיוון אליו מביטים בשמורה רואים אלפים על אלפים של החיות המוזרות האלה שנראות כמו שילוב של פרה, חמור, תיש ותאו. הארי מסביר לנו שזו עונת הנדידה(migration) שמתרחשת כל שנה בין החודשים יולי לאוגוסט. עדרי הגנו בתקופה זו נודדים מהסרנגטי אל תוך המסאי מרה בחיפוש אחר עשב. הגנו נודדים בעדרים של מיליונים ולכן ניתן לראות אותם מקשטים את האופק. אחרי שהגנו יסיימו לרעות במסאי מרה הם ישובו לרעות בסרנגטי. הנדידה חזרה אל הסרנגטי מתרחשת בד"כ בין החודשים ספטמבר-אוקטובר. מראה החיה עצמה לא מעורר בנו התפעלות, למעשה הגנו הוא די מכוער אבל העוצמה של המספר העצום של הגנו הולכים בשורות הוא דבר בלתי נשכח.
אחרי כמה מטרים אנחנו נעצרים להביט בפגר של גנו הנאכל ע"י נשרים. הגנו מותקף בעיקר ע"י אריות ונחשב עבורם לטרף קל. את השאריות שמותירים האריות, אוכלים הנשרים ושאר אוכלי הנבלות. פעמים רבות ניתן לזהות טרף המתרחש לפי מאות הנשרים שחגים מעל. הארי מצביע אל עבר נקודה רחוקה שנעצרו בה עשרות רכבי ספארי ומציע שניסע לראות על מה ההמולה. הסימן הטוב ביותר בספארי לפעילות מעניינת שמתרחשת הם עשרות רכבי הספארי, כשיש ריכוז של מעל שלושה רכבים יש משהו "טוב", במקרה הזה היו עשרות אז סימן שיש משהו "ממש ממש טוב". המשהו הטוב מתגלה כצ`יטות, (תמוה 18) אחת החיות שיותר קשה לזהות בגלל צבעי ההסוואה ובגלל המהירות שבה היא יכולה להיעלם. הרכבים שומרים על מרחק מהצ`יטות כדי לא להבריח אותן- בניגוד לזברות והגנו שניתן ממש להביט להן בעיניים- ובכל זאת אפשר היה לראות את הצ`יטות ללא משקפת ואף הצלחנו להבחין שאחת הצ`יטות פצועה וצולעת. המשכנו לנסוע בשמורה ופתאום ללא שום הכנה מראש נעצרנו ליד זוג אריות: אריה ולביאה שישבו באדישות מוחלטת מולנו. שום תיאור שבעולם לא הכין אותנו להרגשה המלהיבה שבמגע הכל כך קרוב לחיות האדירות האלה. עצרנו להתבונן באריות ואיתנו המתינו דקות ארוכות עוד מס` רכבי ספארי.
הארי הסביר לנו שהאריה והלביאה שוהים יחד פעם בכמה שנים לתקופה קצרה של 12 ימים שנקראת ירח הדבש. במהלך התקופה הזו הם מזדווגים עשרות פעמים ביום ולכן כל הרכבים ממתינים, אולי כדי להצליח לצפות בהזדווגות. אחרי כמה דקות הלביאה התרוממה והחלה לחוג סביב האריה. כל התיירים הוציאו ראשים מהגגות והכינו מצלמות, בציפייה דרוכה לקצת "אקשן". האריה התרומם, הביא שאגה שהבהילה אותנו כהוגן ופנה ללכת באדישות והתעלמות מוחלטת מהצופים הנלהבים ומהלביאה. מאוכזבים עקבנו אחריו וראינו איך הוא משתין ומסמן את הטריטוריה שלו. אם אריה אחר ייכנס לשטח המסומן הוא יתקוף אותו. לעתים האריה יתקוף גם נמר שנכנס לשטח שלו אך הוא לעולם לא יאכל אותו. אנחנו ממשיכים בנסיעה ובין הזברות ועדרי הגנו אנו צופים בעשרות אנטילופות יפהפיות שרועות בסוואנה. סוג אחד של אנטילופה שמזכיר בצורתו את במבי נקרא impala ועוד סוג קצת יותר קטן ויפה שנקרא: Thompson gazelle ומבחינים בו בעזרת הפס שחור שמקיף אותו.
אנחנו ממשיכים בדרכנו וליד נחל קטן אנו מבחינים בלביאה ושלושה כפירים קטנטנים וחמודים!!! אחד הכפירים מנסה לדלג מעל הזרם הצר ונופל למים. הלביאה שמבחינה במעלליו של בנה הקטן, מושכת אותו בעזרת פיה ואנחנו מתמוגגים מהמראה. לפי גודלם ניתן להעריך שהכפירים הם בני כמה חודשים ספורים. קשה לדמיין איך חיה כל כך קטנה וחמודה הופכת לחיה כל כך גדולה ואצילית. בדרך חזרה למחנה אנחנו עוברים ליד עדרי גנו וזברות, אנטילופות וציפור ענקית שנקראת marabu.
הקמפ אליו אנו מגיעים נמצא בתוך השמורה של המסאי מרה והוא מוקף בשיחים נמוכים אבל הוא איננו מגודר ולעתים קורה שחיות מסתובבות בתוך הקמפ. על התיירים שמבקרים בשמורה, שומרים לוחמי מסאי שלא פוחדים מאף חיה. ע"פ הסיפורים שלהם, כדי להפוך ללוחמי מסאי הם צריכים להרוג אריה ולהביא הוכחה לצ`יף בצורת שן או עור של אריה. לוחמי המסאי מנסים לשכנע אותנו לבוא ולצפות בהם רוקדים סביב המדורה תמורת "סכום סמלי" של עשרה דולרים לאדם. אנחנו מחליטים לוותר על החוויה "האותנטית" ופורשים לאוהל.
שבט המסאי הפך עם השנים את התיירות לאחד ממקורות ההכנסה העיקריים שלו ומדי שנה אלפי תיירים באים לכפר המסאי כדי לראות את אורח החיים שלהם, שעדיין נותר שונה ומרוחק מאורח החיים המודרני. התיירים משלמים כדי להיכנס לכפר וכל תייר שמבקש לצלם תמונה נדרש לשלם בערך דולר לכל תמונה. כדי לכבד את בני השבט רצוי לבקש רשות לפני שמצלמים אותם.
יוצאים לנסיעת סיור
למחרת אנו קמים עם הזריחה ואחרי ארוחת הבוקר יוצאים ל"גיים דרייב" (נסיעת סיור) של יום שלם במסאי מרה. הנהג שלנו משתדל מאוד לרצות אותנו, הוא מסביר לנו שכל התיירים רוצים מאוד לראות את ה- big five של מזרח אפריקה, אלו חמשת החיות הכי גדולות (ושבד"כ גם הכי קשה למצוא): האריה, הנמר, הקרנף, התאו וכמובן היונק היבשתי הגדול ביותר: הפיל. אנחנו פותחים את היום בהצלחה, כשבין קבוצה של עצים נראים כמה כפירים ולביאה כשהם אוכלים גנו. ניכר שאת הגנו טרפה הלביאה זמן קצר לפני שהגענו. אנחנו קרובים כ"כ לקבוצת האריות עד כדי כך שאנחנו מצליחים לשמוע את קולות הלעיסה ומציצת הדם. רק אחרי שכל הכפירים מסיימים את חלקם בסעודה, מגיעה האם לאכול את חלקה.
מוקסמים מהמראות אנו ממשיכים בדרכנו. אנו רואים עדר פילים ואנטילופות מסוגים שונים (topi ו- hartebeest) החיות המשעשעות ביותר בספארי לדעתנו הן חזירי היבלות, חיות קטנות ושמנמנות שרצות עם זנב שמזדקר מעלה, בדיוק כמו "פומבה" מהסרט מלך האריות של וולט דיסני. תהילה מחפשת בכל מקום ג`ירפות ומתאכזבת כשהיא אינה מבחינה בהן. הארי הנהג מבטיח לה כל הזמן שהיא עוד תראה אותן, כי הן אחת החיות הנפוצות בשמורה. אנחנו מגיעים אל נהר שנמצא בגבול עם הסרנגטי. במקום זה ברי המזל יכולים לראות את עדרי הגנו חוצים את הנהר, מראה מרשים לכל הדעות. אנחנו יורדים מהרכב ומלווים בחייל חמוש הולכים לצפות בהיפופוטמים הגדולים שמתפרקדים להנאתם בשמש. לצד עשרות ההיפופוטמים אנו מבחינים בתנין גדול שנח את מנוחת הצהריים. ליד הרכב אנחנו משחקים עם קופים חמודים שנקראים vervet monkeys שמנסים בכל צורה לחטוף אוכל מתיירים וקופצים לתפוס עוגיות שנזרקים לכיוונם.
אחרי נסיעה קצרה אנחנו חונים מתחת לעץ גדול כדי לאכול את א. הצהריים וממשיכים בדרכנו עד שאנחנו מבחינים בזברה עם חמש רגליים (או 4 רגליים ואיבר מין ארוך מאוד שמגיע עד לרצפה) הזברה המעניינת... מושכת את תשומת לבנו. אחת מחברתנו לרכב גורמת לנו להתקפת צחוק רצינית כאשר היא פונה אל חברה ובקול מתקתק אומרת : " קוקי זה כמו שלך! "
תהילה זוכה סוף סוף לראות את החיה אותה היא מחפשת מהבוקר: הג`ירפה ומתמוגגת למראה החיה האצילית והיפהפייה. אנו מכנים אותה: "הכוסית של הספארי". אנו צופים בג`ירפה אוכלת עלים מצמרת עץ accia. הג`ירפה הזאת נקראת ג`ירפת מסאי והיא מגיעה לגובה ממוצע של 5 מטרים. במרחק לא רב מהג`ירפה הראשונה אנחנו רואים ג`ירפה ישנה בצורה שנראית לנו מוזרה משהו, היא ישנה כשרגליה מקופלות אבל צווארה זקוף בצורה שדומה לישיבה. הג`ירפה הולכת בצורה מוזרה מאוד, היא אינה מצליבה רגל קדמית עם אחורית, אלא הולכת בצורה הפוכה משאר החיות כאשר רגל שמאל האחורית רודפת את הרגל הקדמית. כדי לשתות הג`ירפה מפסקת את רגליה ומכופפת את צווארה. אנחנו מתבוננים בהתפעלות בג`ירפה השותה מן הנחל והארי מסביר לנו שזהו הזמן היחידי בו חיות שונות מצליחות לטרוף אותה.
בדרך חזרה לקמפ, מוסא מבחין בגחן(genet) חתול בר שנדיר מאוד להבחין בו ביום כי הוא מסתובב בעיקר בלילה. אנחנו מצליחים לראות גם צבועים ועוד המון זברות ועדרי גנו (הזכרנו אותם כבר ????).
ביום השלישי במסאי מרה אנחנו יוצאים לדרך עם הזריחה כדי לנסות לראות נמר וקרנף (שתי החיות היחידות שעדיין לא ראינו מה- big five). כל היושבים במיניבוס מאמצים את עיניהם כדי לנסות לראות איזה נמר שיושב על עץ. להארי יש עיני נץ והוא מצביע על נקודה רחוקה באופק ומציין שיש שמה נמר. חלק מאתנו מצליחים להבחין במשהו זז, אבל כשאנחנו מנסים להתקרב הנמר מצליח לברוח. מאוכזבים קצת חוזרים למחנה עם הרגשה קטנה של פספוס אבל מתעודדים מכך שיש לנו עוד שלושה ימים לראות קרנפים ואולי גם נמר.
אחרי א. בוקר אנחנו יוצאים לדרך לכיוון Nakuru השמורה הבאה. הדרכים בקניה יפהפיות אך גרועות ואחרי שעה של נסיעה אנחנו נעצרים כשאחד הקפיצים ברכב נשבר. אנחנו מודים לאל שלא נתקענו בתוך השמורה ומחכים בסבלנות שהארי ועוד 2 נהגים מהחברה מאלתרים תיקון לתקלה. אנחנו נפרדים מאורן ומאיה שחוזרים לניירובי וממשיכים לנסוע עד הלילה לעיר נקורו התחנה הבאה בטיול הספארי.
לתחילת הכתבה
