מקדשים קדומים

דידימה (Didyma), ליד העיר התורכית דידים, הוא האתר הדרומי מבין השלושה. זהו מתחם קדוש בו פעל, במשך 1400 שנה, מקדש לאפולו. המקדש הקדום שעמד במקום נחרב על ידי הפרסים בסוף המאה ה-5 לפנה"ס, נבנה מחדש על ידי אלכסנדר הגדול ולבסוף הוחלף במבנה הרומאי הנוכחי. זה היה מקום משכנו של אל (מעולם לא היתה פה עיר), אך האורקל המפורסם שהתנבא כאן, בדומה לזה שבדלפי, משך עולי רגל מכל רחבי העולם העתיק.

כשמגיעים מדידימה המראה הראשון של המקום מדהים, כי המקדש הענק עומד ממש על אם הדרך. קירותיו המרשימים ועשרות עמודיו בנויים שיש אפור שהתכהה עם השנים, מה שרק מוסיף לקדרות ולעוצמה שלו. כשעולים במדרגות אל מישורת הכניסה עומדים בין בסיסי העמודים, שאפשר רק לשער את גודלם המקורי, המעוטרים בדגמים גיאומטריים פשוטים ויפהפיים. ממול נמצא קיר המקדש, ומשני צדיו מעברים צרים היורדים אל החצר עצומת המימדים שמאחור. כל עבודת האבן המקיפה את המבקר פה היא ברמת דיוק ויופי מדהימים, וכך גם מצב השימור של כל אבן ואבן. החצר, בגודל של מגרש כדורגל כמעט, היתה המקום בו ישב האורקל והתנבא אחרי שתיה ממי המעין הקדוש.

משלושה צדדים היא מוקפת בחומות גבוהות כה שמורות ומדויקות, שלא קשה לדמיין איך נראה היה המקום בעבר. קדימה, לכיוון אכסדרת הכניסה, מדרגות לכל רוחב החצר מזמינות לשבת כאן ולעשות בדיוק את זה. בחצר הכניסה לאתר אפשר לראות מעט מהממצאים שנחשפו באתר, בינהם פסל נודע של מדוזה, אולם כל השאר (שדרת פסלים, שהתקיימה במשך 2300 שנה, לוותה את הדרך העתיקה שהובילה בעבר לנמל קטן) נלקח אחר כבוד למוזיאון הבריטי ב-1858.

מילטוס (Miletus)- נסיעה קצרה צפונה דרך מישורי הנהר מביאה למילטוס, אחד מהמרכזים הרומאיים החשובים ביותר בחלק זה של העולם העתיק. מילטוס ישבה בעבר לחופי הים האגאי והיתה נמל חשוב עד המאה השביעית לספירה, שאז התמלא המפרץ שלה בסחף והיא ירדה מגדולתה. עד אז הספיקו הרומאים לבנות בה תיאטרון, שתי אגורות (מרכז עירוני ומסחרי), בולטוריון (אולם ההתכנסות של מועצת העיר), איצטדיון, מרחצאות ועוד מבני צבור.

התיאטרון, המקבל את פני המבקרים מיד בכניסה, הוא ענק ומרשים. הוא נבנה פה, במאה הראשונה, במקום התיאטרון ההלניסטי הקדום יותר, ומצב השימור שלו טוב מאוד. ניתן ללכת בתוך המעברים המקורים ששמשו בעבר את הבאים להצגות, לעלות ליציעים ולהשקיף משם על הנוף הרחב ועל העיר, שממדיה העצומים מתבררים מכאן. דרומה לתיאטרון מצויים שרידי האגורה עם מקדש דיאנה המרשים, וקצת לידה המרחצאות, שנבנו על ידי פאוסטינה, אשתו של הקיסר הפילוסוף מרקוס אאורליוס. אלה מכילים, מלבד החדרים הקרים והחמים, גם בריכה יפה עם פסל של אריה, שעם קצת דמיון להשלמת פרטי הגימור - טיח ופרסקאות - היתה מתקבלת בברכה בכל בית מלון בימינו.

 ממילטוס ממשיכים צפונה, אל קצהו של מישור הנהר מנדרס. נוסעים בין שדות ירוקים המושקים על ידי תעלות מים, ומצד שמאל מלווה את הדרך רכס הרים שמעליו מתמר הר מיקלה. פונים שמאלה לפי השילוט ועולים במעלה ההר אל פריאנה. פריאנה (Priene), העיר היושבת גבוה על הרכס, היא מקום מיוחד במינו. התמזל מזלה (וגם שלנו), שלא היתה מרכז חשוב והרומאים פסחו עליה עם תשוקת הבניה שלהם. כתוצאה מכך היא נותרה כפי שהיתה לפני 2000 שנה - כשהשליח פאולוס ביקר בה לשם הפצת דת חדשה מירושלים - עיר יוונית למהדרין. ליגת הערים היוניות שהיתה הגוף הפוליטי המאחד באזור בתקופה ההלניסטית, נהגה להתכנס כאן ולחגוג כאן את הפסטיבלים שלה.

מעל העיר מתרומם גוש סלע אנכי עצום הישר אל פסגת ההר, כשמתחתיו העמודים הצחורים של מקדש דמטר בתוך חורשת אורנים. למטה מהמקדש, על מדרגה מישורית לא גדולה, משתרעים רובעי המגורים והעסקים, שאותם חוצה רחוב ראשי עם פינות ישיבה מקסימות, מדרגות ושרידי חנויות. קצת אחורה מהרחוב הראשי ישנו תיאטרון קטן, יפה מאוד ובמצב מושלם, כולל עמודי הבמה ומושב הכבוד של המלך. גם מקדש אתינה והבולוטריון במצב טוב, וכשהולכים לאורך הרחוב לא קשה לדמיין איך התנהלו פה החיים בעבר. מעניין גם להתבונן בפרטי הבניה העתיקים: בכל הרחובות ישנו ניקוז מים על ידי צינורות תת-קרקעיים מחימר, ובצמתי הרחובות אפשר לפתוח את בריכות הניקוז ולראות איך הצינורות מתחברים- בדיוק כפי שעושים זאת כיום.

 פריאנה היא, ללא ספק, האתר הרומנטי ביותר: האגורה, הצמודה לרחוב הראשי, משקיפה על נוף רחוק של שדות ותעלות מים, שאינו שונה בהרבה מזה שראו אנשי המקום לפני שני מילניומים. המבקרים במקום נמשכים לשבת פה, על קצה הטרסה, בדממה שמשרה הנוף. למי שסיים פה את היום מחכים, בכפר הקטן והנעים למרגלות ההר, שני מוטלים טובים- האחד זרוק בין עצים וטורקי, השני עם בריכה ועיצוב מעט קשוח (ואריאציה תורכית-גרמנית).

לתחילת הכתבה

הדרך לאפסוס

מפריאנה חוזרים לכביש 525 (25 ק"מ) ופונים צפונה לכוון סלג`וק. רוב השטח פה הוא שדות כותנה, ואפשר לעצור לראות את הקוטפות בעבודתן. ליד העיר סוקה (Soke) ישנה פניה שמאלה לקושדאסי (Kusadasi), מרכז הנופש הבינלאומי של האזור. למי שעכשיו כבר מתגעגע לבתי מלון מערביים ומועדוני דיסקו, וגם לחופי רחצה טובים, זה המקום לתפוס נופש או להשאר ללון לפני הביקור באפסוס.

 מעבורת לסאמוס, אי יווני גדול ויפה היושב ממש מול חופי קושדאסי, יוצאת בקיץ פעמיים ביום, בבוקר ואחר הצהריים, בכל כיוון. בעונות המעבר המעבורות יוצאות רק 3-4 פעמים בשבוע. סאמוס קרובה מספיק לטיול יום מקושדאסי, אולם היא אי גדול שקשה לראות את כולו ביום אחד.

 מדרום לקושדאסי, ליד הכפר גוזלצ`אמלי (Guzelcamli) שבו אפשרויות לינה, נמצא הפארק הלאומי דילק (Dilek), הממוקם בשולי הרכס שמצדו השני פריאנה, והחוף היפה של איצ`מלר (Icmeler). כעשרים ק"מ אחרי סוקה מופיעה, כמו גלויה מצוירת, העיר מגנזיה (Magnesia), עם עמודי המקדשים שלה בלבן וורוד, על רקע אלות ושדות כותנה.

 מגיעים לצומת גדולה שבה מסתיים כביש 525. ימינה מתחיל כביש 320, הכביש הראשי מזרח-מערב שמוביל לפמוקלה ובהמשך בחזרה לאנטליה. הכביש ההולך שמאלה, כביש 550, מוביל לסלג`וק (20 ק"מ מכאן) ולעיר העתיקה אפסוס, מוקד המשיכה של אלפי תיירים המגיעים לכאן כל שנה. מי שמחפש לינה ברמה הולך לקושדאסי, ומי שמוכן להסתפק במלון עממי פונה לסלג`וק, הזולה בהרבה.

סלג`וק (Selcuk), שהתיירות בה מתקיימת בזכות אפסוס, היא מקום מעניין בפני עצמו: על גבעה בלב העיר נמצאים בזיליקה עתיקה ומבצר, למרגלות הגבעה עומד מסגד סלג`וקי ובמרכז העיר, בתוך גן עם מסעדות, שוכן מוזיאון אפסוס, שבו מוצגים ממצאים מן האתר. על שיפולי הגבעה מאחורי המוזיאון, בסמטאות הצרות של העיר הישנה, שבתיה מסוידים לבן, יש הרבה בתי הארחה זולים. במרכז העיר, ליד המזרקה, מלונות טובים יותר ועוד אחדים ליד המסגד, ביניהם מלון `אקאי` הפופולרי, ששדרג את עצמו עם אגף חדש מעולה ובריכת שחיה קטנה.

גבעת איאסולוק (Ayasoluk Hill): סט. ג`והן, הלא הוא השליח יוחנן, הגיע לאפסוס באחרית ימיו וכאן כתב את האיגרת לאנשי המקום, חלק מהברית החדשה. במאה ה-5 בנה הקיסר יוסטיניאנוס את בזיליקת סט. ג`והן המפוארת על גבעת איאסולוק, בלב העיר, במקום שנחשב קברו של יוחנן. עד המאה ה-19 אמנם לא נותר ממנה הרבה, אבל היום היא עומדת פה, משוחזרת כהוגן, על כל עבודת הלבנים המדויקת שלה ועל חלליה היפים. הבזיליקה ניצבת על מישורת גדולה, גבוה מעל סלג`וק, וצופה אל אפסוס ואל הגבעות והעמקים סביבה. בשיפולי הגבעה עומד המסגד הסלג`וקי, Isa Bay Camii, ששווה ביקור אם עד עתה לא הזדמן לכם לראות מסגד גדול. קצת מעל הבזיליקה נמצא המבצר הביזנטי, ששופץ הן בידי הסלג`וקים והן בזמננו.

 סיבה עוד יותר טובה לבוא לסלג`וק היא המוזיאון המצוין, מוזיאון אפסוס, השוכן בבנין מודרני במרכז העיר. מרוכזים כאן כל הפסלים, הפרסקאות, התבליטים והסרקופאגים שנמצאו באתר של אפסוס. אחד המוצגים הבולטים, שהפך לסמלו של המוזיאון, הוא קבוצת הפסלים של סיבלה. פולחן סיבלה (Cybele), אלת הפריון האנטולית עתיקת היומין, היה נהוג באפסוס עוד מלפני הפלישה האיונית. בהשפעת התרבות האיונית הפכה סיבלה לארטמיס, האלה הבתולה, אלת הצייד והירח ומאוחר יותר- למקבילתה הרומאית דיאנה.

 למרות הבתולים המעט כפויים האלה, סיבלה מתוארת כאשה בעלת עשרות שדיים, כיאה לאלת פריון בת אלפי שנים. ממצא מרתק. ואגב, פולחן דיאנה קיבל ביטוי רומאי במקדש המפואר שהוקם לכבודה ממש פה, בשולי סלג`וק של היום, הארטמיסיון (Artemision), שנמנה בין שבעת פלאי העולם העתיק.

לתחילת הכתבה

אפסוס

אפסוס (Ephezos), העיר הרומאית השמורה ביותר ואחת מיעדי התיירות הנודעים בעולם, היתה בתקופה הרומאית בירת הפרובינציה- מרכז אזרחי, מסחרי ודתי. הנמל, שהיה עורק החיים של העיר, כבר מזמן נסתם, אבל בכניסה הצפונית לאתר עומדים עדיין שרידי האולמות והמרחצאות של הנמל ואפשר בנקל לדמיין שהעמק הירוק ממולם הוא מפרץ כחול, שאוניות סוחר ומלחמה יוצאות ובאות בו.

 מהנמל יוצאת דרך רחבה מרוצפת שיש, עם כני הפסלים שעמדו בעבר משני צידיה. זוהי הדרך הארקדית (הקיסר הביזנטי ארקדיוס בנה אותה במאה ה-4 לספירה), רחוב רחב ומפואר, שתעלות מים וביוב הותקנו מתחתיו ועמודי תאורה וחנויות נבנו משני צידיו. הדרך מסתיימת במבנה הבולט ביותר של העיר, התיאטרון ההלניסטי מהמאות ה-1 וה-2 לספירה, עם 25,000 מושבים, היושב מתחת לפסגת הר פיון. מלבד הספריה, התיאטרון הוא מקום המפגש הפופולרי ביותר באתר, ובכל שעה משעות היום מסתובבים בו עשרות אנשים, שעולים בו ויורדים, מנסים את האקוסטיקה שלו בקריאות הידד ופרקי שירה. המקום באמת מושך: המבנה ההלניסטי שלו (חלק ממעגל מושלם) וגובהו הרב תורמים לתחושה של חלל פתוח/סגור ולכן הוא משדר, בעת ובעונה אחת, אינטימיות וגדולה.

 מהתיאטרון מתחילה הדרך הקדושה (Sacred Way), שמצידה הימני נמצאים שרידי האגורה הגדולה (ככר השוק ומרכז החיים המסחריים) של העיר מהמאה ה-3 לפנה"ס. כבר מכאן אפשר לראות את המבנה היפהפה של הספריה של צלזוס, מבצבץ מעל מבני האגורה. רחבת הכניסה המקסימה של הספריה מונמכת מפני הרחוב, היא חלק מצומת רחובות שהיתה לב החיים של העיר. יורדים אל הרחבה ומצטרפים למאות המבקרים הניצבים על מדרגות הכניסה לצילום, כי חזית הספריה בת שלושת הקומות היא המבנה המרשים ביותר באתר ואחד השמורים ביותר מבין המבנים הקלאסיים של העולם העתיק. החזית היפה, על גילופי האבן שלה, עמודיה מלאי החן והפסלים העומדים ביניהם, נותנים לנו מושג מה על תפארתם של רחובות הערים בימי רומא.

 מהצומת מתחילה דרך קורטס (Curetes Way), המטפסת במעלה המדרון אל חלקה הגבוה של העיר. משני צדיה מוסדותיה השונים של העיר: מרחצאות, בית זונות, בתי השימוש הצבוריים (אטרקציה בקרב התיירים משום מה) וגם מקדש אדריאנוס מהמאה השניה, ממנו נותר בעיקר שער כניסה נפלא. ממול, על הגבעה המלווה את הרחוב, התגלו ושוחזרו מספר בתים פרטיים מפוארים עם חצרות פנימיות ופרסקאות, שכרגע אינם פתוחים לקהל אך כדאי לבדוק.

המזרקה של טריאנוס, בצד שמאל, היא עוד שריד יפהפה לאורך הרחוב. מגיעים לרחבה ענקית התחומה בקיר אבן גבוה, ובה שרידי המקדש של דומיטיאנוס מהמאה הראשונה, כיום מוזיאון הכתובות. עולים ברמפה מרשימה לצד הקיר ומגיעים לאגורה גדולה- משטח ענק עם שרידי עמודים, מוקף במה שנותר ממבני ציבור נוספים ובבזיליקה ביזנטית. במקביל לאגורה ישנו מעבר נפרד, שבמרכזו תאטרון קטן המשקיף על כל חלקה העליון של העיר.

שער הכניסה העליון, הגבוה יותר, נמצא קצת אחרי האגורה. רבים מגיעים לכאן כדי לעבור את העיר בירידה, בכוון אחד. בהגעה לשער התחתון יפנו אליכם נציגים של חנויות השטיחים בהצעה להשאיר את הרכב במגרש החניה ולקחת אתכם טרמפ לשער העליון, בתנאי שתסורו לחנות או שתיים. החלטה שלכם. אנחנו העדפנו ללכת הלוך ושוב, זה אף פעם לא נראה אותו דבר. המרחק הוא 1.5 ק"מ בכל כוון.

 אפסוס וסלג`וק מהווים את הנקודה המערבית ביותר במסלול. מכאן עולים על הכביש הראשי של הרמה המרכזית, כביש 320, ההולך מזרחה לעיר דניזלי ולפמוקלה. הכביש עובר בתוך שטח חקלאי נרחב, עם שדות מעובדים וירוקים, כשמפעם לפעם הוא חוצה עיירות קטנות וגדולות והופך לשדרה המרכזית שלהם. מצפון לו רכס הררי גבוה, וגם השטחים שעל מורדותיו מעובדים. קצת אחרי העיר נזילי (Nazilli) ישנה פניה ימינה לכביש 585, המהווה מעקף לכביש הראשי. אם זמנכם בידכם ואם עדיין לא נשבר לכם מערים הלניסטיות עתיקות, מחכה כאן על אם הדרך העיר אפרודיזיאס (Aphrodisias), עירה של אפרודיטה אלת האהבה, שמקדש מהולל לכבודה עמד כאן במשך 1000 שנה עד שבאו הביזנטים ובנו ישר מעליו בזיליקה.

 170 ק"מ ממזרח לסלג`וק נמצאת, משני צידי הכביש הארצי, העיר הגדולה דניזלי (Denizli). שימו לב לשילוט: באחת מככרות התנועה ישנה פניה שמאלה לכיוון פמוקלה, למרות שזה המשכו של כביש 320. לאחר 4 ק"מ פונים שוב שמאלה לעיירה פמוקלה שסובבת כולה סביב תופעת טבע, שכבר למעלה מאלפיים שנה מושכת לכאן מבקרים.

לתחילת הכתבה



פמוקלה (Pamukkale), שמשמעות שמה הוא "מבצר הכותנה", היא עיירת-מלונות היושבת לרגלי הר שכולו לובן. מעיינות חמים שמימיהם עשירים בקאלציום נובעים מראש ההר ומפלסים את דרכם במורדות, כשהם יוצרים אגב כך טרסות קטנות של קאלציום גבישי מבהיק בלובנו. חלק מהמים נקווים בבריכות הקטנות והשאר צובעים את ההר כולו בצבע לבן. המראה מדהים, בעיקר עם שקיעת השמש, אבל מה שמדהים יותר הוא החורבן שעשרות שנות שימוש פרוע הביאו על המקום.

במשך שנים הותרה כניסה חופשית לכל חלקי ההר, כולל רחצה ב"אמבטיות" הטבעיות שנוצרו על דופן ההר, והתוצאה העגומה היא הרס המרקם העדין והיפהפה של דפנות הסידן. בנוסף לכך, נבנו בתי מלון ומבנים אחרים בראש ההר, הישר מעל הטרוורטין (הסידן הגבישי) וגם מעל שרידים רומאיים. עקב זעקות חמס מצד גופים שונים הוגבל חופש התנועה באתר למסלול קטן יחסית, נאסרה הרחצה והתווספו בריכות יצוקות בטון (אלוהים ישמור) כדי לספק את התיירים מבלי להרוס את הבריכות הטבעיות. בקיצור- מקום מרגיז, אבל בכל זאת מעניין ויפה בדרך סהרורית.

האתר הוא פארק לאומי שהכניסה אליו היא בתשלום. מהעיירה עולים ברגל במעלה ההר והנוף הנגלה מעבר לבריכות הטרוורטין מקסים. אפשר גם לעלות ברכב לראש ההר, בכביש עוקף העובר דרך העיר הרומאית היראפוליס ומגיע גם למעיינות החמים. מספר מלונות כאן משתמשים במים אלה לבריכות שלהם, אבל הבריכה המושכת מכולן היא זו ששוחזרה במקום בו היו המרחצאות העתיקים. הבריכה היפה פתוחה לקהל וסביבה יש מלתחות, מסעדות ובעיקר חנויות (טבעי זה לא). בנוסף למלונות על ההר העיירה פמוקלה, לרגלי ההר, מלאה בבתי מלון ופנסיונים מכל הסוגים והרמות.

היראפוליס (Hierapolis), העיר שנוסדה במאה ה-2 לפנה"ס כמרכז מרפא, שגשגה בתקופה הרומאית ועוד יותר מזה בתקופה הביזנטית. היא יושבת על רמה בראש ההר ומשקיפה על הנוף. יש פה מספר מבנים מעניינים, ביניהם מרחצאות (היום מוזיאון), שרידי בזיליקה רומאית, שדרת עמודים יפה עטורת ברושים כהים ונקרופוליס (עיר קברים). מספרם הגדול של הקברים מרמז שאולי חלק מהמבקרים הרבים, שהגיעו לכאן לצורכי מרפא, הגיעו מאוחר מדי.

 המקום מעניין ויפה מאוד. חלק מהקברים נמצאים על שפת המצוק, באזור בו המים עדיין זורמים, והם שקועים ממש בתוך הסידן הלבן שכיסה אותם והתקשה. כשחוזרים לדניזלי, אל כביש 320, עומד מצד שמאל של הצומת מבנה מעניין מתקופה אחרת לגמרי. זהו חאן (פונדק דרכים) סלג`וקי משנת 1250, מוזנח אך במצב לא רע לגילו, בשם אק האן (Ak Han).

לתחילת הכתבה

סידה

חוזרים לדניזלי ועולים על כביש 350, שהוא המשכו הישיר של כביש 320 שבו הגענו אל העיר. כביש זה, ההולך בכוון דרום-מזרח, מוביל בחזרה לאנטליה, הנמצאת במרחק 245 ק"מ מכאן. למעט האזור העירוני סביב דניזלי, זוהי נסיעה חלקה בכביש כמעט ריק, בנוף של הרמה האנטולית: שדות מעובדים מתחלפים בנופים הרריים, מעט כפרים ועיר קטנה מפעם לפעם. במקום בו האדמה לא מעובדת אין כמעט עצים, ותצורות הקרקע והצבעים השולטים מזכירים את צפון הנגב. אחרי קורקוטלי נכנסים שוב אל בין ההרים, והכביש חורץ נתיב עמוק ומפותל בתוך הרכס המיוער אותו עברנו ביום הראשון לטיול. עוברים את תרמסוס, מגיעים לכביש 650 וחוזרים לאנטליה.

 המסלול שמתואר כאן ממשיך מזרחה לסידה: לפני שנכנסים העירה עולים על הכביש העוקף של אנטליה. זהו כביש עירוני ראשי, עמוס ברכבים ובככרות תנועה. יוצאים ממנו לפי השילוט לאלניה (Alanya) לכביש 400, כביש רחב ומודרני שהוא כביש החוף הראשי של דרום תורכיה. אם תרצו- אפשר להגיע אתו עד הגבול הסורי.

 חבל הארץ ממזרח לאנטליה נקרא בעבר פמפיליה (Pamphylia). מישור החוף פה רחב ופורה, ושדות הכותנה והירקות שלו מושקים במימי הנחלים הזורמים מהרי הטאורוס המהווים לו רקע. ליד החוף ערים ועיירות מתחלפים, ולעתים הופכים, לעיירות נופש עמוסות תיירים.

סידה (Side) היא אתר נופש פופולרי, כ-70 ק"מ מזרחית לאנטליה. תולדותיה הארוכים והמפותלים כוללים סחר בעבדים ושוד ימי, אך מאז הכיבוש הרומאי היא שגשגה גם בלי כל אלה ונכנסה להיסטוריה בתור מקום ההתבודדות הרומנטי של אנטוניוס וקליאופטרה. כיום הולכים בעקבותיהם אלפים רבים, בעיקר אנגלים וגרמנים אך גם טורקים. סידה ההיסטורית יושבת על חצי אי קטן: בקצהו הבולט לים יושב כפר טורקי, לידו עיר רומאית על חומותיה ומבניה השונים ומשני צידיהם חופים ארוכים ורחבים שלאורכם בתי מלון מודרניים. בתי הארחה קטנים ברמות שונות, בעיקר צנועים, גודשים את המדרון המערבי של חצי האי מעל רחוב מסעדות נעים.

 הכפר הטורקי כבר מזמן לא כפר אלא מקבץ אינסופי של בתי מסחר, חנויות ומסעדות, והרחובות הופכים בשעות הערב לבזאר של ממש. בעיקר נמכרים כאן פריטי לבוש, אך פה ושם עוד מבצבצים חנויות תיירים עם המבחר הרגיל של שטיחים ומזכרות. מכל המקומות המתוארים במסלול זה- האווירה פה היא הכי פחות טורקית, והנוכחות התיירותית היא הכי בוטה. בחודשי הקיץ המהומה מגיעה לשיאה וזה חבל, כי התכונות הטבעיות של המקום באמת טובות: חופים, עיר עתיקה, כפר וגם אתרים קרובים המתאימים לטיול יום- מפלי מנגווגאט (Mangavgat Falls), קניון הקופרולו ואספנדוס.

קניון הקופרולו (Koprulu Canyon) מפלס את דרכו בהרים ומגיע למישור החוף כ-50 ק"מ מזרחה לאנטליה. הכביש הצר העולה אליו עובר קודם בין כפרים ושדות מעובדים, ואחר כך נכנס לתוך יער אורנים שמפעם לפעם נגלים בו עמקים, פסגות הרים וכפרים קטנים. ככל שעולים, השילוב בין הנוף לבין הצמחיה נהיה מקסים יותר ויותר, והנהר מופיע מתחת לגשר בו אפשר לבחור בין המשך נסיעה בגדה הימנית או השמאלית. בגדה השמאלית עוברים כפר יפה ותחנת ירידה לשייט בסירות רפטינג לאורך הנהר. יערות האורן מפנים מקומם לעצים רחבי עלים הסוככים על הגדות, ובכל פניה בדרך נגלה הנהר בכל יופיו, כי צבעם הלא יאמן של המים - טורקיז עמוק - מצטרף לירוק הבהיר של עלוות העצים על גדותיו.

 הכביש מגיע לצומת, ממנה אפשר להמשיך לסלגה, עיר עתיקה עמוק בהרים, או לשוב לאורך הגדה הנגדית. גשר רומאי גבוה ודקיק עומד מעל הערוץ, שכאן הוא כבר צר מאוד, כמו ציור עתיק. המים עוברים מתחת לגשר אל סדרת בריכות יפהפיות, שעצים עבותים שולחים לתוכם שורשי ענק. כיף לשבת כאן, ואם טמפרטורת המים היתה סבירה יותר, כיף היה גם להתרחץ. במצב הדברים הקיים אפשר רק לטבול קצרות לפני שצורחים.

בהמשך הדרך הערוץ נגלה שוב, עמוק מאוד, זורם בין שני קירות אנכיים שצמחיה עשירה נוטפת מהם. העין אינה נלאית לספוג שוב ושוב את צבעי הכחול המדהימים של המים, את שקיפותם הגמורה גם בעומק כזה, את הדרך שבה קירות הסלע הלבנים חובקים ומכוונים אותם. פשוט יפהפה. עוברים לצד השני על קטע כביש, שדחוס ממש בין שני קירות- זה שמתרומם מעל הכביש וזה שנופל מתחתיו אל תוך הערוץ.

 מיד לאחר הגשר מחכים כבר נציגי החברות המשיטות, שהכשירו פה מספר משטחים בהם ניתן לצאת לרפטינג. במורד הנהר, עם סיום השייט, אוספים את האנשים ומחזירים אותם לנקודת המוצא. לא מדובר בהרפתקה מסמרת שיער, שכן רובו של אפיק הנהר רחב למדי והזרימה חלקה, אלא בחוויה נעימה ורטובה שמתאימה לכל הגילאים. הדרך חזרה עוברת לאורך הנהר ואפשר לעצור במספר נקודות ולרדת למים. מגיעים שוב לנקודת הכניסה מהכביש הראשי, נוסעים 3 ק"מ וחוזרים שוב פנימה בכביש המוליך לאספנדוס.

 אספנדוס (Aspendos), מרחק 47 ק"מ מאנטליה, היא עיר עתיקה מאוד, שתולדותיה מגיעות עד ימי האימפריה החיתית. המקום נודע בעיקר בגלל התיאטרון הרומאי השלם ביותר בתורכיה. אמנם שלמות זו היא תוצאה של שימור ושחזור, אבל עובדה זו לא מפחיתה מהנאת המבקרים: לא זו בלבד שכל המעברים והטריבונות נותרו בשלמותם, כולל שורת קשתות מרהיבה סביב היציע, אלא שגם הקיר הסוגר את הבמה (הסצנריו) שלם לגמרי על כל חלקיו והגזוזטראות שלו. המראה מרשים מאוד, מלא במבקרים שעולים ויורדים, מסתובבים וחווים את אווירת המקום. מפעם לפעם ניגשת קבוצת אנשים אל קדמת הבמה לבצוע של איזה קטע ווקאלי (האקוסטיקה נהדרת), וזוכה לתשואות הקהל. מכאן יוצאים שוב לכביש 400, לנסיעה של חצי שעה לאנטליה (ועוד כמעט שעה התברברות בתוך העיר עד לקלאיצ`י).

לתחילת הכתבה

אתרי עזר

לסיום, מספר אתרים, אחדים מני רבים, המספקים אינפורמציה על מקומות ואתרים, בתי מלון, סיורים והפלגות:

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה