אלסקה והרי הרוקי - חודש וחצי בקראוון - חלק ב`

טיול בקרוואן באלסקה הוא חוויה שכוללת מלבד הרבה טבע, גם ביקור בעיירות מקסימות והזדמנות פז לצפות מקרוב בדובי גריזלי ובדגי סלמון וללכת במסלול הבהלה לזהב. לפניכם חלקו השני של מסע על גלגלים בצפון אמריקה.
יגאל וטובה ברנדס
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: אלסקה והרי הרוקי - חודש וחצי בקראוון - חלק ב`
Depositphotos/Mcgphoto

ימים 22 - 23 - ג`ונו, היינס

יום 22 - היום השני שלנו בג`ונו. ביקרנו במוזיאון המדינה Alaska State Museum, מומלץ בעיקר בשל כל המידע על הילידים אשר חייו וחיים באלסקה. תלבושות, פרנסה, אמונה, טקסים דתיים, חיי יום יום וכו`. אחר הצהריים אנו שמים את פעמינו אל עבר קרחון Mendenhall, קרחון זה נמצא צפונית לעיר, על כביש מנדנהול לופ. החנינו את הרכב קרוב לקרחון עצמו ובמהלך קצר הגענו אל האגם אליו גולש הקרחון ולידו מפל יפהפה. בשטח קיים מסלול הליכה המקיף את חלקו של האגם וניתן להגיע עד למפל. במקום קיים מרכז מבקרים. הקרחון מרשים ביותר וכן מרכז המבקרים שלידו. מומלץ לשריין זמן להליכה במסלולים סביב הקרחון. החלטנו, לשם גיוון, לאכול ארוחה אחת במסעדת דגים. נבחרה מסעדה מצוינת (לפי המלצת המקומיים) - מסעדה הנמצאת בקצה מעגן האוניות, לא רחוק מהרכבל להר רוברטס (Roberts). ירד גשם במהלך היום, אולם אנו את התוכניות מבצעים ומחליטים שאת מה שלא נספיק, נשאיר "לביקור הבא".

יום 23 - היום, מזג האויר לא גשום כמו יום האתמול, אולם מעונן ואפור (בעונה זו, יום ללא גשם בג`ונו הוא מקרה נדיר) ולכן החלטנו לעלות להר רוברטס. העלייה בקרונית גדולה ממרכז העיר, הראות מפעם לפעם משתנה לעיתים הענן חולף ומסתיר את כל העיר, אך לעיתים הכל מתבהר וכל העיר פרושה לפנינו על בתיה, רציפי הנמל, ואוניות הפאר העוגנות בה ומורידות מאות תיירים לשוטט ברחובותיה של בירת אלסקה, שהיא למעשה עיר קטנה עם 30.000 תושבים. למעלה הוקרן סרט בן חצי שעה על חיי הילידים שהיו ועדיין נמצאים וגרים שם. בהחלט מעניין. חנות המתנות כוללת הרבה עבודות יד, שטיחים, חולצות וכו`. הכל עדיין בסממנים התרבותיים של הילידים.

 בשעות אחר הצהריים המאוחרות נסענו למעגן המעבורות ומשם עם הקראוון הפלגנו להיינס. היינס הינה עיירה קטנה על אחד מחופי המעבר הפנימי (The Inner Pass), לא הרחק מסקאג`וואי. העיירה גובלת בנהר הצ`יליקוט ואגם הצ`יליקוט. היא נראית כמו עיירה עתיקה במערב הפרוע - רחובות לא סלולים, בתים מתחילת המאה ועוד. הסבירו לנו שהתושבים מסרבים לכל פיתוח ורוצים לחיות כמו בימי הבהלה לזהב. הגענו להיינס, חיפשנו חניון ללילה ומצאנו חניון, אולם לא היה בו איש. החלטנו לישון מחוץ לחניון בתקווה שלא יקרה שום דבר מיוחד במהלך הלילה. לילה טוב.

לתחילת הכתבה

ימים 24 - 26 - בדרך לדוסון סיטי

יום 24 - לאחר מידע שקיבלנו במרכז מבקרים על כל אשר אפשר לראות בדרך, ולאחר שחברנו עם נילי ואורי לארוחת הבוקר יצאנו לדרך. צריך לפני כן לרוקן את מי הביוב ולמלא מי שתיה וזה כמובן גוזל זמן. בוקר, אין גשם, אפילו רואים מעט תכלת מהשמיים, מתארגנים ליום נסיעה ארוך. אנו מתכוונים להגיע בדרך ארוכה מאוד לדוסון סיטי (Dawson City) דרך כביש 1 ובהמשכו כביש 5 וכביש 9 (The Top Of The World). התחלנו את המסע בשעות הצהריים והוא הסתיים באותו יום בשעה 22:00. קשה להגיד לילה כי גם עכשיו אני יושבת וכותבת בחוץ, יש עוד אור והשמיים קיבלו גוון כתום של תחילת שקיעה, פשוט מדהים. הדרך אומנם הייתה ארוכה מאוד אך מעניינת - הרים מחודדי פסגות ושלג עליהם, הרים עטופים מעטה ירוק של שיחים ועצים, מפלי מים מן ההרים, נהרות שזורמים בעוצמה (הפשרת שלגים) ואגמים המשתרעים על שטחי ענק. בדרך עברנו ליד אגם קלואן (Kluane Lake), אחד האגמים הגדולים באלסקה. צבע המים וגודלו של האגם ממש מרשימים. לא התעכבנו לחופיו והמשכנו דרכנו לדוסון סיטי. הגענו עד עיירה בשם ביבר קריק (Bever Creek) שם עצרנו לחניית לילה.

יום 25 - הדרך המתוכננת להיום היא מביבר קריק לדוסון סיטי. מנתקים מים וחשמל, מרוקנים ביוב, דלק לקראוון, קפה לבטן ואנו יוצאים לדרך לנסיעה של למעלה מ -; 400 ק"מ. היום יפה, מזג האויר מסביר לנו פנים. הנוף הקבוע של ירק מים והרים מלווה אותנו, הכביש פנוי ואין עומס מכוניות על הכבישים. כנראה שמחירי הדלק משפיעים בצורה משמעותית על התנועה והתיירות. עוצרים בדרך לארוחת בוקר וממשיכים מכביש מס. 1 לכביש מס. 5 ושוב עוצרים בעיירה קטנה ששמה צ`יקן
(Chicken). הפסקת קפה. נילי מחפשת בחנות המזכרות תרנגולים לאוסף, אכן אם לא פה -; היכן כן?

 על אף העובדה שהכביש נקרא ה -; High Way של אלסקה, הוא אינו סלול. הוא מטפס לגבהים עצומים והנה אנחנו שוב במעבר גבול בין אלסקה לקנדה וחוזרים למדינת יוקון אשר בקנדה. קשה להאמין שזו הדרך לעיירה דוסון סיטי, שהייתה פעם עיר הבירה של יוקון. מה עוד שכדי להיכנס לעיר צריך לחצות את נהר היוקון בעזרת מעבורת. אותה מעבורת עובדת 24 שעות ברציפות ללא תשלום. ממעבר הגבול, כאשר אנחנו כבר בקנדה, מטפסים ועולים על כביש מקסים הנקרא "גג העולם", עצים לא נראים בכל הגבהים, יש הרים קרחים, אך יש גם כאלו המכוסים ביער עצי מחט. הדרך מתפתלת עד אשר לפתע נראית לנו העיירה למטה על גדות הנהר. יורדים למעבורת, כמה צריך לשלם? כאן לא צריך לשלם, המעבר הינו חופשי. אנו בעיר, מרכז מבקרים, התמקמות בחניון. היום יום ששי ועל כן מן הנכון לעשות קבלת שבת. מפה לבנה נפרשת על השולחן, נרות ושירי שבת בליווי מפוחית הפה של אורי. עם ערב (חצות) עדיין אור, טלפונים לכל המשפחה כי בארץ שבת בבוקר ובהרגשה טובה הולכים לישון.

יום 26 - שבת בבוקר, התעוררנו כמו בשבת, ניצלנו את מכונת הכביסה בחניון, בו זמנית ארוחת בוקר, השלמת כמה טלפונים ויוצאים לעיר. אחד המקומות המומלצים הוא המוזיאון העירוני המתעד את ימיה הראשונים של העיר, כאחת מהערים בדרך של"הבהלה לזהב" בשל היותה על חוף היוקון. במוזיאון מוקרן סרטון על תקופת "הבהלה לזהב" 1896 - 1899 וכמו כן הדגמה על תהליך הפרדת הזהב מן האבנים בעזרת מים. לאחר מכן הסתובבנו בעיירה אשר נראית כמו במערב הפרוע -הכבישים אינם סלולים, הבתים הצבעוניים הם בגובה קומה אחת ועשויים מעץ עם מרפסות עם גרם מדרגות לבן, עציצים וצמחיה מטופחת. השלמת מוצרי מזון בסופר המקומי, אך בעיה: אנו עומדים לעבור מחר את הגבול בין קנדה לארצות הברית. השאלה הנשאלת היא מה עושים עם ירקות ופירות (נחיה ונראה..).

 בשעות אחר הצהריים הצטרפנו לסיור מודרך באוניה Keno בהדרכת מדריכה מקומית, הלבושה בסגנון המאה ה -; 19. הספינה היא ספינת קיטור ששימשה את הכורים בשיט בנהר. הסיור בספינה מהנה ומעניין. קיבלנו המלצה חמה לעלות לאחד ההרים הגבוהים ליד העיר בשם Midnight Dome ומשם נשקפה תצפית מדהימה על נהר היוקון, פיתוליו, מפרציו והעיר הפרושה למטה נינוחה ושלווה. משם למכרה הזהב. הצטיידנו בקערות ובאתים ויצאנו לדרך במטרה לחפש ולמצוא זהב. אורי ויגאל חופרים ומוצאים גושי אדמה ואנו ליד הנחל מטבילות את הקערות ופועלות על פי ההדרכה שקיבלנו בהיותנו בעיר. יגאל ואורי מרוכזים במלאכת הניפוי, אך לצערנו ללא תוצאות מרשימות.

 בשעות הערב יצאנו לכיוון הקזינו לצפות במופע קנקן - הופעה קצרה ומהנה. זו הייתה צורת הבידור של הכורים בתקופת הבהלה לזהב. לארוחת הערב התקבצנו בקראוון, האור מסביב מסרב להיעלם, השעה שעת חצות ואפשר לקרוא ולכתוב כמו בצהריים. מחר יום ראשון ואנו נעזוב את העיר היפהפיה במעבורת לעברו השני של היוקון -; לילה טוב. המלצה חשובה לגבי מילוי דלק והצטיידות במזון - דברים שצריכים לקחת בחשבון שאינם זמינים בכל מקום והיכן שישנה אפשרות של הצטיידות הן של מזון והן של דלק יש לעשות זאת.

לתחילת הכתבה

ימים 27 - 29 - פיירבנקס

יום 27 - מילאנו דלק ויוצאנו לדרך. חצינו את היוקון במעבורת, יצאנו לנסיעה ארוכה ושוב עברנו מקנדה לארצות הברית. מעבר גבול, ביקורת דרכונים, כל החשש שלנו לגבי פירות וירקות היה כלא היה. שוטרי הגבול מסבירי פנים ואין כל בעיה. ושוב אנו נוסעים דרך "גג העולם" עד לצומת Tok. בצומת פנינו לכיוון העיר פיירבנקס (Fairbanks). דרך ארוכה של למעלה מ- 300 ק"מ, אבל כשעולים על הכביש הכל היה מהיר יותר. כרגיל, נופים נפלאים ואנו לא שבעים מהם. משני עברי הכביש יש הרים מיוערים בעצי מחט ומפעם לפעם עוברים על גשר אשר כמובן מתחתיו זורם לו נחל בשבילנו הוא נהר, שפע מים כזה רק להתקנא, הלוואי ויכולנו להביא איתנו "פישר" קטן ארצה.

 בשל שעות האור המרובות אפשר להספיק הרבה גם אם מזיזים את השעון. אכלנו ארוחת צהריים על יד נחל אשר מספיק לשמוע את זרימת המים והקפצוץ על האבנים שבו כדי ליהנות. לא האמנתי שנגיע לפאתי פיירבנקס. הגענו לעיירה בה "נולד" סנטה קלאוס -; עיירה הנקראת נור`תפול (Northpole) והנמצאת במרחק של 11 מייל מהעיר. בחרנו להתמקם במקום זה בשל החניון הנפלא שהיה שם. בחניון זה התקבלנו בחמימות ובהתרגשות למשמע העובדה שאנחנו מישראל.

 יגאל מבסוט כי הצליח להתחבר לאינטרנט (יש לציין שבמקומות רבים באלסקה אי אפשר ליצור קשר באינטרנט ו/או בסלולרי), נילי מפטפטת בטלפון עם המשפחה והחברים, אני כותבת ואורי עדיין עושה ניסיונות להיכנס לאינטרנט. השעה 22:00 והאור בחוץ כמו 10:00 בבוקר, קשה להתרגל אך "זה מה יש".

יום 28 - העיר פיירבנקס נוסדה כמו רוב הערים באלסקה בזמן הבהלה לזהב, נמצאו בה הכמויות הכי גדולות של זהב, בעיקר בעמק נהר הטנאנה ולכן נדדו אליה הרבה בני אדם והיא הפכה לעיר השלישית בגודלה באלסקה. בנוסף, התפתחותה באה בעקבות צינור הנפט שעובר בקרבתה. בתקופת הנחת הצינור התגוררו שם רבים מהעובדים, כמו כן הוקם שם בסיס צבאי ואוניברסיטה.

את הבוקר בילינו בחברת At&T כי הטלפון של יגאל עם ה-Sim של אלסקה לא עבד. נראה שלחברת T-Mobil אין כיסוי לחלק גדול של אלסקה. בשמחה רבה יגאל קנה כרטיס חדש + Sim לשיחות בתוך אלסקה. הזמן רץ ואנו נוסעים לעבר הגדה משם מפליגה האונייה לסיור בן 3 שעות על מימי הצ`ינה (Chena) - הנהר החוצה את העיר. זו הייתה חוויה מהנה. יכולנו להשתמש במקרה זה בקופון שהיה לנו מהספר של Alaska Saver Coupon, כך ששילמנו עבור כרטיס אחד וקיבלנו שניים. ההפלגה נמשכת כ -; 3 שעות ועוברת לאט לאט לאורך נהר הצ`ינה. בשתי הגדות יש "הצגות" מאורגנות להפליא, למשל: בעל-בית מספר על החיים שלו, מטוס עם אפשרות נחיתה על המים וטייס ששיתף אותנו בחוויות הטייס והשימוש במטוס.

 הצגה אחרת היא כפר של ילידים, אשר אליו ירדנו מהאוניה וסיירנו בו בעזרתן של מדריכות בנות שבטי הילידים, אשר בחלקם עדיין שומרים על מסורת השבט הן בלבוש, הן בשפה והן בכל מערכת החיים השבטית. בזמן ההפלגה הסביר וסיפר רב החובל על הצמחייה, על בעלי החיים המקומיים, על תופעת הגאות והשפל בנהר ולא נפסח על הצגת כלבי ההאסקי, שהם כלבי המזחלות. עם תום ההפלגה הלכנו למוזיאון הטבע הנמצא בתחום האוניברסיטה, מוזיאון מומלץ ביותר. מוזיאון זה מתאר את חיי השבטים לפני בוא הלבנים, תלבושות, חיי כפר, בעלי חיים מפוחלצים, תערוכת צייד וכו`. וכמו באלסקה, באור הולכים לישון ובאור קמים. לילה טוב.

יום 29 - קמנו לעוד יום יפה, שמיים בהירים שמש חמימה עוטפת אותנו והתוכנית של היום מגוונת אך לא דחוסה. בראש ובראשונה אנו צריכים להגיע עם הקראוון למוסך של פורד על מנת לבדוק את תצרוכת הדלק, לדעתו של יגאל צריכת הדלק מעט מוגזמת. הפעם נוסעים ברכב של אורי כאשר משאירים את הקראוון במוסך. יצאנו לכיוון Chena River Hot Springs. דרך יפה בין יערות, כאשר ביערות אלו יש מסלולי טיול רגליים. אנו חולפים על פני נחלים, בקיצור, מרגיז כמה מים יש להם וכמה חסר לנו. הגענו לאתר בו מתקיימות פעילויות שונות ובחרנו להתחיל בבריכות של המעיינות החמים, שהם ממש ממש חמים. יגאל ואורי קופצים למים כמו שני נערים צעירים, משתכשכים ונהנים ואני ונילי צופות על המתרחש מבחוץ, צוחקות ודואגות לצלם. לאחר מכן מתקבצים לסיור מאורגן במוזיאון הקרח שזו חוויה בפני עצמה מומלצת מאוד.

 משם חזרנו לעיר אל פארק החלוצים (Pioneer Park). הפארק עצמו הוא מוזיאון פתוח, הכניסה ללא תשלום, הוא כולל בתוכו מבנים מימי ראשית ההתישבות שבהם תצוגות הקשורות להיסטוריה של האזור (כריית זהב, ספינות בנהר וכו`.) מבנים אלו נאספו וקובצו מכל האזור. בהתחשב בעובדה שהקיבה דורשת את שלה, הומלץ לנו ללכת למסעדה Alaska Salamon Bake. המסעדה נמצאת בפאתי פארק החלוצים. הרעיון הוא שתמורת תשלום חד פעמי של 31 דולר אוכלים "כפי יכולתך". המנות כוללות בעיקר דגים, בשרים, סלטים, שתייה חופשית וקינוח. מסעדה מומלצת מאוד! חזרנו ללילה נוסף בחניון (חניון מאוד מומלץ).

לתחילת הכתבה

ימים 30 - 33 - אלדורדו ודנאלי נשיונל פארק

יום 30 - אנו נפרדים מהעיר ונוסעים צפונה לביקור במכרה זהב אלדורדו (Eldorado Gold Mine). בדרך עצרנו ליד אחת התחנות בהן אפשר לראות חלק מקו הנפט המגיע מהאוקיינוס הארקטי מעיירה הנקרא Prudhoebay ויורד כ -; 1200 ק"מ עד לעיר וולדיז. המשכנו בכביש 2 צפונה והגענו למכרה. כמו כל הפעלה של האמריקנים גם פה הכל ערוך מאורגן ומתוזמן. עלינו על רכבת הנוסעת במסלול של כריית הזהב דרך מנהרות לאורך נהר כאשר לאורך כל הדרך יש ליווי מוזיקלי והסברים. ירדנו מן הרכבת אל אתר של המכרה שם מקבלים הסבר, הדגמה וסיפור הכרייה של משפחה אשר עד היום גרה שם ומארחת את קבוצות התיירים.

 לאחר מכן מקבלים הזדמנות לנפות כמות עפר בעזרת קערת כורים ומים, עשרות אנשים יושבים ליד שולחנות ובהן תעלת מים ומנפים אדמה על מנת למצוא כמה גרגרי זהב, כל אחד מקבל קופסה לשם יכניס את הזהב אשר ימצא, משם עוברים לחנות המתנות שם ניתן לשקול את הזהב ולהעריכו וישנה אפשרות של יצירת תליון המכיל בתוכו את גרגירי הזהב. הסיור הסתיים ואנו פונים דרומה במגמה להגיע ל- Nenana. נכנסנו למרכז המבקרים ומפני שאין מה לעשות בעיירה המשכנו בדרכנו לכיוון דנאלי נשיונל פארק (Denaly Nat.Park), ארוחת ערב והתארגנות לשינה.

יום 31 - ארוחת בוקר ואנו בדרך לפארק דנאלי. הגענו למרכז המבקרים וקיבלנו מידע עוד לפני הכניסה לפארק. במרכז המבקרים צפינו בסרט על הפארק -"חילופי העונות בפארק", צילומים נפלאים על השינויים החלים בפארק לאורך השנה. משם באוטובוס לתצוגה מעניינת על גידול ואימון כלבי ה"האסקי" לקראת "עבודתם" בחורף בגרירת מזחלות בשלג. כמו כל פעילות אמריקאית, הצגת הכלבים, ההסברים ולבסוף גרירת מזחלת עליה ניצב הרנג`ר מתוזמנת להפליא ואנו נהנים מההצגה. בהיותנו במרכז המבקרים אנו מארגנים את כרטיסי הכניסה לפארק ליום המחר לטיול של 11 שעות באוטובוס, טיול שהוזמן מראש מהארץ. בין שאר ההצעות הייתה הצעה לתיאטרון + ארוחה, למזלנו, בספר הקופונים מצאנו קופון לאירוע זה. הווה אומר קונים 2 כרטיסים ומקבלים ארבעה. החלטנו ללכת ולראות מה זה לאחר שקיבלנו המלצות חמות. בילינו ערב נחמד עם מגוון של אנשים: יושבים ליד שולחנות עץ ארוכים וערוכים, הארוחה טעימה ועשירה מלווה בסיפורים ושירים תוך כדי הגשת האוכל, לאחר הקינוח יש מופע. מופע זה בנוי מסיפורים על אלסקה, על ימי הבראשית שלה, על הבהלה לזהב, על חיי החלוצים וכו`. הכל נמשך כשעתיים ועל אף העובדה שלא הבנו את מרבית הסיפורים, סיכמנו את הערב כמהנה.

יום 32 - ארוחת בוקר בקראוון והתארגנות לכניסה לפארק. נילי ואני מנצלות את הזמן לשיטוט בין החנויות הנמצאות בכניסה לפארק לקניית מזכרות ומתנות לנכדים, כל זאת עד לשעת הצהריים, שעה שנקבעה לפגישה עם מיקי וענת האמורים להגיע מאנקורג` למרכז המבקרים של הפארק. אכן, החבר`ה מגיעים, פגישה נרגשת סביב השולחן "בסלון" המשפחתי של משפחת ברנדס, פטפוטים ופרידה עד למחרת בבוקר. אנו ארבעתנו שמים פנינו לעבר החניון הנמצא בתוך הפארק. חניון River Teklanika, חניון אשר אין בו מים, אין חשמל, אין ניקוז -; בקיצור, חיי חלוצים. אנו נערכים לתקופת השהות הזו, קונים כלים חד פעמיים (על מנת שלא נצטרך לשטוף את הכלים). מרוקנים את הקראוון, ממלאים מים ככל אשר ניתן ומרגישים כמו חבר`ה שיוצאים לקרב... דרך של 30 מייל עד לאתר, בוץ נוראי אך דרך נופית מקסימה. נכנסים לתוך יער, הדרך מתפתלת בין עצי מחט מזדקרים. במרחק מימין ומשמאל הרים עליהם שרידי שלג. מגיעים לחניון, שמים את הפתק המזכיר מתי נכנסנו ועד מתי נשהה בפארק. צריך להבין שבדרך עוברים נקודת ביקורת של הריינג`רים, אשר ממנה אין יציאה ברכב אלא רק במועד עזיבת הפארק. מתארגנים במקום, אורי עם המכונית ב- Site לידינו ומתכוננים לקבלת שבת. ושוב, מפה לבנה על השולחן, תבשילי שבת, מרק עוף, בשר וקינוחים וכמובן נרות ושירי שבת. נילי מביאה מהארץ שירונים ואנו מנעימים את הערב בזמירות ובבדיחות. קשה לומר שבילינו עד חשכה כי גם כאן הלילה לא יורד ואור בחוץ על אף העובדה שהשמיים מעוננים והגשם מטפטף כמעט כל העת.

יום 33 - יצאנו לטיול המתוכנן בפארק דנאלי עם אורי, נילי, ענת, מיקי ויגאל. קמנו, התארגנו ויצאנו לכיוון תחנת האוטובוס אשר נמצאת בכניסה לחניון וחיכינו לאוטובוס האמור לאסוף אותנו. קר ומטפטף ואנו ממתינים. בשעה היעודה מגיע האוטובוס כאשר בפנים נמצאים ענת ומיקי אשר עלו עליו בכניסה לפארק. לאורך כל הדרך וללא הפסקה מסביר הנהג "מדריך" על הפארק, החיות, גיאולוגיה, היסטוריה וכו`. כמובן שאנחנו מבינים מעט מכל הבירבורים שלו, אבל הנוף, הדרך, המראות, כל אלה מפצים על העייפות מלשמוע את בירבוריו. אנו מצפים לראות חיות אשר נאמר לנו, שמענו וקראנו שנמצאות ברחבי הפארק העצום שגודלו כגודל מדינת ישראל, אנו מתאכזבים - "לא דובים ולא זבובים" .

 פרט לעובדה שחיות רבות לא ניצפו בפארק, הדרך פשוט מדהימה. מפעם לפעם עושים חנייה להתרעננות, לאכילה ולתצפית וממשיכים. כאשר התחנה הסופית היא אגם וונדר (Wonder Lake). אנחנו חולפים על פני הרים מושלגים, חלקם ירוקים, הרים אשר קרחונים לפני עשרות שנים השאירו חותמם בהם, הרים קרחים, הרים מיוערים והרים בצבעי חום שונים על פי המחצבים המצויים בהם. למטה למטה זורם לו ה- Tanana באפיק רחב מאוד, אך לא כולו מלא מים בעונה זו. מגיעים לאגם. מפני שמסלול הליכה לא עשינו, יתושים הציקו לנו וירד גשם, החלטנו לשוב בחזרה לחניון ולא להמתין לאוטובוס הבא. לצערנו, לא הצלחנו לראות חיות כפי שחשבנו שנזכה לראות, אפילו התאכזבנו.

לתחילת הכתבה

ימים 34 - 37 - מטלקיטנה לוולדז

יום 34 - שבוע חדש. למעשה נותרו לנו עוד כ- 10 ימים לטיול באלסקה. החלטנו לעזוב את פארק דנאלי יום קודם, מזג האויר אינו מאפשר טיולים רגליים, גשום ומבוצבץ. את הטיסה מעל הר המקינלי שתוכננה ליום שני בערב הצלחנו להקדים לשעות הבוקר. יצאנו מהפארק. עמדה בפנינו השאלה האם לנסוע על Denali High Way (דרך לא סלולה, אורכה 130 מייל, אין בה היכן להצטייד במזון ולדלק) או לרדת ישירות לכיוון אנקורג` (Anchorage) בכביש מס. 3. בבירור קצר בתחנת הדלק, המקומיים לא המליצו לנו על הכביש. הסיבה העיקרית היתה שחל איסור על מכוניות שכורות לנוע בדרכי עפר. לכן החלטנו לוותר על דרך Denaly High Way ולנסוע ישירות דרומה בכביש מס. 3. אנו בדרך לטלקיטנה, הדרך יפהפיה, חבל רק שמתחיל לרדת גשם והראות אינה טובה. הדרך חולפת חיש מהר ואנו בעיירה הולכים לברר לגבי הטיסה אשר אמורה להתקיים למחרת להר המקינלי. מחפשים מקום לינה והולכים לישון עייפים.

יום 35 - בוקר גשום, הגשם לא מפסיק לרדת ואנו חשים שהטיסה שלנו שהייתה אמורה להיות מעל הר המקנאלי וכללה נחיתה על ההר וטיול על הקרחון, לאט לאט נעלמת ויורדת מהפרק. אחרי ארוחת בוקר יצאנו למנחת ושם התברר לנו שכל חששותינו התאמתו - אין אפשרות לטוס אלא רק בשליש התחתון של ההר כי השאר עטוף בעננים. מבלי להתלבט הרבה ויתרנו ויצאנו לדרך לכיוון וולדז (Valdez). יצאנו בכביש מס.3. באזור פלמר פנינו לכביש מס. 1 . הדרך עוברת בין הרים גבוהים שכבר הורגלנו לראות, אך השילוב של ההרים החומים הקרחים וההרים הירוקים המעוגלים, ההרים אשר פסגותיהם מכוסות שלג וההרים המחודדים בחוצפה לשמיים מדהימים אותנו כל פעם מחדש. בדרך אין כמעט אפשרות לעבור מרחק של כמה קילומטרים מבלי להתקל ב- Creek כלומר: קניון, ואדי, נחל וזה משתנה ברוחב, אולם מים מכל עבר.

 חלפנו על פני עיירות קטנות היושבות משני צידיו של הכביש והכוללות תחנת דלק, חנות קטנה, לעיתים חניון או מוטל וסוף לעיירה. על פי מספר תיבות הדואר אשר נמצאות בצידי הכביש אפשר לדעת כמה משפחות גרות ביער. בדרך מטלקיטנה לכיוון פלמר עצרנו ב- Wasilla בחנות מזון גדולה, זולה ומומלצת -Three Bears Alaska. המשכנו בכביש נפלא - כביש מספר 1. בדרך עברנו את הקרחון הפרטי היחידי בעולם בשם Matanuska. קרחון זה נמצא בחלקה פרטית של משפחה ועבור הכניסה יש לשלם לבעלי המקום. המשכנו עד לצומת Glennallen ושם עצרנו ללינת לילה. כרגיל, ארוחת ערב והבחורים שמחים כי אפשר להתחבר לאינטרנט. מחוסר זמן ותקציב המשכנו וויתרנו על שמורת Saint Elias ועל עיירות הכורים קניקוט ומקראתי.

יום 36 - בוקר, קפה ויציאה לדרך. גלנאלן היא עיירה קטנה שאין בה מה לעשות. הדרמנו בכביש מס. 4 במגמה להגיע לוולדז. הדרך יפהפיה. עצרנו בעיירה Copper Center ליד נהר הקופר, ביקור במוזיאון וממשיכים. הדרך מפעם לפעם נעשית יפה יותר עד שכמעט הכתרנו אותה "כדרך היפה ביותר" במהלך הטיול. כל סיבוב, כל פיתול בכביש חושף ומגלה נוף חדש. ההרים עדיין מכוסים בשלג רב, נהרות זורמים בשצף, צבע מימי הנהרות מתחלף מבהיר לכהה אגמים שנוצרו מהפשרת קרחונים, בקיצור, מדהים!

 מתקרבים לוולדז. כ -; 30 מייל לפני העיירה, קרחון קרוב לכביש בשם Worthing Ton. ירדנו, עשינו טיול רגלי לקרחון, טיפסנו עליו, הצטלמנו והמשכנו. ההרים סוגרים על הדרך, עברנו במעבר הרים והתקרבנו לעיר. מפלים נופלים בעוצמה רבה מגובה עצום. הגענו לעיירה. במרכז המידע פגשנו את מיקי וענת אשר הגיעו בנסיעה ארוכה מפיירבנקס עד לוולדז. משום שהגענו יחסית מוקדם הספקנו לבקר במוזיאון המלמד על המתיישבים הראשונים בעיירה, ועל אומנות הילידים תוך שימוש בחומרים שונים כמו: עור, חרוזים, עץ המעידים על פולחן, תרבות וחיי יום יום. חיות האזור מפוחלצות, מומלץ מאוד. במוזיאון צופים בשני סרטים, האחד על רעידת האדמה שפקדה את העיר בשנת 1964 והרסה אותה לחלוטין. אירוע טראומטי שעבר על אזור שלם באלסקה וסרט שני על בניית צינור הנפט, מבצע לוגיסטי ומורכב אחד המבצעים הגדולים שנעשו בעולם.

 מצאנו חניון במרכז העיירה והפעם בחרנו לאכול במסעדה על גדות הנהר. נחמד, טעים וזול. הקטע המרגש קרה לנו בחנות שהמליצו לנו לגשת אליה על מנת לפתור סופית את בעיית הטלפון של יגאל. בחורה שעבדה שם ניסתה לעלות על הבעיה ולתת פתרון ומשום שלא הצליחה קראה לעזרה לבחור העובד במקום. הבחור התעניין בארץ המוצא ובשפה וכמובן ההתרגשות הייתה רבה כאשר שמעו שאנחנו מישראל. תוך כדי פירוק הטלפון הבחור העלה רעיון "אני רוצה לתת לכם את הטלפון הפרטי שלי", דממה... אין תגובה. אנחנו המומים, מסרבים, רוצים לשלם והבחור מסרב בכל תוקף. הוא מתקין את כרטיס Sim שלנו בטלפון שלו ונותן לנו את הטלפון. המומים, לא האמנו למתרחש כאשר שני הגויים מהחנות פשוט מאושרים, הם עשו מצווה כמצוות האל למען יהודי מארץ הקודש. מעשה כזה והתנהגות כזו לא פגשנו למרות שכולם מאוד מאוד אדיבים, נחמדים, מסבירי פנים, הפעם זה היה מעל ומעבר לכל מצופה. בערב לאחר הארוחה ירדנו לנמל ושם ראינו את תוצאות הדייג, מה קורה לדגים הגדולים הסלמון והאליבוט "על שולחן הניתוחים".

יום 37 - שמנו שמים פעמינו לרציף, הפעם יוצאים להפלגה למפרץ Prince William ולקרחון קולומביה. בתחילה התלבטנו האם לצאת להפלגה בשל מזג האויר, האזור מעונן, גשום וערפילי אולם מחליטים בחיוב. גם הפעם השתמשנו בקופון ההנחה שיש לנו ויצאנו לדרך. בדרך ראינו אריות ים ולוטרות והנופים, החופים, המפלים, הצמחייה, פשוט שייט מדהים. הנה מתקרבים לקרחון, אומנם אותו לא רואים אך רואים כמויות גדולות של Iceberg - גושי קרח ענקיים השטים במים בגוונים שונים של כחול. אין אפשרות להגיע לקרחון עצמו בשל גושי הקרח הצפים מעל פני המים. הדרך חזרה לא פחות מרשימה.

 בשל העובדה שטרם ראינו סלמונים, יגאל מתעקש, לא מוותר ואנו נוסעים לכיוון המפרץ בדרך - .Harbor Dr - שם נאמר לנו שנוכל לצפות בסלמונים, אז אולי גם נראה דובים. ואכן סוף סוף הסלמונים הגיעו והם לא רק בצלחת אלא גם במים. בשעה שהחלטנו שהדובים כנראה כבר שבעים הגיחו מספר דובים מהיער ועוד הספקנו לחזות כיצד הם נהנים מסלמונים בפיהם. עבר עוד יום של חוויות.

לתחילת הכתבה

ימים 38 - 43 - אנקורג`, עיירות קטנות בדרך, חצי האי קטמאי

יום 38 - בוקר, קפה כהרגלנו, יצאנו מוולדז בכביש מס. 4 עד לגלנאלן, אותה דרך שכבר עברנו ואנחנו עדיין לא שבעים מהמראות. בגלנאלן נפרדנו מאורי ששם פעמיו לכיוון ארצות הברית והמשכנו בכביש מס. 1 לאנקורג`. הגענו לאנקורג` ללינת לילה.

יום 39 - עלינו על כביש מס. 1 ופנינו לעיירה בשם פורטג` (Portage). עיירה יפהפיה שבה מרכז מבקרים מרשים ובו תצוגה על החי והצומח באזור, תופעות הטבע, עונות השנה וכו`. משם החלטנו לעבור במנהרה הארוכה ביותר בארצות הברית ואכן זו חוויה מיוחדת. נסענו בחושך כ- 4 מייל ומפני שהנסיעה היא חד כיוונית, היא מותנית בשעות כניסה ויציאה על פי לוח זמנים קבוע (אפשר לקבל אותו במרכז המבקרים). עברנו לעיירה קטנה ויפה לחופי מפרץ נהדר ושמה וויטיאר (Whittier), כולה מלאה סירות, יכטות ומגוון הצעות "להרפתקאות" מים. המשכנו בדרכנו לעוד עיירה הנמצאת בקצה האי הקינאי בשם סיוורד (Seward) והתמקמנו ללינת לילה.

יום 40 - סיוורד היא עיירה קטנה ונחמדה בחצי האי קנאי, יושבת על מפרץ מקסים שמצד אחד תוחם אותה הים ומן העבר השני הרים מכוסים יערות ומושלגים בפסגות. החלטנו לצאת להפלגה במפרץ, הפלגה שתמשך 6 שעות. המחיר אינו זול (152 דולר לאדם), אך גם להפלגה זו יש לנו קופון ואנו מחליטים לנצל אותו לאחר שמבטיחים לנו שנראה בעלי חיים. האונייה יוצאת לדרך, המדריך מסביר, מתאר ומספר הכל אודות המפרץ, ההרים החובקים אותו, בעלי החיים הניתנים לצפייה במהלך ההפלגה, ההיסטוריה של האזור וכו`. הכל באנגלית של מורה, ואכן הוא היה מורה בעבר ולכן לנו היה קל להבינו. כפי שהובטח לנו, בדרך ראינו בעלי חיים, לוויתנים, טוקאנים, לוטרות, אריות ים ואפילו עז הרים. חוויה יוצאת מגדר הרגיל. יש לציין שקטע מהדרך בחזרה היה קטע של ים סוער וחלק מהאנשים הרגיש רע. נראה שהצוות מאוד מיומן לטפל בנושא וכל אדם שהרגיש לא טוב קיבל באופן מיידי טיפול מסור. כדי להשלים את נושא הים הלכנו למוזיאון החי והצומח באזור מומלץ בחום (גם למוזיאון זה יש קופון).

יום 41 - למעשה, זה השבוע האחרון שלנו באלסקה, ביום חמישי ניפרד מהקראוון ונטוס לארצות הברית. את הבוקר בילינו בסיוארט, עשינו טיול רגלי לקרחון שביציאה הצפונית של העיר. במסלול ההליכה לעבר הקרחון אפשר לראות את תהליך נסיגת הקרחון המצוינת באמצעות שלטים עליהם מצוין מיקום הקרחון באותן השנים. ממש חוויה ללכת ביער גשם שבחורף היה כולו מכוסה שלג ולהגיע ליער ירוק מלא פרחים בצבעים רבים ומגוונים. המשכנו בכביש מס. 1 לכיוון מערב לעיירה בשם קופר
(Cooper Landing). נחלים נהרות ואגמים לא הפסיקו ללוות אותנו. ירדנו לצפות בנהר ובעיקר בעשרות האנשים אשר באים ביום ראשון, היום החופשי, לדוג בעיקר את דגי הסלמון אשר הגיעו סוף סוף. הדיג הוא משפחתי ועובר בירושה מאב לבן וזו הסיבה שרואים ילדים ממש צעירים לומדים את רזי הדייג ועוסקים בדיג. כדאי לציין שעל פי חוק הדייג, מותר לכל אחד לדוג 3 דגים בלבד באותו היום. החוק נשמר כלשונו, בלי פיקוח ובלי השגחה של השלטונות.

 עברנו את העיירה סטרלינג (Sterling) והמשכנו לסולדוטנה (Soldotna). העיירה אשר ממנה אנו אמורים לטוס לחצי האי קטמאי (Katmai) לחזות מקרוב בדובים. הלכנו למשרדי החברה אשר מארגנת את הטיסה על מנת לברר פרטים אחרונים והתארגנו ללינה. היות והרפתקה זו לא מצוינת כלל בספרי ההדרכה (קיבלנו מידידים) הרי שם החברה והאתר: High Adventure Air Charter טלפון 907-262-5237. הסבנו את תשומת ליבם שיש ביטול השתתפות של אחד מהחברים והם הבטיחו לנסות ולאייש את המקום. נאמר לנו שבמידה ויהיה אדם אחר הם יחזירו לנו את הכסף.

יום 42 - בבוקר יצאנו לעיירה ה"רוסית" נינילצ`יק (Ninilchik) הנמצאת על כביש מספר 1 דרומה לכיוון הומר (Homer), עיירה אשר בה נשמרה כנסיה בת 100 שנה מתקופת ישיבתם של הרוסים במקום. כיום זהו כפר דייגים ובו 5 משפחות, הבתים נוטים ליפול אך לא נהרסים כמנהג הילידים שחיו במקום. אנחנו מחפשים סלמונים ואכן ומוצאים. קנינו דג שנדוג יום קודם והכנו ארוחת צהריים (יש לציין שמחירי דגי הסלמונים בסופר לא זולים. שילמנו כ -; 20 דולר ל-4 מנות). טיילנו לאורך המזח וליקקנו גלידה. פספסנו את חזרת הדייגים עם שלל הדייג, כי הייתה זו שעת צהריים מאחרת. חזרנו לסולדוטנה והתארגנו ללינה.

יום 43 - בוקר שטוף שמש מקדם את פנינו. ב- 9:30 אנו אמורים לצאת ל- "החווייה של הטיול"! יצאנו לדרך במזג אויר נפלא, הצטיידנו במעט לבוש חם, פן, שמא ואולי יהיה קריר יותר, ירדנו למזח על הנהר והנה מגיע המטוס עם הגלשנים, נוחת על המים ואנו מוזמנים לעלות את לדרך. עלינו למטוס לקטמאי. טסנו כחצי שעה במטוס ססנה קטן מעל ישובים, יערות והרים ונחתנו על המים, בחצי האי קטמאי, שאינו מיושב כלל, פרט ללוד`ג אחד המיועד לתיירות. הטייס קשר את המטוס לעץ, הושיב אותנו בסירת מנוע קטנה ושטנו לחפש את הדובים. אכן, לא התרחקנו ממעגן המטוס והגענו לדובים. אנו צופים בהצגה נפלאה של דובי גריזלי חומים המחפשים דגי סלמון ומנסים לתופסם כדי להשביע את רעבונם. אמא דובה, שני גוריה הקטנים מצטרפים לחגיגה בהמשך מגיע דב שחור שגם הוא בא לחזות במתרחש. אנו ישובים בתוך הסירה צופים, נהנים ומצלמים את האירוע, ממש חגיגה לעיניים. זו הייתה חוויה אדירה -; עבורנו היה זה שיאו של הטיול.

בדרך חזרה למטוס עצרנו ליד מפל מרשים בגובהו ובכמויות המים הזורמים בו. עלינו למטוס לעוד חצי שעה של חוויה נפלאה בטיסה מעל קרחון, יערות, פסגות הרים מושלגות, אגמים, נחלים, נהרות ועוד... עברו עלינו 3 שעות של חוויה בלתי נשכחת מומלצת בחום על אף המחיר הגבוה. יש לציין שהחברה הצליחה למכור את המקום שאנו ביטלנו וקבלנו זיכוי מלא על התשלום ששולם מראש (מומלץ לעשות את ההזמנה לטיסה זו מבעוד מועד). עם סיום הסיור עשינו את הדרך לאנקורג`.

לתחילת הכתבה

ימים 44 - 45 - אנקורג`

יומיים באנקורג`. אלה ימים של סידורים אחרונים. בהתחשב בכך שזה יום לפני החזרת הקראוון, יש לנקותו היטב כי במידה והקראוון אינו מספיק נקי לטעמם, הם מחייבים ב -;50 דולר. הפשלנו שרוולים וניקינו הן מבחוץ והן מבפנים את הקראוון. השתדלנו להספיק לבקר בעוד שני מוזיאונים מומלצים באנקורג`. אחד הוא מוזיאון פתוח שבנויים בו בשטח בתים משבטים שונים אשר חיו באלסקה ומתואר אורח החיים של המשפחה האסקימואית. גם המדריכים הם בני השבטים השונים. ההסבר הוא באנגלית, אך תמיד משולבות בו מילים משפת האם של הילידים או הניב בהם משתמשים עד עצם היום הזה. כמו כן, צפינו בריקודי עם, תרגילי מלחמה ושירים, בקיצור -; מעניין. המוזיאון השני, קטן יותר ונמצא לא הרחק ממרכז המבקרים בעיר עצמה. גם במוזיאון זה מוצגות תמונות מחיי היום יום של הילידים, דוגמאות של מבנים, עבודות יד, תלבושות תערוכת צילומים יפהפיה ועוד ועוד.

 אנחנו לקראת סיום הטיול, נפרדים משאריות המזון ו"תורמים" אותו לטובת צעירים המתגוררים באכסניית נוער, ששמחו מאד. החזרת הקראוון עברה ללא תקלות, כל החששות שלנו נמוגו, פרט לתשלום עבור שימוש בגנרטור לא חויבנו במאומה, הכל היה תקין וקיבלנו זיכוי על יתרת הכסף שהופקד כערבות. נסיעה לשדה התעופה ואנו נפרדים, נילי בדרכה לטורונטו ואנו להמשך טיול במערב ארצות הברית (אורגון וקליפורניה). תם ונשלם טיול מדהים ומהנה של 30 יום באלסקה!

לתחילת הכתבה

לחלקו הראשון של המסע לחצו כאן

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על צפון אמריקה