רבים נוטים לחשוב שבאקו היא יעד לקיץ, אך זקניה יישבעו שאפשר לבקר בה כל השנה. אזרבייג'ן היא נקודת מפגש בין כמה אזורי אקלים ובאקו נהנית מטמפרטורות נוחות, עונות המעבר מושלמות, בקיץ חם ובחורף קר אך לא קפוא והיא אלטרנטיבה לקלאסיקה האירופית, שם הטמפרטורות בצניחה חופשית. לצד סיורים אורבניים מומלץ לצאת מהעיר למסע בין אוצרות טבע היסטוריה ותרבות, במבחר נקודות המקיפות אותה. עם רכב שכור או נהג ומדריך קחו לכם יום לאאוטדור כהלכתו.
באקו שוכנת על חצי אי לחופי הים הכספי, בחבל ארץ מדברי עם אקלים צחיח. מרגע שנעים ממנה מערבה ודרומה, מתגלים מרחבי השממה בפלטת גוונים שנעה בין חום לצהוב, ובאופק מופיעות צלליות של הרים. יום הטיול מתחיל כשעה מבאקו בשמורת גובוסטן (GOBUSTAN) אתר מורשת עולמי הידוע בפטרוגליפים – ציורי סלע מרתקים מתקופת הניאולית (לפני כ-12,000 שנה).
בזמן שפסענו בשביל המסומן התגלו לעינינו דמויות אדם של נשים וגברים. מרק רפאלוב, המדריך, הסביר (בעברית) שמספר הסמלים הנשיים באתר, מעיד על חברה מטריארכלית. בנוסף היו על הקירות ציורי בעלי חיים ובהם חזירים, סוסים, שוורים ועוד לצד סצנות ציד והקרבת קורבנות. שטח השמורה גדול אבל רק חלק קטן פתוח לציבור ואפשר להתרשם גם מסלעים ששימשו כלי נגינה, וכשמקישים עליהם מכל חלק בוקע צליל שונה.
המוזיאון האינטראקטיבי באתר מודרני ומקסים, חלק מחבילת הביקור ויש שפוצחים בו. התצוגות פותחות צוהר על היקף התופעה ומשמעותה וכך עולה מהחלל הראשון, שמדובר בעניין גלובלי. על דגם כדור הארץ מסומנים אתרי פטרוגליפים ברחבי הגלובוס, ומכאן שהקידמה, כפי שטוען נח הררי, הגיעה במקביל ברחבי תבל. ציר הזמן מסביר את התפתחות האתר, יש אמנות פרהיסטורית, משחק לזיהוי בעלי חיים, דמויות מחוללות שהיוו יסוד למחול האזרי הסברים על משמעות הפטרוגליפים תארוך ועוד. הגעתם לבאקו? אל תוותרו על השמורה (http://www.gobustan-rockart.az/).
לא הרחק נמצאת אטרקציה משונה. אזרבייג'אן ידועה בריכוז הרי הגעש מבוץ הגבוה בעולם (כ-400). שלא כמו הרי געש רגילים המקיאים מגמה לוהטת, מהתילים הללו המכונים MUD VOLCANO, בוקע בוץ סמיך וקר.
קשה שלא להתפעל מחרוטי הבוץ הפזורים בשטח בגבהים משתנים ובראשיהם גומות מבעבעות המשפריצות לפרקים קילוח בוץ טרי. המסה האפרפרה גולשת בנחילים, מתייבשת ומותירה סימנים. יש טוענים שהבוץ עתיר במינרלים ואולי זו הסיבה שבקרבת מקום נבנה מלון ספא חדש, סטייל ים המלח. ההסבר לתופעה קשור לנוכחות נפט וגזים בבטן האדמה, המנסים לעלות ומוצאים נתיב לשחרור הלחץ, לעתים מעומק רב. מי שמעוניין בחוויית הארד קור, יכול להזמין לאדה (בת 30!) או רכב 4X4, ובדרך עפר לפקוד אתר שכן שבו התילים גבוהים במיוחד (https://azerbaijan.travel/explore-mud-volcanoes-near-baku).
בדרך השבה לעיר אפשר לעצור במרכז הקניות סדראק (Sadarak), מרכז אותנטי המזכיר שוק סיטונאי ומתפרש על שטח רחב ידיים. כאן אפשר למצוא כל העולה על דעתכם, והמיקום על אם הדרך נוח.
כדי להגיע ליעד הבא, שבים לפאתי באקו וחוצים צפונה ליאנארדאג (Yanardagh) - ההר הבוער. בדיוק כפי שהגז בתילי הבוץ מנתב דרכו מעלה עם מי הים הכספי ואדמה, כאן מצאו מצבורי הגז הטבעי, סדקים בשכבות הסלע המפרידות את מאגרי הגז והנפט, וזאת כתוצאה מפעילות טקטונית, אלא שהגז שפרץ התלקח. בעבר דמו הלהבות למזרקות אש, ופרצו משלוש גבעות (אולי ההשראה לשלושת בנייני הלהבה בעיר), ותוארו רבות כולל עדויות גיאולוגיות.
האש קשורה קשר הדוק להופעת הזורואסטרים באזרבייג'אן, לפני כאלפיים שנה. בפרסית אזרבייג'אן היא ארץ האש. הזורואסטרים, שמקורם בפרס, התפללו לאש שהיא מרכיב מרכזי בפולחן, ויתכן שתושבי אזרבייג'אן אשר חזו במחול לשונות האש הבוקעות מהאדמה נבהלו וסגדו לה כמותם. היום שתיים מהגבעות כבויות, וכדאי לצפות בשריפה הנצחית שפולטת האדמה מקרוב. האתר הוכרז כשמורה היסטורית תרבותית (https://yanardag.az/en/).
עוד מזרחה מגיעים למקדש אטשגה (Ateshgah) שמורה היסטורית-אדריכלית ממלכתית בעלת עיקרון דומה, הניצבת בפנינסולה של אבשרון (Absheron) בסורחאני (Surakhani). ראשיתו לפני כ-1900 שנה, בזמן שהדת הזורואסטרית עשתה צעדים ראשונים במדינה וגרפה מאמינים שהקימו מקדשים לצורך פולחן אש. עם הופעת האיסלאם הם נעלמו ובימי הביניים, כשדרך המשי חלפה במדינה, זכה המקדש לחיים חדשים. סוחרים שעברו דרכו הפיצו סיפורים מפה לאוזן, ומאמינים, עולי רגל ומתפללי אש (שיש טוענים שעדיין קיימים במדינה) מכל האזור, שבו לפקוד אותו ולסגוד לאש. בקפלה המרכזית, המקום הקדוש ביותר, רשאים רק כוהנים להתפלל, ובה אש תמיד. בראשה מעין ארבע קרנות מזבח שלעתים בוערות בהן אבוקות ויש גם מדורות. בחומה מסביב תאים ששימשו בין היתר גם למגורים ובהם כתובות שהשאירו הסוחרים. אחד מהם משמש כמוזאון (http://ateshgahtemple.az/en/#)
האש שזכתה למעמד כמעט מקודש, קשורה למאגרי הנפט במדינה. כשיוצאים מבאקו קשה שלא להבחין במשאבות הרבות, המתנדנדות מצד לצד ויונקות את הזהב השחור. בום הנפט מ-1870, הביא גל קידוחים, שחלוציו היו האחים נובל. לודוויג ועמנואל בנו בשדה הנפט שלהם בית אחוזה מפואר ממנו שלטו על הפקת הנוזל היקר. היום משמשת וילה פטרוליאה, השוכנת בחלקה המזרחי של באקו, כמוזאון למורשת נובל, ואפשר לבקר בה בדרך חזרה לעיר ולחוות את חיי הפאר של ברוני הנפט המפורסמים.
הנקודה היהודית
מחוז קובה (QUBA) שמצפון לבאקו, נמצא מרחק שלוש שעות נסיעה, והוא משתלב בטיול שממשיך הלאה לאזור הקווקז ההררי והמרתק בפני עצמו. כזכור סביבת באקו צחיחה ורק אחרי שעתיים הופיע הירוק בנוף, הלך והתעצם וקיבל נופך כפרי. בקובה שוכן כפר יהודי Krasnaya Sloboda שתושביו זכו לכינוי 'היהודים ההרריים', אולי בשל מוצאם בהרי הקווקז. הוא מכונה גם 'היישוב האדום', בגלל הצבע המזוהה עם הקומוניזם, הכפר הציורי מופרד מהעיר בנהר הגודיאל-צ'אי הרחב, ומחובר אליה בגשרים. יהודים הגיעו לכאן בתקופת בית ראשון, ובהמשך מאירן, עירק והקווקז. המיזוג הוליד שפה ייחודית ויש חשש שתיכחד. מתוך 13 בתי כנסת שפארו אותו, הוסבו כמחציתם וכשבעה נותרו על כנם, שניים מהם פעילים – הקטן והגדול, באחד מהם התארחה קבוצה ישראלית גדולה בחלל מלא הוד והדר.
שמירת המסורת היהודית ניכרת בכל מקום והיו מי שתיארו אותו כ'ירושלים השנייה'. לבתים הישנים שתי קומות העליונה למגורים, התחתונה לעסק. ביקרנו גם בבית היולדות, במרכז המבקרים ובגשר המפורסם. יש בית ספר ובית עלמין וברחובות, שאמנם נראו שוממים, שמות עבריים. נכון לשנת 2022 חיים במקום כ-300 תושבים (לפי הרשומות כ-3000) מעט מהם פגשנו, חלקם דוברי עברית. לפני מגפת הקורונה הוסב בית כנסת נוסף למוזיאון מודרני העוסק ביהודי הקווקז וזו האטרקציה המרכזית. כאן מוצגים סממני היהדות השונים: חגים, ברית מילה ועוד וכן תיעוד באמצעות מסמכים, חפצים עתיקים כמו שטיחים ותלבושות אופייניות, עבודות יד וכלי נגינה, וגם דמויות קווקזיות מפורסמות בישראל: יפה ירקוני, שרית חדד, מארק אליהו ועומר אדם. הפריט המסקרן הוא 'הסידור המשוסף' ששרד פגיעת חרב ישירה. המוזיאון מפתיע ומסקרן ובנייתו התאפשרה הודות לתרומות של כמה אוליגרכים יהודים.
הכותבת הייתה אורחת לשכת התיירות של אזרבייג'ן
