נוחתים בפיג'י
איי פיג`י ממוקמים במערב האוקיינוס השקט, כ-4 שעות מזרחית לאוסטרליה ו-3 שעות צפונית לניו זילנד. בירת האיים היא Suva, אשר ממוקמת בדרום-מזרח האי המרכזי Viti Levu. פיג`י היא בעצם קבוצת איים גדולה מאוד, כ-300 במספר, אך רק כ100 מהם מאוכלסים. אוכלוסייתה הכוללת מונה כ-780,000 תושבים, רובם דוברי אנגלית. האקלים בפיג`י הינו אקלים טרופי, מה שהופך אותה למוקד תיירות במשך כל חודשי השנה, חודשים מאי-אוקטובר הם העונה היבשה בה פוחתת כמות המשקעים, הטמפ` יורדת ועמה הלחות .
הנחיתה בפיג`י הייתה הלם קרב רציני אפילו עבור זוג ישראלים ממוצע, הטמפ` הגבוהה בשעות הערב בליווי אחוזי לחות "מהממים", היוו מעבר חד לאחר חודשיים בניו-זילנד הקרירה. איש המכס לבוש החצאית היה רק הכנה ללהקה שחיכתה בחוץ להעניק שרשראות פרחים לבאים בליווי ברכת "בולה" חמה (בולה=אלוהה=שלום).
בדיעבד מסתבר שהלהקה המיוזעת חיכתה לאנשים שהזמינו מקום באתר נופש (כנראה יוקרתי) מסוים, ולא לכל זוג ישראלים שבאו לפיג`י לשבוע ימים על מנת לתת מנוחה לבלוטות האדרנלין העייפות מנפילות חופשיות, נטולי ממון, נטולי מידע ו/או מדריך טיולים.
קבוצה אחרת של פיג`יאנים שחומי עור, מיוזעים ולבושים חצאיות מסורתיות וחולצות פרחוניות, הזדרזו לברך אותנו בברכת "בולה" וכששאלנו אותם היכן מרכז המבקרים נענינו בשלל תשובות. ניתן מיד היה להסיק כי מדובר בסוכנים "סמויים" שינסו למשוך אותנו איש איש למשרדו. הסוכנת הנבחרת (הנשים נראו לנו אמינות יותר) שלחה אותנו לבית נחמד על חוף הים מרחק 15 דקות משדה התעופה, במחיר צנוע של 60$ ($1 פיג`י=1.9 ש"ח) ללילה קיבלנו חדר זוגי, מקלחת+שירותים וארוחת בוקר טרופית שכללה בין היתר אננס, שהתגעגענו אליו מאוד מאז תאילנד, ושלל פירות טרופיים שחלקם הבחיל בריחם אך לא בטעמם.
מטיילים בפיג'י
לאחר ארוחת הבוקר נסענו למרכז העיר במטרה להזמין מקום באחד מאתרי הנופש שעל האיים. המוכרים הצועקים מפתח החנויות לא הצליחו למשוך אותנו שכן אנו בוגרי מכללת תאילנד להתחמקות מנטפלים. הגענו למרכז המידע הרשמי של העיר ננדי (מבוטא נדי). שפע האתרים, התמונות וההמלצות כמעט בלבל אותנו, ולבסוף בחרנו באי Mana שמיועד לנופשים דלי תקציב. הזמנו חדר זוגי ב- "Suzi Resort" (או לפחות חשבנו שהזמנו), שילמנו לבחורות במרכז המידע ויצאנו לדרכינו.
הפלגה קצרה של כחצי שעה בין איים מדהימים ביופיים הובילה אותנו לרציף קטן באי, שוב קיבלה את פנינו חבורת זמר רק שהפעם הם באמת שרו לכבודנו. הגענו לקבלה של "Suzi Resort" ולהפתעתנו התברר לנו שסוזי מעולם לא שמעה עלינו ושאין לה בכלל חדר זוגי פנוי, מה גם שלטענתה על-פי ההסכם שלה עם מרכז המידע, הם לא אמורים לגבות עבורה את התשלום.
תושייתה המהירה של סוזי עזרה לה להתגבר על המצב, ולאחר צרור קללות באנגלית רהוטה, החליטה להקצות לנו חדר של חמישה. כל אלה בתוספת ארוחת הצהרים (אורז ומים) הבהירו לנו שמפלט מהיר לאתר יוקרתי יותר הוא הברירה היחידה, ואתר "Beach Comber" הוא המפלט. אתר זה הוא אחד האתרים היוקרתיים לצעירים שפסלנו על הסף בשל מחסור במרשרשין. רק בעיה אחת נותרה: שילמנו עבור הלינה לרמאיות במרכז המידע שבאי המרכזי. החלטנו לדחות את החזר הכסף לסוף החופשה שכן חזרה לאי המרכזי תגרור הוצאות נוספות.
בהגיענו ל"Beach Comber" הסיפור השתנה. חבורת זמר אומנם לא קיבלה את פנינו אך שלל צעירים שכובים על החוף הזהוב, שנורקלים מציצים מהמים התכולים, מצנח הרחיפה שמעלינו, והארוחה האין סופית עם האננס-אכול כפי יכולתך, הבהירו לנו שהגענו לאתר משובח. מחיר התענוג (75$ לאדם ללילה!!!) היה אומנם יותר מכפול מהמחיר באתר הקודם אבל החלטנו ששום דבר לא יהרוס לנו את הפעם היחידה, כנראה, בחיינו שנהיה בפיג`י. בחרנו בלינה בחדר משותף (עם עוד 80 איש) שהכיל אנשים מכל קצוות תבל שישנו בצוותא על 40 מיטות קומתיים, רעיון שהפחיד אותנו בהתחלה אך התברר כ"מעניין" בהמשך. שלושה ימים בילינו בגן העדן הזה, שלהקיפו ברגל לוקח 5 דקות, בחברת 4 ישראלים נוספים (כולנו מרעננה במקרה). לוח הזמנים על האי היה צפוף למדי: ארוחת בוקר, שנירקול, ארוחת צהרים, משחק כדורעף, ארוחת ערב, הופעות של ריקודים מסורתיים והתבוללות עם זרים בפאב.
לאחר שלושה ימים נפרדנו בעצב מהחיים של ליאונרדו דה-קפריו בסרט "החוף" ושמנו פעמינו לאי המרכזי, ממנו נמריא לניו-יורק. הפגישה עם הבחורות "במרכז המידע" לוותה כמובן בהרמת קול, לבסוף הן התנצלו על אי ההבנה ואנחנו קיבלנו את מלוא כספנו בחזרה ואפילו לא חוייבנו עבור הארוחה שקיבלנו ב- "Suzi Resort".
מסקנות ולקחים
כשבאים לפיג`י ישנם כמה דברים שחייבים לעשות ע"מ לנצל את הזמן וליהנות מהשהות במקום:
דבר ראשון, יש להצטייד במדריך טיולים שכן הסוכנויות השונות אינן אובייקטיביות ומושפעות מעמלות שמשלמים להן בעלי האתרים, המדריך מציין את הסוכנויות שאינן מקבלות עמלות ומתיימרות להיות אובייקטיביות. מידע מוקדם על אתרים ומחירים ימנע התעסקות עם גורמים שונים שלא תמיד רוצים את הדבר הטוב ביותר עבורכם. דבר שני, יש להבין שמדובר במקום יקר יותר מרוב המדינות המתויירות באזור כמו אוסטרליה וניו זילנד, ולבוא מוכנים נפשית וכלכלית להוציא הרבה כסף בזמן יחסית קצר. אם תקיימו את שני כללי היסוד שאנחנו הסקנו, דרככם לחופשה חלומית תהיה אולי קלה יותר משלנו.
לתחילת הכתבה
כתב וצילם: רן פולגר.
דואר אלקטרוני: [email protected]
