אין כאן יומרה להביא את המדריך האולטימטיבי ללונדון. כל מה שאני מציעה זה אוסף של טיפים, שנאספו בשישה ביקורים בלונדון במהלך שמונה השנים האחרונות. אני גם מתנצלת מראש אם פה ושם תשתרבב איזו אמירה או המלצה "פיינשמקרית". מה לעשות, תרמילאית אני לא, ויתירה מכך - אני דוגלת בגישה שחופשה בחו"ל היא לא תוכנית חיסכון. אני לא נוסעת עם קופת "דן חסכן" שלי. באתי ליהנות...

 ניסיתי לחשוב איך לסדר את הטיפים באופן הגיוני. בסוף החלטתי שהכי טוב זה א` - ב`. אז הנה לפניכם, המדריך הפרטי והמאוד סובייקטיבי שלי, לדברים הכי טובים שיש ללונדון להציע.... ורק עוד הערה קטנה לפני כן - המחירים הם לא משהו שאני מתחייבת עליו, אלא רק מחירים כפי שהיו (למיטב זכרוני) בעת שבה ביקרתי בלונדון, ולרוב הם יהיו הערכת מחיר ולא מחיר מדויק.

האותיות א' עד י'

א` 
אוטובוס תיירים: למגיעים ללונדון בפעם הראשונה: מומלץ מאד לקחת סיור באוטובוס התיירים בשיטת hop on/hop off. יש כמה חברות שמפעילות שירות כזה. זה הולך ככה - עולים על האוטובוס באחת התחנות שלו (למשל, ממש ליד מוזיאון מאדאם טוסו והפלנטריום). מקבלים אוזניות, אותן ניתן לחבר לצד המושב, לשפה שאתם בוחרים. תוקף הכרטיס הוא ל-24 שעות. האוטובוס מסייר בין כל האתרים המרכזיים והאטרקציות של לונדון. ניתן לעלות ולרדת מהסיור ככל שתרצו - לסייר באזור שבו ירדתם - ולעלות על האוטובוס הבא. אפשר כמובן לעשות סיבוב מלא (עניין של משהו כמו שעתיים) או לעשות סיבוב מלא ואז להמשיך ולרדת בכל מקום שמוצא חן בעיניכם.

ארקדות (Arcadees): יש כאלו שלוש, כולן באזור רחוב פיקדילי. מדובר במין פסז`ים מקסימים, יוקרתיים מאד, שבהם ניתן למצוא חנויות קטנות ומאד בריטיות (הרבה ציוד דיג ורכיבה על סוסים...).שווה להציץ בהן, ולהרגיש אציל בריטי לשעה קלה.

אבי רואד Abbey Road: הכתובת ב-ה` הידיעה שמזוהה יותר מכל עם ארבעת המופלאים - הביטלס. שם נמצאים האולפן בו הקליטו הביטלס רבים מתקליטיהם וכמובן - מעבר החצייה המפורסם. חשוב לדעת - האולפן עדיין פעיל ולכן לא ניתן להיכנס ולבקר בתוכו. מה שכן - ניתן בהחלט להצטלם למזכרת בכניסה, ואף להצטרף להמוני המעריצים שמשאירים פרח על הגדר או מכתב הערצה למופלא החביב עליהם (חי או מת) מבין הארבעה. איך מגיעים? ברכבת התחתית, עם הג`ובילי ליין (הקו האפור)- יורדים בתחנת St.Jhon`s Wood והולכים שתי דקות ברגל. אגב, בתחנת הרכבת התחתית הזו נמצא גם ה-Abbey Road CAFÉ שמלבד שוקו חם לא רע בכלל, מוכר המון "ממוריביליה" של הביטלס ונחשב לחנות המזכרות הרשמית של הלהקה.

אוקספורד סטריט Oxford street: אמרתם לונדון אמרתם אוקספורד סטריט. רחוב הקניות מהמפורסמים בעולם. שם תמצאו (בין השאר) את חנויות הדגל של GAP (שמחזיקים ברחוב עוד 3 חנויות לפחות), את חנות הדגל של רשת "מרקס אנד ספנסר" (ע"ע). הכלבו הגדול נמצא קרוב ל"מארבל ארץ". ברחחוב אוקספורד יש חנות נוספת של מרקס אנד ספנסר, קטנה יותר. בלוק שלם ברחוב תופסת חנות הכלבו סלפרידג`ס (ע"ע). הרחוב מלא גם מסעדות (אבל לטעמי רובן מלכודות תיירות לא ראויות, ע"ע אנגוס סטייק האוס). בתקופת הסיילים הרחוב יהיה עמוס באנשים עד שלפעמים גם המדרכות המאוד רחבות שלו יהיו צפופות מאד מאד. www.oxfordstreet.co.uk

אנגוס סטייק האוס (Angus Steak house): היזהרו והישמרו!!!! זו רשת מסעדות שפרושה בכל לונדון וניתן בקלות לזהות אותה לפי הצבע האדום ששולט בה - בלוגו ובכורסאות הקטיפה האדומות. אני לא חושבת שאכלתי מימי אוכל כל כך רע וכל כך יקר. מרק הפטריות הזכיר לי יותר מכל מרק "נמס בכוס". את הסטייק שלי חרכו והוא הגיע במרקם של סוליה, וסטייק העגל של אמא שלי התגלה כשניצל נחות במיוחד. על הקינוחים אני לא יכולה לספר. משום מה החלטנו לוותר עליהם....

ב` 
ביטלס - סיור בעקבות הביטלס: לחברת London walks (ע"ע סיורים) יש שני סיורים כאלו, מעט שונים האחד מהשני. את שניהם מדריך ריצ`רד P, טיפוס מעט הזוי חייבים לומר. הוא נחשב "המעריץ מספר 1 של הביטלס" בבריטניה, כתב ספר על הביטלס ומציג בגאווה במהלך הסיור תמונות שלו בחברת נשוא הערצתו. הוא מכיר כל פרט ופרט בביוגרפיה האישית של כל אחד מחברי הלהקה ומדקלם כרונולוגית את כל תולדותיה מאז ועד היום. לפעמים נדמה שרמת הידיעות שלו מגיעה לצבע התחתונים של כל אחד מחברי הלהקה ביום נתון. הסיור מסתיים מול האולפנים המפורסמים ב"אבי רוד" (ע"ע) כך שאפשר, למזכרת, להצטלם על מעבר החצייה המפורסם.

בונד סטריט: לא. זה לא רחוב על שם 007 (אני חושבת...). מדובר ברחוב הקניות של האריסטוקרטיה הלונדונית (וקל מאד לדעת את זה, אפילו רק מהסתכלות על המכוניות החונות עם הנהגים הממתינים בהן...) הרחוב נחלק למעשה לשני רחובות: New Bond ו- Old Bond. שם נמצאים כל מעצבי העל בחנויות מפוארות (DKNY, ארמני, וכו`). לרובנו משמעות הדבר - בעיקר Windows Shopping. אבל פה ושם אפשר למצוא מותגים קצת יותר "עממיים" כמו מותג הנעליים הספרדי המצוין Camper, שאחת משלוש החנויות שלו בלונדון נמצאת ברחוב בונד. רחוב בונד מחבר את רחוב אוקספורד עם רחוב פיקדילי.

בוקס פור קוקס Books for Cooks: גן עדן לחובבי הבישול באשר הם. חנות שכל כולה ספרי בישול - מכל הסגנונות, מכל הארצות והעמים. החנות המקסימה הזו נמצאת בשכונת נוטינג היל (ע"ע), ממש מול חנות ספרי המסעות שהתפרסמה בסרט "נוטינג היל" עם ג`וליה רוברטס ויו גרנט. החלק האחורי של החנות הוא מסעדה קטנטונת שבה מדי יום מבשלים מתכונים מהספרים שבחנות. www.books-for-cooks.com

בריטיש אירוויז: חברת התעופה הבריטית נחשבת (בצדק, לטעמי) לאחת החברות הטובות בעולם. מה שחשוב לדעת הוא שיש להם גם אפשרות לחבילות משולבות של טיסות ומלונות, במחירים שיוצאים בהרבה מקרים מאד משתלמים. זה נקרא בריטיש בונוס ואפשר להזמין את החבילות הללו דרך כל סוכני הנסיעות.

ג` 
ג`ק המרטש - סיור בעקבות ג`ק המרטש: זה הסיור הכי פופולרי של London Walks (ע"ע) ולכן ניתן לעשות אותו כמעט כל יום. אם אתם מגיעים לתחנת הרכבת של "טאוואר היל" ורואים ה מ ו ן אנשים מחכים שהסיור יתחיל - הסירו דאגה מליבכם - סביר להניח שההמון יפוצל לפחות לשתי קבוצות, כך שבהחלט אפשר יהיה ליהנות ממנו. הסיור עובר בין רחובות הסיטי בשעות הערב, לאורך מסלול הרצח של ג`ק המרטש (שכזכור, עד עצם היום הזה, איש אינו יודע בוודאות מי הוא היה). המדריכה שלנו כללה תיאורים די פלסטיים של כל אחת מהקורבנות. כך שמדובר בסיור שלא מומלץ לבעלי לב חלש או למי שיודע שעלול לסבול אח"כ מחלומות מפחידים.

ד` 
דוקסלנד: האזור החדש והמתפתח של הרציפים לאורך נהר התמזה, באזור הטוואר. לוקיישן חביב לטיול רגלי רומנטי לעת ערב.

דיסני: אומנם עדיין אין פארק שעשועים של דיסני בלונדון, אבל יש שפע של חנויות דיסני ברחבי העיר. הגדולה שבהן נמצאת ברחוב ריג`נט. תמצאו שם את הצעצועים, הבובות, הבגדים (גם לגדולים), DVD ועוד ועוד...

ה`
הרודס: מעוז הסנוביות האנגלי. הכל-בו שמשתרע על פני בלוק שלם ומתגאה שניתן למצוא בו הכל, כולל הכל! משרוך נעל ועד ג`יפ של לנד-רובר. כזכור, הבעלים של הרודס, מוחמד אל-פאיד, הוא אביו של דודי אל-פאיד המנוח, שנהרג יחד עם הנסיכה דיאנה באותה תאונת דרכים אומללה. לזכרם של השניים הקים האב אנדרטה בתוך החנות. חוץ מזה, מדובר בחנות יקרה להחריד. מה כן שווה בה? אז ככה - קודם כל, מכיוון שמדובר באייקון לונדוני - הרי שיש להתייחס אליה גם כסוג של מוזיאון... יש שם גם אולם מאד מפואר שמוקדש לפרעונים המצרים או משהו כזה (אל פאיד הוא מצרי במקור) שנית - מי שלא ראה צפיפות במכירות הכריסטמס בהרודס - לא ראה צפיפות מימיו, כך שכנראה יש מה לקנות שם במכירות סופעונה. למטה יש להם חנות נחמדה שאפשר לפחות לקנות בה מזכרת קטנה עם הלוגו של הרודס (סינרים, טי שרטים, ספלים, מגנטים קטנים של הדובי של הרודס, דובי מפרווה, מחזיקי מפתחות - בקיצור כל דבר שאפשר להדפיס עליו את הלוגו ולמכור...).

אבל הכי שווה בהרודס זה אולם האוכל שלהם: ה-Food Hall- מדובר בהרבה מאות מטרים מרובעים שבהם אפשר למצוא כל אוכל שאתם מעלים בדעתכם. -מוכן ולא מוכן. יש שם חדר שלם של ממתקים ועוגיות. ויש שם גם 5 מסעדות - בין השאר סושי בר, מסעדה איטלקית ומסעדת בשר. האיטלקית קצת יקרה, אבל הפיצה משובחת (הם הביאו צוות שלם מאיטליה!) ודי גדולה כך שאפשר בהחלט להתחלק בה שניים. הסושי מעולה, ויש להם גם דוכן שבו ניתן לקחת לאנץ` בוקס של סושי טרי שהוכן במסעדה, ובאופן מפתיע המחיר של הקופסאות סביר. בהרודס יש גם בית קפה חמוד מאד בקומה השניה. השוקו חם מדהים (אח! המיני-מיני מרשמלוס על השוקו....) וכמוהו גם הסקונס. ולמי שממש ממש מתגעגע הביתה: בקומה ה-5 תמצאו את השוקולד בר הראשון בעולם של מקס ברנר (כן, עוד לפני שהוקם השוקולד בר בהרצליה). האמת? לא משהו. בהרצליה ותל אביב יותר שווה....

 שנים-שלושה דברים חשובים שכדאי לדעת, וקשורים לאובר-סנוביות בהרודס: קודם כל - אם באים עם ג`ינס קרוע או במראה מוזנח מדי - לא יתנו לכם להיכנס. פשוט כך. עוד איסור: אסור ללכת עם תיק על הגב. אם תבואו עם תרמיל תתבקשו להחזיק אותו ביד ולא על הגב. ואל תנסו להתחכם כי בערך על כל מטר יש איש ביטחון שידרוש את אותו דבר... ואחרון: אסור לצלם שם. רק באולם המצרי ונדמה לי שגם באתר ההנצחה של דיאנה ודודי. www.harrods.com

המליס: ברחוב ריג`נט ניצבת בגאון חנות הצעצועים שנחשבת לאחת הגדולות בעולם (אם לא הגדולה ביותר). חמש קומות של גן עדן לילדים ופוטנציאל התרוששות להורים. אם אתם במקרה מבקרים בלונדון במהלך דצמבר קחו בחשבון שבסופי השבוע (ובטח בימים שממש לפני הכריסטמס) משתרך תור ארוך ארוך מחוץ לחנות. www.hamleys.co.uk

החזרי מס: יתרון החיים מחוץ לאיחוד האירופי. קצת ניג`וס אבל אפשר לחסוך הרבה כסף... וככה זה עובד: עושים קניות. מגיעים לקופה ומבקשים Tax Free. מציגים לקופאית דרכון והיא ממלאת לכם טופס החזר מס (שבו אתם גם מתבקשים לבחור כיצד אתם רוצים לקבל החזר. הכי פשוט לדעתי - בכרטיס אשראי). בבתי הכלבו הגדולים לא עושים את זה בקופה אלא ניגשים לשירות לקוחות. כאשר אתם מגיעים לשדה התעופה בדרככם חזרה הביתה - אתם ניגשים לדלפק המכס והם מחתימים לכם את הטפסים. בהית`רו (טרמינל 4) זה נמצא לפני הצ`ק אין!!! חשוב להגיע אליהם עם המזוודות כי עקרונית החוק קובע שהם יכולים לדרוש לראות את הדברים שבגינם אתם מבקשים את ההחזר. פעם היה צריך לשלשל את המעטפה לתיבת דואר, אבל בפעם האחרונה שהגשתי את הטפסים להחתמה הם השאירו אותם אצלם והעבירו את המעטפה לחברה בעצמם. לוקח חודשיים (לפעמים יותר) ואז שולחים אליכם את ההחזר. יש אפשרות גם לקבל את ההחזר במזומן.

 כמה דברים שחשוב לדעת:

  • לכל חנות יש את סכום המינימום שלה ב-GAP למשל זה בקנייה מינימלית של 30 פאונד. בהרודס - 75 פאונד...
  • אין החזר מע"מ על בגדי ילדים (כי אין מע"מ על בגדי ילדים...)
  • אפשר ורצוי לצבור חשבוניות של אותה הרשת או אותה החנות וביום האחרון לרכז אותם לטופס אחד - כי אז משלמים עמלה רק פעם אחת. רק תוודאו מראש שהנוהל הזה לא השתנה והוא אכן תקף באותה רשת.

בחלק מהחנויות (למשל במרקס אנד ספנסר) ניתן לקבל את ההחזר הכספי על המקום (בשירות הלקוחות). אבל! חשוב לזכור להחתים את הטפסים - כי אחרת תגלו אחרי כמה חודשים שכרטיס האשראי שלכם חוייב במלוא סכום ההחזר בתוספת קנס.

הסעות: נוחתים בלונדון. צריך להגיע לעיר איך שהוא? נכון, אפשר להגיע ברכבת התחתית, בעיקר אם נוחתים בנמל התעופה הית`רו. לי יש עוד הצעה: מוניות בן יהודה (אמנון בשמו הפרטי). יש שתי אפשרויות - או לנסוע איתו ב"שאטל" - זאת אומרת, ברכב גדול (ואן בדרך כלל) שלוקח נוסעים ומפזר אותם בכמה בתי מלון. בפעם האחרונה שבדקתי זה עלה משהו בסביבות 12 וחצי פאונד לאדם. לא מדובר על אוטובוס שנוסע בין עשרות בתי מלון, אבל זו גם לא נסיעה ישירה למלון. מגבלה נוספת היא שלרוב הוא אוסף רק מטיסות של אל על. אפשר גם להזמין אצלו הסעה "ספיישל". זה עולה בסביבות 35 פאונד ואז מגיע רכב פרטי ולוקח אתכם היישר אל המלון. בדרך חזרה - אותו סיפור. ואז אפשר להזמין אותו גם אם אתם מגיעים לא בטיסת אל על. כדי להזמין את ההסעה בהגעה ללונדון מתקשרים לבן יהודה. אלה מספרי הטלפון שלו:
00447976809029 או 00447976550348
 פקס 00442082039334.

ו`
ואגאמאמא: פעם מאד אהבתי לאכול שם. מדובר בנודלס בר מאד פופולרי, לא מאד יקר, שמגיש מנות גדולות ומשביעות. העיצוב: שילוב משונה בין חדר אוכל קיבוצי ולוק היי-טקי - תאורה פלורסנטית, שולחנות ארוכים ארוכים, ישיבה על ספסלים. פרקט בהיר. מטבח פתוח ומלצרים שלוקחים את ההזמנה באמצעות מסופון ומשדרים אותה היישר למטבח. יש להם כמה וכמה סניפים ברחבי לונדון. כאמור, בעבר מאד אהבתי לאכול שם. הפעם האחרונה היתה אכזבה גדולה, אבל אולי זה היה רק סניף אחד לא מאד מוצלח. בכל מקרה, אפשר לסגור שם ארוחה משביעה ב 10 פאונד לאדם. http://www.wagamama.com

ז`- אין לי כלום באות הזו.... 

ח` 
חורף: כל הנסיעות שלי היו בסביבות דצמבר-ינואר. למי שתוהה האם מדובר במזוכיזם צרוף, ואיך לא קפאתי מקור: מזג האוויר בדצמבר ובינואר בלונדון פשוט נפלא. נכון. קצת קר. הטמפרטורות במהלך היום נעות בין 5-6 מעלות בימים קרים ל-9-11 מעלות בימים סבירים. בגשם נתקלתי, אבל ממש מעט (בכל הטיולים שלי ללונדון ביחד היו לי אולי 3 ימי גשם) וצריך לזכור שלרוב לא מדובר בגשם שוטף וסוער אלא ב"גשם אנגלי" שהוא יותר זרזיף מאשר גשם. בכל מקרה, אם בכל זאת נתקלתם ביום מאד גשום - לונדון משופעת במוזיאונים ובבתי כלבו ענקיים שאפשר להעביר בהם יום של כיף. ועוד בעניין מזג האוויר - החנויות, הרכבת התחתית, המוזיאונים - כולם מחוממים (לעיתים עד להחניק), לכן כשאתם אורזים מזוודה בנסיעה ללונדון בחורף - מאד מומלץ לארוז באופן שיאפשר לכם להתלבש בשיטת ה"בצל" ולא לקחת רק סוודרים עבים וחמים, כי כשתיכנסו למקום סגור, לא תרצו להסתפק רק בהורדת המעיל. חם שם!

ט` 
טרפלגר: כבר אין יונים בטרפלגר.. (ככה קראתי איפשהו). הכיכר נחמדה, יש פסל מרשים של נלסון, אבל הכי כדאי לבקר בה לפני הכריסטמס - אז ניצב במרכז הכיכר עץ אשוח ענק מואר באלפי מנורות, וסביבו יש מדי פעם הופעות של מקהלות ואירועי חג נוספים. כאשר ביקרנו שם בחורף האחרון (2004) בדיוק הגיעו אל הכיכר 400 ומשהו סנטה קלאוסים - מסתבר שיש מסורת כזו של ביה"ס לכלכלה בלונדון - כל הסטודנטים (ןגם חלק מהמרצים) מתחפשים לסנטות, ומגיעים כולם יחד, באחד מסופי השבוע של דצמבר לכיכר - לאחר מסע פרוע וקולני במיוחד שהם עורכים בכל רחבי העיר (שלא לומר בכל הפאבים...). והמראה - מרהיב!

 טיוב - Tube: הרכבת התחתית הכי נחמדה שפגשתי (ופגשתי כמה בימי חיי). נוחה להתמצאות, נעימה ונחשבת בטוחה למדי. אם מגיעים ללונדון ליותר מארבעה ימים - מומלץ כבר לקנות כרטיס שבועי. אפשר להסתפק באזורים 1 ו-2. זה מכסה את רוב האטרקציות המרכזיות בלונדון. פעם היה צריך תמונה לצורך הנפקת הכרטיס. היום כבר אין צורך. www.tfl.gov.uk/tube

י` 
ילדים בלונדון (ע"ע: מאדאם טוסו, המליס, דיסני)

לתחילת הכתבה

האותיות כ' עד ת'

כ` 
כריסטמס: תמיד הייתי בחורף בלונדון, אבל הכי שווה לבקר בה בדצמבר - לפני הכריסטמס וראש השנה. אי אפשר לתאר כמה העיר היפה הזו הופכת לעוד יותר יפה - כל הרחובות מקושטים באופן שאי אפשר להגדיר אותו אלא כ"מרהיב". בכיכר לייסטר יש מין יריד חמוד, כמו של פעם - עם קרוסלות, ומכוניות מתנגשות וקליעה למטרה וסוכר על מקל. גן עדן לילדים, ומנה גדושה של נוסטלגיה למבוגרים. דרך מהנה מאד להעביר שעתיים בערב בהיר וקר. אגב, גם בקובנט גארדן יש קרוסלה מדליקה, עם סוסים (אפילו אני, בגילי המופלג לא עמדתי בפיתוי...). וכמובן - שני עצי אשוח עצומים בקובנט גארדן ובכיכר טראפלגר - כי בלי זה אין חג. ובל נשכח את העניין ה(אולי) חשוב מכל - הסיילים!!! זה מתחיל בטפטוף קל כבר מאמצע דצמבר - מתגבר מאד אחרי הכריסטמס - והופך לשטף הנחות אחרי ה-1 בינואר - ואז שווה (ואפשרי) לקנות בלונדון ואפילו אפשר למצוא מציאות לא רעות.

ל` 
לונה פארק: ע"ע כריסטמס

London Walks: דרך מעולה לטעמי להכיר את לונדון מעט יותר לעומק. מדובר על חברה שמפעילה סיורים רגליים ומודרכים בני שעתיים, בכל מיני נושאים ובכל מיני אזורים בלונדון. כל המדריכים הם מדריכים מוסמכים, ורבים מהם שחקנים לשעבר (וגם בהווה) כך שמדובר על סיורים שהם גם מעניינים מאד וגם משעשעים. הסיורים יוצאים בימים קבועים ובשעות קבועות מפתח תחנת רכבת תחתית. את המדריך מזהים בדרך כלל על פי זה שהוא עומד ומנפנף בערימת ברושורים של הסיורים. כל סיור עולה 5 וחצי פאונד, ויש הנחה לסטודנטים. ילדים עד גיל 15, מלווים בהורה - חינם. (כל המידע בלינק המצורף). חשוב לדעת - הסיור יוצא בכל מזג אויר ועם כל מספר משתתפים. כבר השתתפתי בסיור שבו היינו 4 אנשים ומדריך. המדריכים כאמור הם ידענים גדולים ובמהלך הסיור משלבים היסטוריה, עם רכילות ועם המלצות על מסעדות (וגם אזהרות ממסעדות...) בסביבה. www.walks.com. בין הסיורים שמציעה החברה: סוהו בבוקר, סיורים בצ`לסי המקסימה וגם סיורי פאבים בצ`לסי לפנות ערב, נוטינג היל ושוק פורטובלו (כולל מראה מקום לאתרי הצילום של הסרט "נוטינג היל").

מ` 
מלונות: בשנים האחרונות ישנתי במלונות ב (אזהרת "פיינשמקריות") רמה של 4 או חמישה כוכבים, והם כולם היו מצוינים. ואלה שמות:

  • Melia White House - קרוב מאד (למעשה הוא כמעט חלק מ...) ריג`נט פארק. מול המלון נמצאת תחנת רכבת תחתית Great Portland ובמרחק הליכה ממנו נמצאים המאדם טוסו והפלנטריום. מאז שהייתי בו הוא גם עבר שיפוץ מקיף, מה שהופך אותו לאפילו יותר אטרקטיבי בעיני.
  • גראנג` פיצרוביה - נמצא ברחוב הסמוך ל-White House. מלון די חדש (בן חמש או שש, נכון ל-2004) שהוקם בשרשרת בתים שהיו פעם בתי אחוזה. החדרים מעוצבים בחמימות, ריהוט אנגלי קלאסי, ארוחת בוקר טעימה בחדר אוכל נעים. רק שימו לב! אם שמים אתכם בקומה התחתונה (מתחת ללובי!) אל תסכימו להיות בחדרים שקרובים לכניסה לחדר האוכל. החדרים הללו ממש צמודים למטבח, וכבר בשעה 5 וחצי בבוקר הייתה לנו השכמה של קרקוש צלחות, כוסות וסירים ורעשים של צוות המטבח. יאמר לזכות המלון שכאשר עלינו להתלונן - הוחלף לנו החדר עוד באותו יום - ובא לציון גואל.
  • מלון לנגהאם: כשאנחנו התארחנו בו הוא היה שייך לרשת הילטון. הבנתי שהוא כבר לא. אבל אני לא חושבת שזה פגע ביוקרה או בשירות שלו. בכל מקרה - מדובר באחד המלונות העתיקים והמפוארים בלונדון. מספרים שאוסקר ווילד נהג להתארח שם ולשבת שם ל-Afternoon Tea. ארוחת הבוקר שם הייתה עשירה מאד (גם זו המכונה "קונטיננטלית". ה-Full English Breakfast הייתה משהו ענק, שדרש אח"כ התאוששות). אלא שכאמור, מאז התחלפו הבעלים אז אני לא יודעת מה קורה שם היום. מה שעוד חשוב לספר על המלון שהחדרים שם גדולים ומרווחים, הוא מלון 5 כוכבים וזה ניכר, ויש לו אגף חדש שכולל גם ספא ובריכה מקורה. ובל נשכח את המיקום המצוין שלו, ברחוב ריג`נט, ממש מול כנסיית אול סיינטס ובית ה BBC, בערך 5 דקות הליכה מכיכר אוקספורד. ועוד המלצה: ב-Palm Court במלון מוגש מדי יום Five OClock Tea... תה של אחה"צ (ע"ע תה).
  • מילניום מייפיר - מלון ארבעה כוכבים מצויין, עם מיקום מדהים. שתי דקות הליכה מ"מרקס אנד ספנסר ב"מארבל ארץ`" ומתחנת התחתית Bond Street (שניהם ברח` אוקספורד), ממש בלב ליבה של השכונה הכי יוקרתית בלונדון Mayfair.

מוניות: בניגוד למה שנהוג לחשוב, המוניות בלונדון לא מאד מאד יקרות, ולפעמים שווה לחשוב עליהם כאופציה מאד נוחה להתניידות בעיר. ראשית, חייבים לציין שנהגי המוניות בלונדון הם מהאדיבים שפגשתי. חוץ מזה, הם עוברים הכשרה בת 4 שנים ומבחנים להכרת כל סמטה וכל רחוב הכי קטנטן בעיר, כך שברוב המקרים לא תיתקלו בנהג מונית פותח חלון ושואל את עובר האורח "אחי, איך מגיעים ל...". המוניות השחורות (ובשנים האחרונות יש מוניות בשלל צבעים) מאד מאד נוחות. הנהג יושב בתא נפרד ובתא הנוסעים יש שני מושבים ומולם עוד שניים מקופלים. כך שאם נוסעים עם שקיות של קניות או מזוודה - זה לא צפוף ומעיק - ויש המון מקום לרגליים לשבת בנוחות. ואם נוסעים ארבעה - הרי שעדיין מאד נוח לשבת, פנים אל פנים. ברוב המקרים לא לוקח יותר מדקה - שתיים לתפוס מונית במרכז לונדון.

 והשורה התחתונה - המחיר: כאשר מטיילים במרכז העיר וגם המלון נמצא במרכז העיר - עלות המונית בדרך כלל תסתכם ב-4-5 פאונד. אם לוקחים בחשבון שנסיעה בודדת בתחתית עולה נדמה לי פאונד ומשהו (אולי יותר...) הרי שלזוג זה כבר כמעט משתלם, ולרביעייה - משתלם ועוד איך. שלא לדבר על הנוחות של ההגעה במונית מהתיאטרון או המסעדה בערב - הישר למלון (או לשופוהוליקים כמוני - כשצריך לנסוע עם כל השלל, הרבה שקיות וקופסאות, עדיפה מונית בעיני על פני היטלטלות בתחתית).

מוזיאונים: בחינם! מסתבר שניתן למצוא בלונדון לא מעט מוזיאונים "חינמים". רצ"ב רשימה חלקית. ותודה ל-Noa in Scotland על הרכבת הרשימה. כאמור, הכניסה למוזיאונים הרצ"ב היא חינם (תרומות בדרככם החוצה יתקבלו בברכה...) חוץ מאשר לתערוכות מיוחדות.

  • British Museum
  • National Gallery
  • National Portrait Gallery
  • Science Museum
  • Natural History Museum
  • Museum of London
  • The Imperial War Museum
  • Tate Britain
  • Tate Modern
  • The Wallace Collection
  • National Maritime Museum (including the Royal Observatory)

וקצת פחות מוכרים ולא במרכז:

  • Bethnal Green Museum of Childhood
  • William Morris Gallery - שממוקם במזרח, ב-Walthamstow

ויש מוזיאונים שהם לא בחינם.... ועדיין מומלצים:

  • מאדאם טוסו: מוזיאון השעווה המפורסם בעולם, שמחדש מדי שנה את התצוגה ומוסיף את הסלבריטיס החדשים. כשמגיעים ללונדון בפעם הראשונה (בעיקר אם מגיעים עם ילדים או בני נוער) - זו בילוי חביב של איזה שעה-שעתיים. צמוד אליו, אגב, נמצא הפלנטריום של לונדון.
  • מוזיאון העיצוב: הראשון ב-To Do List שלי... נמצא ממש ליד הטוואר ברידג`, באזור המתחדש של לונדון. ביום שהגעתי, הוא בדיוק היה סגור לשיפוץ של שלושה ימים. מקווה להגיע לשם בביקור הבא. לחובבי העיצוב אומרים שצפויה חוויה מדהימה.


מסעדות: הפתעה! אפשר לאכול טוב בלונדון! צריך רק לקחת בחשבון שיחסית לארץ, זה עלול להראות קצת כמו פוטנציאל לפשיטת רגל. ובכל זאת, כמה המלצות על מסעדות שהתחבבו עלי במיוחד:

  • יו! סושי: רשת מסעדות סושי בשיטת Running Sushi. הסניף המרכזי שלהם נמצא בסוהו, אבל יש להם עוד כמה וכמה (בין השאר בסלפרידג`ס). סושי מעולה! מהטובים שאכלתי, שירות אדיב ומהיר, מנות נוספות מעניינות שניתן להזמין מהמלצר. אכלנו, שבענו, ושילמנו כ-45 פאונד לזוג. זול זה לא, אבל בארץ הסושי זול????www.yosushi.com
  • Spiga - אחלה מסעדה איטלקית, במרכז הסוהו. בערב מומלץ בחום להזמין מקום מראש (בעיקר בסופי שבוע) כתובת: 84-86 Wardour st. טלפון: 77343444-020. קצת יקרה, אבל המנות גדולות ואפשר בהחלט לחלוק למשל מנה ראשונה או מנה עיקרית לשני סועדים. בערב היא מקבלת קצת אופי של בר - מוזיקה, אלכוהול ואוכל טוב. מה צריך יותר?
  • פאנג`ב: בלונדון כזכור יש קהילה הודית מאד גדולה. ואם יש קהילה גדולה - יש גם הרבה מסעדות. את המסעדה הזו גילינו ממש במקרה, ומאז בכל ביקור אני מגיעה לשם לפחות פעם אחת. היא נמצאת ב-Neal Street בקובנט גארדן (ע"ע), האוכל שם מאד טעים והמחיר לטעמי סביר (ב-20 פאונד בערך לאדם אפשר לאכול שם ארוחת ערב מלאה). המסעדה קיימת כבר עשרות שנים, השירות אדיב מאד ואפשר בהחלט גם לאכול שם ארוחת צהרים (רק שימו לב ! המסעדה נסגרת ב-15:00 ונפתחת שוב ב-18:00). www.punjab.co.uk
  • Canela: מסעדה ברזילאית, שאלמלא לקח אותי חבר שמתגורר בלונדון לאכול שם, לא הייתי חושבת אפילו לעצור לידה. מדובר במקום קטנצ`יק (6-7 שולחנות סה"כ) שצמוד לאחת הכניסות למיני- קניון תומס ניל`ס בקובנט גארדן. תזהו אותה לפי הדלת האדומה. היא זולה יחסית, האוכל שם טעים טעים - פשוט המקום האידאלי לעצירה לארוחת צהריים שלא מלווה בפשיטת רגל. מומלץ בחום: פיג`ואדה (תבשיל ברזילאי של בשר מעושן, שעועית שחורה ואורז. אבל צריך ללכת לישון אחר כך. כמו אחרי חמין), תבשיל של סקוויד (קלאמרי) ברוטב עגבניות ועשבי תיבול ממכר, והקינוח שלהם - משהו שכשהייתי קטנה קראנו לו "נקניק שוקולד" פרוסה נדיבה של "כדור שוקולד" (כן, כמו אלו שעשינו מביסקויטים להוראות של רות סירקיס ב"ילדים מבשלים") אבל משודרג, שמוגש חמים ועם כדור גלידה ליד. www.canelacafe.com/content
  • אפס 2: הגענו ללונדון בערב אחד קר בדצמבר. אמנם האוכל בטיסה של בריטיש אירוויז היה לא רע בכלל (בהתחשב בעובדה שמדובר במזון מטוסים) אבל ב-9 בערב כבר הבטן צעקה הצילו. היינו עייפים והחלטנו לחפש משהו בסביבת המלון. מצאנו את המסעדה התורכית החביבה הזו (אפס כמו אפס פילזן, קבוצת הכדורגל..). ארוחת ערב בשיטת ה"פיקס מניו" תעלה בסביבות 18 פאונד לאדם, ותכלול צלחת סלטים (חומוס, טבולה וכו`) לא רעים בכלל, ופלטה ענקית של מיקס גריל או שווארמה תורכית מצויינת עם רוטב יוגורט או טחינה ולקינוח - מגש פירות וזיקוקים. טעים, ומומלץ במיוחד למי שלא יכול בלי חומוס ושווארמה, גם כשהוא בחו"ל (כמובן שאפשר לקחת רק מנה עיקרית ואז המחירים יותר זולים) 175-177 Great Portland st. טל` 6293 - 7636 - 020.
  • Osteria Basilico: עוד איטלקיה, הפעם בנוטינג היל (ע"ע). מסעדה משפחתית (עם כל מה שהמונח "משפחה איטלקית" טומן בחובו). מחיר לארוחת צהריים - כ-20 פאונד לאדם. היא צפופה, היא רועשת, אבל האוכל מצוין. בסופי שבוע תתכוננו לעמידה בתור בשעות הצהרים. הכתובת: 29 Kensington park road, Notting Hill טלפון: 9372 - 727 - 207 - 44 +

    מרקס אנד ספנסר: אחד מהאייקונים של הממלכה הבריטית, שכבר הוספד לא פעם ולא פעמיים. אומנם האימפריה של מרקס אנד ספנסר הצטמצמה מאד בשנים האחרונות (הרוב המכריע של הסניפים שלהם מחוץ לבריטניה, כולל הסניף הגדול בפריז - נסגרו כבר לפני 4 שנים בערך), אבל בלונדון הרשת עדיין חיה ובועטת. הסניף הכי גדול והכי מפורסם הוא הסניף שנמצא ברח` אוקספורד, ממש לפני מרבל ארץ`, מול סלפרידג`ס (תחנת רכבת תחתית: מרבל ארץ). הבגדים - למרות שחייבים להודות שחל שיפור משמעותי, עדיין ברוב המקרים הקו הוא "קלאסי" (זאת אומרת שמרני, שלא לומר דודתי משהו...). המחירים (שלא בסייל) מאד יקרים. מה שכן - אין עליהם באיכות, ולפעמים יש להם "יציאות" נחמדות למדי.

     יש שם יופי של מחלקת ילדים, וכמובן - הכי משתלם והכי איכותי: (בנים, אתם יכולים לדלג על המשפט הבא) מחלקת לבני הנשים שלהם. מחירים הרבה יותר מסבירים, איכות מצוינת, עיצובים סקסיים (גם למידות יחסית גדולות). בקיצור - מבחינתי, המחלקה הזו היא אחד ההסברים שלי לשאלה מדוע אני מגיעה ללונדון לפחות פעם בשנתיים. בקומה התחתונה (בנים, אתם מוזמנים לחזור)- Food Hall מצוין (ע"ע סנדוויצ`ים). יש עוד כמה וכמה סניפים לרשת (בין השאר: אחד נוסף ברח` אוקספורד, אחד בקובנט גארדן) - אבל הכי שווה וגדול הוא הסניף במרבל ארץ`. וכמובן - לא לשכוח לגשת לשירות לקוחות למלא טפסים של החזרי מס.

    לתחילת הכתבה


     נ`
    נוטינג היל: אחת השכונות המרתקות והנחמדות בלונדון. למעריצי ג`וליה רוברטס ויו גרנט היא זכורה מהסרט הקרוי על שמה. היום היא שכונה נחשבת (ובהתאם יקרה... מאד...) שבה מתגוררים סלבריטיס לא מעטים, לצד קהילה קאריבית עניפה. בעבר הרחוק היא היתה אחת משכונות העוני הקשות והחולות של לונדון. מדי שנה באוגוסט מתקיים בנוטינג היל קרנבל צבעוני, השני בגודלו לאחר הקרנבל בריו. צמוד לשכונה נמצא שוק פורטובלו, שפעיל ומלא חיים במיוחד ביום שבת. זו השכונה שבה נמצאת חנות ספרי הבישול המפורסמת books for cooks (ע"ע) וחנות ספרי המסעות עליה התבסס הסרט נוטינג היל. מומלץ בחום לסייר בשכונה בשבת עם המדריכים של London walks (ע"ע).

    ניל סטריט: אחרי שסיימתם את הביקור באזור השוק של קובנט גארדן - חזרו לכיוון תחנת ה-Tube, חצו את הכביש והיכנסו ל-Neal Street - איזה רחוב חמוד!!! החנויות ששווה להזכיר: חנות העפיפונים ובית התה הגדול. ממש בסמוך נמצא תומס ניל - מין קניון חמוד וקטן, עם בית קפה נחמד בקומה התחתונה. אם אתם ממשיכים ללכת על Neal st. עד שדרות שפסבורי - הגעתם לחנות מדליקה במיוחד שמשלבת אוסף קומיקס ענק (כל הקומה התחתונה!) ומבחר מאד גדול של בובות ומזכרות מכל מיני תוכניות טלוויזיה של פעם ושל עכשיו... מאד מדליק.

    ס`
    סושי: הכי טובים שאכלתי בלונדון: ב"הרודס" (ע"ע) וב Yo! Shushi (ע"ע מסעדות).

    סלפרידג`ס: על פני בלוק שלם ברח` אוקספורד משתרע הכלבו הענקי הזה. תדעו שאתם מתקרבים אליו כשתראו ברחוב יותר ויותר אנשים נושאים את השקיות הצהובות המפורסמות של סלפרידג`ס. יש שם הכל - בגדים, כלי בית, קוסמטיקה, תיקים ואביזרי אופנה, בקיצור - הכל הכל! יש שם גם מחלקת אוכל ראויה (למרות שאני מעדיפה את זו של "הרודס", (ע"ע)... שכוללת בין השאר סניף של Yo!Sushi. ויש שם מחלקת שוקולדים... מממ... מומלץ במיוחד הסניף של "ליאונידיס" (למי שמוכן להשקיע מיני-משכנתא בשוקולד שלו).

    סנדוויצ`ים (משולשים): דרך טעימה וזולה יחסית לאכול בלונדון. מדובר על סנדוויצ`ים חתוכים לצורת משולש, ארוזים בואקום, במגוון מאד רחב של מילויים - החל בגבינות, סלמון, סלט טונה, BLT, ועד צ`יקן טיקה... אני אוהבת במיוחד את הסנדוויצ`ים של מרקס אנד ספנסר (ע"ע) ושל פרט -א-מנג`ה (ע"ע). בשני המקומות מדובר בסנדוי`צים שהוכנו עוד באותו יום, ומחירם לרוב לא יעלה על 2-3 פאונד. אפשר למצוא גם רולים מאד טעימים (טורטיות)- גם הם במגוון מילויים. בכלל, מחלקת האוכל המוכן של מרקס אנד ספנסר מומלצת מאד - יש שם אוכל טרי, טעים ולא יקר - סלטים, פירות טריים חתוכים ומקולפים וכאמור - הסנדויצ`ים. מאד נוח לעבור באחד הסניפים, לקחת סנדויץ` או איזה סלט ולאכול בחדר במלון.

    סוהו: הסוהו - ורח` קארנאבי במיוחד - פעם זה היה "המקום" - במיוחד בשנות ה-60 - שם התחיל הרוקנרול, שם היתה הבוהמה הלונדונית. אח"כ המקום ננטש (באו המונים, הבוהמה הלכה - נהיה שוב לא מעניין...) ובשנים האחרונות יש לסוהו עדנה מחודשת - הרחובות שופצו, נפתחו המון חנויות מדליקות חדשות, מסעדות, בתי קפה - בקיצור - אזור בילוים וקניות תוסס.

    פ` 
    פורטובלו: שוק סופשבוע מדליק. נמצא בשכונת "נוטינג היל (ע"ע) ומאכלס בעיקר דוכנים וחנויות של ענתיקות, שמונצ`סים מסוגים שונים וגם דוכני מזכרות, חולצות וכו`.... כמובן שיש שם גם שפע של בתי קפה ומסעדות נחמדות. בשבת המקום צפוף מאד מאד - וכדאי להיזהר מכייסים.

    פרט א מנג`ה Pret a Manger: רשת בתי קפה שפרושה בכל לונדון ומתגאה בכך שכל דברי המזון המוגשים בה הוכנו באותו יום - אין שום דבר מאתמול. סנדוויצ`ים טעימים, סלטים, ואפילו סושי - הכל ארוז בקופסאות נוחות לקחת או לאכול במקום. וגם אחלה קפה ושוקו חם... למי שמאס (כמוני) בקפה הדוחה של סטארבקס. www.pret.com

    פורטנהאם אנד מייסון: המקבילה הלונדונית ל"פושון" הצרפתי. בית כלבו שעיקר תהילתו הגיעה ממחלקת הגורמה שלו (יש עוד קומות שבהם יש בגדים וכו` - לא טרחתי מעולם לעלות לשם, אז אני לא יודעת להגיד כמה הן שוות). נמצא ברח` פיקדילי, די קרוב לכיכר פיקדילי. תמצאו שם הכל - תבלינים אקזוטיים, נקניקים, גבינות, ריבות, יינות.... מומלץ בחום לכל חובבי הבישול.

    צ` 
    צ`לסי: שכונה קסומה ומרתקת, שבה גרו בעבר גדולי לונדון, וגם היום נחשבת לכתובת יוקרתית למדי. בעבר היו בה המון פאבים שבהם אפשר היה לעבור לדרינק בתום יום העבודה, אלא שעליית מחירי הנדל"ן בשכונה, הביאה לדחיקתם החוצה של הפאבים המסורתיים וכיום ניתן למצוא ממש בודדים מהם. כשתשוטטו בשכונה אתם עשויים להיתקל בחבורה של קשישים, לבושים מדים מהודרים בצבעי כחול או אדום, עטורי סמלים ומדליות. אלו הם ה"פנסיונרים של צ`לסי" - פנסיונרים של צבא הוד מלכותה, שעברו להתגורר במעין "בית אבות לחיילים משוחררים". הם ויתרו על הפנסיה שמגיעה להם ובתמורה הם מקבלים חדר ספרטני, ארוחות של צבא וחובה ללבוש מדים כאשר הם יוצאים מגבולות בית האבות (גם לקניות במכולת השכונתית).הם מקבלים גם את הזכות להיקבר בבית הקברות הצמוד (האמת? גם אני רוצה להיקבר שם. איזו שלווה, איזו פסטורליה... אי אפשר להאמין כמה מטופח יכול בית קברות להיות). אגב, אסור להם לארח נשים בחדר ואם הם רוצים להתחתן (שוב, או בפעם הראשונה....) - עליהם לוותר על הזכות להתגורר במקום.

    ק` 
    קובנט גארדן: אזור הקובנט גארדן - אזור משופע בחנויות, מסעדות, בתי קפה וכמובן נמצא ממש ליד אזור התיאטרונים. השוק בקובנט גארדן מקסים במיוחד. במהלך השבוע למעשה יש כמה שווקים שמתחלפים - בסופי שבוע זה שוק אמנים (קצת מזכיר את נחלת בנימין) ובאמצע השבוע זה שוק של דוכני בגדים, מזכרות, מעילי עור, צעיפים וכו`. כמו כן יש שם חנויות קבועות, ולעיתים קרובות ברחבה התחתונה מתקיימים מופעים של אמני רחוב. אם אתם מחפשים ארוחת צהרים קלילה, טעימה ולא יקרה -Ponti- בית קפה שיש לו המון מקומות ישיבה, גם ברחבה וגם במבנה סמוך ששם אני אוהבת במיוחד לאכול Jacet Pottato- תפוח אדמה שנאפה המון המון שעות והוא רך ונימוח וניתן לקבל אותו עם מגוון מאד גדול של תוספות - גבינות, טונה, רוטב בולונז וכו`.
     בקובנט גארדן נמצא גם מוזיאון התחבורה (מודה, לא הייתי שם) שאומרים שהוא מומלץ במיוחד ילדים. חנויות נחמדות נוספות שיש שם: חנות של דיסני וחנות גאדג`טים גדולה.

    קניות: (ע"ע שופינג....)

    קארנבי:, רחוב - (ע"ע סוהו)

    ר` 
    רכבת תחתית: (ע"ע טיוב).

    ריג`נט סטריט: חלקו העיקרי של הרחוב הנחמד הזה מקשר אוקספורד סירקוס לפיקדילי סירקוס. הוא רחב וסואן ויש בו מבחר גדול של חנויות ובתי כלבו, למי שמאס בשיטוט הלוך וחזור באוקספורד. בין השאר נמצאת שם חנות הדגל של דיסני בלונדון, חנות הצעצועים הענקית המליס (ע"ע), וגם הכלבו הראשון בלונדון - ליברטי (שאותו מזהים על פי המבנה העתיק ומרובה הצריחים שבו הוא שוכן. ולגברים שביננו (בעיקר..) - לפני כשנה נחנכה ברחוב ריג`נט (ממש קרוב לרח` אוקספורד) חנות דגל מדהימה של חברת המחשבים "אפל".

    ש` 
    שופינג: באופן כללי, לונדון יקרה להחריד. פרט לעונת הסיילים, בעיקר זו של החורף, שמתחילה מייד אחרי הכריסטמס ונמשכת פחות או יותר עד אמצע ינואר. ההמלצה שלי היא להתרכז במותגים ובדברים שלא ניתן להשיג בישראל. בעונת הסיילים (שזו העונה שבה תמיד הגעתי ללונדון) אפשר בהחלט למצוא מציאות לא רעות בכלל, של חברות טובות וגם מוצרים איכותיים של חברות פחות מוכרות. הסיילים מקיפים את כל החנויות - הנעלה, הלבשה, הלבשה תחתונה (הזדמנות לקנות את ההלבשה התחתונה של מרקס אנד ספנסר, המצוינת, במחירים עוד יותר טובים מבדרך כלל), בגדי ילדים, צעצועים - הכל. אני למשל מצאתי לפני כמה שנים דווקא ב-GAP מעיל עור ב 50 פאונד (שהיה שווה ערך אז לכ-350 ¤, מחיר מצויין בכל קנה מידה) ומעיל צמר מדליק ב-40 פאונד. אגב, בעניין GAP - אם מזדמן לכם להגיע באותה תקופה גם לארה"ב - אז ברור שעדיף לקנות שם - המחירים של הפריטים שבארה"ב נקובים בדולר - נקובים בלונדון באותן ספרות - אבל בפאונדים (מה שעולה בניו יורק 10 דולר, יעלה ב GAP בלונדון 10 פאונד...). אבל אם אתם לא מגיעים גם לניו יורק - שווה בהחלט להכנס לרשת החנויות הענקית הזו.

     רשתות נוספות מומלצות שאין בארץ: NEXT (ומי שזוכר את הרשת הזו לא כל כך לטובה בארץ - שישכח ממה שהוא זוכר. זו רשת של בגדים קלאסיים מצוינים, באיכות וגם במחיר. אחלה מחלקת בגדי ילדים). C&A- רשת זולה יחסית, קצת כמו "איקאה" של הבגדים, (לחובבי הזאנ`ר), אקססוריס- רשת של אביזרי אופנה מדליקים לנערות ונשים צעירות בעיקר, Sock Shop- רשת של גרביים וגרביונים חמודים להפליא. Shely - רשת חנויות נעליים שמחזיקה מגוון עצום של מותגים. חנות הדגל שלהם משתרעת על פני 3 קומות ונמצאת ממש באוקספורד סירקוס. רשת חביבה נוספת היא FCUK - פרנץ` קונקשיין. הם לא זולים, האיכות שלהם מצוינת, והאופנה שובבה מחד אך יחד עם זאת אפשר בהחלט למצוא פריטים קלאסיים שישמשו לשנים אחדות לפחות (גם לגברים וגם לנשים).

    שוקולד: Charbonnel Et Walker- שוקלטיירים מדהימים. יש להם חנות קטנה ומטריפה , שריח השוקולד משכר את כל מי שרק עובר ליד הדלת שלה. הם לא זולים, כראוי לשוקולד שנעשה בעבודת יד, אבל למי שיודע להעריך שוקולד משובח מהו, ורוצה להכיר עוד שוקולדים משובחים חוץ מגודייבה ודומיהם - זה בהחלט מקום מומלץ לבקר בו. אין ביקור בלונדון שאני לא חוזרת לפחות עם קופסת פח אחת של פתיתי השוקולד המשובחים שלהם, להכנת משקה שוקולד חם (הכי טעים - עם קצת קלואה...). חצי קילו יעלה כ-9-10 פאונד. המון כסף, נכון, אבל איזה פינוק... החנות נמצאת באחת משלושת הארקדות בלונדון (ע"ע)- ה-Royal Arcade, בכניסה מרח` Old Bond. הכתובת המדוייקת: One, the Royal Arcade, Old bond st. מספר 28. www.charbonnel.co.uk. אפשר לקנות את פתיתי השוקולד להכנת משקה שוקו חם גם בהרוד`ס, בסלפרידג`ס ובחנות של הרודס בהית`רו.

    ת` 
    תה: Whittard of Chelsea - רשת חנויות שפרושה בכל רחבי לונדון ומציעה מגוון עצום של תה וקפה - חליטות בתפזורת, שקיקים, תה ירוק, תה קלאסי מכל הסוגים, חליטות צמחים, קפה בפולים, קפה טחון - הכל... בנוסף יש שם מבחר של כלים לשתיים תה (קנקנים בכל מיני גדלים ועיצובים, ספלים, "דפיוזרים" לחליטות בשלל צורות, ואפילו פולי קפה מצופים בשוקולד בכל מיני טעמים. אני מאד אוהבת את החליטות שלהם (כאמור, יש מגוון וכל אחד יכול למצוא משהו לטעמו) ובעיני זה מקום מאד מומלץ לרכישת מתנה לדודה/לסבתא וגם לחברים. אפשר למצוא שם דברים לא יקרים כגון אריזות שי עם קופסאות קטנטנות של תה בתפזורת, או לרכוש שקית אחת של חליטה טובה עם "דפזיור" (זה מין מתקן קטנטן מנירוסטה שאליו שמים את התפזורת, סוגרים ומכניסים למים הרותחים. כמו שקית תה - מנירוסטה ורב פעמית..). www.whittard.co.uk

    תה של אחה"צ: המינהג האנגלי המפורסם... After Noon Tea או בשמו האחר Five OClock. ואם רוצים להרגיש את החוויה עד הסוף, מומלץ לקיים אותה באחד ממלונות היוקרה בלונדון (אומרים שבריץ` זו החוויה האולטימטיבית. אלא שמדובר בחוויה יקרה מאד, צריך להזמין מקום חודשים מראש ולבוא בחליפות...). אני יכולה להמליץ בחום על ה-Palm Court של מלון לנגהם (ע"ע מלונות). מי שרוצה לחווות חוויה אנגלית אמיתית - מוזמן (גם אם לא מתארחים במלון הזה) להגיע לשם בשעות אחה"צ. זה לא זול, אבל זה ממש גורם לך להרגיש כמו ליידי אנגלית, שאוחזת בקצות האצבעות כריך מלפפון, או בוצעת בעדינות חתיכת "סקון" חמימה. מחיר של "ארוחה כזו" ליחיד הוא כ-16 פאונד. לפני שאתם מתעלפים, יש לי הצעה. אם אתם זוג, קחו Tea Pot אחד בלי כלום, ומגש של Afternoon Tea אחד לשניכם (גם הוא כולל קנקן תה, אז אפשר לקחת בשני טעמים, לגוון). המגש ליחיד כולל מבחר סנדויצ`ים, עוגות, סקונס ריבה וחמאה בכמות די גדולה. אנחנו הזמנו אחד זוגי - ולא הצלחנו להתגבר אפילו על חצי.

    תפוח אדמה: עוד דרך לא יקרה לאכול בלונדון - תפוח אדמה אפוי בתנור שעות ארוכות, ומוגש במבחר מילויים. בלונדון הוא מכונה Jacet Pottato. אני הכי אוהבת לאכול אותו בקובנט גארדן (ע"ע).

    צילם: דרור כהנוביץ`

    לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה