וזארי הוא הצייר שציוריו מעטרים את הוותיקן ברומא ואת ארמון פלצו וקיו בפירנצה, האדריכל שבנה את האופיצי עבור בני מדיצ`י והפסל שתכנן את מצבת הקבר של מיכאלאנג`לו, מורו ורבו. בספרו הוא מתאר את חייהם ויצירתם של גדולי האמנים כשהוא מוסיף קטעי רכילות. הקריאה בספר קולחת ומרתקת גם היום (תרגמה מרים שוסטרמן, בהוצאת מוסד ביאליק). בעקבות ספרו נטייל בפירנצה בירת הרנסנס, המספרת את סיפורי גיבוריו ביצירות הנמצאות בכנסיות, במגדלים, בבתי הטבילה ובמוזאונים.

"מותו של פרנסיסקוס הקדוש" - ציור קיר של ג`וטו בקפלה ברדי, כנסית סנטה קרוצ`ה, 1325 בקירוב- 
ראשון הציירים שהתבונן בטבע היה ג`וטו - רועה צאן בילדותו. כותב וזארי: "כשהלך צ`ימבואה באיזה עניין מענייניו מפירנצה לווספניאנו, פגש בדרכו את ג`וטו. כבשיו רעו באחו והוא רשם על סלע שטוח ונקי דיוקן טבעי של כבשה, באבן שחודדה מעט בקצה בלי שהורה לו איש מלבד הטבע את הדרך לעשות כן צ`ימבואה לקח את ג`וטו הילד לשוליה בעזרת הטבע ובהדרכת מורו הגיע הילד במהרה לדרגת סגנון שווה לזו של מורו ונעשה חקיין מעולה של הטבע"...

 "אומרים כי בעוד ג`וטו הנער עושה אצל צ`ימבואה, צייר זבוב על דמות שהשלים מורו והזבוב היה כה טבעי, עד כי בשוב האמן להמשיך בעבודתו ניסה לא אחת לגרשו ביד, בטרם ירגיש בטעותו". ניתן להתרשם מציוריו בקפלה ברדי, ובה ציורים המתארים את הקדוש פרנסיסקוס, ובמיוחד נוגע ללב תיאור מותו בו נראים תלמידיו המבכים אותו. ג`וטו גם תכנן את מגדל הפעמונים - הקמפנילה של פירנצה. הוא הניח את אבן הפינה והחל במלאכה שנסתיימה כ- 100 שנים מאוחר יותר.

"דלתות גן העדן", מברונזה מוזהבת, של גיברטי, בבית הטבילה, 1401-1425 - 
המימון והיזמה להקמת יצירות אמנות הגיעו בתקופת הרנסנס, לא רק מפטרונים עשירים אלא גם ממועצת העיר ומאיגודים מקצועיים.
כותב וזארי: "נעצרה המגפה ולפיכך החליטו חברי מועצת העיר ואיגוד הסוחרים כי עליהם לעשות את שתי הדלתות האחרות של בית הטבילה הוסכם ביניהם שיש להזמין לפירנצה את רבי האמנים הנחשבים לטובים שבכל איטליה כדי שינסו את כוחם ביצירת ספין מארד". למכרז אמנות זה נבחרו רבי אמנים. "לרשותם הועמד סכום כסף והוסכם שכל אחד מהם מתחייב להשלים תוך שנה דגם של ספין מארד כנושא לסצינה שתתואר בספין בחרו את סיפור עקדת יצחק, שבו יוכלו האמנים להתמודד עם קשיי האמנות שכן הנושא כלל נופים, דמויות בעירום ובלבוש ובעלי חיים המתחרים, כולם מטוסקנה, הבטיחו לסיים את דגמיהם במועד שנקבע. כל איש החל במלאכתו בקפידה ושמר את מעשיו בסודי סודות כדי שלא יעתיקו האחרים את רעיונותיו. רק לורנצו (גיברטי), שאביו הדריכו והעבידו בפרך ביצירת דגמים רבים, נהג להביא את אזרחי העיר ולעתים אף את הנכרים שנקרו בדרכו וגילו הבנה למקצוע, לחזות בעבודתו ולהביע את דעתם חוות דעת אלו אפשרו לו להשלים את מלאכת הדגם ללא כל פגם".

 בהגיע המועד, הועמדו היצירות לשיפוט בפני איגוד הסוחרים וכולם הסכימו שלורנצו גיברטי ופיליפו ברונלסקי עלו על כל האחרים. ואז החליט ברונלסקי להמליץ שהעבודה תינתן לגיברטי הצעיר, שאך עבר את שנתו ה-20. גיברטי יצר את הדלתות במשך 20 שנה ומפאת יופיין הטילו עליו את מלאכת עשיית הדלת השלישית ללא מכרז. בדלת זו זכה לחופש יצירה. הוא חילק את הדלת לעשרה ריבועים ויצר תבליטים מתוך סיפורי התנ"ך - מבריאת העולם ועד מפגש שלמה ומלכת שבא. כותב וזארי: "יום אחד נעמד מיכאלאנג`לו והתבונן ביצירה זו ומשנשאל לדעתו על הדלתות ענה: `הן כה יפות עד כי ראויות הן להיות דלתות גן העדן`". שני תבליטי התחרות מוצגים במוזאון ברג`לו, תשפטו בעצמכם. דלתות הברונזה המוזהבות נמצאות בבית הטבילה המתומן הסמוך לקתדרלה של העיר (תבליטי דלתות גן העדן הוחלפו בהעתקים. את היצירות המקוריות ניתן לראות במוזאון אופרה דל דואומו הסמוך לקתדרלה).

פסל עץ, "האיכר הצלוב", של דונטלו בכנסיית סנטה קרוצ`ה, 1413-1412, ופסל עץ, "ישו הצלוב" של ברונלסקי בכנסיית סנטה מריה נובלה, 1413-1412 -
 פיליפו ברונלסקי, שיצא מאוכזב מכישלונו בתחרות הדלתות, הפנה את מרצו וכישרונו לארכיטקטורה. הוא פתר את בעיית קירוי הקתדרלה בכך שיצר שתי כיפות, בעלות מרכז משותף, זו בתוך זו. תוכלו לטפס במדרגות העוברות בין שתי הכיפות אל הפסגה - הלטרנה, לתצפית פנורמית נהדרת של פירנצה. וזארי מספר שברונלסקי והפסל דונטלו היו חברים קרובים. דונטלו יצר עבור סנטה קרוצ`ה פסל צלוב מעץ, ושאל לחוות דעתו של ידידו, ברונלסקי שענה כי ישו הוא ארצי מדיי ונראה כאיכר צלוב. דונטלו כעס ואתגר אותו ליצור צלוב מרשים יותר. ברונלסקי יצר בחשאי פסל צלוב בסדנתו. כשסיים את היצירה הזמין את דונטלו לארוחת בוקר בסדנתו. שניהם יצאו לקנות מצרכים בשוק וכשדונטלו נכנס עם המצרכים לסדנה של ברונלסקי חזה בפסל הצלוב, ומרוב פליאה, נשמטו המצרכים מידיו. כשנכנס ברונלסקי אחריו שאל: "כיוון שנפלו המצרכים, נשברו הביצים, ונשפך החלב, מה נאכל לארוחת הבוקר?", דונטלו ענה לו: "אני כבר השבעתי את רעבוני במראה הפסל". שני פסלי הצלובים נשמרו בעיר. "האיכר הצלוב" של דונטלו מוצג בכנסיית סנטה קרוצ`ה ואילו "הצלוב הרוחני" של ברונלסקי מוצב בסנטה מריה נובלה, סמוך למזבח. ברונלסקי האדריכל יצר מבנים רבים בפירנצה, אבל היצירה המושלמת ביותר היא כנסייה קטנטנה - קפלה פאצי, הסמוכה לכנסיית סנטה קרוצ`ה, שבה יצר האמן יצירה הרמונית נפלאה המשלבת אבן, טיח ותבליטי חרס.

פסליו של דונטלו (1386-1466) במוזאון אופרה דל דואומו ובמוזאון ברג`לו -
 דונטלו הוא הפסל הרבגוני והדרמתי של הרנסנס, שיצר באבן, עץ, קרמיקה וברונזה, ופירנצה היא המוזאון שלו. הוא יצר פסלים ארוטיים. המיוחד שבהם הוא פסל הברונזה של דוד הנער המטורזן, עירום כולו מלבד כובע גנדרני לראשו ומגפיים מעוטרים לרגליו, הדורכות בתנוחה מגרה על ראשו של גוליית שהוא פורטרט עצמי של האמן. פסל זה, יחד עם פסל קופידון חמוד שמכנסיו המשולשלים והפתוחים חושפים את איבר מינו וישבנו, מוצגים במוזאון ברג`לו. פסלי אבן גדולים של נביאי התנ"ך שהוצבו בגומחותיו של מגדל הפעמונים ובאורסן מיקלה מוצגים במוזאון אופרה דל דואומו. מרשימים במיוחד הנביאים ירמיהו וחבקוק הקירח, שמודלים לדמותם מצא האמן בסבלים בשוק של פירנצה, והם נראים כחוזים אחוזי אובססיה. פסל עץ של מריה מגדלנה, הנראית כאישה זקנה, מכוערת ומעוררת חמלה מוצג גם הוא במוזאון זה.

פסל "בכחוס" של מיכאלאנג`לו במוזאון ברג`לו, 1497 בקירוב -
 וזארי מאריך בתיאור של חיי מורו ורבו מיכאלאנג`לו. האמן נולד באזור פירנצה בשנת 1475 והמינקת שלו הייתה אשתו של חוצב אבנים. הוא אמר על כך: "אם יש בכישרוני שמץ של טוב אין זה אלא משום שנולדתי באוויר הצח של ארצו וינקתי עם חלב מינקתי את המפסלת והפטיש שבהם אני עושה את דמויותיי". תחילה היה שוליית ציירים בסדנתו של האמן האפנתי גירלנדאיו, למורת רוחם של בני משפחתו שקיוו לסדרו באיגוד הצמר והמשי. אחר אסף אותו שליט העיר, לורנצו מדיצ`י, אל גנו, שבו הקים אסכולת ציירים ופסלים. שם למד מיכאלאנג`לו תוך כדי העתקת פסלים רומיים מאוסף העתיקות של משפחת מדיצ`י. "מיכאלאנג`לו התחיל להעתיק בגוש שיש ראש שעיר זקן עתיק וקמוט שנמצא במקום מיכאלאגנ`לו לא החזיק בידו מעולם שיש או מפסלות אך הצליח כה היטב לחקות את השעיר עד כי לורנצו המפואר השתומם. בראותו כי מלבד הראש העתיק הוסיף לו מיכאלאנג`לו מדמיונו וקדח לו חור בפה ועשה בו את הלשון ואת מראה כל השיניים, התבדח לורנצו ברוח טובה כמנהגו ואמר: `חייב היית לדעת שלעולם אין בפי הזקנים כל השיניים וחסרות אחדות מהן` אך עזב לורנצו את המקום , מיד שבר מיכאלאנג`לו לשעיר שן, וקדח בחניכיים עד שנדמה היה כי השן נפלה". פסלי הנעורים של מיכאלאנג`לו נמצאים בבית משפחת בונורוטי בפירנצה ובמוזאון ברג`לו, יחד עם פסלו הגדול הראשון המתאר את בכחוס השתוי ולצדו סאטיר קטן אוכל ענבים.

פסל "דוד" של מיכאלאנג`לו בגלריה של האקדמיה לאמנויות יפות, 1504 -
בגיל 29 יצר מיכאלאנג`לו את פסלו המפורסם ביותר - "דוד", מגוש אבן שפסל אחר התחיל לעבוד עליו ופגם בו. מספר וזארי: "פייר סודריני ראה את הפסל בשעה ששכללו מיכאלאנג`לו בכמה מקומות. הפסל מאוד נשא חן בעיניו אך למיכאלאנג`לו אמר שאפו של הפסל נראה לו מגושם. מיכאלאנג`לו הבחין כי הוא עומד מתחת לענק ומשם אין הוא יכול לראות נכונה. כדי להשביע את רצונו עלה על הפיגום הסמוך לכתפיים, בזריזות לקח בידו השמאלית את המפסלת ומעט אבק שיש שהיה מפוזר על לוחות הפיגום והיכה קלות בפסל כשהוא מניח לאבק לנשור אט אט ובאף עצמו לא שינה דבר. אחר העיף מבטו בסודריני שעמד למטה ואמר `הסתכל נא עכשיו, כך הוא נושא יותר חן בעינייך?`. `שיווית לו חיים` אמר הלה. מיכאלאנג`לו ירד מצטחק ורחמיו נכמרים על המשימים עצמם מבינים ואינם יודעים מה הם סחים". הפסל הוצב בכניסה לארמון פלצו וקיו בכיכר הסניוריה כסמל לשליט המושלם.

 כיום ניצב במקום העתק שיש מדויק. העתק נוסף מברונזה ניצב במרומי פיאצלה מיכאלאנג`לו, ואילו הפסל המקורי נמצא בגלריה של האקדמיה ועמו פסליו המאוחרים - ארבעת העבדים המנסים להשתחרר מגושי האבן מהם נחצבו.

פסלי הנסיכים לבית מדיצ`י ופסלים אלגוריים של "היום" ו"הלילה", "השחר" ו"הדמדומים" בקפלה מדיצ`י הקשורה לכנסיית סן לורנצו, 1526-1533- 
 מיכאלאנג`לו שילב את כישרונו כאדריכל ופסל ביצירת קפלה מדיצ`י, שבה תכנן את קבריהם של הנסיכים לורנצו וג`וליאנו. הנסיכים לבושים בשריונם ויושבים מעל ארון הקבורה: ג`וליאנו גאה ויהיר ולורנצו מהורהר. תחתיהם פסלים של גברים ונשים שהם אלגוריות של היום והלילה, השחר והדמדומים.

הפסל "פיאטה" של מיכאלאנג`לו במוזאון אופרה דל דואומו 1550 - 
בהיותו בן 24 יצר מיכאלאנג`לו ברומא את הפסל "פיאטה" שבו נראית מריה כנערה ועל ברכיה גופו המת של ישו. יצירה זו מוצבת בכנסייה ברומא. הנושא "פיאטה" - הורדת ישו מהצלב, העסיק אותו גם כשהזדקן והוא יצר כמה פסלים העוסקים בו. אחד הפסלים מתאר את מרים האם, מריה מגדלנה ונקדימון בדמות דיוקנו של מיכאלאנג`לו הזקן, כשהם אוחזים בגופו המת של ישו המתמוטט בין ידיהם. מיכאלאנג`לו התכוון שהיצירה תשמש מצבה לקברו אך היא מוצגת במוזאון אופרה דל דואומו.

 פסגת יצירתו של וזארי כאדריכל היא בניית מוזאון אופיצי, שתוכנן כמשרדיהם של בני מדיצ`י, ומכיל כיום את יצירותיהם של גיבורי ספרו: בוטיצ`לי, דה וינצ`י, רפאל ואחרים.

יעדי הכתבה