המדריך לתייר הישראלי באיחוד האמירויות הערביות

רגע לפני שדובאי ואבו-דאבי הופכות ליעדים הכי חמים על מפת התייר הישראלי, הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על חופשה באיחוד האמירויות. הצטרפו לביקור המרתק שערך יצחק אהרוני במדינה, בין דובאי לאבו דאבי, מנסיכות שרג'ה ועד לעיר המדברית העתיקה אל עין
איציק אהרוני
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: המדריך לתייר הישראלי באיחוד האמירויות הערביות
© wael-hneini/unsplash

הכירו את האיחוד

איחוד האמירויות הערביות (United Arab Emirates) היא מדינה שנוצרה מאיחודן של שבע נסיכויות, ששכנו על מיצר היבשה בצפון המדבר הסעודי, על חופי המפרץ הפרסי. למרות שבאזור נתגלה נפט בשנת 1960, החליטו הבריטים ששלטו באזור על עזיבתו בשנת 1968 . הבריטים היו גם אלו שסימנו את הגבול בין הנסיכויות לבין ערב הסעודית, שכנתן מדרום.

ב-2 לחודש דצמבר בשנת 1971, לאחר פינוי הבריטים, התאחדו האמירויות (אבו-דאבי, דובאי, פוג'ירה, אג'מן, שרג'ה, ראס אל-חיימה ואום אל-קיוין) לפדרציה בשם "האמירויות הערביות המאוחדות".
 נשיא המדינה הנבחר, האמיר של אבו דאבי Sheikh Zayed bin Sultan Al Nahyan, הוא שיזם את רעיון האיחוד והוא גם שליט האמירות הגדולה והעשירה מבין שבע האמירויות.

"המועצה העליונה" של הפדרציה, מורכבת מהשייחים של שבע האמירויות. בראש המדינה ובראש "המועצה העליונה" עומד ה"נשיא", שהוא בעל סמכויות פוליטיות נרחבות, ונבחר ע"י "המועצה העליונה" לתקופת כהונה בת חמש שנים . בפועל האמיר של אבו דאבי תמיד יכהן כנשיא.

סקרנותי במדינה זאת החלה שנים אחדות בטרם נסיעתנו לשם, בעקבות מצגת שקבלתי מחבר על העיר אל-עין (Al Ain) השוכנת במרכז מדבר שומם. העיר העתיקה קיבלה מעמד של אתר שימור עולמי מטעם אונסק”ו, הודות לגנים הפורחים שבה ועל היותה העיר שממנה יצא השייח' זאיד, מאחד האמירויות למדינה אחת. וכך, מצויד בהתלהבות ובסקרנות, יצאתי לגלות את מדינת איחוד האמירויות.

נסיכות דובאי

למרות היותה המפורסמת מבין הנסיכויות, העיר דובאי (Dubai) איננה בירתה של המדינה. עם הקמת האיחוד הוחלט שהעיר אבו-דאבי (בירת הנסיכות בשם זה), תהיה בירת המדינה ובה יבנה משכנו של הנשיא, ומוסדות השלטון. דובאי הוכרזה כעיר המסחר של המדינה ובה שוכנו המוסדות הפיננסיים של המדינה. החלטה זאת הביאה לדובאי שגשוג כלכלי שהפך אותה גם למפורסמת מבין ערי איחוד האמירויות.

כתוצאה מהקמת אטרקציות המוכרות בעולם כולו , הפך שמה של העיר כשם נרדף לשם המדינה כולה.
 כשתיכננו את חופשתנו בעיר, בחרנו בבית מלון במרכז העיר, גם אם הוא יקר יותר, באזור שנקרא "המפרץ המסחרי" ליד הקניון "דובאי מול" והבניין הגבוה בעולם "בורג' חליפה".

יציאה ראשונה מהמלון היא לקניון "דובאי מול" הנחשב לגדול בעולם. הקניון גדול הממדים מחולק לאגפים על פי המוצרים בכמה קומות שלא מאפשר לכסות בביקור בודד. בכניסה הראשית הוקם אקווריום שקוף ענק עם סוגים רבים של דגים. ניתן להיכנס למעברים בתוך האקווריום, וכן לתא אטום בתוך מי המיכל עם הדגים. אגף שדרת מעצבי העל כוללת את מרבית המעצבים הגדולים בעולם. החנויות המפוארות עולות בעיצובן על החנויות של פריז ולונדון.

לצד הקניון הזה ניצב קניון קטן יותר בשם "סוק אל באחר". זהו קניון קטן וסולידי, אך כולל חנויות יוקרה שמציעות סחורה ייחודית יותר. כך גם מסעדותיו. במרפסת החיצונית ממוקמות המסעדות ובתי הקפה ע"פ המתכונת הפריזאית , כאשר הכיסאות בכיוון ברכת המים שבין המבנים, ולכיוון הבניין הגבוה בעולם.

בברכת המים ניתן לשכור סירה ולשייט בה. כמעט פטה- מורגנה מדברית. בשעות אחה"צ והערב מופעלות מזרקות מים שבמהלך ההפעלה מתחלפים הצבעים והמוזיקה.

מנגד עומד הבניין "בורג' חליפה", אליו ניתן לעלות במעלית מתוך קניון דובאי (שימו לב בטרם עליה, אם המבנה אינו מכוסה בערפל). בסמוך נמצאת תעלת המים המלאכותית (קריק), שנחפרה לצורך הכנסת מי הים לתוך היבשה שיצננו את האוויר הן בלחות והן בהורדת הטמפרטורה. גדות התעלה והנוף האורבני הם מקום מקסים לטיול ערב.

המסחר בדובאי נחשב כמביא העושר לעיר יותר מאשר אוצרות הנפט. למרות מרכזי הקניות הגדולים שנבנו ברחבי העיר, והם המוכרים לתיירים המגיעים לאחוד האמירויות, נשארו השווקים הלב הפועם של המסחר בעיר.

אזור דיירה (Deira) הוא אזור השווקים הפתוחים. שוק הזהב, הוא השוק המפורסם מכולם. מרכזו
 ברחוב משופץ ומקורה, שחנויותיו מציעות תכשיטי זהב וכסף המשובצים יהלומים ואבני חן יקרות ופנינים טבעיות הגדלות במקום. השוק המשתרע על פני רחובות רבים.

שוק התבלינים נמצא בסמוך לשוק הזהב, דרומית לו. השוק, על חנויותיו הקטנות מציע מגוון אין סופי של תבלינים מסוגים שונים המיובאים לשם לדבריהם מאירן, הודו, פקיסטן ושאר ארצות המזרח.

שוק התמרוקים, נמצא ממזרח לשוק הזהב. למרות גודלן הקטן של החנויות המבחר בהן רב ומגוון. היצע המוצרים כולל מוצרים מיובאים שביניהם מותגים וכן מוצרים מקומיים. באזור גם שווקים נוספים כגון: שוק למוצרי עור כנעלים תיקים וחגורות, וכן שוק לשעונים שרובם "מותגים" במחירי רצפה. ברחובות השווקים פזורות מגוון רב של מסעדות המגישות מאכלים ממגוון כל מאכלי העולם.

מדרום לשווקים נמצאת התעלה המלאכותית ה"קריק" (Creek), שהיא פריצת מי הים לתוך היבשה.
 גדות התעלה משמשות כיום כנמל של דובאי, אליו מביאות האוניות את סחורתן.

לצד אוניות הסוחר , נמצא רציף לסירות ה"אברה" (Abra), שהן סירות מונית, השומרות על המבנה מסורתי המעבירות אנשים לגדה השנייה של ה”קריק”, לאזור העתיק ביותר של העיר, בור דובאי ( Bur Dubai). אזור זה שופץ בהתאמה למקוריותו.

רובע "אל פהידי”, הוא אחד הרבעים המרשימים ביותר באי. באזור זה מצויים מוזיאונים רבים, רק "מוזיאון דובאי" המתאר את המעבר מחיי בדואים לעיר מגלופתי, מומלץ לביקור כתיירים.

בדרך חזרה, משתמשים ברכבת התחתית. תחנת הרכבת נקייה להפליא למרות מספר הרב של המשתמשים בה. הקו הירוק של הרכבת עובר בתחנת "מול דובאי".

שכונה ג'ומריה (Jumeriah) היא שכונה יוקרתית. בתי השכונה הם בתים פרטיים נמוכי קומה המוקפים חומה, שבחצרם חונות מכוניות פאר. למרות יוקרתה של השכונה, שם נמצא החוף הפתוח לכלל הציבור. בחוף זה, בשונה מחופים בארצות המוסלמיות, נתן לראות רוחצים ורוחצות בלבוש מינימלי.

בתי השכונה מרוחקים משפת הים, משאירים רצועת חוף רחבה עם חול ים נקי. מי הים צלולים וביום
 שהיינו גם רגועים. ברקע ניתן לראות את מלון "בורג' דובאי" (Burj Al Arb Dubai) הממוקם על אי בים, שמבנהו המיוחד מעטר כל פרסום תיירותי.

אם אתם בין המעמיקים בידע, תשמחו לדעת המסגד של ג'ומריה שהוא בין היפים בדובאי, מציע סיור מודרך עם הסברים מורחבים על דת האיסלאם.

נסיכות שרג'ה

נסיכות שרג'ה (Sharjah) הנמצאת צפונית לעיר דובאי, היא נסיכות קטנה אך מאוד מעניינת ומסקרנת. הנסיכות הוכרזה על ידי אונסק"ו עוד בטרם האיחוד, כעיר התרבות והחינוך של כל העולם הערבי .
 הנסיכות נטלה על עצמה את שימור עברה בשחזור השכונה הראשונה של העיר (Heritage Area), הקימה מוזיאונים ייחודיים, קידמה את החינוך ע"י הקמת עיר אוניברסיטאות ובעיקר דאגה שלא לחקות את שכנתה דובאי.

הדרך הנוחה להגיע מהמלון בדובאי לשרג'ה היא באמצעות מונית,דרך אמירות אדז'מן (Ajman) הצמודה לדובאי , לנקודת ההתחלה של הביקור באמירות שרג'ה. הביקור מתמקד באזור המשוקם הכולל את שיקום העיר העתיקה ובתיה, אזור המורשת והאומנות, את השוק העתיק וריכוז של מספר מוזיאונים המרשימים במבניהם ובתוכנם.

המוזיאון לתרבות האיסלאם (Museum of Islamic Civilization) הוא מבנה מרשים ביותר בגוון זהב, שהוסב מבניין ששימש בעבר כשוק. המוזיאון מציג את תרבות האיסלאם בכל תחומיה, בכתיבה, אומנות, ארכיטקטורה, תשמישי קדושה, טכנולוגיה ונושאים נוספים. התצוגה מקיפה, חזותית ומעניינת. למרות שהמוזיאון נפתח רק בשנת 2008, הוא כולל אלפי מוצגים ביניהם מוצגים עתיקים מקוריים.

בסמוך לו נמצא המוזיאון לאומנות (Sharjah Art Museum). המוזיאון רחב הידיים מציג אומנות עכשווית ומודרנית של ציירים מוסלמים. התערוכות המתחלפות כוללות מאות ציורים והסברים מפורטים על הצייר הטכנולוגיות שלו והסברים על יצירותיו. בביקורינו, הוצגו ציוריו של אומן מצרי, אומנות שאנו עדין לא יכולים להציג אצלנו.

יוצאים מהמוזיאון לכיכר של האזור המשוקם, שהוא עצמו משמש מקום לפסלי רחוב . המבנים המקיפים את הכיכר משמשים לגלריות ובתי ספר לאומנויות.

פונים לטיילת הפרושה לאורך מעגן הסירות של שרג'ה. המעגן משמש כנמל של העיר. הטיילת שהיא שדרת עצים המצילים ספסלי ישיבה, וגינות פרחים מטופחות. הטיילת מוליכה לעבר שוק רחוב מקורה. שוק קטן עם חנויות קטנות מהודרות במבנים משופצים. סוחרים שאינם מפתים אותך להיכנס לחנויותיהם, שונה משווקים מזרחיים שבהם בקרנו.

נתן לסיים את הביקור בקניון הקטן והמרשים "השוק המרכזי", עם ארוחה טובה באחת המסעדות. אם זמנך בידך מומלץ לבקר את "עיר האוניברסיטה" שבתחומי הנסיכות . מדי שנה מארחת הנסיכות את הביאנלה הבינלאומית , ומדי שנתיים חוגגת את חג האורות במרכז העיר העתיקה.

נסיכות אבו דאבי

נסיכות אבו דאבי (Abu Dhabi), שגם עיר הבירה שלה נקראת כך, היא הגדולה בשטח מכלל הנסיכויות של האחוד. היא גם העשירה ביותר במרבצי הנפט שבשטחה. ממנה בא האמיר זאיד בן סולטאן אל נהיאן, שיזם והגשים את אחוד הנסיכויות למדינה אחת. הוא נחשב למייסד ואבי איחוד האמירויות הערביות. ממשיכי דרכו של זאייד הם ילדיו ומשפחתו. אחד מבניו יבחר לתפקיד נשיא המדינה , למרות שהמדינה היא מונרכיה.

העיר אבו דאבי

העיר אבו דאבי אינה הגדולה בערי המדינה, אך היא משמשת כעיר הבירה של המדינה המאוחדת, היות וממנה בא האמיר שייח זאייד שיזם והגשים את אחוד האומה הערבית. העיר משמשת כמקום מושבו של נשיא האיחוד, ולצורך כך הוקם המתחם הנשיאותי בה. כמו כן מוסדות המדינה ממוקמים בה. העיר מרוחקת כ 200 ק"מ מדובאי , אך כביש מהיר מחבר ביניהן ,וזמן הנסיעה קצר יחסית. לעיר שמיקומה על אי, ישנם אתרי תיירות רבים ומעניינים, ורצוי להקדיש להם זמן, למרות שאינם מפורסמים כמו אתרי דובאי.

האמירויות ידועות בכמות ומגוון מכוניות היוקרה הנעות על כבישיה. היות וכך, בכניסה לעיר על האי יאס
 נבנה פארק שעשועים של מכוניות פרארי – פרארי וורלד (Ferrari World). המתחם עצום הממדים כולל מוזיאון, שמציג מבחר ממיטב מכוניות העבר, ותצוגת של מודלים חדישים.

 המסגד הגדול שבעיר שנבנה לאחרונה, מסגד שייח' זאיד הוא אטרקציה מדהימה. גם הוא נקרא ע"ש אבי האומה, Sheikh Zayed. הכניסה למסגד נעשית בלבוש צנוע ובחליצת נעלים. המסגד שמיועד להיות המרכזי למוסלמים במדינה יכול להכיל 40 אלף מתפללים. כל רצפת המסגד מכוסה בשטיח אחד שכולו נעשה בעבודת יד. קירות המסגד מצופים בשיש לבן והא מוקף בריכות מים שמקרינות את קרינת השמש עליהם. בשעות ערב מחליפות נורות את קרינת השמש. המתחם כולל עוד מספר מבנים, שבאחד מהם קברו של אבי האומה.

המתחם הנשיאותי סגור לביקורים. בנסיעה איטית חולפים על פני הארמון הנשיאותי ועל מגורי הנשיא. מתחם חדש וירוק על שפת הים. נאסר לצלם, וגם לא לעצור בתחום, זה אחד מאמצעי הביטחון של המתחם.

מלון "ארמון האמירויות" (Emirates Palace), אחד ממלונות היוקרה בעולם אם לא היוקרתי ביותר. ממוקם במרכז העיר, בתחום שטח ענק של גנים וצמוד לחוף ים. הבניין והריהוט הם בסגנון פנטזיה מזרחית, ובו מתקיימות הפגישות המדיניות של המדינה. בחזית הבניין מערכת מזרקות מים פעילות. הכניסה למלון מבוקרת.

בהבדל מהיוקרה במלון, אנו נוסעים למוזיאון "מורשת הכפר" (Heritage Village) המציג את חייהם של הבדואים במקום בטרם גילוי הנפט בשנת 1960. הכפר כולל מספר מבנים וחצרות בהם התגוררו התושבים. מבנים המראים בתי מלאכה מאותה תקופה, שווקים ושאר פעילויות של היום יום. המוזיאון כולל גם פריטי לבוש, כלי בית ועוד. מחוץ למבנים מוצגות סירות הן למסחר והן לדיג. מכלאות לבעלי חיים ונוספים.

הביקור מראה יותר את ההתקדמות הגדולה שחלה במדינה עם גילוי הנפט והשקעת רווחיו לרווחת התושבים.
לאחר הפסקה קצרה בקניון ,לשתייה והתרעננות, אנו נוסעים לסיור בעיר להתרשם מבתים שנבנו בה ומשמשים את הממשל וחברות מקומיות ובין לאומיות. מגוון הרעיונות הארכיטקטוניים הוא אין סופי.
 הסיור ממשיך לאורך הכביש הסמוך לשפת הים (The Corniche) של העיר. למרות שהעיר נמצאת על אי, הכביש אינו צמוד לשפת הים ומשאיר מקום לחופי רחצה. גם השדרות המפרידות בינו לבין חופי הרחצה מטופחות.

אנחנו מסיימים את הביקור בעיר אבו דאבי ברחוב מאידאן (Maidan Al-Ittihad Street). ברחוב זה עדיין נמצאים פסלי רחוב של אביזרים ששימשו ומשמשים את תושבי המדבר. קנקן התה מסמל יותר מאחרים את מנהג הכנסת האורחים בעולם הערבי. שמנו אותו כיעד אחרון בטרם נפרד מחר ממארחינו שמהם זכינו לאירוח אדיב. על פי בקשת שותפינו במכונית , לפני היציאה חזרה לדובאי , אנחנו גם מבקרים בשוק הירקות והפירות.

העיר אל-עין

העיר העתיקה אל-עין (Al Ain) ממוקמת בנאת מדבר פורחת בתחומי נסיכות אבו דאבי. העיר זכתה בחסותה של אונסק"ו, כאתר שימור מכמה סיבות: בגלל ההיסטוריה שלה, המבנים שנשתמרו בה, ולא מעט בגלל האמיר שלה שייח' זאייד בן סולטן (Sheikh Zayed bin Sultan Al Nahyan ). השייח' שהיה מהוגי וממקימי האחוד של שבע האמירויות למדינה אחת וגם נשיאה הראשון.

למרות חשיבותה ואתריה הרבים, מיקומה המרוחק ופרסומה המועט מספר התיירים בה מזערי. מצגת שהגיעה אלינו כמה שנים בטרם נסיעה, שבה הוצגה העיר אל עין (Al Ain), הייתה הגורם לסקרנותנו באיחוד האמירויות. ביקורינו בה היה כהגשמת חלום של שנים אחדות.

אוטוסטרדה החוצה את המדבר, בעלת ארבעה נתיבים לכל כיוון, מחברת בין שתי הערים. חומת מגן משני צדדיה מגנים עליה מפני בעלי חיים, למניעת תאונות בינן לבין המכוניות. את 150 הקילומטרים שבין שתי הערים גומעים במשך שעתיים, כולל עצירה לתפילה של הנהג ממוצא פקיסטני.

בכניסה לעיר מקבלת אותנו שדרה שבמרכזה גינות פרחים ובשני הצדדים עצים ירוקים המסתירים את המדבר הצהוב והיבש. תחילתו של הביקור במקורות המים, מעינות מים החמים ( Green Mubazzara) והקרים, בסכר העתיק שבאפיק הנחל , ובבריכת האגירה המודרנית. שטחים גדולים של חורשות וכרי דשא ירוקים המושקים בממטרות.

ההמשך הוא במבצר אל ג'אהילי (Al Jahili Fort). המבצר הציורי הוקם בשנת 1891 למטרת הגנה על העיר ודרכי המדבר המוליכות אליה וממנה, אך בעיקר על מטעי התמרים שהיו עיקר הפרנסה. המבצר הוא המבנה ההיסטורי של כלל המדינה.


 המבנה הבא הוא המוזיאון המלכותי (Palace Museum). המוזיאון נמצא בארמון שנבנה בשנת 1910 ובו התגורר שייח' זאייד מאחד האמירויות. בשנת 1998 הפך המבנה, הבנוי בצורת חצר פנימית, למוזיאון המציג פרטים עליו ועל פועלו. בין המוצגים ג'יפ הלנד- רובר ששימש אותו לביקורים אצל שבטי המדבר.

בדרכנו ליעד הבא אנו עושים סיור ממונע בשכונות העיר, על שדרותיה, רחובותיה, גניה והפסלים הסביבתיים שבה. העיר המאוכלסת בעשירי המדינה, בנויה בתים נמוכים עם חצרות , שונה לחלוטין מדובאי ואבו-דאבי על בתיהן הגבוהים ורחובותיהן הרועשים.

בסיום הסיור אנחנו מגיעים למוזיאון הלאומי (Al Ain National Museum). המוזיאון השוכן במתחם של המבצר המערבי, בצמוד לאואזיס, נבנה בשנת 1910 ושופץ. המוזיאון מציג ממצאים מתקופת האבן עד להקמת האיחוד. למרות שהמוצגים רבי ערך ומעניינים, הם אינם מוצגים על פי סדר ולכן קשה לעקוב אחרי לוח הזמנים.

הביקור בעיר מסתיים באואזיס של העיר. האואזיס (Al Ain Oasis) הוא מטע של עצי תמרים , שחשיבותם בעבר לעיר הייתה גדולה מאוד. לכן מיקומו על יד המבצר המערבי של העיר וכיום בסמוך למוזיאון. האואזיס הוא כיום אתר תיירות המשמר את דרך הגידול של העצים אך בעיקר את שיטות ההשקיה של אותם ימים.

לתחילת הכתבה

על הכותב: איציק אהרוני בעל תואר שני בהנדסה, גמלאי של חברת עתירת מדע בישראל, עוסק כתחביב משנת 1981 (40 שנות פעילות) בארגון וליווי קבוצות ייחודיות ליעדים ובמסלולים ייחודים, לאוכלוסיה שמעוניינת בתיירות איכותית.

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על איחוד האמירויות