אזור אגם אוזונגול
אנחנו יושבים במונית שמביאה אותנו ממלון "אטאטורקה" באיסטנבול שבטורקיה לשדה התעופה חזרה לתל אביב. ארבעה חברים שיצאו למסע מרתק על שני גלגלים. מסע של נופים, מראות, אנשים ותרבות אקזוטית. אני יושב במונית, מביט על מראות איסטנבול: צריחי מסגדים מרשימים ובעלי עוצמה, בתים עתיקים לצד מבנים ארכיטקטוניים חדישים ועשרות רכבים מודרניים השועטים בכבישים. העיר נראית לי עיר מערבית לגמרי, ניגוד גמור למה שדמיינתי. בתוך הנסיעה עולים בי זיכרונות מהמראות שפגשתי יחד עם חברי במהלך הימים האחרונים. קצת קשה להאמין שעבר בסך הכל שבוע, כל כך הרבה נדחס לשבעה ימים. הטיול בקצ`קר מתחיל עוד בחודש יוני השנה כאשר ארבעתנו מתכננים את הטיול.
ארבעתנו מכורים ידועים לרכיבה, נפגשים כמעט כל שבוע לרכיבות כיף ברחבי הארץ. על מנת לשבור את השגרה נקבע הקצ`קר כיעד הטיול הראשון שלנו לחו"ל יחד. לאחר הזמנת המקומות בטיסה וסיכום על אופי המסלול אני בעננים מצפה לחודש ספטמבר. מלחמת לבנון משנה לנו את התמונה. לאחר שרונן לירון ועידו מוקפצים בצו 8 למלחמה בצפון ביצוע הטיול נראה רחוק מתמיד. היעדרות של כמעט 5 שבועות מהבתים לטובת המלחמה מוציאה את הטיול כליל מסדר היום. מכיוון שהעונה המומלצת לביצוע הטיול הנה עד לאמצע ספטמבר, אני מבין שכבר פספסנו ומתנחם בידיעה שנעשה את הטיול (אולי) בשנה הבאה. שבוע לפני המועד המתוכנן ולאחר שכל הלוחמים שבו לביתם, אנו מקבלים החלטה מפתיעה ופותחים שוב את המפות שכבר העלו אבק. אני מתחיל שוב להתרגש מהנסיעה המיוחלת שכה צפיתי לה.
הטיול שלנו מתחיל בעיר טרבזון (Trabzon)- עיר נמל הממוקמת על הים השחור בצפון מזרח טורקיה. לשדה התעופה אנו מגיעים בשעה אחת לפנות בוקר לאחר חניית ביניים קצרה וטיסת המשך מאיסטנבול. איך שאנו יוצאים ממתחם השדה אנו פוגשים את פתיח- Fatih או כפי שאנחנו קוראים לו במהלך המסע אחרי שאנחנו מתבלבלים על כל מיני שמות - פאתי. את הפגישה תיאמנו עוד מהארץ. פאתי טיפוס חייכן ונינוח. זקן מעטר את סנטרו ואת שמפו והוא בן 32 תושב האזור וגר בעיר Yusufeli. הוא הבעלים של הג`יפ שילווה אותנו בנאמנות במהלך הנסיעה ויהיה המדריך, הנהג והמלווה שלנו במהלך הטיול. פאתי מנסה בכל מאודו לארח אותנו ולענות על כל גחמה שלנו שמתעוררת במהלך הנסיעה החל מלקנות לנו כלי להכנת טחינה (בטורקיה הטחינה איננה זמינה על כל שולחן במסעדה), מציאת סינגלים אתגריים וכלה בשמירת הקרטונים של האופניים כדי שנוכל לארזם לטיסה חזרה. מפגש היכרות קצר ולבבי ואנו מעמיסים את הקרטונים היקרים לליבנו על גג הג`יפ ונוסעים למלון לשינה קצרה לפני יום רכיבה עמוס חוויות. למחרת אנו מתעוררים ונופים מדהימים קוראים לנו: הרים עטורים בירוק וים כחול (או בעצם "שחור") ניבט מחלון החדר ומרמז לנו על המראות שאנו עתידים לפגוש.
טרבזון היא עיר נמל ומהווה שער כניסה לאזור הרי הקצ`קר הממוקמים בצפון מזרח טורקיה. שרשרת הרי הפונטוס מתרוממת מהים השחור ויוצרת נוף קסום של הרים גבוהים (כמעט 4000 מטר), יערות עד, נחלים שוצפים ומלאי מים בכל ימות השנה, צמחייה ייחודית ואוכלוסיה כפרית אוטנטית. בשל תוואי השטח, הדרכים הלא סלולות ותנאי מזג האוויר, האזור עדיין בתולי ואינו מוצף במטיילים. רוכבי אופניים לא פגשנו כלל. השלב הבא הוא המורט עצבים בכל הטיול: פתיחת הקרטונים של האופניים והרכבתם. פירוק זריז של הקרטונים מגלה מספר שריטות על השלדה שלי ואני מבין שלא נערכתי כראוי לטלטולים הרבים שהאופניים עוברים במהלך ההעמסה למטוס. אנו מרכיבים את ארבעת הזוגות ומוכנים לדרך. העמסה זריזה של ארבעת הזוגות המורכבים על גג הג`יפ שמתגלה ככלי יעיל ומרווח לארבעה רוכבים על כל ציודם ואופניהם ואנו בתנועה לכיוון העיר אוזונגול (Uzungol) להתחיל את יום הרכיבה הראשון שלנו בטיול.
נסיעה של כ 3 שעות בג`יפ מביאה אותנו לעיר הקסומה היושבת על גדותיו של אגם יפיפה -; אגם אוזונגול. העיר מוקפת הרים ירוקי עד. אנו מגיעים ומיד מתיישבים לכוס קפה טורקי חם יחד עם זקני העיירה הצופים על הנוף הניבט מהמסעדה ביום שמש מדהים. אני מוציא את הגיטרה ואנחנו "מתערבבים" (מילה שתהפוך למטבע לשון במהלך המסע וכוונתה להתערות בסביבה) יחד עם היושבים במסעדה.
באוזונגול מנזר ידוע בשם Sumela אולם עליות תלולות וארוכות ממתינות לנו היום ואנו פוסחים על הביקור ויוצאים ברכיבה לכיוון העיר איקיזדרה (Ikizdere). תחילתה של הרכיבה באספלט מעצבן ואני כבר מצטער (לא להרבה זמן) שהבאתי את אופניי שיכוך מלא שלי ולא את הזנב קשיח. הרכיבה עוברת לאורך נחל הצ`ורו וכביש האספלט הופך מיד לדרך עפר קופצנית ואני נרגע. טוואי השטח באזור הררי והדרכים גם אם ברובן דרכי ג`יפים מציעות לשמחתי מבחר מהמורות מכובדות לבולמי הזעזועים הקדמי והאחורי שלי.
במהלך השעתיים הראשונות של הרכיבה אנו מתקנים את כל החריקות שמתגלות באופניים מהשהייה בארגזים במהלך הטיסה ומכוונים כל בורג מרדן. אנו מגיעים לצומת ופונים לכפר דמירקפי (Demirkapi)- כפר קסום בלב ההרים. בתוך מרבד דשא בסמוך לכפר אנו עורכים הפסקת צהריים ומנגבים ממרח חרובים עם לחם- מאכל רוכבים ידוע כדי להחזיר לגופנו את החלבונים והקלוריות שאיבד ויאבד בהמשך. התכנון המקורי משתנה בעקבות המלצה של פאתי ובמקום להגיע לאגם בהמשך הדרך ואז לחזור לצומת אנו מוותרים על האגם ("כי יהיו עוד הרבה אגמים יפים בהמשך") וחוזרים בירידה לצומת להמשיך את דרכנו לכיוון Ikizdere. העלייה הופכת תלולה והמהירות יורדת לכיוון ה 5 קמ"ש. הטיפוס כולו עד ל PASS הממוקם בנקודה הגבוהה ביותר אורך כשעתיים וחצי.
לאחר כשעה של רכיבה אנו מגיעים לכפר הממוקם בפסגתו של הר כאשר ממולנו מצביע פאתי על מעבר ההרים אותו נעבור בהמשך. המעבר נראה רחוק וגבוה ואנו מתיישבים להשיב את נפשנו באכילת חטיפי אנרגיה. תוך לעיסה ומנוחה אנו שומעים את בן המקום, גבר כבן שישים טוען בתוקף בשיחה עם פאתי כי "בשום אופן לא ניתן לעשות את הדרך עד למעלה ברכיבה". טוב, הוא לא שמע על אופניים משוכללות כמו שלנו... לאחר שאני מסכם עם לירון על תחרות עד הפסגה, אני מוצא את עצמי רוכב בקצב אימתני תוך שנשמתי יוצאת עד לסיום הקטע בדופק מטורף של כמעט 180 פעימות לדקה במשך 50 דקות, איזו תחושה נהדרת להבין שהרווחת את הגובה ברגליים. אני חוזר לחברי.
אופניים וג'יפ בהרים
לפסגתו של הPASS אנו מגיעים בשעת דמדומים. משפט ידוע אומר שאחרי כל עליה יש גם ירידה, נכון? ובכן, לא נכון! למרות שמצפה לנו ירידה מדהימה וארוכה של לפחות 12 ק"מ ו"הרווחנו" אותה ברגליים, אנו מעמיסים באכזבה את האופניים על גג הג`יפ. בירידה אנו מביטים בעיניים עצובות מבעד לחלון הג`יפ בנפתולי הדרך הטכנית ומדמיינים איך יכולנו לרדת על שני גלגלים. סיבה טובה לחזור לכאן בעתיד אני מהרהר ביני לבין עצמי. באותו ערב אנו מגיעים למתחם בונגלוסים בסמוך לעיר איספיר (Ispir) ולנים את הלילה במבני עץ על גדות נהר הצ`ורו שמנעים לנו את קולו בשכשוך מים.
ביום הרכיבה השני אנו מתעוררים ליום שמש בהיר ומעבירים את ארוחת הבוקר על גדת הנהר. מזג האוויר איתנו ולמבקרים עד לאמצע ספטמבר לא צפויות הפתעות רטובות פרט לפסגות ההרים. ארוחות הבוקר אחידות והן בסיסית ומזינות- לחם (EK MEK), ירקות חתוכים, שני סוגי גבינות קשות, חלת דבש (הרבה יותר טעים מ"סתם" דבש) מרגרינה וביצה קשה. מכיוון שברשותנו ג`יפ מלווה עם נהג, אנו מנסים לחסוך את התנועה בדרכים פחות מעניינות ומעמיסים את האופניים על הרכב. תחילת הרכיבה ביום השני מהכפר טקאלה (Tekkale) שם אנו פורקים את האופניים ויוצאים לדווש ברכיבת חימום להיום - עלייה של כ 6 ק"מ עד לכנסיה העתיקה. הירידה חזרה מביאה אותנו לכפר שם אנו "מתערבבים" עם האוכלוסייה המקומית: ברכת "מרהבה" (שלום) ואנו מתיישבים לשתיית צ`אי עם זקני הכפר. התה המקומי הוא טקס. כוס צרה ומעוצבת בגובה של כ 7 ס"מ על תחתית מוגשת יחד עם שתי קוביות סוכר וכפית. ברכת השלום בין הגברים בני המקום גם היא מעוררת עניין: מגע של ראש בראש באזור הרכות בשני הצדדים, מן כריתת ברית בין הבאים לנוכחים. כל מצטרף חדש לשולחן זוכה מיד לנגיעת ראש בראש ולכוס של CAI מבעל המקום.
לאחר "התערבבות" קצרה אנו ממשיכים ברכיבה לכיוון העיר יוסופלי (Yusufeli). בדרך, על גדת הנחל אנו זוכים להצעה לאירוח מצד משפחה הגרה במבנה עץ ואנו נענים כמובן וזוכים ל"התערבבות" השנייה שלנו להיום. פאתי ממתין לנו בהמשך ואנו מתקשרים אליו ומודיעים לו על מיקומנו. הוא חוזר עם הג`יפ ואנו סועדים ליבנו עם מטעמי המקום- סלט ירקות (מזל שהטורקים מכורים לירקות כמונו), סלט גיבץ`, לחם (כמובן), טחינה (שאנחנו מכינים) ומים קרים. יעדינו להיום הוא הכפר הציורי אוגדם (Ogdem). הכפר ממוקם למעלה בהרים והיה בעבר "בירת האזור" והישוב המרכזי. על מנת לחסוך זמן ולהגיע בשעות האור אנו מעמיסים את האופניים ופאתי מביא אותנו לתחילתה של העלייה בדרך שטח היוצאת מגשר ברזל מהדרך הראשית.
לאחר דיון קצר היכן להתחיל את העלייה (ככה זה כשיש אופציות...) אנו מחליטים להתחיל ישר מהגשר. ההתחלה של העלייה בשיפוע חד ואני מבחין שחברי לירון מרביץ קצב רצחני- תגמול על הרכיבה שלי מאתמול. איני מסוגל לעמוד בקצב כזה עם קיבה מלאה בגיבץ` ואני חוזר חזרה לחברי. את לירון אנו פוגשים ממתין לנו יחד עם פאתי בכפר קומורלו (Komurlu). האור כבר חלש והשמש כבר רומזת על היעלמותה אל תוך ההרים האינסופיים ואנו ממהרים להמשיך ברכיבה. קטע הרכיבה הבא פחות תלול ואנו ממשיכים ברכיבה מהירה.
אנו מתפצלים לשני זוגות ואני רוכב עם עידו. מפאתי אנו מבקשים כי ילווה עם הג`יפ את רונן ולירון. מדי פעם תוך כדי דיווש ועל מנת להשיב לגופנו קצת אנרגיה אני חולק עם עידו חטיף אנרגיה, כמו משיב את הנשמה. האור הדל מתחלף בדמדומים ואט אט מתרגלות עיננו לחשיכה מוחלטת כשרק הקושי ברגליים מעיד על זווית העלייה. אנו מנווטים את דרכנו בחושך כמעט מוחלט לכיוון הכפר. לקראת סוף ה PASS השיפוע שוב חוזר להיות תלול כאומר לנו-; לא מוותר לכם בקלות. לאחר שעברנו את קו הגובה, אנו מבחינים בשרידים של השקיעה שהייתה כאן לפני כשעה. אורות הכפר ניבטים למרחוק ואנו מנווטים דרכנו בחושך לכיוון שנראה כאוידם וממתינים שם לרונן ולירון.
מסביב חשיכה מוחלטת. עידו ואני ממתינים לייתר הקבוצה. האם אנחנו במקום הנכון? המתנה ארוכה מביאה ספק לליבנו. לפתע, לאחר כעשרים דקות לירון ורונן מגיחים ברכיבה מעיקול דרך בהר שלמרגלותינו עם ליווי צמוד- הג`יפ של פאתי שנוסע מאחוריהם אחר כבוד כששני פנסיו מאירים את הדרך. מחזה יפיפה בלב ההרים במיוחד לאחר המתח בו היינו לאחר התפצלות הקבוצה. אנו ממשיכים לרכב בחשיכה בין סמטאות הכפר עד שדמות חביבה וחייכנית יוצאת מאחד הבתים ומזמינה אותנו בתנועת יד להיכנס לחצר. אני כה תשוש ומיד נענה להזמנה בלי לשאול שאלות. פאתי מגיע מיד ומסתבר לשמחתי כי זהו Racim- בעל המקום וכאן החנייה שלנו ללילה. ראסים מתגלה כמארח לבבי ובארוחת הערב אנו זוכים לטעום ממטעמי אשתו- מרק בשרי מדהים, אורז בטעם מתקתק, צ`יפס, תבשיל קציצות בשר ולחם כמובן, חגיגה לנשמה ולגוף לאחר יום עמוס עליות. בערב רונן ואני נותנים את הנשמה בערב שירה בשירים תימניים כשפאתי וראסים מתענגים על השירים. אנו מזמרים מספר שירים שתורגמו מטורקית לעברית, ראסים ופאתי מתרשמים.
אני מתעורר ליום השלישי של הטיול ויוצא ממבנה העץ המאולתר בו ישנו עידו ומביט מסביב בהתרגשות. את הנוף הזה לא ראינו אתמול כשהגענו בחושך. הרים גבוהים נישאים מסביב חלקם מושלג וחלקם ירוק בצבע עמוק. פה ושם נראם עדרי פרות לצד כפרים ציוריים בראשי ההרים. בהחלט מרגש לקום לנוף פראי כזה. השעה מוקדמת ומכיוון שכולם עדיין ישנים אני לוקח את הגיטרה ומתרחק לנגן בגבעה סמוכה לקבל השראה מהנוף המיוחד. לאחר שכולם מתעוררים אנו מתחילים בארוחת בוקר דשנה ומיד מתלבשים ליום רכיבה נוסף. תחילתו של היום בירידה משכרת בת לא פחות מ 27 ק"מ, פיצוי הולם לירידה שפספסנו ביום הרכיבה הראשון. הירידה אורכת כשעתיים ובסיומה אנו מגיעים לנחל Barhal ולכפר ג`יראלי (Cirali) הקסום הממוקם על גדות הנחל. בתי עץ בנויים על קירות הנחל מזכירים את קפריסין. אנו מגלים עץ תאנים ומסתערים עליו בשמחה.
לאחר הפסקה קצרה בין ענפי העץ אנו ממשיכים לכיוון חוות דגים שם אנו עושים הפסקת צהריים דשנה ומשיבים לגופנו חלבונים מהחי בארוחת דגים טעימה. על מנת להימנע מרכיבה בשעות החום אנו נחים עד לשעת אחר הצהריים המוקדמות וממשיכים אחריה ברכיבה לכיוון הכפר ברהאל (Barhal) אליו אנו מגיעים באור. הכפר שוכן על גדות נחל ברהאל ושקשוק קצף המים מהווה מוסיקת רקע. בית הארחה הממוקם גבוה מעל הנחל מאפשר לנו לצפות במפלים הקטנים הנוצרים במהלכו ולאחר ארוחת ערב וטלפונים הביתה אנו פונים לשינה.
את היום הרביעי אנו פותחים בדיון קבוצתי. פאתי מציע לנו הקפצה עם הג`יפ לכפר נייזנרה וירידה ברכיבה מטורפת חזרה לאורך הנחל. חלקנו מעדיף לטפס עם הג`יפ לפסגתה של העלייה עד לכפר וממנה לרדת עם האופניים ואילו אני מעדיף לטפס עם האופניים לאחר ששבעתי מהישיבה בג`יפ. אנו מחליטים על התפצלות ולאחר שאני מקבל תדרוך מפאתי על הדרך אני יוצא בשעטה לכיוון היעד. על מנת להצליח להגיע לנקודה גבוהה ככל שניתן לפני שישיגו אותי אני מרביץ קצב רכיבה רצחני תוך שאני רוכב לאורך הנחל.
לאחר כ 7 ק"מ, המרחק שבו הייתי אמור להגיע לכפר החשש מתגנב את ליבי וכשאני פוגש שני חוטבי עצים מקומיים אני שואל אותם לגבי מיקום הכפר. תושבי המקום אינם יודעים מילה באנגלית ואני פרט למספר מילות נימוס שרשמתי ביומן איני דובר מילה בטורקית. אחד החוטבים מבין שאני טועה בדרך ומנסה לעזור לי. הוא ממלמל "נייזנרה נו (לא)" ומסמן לי הפוך לכיוון ממנו באתי. "אפטר שופינג" הוא מסמן לי סימן של כסף באצבעותיו ומראה לי לכיוון שמאלה. אחרי מרכז הקניות בבהרל שמאלה? כל הדרך לחינם? חזרה לכפר ואז שמאלה? לא יכול להיות. אני כבר ראיתי בדמיוני את חברי מגיעים כשאני יושב בניחותא ומביט בנוף. "טשקור" אני אומר לו ומחליט שהוא מדבר שטויות וממשיך בכיוון שלי בלי לשמוע בקולו מצפה לפגוש מיד את הכפר.
אחרי כחמש דקות של רכיבה תוך הרהורים הספק מתחיל להתגנב לליבי. אני מביט סביב ורואה את קירות הנחל הגבוהים במקום את הכפר המיוחל ומתחיל להבין למורת רוחי שחוטב העצים אכן צודק. לא יכול להיות שחברי עדיין לא הגיעו. אני לבדי באמצע שומקום וחברי במקום אחר לגמרי, מודאגים לא למצוא אותי בדרך. סיבוב פרסה מביא אותי חזרה לחוטבי העצים שמסמנים לי בחיוב ואני מאוכזב מתחיל ירידה ארוכה של 7 ק"מ בחזרה לברהאל. במהלך הדרך ברגעים שהדרך נראית לי זרה אני נכנס לחרדה שמא אני בכלל לא בכיוון כשהמצאות בלי פרוטה בכיסי בלב שטח זר אינה נראית לי סימפטית. לשמחתי אני מזהה את הכפר וכבר מרגיש בטוח יותר.
עם הגעתי אני שואל במסעדה הראשונה לגבי הכיוון לנייזנרה. המלצר במסעדה שככל הנראה יודע על הטעות שלי מסמן לי בחיוך על הכיוון הנכון ואני מתחיל טיפוס קשה הרבה יותר מקודמו ומבין מדוע פאתי המליץ להקפיץ אותנו למעלה עם הג`יפ. את חברי אני פוגש באמצע העלייה ומצטרף אליהם לירידה חזרה. מברהל אנו ממשיכים ברכיבה של כ 20 ק"מ לכיוון הכפר יילאראר (Yaylarar). הכפר ממוקם בלב ההרים ואנו מגיעים אליו בשעות הערב המוקדמות. עננים אפורים מתחילים לכסות את השמיים ומרמזים לבאות. עדיין יש אור ולאחר סיבוב קצר בכפר ו"התערבבות" בין יושבי המסעדה היחידה בכפר יחד עם חבורת צעירים שמשחקים טאקי, אנו מתכוננים ל"קינוח" של היום.
טרק בין כפרים
העמסה זריזה של האופניים על גג הג`יפ ואנו עולים יחד עם פאתי בנסיעה של כחצי שעה לתחילתו של סינגל בלב ההרים. הסינגל עובר בינות לכפרים אותנטיים של תושבי המקום ואנו משייטים עם האופניים בשביל צר על פי תהום שיכורים מהמראות ומהדרך. כמה טוב לחזור לרכיבה טכנית, אנו מסכמים בסיום הקטע ומודים לפאתי שידע למה התכוונו כשאמרנו סינגל. בערב מתחילים אצלי מחושים בבטן ואני מגלה שחטפתי שלשול כשאני פונה לכיוון המיטה במקום לאכול את ארוחת הערב שנראית הפעם טובה מתמיד. אני מתעורר בחצות לגלות שגופי עדיין זקוק למנוחה וממשיך בשינה עד לבוקר.
בבוקר היום החמישי של הטיול אני מגלה שגם עידו חטף משהו דומה ומתנחם בעובדה שמחכה לנו היום הליכה ברגל במקום רכיבה. פנינו מועדות לכיוון הכפר הציורי ג`ארבון יוג`ארי (Cavrun Yucari) הממוקם מהעבר השני של רכס ההרים. פאתי יביא לנו את האופניים עם הג`יפ בנסיעה בת 360 ק"מ שמאגפת את הרכס מהצד השני. הקפצה קצרה עם הג`יפ לכפר היפיפה בלב ההרים אונגונלאר (Ongunlar) מביאה אותנו לתחילתה של ההליכה בת 6 שעות יחד עם המדריך המקומי איברהים. הכפר והאזור כולו מזכירים לי את ההליכה הקסומה בטרקים בנפאל- כפרים מבודדים בלב ההרים, אוכלוסיה אוטנטית ומסבירת פנים ומכל מקום ומקום מים זורמים.
לאחר שוטטות קצרה בין הבתים אנו מתחילים בטיפוס רגלי אל ההרים. גופי עדיין לא התאושש מקלקול הקיבה שאחז בי ואני מרגיש כאילו שאבו ממני את כל האנרגיה. לאחר כחצי שעה של הליכה אנו מגיעים לכפר (Yayla בשפת המקום) בשם דוביילאסי (Dobeilasy). בתים נמוכים עשויים מאבן. פה ושם מיתמר עשן מאחד הבתים- עדות לתבשילים המתבשלים להם בסירים. מאחד הבתים יוצאת אישה עם סינר ומחליפה מספר מילים בטורקית עם איברהים. אנו נדהמים מהפשטות ומהרהרים האם יכולנו אנו לגור בכזה מקום. כנראה שלא...
הצמחייה לאורך הטרק מגוונת. תחילתה במשטחים בעלי צמחיה דלילה וסיומה בצד השני של הטרק במרבדים ירוקים ומרבדי סתווניות ורודות שמעטרות את המורדות. ההסבר לכך הוא שבעוד שהצד הצפוני של ההרים נהנה מגשמים מבורכים, הצד הדרומי נמצא בצל הגשם ואינו נהנה ממים באותן כמויות. השיפוע תלול ולאחר כשעתיים של הליכה מתחיל גשם עצבני וטורדני שמלווה אותנו במשך כל שעות ההליכה. למרות שהגשם אינו מפסיק אנו עושים הפסקה קצרה יחד עם איברהים וחולקים איתו את הסעודה שהבאנו. ההליכה עוברת בין נופי בראשית מדהימים ואגמי קרח יחד עם צמחיה דלילה וטרשית בלב פסגות ההרים. בדרך אנו פוגשים ארבעה ישראלים עם תרמילי גב ענקיים שהגשם הרטיב להם את כל הבגדים והתרמילים. הם הולכים לאונגולר ואנו מסבירים להם קצת על המרחקים הצפויים להם. איברהים שנרטב יחד איתנו בגשם מאיץ בנו להמשיך את ההליכה ואנו ממשיכים בהליכה עד לכפר Cavrun .
בכפר אנו זוכים לאירוח מקסים מטעם עובדי המסעדה שמהווה גם מקלט מהגשם הטורדני והקור. במרכז המסעדה עומד אח שאנו ממהרים להתקבץ סביבו על מנת לחמם את גופנו וליבש את הבגדים שנרטבו בהליכה. אט אט מתקבצים מטיילים נוספים למסעדה והמקום נראה שוקק במטיילים- טרקרים, מטפסי הרים ורוכבי אופניים. במסעדה אנו פוגשים מספר צעירים מאיסטנבול שנראים מערביים לגמרי. הם הגיעו לאזור לצורך טיפוס באזור. בטורקיה ניתן למצוא מרקם אנושי המכיל את כל קצוות התרבות: מערבית לחלוטין ומקומית אוטנטית שמזכירה את האוכלוסייה במזרח. קוביות השש בש עובדות כאן שעות נוספות והטורניר מסתיים בהפסד צורב של הנבחרת האורחת מישראל.
פאתי מגיע בשעות הערב ואנו חוזרים יחד איתו בניגוד לתכניות שלנו לרדת את הירידה עם האופניים. בדרך אני מציין לעצמי שגם ירידה זו הנה סיבה טובה לחזור לכאן ולשמחתי לא עובר זמן רב כדי להגשים את המשאלה. אנו מגיעים לבית המלון שלנו ב Ayder ולנים שם את הלילה. בבוקר היום השישי מתגלים מבעד לחלון החדר הרים ירוקי עד כשמכל עבר שוצפים מפלי מים. בתי עץ ופרות הפזורות בשטח משוות למקום מראה שוויצרי. בארוחת הבוקר אנו מחליטים על חזרה ברכיבה לכיוון הכפר Cavrun בו סיימנו את ההליכה של אתמול כדי לפצות את עצמנו על הירידה שמזג האוויר אתמול לא אפשר לנו לבצע. העלייה לכפר אורכת כ 13 ק"מ והדרך רטובה מהגשם שירד כאן אתמול. הטמפרטורות לשמחתנו עדיין נמוכות וטובות לרכיבה.
אנו מגיעים לפסגה לאחר כשעתיים של רכיבה ולאחר מנוחה קצרה של חטיפי אנרגיה אנו ממהרים לצאת לירידה. הזיעה שהצטברה על הבגדים יחד עם הרוח שנוצרת במהירות הרבה מהווים מקור קור, אולם אלו אינם מפריעים לנו להיות שיכורים מהמראות עד ל Ayder . לאחר מקלחת קצרה והעמסת הציוד אנו משוטטים מעט בין רחובות הכפר על מנת לספוג את אווירת החג התמידית שמשרה הנוף על המקום היפיפה. זהו בהחלט מקום ראוי לסיים טיול. איידר ממוקמת גבוה ואנו יורדים בנסיעה עם הג`יפ בין נופים קסומים וירוקים לאורך נחלי עד שוצפים עד להגעתנו לים השחור. פה ושם במדרונות ההרים אנו מבחינים בשדות אינסופיים של צמח התה ובקוטפות עמוסות לעייפה בשקים.
לאחר כשעתיים של נסיעה על אספלט אנו מגיעים לקו החוף. הנסיעה לאורך הים השחור יפה לא פחות ועוברת בינות כפרים וערים שוכנות ים כשבתים ציוריים מעטרים את קו החוף. בדרך ליד העיר ריזה (Rize) -; בירת התה השוכנת על חוף הים השחור, פאתי לוקח אותנו למסעדת דגים ואנו מתענגים על ארוחת דגים עשירת חלבונים. הגענו לעירו. אריזה מהירה של האופניים לקרטונים שממתינים לנו בנאמנות במוסך בעיר טרבזון ואנו בדרך לשדה התעופה. לשדה התעופה אנו מגיעים בלחץ כחצי שעה לפני מועד הטיסה ומתפלאים להיווכח כי לאחר לא יותר מעשרים דקות אנו כבר על המטוס יחד עם כל ציודנו וקרטוני האופניים. פנינו מועדות לאיסטנבול שם אנו מעבירים יום של התרגעות ושוטטות בין רחובות העיר עד לטיסה חזרה לתל אביב ולסיום המסע.
פרטים נוספים
עלויות-
- רכב- עלות של ג`יפ צמוד כולל נהג לטיול כזה עלתה לנו 135$ ליום לא כולל דלק.
- בתי הארחה- כ -20-25 דולר ליום לאדם כולל ארוחת בוקר וארוחת ערב.
- ארוחת צהריים- 5$ לסועד.
- הוצאות דלק- כ 60$ לאדם לכל הטיול כ 10$ ליום לרוכב.
סה"כ כ 70-80 דולר לאדם ליום.
שפה- כמה מילים שליקטתי בדרך:
תודה רבה- טשקור אדרם (Teshkur Adram), בבקשה- לוטפאן (Lutfan), בוקר טוב- גוניידין (Guneidin), ערב טוב- אי אקשלמר (E ekshlemer) יפה -; גוזל (Guzel), להתראות- גורי שורוס (Guri Shurus)-, איך קוראים לך?- אדן נא (Aden na)- כמה עולה- נקדש (Nekadesh).
מקורות מידע-
מפות טופוגרפיות של 1:200,000.
ספר מומלץ לאזור- מנחם מרקוס-"אוויר הרים- מסלולי הליכה באירופה".
