הקדמה - טיול בארצות הברית וקנדה
התכנון הראשוני שלנו היה להגשים חלום של כמה שנים ולצאת לטיול בקראוון למשך כחצי שנה. הכוונה הייתה לעשות טיול "סביב העולם", אך בסופו של דבר התפשרנו על טיול למשך חודשיים ימים, שמתחלק ל- 3 חלקים: שבועיים ברוקיס הקנדיים, חודש ימים באלסקה ובסוף, שבועיים "בקצב פנסיוני" לאורך החופים של אורגון וקליפורניה בארה"ב. אין ספק שטיול כזה יש לתכנן חודשים לפני מועד היציאה, מה גם, שהזהירו אותנו שבאלסקה יש מקומות ואטרקציות שיש להזמין זמן רב מראש, אחרת לא נשיג מקומות, משום שתקופת תיירות הקיץ שם קצרה יחסית (סוף מאי עד תחילת אוקטובר).
התכנון התבסס גם על סיפרה המוצלח של נטע דגני וגם על פגישות עם משפחות שטיילו לפנינו באלסקה, כי אין דרך טובה יותר לקבלת מידע, אלא מאנשים שחוו זאת בעצמם. התכנון כלל הזמנת הקראוון חצי שנה מראש (כדאי מאד להשוות בין חברות ההשכרה), תכנון ציר נסיעה עיקרי, רכישת מפות ו- Gps (עם מפות של ארה"ב וקנדה ) והזמנת מקומות מראש (בעיקר טיסות במטוס קל, אטרקציות מיוחדות, שייט וכו`). תכנת ה- Gps שאנחנו רכשנו ניתנת לרכישה רק בארה"ב, ונקראת Street& Trips, ולמרות שמדי פעם "עשתה לנו פשלות" בסה"כ שירתה אותנו נאמנה. לצורך כך גם הצטיידנו ב- Leptop שלנו, איתו ניווטנו כל הדרך. כדי לתכנן נכון את התקציב לטיול, מומלץ מאד לברר מראש מחירי דלק, צריכת דלק של הקראוון, עלויות לינה, מקומות לינה כניסות לאתרים, מזון וכו` כי כל טעות "קטנה" בטיול כה ארוך עלולה להתבטא בסכומים גדולים.
את הזמנת הקרוון עשינו עוד בחודש דצמבר 2007 בחברת בנדנה (נציגי Cruis Amrica בארץ). כמו כן, הזמנו שייט במעבורת לג`ונאו, טיסה לגלישר ביי, שייט קרחונים, מקומות לקמפינג בפארק דנאלי, טיסה מעל להר מיקקנלי ועוד. את כל זה עשינו דרך האינטרנט בהזמנה On Line זמן רב לפני מועד הטיול.
לתחילת הכתבה
ימים 1-2: מקבלים את הקרוואן ויוצאים לדרך
יום 1 - סיימנו עם ההכנות, ארזנו את המזוודות, נפרדנו מהילדים והשכנים ויצאנו לדרך. המטוס יצא כשעה אחרי הזמן בגלל תקלה טכנית ואנחנו חששנו קצת לטיסת המעבר באטלנטה (טסים לסיאטל עם חניית ביניים באטלנטה). הטיסה עברה בשלום, פרוצדורה של כניסה לארה"ב, טביעת אצבעות וכו`, בדיקות קפדניות אך הכל עובר חלק. למחרת אנחנו נוחתים בסיאטל ולשמחתנו פוגשים מיד את החבר אורי אפרסמון אשר הצטרף אלינו לטיול דרך הכרות באינטרנט, כאשר הוא נוסע ברכב רגיל ששכר בארה"ב. בשעות הערב "נחיתה רכה" במלון שהוזמן מראש עוד בארץ.
יום 2 - לאחר ארוחת בוקר קלה, נסענו עם אורי לאתר של חברת קרוז-אמריקה ממנה שכרנו את הקראוון. בשיחת טלפון לחברת ההשכרה אנחנו מצליחים להקדים את קבלת הקראוון בשעתיים בערך. התייצבנו בעיירה Everett בשעה 11.00 וכאן החל תהליך קבלת הקראוון והכרתו, מילוי טפסים, סרט הדרכה, בדיקות שונות מסביב ובפנים והסברים רבים שלא את כולם הבנו. חשוב לנו לציין שיש לקחת ברצינות את הבדיקות ולימוד הקראוון, כדי למנוע הרבה אי נעימויות בהמשך. לדוגמא: היכן מחממים מים למקלחת, היכן מקררים את הקראוון, היכן ממלאים מי שתיה, מהם מים אפורים, מים שחורים ומי שתייה. היכן ואיך מרוקנים את הביוב ועוד ועוד בעיות שכאלה, שאנחנו את חלקן למדנו רק תוך כדי "תנועה" כפי שאומרים בצבא.
כעת מגיע הרגע המיוחל. המזוודות עוברות לקראוון, יגאל מתיישב ליד ההגה, אני לידו עם מכשיר הלפטופ איתו אני אמורה לנווט כל הטיול (למרות שעדיין אין לי מושג איך להשתמש בתוכנת ה- Gps), והדבר הענק הזה מתחיל לזוז. ללא ספק זה רגע מרגש, זו הפעם הראשונה שאנו שוכרים קראוון לטיול ארוך. אנחנו עולים על כביש 99 לכיוון Edmonds, משם עוברים במעבורת לכביש 104 וממנו לכביש 101 בואכה פורט אנג`לס שליד הכניסה לפארק Olympia. בדרך עצרנו להצטייד בדברי מזון ולרכוש שקי שינה (ויתרנו על האפשרות לשכור מהם גם ערכת שינה תמורת 50 $). כשאני ואורי יוצאים לקניות, יושב יגאל עם ה"לפטופ" ומכניס את התכנית של היום למפות ב- Gps. בעזרת תושבי המקום, מוצאים חניון ממש ליד הכניסה לפארק, מתחברים לחשמל ומים ויושבים לאכול את הארוחה הראשונה בביתנו החדש. ארוחת הערב הנעימה והלילה הראשון בקרוואן הוכיחו לנו שאכן הקראוון הינו מקום מגורים נחמד נעים ובעיקר מאד פונקציונאלי למטרה.
לתחילת הכתבה
ימים 3 - 6 - פארק אולימפיק, ויקטוריה, ונקובר
יום 3 - אכלנו ארוחת בוקר נחמדה בקרוואן, ויצאנו לכיוון פארק אולימפיק (Olympik Nat. Park). בתחילה נכנסנו למרכז המבקרים וקיבלנו הסבר על האזור ועל מה שיש לראות. השארנו את הקראוון בחניה ועם האוטו של אורי ועלינו לפארק במטרה להגיע להר ההוריקאן (Hurrican). הכביש מטפס ביערות מרשימים, לאט לאט העצים רחבי העלים נעלמים ובמקומם שולטים המחטניים למיניהם. הגענו לאתר המבקרים על ההר, אך העלייה לפסגה עדיין חסומה. הקיץ מתמהמה והכביש עדיין מכוסה בשלג. טיילנו מעט רגלית באזור. הטמפרטורה מגיעה ל- 8 מעלות וכוס תה חם בקפיטריה שיפר מאד את מצב חום הגוף. במרכז המבקרים צפינו בסרט על הפארק כולו. רצינו להגיע לפארק הצבאים, אך הדרך חסומה. את ארוחת הצהריים אכלנו בקראוון ומשם המשכנו למעבורת (הוזמנה מראש) מפורט אנג`לס (Porta Ngeles) לויקטוריה, שבחצי האי ונקובר.
לפי המפה שיגאל הזין בהמחשב, הגענו לחניון מקסים על חוף המפרץ בלב העירה ויקטוריה (West Bay). התארגנות קלה ויציאה "לשיטוט" בעיר. אין מה לומר. עיר תיירותית יפהפיה. לעת ערב מודלקים אורות רבים על בנינים מיוחדים בעיר כמו הפרלמנט, מוזיאון השעווה וכו`. ערכנו טיול רגלי בעיר כשעתיים, וחזרנו לקראוון למשקה חם לפני השינה. למחרת מחכה לנו יום נוסף ומעניין בויקטוריה.
יום 4 - שעה 6.30 בבוקר - הפנסיונרים כבר קמים. כוס קפה של בוקר על שפת מפרץ ויקטוריה - שקט ושלווה, רק קרקור הברווזים במים נשמע. אט אט מתארגנים ליום חדש. אכלנו בקרוואן ארוחת בוקר מכל המטעמים שקנינו בסופר יום קודם ויצאנו במכונית הקטנה של אורי למוזיאון Royal British Colombia Museum. בילינו שם כ- 3 שעות וללא ספק אפשר להקדיש לו גם יותר זמן. המוזיאון ממחיש, מספר, מתאר את ההיסטוריה של העיר ויקטוריה. הגעת "הלבנים" מהווה שינוי משמעותי בחיי התרבות של הילידים, שינויים גיאוגרפים וכו`. חזרנו לחניון להוציא את הקראוון ושמנו פעמינו לעבר הגנים שהם האתר המומלץ ביותר בויקטוריה - גני בוצ`ראט (The Butchart Gardens).
זהו אחד המקומות היפים והמרשימים מבחינת גיוון ותכנון של הצמחיה. יש אפילו מפה והסבר בעברית. הגנים הם "שיגעונה" הפרטי של גב` ג`ני בוצ`רט, אשר לקחה מחצבה ובור אשפה שהיה בעבר המפעל של בעלה והפכה אותו לגן פורח שבו מיני פרחים ועצים מכל הסוגים שבעולם. אדיר!! משם ממשיכים בכביש מס. 17 לכיוון המעבורת לוונקובר, היוצאת מ- Swartz Bay. ההפלגה נמשכת כ- 1.5 שעות (יקר להחריד עם הקראוון כ- 95$). ירדנו בצד השני ותפסנו את כביש מס. 99. חצינו את כל וונקובר כמעט דרך גשר האריות (Lions Gate Bridge) לחניון שהוזמן מראש ונמצא מיד לאחר מעבר הגשר, בצפון מערב העיר. בחניון התמקמנו על דעת עצמנו, בשל העובדה שאיש כבר לא היה במשרד. לכל היותר נקבל נזיפה, אך לא כך היה. התברר שזה מקובל ברוב החניונים (את ההסדר הכספי עושים בבוקר). החניון נחמד, נקי ומאורגן להפליא.
יום 5 - כמו כל שבת, קמנו מאוחר והתארגנו לאט לאט. כשהגענו אתמול היה כבר לילה והגשר כולו היה מואר וכך כל העיר העצומה. זה היה מראה מרהיב. כמובן שלאור היום יש את היופי האחר. אנו נשהה בחניון שני לילות, כך שיהיו לנו 3 ימים לטיול בעיר. לבטח ניתן גם לשהות שבועיים, "אך זה מה יש". יצאנו לפארק קאפילאנו (Capilano Park). הדרך בפארק עוברת בין שפע של עצים, מגוון אדיר של שיחים, הכל ירוק, בגוונים שונים ויפים. הפארק כולל בתוכו שבילים רבים מאד להליכה. חלק מהם עושים עם מדריכה מקומית. הכל גדול מהמם, העצים רוחבם אדיר וגובהם עד אין סוף. יש בו גשר תלוי מקסים הנקרא "הגשר המצחיק", האנשים מתנדנדים מצד לצד וכולם צוחקים. הקדשנו זמן רב לפארק. התמזל לנו המזל והזדמנו להופעה של להקה צעירה וחביבה, המשמיעה מוזיקה מקומית.
משם נסענו למדגרת הסלמונים. המדגרה אינה מרשימה, אך נוף הנהר השוצף ומסלול ההליכה ביער הם חוויה שלא נשכח. נחנו בצהריים בחניון ולעת ערב יצאנו לסיור בפארק סטנלי. הנסיעה בו היא חד כיוונית ומקיפה את כל האי, הכל ירוק, דשאים ושיחים, מטופח ושמור. יצאנו מהפארק אל העיר הרועשת, ובעזרת ה- Gps הגענו ל- Gastown. זה החלק ממנו התחילה התפתחות של וונקובר ממנסרה ובאר של אותם הימים. מצאנו גם את שעון הקיטור מאותם הימים וביקרנו גם בצ`יינה טאון של וונקובר, אך חוץ משיכורים הומלסים וצרכני סמים לא ראינו הרבה. חזרנו לחניון ללינת לילה.
יום 6 - בבוקר שמנו פעמינו לעבר פארק אליזבט (Queen Elizabet Park), וזאת בעיקר כדי לראות את מאות היפנים הבאים מדי יום ראשון לעשות טאי צ`י בפסגת ההר. תוך כדי שוטטות אנו מגלים שיש סוגים שונים של טאי צ`י, קבוצות שונות מתקבצות במקומות שונים והכל בפסגה. חוויה מיוחדת! חוץ מהיפנים הפארק מרשים ביופיו ויש ממנו תצפית מרשימה על העיר וונקובר.
בדרכנו לאוניברסיטה עצרנו בסופר ענק, כדי להצטייד לימים הבאים. הגודל, המגוון השרות והכל מאד מרשים. להתקנא בהם. אנחנו בדרכנו למוזיאון לאנתרופולוגיה הנמצא בשטח האוניברסיטה. הצטרפנו לסיור מודרך, אך סיימנו אותו בקצב שלנו. נושאו העיקרי של המוזיאון הוא ההתישבות האינדיאנית לפני בוא הלבנים. מוזיאון בהחלט מרשים. האוניברסיטה נמצאת בשכונה מקסימה לאורך מפרץ של האוקינוס - בתים צמודי קרקע, גינון מהמם, הכל נקי ירוק פורח מטופח להפליא.
חזרנו לקרוואן לפרוק, לסדר, לאכול ולהמשיך הלאה בכיוון מזרח. נסענו לפארק הר סיימור (Provincil Park Mount Seymour). עלינו ברכב למעלה. בפסגה עדיין היה שלג, הדרך חסומה אך התצפית לעיר מהנקודה אליה הגענו נפלאה. הגשרים, המפרצים, המרינות הפארקים, הכל נראה כעל כף היד. משם יגאל הוביל אותנו בדרך הנקראת Indian Drive. זוהי דרך הגולשת בתוך היער עד לחוף. חוץ מדובים ראינו שם הכל - יער גשם, שרכים, עצים רחבי עלים ומחטניים, מגוון אדיר של צמחיה ויערות עד. משם המשכנו ישר לחניון לילה בעיירה Abbotsford.
לתחילת הכתבה
ימים 7 - 11: הרי הרוקי
יום 7 - יוצאים לדרך. ידענו שיום ארוך מחכה לנו. האתר הראשון היה בעיירה Harrison - עיירה נחמדה כמו רבות אחרות שכבר פגשנו. היא שוכנת על אגם ובו חוף רחצה ואפילו הזדמן לנו לראות תערוכה עולמית של פיסול בחול. למעשה הגענו לעיירה זו על מנת לראות את המעיינות החמים ואכן, לאחר טיול רגלי קצר לאורך האגם ראינו את המעיין ואת הנביעה של המים החמים, שנלקחים בצינורות היישר למלונות ולבריכות. הדרך הובילה אותנו ל- Helle Gate - עיירה שבעיקר התפרסמה בשל כך שהנהר הולך וצר והמים שוצפים בקצב אדיר. התופעה נוצרה עקב התמוטטות סלעים בעת בניית מסילת הברזל העוברת שם. ירדנו לנהר הנקרא: Fraser River בקרונית, למדנו באמצעות הריינג`ר על חיי הסלמונים, הבאים לנהר וגם כאן, לצערנו, השנה הדגים התמהמהו.
המשכנו בדרכנו כאשר הנהר מלווה אותנו לאורך כל הדרך כמעט עד לעיירה קאמלופס (Kamloops). במקרה נודע לנו בתחנת הדלק שיש בעיירה סמוכה בשם Ashocrot "הצגה" של נסיעת רכבת, העובדת על קיטור, וכל זאת לרגל מלאות 150 שנה לרכבת הטרנס קנדית. המקום הוא מקום היסטורי. זה המקום בו נפגשו בוני המסילה הטראנס קנדית שהתחילו מצד מזרח עם אלו שהתחילו ממערב. בדיוק כאן חוברו שני חלקי המסילה והפכו "למסילה הטראנס קנדית". נסענו, ראינו, חווינו והמשכנו לחניון הלילה.
יום 8 - בוקר. שמש חמימה מקבלת את פנינו. אנו בדרך לסופר להצטיידות. בתוכנית להגיע לעיירה בשם גולדן (Golden). לא להאמין, אבל עשינו זאת, אפילו עם הפסקות בדרך להתרעננות ולתצפיות יפות על נהר ה- Thompson. כל הדרך היא בכביש מס. 1 East, כך שהיה קל להסתדר בניווט. משם הגענו סוף סוף לגולדן ובהנחיה של מתדלק בתחנת הדלק הופנינו לחניון מקסים. היום טעמנו מעט מגובהם, מעוצמתם ומיופים של הרי הרוקיס.
יום 9 - החלטנו לצאת מעט מאוחר כי ברצוננו לעשות מסלול הליכה של כ - 2.5 ק"מ לכל כיוון וזאת על מנת שנוכל לראות את מפלי Warta Falls, הנמצאים קרוב לגולדן (ירידה קלה מכביש מס. 1 מזרחה). תמורת תשלום של כ - 9 דולר עבור תווי חניה לכל הפארקים של קנדה יצאנו לדרך במסלול לא קשה בתוך יער עצי מחט ואכן הגענו למפלים. במילה אחת - מומלץ. חזרנו לכביש מס. 1 בדרך לפילד (Field) - עיירה קטנה ממנה צאנו לטיול רגלי לאגם אמרלד (Emerald Lake), שכשמו כן הוא - צבעו טורקיז וכולו שקט שלוה. יגאל, שנולד במזל דגים, אינו יכול שלא לקחת "קאנו" ולשוט באגם, לא להאמין אבל הצטרפתי אליו ויחד חתרנו כשעה. תחושה מיוחדת של שלווה ורוגע.
חזרנו לכביש מס. 1 ל - Takakkaw Falls - אסור להחמיץ. בדרך יש נקודה בה אפשר שלראות רכבת אשר עושה מסלול בצורת 8, נכנסת לתוך ההר ויוצאת במפלס גבוה יותר, כאשר את הסיבוב היא עושה בתוך ההר. יום נחמד עומד להגיע לסיומו כאשר את רובו הקדשנו לפארק Yoho. כמובן שיש תמיד עוד מה להוסיף ולראות, אולם צריך להתחשב בזמן העומד לרשותנו. הגענו לאגם לואיז (Lake Louise) וחנינו בעיירה קטנטנה ליד האגם. לידו נמצא גם אגם נוסף - אגם מוריין (Moraine Lake) ואנחנו ב- Banff National Park. באגמים נבקר מחר.
יום 10 - הזמן רץ, יום רודף יום ואנחנו לא מפסיקים ליהנות. יש לנו תוכנית בסיסית והיא כמובן נתונה לשינויים, בדרך כלל שינויים קטנים. לעיתים גורעים משהו ולעיתים מוסיפים דבר מה שלא היה ידוע מראש. היעד הראשון היה אגם מוריין. החנייה כמעט ריקה. מסלול ההליכה מסביב לאגם מרשים, מגיעים עד קצהו ושם מי הפשרת השלגים זורמים במרץ ובעוצמה. את צבע המים לא ניתן לתאר במילים - כחול טורקיז - מקסים. האגם קרוי כך בתרגום מאינדיאנית ומשמעות המילה - 10. זאת על שום 10 פסגות ההרים המתנשאות סביבו. עם סיום מסלול ההליכה שמנו פעמינו לאגם השני, אגם לואיז. האגם מפורסם יותר מקודמו וכך נראה גם מגרש החנייה, המלון הענק הבנוי לחופו, השביל מאספלט אשר מוביל לצידו וכו`. הכל יפה ומטופח, אך לטעמנו מרשים פחות מאגם מוריין.יש במקום פעילויות שונות כגון: שייט קיאקים, רכיבה על סוסים וכו.
יצאנו לדרך לכיוון באנף (Banff), שם על פי התוכנית נשהה 2 לילות במטרה לטייל באזור. לעת ערב שוטטנו שיטוט קצר בעיר הקטנה והיפה, השוכנת על גדות הנהר Bow (אכן נהר- נהר, לא כמו הירדן). בעיירה בתי עץ יפים, רחובות נקיים, חנויות בעיצוב חדשני ויפה והמון המון תיירים.
יום 11 - הצצה החוצה והשמיים כחולים נקיים מכל ענן. רוח קרירה מנשבת ואנו אורזים כמה דברים להכנת פיקניק קטן בדרך ויוצאים במכונית של אורי לכיוון Jonston Caynon להליכה רגלית נעימה כמו טיול של שבת בבוקר בתוך יער מחטני עד למפלים התחתיים. משם עלינו למפלים העיליים ומשם עוד עלייה קלה כדי לצפות ולראות את המפל בשיא גובהו. הכל נפלא, מרשים, מהמם, אך תופעה אחת קצת מעיבה והיא תופעה של עצים זקופים מתים. כנראה יש חרק אשר תוקף את השיפה של העץ ולאט לאט "גומר" את העץ. דבר נוסף שרואים והרבה אלו הם המים - נהר מימין, משמאל, מפל פה ושם. אין פלא שאנו הישראלים לא מפסיקים להתלהב. בהמשך נוסעים אל עבר מסלול טבעתי, אשר עובר בשלושה אגמים יפים (זה נודע לנו רק הודות למפה שקיבלנו במרכז המבקרים). המידע נמצא בחוברת בשם Mountain Guide Parks Canada. על גדות האגם הגדול מינוואקה (Lake Minnewahka) עשינו פיקניק נחמד ויגאל "מת" לעשות שייט בסירת מוטור אך הדבר לא עלה בידו. האגם השני יפה ומרשים לא פחות ובעיקר בצבע המים שלו אגם Two Jack Lake Side. אנו ממשיכים לאגם השלישי: אגם ג`ונסון (Johnson Lake), שמתפתל בצורתו ומסביבו עצי מחט רבים וזקופים. בדרך סוף סוף פגשנו, כפי שרצינו וקיווינו, את ה- "Elk" - חיה מרשימה, בעיקר בקרניים שלה. שפע של צילומים והתרגשות גדולה. חזרנו לבאנף, הצטיידנו בלבוש חם ויצאנו לטיפוס על ה- Sulphur Mount. עלינו ברכבל לפסגת ההר ומשם במסלול הליכה עד "לפיק" של ההר. התצפית מנקודה זו מדהימה. כל העיר, הנהר וההרים המושלגים פרושים מסביבנו. ירדנו למטה ולא פסחנו על בריכות מי הגופרית, חוויה בפני עצמה.
לתחילת הכתבה
ימים 12 - 17: ג`ספר וחציית הגבול לארה"ב
יום 12 - אורי נסע לקלגארי, בעוד אנחנו ממשיכים לכיוון ג`ספר (Jasper). נסענו על כביש 93, שהוא הכביש הראשי המוביל מבאנף ועד לג`ספר. חלפנו שוב באזור אגם לואיז ולאחר נסיעה של כשעה הגענו לאגם Bow ולקרחון באותו השם. ירדנו למרכז המבקרים ומשם יצאנו למסלול הליכה של כ- 4.5 ק"מ לכל צד עד למפלי Bow. החלטנו לעשות את המסלול, למרות שההליכה די קשה. מקיפים את האגם וממשיכים אל המפלים. הדרך יפה - משמאלנו קניון עמוק בו שוצפים המים בשאון רב, עולים על גבעה ומתגלה הקרחון והמפלים בכל הודם. מסלול מומלץ מאד.
חזרנו לקראוון והמשכנו לכיוון ג`ספר. הגענו לצומת Saskatchewan, מרכז מבקרים עם חנות מזכרות גדולה והעיקר - אפשרות למלא דלק ולהצטייד בגז ואוכל. נוסעים כשעה וחצי, ירדנו לכביש 93A ופנינו שמאלה בכביש צדדי אל קרחון Atabasca. קודם כל, ביקרנו, כרגיל, במרכז המבקרים. קיבלנו הסברים על האזור ורכשנו כרטיסים לנסיעה וטיפוס על הקרחון. כאן מחכה לנו הפתעה מעניינת - הנסיעה לקרחון נעשית "במפלצות" (ראה תמונה), שהן מרכב וגלגלים של מנופי ענק, שעליהם הרכיבו קבינה וספסלים של אוטובוס. לאחר נסיעה של כחצי שעה, הרכב מטפס על הקרחון ואנחנו מקבלים כחצי שעה לטיול ברגל על הקרחון. בהחלט חוויה מעניינת. מצטלמים ומצלמים, מנסים הליכה על קרחון וחוזרים עייפים אך מרוצים אל מרכז המבקרים. המשכנו לכיוון ג`ספר. החניונים מלאים וקשה למצוא מקום לחניה. הסתבר לנו שלא לקחנו בחשבון את החג הלאומי של שחרור קנדה, הנחוג ב 1 ליולי כל שנה, אך השנה התחבר עם סוף שבוע, כך שבחמישה ימים הבאים אין מקום בחניונים. התמקמנו לשינה בחניון מוזנח וכמעט לא בשימוש שלצד הכביש.
יום 13 - החניון בו ישנו הוא על גדות האגם הוא Upper Waterfoul ומשם המשכנו בכביש 93 לקניון בשם Mistaya Canyon. מסלול הליכה קצר עם מראות נפלאים של הנהר המתחפר באבן הגיר ויוצר ערוץ צר ומתפתל בעומקים אדירים. תוך כדי נסיעה עצרנו מפעם לפעם לתצפיות ברחבות מיוחדות המיועדות לכך בצידי הכביש. חזרנו לכביש 93 ומשם דרך מעבר Sunwapta נכנסנו לפארק הלאומי ג`ספר, שהוא הפארק הלאומי הגדול מבין הפארקים בהרי הרוקיס. אחר הצהריים פגשנו את אורי ואת נילי, שהגיעה בטיסה ישירה מהארץ והצטרפה אלינו לטיול.
יום 14 - היעד הראשון שלנו הוא מרכז המידע בג`ספר. הכניסה לעיר חלקה והמרחק קצר. לאחר קבלת מידע נסענו לאתר הראשון, שהוא רכבל איתו מגיעים עד לפסגתו של רכס הרים הנקרא: Whistlers. למעלה הנוף מדהים, כל האזור פרוש כעל כף יד, וכן העיר ג`ספר, אשר מונה כ - 4500 תושבים בלבד. בעונת הקיץ שוהים בה כ - 25,000 תיירים. משם, דרך כביש 93A ממשיכים לפי השילוט ל - Mount Edith Cavell, הדרך מפותלת. מגיעים למקום ושם על מדרונותיו "יושב" קרחון. בהליכה של כ - 45 דקות לערך ניתן להגיע עד לקרחון. הדרך יפה והקרחון מדהים ביופיו. אין צורך בטיפוס קרחונים, הקרחון נמצא ממש לרגלנו ולידו אגם קטן ובו צפים חלקי קרחון בגדלים שונים ובצורות שונות ומשונות. צילומים לרוב, בכל הפוזות האפשריות, ושוב אנחנו בדרך חזרה למכוניות. הטיול לקרחון מומלץ ביותר! עם חזרתנו לעיר יצאנו לקניות בסופר, שכן אנו לפני נסיעה של יומיים לאלסקה.
יום 15 - היום האחד ביולי וההתרגשות גדולה, שכן זהו חג גדול בקנדה - יום שחרורה של קנדה מעולה של בריטניה. אנו בג`ספר ולפי התוכנית צפוי יום מלא באירועים. נאמר לנו שלציון החג מתקיימת ארוחת בוקר של פנקייק ונקניקיות לכלל האוכלוסיה במגרש כדור הרגל העירוני. יצאנו מהחניון אבל לא להאמין - אנחנו לא לבד בהמתנה לניקוז ומילוי המים בקראוון. כולם ממהרים לארוחת הבוקר בפארק בג`ספר. הגענו למגרש הכדורגל העירוני. תור ארוך על מנת להיכנס וכולם שקטים ורגועים. שילמנו 2 דולר, קיבלנו את דגל קנדה ואת הזכות לקבל פנקייק, נקניקיות, שתייה חמה, שתייה קרה והכל כיד המלך, פשוט חגיגה לפה ולעיניים. ילדים לבושים בצבעי אדום לבן, דגלונים, בלונים, כובעים סינרים -; פשוט מרהיב והעיקר מצב הרוח העליז של כולם. מאוחר יותר יתקיים טקס הנפת דגלים ובשעת הצהריים מצעד. על החלק הזה ויתרנו. אכלנו, שבענו, טעם לנו מאד ובכוחות מחוזקים יוצאים לדרך.
עלינו על כביש 16 ופנינו לצפון מערב במטרה להגיע לאלסקה תוך יומיים. העיר הראשונה - היידר (Hyder). המרחק בקילומטרים עדיין גדול אך אנו תקווה שתוך יומיים של נסיעה עם עצירות קצרות בדרך נעשה זאת. הכביש עצמו הוא פשוט מדהים - עצים זקופים ירוקים רחבי עלים ומחטניים בעירבוביה משני צידי הדרך. במרחק רב רכסי הרים אשר ברובם מושלגים בפסגות והשילוב של הלבן והחום, גווני הירוק פשוט עושה טוב בעיניים, שלא לדבר על הנחלים הזורמים ומהתלים בנו פעם מימין ופעם משמאל. ב- Rest Eria עצרנו והכנו סלט פירות גדול מחשש שלא יתנו לנו להעביר את הפירות לאלסקה (ארצות הברית). נחנו מעט, אימתנו תוכניות להמשך הנסיעה ושוב לדרך. מסלול הנסיעה שלנו מג`ספר להיידר היה על כביש 16, שם עצרנו ללינת לילה בעיירה בשם וונדרהוף (Vanderhoof). בעיירה זו מתהלך סיפור שחיים כאן אנשים שהם צאצאי עשרת השבטים (לא בדקנו זאת כמובן ולא אימתנו).
יום 16 - בוקר נעים ושמיים כחולים. אכלנו ארוחת בוקר בקראוון עם נילי ואורי ויצאנו לדרך. אין מקומות מתוכננים לביקור, פשוט צריכים להגיע ללינת לילה לעיירה בשם סטוארט (Stewart) שעדיין נמצאת בבריטיש קולומביה ולחצות את הגבול להיידר, הנמצאת בארצות הברית. כל זאת, במטרה לראות דובים המנסים ללכוד דגי סלומון. מכביש 16 פנינו לכביש 37 (מערבה) ומשם לכביש 37 A, כביש הכניסה להיידר. הדרך יפה, כרגיל, הכל ירוק, מים בשפע ואנו מתקרבים לעיירה. ירדנו לתוך עמק אשר הרים מימין ומשמאל חונקים אותו, מורדות ההרים ירוקים ובערוצים עדיין שלג לבן מונח בשקט ובשלווה. מפעם לפעם נוצרים מפלים והכל ממלא את הנחלים והנהרות בשפע מים שפשוט מעורר קנאה.
יום 17 - יצאנו מוקדם לאחר קפה בלבד כדי לראות את מרפסת הדובים הבאים לתפוס את הסלמונים בנהר ולמלא את בטנם לאחר שנת חורף ארוכה. עברנו את הגבול לארצות הברית בדרך עפר ממש גרועה והגענו למרפסת "הידועה". הכל שומם, אף נפש חיה. הבעיה היא שהדובים טרם הגיעו, כי הסלמונים עדיין לא באו. אכזבה גדולה! אנו יוצאים לדרך (כביש 37 כיוון צפון). עלינו לגמוע 630 ק"מ בכביש אשר בחלקו עובדים עליו. צפויה לנו נסיעה ארוכה וניאלץ להתאזר בסבלנות. בדרך הנוף מתחלף מהרים משוננים עם פסגות מושלגות להרים נמוכים עם צמחייה רחבת עלים, אגמים אין ספור ונחלים שוצפים אשר מימיהם מקפצים על סלעים שנפלו פעם בנתיב המים. הדרך נמצאת אמנם בתיקון, אולם בחלקה (הלא קטן) בהחלט טובה. הפחידו אותנו יותר מדי, אולם טוב שלא שמענו לכל ההצעות.
הגענו לצומת כביש 37 עם כביש מס. 1 ליד עיירה בשם ווטסונלייק (Watsonlake). במקום זה נתקלנו בפעם הראשונה ביתושי אלסקה. גדודי יתושים בגודל של "מטוסים" תקפו אותנו מכל הכיוונים, אי אפשר היה לעמוד שנייה בשקט מבלי לנופף בידיים וברגליים בניסיון לשלח אותם לכל עבר. רצוי לציין שהקפדנו להצטייד בכל מגוון התכשירים "מבריחי היתושים", אולם קשה להגיד שאלו הועילו לנו במקרה זה.
לתחילת הכתבה
ימים 18 - 21: מגיעים לאלסקה
יום 18 - יום העצמאות של ארצות הברית: לאחר כוס קפה, יצאנו לדרך. גם הפעם הדרך ארוכה אך פחות מקודמתה. היעד הוא להגיע לעיירה בשם סקאגווי (Skagway), אשר נמצאת בארצות הברית, דבר המחייב מעבר גבול ובקורת דרכונים. התוכנית הייתה לנסוע דרך כביש מס. 1, להגיע לעיירה בשם וויטהורס (Whitehorse) ומשם עם כביש מס. 2 עד לסקאגווי. מסיבות של חוסר זמן קיצרנו את המסלול ובמקום להגיע לוויטהורס, ירדנו דרך כביש מס. 8 והתחברנו לכביש מס. 2 המוביל לסקאגווי. בדרך על כביש מספר 1 עצרנו במספר מקומות בתקווה למצוא חנות לקניית מזון. השמות על המפה אולי תופסים שטח גדול אך במציאות יש שם תחנת דלק, ובמקרה הטוב אפשר למצוא חנות שיש בה צ`יפס, במבה שתייה וכמה מזכרות. המשכנו לכיוון כביש מס. 8 ונפגשנו עם כביש מס. 2. אנו מקווים שבעיירת קארקרוס (Carcross) נמצא מקום לקניית אוכל. שם מצאנו מרכז מידע שהוסיף לנו מעט מידע על האזור.
הירידה בכביש 2 היא דרך מהממת. בבוקר נסענו בגשם, לקראת שעות הצהריים העננים התפזרו והרים עוטים ירוק ולבן היו מכל עבר. לא היה מקום שלא ליוותה אותנו זרימת מים בעוצמה מנחלים ומפלים של הפשרת שלגים. המשכנו לכיוון היעד הסופי של היום סקאגווי. כ- 10 ק"מ לפני העיירה עברנו את הגבול לארצות הברית, לאלסקה. סקאגווי נוסדה לפני כמאה שנה בתקופת הבהלה לזהב. זהו תחילת השביל (Kolondike) בו פסעו מחפשי הזהב. לידה נמצאת העירה הנטושה Dyae, שבשנת 1897 אליה הגיעו ראשוני המחפשים, אך לאחר כשנה נעזבה ונשארה דווקא סקגאוי בגלל הנמל העמוק שלה. הגענו לסקאגווי בשעות אחר הצהריים והתברר לנו כי כל החניונים מלאים. נשלחנו למגרש הבייסבול של העיירה וכמונו עוד כמה עשרות קראוונים. אכלנו ארוחת ערב ועשינו קבלת שבת בקרוואן עם מזמורי שבת ובתיאבון. בלילה עברנו חוויה מיוחדת - בעודנו נמים את שנתנו נשמעו דפיקות חזקות בדלת. כאשר פתחנו את הדלת עמדו בפתח 2 שוטרים אשר ביקשו מאיתנו שלמחרת בלילה נחנה את הקראוון בכיוון הפוך, כדי שלא נפריע לחניית קראוונים נוספים (כן, האמריקאים קצת מרובעים).
יום 19 - העיירה סקאגווי בנויה מ- 4 -; 5 רחובות אורך ו -; 23 רחובות רוחב, רובה לא מרוצפת. המרחק לנמל קטן מאוד ומשם מגיעים מרבית התיירים באוניות הקרוז. זו אחת העיירות המתויירות ביותר. העיירה בנויה מבתי עץ בגובה מירבי של 2 קומות, חנויות ברצף אחת צמודה לשנייה בעיקר במרכז. רובן חנויות תכשיטים ומזכרות. הישוב מונה כ -; 1000 איש והתיירות פורחת. אין הרבה מקומות לינה, שכן מרבית התיירים מגיעים באונייה ועוזבים איתה את המקום.
את שעות הבוקר בילינו בהעשרת הידע על הבהלה לזהב. זו אחת העיירות שלמעשה קמה באותה תקופה- 1897. צפינו בסרט אודות הנושא במרכז המבקרים ושוטטנו להנאתנו בעיר עד לשעה 12:30, אז שמנו פעמינו לתחנת הרכבת, רכבת המטפסת להרים החובקים את העיירה, עוברת על פני גשרים ובתוך יערות עבותים. זו הייתה חוייה יוצאת מהכלל. כידוע, נבנו פסי הרכבת מסקאגווי ועד לעיירה וויטהורס, כאשר המטרה של מחפשי הזהב הייתה להגיע עד לאזור נהר היוקון, לאזור העיירה דוסון סיטי (Dowson City), אותה נפגוש בהמשך. אחה"צ ביקרנו בדאיה (Daya), הנמצאת על חוף אגם. שוטטנו מעט ביער ובשרידי הישוב הישן שנעזב לפני כמאה שנה כאמור לעיל. דאיה הייתה עיירה ששכנה בדרך הראשית, הנקראת דרך קלונדייק (Klondike).
זו הייתה הדרך הראשית בה הלכו מחפשי הזהב. עיירה זו נעזבה לאחר כשנה בעוד שהעיירה סקאגווי שרדה בעקבות הנמל העמוק שלה. בשעות הצהריים יצאנו לדרך ברכבת הרים עד ה- Whitepass. הרכבת מגיעה עד לעיירה וויטהורס, אולם מסלול הטיול המרשים ביותר הוא עד Whitepass. הסיור מומלץ ביותר. בסקאגווי נכונה לנו הפתעה. באחת החנויות בעל החנות, אשר שמע את שיחתנו (בעברית), הבין שאנו מדברים עברית. התרגשותו הייתה גדולה, הוא סיפר לנו שהוא יהודי ושקיימת קהילה יהודית המונה כ- 20 איש בעיירה, שנוהגים להיפגש בעיקר בחגים היהודיים.
יום 20 - יום ראשון בשבוע אצל הגויים הינו יום חופשי, אולם אנחנו משכימי קום מפני שעלינו להפליג הפלגה של למעלה מ- 6 שעות עד ג`ונו (Juneau), בירתה של אלסקה. העליה לבטן האונייה מאורגנת למופת, לפי גודל המכוניות מסדרים את השורות, צוות שלם של עובדים מכוון את הנהגים -; פשוט תענוג. האוניה עצמה גדולה ונוחה. סיפון קדמי ואחורי, 2 קומות, חדר אוכל, דיוטי פרי, חדר משחקים, אפשרות להתחבר לאינטרנט, ספסלים נוחים ועוד.. עוגנים בג`ונו. מהנמל יוצאים ומחפשים חניון, קצת מתברברים ולבסוף מוצאים את חניון Mendenholl. הלילה הולכים לישון מוקדם.
יום 21 - עלינו להיות בשדה התעופה בשעה 5:45 על מנת לצאת לטיסה במטוס קל לעבר הגליישר ביי. הטיסה הוזמנה מראש עוד מהארץ, אך התברר במקום כי עד חצי שעה לפני הטיסה אין הבטחה אם הטיסה תצא לפועל, הכל תלוי בתנאי מזג האויר. הטיסה נמשכה כ -; 30 דקות ועברה בשלום על אף פחדיה של נילי (שהבינה תוך מהלך הטיסה מדוע לא מבטיחים את הטיסה אלא ממש לפני יציאתה). ההרים המושלגים עם הפסגות הלבנות נראים כמו עור של פרה והיערות העבותים, מראות מרהיבים שקשה לתאר במילים. נחתנו בשלום והגענו במונית ללודג`, שם עוגנת הספינה אשר תוביל אותנו במימי המפרץ הנקרא גליישר ביי. מטרת ההפלגה היא לסייר ב- 7 קרחונים שונים לאורך המפרץ, הפלגה שנמשכת כ- 7 שעות. ההפלגה התחילה בנעימות. קבלת הפנים היתה נעימה ולוותה במתנה של כוס טרמית לשתייה חמה. על המדף מונחות עשרות משקפות שכל אחד יכול להשתמש בהן ואנו מתרגשים ומוכנים ליציאה לדרך. במהלך מחצית השעה הראשונה של ההפלגה הכל מתנהל על מי מנוחות, המדריכה מסבירה על המפרץ, האונייה מתקרבת לחוף על מנת שנצפה בדב שנראה בשטח, ופתאום...
הקברניט מודיע במערכת הכריזה שקיבל הודעה על ספינה שעלתה על שרטון ואנו נקראים לצאת לחלץ את הספינה. אנו שטים במהירות המירבית לקצה השני של המפרץ על מנת להגיע במהירות האפשרית לספינה שהקברניט עדיין לא יכול היה לדעת מה מצבה ומה מצב הנוסעים הנמצאים עליה. הרגשנו שותפים לחוויית הצלה וכמובן לא שאלנו שאלות, נרגשים, חיכינו למפגש עם הספינה.
ואכן, אחרי שיוט של כשעתיים הגענו לספינה אשר עלתה על שרטון והיתה כמעט כולה על יבשה, כנראה תוצאה של בעיית גאות ושפל. עמדנו וצפינו בספינה, בקרחון המדהים (שלמזלנו הספינה עלתה על שרטון לידו), צחקנו, דיברנו, אכלנו, צילמנו והתרשמנו מכל התכונה מסביב הכוללת: מסוקים, סירות וצלמים. כך עברו השעות ושום דבר לא השתנה. הוגשה לנו ארוחת צהריים, חטפנו תנומה על הספסלים, עלינו לסיפון, ירדנו לחרטום, צילמנו את הקרחון בעשרות זוויות והמתנו. עם הזמן התחיל לחלחל בנו החשש שלא נגיע לטיסה המתוכננת חזרה לג`ונו. לאחר המתנה של כ -; 7 שעות חולצו הנוסעים בשלום והועברו לספינה שלנו ואנו יצאנו לדרך חזרה. אורגנה לנו טיסה מיוחדת וחזרנו בשעות הערב המאוחרות לג`ונו. אין ספק שזו הייתה חוויה מיוחדת במינה.
לתחילת הכתבה
לחלקו השני של המסע לחצו כאן
הטיול התקיים בין התאריכים 16.6-31.7.2008
