חוף 80 המייל
לאחר כמעט שבוע של סת`לבט בברום יצאנו דרומה לכיוון חוף 80 המייל. אחרי 4 שעות נסיעה בלי שום מקום לעצור להתרעננות הגענו לחניון הקראוונים שעל החוף. בטבלת הגאות והשפל ראינו שהים נמוך עכשיו ושמחנו (מהניסיון הרב שצברנו בברום) על כך שנוכל מיד לרדת לחוף ולשחות ולהשתכשך בשלוליות השפל. וכך גם עשינו. החוף, כשהגענו אליו, היה ממש מבלבל. לא היה ברור לנו אם 80 המייל הם אורך החוף או המרחק בינינו לבין הים. הים הנמוך (בשל השפל) היה רחוק משהו כמו חצי קילומטר של בוץ ושלוליות שהפעם לא עשו חשק להשתכשך בהן. התיישבנו מאוכזבים מעט וניסינו להמתיק את האווירה עם סלט הפירות הטרופיים היום יומי שלנו. אחר כך התחלנו לטייל על החוף וככל שירדה השמש כך גם התיידדנו איתו. כמות הצדפים והקונכיות שהים השאיר אחריו היתה מדהימה. נסענו על החוף וכל כמה מטרים עצרנו ושיחקנו עם הצדפות, עשינו תחרויות מי מוצא צדפים עם חורים, או בצבעים מיוחדים או הכי הרבה. זאת העונה של הטלת הביצים של צבי הים. ראינו המון עקבות של נקבות הצבים על החול. כמובן שחיכינו לשקיעה (שלא איכזבה. הפעם השלוליות היו לצידנו) ואני כהרגלי לא הצלחתי להפסיק ללחוץ. למחרת פגשנו משפחה מפורט הדלנד Port Hedland (4 שעות משם) שבאה לסוף השבוע. נטע מיד התאהב בילדה הבלונדינית היפהפייה שלהם ואנחנו קישקשנו. בצהריים הלכנו יחד לים, שהפעם היה קרוב לכדי 20 מטר מאיתנו (בשל הגאות). היה נהדר. כל המקומיים שלפו חכות ואפילו נתנו לי (לניר) סיבוב. הרבה דגים לא דגו שם אבל היה כיף. חזרנו לקראוון בצהריים והמשכנו את הסת`לבט שם. הילדים ואני הלכנו לישון ושירי שיחקה לה עם הצדפים שאספה.
הפילברה
הנסיעה מחוף 80 המייל לעיירת הנמל פורט הדלנד העבירה אותנו מחבל "קימברלי" לחבל "פילברה" הצחיח, העשיר במחצבים (פלדה, גז, מלח...) והחם. יש פה מקומות שנמדדו בהם הטמפרטורות הגבוהות ביותר באוסטרליה (160 ימים רצופים של 49 מעלות...). הגענו לפורט הדלנד בצהריים. נכנסנו לחניון "פוינט קוק" ולא ממש היה שם צל (דבר חשוב מאוד פה!). רוב החניון הוא על אספלט ולא על דשא והוא גם מאוד צפוף. ויתרנו והמשכנו לחפש. בחניון "סאות` הדלנד" שנמצא בעיירה עם אותו השם כ-20 ק"מ משם, היה המון צל והרבה יותר נחמד. מומלץ! לאחר הצטננות בבריכת השחייה נסענו לראות את רכבת המסע הענקית (3 ק"מ אורך). חיכינו וחיכינו והיא לא הגיעה למרות שדייקנו בזמנים. נטע היה המאוכזב העיקרי כמובן. משם נסענו ל"פריטי פול" (בריכה יפה) שממוקמת על החוף. היא באמת יפה ומאוד נעימה לשחייה. כל החבר`ה הצעירים הגיעו לשם לאחר יום לימודים/עבודה והיה שמח. פורט הדלנד היא בעצם עיירת הנמל המרכזית של ה"פילברה" לצורך ייצוא כל המחצבים שלה. יש שם נמל מאסיבי ביותר ואפילו ראינו אוניית מסע ענקית שבדיוק נכנסה לנמל. נטע היה מאושר. ממש ליד, יש גן שעשועים חמוד ובשעות אחר הצהריים היה מאוד נעים שם. מזה זמן רב שלא יכולנו ללכת לגן שעשועים בגלל החום.
הפארק הלאומי קאריג`יני
הפארק הלאומי קאריג`יני Karijini NP הוא ללא ספק אחד השיאים בטיול שלנו. יש בפארק הזה שלל קניונים עמוקים ומרהיבים עם מים זורמים ומפלים, תצפיות מדהימות וטרקים מטריפים לתוכם. פשוט חגיגה למי שאוהב טבע ונוף. בילינו שם 3 ימים ולא היה אפילו מקום אחד מאכזב. כל קניון שונה מקודמו ומפתיע. שחינו כל שני מטר באיזה בריכה טבעית או תחת איזה מפל. לא נלאה אתכם בשמות של כל המקומות שהיינו, מי שיגיע לכאן יקבל במרכז המבקרים שבתוך הפארק את כל המידע שצריך. רק כמה טיפים קטנים: לא לוותר על המסלי גורג` בגלל שהוא קצת מרוחק משאר האטרקציות, ולשאול כמה שיותר אנשים על לאן ללכת בתוך כל קניון. השילוט בדרכים בפארק הוא מצויין אבל רק עד לחנייה שבכל תחילת מסלול. בתוך הנחל עצמו ,לפעמים, קשה לדעת לאן ועד מתי ללכת. טיפ אחרון, לא לוותר על הפארק הזה. אחד המקומות היפים!
את הלילות העברנו בעיירה תום פרייס שנמצאת כ-50 ק"מ מהכניסה לפארק למרות שיש כמה אתרי קמפינג בסיסיים בתוך הפארק (ללא חשמל ומקלחת). תום פרייס היא אחת העיירות שהוקמו ע"י בעלי המכרות באזור. עד לפני כמה שנים היתה העיירה סגורה לקהל הרחב (עיירת חברה). המשמעות היא שכל השירותים והמגורים בעיירה שייכים למכרה ומשרתים אותו. כיום זוהי עיירה "פתוחה" כלומר, כל אחד יכול להשתקע שם ולעשות כעולה על רוחו (כמו בכל ישוב אחר). יצאנו לסיור מאורגן (שעה וחצי) במכרה המתכת של תום פרייס (בוקינג - במרכז המידע). בסיור ראינו החל מהמשאיות הענקיות שמעבירות את החומר הגולמי מאתר הכרייה דרך רכבת של שלושת הקילומטרים, וכלה במה שהיה פעם הר וכיום הוא עמק רחב ידיים חצוב ומשוסע. אחר הצהריים עלינו להר nameless שנמצא ממש מאחורי חניון הקראוונים של תום פרייס והוא גם ההר הגבוה ביותר במדינת מערב אוסטרליה (1238 מ`). שוב קיבלנו סקלת צבעים מטורפים במתנה מאמא טבע ולא יעזור לכל הציניקנים (אסף ואמיר לדוגמא): כל פעם מחדש שקיעה זה דבר מרגש ומטריף חושים.
נינגלו ריף
נינגלו ריף הוא שונית האלמוגים היחידה במדינת מערב אוסטרליה והיחידה בעולם שנמצאת על חוף מערבי. אורכה כ-200 ק"מ והמרחק שלה מהחוף הוא כ-20 מטר בלבד (בחלק מהמקומות). תושבי המקום מתגאים בעובדה הזאת (ובצדק) ויקפידו לומר לכם שכדי לראות משהו ב`גרייט ברייר ריף` המפורסם תצטרכו להפליג לעיתים 200 ק"מ ולבזבז על זה יום שלם. מכיוון שלא היינו בגרייט ברייר ריף ההשוואה לא מלאה אבל מכיוון שגם לא נהיה שם - השתכנענו. ישנם 2 בסיסים עיקריים לביקור בריף - אקסמות` והפארק הלאומי קייפ ריינג` והשניה קורל ביי.
אקסמות`
לעיירה אקסמות` Exmouth הגענו במטרה לשהות כאן לילה או שניים לכל היותר. בסופו של דבר, היינו כאן 4 לילות. הנסיעה מתום פרייס ארכה כ-8 שעות (650 ק"מ). העיירה היא בעצם בסיס לינה טוב לטיולים בפארק "קייפ ריינג`" ולשנירקול וצלילה בנינגלו ריף שנחשב לאח הקטן והממזר של ה"גרייט בריאר ריף". אין יותר מידי מה לעשות בעיירה עצמה חוץ מקניות וסידורים. נסענו ל"טורקיז ביי" (מפרץ הטורקיז). השם של המקום לא מספר את כל האמת כי מלבד טורקיז יש שם המון גוונים- מהחול) הלבן עד לכחול כהה (המים העמוקים) דרך טורקיז. טכניקת השנירקול פה היא הליכה כ- 300 מטר על החוף, כניסה למים ושנירקול `עם הזרם`. היתרון הגדול הוא שהריף עובר מתחתיך ללא כל מאמץ. מצד שני אם רוצים לעצור לראות משהו מעניין צריך לשחות נגד הזרם. בכל מקרה למי שצלל בים האדום לא מצפה פה הפתעה מי יודע מה, ואולי אף אכזבונת. שירי, שלא צללה בים האדום, דווקא התלהבה וראתה שני צבים, חתול ים מנוקד בנקודות סגולות והמון דגים.
יש באזור אקסמאות` שרידים רבים לבסיס האמריקאי שהיה כאן עד לא מזמן וזה כולל אנטנות תקשורת ענקיות, בסיס צבאי סגור ועוד.. באזור יש את אחד מעשרת אתרי הצלילה הטובים ביותר באוסטרליה הלא הוא - the navy pier. כשמו כן הוא, קפיצה מרציף הצי וצלילה מתחתיו. הצלילה ידועה בכמות הדגים שבה ואין בה בכלל ריף. שוב למי שיש נסיון בצלילה בחופי הים האדום לא יחטוף שכרון מעמקים פתאומי מהצלילה הזו מה עוד שהראות היתה 2-3 מטר. לעומת זאת לצלול במרחק של מטר וחצי מכריש היה חויה מצוינת (אגב, מחיר התענוג הוא 90 דולר אוסטרלי). האזור של קייפ ריינג` מיוחד בעובדת היותו לשון של יבשה בתוך האוקינוס ההודי עם רכס הרים לאורכו. הנוף מהתצפית הוא אכן מיוחד מאוד לאזור הזה של אוסטרליה. קניון עמוק, שמסתיים הישר לתוך רצועת החול שעל החוף.
קורל ביי
נמצא כמאה חמישים ק"מ דרומית לאקסמות` ועל צידו הדרומי של Ningalo reef. המקום הוא עיירת נופש קטנטנה היושבת על מפרץ מקסים ביופיו. באופן יחסי המקום תיירותי וממוסחר אך למרות זאת כשהגענו (שבוע לפני החגים) היה שקט נעים ומבטיח. שלא כמו באקסמות` הכל פה יושב ממש על החוף מה שהופך את הסיפור ליותר שווה. ההפלגה בסירת הזכוכית היתה מצוינת מאוד. סוף סוף ראינו שונית יפה ועשירה בעיקר באלמוגים ופחות בדגים. שנירקלנו בריף החיצוני (ביחד ובלי ילדים - הרחבה במדור ילדודס). את הדגים ראינו רק כאשר האכלנו אותם ובהמוניהם. על הבוקר, כשהים היה גבוה, הלכנו משהו כמו 500 מטר צפונה על החוף כדי לראות כרישים. חוויה מדהימה. נכנסנו למים עד לברכיים (הילדים על הכתפיים) והם שחו כמה מטרים מאיתנו. אין מה להילחץ, אלה הם כרישי ריף לא מסוכנים (בד"כ). זהירות! בחניון הקראוונים "פיפל קראוון פארק" נתקלנו לראשונה בטיול בכיעור אנושי בדמותו של בעל החניון. הוא התנהג אלינו בגסות, אגרסיביות, ואף אלימות (מילולית) לאחר שביקשנו משהו שלא מצא חן בעיניו. חבל כי החניון שלו דווקא יפה. לנו הוא הצליח להרוס את השהייה שם וגם לקצר אותה.
ילדודס
כנראה שנכנסנו לשגרת חיים. הכל הופך ונהיה יותר פשוט בלי הפתעות. הילדים משחקים ונהנים. אנחנו נכנסנו לשלווה. יש לי זמן לקרוא, לשחק עם חרוזים ונירקי מוצא את הזמן לעיסוקיו. מצאתי לנכון להתייחס לכמה נקודות - מקווה שיהוו עניין.
- אוכל לענברי - כשנטע נולד הקפדתי לעשות כל מה שקשור לתזונה בדיוק לפי "הספר" - כל מאכל לפי הגיל המומלץ ע"י אחות טיפת החלב האהובה עליי (איריס), בלי מתוקים עד גיל שנה וכו`. ילד שני גדל כנראה באוירה הרבה יותר פתוחה ובטיול כמו שלנו בעיקר. אין הקפדה על תזונה. מקבלים אוכל מתי שרוצים (בעיקר ציצי), כמה שרוצים ומה שרוצים. הילד גדל יופי, עולה במשקל, מתפתח מעל למצופה - טפו, טפו, טפו.
- לבד - בלי הילדים. כבר שלושה חודשים שלא עשינו משהו משותף (אני וניר) בלי נוכחות אחד או יותר מילדנו. התמזל מזלנו ובהפלגה בסירת הזכוכית קיבלנו הצעה מפתה מאחת הנוסעות האחרות - לשמור על הילדים. בצורה מפתיעה (אני יודעת שאצל ענבר פרידה זו היא דרמטית מאוד) החלטתי להיענות לה. ירדנו שנינו לשחיית שנירקול בריף - זה היה מהמם. כיף. וצריך לחזור על זה יותר פעמים. תחושת הזוגיות היתה חזקה. אפילו שידעתי באיזה שלב שענבר התעורר קרוב לוודאי החלטתי להמשיך ולהינות - לדעת לשחרר קצת. זו היתה החלטה נכונה מאוד.
- לבד - בלי ניר. אחרי שלושה חודשים כ"כ אינטנסיביים ביחד, הפרידה לכמה שעות נראתה די מפחידה. להשאר לבד עם שני הילדים? ובכל זאת ניר יצא לצלול ואני והילדים יצאנו למסע פינוקים. התחלנו במגרש המשחקים (שעה של השתוללות) המשכנו בכוס קפה לי וברד לנטע בבית הקפה, משם לחנות בגדים שיש בה פינת צעצועים (נטע וענבר לא רצו ללכת משם!!!) משם לבריכה בחניון הקראוונים, ארוחת צהריים מפנקת בקראוון ושנת צהריים היסטרית - היה לנו מאוד מאד כיף ומאוד שמחנו כשאבא נירקי שב הביתה (הגעגועים...).
- נפילות של ענבר - ענברי נמצא בשלב שבו מטפסים על הכל, בלי פחד כאילו יודעים שהכל יסתדר אבא או אמא יהיו שם להציל אבל לא תמיד זה נכון. לא עובר יום ללא חבלה, נפילה או קצת בכי סביב הנושא הזה. למדתי לא להתרגש ועם זאת לנסות להיות שם תמיד. בניגוד לבית שלנו בתקופתו של נטע שהיה מותאם למצב עמידה ונפילות הרי פה קצת יותר קשה, הרבה דברים מחוץ לשליטתנו. ולכן תמיד אפשר למצוא איזה סימן לנפילת יום האתמול.
- מכות בין אחים - עברנו חויה קשה ומתקנת. נטע דחף את ענבר (סתם לא סיבה) מתוך הקראוון חוצה וענברי נפל שתי מדרגות ופתח את השפה. המון המון דם ירד שם. כעסנו על נטע. ענברי בכה ובכה. אח"כ הרוחות בין הילדים נרגעו ושלווה חזרה לשכון במעוננו. הילדים משחקים כמו גדולים ביחד. נטע שומר על ענבר שלא יפול (מאוד מאוד מפחד ששוב יהיה לו דם). גם זה קורה לפעמים...
- שנורקל לנטע - התלבטנו רבות האם לקנות או לא? מה ילד בן שלוש וקצת יכול לעשות? האם יש טעם להוצאת הכסף? החלטנו לקנות. נטע מאוד התרגש אבל לא היה מוכן בשום פנים ואופן להכנס למים עם המשקפת. זו היתה אפיזודה מענינת שעברה חלפה לה מכיוון שלא עברו יומיים מאז הרכישה ולמשקפת לא היה זכר.
חובה קטנה מכתבה קודמת - נטע וענבר חזרו למצב של ילדי הטבע - נטע מסתובב יחף ומאושר וענברי מתרוצץ על הרצפה ללא מעצור. הכל חזר למסלולו הטבעי...
בעיניים שלו
אבא לימד אותי את ריקוד התנין. צריך ללבוש רשת מרושעת על הפרצוף, ולקפץ, כשיד אחת על המצח ויד אחת על הטוסיק. אפשר לרקוד את זה רק במקלחת. אבא אומר שזה בגלל שתנינים חיים בתוך המים ואני אומר שהוא פשוט מנסה לקחת אותי להתקלח גם כשלא בא לי.. יש גם את ריקוד הדולפין והקנגרו אבל עוד לא למדנו אותם.
רציתי לספר לכם על האהבה הראשונה שלי בחיים (מה זאת אהבה?) היא היתה בלונדינית עם עיניים גדולות וכחולות, היא לבשה שמלה וורודה וגם כובע. היא קצת יותר גדולה ממני ואני התרוצצתי אחריה בכל הקראוון פארק וגם שיחקנו המון. כ"כ התרגשתי כל פעם שראיתי אותה שעשיתי הצגות, זרקתי צעצועים באויר והשתוללתי. ובכלל אני כבר מתחיל לתקשר עם הסביבה. אבא ואמא לימדו אותי: "דו יו וונט טו פלאי?" "וואטס יור ניים?" "גודיי מייט" ועוד כמה מילים. זה נורא נחמד שסוף סוף אנשים מבינים מה שאני מדבר. אבא ואמא קנו לי משקפת ושנורקל, אני מבחינתי מאוד מאוד שמחתי ואבא ואמא היו מאוכזבים שלא הסכמתי להשתמש בזה. תודה לכם הורים יקרים אבל תשתמשו בזה אתם לי זה עוד קצת קשה.
