מספר שבועות קטן לפני שאני חוזר לגלוש בהרים שוב, קשה לי שלא להיזכר בפעם האחרונה בה לבשתי חליפת סקי ומגלשיים. זה היה ביום ההולדת שלי (4 באפריל 2005). ג`וליה (אשתי) ואני הזמנו כמה חברים לבלות סוף שבוע ארוך לרגל המאורע בדירה שלי ב- Vail, קולורדו. היה לנו יום נהדר, וגלשנו עד אשר המעליות נסגרו. להמשך הערב תיכננו לצאת למופע קומי בכיכובה של קאת`י גריפית ולאחר מכן ארוחה חגיגית במסעדה האהובה עלי (Larkspur).
אחרי "כמה" בירות בבר המקומי (Bart & Yates) ומקלחת חמה בדירה, יצאנו לדרך לבילוי המשותף. התחלנו לרדת במדרגות לכיוון הרכב, כשלפתע חשתי כאב חד ברגל ימין. זה הרגיש כאילו הברך שלי נקרעה מבפנים. אחרי חמש דקות טובות וארוכות בהן שכבתי על הקרקע סובל מכאבי תופת, הצלחתי לעמוד בעזרת חבריי. קפצתי על המדרגות חזרה לדירה על הרגל השמאלית ונשכבתי על הספה, לא לפני שהנחתי חבילת קרח מכובדת על הברך. הצעתי לחברים להמשיך כרגיל בתכניות ולצאת למופע, כיוון שלא היה שום דבר נוסף שהם יכלו לעשות. השעה היתה די מאוחרת והייתי עייף, אז החלטתי לדחות את ההגעה לבית-החולים למחר.
בבוקר, הברך שלי נראתה כמו בלון נפוח ובקושי יכולתי להעמיס עליה משקל כלשהו. כשהגעתי לחדר המיון בבית החולים של Vail, הדוקטור העיף בה מבט קצר והורה לשלוח אותי באופן מיידי לביצוע MRI. טיפול זה (בשמו המלא: Magnetic Resonance Imaging), נקרא במקור NMR, כלומר Nuclear Magnetic Resonance. אני משער כי המערכת הרפואית החליטה לשנות את השם כיוון שמספר חולים חששו שהברך שלהם עומדת לחטוף טיפול גרעיני.
בכל אופן, אם מישהו מכם עבר MRI בעבר אתם בטח יודעים שהטיפול בוחן את היכולת שלכם להישאר רגועים ושקטים. זה לא כואב בכלל, אבל אתה שוכב על מיטת ברזל שנכנסת לתוך צילינדר פלסטיק מוזר, שנראה כאילו נלקח מאיזה סרט מדע-בדיוני גרוע במיוחד. זה לוקח 45 דקות בהם נשמעים כל מיני צלילים מוזרים וחזקים, כאילו מישהו מחזיק שתי מחבתות וחובט אחת בשניה. עכשיו, אם אתה מבצע תזוזה כלשהי, טכנאי ה-MRI יתחיל את כל הטיפול מההתחלה. אז בואו נדמיין את הסיטואציה: בחור גדול (אני) שוכב על מיטת ברזל לחלוטין לא נוחה בתוך הצילינדר הזה, כשברקע הדיסק החדש של "תזמורת המחבתות הלוהטות". בוא נגיד שהטכנאי לא איחל לי "יום הולדת שמח" כשסוף סוף סיימנו.
כשהתוצאות הגיעו הן הצביעו על ACL מוחלט. "אאוץ`, אני משער שזה הסוף של עונת הסקי עבורי", אמרתי לדוקטור עם חצי חיוך. שמונה שבועות מאוחר יותר חזרתי לאותו בית-חולים לצורך ניתוח הברך, וחמישה חודשים קדימה אני יושב מול המחשב, כותב את הטור הזה ומתכונן לעונת סקי חדשה ונטולת כאבים. אז שתהיה לכולכם עונת סקי מהנה ובטוחה, ותנסו לעשות הכל כדי למנוע מהברך שלכם פצצה גרעינית כמתנת יום-הולדת.
