הנחיתה בקרואטיה והנסיעה לפארק פליטוויצ`ה
במאי 2009 יצאנו לטיול של שבוע ימים בקרואטיה ובסלובניה. זה היה טיול של הרים ירוקים, של מים כחולים ויערות עבותים. נחתנו לעת ערב, ביום שבת ליד זגרב (Zagreb), בירת קרואטיה. שדה התעופה הקטן היה גדוש בישראלים. שתינו קפה ב - 14 קונות (2 יורו) בחצר המסעדה (תחת כיפת השמיים, אפשר לעשן), חיכינו שהתורים הארוכים לפני דוכני חברות ההשכרה יתקצרו והחלפנו כסף בבנק בשדה התעופה. בקרואטיה, שאיננה כלולה בשוק המשותף, משלמים בקונות (קצת יותר מ - 7 קונות מקבלים עבור 1 יורו). היות והזמנו רכבים בישראל וקראנו את כל הטיפים בעניין השכרת רכב ונהיגה בקרואטיה, התייצבנו בדוכן בדג`ט עם כרטיס ויזה ורשיונות נהיגה (ישראלי ובין לאומי), מוכנים לכל תעלול וניסיון לרמות אותנו. התהליך התארך מאוד והסתיים בחתימות כניעה שלנו על המון דפים כתובים באותיות לועזיות קטנות. חתמנו גם על פתק ויזה ידני, המאפשר להם לחייב את כרטיס האשראי שלנו על כל מקרה שעלול לבוא. לאחר בדיקה מדוקדקת (בנוכחות מומחה שלהם) של מכונית האופל אסטרה שקיבלנו (לא קיבלנו שדרוג, מנוע בנזין 1400 חלשלוש -; אין דיזל לטענתם), ורישום כל שריטונת בדף מיוחד, צילמנו את המכונית מכל הכיוונים ליתר ביטחון ויצאנו לדרך.
מובן שנסענו במהירות של צב תינוק, מפחדים מהשוטרים, שאמורים להתחבא בין העצים ולרדת עלינו בחטף. נסענו בנחת לכוון דרום מערב, כ - 130 ק"מ (כשעתיים) והגענו לעיירה סלוני (Slunj). לידה, ציפה לנו הצימר של מיקה, אותו הזמנו מהארץ. שילמנו 16 יורו לאדם, כולל ארוחת בוקר. החדרים היו טובים ונעימים (למרות שאין מה לראות בטלוויזיות המיושנות) והייתה לנו אפילו מרפסת לגינה המטופחת. אם שנתכם קלה, דעו שהבית ממוקם ממש על הכביש הראשי המוביל לסלוני. בלילה עוד הספקנו לצאת לבית קפה נחמד, הממוקם כ - 300 מטר מהצימר. ישבנו ושתינו בחוץ והאזנו למוסיקה הבוקעת מהאולם הפנימי. פתאום הייתה המולה גדולה וקבוצת הסועדים השמחים יצאה החוצה לכיווננו. קל היה להבחין שהיו אלו נערים ונערות, שהעבירו ערב שמח של סוף שבוע בליווי המדריכים שלהם.
היות שהרעב תקף אותנו, נסענו (בעידודה של המלצרית החמודה) כ - 10 ק"מ צפונה על הכביש הראשי, למסעדה ליד תחנת דלק גדולה. כמה גברים צלו בחוץ בשר ותפוחי אדמה על אש קומזיץ, ממש כמו אצלנו. המסעדה המתה מקרואטים חביבים, שטרפו מנות ענקיות של בשר מבושל מלוות בפרוסות לחם לבן ורך (לחם אופייני לקרואטיה וסלובניה). ויתרנו על הבשר העסיסי והזמנו סלט מהמלצרית. היא כלל לא התלהבה ואמרה שהמטבח סגור. ביקשנו שוב והיא קראה למנהל של המקום, ולאחר שהתלחשו בקרואטית הודיעה לי שזה בסדר. ובאמת הסלט הגיע, מלווה באותו לחם לבן. ובכן, אותו סלט פשוט ודל מראה, זכה בדיעבד לתואר המכובד "העקיצה של הטיול". היא ביקשה מאתנו וקיבלה 50 קונות (כמעט 40 שקל) - מחיר אסטרונומי במושגים קרואטים, המיועד כנראה רק לתיירים טיפשים מישראל או מאמריקה. סה"כ נסענו ביום הראשון כ - 130 ק"מ.
ביום השני, ב - 6 בבוקר העיר אותנו השכווי, התרנגול הענק של מיקה. היא חיכתה לנו עם ארוחה דשנה (טבעונית) ויחס חם ומסביר פנים. מיקה נחמדה מאוד, וביצי העין העסיסיות שהיא מכינה באות ישר מהקוקוריקו שבגינה שלה. בעשרים המילים שהיא יודעת באנגלית, היא הצליחה להסביר לנו הכל על קרואטיה וסרביה ועל והמלחמה בכלל. ממנה למדנו גם, שהשדות והיערות הירוקים מלאים בנחשים קטנים וארסיים, הדבש והריבה והגבינה המצוינת הם פרי ידיה, שאלוהים יש רק אחד, שבעלה לא ממש עובד ושאביה האמיתי והאהוב הוא טיטו ולא אחר. נפרדנו ממיקה בחיבוק ובתוספת של 50 קונות טיפ.
משם נסענו לרסטוקה (Rastoke), כפר קטנטן על הנהר, ליד העיירה העתיקה סלוני. יש בו חגיגה של מפלים נהדרים ושפע של מים כחולים ירקרקים. המקום יפה מאוד ומרשים. הבתים שוכנים בין פלגי המים, אך הכפר צפוף ותיירותי והשוכנים בו די חסרי סבלנות להמוני המטיילים המציפים אותם. מסלוני המשכנו כ - 30 ק"מ לפארק פליטוויצ`ה (Plitvice) המהולל. אכן, יוצא דופן ומדהים ביופיו. הולכים ברגל בין עצים, אגמים ומפלים נהדרים, חגיגה של מים ונוף. החניה עולה 7 קונות לשעה (1 יורו לשעה), ואילו הכרטיס 110 קונות (15 יורו). 4-5 שעות מספיקות אם אתם ממהרים, אך אפשר להעביר במקום יום שלם של הנאה. בכניסה מספר 2, יש סופרמרקט קטן ואפשר למצוא בו כל מה שצריך. רצוי להתחיל בכניסה מספר 2, לחצות מיד את האגם באוניה הקטנה ולהקיף את האגמים ימינה (צפונה) בירידה עד האוטובוס, שאיתו אפשר לחזור לנקודת המוצא. אמנם הגב מופנה למפלים, אבל זה הרבה יותר קל ומהנה. עדיף לצעוד בירידה קל ורענן, כשהגב למפלים, מאשר לצעוד בעליה כשהפנים למפלים והעיניים כבושות בקרקע מרוב עייפות. אם יש זמן, כדאי לקחת שוב את האוטובוס, אך לכוון ההפוך (שמאלה ודרומה), ושוב לרדת ברגל את הצד השני של המפלים, השונה לגמרי ויפה לא פחות (אולי יותר אפילו). תענוג לעין ולנפש. רצוי לקחת אתכם בקבוק מים, אם כי יש בית קפה יקר לאורך המסלול. לחילופין, אפשר לשתות ממי הנחלים.
אחר הצהרים התחלנו לנסוע לכיוון חצי האי איסטריה (Istria) במערב. בדרך נמצאת העיר ריג`קה (Rijeka). עיר לא מעניינת, אך יש בה מדרחוב גדול וחנויות למי שרוצה להרגיש בעיר. קשה למצוא בה מקומות לינה. המלונות יקרים -; מעל 800 קונות לחדר (יותר מ - 100 יורו) ואין כמעט צימרים. למזלנו, נקרה בדרכנו זוג קרואטי נחמד, שבהמלצתו (העלמה היפה דיברה אנגלית והבעל הנהן בהסכמה) מצאנו לבסוף מלון פשוט, מוקף בעצים וירק וקרוב לחוף הים, בעיירה קוסטרנה (Kostrena) הצמודה. שילמנו 53 יורו לחדר עם מרפסת קטנה המשקיפה לים. המחיר כלל ארוחת בוקר (מחיר זהה ליחיד או לזוג. בהחלט מוזר ולא הוגן). המלון נקרא לוקיג`ה (Lucija). החדר היה מיושן, והדוש במקלחת גם (כתובת המלון: Kostrenskih boraca 2/2, 51221 Rijeka). ביום זה נסענו סה"כ 160 ק"מ.
הביקור בחצי האי Isrtia וההגעה לליובליאנה
היום השלישי כלל את קרואטיה וסלובניה. מטרתנו הבאה הייתה חצי האי הקרואטי איסטריה (Istria) והעיר רוביני (Rovinj) היפה. בבוקר עברנו (דורש עיקוף קטן) בעיר אופטיג`ה (Opatija). עיר תיירותית על החוף, מעוטרת בטיילת יפה לאורך ים כחול וצלול. טיילנו בפארק הנוגע במים, קנינו דברי מאפה (לא משהו) ושתינו קפה. אם אין מספיק זמן, אפשר ורצוי לדלג עליה. לאחר תשלום למנהרה חצובה בהרים (28 קונות) ונסיעה של כ - 90 ק"מ מערבה בכביש נוח לרוחב האי איסטריה (Istria) , הגענו לרוביני. עיר נעימה ומיוחדת מאוד. יש בה רובע עתיק מאוד יפה, הנושק לחוף הים. חובה לחנות את המכונית מחוץ לרובע העתיק. החניה עולה 7 קונות (1 יורו) לשעה בכל מקום בעיר. יש להקדיש לעיר לפחות 4-5 שעות. הגלידה זולה ודי טעימה, הצ`יפס נורא ואיום, אך הפיצות גדולות וטובות (35 קונות). הפיצריה נמצאת מיד בכניסה, ברחוב הקטן והצר היוצא שמאלה מהרחוב הראשי של העיר העתיקה.
משם נסענו צפונה, כ - 80 ק"מ, לכיוון עיר הנמל הקטנה פיראן (Piran), שבדרום מערב סלובניה. בדרך(עדיין בקרואטיה), באחד העיקולים העולים על ההר, יש מעין שוק קטן של גבינות, פירות יבשים, יינות ושמן זית. בהשפעת הנוף היפה (המקום משקיף לים הכחול), ובגלל אותו מוכר ידידותי, שאמר לנו בעברית צחה "לטעום בבקשה גבינה טובה", קנינו תאנים (20 קונות). התיידדנו עם המוכרת ואפילו הצטלמנו איתה. לסלובניה נכנסנו לאחר ביקורת גבולות כפולה. האחת ליוצאים מקרואטיה, והשניה לנכנסים לשוק המשותף. בתים מטופחים, עצים ושדות ירוקים קיבלו אותנו. לאחר כמה ק"מ טעמנו דובדבנים נהדרים מעץ גדול, שהיה נטוע לו סתם כך בשדה על אם הדרך, ללא בעל בית או גדר. בהמשך התברר שהיה לנו מזל, היות שכמעט אין עצי פרי בסלובניה בעונה הזו. ופה הערה חשובה: אחרי הגבול והכניסה לסלובניה, יש לקנות בתחנת דלק במחיר של 35 יורו מדבקה בשם Vigenette. זו מדבקה חצי שנתית, שמדביקים על שמשת הרכב מקדימה (בדיוק במקום הנכון, שהוא בפינה השמאלית העליונה, בצד של הנהג), כדי שאפשר יהיה לנסוע בדרכים המהירות של סלובניה ללא חשש מקנס. אם למזלכם יש כבר על המכונית מדבקה כזו, הרווחתם. מדובר במעט ק"מ של כבישי אגרה, אבל לדעתנו, המדבקה חובה אם רוצים לטייל ללא חשש וללא חישובים מעצבנים. יש לדעת שבכל התחלה של דרך מהירה יש מצלמות פיקוח. הסלובנים מבטיחים לתיירים ולאירופאים המרוגזים שמחודש יולי (או אוגוסט) 2009 אפשר יהיה לקנות מדבקה שבועית זולה יותר (15 יורו). בסלובניה המטבע החוקי הוא כמובן יורו (שייכת לשוק המשותף).
העיר פיראן (Piran) שוכנת על חוף הים. עיר תיירותית, ונציאנית עתיקה ונאה מהמאה ה - 13. זוהי עיר ונציאנית עתיקה ונאה מהאה ה - 13, שהיא די מעניינת מבחינה היסטורית . יש להשאיר את המכונית בכניסה (1 יורו לשעה) ולצעוד כ - 500 מטר ברגל. מספיקים שעתיים-שלוש לכל הביקור. משם המשכנו בנסיעה בין נופים, הרים ויערות לכוון צפון מזרח, לעיר הקטנה דיווקה (Divaca), כ -50 ק"מ של נסיעה נעימה. לנו אותו לילה בעיר, כדי להיות קרובים למערות שקוציאן (Skocjan), אותן רצינו לבקר למחרת. בעיירה שקטה זו אכלנו פיצה מצויינת ונהנינו מחדרים מרווחים ושינה טובה. בסך-הכל נסענו 220 ק"מ ליום זה.
ביום הרביעי (בסלובניה) של הטיול, לפני הצהריים, ביקרנו במערות. הביקור במערות הנטיפים של שקוציאן נערך בליווי מדריכה סלובנית בשעות קבועות: ב - 10 בבוקר יש ביקור מודרך כזה ורצוי מאוד לא לפספס אותו, כי הבא נערך רק בשעה 13 בצהריים. המערות מדהימות ביופיין ובגודלן. הולכים ברגל (בקבוצה המורכבת ברובה מישראלים) כשעה עד שעה וחצי, בטמפרטורה קרירה של 12 מעלות. המערות ענקיות ומאווררות, והצעידה קלה ונעימה. מקבלים הסברים פשטניים באנגלית צולעת מהמדריכה החמודה, שיש לה שני תארים אוניברסיטאים. מומלץ מאוד. המחיר 14 יורו לאדם. בסוף הסיור אפשר לשתות קפה טעים מאוד (1 יורו) בבית הקפה בכניסה. מהמערות נסענו על הדרך המהירה לכיוון צפון מזרח, כ - 80 ק"מ אל ליובליאנה (Ljubljana) בירת סלובניה (ליובליאנה פירושה אהובה בסלובנית).
העיר יפה ומעודנת. יש בה רובע עתיק חמוד, כנסיות בארוק, גשרים (כמו גשר הדרקונים והגשר המשולש), מצודה גבוהה אליה אפשר לטפס (לא קל) בחינם, או לעלות ברכבל (בקלות) בתשלום, שוק גדול קרוב לנהר (רמה נמוכה ואין מציאות) והמון בתי קפה על גדות הנהר. זו עיר מלאה בצעירים והחניה תמיד בתשלום (1 יורו לשעה). מחיר כוס קפה נע בין יורו אחד לשניים. הרחובות נקיים מאוד. דבר נכון לכל הערים, העיירות והכפרים שביקרנו בהם. אכלנו פיצה טובה מאוד בפיצריה פוקולוס (כתובת: Foculus - Gregorciceva ulica 3). מחיר פיצה ענקית, שמספיקה בקלות לשניים, הוא 5 עד 7 יורו. בערב נסענו כ - 60 ק"מ לכיוון צפון מערב, לעיר היפה בלד (Bled), השוכנת למרגלות אגם יפה (אגב, את הצימר כבר הזמנו לשלושה לילות מהארץ). בגלל שיפוצים בכביש בעיירה בה נמצא הצימר נאלצנו למצוא צימר אחר (אין הרבה). המחירים בצימרים עולים בסביבות 40 יורו לזוג, כולל ארוחת בוקר יפה. אפשר בלילה להפסיד כסף בקזינו המקומי. יש גם פיצריה טובה בעיר (כתובת: Gallus Pizzeria, Ljubljanska cesta 4, Bled). הבחור החביב הממונה על הפיצות נקרא דניאל והוא ממש מעריץ את ישראל. בזמנו הוא גם היה חי בחיפה כחצי שנה. לדניאל היו שני אחים, שנהרגו לפני כ - 15 שנה בקרבות בוסניה-קרואטיה-סרביה. דמעות עלו בעיניו כשסיפר על כך: "הם מתו כגיבורים ואני גאה בהם יום יום" . סה"כ עברנו כ - 150 ק"מ ביום זה.
הרי הטריגלאב וסיורים בכפרים אותנטים
היום החמישי הוקדש בעיקר לאיזור הרי הטריגלאב (Triglav), שהוא הפארק הלאומי הגדול והמרשים של סלובניה. הרים, יערות ואגמים בדרום הרי האלפים, נופים מדהימים ביופיים ובקושי מיושבים. יצאנו בבוקר מבלד (Bled) לכיוון צפון מערב, על הכביש המהיר לעיירה האלפינית קראניסקה גורה (Kranjska Gora). הכביש שנסענו עליו מקביל לגבול עם אוסטריה בצפון, כשמימין לדרך (צפונה לכביש) ניצבים הרי האלפים. מי שרוצה יכול בקלות לעשות גיחה לדרום אוסטריה ולחזור. אנחנו לא התפתינו (בין השאר גם בגלל איגרת הכבישים האוסטרית) ולאחר 40 ק"מ הגענו לקראניסקה גורה (Kranjska Gora). זאת עיירה קטנה, שאין בה הרבה מה לעשות בחודש מאי (ובכלל) מלבד להביט בנוף ולשתות קפה. העיירה נמצאת בפינה הצפון מערבית של סלובניה וממנה הדרך קצרה לאוסטריה או לאיטליה. לאחר מנוחה קצרה המשכנו דרומה, בדרך 206 (אין אחרת) לכיוון בובץ (Bovec).
הנסיעה היא בכביש צר בלב הרים ויערות. הדרך המתפתלת עולה ויורדת וכדאי לעצור מספר פעמים כדי לנוח, לנשום את האוויר הצלול ולראות את הנוף המדהים. כבר לאחר 2 ק"מ גילינו אגם קטנטן בשם נימה אימנה (Nima imena), שפשוט תענוג לעצור לידו ולעשות טיול קטן ברגל מסביבו. על חוף האגם ישב איש צעיר וקרא ספר, ולא רחוק ממנו, מהעבר השני של המים, ניצב לו פסלון שובב שזה הביט בו בעניין. בהמשך, הדרך מטפסת לגובה כ - 10 ק"מ אל עבר וורסיץ` (Passo Vršič) הידוע ואחר כך יורדת בצורה תלולה. יש להיזהר בנהיגה, אבל זה בכלל לא מפחיד. באחד העיקולים הקרובים לשיא הגובה מצד ימין, יש נקודת תצפית קטנה מעץ (על קצה הצוק,) המשקיפה לעמק השוכן לו בין הרי האלפים. המחזה נהדר ואסור להחמיץ. פה גם פגשנו תייר אוסטרלי צמא שיחה, ממנו למדנו שאפשר לראות ולחרוש את כל אירופה בנסיעה על אופניים ושינה באוהל סיירים בלב הטבע. הדרך ממשיכה אחר כך לאורך עמק נהר הסוצ`ה (Soca) היפה. בדרך חולפים על פני נופים, הרים, יערות וכפרים קטנטנים. למשל, יש מקבץ בתים, הנקראים סוצ`ה (Soca), על שם הנהר. זהו כפר רפאים, המכיל כמה בתים עתיקים וריקים מתושבים, כנסיה טחובה עם ציורים של קדושים ומאחורי שער ברזל קטן בית קברות מטופח, מלא בפרחים צבעוניים טריים (מעניין מי דואג לזה). אחרי 45 ק"מ מקראניסקה גורה (Kranjska Gora) הגענו לבובץ (Bovec).
זאת עיר אלפינית קטנה ונעימה, מעל נהר הסוצ`ה (Soca), המרכזת סביבה טיולים ופעילויות ספורטיביות. אנחנו הסתפקנו בעוגת תפוחים (טובה מאד) בקונדיטוריה המקומית, והמשכנו הלאה בדרך היפה לאורך הנהר עוד 20 ק"מ לקובאריד (Kobarid). ביקרנו במוזיאון המפורסם והמרשים (נמצא בחלק העתיק של העיר), המתעד את הקרב קפורטו (Caporetto) העקוב מדם, שהתחולל בעמק הסוצ`ה במלחמת העולם הראשונה. במקום צילומים אוטנטיים, המקפיאים רגעים נוראים של מה שקרה באיזור במשך כשנתיים וחצי. זאת הייתה מלחמה סטאטית, שהסתיימה בנובמבר 1917 בניצחון מוחץ של אוסטרו-הונגריה וגרמניה על איטליה. מקובאריד (Kobarid) נסענו דרום מזרח על כביש 102, דרך העיר טולמין (Tolmin) אל מוסט-נא-סוצי (Most Na Soci) ומשם מזרחה, על כביש 403 אל העיר סקופג`ה לוקה (Skofja Loka).
ביום זה עברנו כ - 85 ק"מ של דרך יפה, המתפתלת בלב יערות והרים. את הדרך עשינו בנחת בשעתיים וחצי. בדרך ישבנו בבית קפה חמוד, המשקיף לנוף תמורת 3 יורו עבור 3 ספלי קפה משובחים וגדולים. שם גם השתמשנו בשירותים המצוחצחים וניהלנו שיחה נעימה עם מנהל המקום. איש חביב, שפרנסתו זעומה מאז שהתחילו נהגי הרכבים על הכביש הזה לנסוע גם הם ברכבת (אנחנו לא השתמשנו ברכבת המכוניות הידועה ולא הצטערנו על כך). באותו בית קפה זכינו גם ללטף שני חתולים סלובנים עבי פרווה. העיר סקופג`ה לוקה (SkofJa Loka) שוכנת על הנהרות Selška Sora ו - Poljanska Sora (בקיצור, נהר Sora). העיר העתיקה בת יותר מ - 1000 שנה. היא מאד יפה, מרתקת וחלק מהבתים נוגע במי הנהר. לצערנו, טיילנו בה רק כשעתיים היות שהלילה ירד (מצורף לינק למצגת תמונות של העיר שכדאי לראות). בלילה אכלנו במסעדת "גורמה" (מסעדת Kašča), הצמודה לעיר העתיקה: דגים על האש, סלט ופיצה. סיימנו בשתיית קפה ועישון סיגריה ליד שולחן בחוץ. היות שירד גשם קל, האוויר היה מרענן וקריר. המסעדה מומלצת. האוכל היה טעים והמקום מטופח ויפה, אם כי המחירים לא זולים ויש לשלם עבור סידור שולחן ותוספות שונות ומשונות למחירים שבתפריט. חזרנו בלילה מסקופג`ה לוקה (Skofja Loka) לבלד (Bled), מרחק של 45 ק"מ בדרך המהירה, אך בגלל טעות שלי (התעלמות משלט קטן) וגם בגלל הווטו בעניין הצרפתית של ג`ולייט, החמצנו את היציאה לבלד (Bled) והיינו חייבים לצאת 10 ק"מ רחוק יותר ולחזור בדרך צרה, חשוכה ומפותלת במעלה ההר. אחי מלמל "גם זה לטובה" ונהנה מאוד מהדרך. סך-הכל עשינו 250 ק"מ ליום זה.
בסלובניה המדהימה וביום השישי של הטיול, נסענו בבוקר לערוץ הנהר וינטגאר (Vintgar), כ - 5 ק"מ צפון מערב לבלד (Bled). השארנו את המכונית במגרש החניה בכניסה (חינם בחודש מאי), ותמורת 4 יורו נכנסנו לגן עדן של מים שוצפים ועצי עד ירוקים. התגלה לנו קניון מדהים ביופיו. הלכנו הליכה מתונה לאורך פיתולי הנהר החצובים בסלע ולאורך מים צלולים וגועשים. לאחר כשעה הליכה בשבילים וגשרי עץ לחים, הגענו לבית קפה קטן (יש גם שרותים) ואחר כך חזרנו, אך נגד כיוון הזרם. הליכה שכולה תענוג. הטיול לוקח שעתיים בחודש מאי ובטח הרבה יותר בחודשי הקיץ, בהם התיירים מציפים את האתר. מפה נסענו דרומה דרך בלד (Bled) לאגם בוהיני (Bohinj), מרחק של 35 ק"מ. הדרך יפה, מתפתלת בין ההרים, כאשר הכביש והנהר מנהלים רומן ביניהם. הגענו לאגם כחול בצל הרי הטריגלאב (Triglav) ושם בילינו שעתיים מרגיעות. בהמשך נסענו 6 ק"מ מפותלים בלב היער לכוון המפל הגדול. לצד הדרך ישנה כנסיה עתיקה מאד ולא רחוק ממנה על הגבעה בתים ישנים לא פחות. בקרנו בחצר הכנסיה וטפסנו על הגבעה הירוקה ונשמנו מלוא החזה.
מפה נסענו לקראני (Kranj), מרחק של 55 ק"מ. עיר נאה הנמצאת על הכביש בין בלד (Bled) לבין ליובליאנה (Ljubljana). למזלנו, התרחש במקום הפנינג גדול מלווה בריקודים והופעות, שהזכירו לנו תמונות ילדות מישראל דווקא. אכלנו במקדונלד`ס ואחר כך טיילנו כשעתיים ברובע העתיק. מומלץ מאד. לקראת ערב התחלנו לחזור לבלד (Bled), כ - 30 ק"מ. בדרך נכנסנו לסופר ענק (אין הרבה כאלה) ושם קנינו תותים (גרועים מאד), לחמניות (טעימות מאוד, נדיר מאוד בסלובניה קרואטיה) וצ`יפס בשקית. השמש עדיין לא שקעה וזו הייתה הזדמנות טובה לבקר את המצודה מעל האגם בעיר. טיפסנו במכונית במעלה התלול (שילוט גרוע) והחנינו אותה במגרש (חינם), המיועד למבקרי המצודה ומפה טיפסנו ברגל למצודה. תמורת 7 יורו לראש אפשר להיכנס למצודה. היות שנשארו 20 דקות לסגירה ויתרנו על כך והסתפקנו בצפייה בנוף האגם בשעת הדימדומים. הייתה לנו הזכות לפגוש שתי אצניות סלובניות חטובות גוף, שעלו במרוצה את כל מאות המטרים התלולים המובילים למצודה. הן עצרו לרגע, וזאת שהזכירה לי את סנדרה בולוק אמרה באנגלית: "אתם בטח מישראל... אני מזדהה אתכם כל כך... כל הכבוד...". הן ירדו במרוצה ואנחנו נפרדנו מהנוף וחזרנו עייפים אך מרוצים לצימר שלנו. סך-הכל - נסענו 160 ק"מ ליום זה.
ביום השביעי בטיול, בשעה 10 נפרדנו מהצימר ומ - 160 יורו. טיילנו כשעה ברגל מסביב לאגם בלד (Bled) היפה. האגם לא גדול וההליכה מסביבו מהנה מאד. היה שם שוק קטן למזכרות מעץ (קנינו 2 עפרונות) ולאור ההמלצות הרבות נכנסנו לבית הקפה סמון (Smon), הנמצא מאחורי מלון Jelovica. הישיבה נעימה מאד (אפשר לעשן), השטרודל מצויין ועוגת הגבינה המעורבת במשמשים טריים ממש נמסה בחיך. המנות ענקיות. לעומת זאת, עוגות הקצפת בינוניות. בוחרים את העוגות, משלמים בדלפק ולוקחים את המגש ומתיישבים. יש לציין (ולא לטובה) את הגברת המוכרת המתייחסת ללקוחות בסבר פנים חמור וקפדני. מכאן נסענו לליובליאנה (Ljubljana) לביקור נוסף, גם כדי להנות שוב מהעיר החמודה הזו, וגם כדי למצוא אולי סוף סוף מתנות למשפחה. ובכן, עשינו טעות ונסענו המון בחלק המכוער של העיר כדי למצוא את מרכז הקניות BTC, חבל על הזמן שבוזבז. קובץ מבנים מכוערים, שכל קניון קטן ישראלי עולה עליהם בגדול. מיהרנו לחזור למרכז החמוד של העיר ליד הנהר. החנינו את המכונית שוב במגרש החניה המפוקח על ידי סלובנים בחליפות כתומות, הגובים אישית את הכסף.
החזרה לקרואטיה והבילוי בזאגרב
טיילנו שוב בעיר העתיקה, קנינו מתנות בבוטיק בגדים חמוד ועלינו ברגל למצודה. אחר כך ישבנו בבית הקפה בו ישבנו לפני מספר ימים (נמצא בפינת הרחובות Wolfvola Ulica ו - Kongresni Trg). אכלנו עוגות משובחות ודרורים סלובנים זעירים ריקדו ללא פחד על השולחן שלנו ונקרו את השאריות. איו ספק, עיר נעימה ומרגיעה. ב - 3 בצהריים לערך, נסענו מזרחה על הדרך המהירה לכיוון הגבול בין סלובניה לבין קרואטיה. את 120 הק"מ גמענו חיש קל ולאחר חציית ביקורת הגבולות הכפולה, הגענו לעיר הקטנה סאמובור (Samobor), שבקרואטיה. בסאמובור (המרוחקת רק 30 ק"מ מזגרב ומשדה התעופה שלה) שמרנו מבעוד מועד חדרים ללינת לילה, האחרונה לפני הטיסה הביתה משדה התעופה של זגרב. המלון נקרא Lavica. החדרים היו נקיים ונעימים למדי, אך מערכת הסניטציה הייתה פגומה (הריח באמבטיה העיד על כך), הריהוט מיושן והווילונות לא תפקדו. המחיר הזול (42 יורו לזוג) והמיקום המרכזי חיפו על כך.
ב - 5 אחה"צ כבר היינו ברחוב הראשי של סאמובור, עיר קטנה וחמודה. נחל לא גדול חוצה את העיר לארכה והאווירה בה קלילה ונעימה. שמחה וששון, הייתה בדיוק תעמולת בחירות. המון אנשים עליזים, מוזיקה רועשת, שירי עם ונאומים. אפילו חילקו לנו מתנות כדי שנבחר באיש הנכון. הגשם הקל שטפטף לא הפריע כלל לחוגגים ואפילו הוסיף כח ורעננות ללהקה, שפצחה במחרוזת שירי עם קרואטיים רגשנים. החלפנו עוד כמה יורו לקונות ואכלנו פיצה בינונית במסעדה בינונית בקצה הרחוב. לאחר ששתינו קפה ועישנו סיגריה ברחבה המלאה בהמוני חוגגים, נכנסנו בהחלטת רגע למכונית ונסענו לזגרב, העיר הגדולה. אני ישבתי במושב הנהג. ביציאה מהעיר ובעת נסיעה ברמזור ירוק, שהפך מהר לצהוב, בלמתי בפתאומיות כתוצאה של מילוי פקודה אוטומטי הטבוע בתוכי, לגבי כל מה שבת זוגי אומרת לי (אדום, אדום!) ואז חטפנו חבטה מבהילה מאד מאחורי המכונית שלנו. קפצנו החוצה לתוך טיפות הגשם לראות מה קרה. היה זה זוג סלובני צעיר שיצא לבילוי של יום שישי. הנהג לא הספיק לבלום והכביש החלק מהגשם לא הקל עליו. היות שבדרך נס לא קרה דבר, לא לנו, לא להם ולא למכוניות (האופל הקטנה שלנו עמדה בחבטה בגבורה), הרשנו להם לרוץ הלאה ללא דו"ח ועירוב משטרה. האישה הודתה לנו בדמעות. כנראה המשטרה בקרואטיה אכן קשוחה.
ובכן, זאגרב בלילה מצאה חן בעינינו. טיילנו בעיר העתיקה, המלאה בכנסיות והתהלכנו בין המבלים הרבים ברחוב המלא פאבים ובתי הקפה. אחר כך אכלנו בבית המאפה הגדול בכיכר המרכזית של העיר ושתינו קפה ברחבה, שממול למועדון הסטריפטיז. הבטנו בהמוני הצעירים המבלים בלא להפריע את השקט והניקיון שמסביב. הבטחנו לעצמנו, שנחזור לפה בטיול הבא באיזור. החזרה מזאגרב לסאמובור (Samobor) הייתה קלה. בחניה של המלון אספנו את כל חפצינו מהמכונית וניקינו אותה ממזכרות הטיול. השעה הייתה כבר כמעט 12 בלילה. עלינו לחדרינו לישון את הלילה האחרון של הטיול. סך הכל עברנו ביום זה 280 ק"מ.
לא ממש ישנו בלילה האחרון של הטיול. זאת בגלל הרעש של החוגגים בחוץ והתזמורת שניגנה עד 3 בבוקר וגם בגלל קרני השמש, שכבר ב- 5 בבוקר הודיעו לנו דרך הוילונות השקופים שיום יפה מגיע. ארזנו את המזוודות עם בוקר היום השמיני, אכלנו ארוחת בוקר חטופה יחד עם עוד המון ישראלים שהיו במלון, וכבר ב - 7 וחצי בבוקר היינו על הכביש בדרך לשדה התעופה של זגרב. 35 ק"מ לפי שילוט סביר, מילוי דלק (בתחנת הדלק מקבלים רק קונות, לא יורו ולא ויזה. היינו ערוכים לכך) ובשעה 8 ורבע בבוקר הגענו לשדה התעופה. מיהרנו להחזיר את המכונית, היות שהטיסה אמורה הייתה לצאת ב - 10 ורבע. פרוצדורה ארוכה ודפיקות לב. הבטנו בבדיקה מדוקדקת של המכונית על ידי סלובני קפדן ותהינו האם ירגיש בחבטה שחטפנו? לאחר 15 דקות ארוכות, קיבלנו מסמך שהכל בסדר. נפרדנו מקרואטיה בעוד כוס קפה (14 קונות לכוס קטנה), ויחד עם עוד 200 מטיילים ישראלים עלינו למטוס הקטן וחזרנו בשלום הביתה.
לסיום, הקרואטים והסלובנים הם אנשים מסבירי פנים, נחמדים ויודעים לדבר אנגלית. בדרכים חלפנו על פני נופים מדהימים של נהרות, הרים ויערות (בכל היערות והפארקים פגשנו אייל אחד). הרחובות, הגינות והדרכים נקיים מאוד. בניגוד לאזהרות בעניין רשעותם של השוטרים בקרואטיה וסלובניה ראינו מעט מאד שוטרים. כמו כן, לא ראינו קבצנים ברחובות (אף לא אחד). המאפים בקרואטיה ובסלובניה לא היו לטעמנו. הלחמים בדרך כלל על בסיס לחם לבן. אין מציאות בסלובניה או קרואטיה. בטיול טוב ויעיל עם רכב, עוברים 1400 ק"מ בערך. העלויות הן כ - 9000 ש"ח ל - 3 אנשים ל - 7 לילות.
כתבו וצילמו: עלית, אריה ויהושע.
מאי 2009.
