דאלאס נגד שושלת

הכל התחיל בארוחת ערב משפחתית לפני כחודשיים, הקרובים של נדב (החבר) בישרו לנו כי השנה הם שוכרים בית קיט בעיירת סקי לחודש שלם ומזמינים אותנו להתארח אצלם. אני, הדבר הקרוב ביותר לסקי שעשיתי אי פעם היה להתגלץ` על שקית ניילון בחרמון, לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. נדב, שהתחנך על חופשות סקי באירופה מגיל 15, הביע התלהבות אריסטוקרטית מאופקת. קבענו שאם ניסע, נלך שנינו ללמוד גלישה על סנובורד ולא סקי, כי: א. סקי לא היינו יכולים לעשות ביחד כי אני מתחילה ונדב מתקדם. ב. כו-לם אמרו שזה יותר קל, כיף, קולי, בעל סיכוי נמוך יותר לפציעות ובקיצור, הספורט האולטימטיבי. מהון להון אישרו לשנינו בדוחק רב עשרה ימי חופשה מהעבודה וב-15 לינואר יצאנו לדרך כשיעדנו הסופי היה בית הקיט בעיירת הסקי VAIL למרגלות הרי הרוקי במדינת קולורדו, ארה"ב.

חמישי בערב, שעה וחצי לפני היציאה לשדה התעופה אני נזכרת לארוז את התיקים. בתור דיילת אויר אני מורגלת באריזות בזק, אבל לא מדמיינת שחופשת סנובורד דורשת היערכות מיוחדת, וובכן, טעות. כובעים, כפפות, מכנסי ניילון וגזר לבובת השלג מתעופפים לכל עבר ובאיחור אלגנטי של חצי שעה אני יוצאת לדרך, מותירה אחרי בית מבולגן והמום מסופת הבגדים שהתחוללה בתוכו. אני אוספת את נדב מהעבודה ואנו טסים לשדה התעופה ומצליחים לעלות על המטוס לניו יורק בו אנו עתידים להיתקל בכמה מחברותיי הדיילות, שיעניקו לנו יחס חם וביתי וכן אגוזי קשיו ושוקולדים מהביזנס קלאס וכעבור 12-16 שעות, מי סופר, מצליחים לעלות גם על טיסת ההמשך לעיר דנבר Denver שבקולורדו (מינוס 9 שעות מישראל).

בדנבר אנו עוצרים לסופשבוע קצר, מה יש לנו לחפש בדנבר? סנדלים? דינוזאור אחרון? כך תשאלו ובצדק. ובכן, נדב הוא איש תקשורת ספורט, וככזה הצליח להשיג לנו מבעוד מועד שתי הזמנות למשחק NBA שמתקיים הערב. אז שכרנו רכב בסוכנות Alamo (המחיר: 67$ ליום) התמקמנו במוטל של רשת Days Inn ליד שדה התעופה (60$ ללילה כולל ארוחת בוקר), התלבשנו יפה ויצאנו ל-Pepsi Center- האולם של קבוצת ה Denver Nuggets, הממוקם במרכז העיר ובהחלט מרמז מי מנצחת במלחמת פפסי נגד קוקה קולה במדינת קולורדו.

לאחר ארוחת ערב במסעדת Browns הסמוכה והמצוינת ניגשנו לקופות כדי לקבל את שני הכרטיסים (0$ לכרטיס...) שחיכו לנדב: שורה 4 , אההממ, אין תלונות. דנבר משחקת הערב נגד דאלאס ועל כן לא נותר אלא לתהות: מי ינצח בקרב בין שושלת (להזכירכם, עירם של בני קרינגטון וקולבי) לדאלאס? לפני המשחק אנו מספיקים לעשות סיבוב באולם. כבר הייתי בחיי בכמה אולמות NBA אבל האולם של ה-Nuggets מאפיל על כולם מבחינת היצע המזון והשתייה: סטייקים, בורגרים, פיצות, פיש אנד צ`יפס, נקניקיות, גלידות, אלכוהול, בירות וזו רק רשימה חלקית. נדב ואני מתחרטים לגמרי על הארוחה ב Browns שסתמה אותנו לחלוטין ומטופפים היישר לשורה 4. המשחק מתחיל ונדב מהר מאוד נכנס להיפנוזה בעוד אני נופלת אט אט לתרדמת הג`ט לג, נדב רואה אותי ומביע את מחאתו הנחרצת ואני בתגובה אצה רצה לשטוף פנים בשירותים, חוזרת ונרדמת, נדב שוב מתאכזב ואני רצה לקנות גלידת וניל ענקית בציפוי שוקולד, מחסלת את הגלידה (כ 700 קלוריות להערכתי) ומייד פוצחת שוב בשינה ערבה. די, כאן נדב מרים ידיים, מכסה אותי במעיל ונשאר לבד במערכה.

המעודדות המקסימות שמפציעות בכל פסק זמן אפשרי, חלוקת מזכרות חינם לאוהדים משולהבים, רוקי הקמע (ע"ש הרי הרוקי, אני משערת), כל אלה אינם מצליחים לעורר אותי ורק ברבע האחרון המתח באולם במשחק צמוד זה מצליח להעירני ותוך לחץ חברתי וחשש מסקילה אני נעמדת לעודד את דנבר המקומית (למרות שבתוך תוכי אני מעדיפה פי אלף את דאלאס, קבוצה מעולה לכל הדעות, וגם הסדרה הייתה יותר טובה). התוצאה: ניצחון בהפרש שלוש נקודות לדאלאס (יש!). זהו, דאלאס ניצחה את שושלת, בובי סו-אלן וג`יי-אר גברו על קריסטל, אלכסיס וג`ף קולבי. בדרך חזרה אנחנו מחפשים תחנה נורמלית ברדיו, אך לשווא, ב midwest שומעים מוסיקת קאנטרי, לילה טוב דולי פרטון, אנחנו הולכים לישון.

לתחילת הכתבה

סידורים אחרונים בדנבר

יום שבת, בצהרים ניפגש עם אבא של נדב-יגאל, ואשתו-שיה שמגיעים מניו יורק וניסע יחד לעיירת הסקי המיוחלת Vail. בינתיים אנחנו מספיקים להסתובב בקניון Aurora הקרוב יחסית לשדה התעופה ורוכשים בגדים ב-Sale, עושים השלמת ציוד (געטקס וגופיה תרמיים) בחנות רשת הספורט Gart ואז נפגשים עם ההורים לארוחת צהרים במסעדת Chillies שמציעה אוכל אמריקאי ומקסיקני וכן תפריט מיוחד של מנות טעימות ודלות שומן במחירים זולים (35$ לארבעה איש).

המסעדה נמצאת במרכז מסחרי סמוך לכביש המהיר מעט אחרי היציאה מדנבר על כביש 70 לכיוון מערב. כעבור שעתיים נסיעה ו 100 מייל אנו מגיעים למחוז חפצנו. לעינינו מתגלה עיירת סקי ציורית ויפהפייה, זרועה בבתי עץ ומוקפת הרים. בבית הקיט החמים אנו חולצים נעליים (תחת שטיח מלטף מקיר לקיר) ומתיישבים היישר לארוחת ערב בחיק המשפחה. מחר נתחיל לעשות סנובורד, אני קצת חוששת, מודה, אבל מצפה לתחושת ההתמכרות עליה מדווחים כולם. במקום להיות מוטרד מביצועיי העתידיים, ראשי בוחר לנדוד למחוזות הבלשנות ולהמציא מילה בעברית לסנואובורד. הרעיונות המוצעים:

  • גלשלג= גלשן+שלג, על משקל גלגשת (סקייטבורד).
  • שלגן= שילוב בין שלג וגלשן בהיפוך אותיות.

המשפחה לא ממש מתלהבת מההצעות ואני פורשת בשיא, אבשלום קור, כבר לא מאחוריך. ועכשיו אפשר סוף סוף לעבור לאקשן האמיתי.

לתחילת הכתבה

היום הראשון בבית הספר לסנובורד

קרובי המשפחה של נדב, שועלים ותיקים בכל הנוגע לספורט שלג, מבשרים לנו על הבוקר שהדיל של בית הספר פשוט מעולה: 147$ לאדם לשלושה ימים כולל: שיעורים מהבוקר עד אחר הצהרים, ציוד (סנובורד ומגפיים) וסקי פס (למי שלא יודע: אישור עליה במעלית/רכבל). ואגב, אותו מחיר זהה גם לבית הספר לסקי. נדב ואני מתלבשים לפי הספר וההמלצות מסביב:

  • ביגוד תרמי תחתון דק
  • חולצת פליז דקה
  • מעיל ניילון עם בטנה דקה והרבה כיסים
  • מכנסי סקי עם בטנה
  • גרבי סקי
  • מגני ברכיים- מומלץ מאוד, גם איבר זה סובל מהנפילות. אנחנו השתמשנו במגנים לרוכבי האופניים (מעל המכנס התרמי, מתחת למכנסי הסקי)
  • כפפות אטומות למים/שלג- הכרחי, אל תתפשרו.
  • כובע צמר ומחמם צוואר - חשוב מאוד מאוד, אחרת תסבלו מהקור כל הזמן.
  • משקפי שמש /מסכת סקי - מומלץ להשיג goggles- מסכת סקי, מגנה בפני הרוח והשלג שיורד, וכמובן בפני קרני השמש וההסתנוורות. ה goggles שלי כיסו גם את האף וזה יתרון גדול.
  • קסדה (יפעת, החל מהיום הרביעי)
  • בליסטקס/ לבלו/וזלין לשפתיים- אחרת השפתיים מתקלפות, מתבקעות, ומה שלא תרצו.
  • והמון, אבל המון קרם הגנה לעור (sun screen) בעל מקדם הגנה גבוה. כידוע, השלג מסנוור. אל תתנו לקור להטעות אתכם, אפשר בקלות להישרף מקרני השמש, אנחנו מרחנו שתי שכבות של מקדם הגנה 30 בכל בוקר. כדאי לקחת שפורפרת קטנה בכיס ולהימרח פעם פעמיים ביום.
  • מגני ישבן- אם אתם יודעים איפה משיגים, תודיעו לנו...

הסבר: מצד אחד, הטמפרטורה נמוכה ויש צורך בלבוש חם, מצד שני, הפעילות האינטנסיבית מאוד מחממת את הגוף וגורמת להזעה. לכן יש צורך בביגוד חם דיו אבל לא חם מדי כגון חולצת הפליז הדקה. בגרבי סקי ובבגדים תחתונים תרמיים שמתייבשים במהירות מהזיעה, על מנת שזו לא תקרר את הגוף יותר מדי. חשוב מאוד לבחור מעיל ומכנסיים טובים ואטומים למים מחד כי בימים הראשונים כל הזמן נופלים, אבל דקים יחסית ולא מסורבלים מאידך. הכיסים מיועדים לארנק, מגן שפתיים ועור, חטיף אנרגיה, טישיו. אגב, בחנויות של "למטייל" מחלקים חינם אין כסף רשימת ציוד מומלצת לחופשת סקי וסנובורד הכוללת את הרשימה שהופיעה מעלה ורשימות נוספות כגון ציוד משני ומסמכים. ואגב מסמכים: כדאי מאוד, שלא לומר חובה לעשות ביטוח רפואי לספורט אתגרי, לנו זה עלה כ-100¤ לשבוע.

ביום הראשון הסיעו אותנו ההורים לבית הספר ונפרדו מאיתנו בהתרגשות, בכל זאת, לא כל יום עולים לכתה אלף. שילמנו במשרד של בית הספר והלכנו להתאים סנובורד ומגפיים בחנות לציוד. המגף חייב להיות נוח ולהתאים בול לרגל, מגף קטן מדי ילחץ ומגף גדול מדי יחבל בפעולת הגלישה, משום שחלק חשוב ממנה הוא הרמת הבהונות והעקבים. (המגפיים שקיבלנו הם של חברת "סולומונס" הידועה). כמו כן מתאימים בחנות הציוד גלשן בהתאמה אישית לגובה למשקל ולמגף הנבחר. הרגל החזקה היא זו שתהיה מאחור, כך שלשמאליים כמוני, או לפחות לשמאליים רגלית (או כפי שמכנים זאת המדריכים: goofy, שאגב, הגדרתו במילון היא דווקא: "בעל שיניים בולטות", כמו הדמות המצויירת של וולט דיסני) מתאימים את הגלשן הפוך מכולם.

לתחילת הכתבה

איב נשארת כיתה

זהו, אנחנו מוכנים לקרב. מגיעים לאזור המפגש ואני מוקסמת ממה שמתגלה לנגד עיני: עשרות אם לא מאות גברים נשים וטף בבגדי סקי ססגוניים מסתובבים במדרחוב הציורי, נדב ואני נזכרים בסרט הפולחן שלנו "טיפשים בלי הפסקה" שמתרחש בעיירת הסקי הידועה אספן, שאגב, לא ממש רחוקה מכאן (102 מייל) ומייד מתחילים עם הציטוטים, בעודנו חוברים לקבוצה. המדריך שלנו הוא דניאל, אוסטרלי חביב ביותר. (כמו כל האוסטרלים, באחריות). בקבוצה 5 בנים: נדב, צ`רלס מאלבמה, ג`וני מטקסס , 3 טינאייג`רס אמריקאים קולים בתספורת אשטון קוצ`ר ובת אחת: אני, שמכנה את עצמי "איב" על מנת להקל על הסובבים. דניאל לוקח אותנו לגבעה קטנה, שם הוא מסביר לנו את 3 הכללים החשובים: ברכיים כפופות, גב ישר ומבט קדימה (בשום פנים ואופן לא להסתכל למטה, אחרת נהפוך לבובות שלג)

בהתחלה אנחנו מתאמנים עם רגל אחת קשורה לגלשן ורגל שנייה משוחררת, אחר כך שתי הרגליים קשורות כמו שצריך. דניאל, במבטא אוסטרלי טיפוסי (שגם בהיותי באוסטרליה התקשיתי להבין) מתחיל ללמד תרגילים. העקרונות ברורים: תנועות קטנות, תזוזה של הראש מובילה תזוזה של כל הגוף, כשיורדים עם הגב להר צריך להרים את הבהונות, כשיורדים עם הפנים להר (הפוך) מרימים את העקבים. שלושת האשטונים תופסים מהר, ובאמת אמר דניאל שככל שאנו צעירים יותר, קל לנו יותר לתפוס את התנועות, ממש כמו לימוד שפות. ולחיזוק טענתו: בכל פעם שאני מסיטה מבט לקבוצת הזאטוטים בשיעורי הסקי אני רואה כמה צדק, הילדים האלה נראים כאילו התחילו ללמוד סקי בהיותם זרעונים וגולשים כאילו אין מחר.

דניאל ממשיך ללמד תרגילים: תרגיל "העלה הנופל"- ירידה איטית מצד לצד, "פניית J"- גלישה קדימה ופנייה הצידה, כמו שרטוט האות על השלג. האשטונים כבר מתחילים לעשות סללומים אבל בהרי הרוקי מהדהד קולי: "I cant lift my toes, ממש הפוך מדניאל דיי לואיס ב"כף רגלי השמאלית". דניאל האוסטרלי לא ממש יודע מה לעשות בבחורה הסוררת מישראל, שמעכבת לו את הקבוצה ובהפסקת הצהרים מציע בעדינות שאני אחזור להתאמן על השלבים הראשונים. במילים אחרות: "אולי כדאי, איב, שתישארי כיתה". אני מרכינה את ראשי ומסכימה להצעה. בתום ההפסקה נפרדת מנדב ומהקבוצה הקולית שלי ומצטרפת לדייב האוסטרלי ולקבוצתו. לאחר עזיבתי, כך ידווח לי נדב מאוחר יותר, דניאל סוף סוף יכל לדבר גסויות חופשי.

אצל דייב יש הרבה בנות, הוא שומר על מוצא פיו ועם זאת מנצל קצת יותר מדי את האפשרות לגעת לנו במותניים (רק כדי לכוון אותנו, אלא מה) אבל אצלו אני סוף סוף מצליחה להרים את הבהונות ולרגע עולה בי המחשבה שאולי אני לא מקרה אבוד. בנימה אופטימית זו אני חוברת לנדב אחר הצהרים, אנחנו תופסים טרמפ עם האוטובוס של המלון ליד הבית שלנו (שמיועד אך ורק לאורחי המלון ואם הנהג שואל אנחנו מחדר 28, לא, בעצם חדר 12, יותר בטוח). בבית אנחנו בקושי מסוגלים לדבר מרוב תשישות והמשפחה מוותרת לנו תורנות ארוחת ערב ושטיפת כלים.

לתחילת הכתבה

היום השני בבית הספר

בוקר, בתנועות זהירות אנחנו מצליחים להתרומם מהמיטה, כל איבר בגוף כואב ודואב, כל פעולה פשוטה מצריכה טקטיקה מיוחדת, איכשהו אנחנו מצליחים לא לאחר לשיעור. בהחלטה משותפת אנחנו מחליטים לחזור שוב על השיעור הראשון (תודה על ההקרבה, נדבי), זאת אומרת שאיב נשארה כיתה פעמיים. שלשות האשטונים מסתכלים עלי בהפתעה מהולה ברחמים ויוצאים לקרוע את ההר עם דניאל.

על הקבוצה החדשה שלנו חולש המדריך אל מניו יורק, חברי הקבוצה: ג`סטין בן ה-15 מוירג`יניה, כריס בן ה-27 מסידני (אם לא מדריך, את היבשת לפחות מייצג חניך), אנג`ליקה משיקגו, שלוש אמריקאיות צעירות ולא חברותיות (עובדה שאני אפילו לא יודעת מה שמן), אד ושרה מניו יורק-רופא ואחות ושנינו כמובן. המדריך, אל מסרי, יהודי משלנו, מעניק יחס מיוחד לנציגי הקבוצה מישראל. שוב חוזרים על השיעור הראשון, אנחנו, כמובן, מכירים טוב את התנועות הראשונות ומאפילים על הקבוצה, אבל מהר מאוד אני שוב נותרת מאחור ובתרגיל "העלה הנופל" עם הפנים להר אני פשוט נופלת על הראש, ואני חוזרת שנית: נופלת על הראש. (אל דאגה, זה כואב אבל לא כמו שזה נשמע, בסה"כ הנחיתה הייתה על שלג רך). אל ממליץ לי בחום לבוא מחר עם קסדה. בסוף היום, עם הרבה חיזוקים מאל אני מצליחה להגיע לרמה של הקבוצה, אפילו פניית S: פניית בהונות ואח"כ פניית עקבים- או הפוך- תוך שרטוט האות S, אני מצליחה לבצע מבלי ליפול. בערב אנחנו חוזרים הביתה עייפים ודואבים לא פחות, נכנסים לג`קוזי הענק שמרגיע לנו קצת את הכאבים (אם כי בבוקר נקום שוב עם אותם שרירים תפוסים) ויושבים מול האח.

לתחילת הכתבה

היום השלישי- פעמיים כי טוב

הרופא והאחות פרשו וכך גם שלישיית הסנוביות ונשארנו רק נדב ואני, איב, ג`סטין וכריס, שלושה בנים חתיכים (למרות שאחד מהם בן 15) ואני, מה רע? הפעם לא נשארתי כיתה וגם לא התחלף המדריך, אל נשאר אתנו ומאמן אותנו כל היום. בסוף היום, לאחר שובל של נפילות על השלג, אני מצליחה לבצע פניית S תלולה ומרשימה בין עץ ועמוד חשמל ונדב מצליח לבצע פניית 360 מעלות. אל מאושר מהשיפור שחל בקרב התלמידה האיטית ובסוף היום נדב ואני שבים הביתה עייפים אך מרוצים. למעשה, נגמרו לנו שלושת ימי בית הספר, אבל האמריקאים המתוחכמים יודעים שלא חסרים תלמידים כמוני, ששלושה ימים לא מספיקים להם, ויוצרים מסלול המשך: שלושה שיעורים נוספים במחיר שיעור אחד: 90$. הפעם זה כבר לא כולל ציוד וסקי פס, הבנתם? מחירי השכרת הציוד נעים בין 25-37 $ ליום והסקי פס בין 30-60 $ ליום. כך שהמחיר בסה"כ מתייקר משמעותית. נו, אז למה לא להירשם שוב לבית הספר ולשלם רק 147$ לעוד שלושה ימים? כך שואל קורא ישראלי ממוצע. וובכן, פשוט אי אפשר. אלא אם כן תמציאו לעצמכם זהות בדויה.

נדב ואני, קשורים לאל ולקבוצה, שנותר לה עוד יום אחד, מחליטים ששלושה שיעורים נוספים לא יזיקו ומשלמים עבורם. בערב שנינו יוצאים ל-Vail Village ומסתובבים במדרחוב הציורי, די שומם כאן והפאבים לא מלאים, אנחנו קונים שני ווסטים מפליז במחיר אחד לאימא של נדב (25$ דולר בסה"כ, וזו הקנייה הכדאית היחידה, הכל יקר רצח) וחוזרים הביתה לארוחת ערב ותורנות כלים. אני מציעה שאולי נצא לאנשהו אבל כולם נרדמים מול סרט של ג`יימס בונד בטלוויזיה ובשארית כוחותיהם הולכים לישון.

לתחילת הכתבה

היום הרביעי: הידרדרות בלתי צפויה

מהיום עלינו לממן בעצמנו סקי פס וציוד, מחיר הסקי פס ליום בעונה זו: 57$. ניתן לקנות סקי פס לעשרה ימים בחצי המחיר, 30$ ליום, בתנאי שמתחילים להשתמש בו לפני ה 31/1 (ואנחנו תואמים לתאריך), אך אליה וקוץ בה: הסקי פס הוא אישי וכולל את תמונת המשתמש. אז לאלה שגולשים בין 6-10 ימים העסקה בהחלט משתלמת.

לגבי הציוד בחנות שהתאימה לנו ציוד: VSS, גובים כעת 37$ ליום, אנחנו מחפשים במהירות (השיעור מתחיל עוד מעט) חנות זולה יותר ומוצאים את Vail ski tech, שמשכירה ציוד ב-25$ בלבד. המוכר, זיפ שמו, חסר סבלנות וגוער בי שאני מודדת יותר מדי נעליים, בסוף, מרוב חיפזון ולחץ אני לוקחת מידה טיפטיפה גדולה עלי. אותו זיפ שואל את נדב באיזה אורך הוא רוצה את הגלשן שלו, למרות שהוא כמוכר מקצועי אמור לדעת זאת בעצמו. אנחנו לוקחים את הציוד ורצים לשיעור, כמובן שמגיעים באיחור. אל קצת כועס עלינו. שנינו מתחילים להתאמן על התרגילים של אתמול ומגלים שהרבה יותר קשה לנו וגם הגוף מגלה זאת על בשרו בנפילות רבות, כאליו חזרנו אחורה ליום השני, ואולי אנחנו פשוט צריכים להתרגל לציוד החדש. מאחר וכל הקבוצה גילתה אתמול בקיאות מרשימה בחומר, אל מחליט שהגיע הזמן להוציא אותנו לג`ונגל: מהחממה של גבעת האימונים והשטיח המעופף, אנחנו שמים פעמינו לעבר ההר הגדול, היישר למסלול הירוק. את המסלול אנחנו מבצעים בשלבים ואני נופלת כל הזמן בכל שלב ושלב, מזל שהיום באתי עם קסדה כי שוב נפלתי על הראש. במחצית המסלול בערך אני מתייאשת סופית, מותשת מהנפילות וכבר מתקשה לקום מהן אני פשוט מסירה את הגלשן והולכת ברגל. נדב המסכן הולך לצדי והקבוצה עם אל המיואש מחכים לנו בקצה המסלול. לאחר הפסקת הצהרים שנינו מחליטים לסיים את היום מוקדם. במקלחת בבית אני מגלה עוד מספר סימנים כחולים שהצטרפו לקודמיהם.

רביעי בערב, משחק NBA בדנבר מכה שנית, הפעם משחקת הקבוצה נגד פניקס, נדב מצויד בכרטיס כניסה לעיתונאים למאחורי הקלעים+ שלוש הזמנות נוספות. אני מוותרת הפעם ונדב לוקח אתו את יגאל, נאוה ויוסי, שמקבלים מושבים בשורה 4, כאשר נאוה היא זו שמחליפה אותי כיפהפייה הנרדמת. ומה עם נדב? הוא מקשקש עם עיתונאים אחרים, נכנס לחדרי ההלבשה של השחקנים, רואה אותם פנים מול פנים ואחר כך מצטרף לחבר`ה בשורה 4. בבית נשארות רק שיה ואני, אנחנו לא פרייאריות ויוצאות לארוחת ערב במסעדה איטלקית, blus שמה, ולפאב של מבוגרים עם פסנתרן באחד הלודג`ים. גברים בסודרי איילים ובלונדיניות מצועצעות מטקסס, האטרקציה: מותר לעשן, שיה סוף סוף, לראשונה בוייל, מציתה סיגריה במקום סגור.

לתחילת הכתבה

היום החמישי: הפתעה

הבוקר החלטתי לשכור ציוד ב VSS , החנות בה קיבלנו ציוד בשלושת הימים הראשונים, למרות שהמחיר יקר יותר. יש לי הרגשה שהציוד הזול והיחס של זיפ עלו לי ביוקר ואני מעדיפה לשלם עוד 12$ ולקבל ציוד ושירות טובים. נדב נשאר עם הציוד הזול. שנינו הולכים לשיעור, אל לא עובד היום ושיין, המדריך החדש שלנו, אוסטרלי כמובן, מעיף מבט בגלשן של נדב ופוסק: "הגלשן צר וקצר מדי, תחליף אותו מהר". "להחליף אותו", פירושו לרדת במעלית האיטית, ללכת לחנות, לקוות שזיפ ביום חופש, להתאים גלשן חדש ולעלות חזרה באותה מעלית, סיפור של שעה לפחות. נדב עושה כדברי שיין ומחמיץ חלק מהשיעור, (וכמובן שזיפ נמצא בחנות). בינתיים אני מתקדמת לא רע עם הציוד הישן (מגפי סולומונס) והטוב בחברת הקבוצה החדשה: לינדסי מדאלאס, פרנסואה וג`ולי מדרום אפריקה. אחרי הפסקת הצהרים שיין לוקח אותנו למסלול הירוק ואני מבצעת את כולו מבלי ליפול כמעט ובסטייל לא רע בכלל, ממש אי אפשר למחוק לי את החיוך מהפרצוף.

מסקנות חותכות: 
א. משנה מדריך- משנה מזל, כולם היו טובים, אבל מבין כל המדריכים הרבים שעברתי, גיליתי שיש דרכים שונות להסביר, ודגשים שונים עליהם מתעכב כל מדריך, שיין, אולי גם בגלל שהגעתי אליו יחסית מוכנה, הצליח להביא אותי ליציבה הכי נכונה ולצליחת המסלול הירוק.
 ב. שווה להשקיע בציוד טוב ולא להתפשר. נדב ואני התנסינו בציוד פחות איכותי ובהתאמה לא מקצועית מצד החנות וזה עלה לנו בהפסד חצי שיעור ובנפילות כואבות מיותרות ומייאשות. נכון שקל להגיד "הרצפה עקומה". אולם במקרה הזה הציוד הביא לרגרסיה, תשאלו אפילו את שיין ואל. חוץ מזה, אם אתם במקרה מגיעים לוייל, שלא תעיזו לשכור ציוד ב vail ski tech, לאחר השיעור חזרנו להתלונן על היחס וחוסר המקצועיות והם פשוט נפנפו אותנו, כולנו תקווה כי מכתב התלונה החריף שכתבנו למשרד התיירות של העיירה יביא לפיטוריו של זיפ.

לתחילת הכתבה

יום שישי: יצאנו לשתות

הבוקר ויתרנו על השיעור השישי והאחרון, ולפני שיצאנו לשתות, נסענו לעיירה Eagle, במרחק חצי שעת נסיעה מוייל. מה איבדנו ב"איגל", את מלון קליפורניה? כך תשאלו ובצדק, וובכן, בדיוק היום התקיים בעיירה שימוע נוסף של קובי ברייאנט, שחקן הלייקרס, ונדב, כאיש תקשורת ספורט, לא יכול היה להרשות לעצמו להימצא בסביבה ולא להגיע לזירת ההתרחשות. השימוע התקיים בדלתיים סגורות וכל שנותר לנו הוא לחכות שקובי ופמלייתו יצאו לארוחת צהרים, משאלה בוששו לצאת פשוט הלכנו אנחנו לדיינר המקומי ורחרחנו בקרב המקומיים, אלה סיפרו לנו שמדובר בנערה אהודה ומוכרת בעיירה, למדה מוסיקה בתיכון וכנראה שאכן ניסתה להתאבד בעבר. מרוצים במידה סבירה מהמידע שהצלחנו לחלץ, חזרנו לוייל, אספנו את המשפחה ויצאנו ל-Apres Ski (רק בלי הסקי): פאב-מבשלת בירה בשם Katlenberg Castle.

הגענו בדיוק ל Happy Hour בין 14:00-17:30, ושילמנו על ליטר בירה משובחת רק 7 דולר. הפאב, על טהרת גרמניה, כלל מלצרים במבטא סקסוני, מאכלים ממיטב המטבח הבווארי ומוסיקה מוזרה ביותר. אבל האווירה הייתה עליזה וכולם הצטערו שגילינו את הפאב הזה רק היום. אז יכולתי לומר סוף סוף: "אמרתי לכם", כי לא היה יום, למעט אולי היום הראשון, שלא ניסיתי לשכנע את חבורת בטטות הכורסא לצאת לבלות. אחר הצהרים עלינו לראות את השקיעה, בעוד נאוה ושיה יצאו לרכיבה על אופנועי שלג (32$ לאדם), בערב הן חזרו כששיה על סף עילפון ומדווחת בעיקר על שלג שניתז בפרצוף-היא היתה הנהגת, ונאוה -שישבה מאחור- כולה נפעמת מהנסיעה הנהדרת. מסקנה: בצאתכם למסע אופנועי שלג, שבו מאחור, אגב, באותו מחיר כל אחת מהן יכלה לשבת מאחורי נהג של החברה. ומה אתנו? מחר בבוקר שנינו עוזבים בצער רב את וייל וחוזרים לישראל. במקום לנוח על זרי הדפנה של המסלול הירוק אנחנו כבר קובעים עם יעל ודני, שני מקרי התמכרות קשים לסנובורד, נסיעה לחרמון.

לתחילת הכתבה

עוד קצת על וייל

וייל נמצאת כאמור בהרי הרוקי במדינת קולורדו. בחורף היא פופולרית לענפי ספורט החורף ובקיץ לטיולים רגליים, טיולי אופניים, ראפטינג, קיאקים ועוד. קוראי ski magazine בחרו ב"הר וייל" במקום ראשון מבין אתרי הסקי בצפון אמריקה ב 11 מתוך 15 השנים האחרונות, מלבד זאת זהו ההר הבודד הגדול ביותר ביבשת המשמש כאתר סקי. אתרי אינטרנט: www.vailgov.com, vail.com. המשפחה, בעלת עבר של חופשות סקי בכל רחבי אירופה ואפילו באספן השכנה, לא מוכנה לשמוע כיום על מקום אחר מלבד וייל: "לא צפוף כאן בתור למעלית ועל המסלולים כמו במקומות אחרים, המסלולים מעולים וכך גם שירות המעליות, אספן? תשלמו לנו ולא ניסע לשם. ניתן להגיע לוייל בטיסה: שדה התעופה Vail Eagle נמצא במרחק חצי שעת נסיעה ואילו שדה התעופה של Denver רחוק כשעתיים וחצי נסיעה, (הנוף במהלך נסיעה זו, מרהיב). למי שבוחר שלא לשכור רכב: משדה התעופה של Denver יש הסעה במחיר 70$ לאדם. בתוך וייל יש אוטובוס חינם בין האזורים השונים (אשר יפורטו מייד) עד השעה 2:00 בלילה.

בעיירה גרים 4500 איש והחלוקה היא לחמישה אזורים:

  • Vail Village: שם תמצאו מדרחוב מקסים, חנויות ומסעדות
  • Lionshead Village: מדרחוב, חנויות, מסעדות, בית הספר לסקי, הגונדולה, הפאב הגרמני ופאבים אחרים.
  • Cascade Village: ספא והבית שלנו, בין השאר.
  • West Vail: 2 סופרמרקטים, חנות ספורט, מסעדות מזון מהיר, תחנת דלק.
  • East Vail: מוקפת ביער הלאומי "הנהר הלבן" וממוקמת קרוב למסלולי הטיול הרגלי.

מחירי המלונות גבוהים למדי ובאתרי האינטרנט תוכלו לקבל מושג לגביהם. דוגמא למלון זול יחסית: Park Meadows Lodge, מחיר לשני אנשים נע בין: 100-150$ ללילה, מחיר לארבעה נע בין 175-270$. www.parkmeadowslodge.com. מזג האוויר, בעת שהייתנו, אמצע ינואר, עמד על אפס מעלות צלזיוס בשעות היום. בחמישה מתוך שישה ימים זרחה השמש במשך כל היום. והסטטיסטיקה, כך מספרים, מצביעה על כ-80% ימי שמש בשנה. טמפרטורה ממוצעת בחורף: 7 מעלות צלזיוס ביום, 1- בלילה, בדרך כלל החורף מתון והלחות נמוכה.

הר וייל Vail Mountain- נתונים: 

  • גובה הפסגה: 3527 מטר
  • גובה בסיס ההר: 2475 מטר
  • מספר מסלולים: 193
  • המסלול הארוך ביותר: Riva, 4.8 ק"מ
  • כמות שלג ממוצעת: 300 אינץ`
  • מספר מעליות: 33, מתוכן גונדולה אחת.

בית הספר לסקי וסנובורד:

  • שיעור פרטי: 490$-540$
  • שלושה ימי שיעורים כולל ציוד וסקי פס: בעונת ה-Value: המחיר 147$, בעונת ה-Regular: המחיר 318$ (בקיצור: V או R).
  • ללא ציוד: עונת ה-Value המחיר 120$. בעונת ה-Regular המחיר 260$.
  • שיעור למתקדמים כולל ציוד וסקי פס: עונת ה-Value המחיר 172$. עונת ה-Regular המחיר 179$.
  • רק שיעור: עונת ה-Value המחיר 90$. עונת ה-Regular המחיר 100$.
  • רק שיעור של חצי יום: עונת ה-Value המחיר 70$. עונת ה-Regular המחיר 80$.
  • (אנחנו, כאמור, קיבלנו 3 שיעורים למתקדמים במחיר אחד)
  • שיעור לילדים בגילאי 3-14 (גילאי 3-4 מקבלים סקי פס חינם ועל כן יש להפחית 15$ מהסכום הרשום) כולל סקי פס וארוחת צהרים: עונת ה-Value המחיר 109$. עונת ה-Regular המחיר 117$.
  • מחיר הציוד נע בין 26-28 דולר לסנובורד ו 16-18 דולר לסקי.
  • בקיצור, לילדים זה סיפור יקר.
  • תאריכי עונת ה Value: מפתיחת האתר עד ה 20/12, בין ה 4/1-12/2, 12/4-עד הסגירה. תאריכי עונת ה Regular : בין ה 21/12-3/1, 13/2-11/4.

זהו, תמה ונשלמה הרפתקת הסנובורד שלנו, ותודה לנאוה ויוסי על האירוח.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה