איך מגיעים 

ת"א-דנוור: הרבה אפשרויות. בפעם הקודמת טסתי עם קונטיננטל במסלול ת"א - ניו יורק - דנוור. הפעם, טסתי עם בריטיש (הטיסה של קונטיננטל ביום ראשון בלילה עלתה הרבה יותר מדי) במסלול ת"א-לונדון-דנוור. תהליך ההגירה בדנוור, הסימפטית, היה הרבה יותר מהיר ונעים, ממה שקורה בדרך כלל בקנדי או ניוארק. חברות תעופה רלוונטיות: קונטיננטל, איבריה, לופטהנזה, בריטיש מידלנד - bmi, בריטיש אירווייז. גם אל-על התחילה לטוס לדנוור (בינואר 2009), אבל הטיסה קצת ארוכה, כי הם טסים ללוס אנג`לס, ומשם חוזרים קצת מזרחה.

 טיפ קטן: בטיסות בהן הנחיתה הראשונה בארה"ב היא מחוץ לדנוור (קונטיננטל - בניו יורק, אלעל - בלוס אנג`לס וכו`), חייבים לדאוג לזמן מספיק עד הטיסה הבאה, בגלל המקטע של ההגירה והויזה, שעשוי לקחת קצת זמן, בפרט אם השדה עמוס ו/או אם הטיסה מגיעה קצת באיחור. לדעתי הלא מחייבת, פחות משלוש-ארבע שעות של פער בניו-יורק או ב-LA עשויות להוות אתגר לא פשוט.

טיפ נוסף: לדעתי, כדאי לכרטס את כל המסלול דרך חברה אחת, גם אם בסופו של דבר יבצעו את הטיסה כמה חברות. זה מונע בעיות אפשריות עם המזודות: בטיסה טרנס-אטלנטית מותרות בדרך כלל שתי מזוודות של 23 ק"ג (50 פאונד) ובטיסה פנימית - רק אחת. אם אתה טס על כרטיס אחד, אף אחד בטיסה הפנימית לא יעשה לך עניין.

 ציוד סקי בטיסה: האמריקאים פנאטים לגבי המשקל וכדאי לברר היטב מראש. בריטיש, למשל, מאפשרים ציוד סקי, בנוסף לשתי המזוודות, אם כי בדרך חזרה הם טענו שמותר רק תיק סקי אחד. למזלי, הפקידה ב-check-in שלפה גליל מסקינג-טייפ, ויעצה לי להצמיד את תיק המגלשיים לתיק של המגפיים, כך שהיא תוכל להעלות אותם לטיסה כתיק אחד. ככה זה כשיש עודף עורכי דין.

דנוור - וייל: לדעתי, הכי טוב לשכור רכב. זה מאפשר גמישות גדולה יותר במהלך השבוע. אפשרות נוספת: שירות שאטלים של חברת CME. המחיר הוא כ-$75 לאדם לכיוון (שדה התעופה עד המלון, ולהפך), או $50 לכיוון, אם מסתפקים בהסעה עד/מתחנות ההסעה הראשיות בעיירות.

לתחילת הכתבה

על האתרים, המסלולים וההדרכה

ביוור קריק (Beaver Creek) ו-וייל (Vail) הם שני האתרים ב-ה` הידיעה, של האזור. יש עוד כמה, אבל לחופשה של שבוע-שבועיים, נראה לי שאין טעם להתרחק ולחפש מסלולים נוספים. שני האתרים מרוחקים זה מזה כ-15 ק"מ (10 דקות נסיעה, אוטובוסים לאורך כל שעות היממה). הגלישה בארה"ב שונה מאירופה. גולשים על כל ההר, לא על מסלול מסוים. זו הסיבה, שהאתרים אינם נמדדים לפי מספר מסלולים או אורך כולל של מסלולים, אלא לפי שטח המסלול. יתרה מזאת, הרבה מסלולים "נחרשים" על ידי החתולים בלילה, רק בצידם האחד, כך שהגולש יכול לבחור בכל רגע אם לגלוש בחלק הכבוש (groomed), או לג`עג`ע במוגולס.

מסלולים וסימונים: במקום הירוק-כחול-אדום-שחור האירופאי, כאן המסלולים מסומנים בירוק-כחול-שחור-שחור עם שני יהלומים, די בהקבלה. האתרים עצמם מתוחזקים היטב, מפות ושילוט ברור, כולל מפות יומיות, שמראות אילו מהמסלולים חרשו החתולים בלילה האחרון. השירות האמריקאי יעיל ונעים ובניגוד לצרפת, למשל, אין צורך להסתיר את הזהות הישראלית. אוהבים אותנו פה (לא פלא, אחרי שצור מפורום הסקי של "למטייל" זורק פה כל כך הרבה כסף).

השלג כאן הוא אחת מגולות הכותרת. יורד כאן המון, ובגלל היובש באוויר הוא בדרך כלל מאוד איכותי ומפנק. כמובן, במקרה של יום-יומיים נטולי שלג ומזג אויר קצת יותר חמים, איכות השלג יורדת ובמקרים קיצוניים אף מדרדרת לכדי רמה אוסטרו-איטלקית (!). נקודה נוספת: ישנם הרבה קטעים של גלישה בין עצים או ליד עצים, מה שמעשיר את חווית הגלישה.

נקודה למחשבה: האתר גבוה מאוד. אישית, לא נתקלתי בקשיים, אם כי נראה לי שרצוי לתת לגוף להתרגל לפחות במשך יום אחד, מה שממילא קורה בדרך כלל. הכפרים עצמם הם בגובה 2,500 מ` בערך והגלישה - בכיוון ה-3,000. מי שיטריח את עצמו ל-Breckenridge, הסמוך, יוכל לספר לחבר`ה על המעלית הגבוהה ביותר בחצי הכדור הצפוני, אי שם מעבר ל-14,000 רגל, למעלה מ-4,200 מ`.

 שיעורי סקי: לא זולים. שיעור קבוצתי עולה $135 ליום אחד מלא. לא בדקתי לגבי המחיר לשבוע. הדרכה טובה מאוד. האנגלית, לדעתי לפחות, עושה את ההבדל.

לתחילת הכתבה

מקומות לינה

ככלל, הלינה בוייל יקרה יותר, אם כי לא בהכרח. מי שרוצה את וייל כבסיס האם שלו, יכול לישון בכפר עצמו -; Vail Village (יקר!), או ב-Lionhead, מעט מזרחה (טווח הליכה / גלישה). מי שהולך על ביוור קריק ילון, כנראה, בעיירה Avon, וימצא את עצמו נוסע בערבים לבלות ולאכול ב-Vail Village, כמו כולם. אפשר ללון במוטלים על הדרך, והיות והמחירים הם לחדר, הרי שאם מגיעים בחבורה של ארבעה, אפשר להשיג דילים של ממש, ברמה של כ-$100 לארבעה, כולל ארוחת בוקר.

 מי שרוצה להתפנק, ימצא פתרון בקלות, בכל תקציב ניתן למצוא משהו. ה-Front River Spa של WestInn, בואכה Avon, הוא מלון מפנק ברמות גבוהות ביותר. חדרים לא זולים, אבל שוב - אם מחלקים ל-3 (הספות נפתחות), אפשר להגיע לחשבון סביר פר אדם ולהתענג על הג`קוזי המפנק כל יום אחרי הסקי. המהדרין, זאת אומרת אני, מוסיפים ביקור בג`קוזי גם על הבוקר, לפתוח קצת את השרירים והנשמה.

לתחילת הכתבה

מסעדות ובילויים

וייל מציעה שורה של מסעדות גורמה לצד בארים מקומיים וכמובן מזללות רשת מזובלות, מחוץ לכפר. אם כבר הגעתם ותרצו להתפנק, שלוש מהמסעדות המובילות הן (בדירוג שלי): Larkspur, אחריה La Tour ובמקום השלישי - Kelly Liken. שלושתן מצויינות, שלושתן לא זולות, אבל אחרי ערב של טעימות ב-Larkspur תרגישו שהגעתם לגן עדן: ביסק סרטנים נפלא, קרפצ`ו מדהים מבקר קובה (חובה!), ריזוטו עם זעפרן, מנת צדפות ומנת נתחי בשר נימוחים. אה, כן, תוסיפו על זה קינוח שוקולד אלכוהולי ויין טוב לאורך הארוחה.

 בילויים הוא הצד הקצת חלש שלי. אחרי ארוחת ערב רצינית, בשעה עשר בלילה, אני מעדיף את החדר שלי, עם ספר וקצת טלויזיה. יש כמה מועדוני ריקודים שנפתחים רק בשעות האלה.

לתחילת הכתבה

ציוד סקי וקניות

ציוד סקי (השכרה/קניה): Christi Sports, Sport Authority - רשתות מקצועיות עם סניפים (גם) בוייל ובאבון. מחירים טובים, בפרט כשיש סיילים (ויש!), שאז המחיר הוא 50% ומטה ממחירי הארץ. בנוסף, אינספור חנויות בוייל: Ski-Tech ועוד כמה, מקצועיות ויוקרתיות.

 קניות: בארה"ב קונים! בעיירה אבון יש את Walmart, מעין סופר ענק, זול מאוד. מתנות לילדים (צעצועים, בגדים) במחירים מצויינים. טיפ קטן: אפשר להזמין מראש באינטרנט, והדברים יחכו לכם בחנות. בדרך מדנוור לווייל נמצאת העיירה Silverthorne, כארבעים וחמש דקות מוייל, כשעה ורבע מדנוור. בעיירה הזו תמצאו outlet רציני, מחולק לשלושה מקטעים (ירוק, אדום וכחול), שם אפשר למצוא את מרבית המותגים שהישראלים והישראליות אוהבים: גאפ, בננה רפקליק, אולד-נייבי, טימברלנד, קרטר`ס (ילדים), 9 West ועוד.

לתחילת הכתבה

טיפים כלליים לחסכון

  • לינה: מוטלים מחוץ לעיירה.
  • ארוחות: ברשתות הזולות (מק`דונלדס, דניז, בורגר קינג, ואפילו סלט שתרכיבו בעצמכם ב-safeway) תגמרו כל ארוחה בכמה דולרים.
  • קניות: כל דבר שתקנו כאן יחסוך לכם כסף בארץ ובנוסף תגשימו את החלום האמריקאי - Buy & Save. אתה מוציא כסף מהכיס, ובו בזמן חולם שאתה חוסך. זה החלום ואין בלתו.
  • קופונים: במלונות ובמוטלים ניתן למצוא קופוני הנחה שונים לקניות ולמסעדות. על הגוגלס, שקניתי השנה, קיבלתי $20 הנחה בזכות קופון שכזה.

לתחילת הכתבה

שאלת מיליון הדולר: ארה"ב או אירופה?

בשורה התחתונה, כל אחד יעשה לעצמו את החשבון. אישית, הטיסות לא מפריעות לי במיוחד. בדרך הלוך, אני יוצא בלילה מתל אביב, ולמחרת בצהריים (שעון מקומי) אני כבר בדנוור. בחזור, הולך לי יום לאיבוד, אבל בגיל 40 וצ`ופצי`ק, אחרי שכבר סגרתי כ-15,000 יום, אני לא סופר עוד אחד או פחות אחד. קצת מלטונין לפני הטיסה בחזרה ובלילה הראשון בישראל, ואני אפילו לא מריח ג`ט לג.

 השלג בקולורדו לוקח בקלות, האנגלית מסביב עושה את החיים מאוד פשוטים ונעימים, דגלי ישראל מפעם לפעם, ומדי פעם איזה יהודי ששומע עברית ומתלהב (ואני לא מתכוון לצור). בקיצור, עם קצת מזל ואישורים מתאימים, אני שם גם ב-2010. אם לא, תמיד יש את השנה הבאה.

 גילוי נאות: הכותב היה אורחו של צור. כל הטיפים בנושאי חסכון, בפרט מסעדות הרשת והסופרמרקטים הגדולים, הינם פרי נסיוני רב השנים בארצו של הדוד סם, אבל בביקור הזה נמנעה ממני כל אפשרות לנסות אותם על בשרי, ואני לא מצטער לרגע.

לתחילת הכתבה

הדיווח משתתף בתחרות דיווחי גולשים 2009 ומתחרה על פרס חופשת סקי!
 רוצים להשתתף? הקליקו לפרטים נוספים

יעדי הכתבה