מקראוון לבית
היום הוקדש לציוד הקרוואן. ההרגשה דומה לזו של יציאה מהבית של הורים לדירה משלך. צריך לקנות את כל הציוד מחדש. מהבית הבאנו מצעים, שמיכות פליז ושקי שינה (על תקן שמיכות פוך, אבל בלי הנפח שלהן), דבר שהתגלה כמאוד פרקטי וחסכוני. נותר לנו לקנות כלי מטבח (מצאנו דיל טוב לקראת "החגים" (כריסמס) של סט סירים ומחבתות במחיר נורמלי: סיר גדול, 2 קלחות בגדלים שונים, 2 מחבתות בגדלים שונים, 3 מכסים תואמים ו-2 כפות הגשה. הכל ב- 49.99$ (הנקודה 99 מאוד חשוב). וצריך להוסיף מע"מ (בשונה מהארץ, כאן המחירים נקובים ללא מע"מ. ככה זה נשמע זול יותר. את המע"מ צריך לחשב בנפרד, לפי המדינה/אזור בו קונים). בנוסף קנינו גם מזון. הרבה מזון. כאילו אנחנו עומדים לפני מצור. המשימה לא היתה פשוטה. לסחוב שלושה ילדים, שמעניין אותם לקנות דברים לקרוואן- אבל לא כשזה נמשך כל היום, אינה משימה פשוטה כלל וכלל. אחרי 4 שעות ו-3 חנויות ההליכה הפכה לעקומה, העיניים נעצמו בין המדפים והכל נעשה כמו במסע כומתה, ק"מ אחד לפני הסוף.
שכחנו שצריך גם לסדר את כל הקניות ומקום, איך נגיד בעדינות, אינו דבר הנפוץ בקרוואן. אז התחילו עוד שעתיים של העברת דברים ממקום למקום. בסוף הכל היה מסודר. עכשיו הילדים רוצים לישון בקרוואן שבחניית הבית. נו באמת. לכו תסבירו לשלושה ילדים שהיום ישנים בבית ומחר מתחילים לטייל. הלכנו לישון עם הרגשה טובה, אך מוזרה, בלב.בבוקר למחרת, למרות מאמצינו להזדרז, ההתנהלות בו היתה איטית. המשכנו לסדר את הקניות הנוספות (בעיקר מזון) שנערכו בלילה. התעכבנו שעתיים נוספות על מנת להסדיר את נושא הטלפון הנייד. נושא נוסף שלא נסגר הוא הכרטיס המגנטי של הבנק. הכרטיס טרם הגיע (ע"פ הבנק לוקח עד 14 יום). כך יצא שאנחנו היינו מוכנים ליציאה אבל כרטיס אשראי לא היה לנו. השתמשנו בכרטיס האשראי הישראלי בינתיים. החלטנו לנסוע דרומה לחזור לפלנטיישן בעוד מס` ימים כדי לקחת את הכרטיס המגנטי של הבנק. בסופו של דבר יצאנו לדרך בשעות הצהרים המאוחרות. שמנו פעמינו לכיוון דרום כשהכיוון הכללי הוא הפארק הלאומי אברגליידס (Evarglades NP). הנסיעה היתה ארוכה משחשבנו וכך יצא שבשעות בין הערביים עוד היינו באזור מיאמי. הסתכלנו בספר החניונים של טריפל איי AAA (Campbook) וראינו שיש חניונים באזור מיאמי ביץ. החלטנו ללון במיאמי ביץ, מה שהתברר כטעות גמורה. אין חניוני קרוואנים במיאמי ביץ. הכוונה בספר היתה מיאמי ביץ במובן הרחב מאוד של האזור.
גברת נחמדה שראתה אותנו פותחים מפות (בניווט אנו מבינים דבר או שניים) באה לעזרתנו. לדבריה במיאמי ביץ` אין קמפים לקרוואנים והקמפ הקרוב ביותר נמצא במרחק שעה וחצי נסיעה. כבר היה חושך. הילדים היו רעבים וזהו לנו הלילה הראשון בקרוואן. לבד. ע"פ הנחייתה נסענו לקמפגראונד "הקרוב". בדרך עוד התקשרנו לבדוק אם יש מקום פנוי (העונה הבוערת באזור דרום פלורידה כבר החלה) ואם יש מי שינחה אותנו לגבי החיבורים לחשמל, מים וצנרת ביוב (אומנם קיבלנו הדרכה, אבל בכל זאת היה חוסר בטחון משום שזו היתה הפעם הראשונה). אמרו לנו כי סוגרים את המשרד בשעה שבע. בשש וחצי הגענו לקמפגראונד בשם מיאמי אברגליידס (Miami Everglades Campgroun) של רשת KOA. הובילו אותנו אל החלקה שלנו וגם נשארו עימנו כדי לוודא שהכל מחובר כמו שצריך. הקרוואנים ממוקמים על מדשאה גדולה ומטופחת.
קמפגראונד מיאמי אברגליידס
אל הקמפ מגיעים מכביש האגרה של פלורידה (Florida Tpke) מס` 821 דרום. כתובת: 20675 SW 162 Ave, Miami, FL, 33187. המשרד פתוח בין השעות 19:00-08:00. טל: 5300-305/233. פקס: 9027-305/252. עלה לנו 45$ ללילה ל-5 אנשים כולל מיסים ואחרי הנחת AAA. החלטנו להישאר יומיים. למחרת קמנו קצת בשאנטי. הבוקר הוקדש לטיול קצר וכביסות. בצהריים החלטנו לטייל קצת באזור. לקחנו את עצמנו ואת ה"בית" ונסענו לפארק הלאומי אברגליידס. הפארק הלאומי אברגליידס (Evarglades NP), ממוקם בחלקה הדרומי של פלורידה ומכיל שטחים נרחבים בהם מים מתוקים, מי ים וביצות. לפארק הלאומי אברגליידס יש 3 כניסות שונות ו- 4 אזורים שונים הנבדלים זה מזה בבעלי החיים ובצמחייה. לכל אזור גם מרכז מבקרים משלו. שעות הפתיחה של הפארק משתנות בהתאם לעונה. אל הפארק הגענו מכביש 9336 המתפצל מכביש מס` 1 (us1). הכניסה עולה 10$ לרכב, אולם אנו עשינו מנוי שנתי לפארקים הלאומיים (National Park Pass) המאפשר כניסה חופשית לכל הפארקים הלאומיים בארה"ב ($50). הדבר המיוחד באברגליידס הוא העובדה שמלבד הכבישים והשבילים, הכל שם ביצות. כל שדות העשב הנרחבים לצידי הכביש הם למעשה ביצות (רואים את המים מבצבצים מידי פעם) וגם העצים עצמם שתולים על מים. למעשה, כמטר משולי הכביש, הכל מים מכוסים בצמחים ועופות מים. טל: 7700-242(305). לאתר האינטרנט של הפארק לחצו כאן. למידע נוסף על הפארק מאתר למטייל לחצו כאן.
הגענו אל הפארק כשעתיים לפני החשיכה, כך שלא נותר לנו אלא לעשות מסלול קצר. נכנסנו אל מרכז המבקרים הראשי של הפארק, שם קיבלנו מפה של הפארק וחוברת מידע. על פי המלצת המדריך במרכז המבקרים, לקחנו את מסלול Anhinga Trail הנמצא באזור הרויאל פאלם (Royal Palm) הנקרא גם לונג פיין (Long Pine). זהו מסלול נחמד וקצר (בערך 1 ק"מ) היוצא ממרכז המבקרים של הרויאל פאלם, כ- 6.5 ק"מ מהכניסה הראשית. בהליכה נינוחה של כחצי שעה הלכנו על גשרי עץ המתפתלים בין הביצות ומאפשרים צפייה טובה בעופות המים הרבים ובתנינים. יש גם צבי ים, אך לא ראינו אותם. בעלי החיים נראו כאילו הם רגילים לחברת בני אדם ואיפשרו לנו לצלם אותם ממרחק קטן. מומלץ.
אל עבר איי פלורידה
שבנו אל הקמפ (עליו כבר שילמנו) והחלטנו לחזור למחרת לבקר בשאר חלקי הפארק. למחרת בבוקר ירד גשם חזק במשך כשעתיים, מה שגרם לנו לשנות כיוון, ובתחושת החמצה קלה המשכנו עם כביש מס` 1 לעבר איי פלורידה, הלא הם הפלורידה קיז (Florida Keeys). ועד הכתבה הבאה, עומר וענבר מסכמות את החוויות עד עכשיו:
עומר: שלום לכל הקוראים, אני עומר, הבת הבכורה למשפחת קמחי. וגם אני כמו כל בני המשפחה התרגשתי מאוד לקראת הנסיעה בקרוואן. הקניות וארגון הקרוואן היו מעייפים מאוד, אבל כשגמרנו שמחתי מאוד וכבר לא יכולתי לחכות. בזמן הנסיעה אני וענבר תפסנו את השולחן, ושיחקנו משחקי קלפים (היה צריך להחזיק אותם על השולחן בזמן סיבובים, אחרת כל הקלפים היו נופלים). מצאנו קמפינג ונשארנו שם שתי לילות. השינה בקרוואן לא הייתה כל כך נוראה, זה כמעט כמו לישון במיטה בבית. בבוקר המחרת קמנו בסביבות תשע, אכלנו ארוחת בוקר,עשינו סיבוב בקמפינג, וחשבנו לאן לנסוע. בחרנו לנסוע לאברגליידס, ובשעות אחר הצהרים נסענו לשם. היה כיף לראות את כל עופות המים, ולנסות למצוא תנינים (מצאנו שלושה!). צילמנו הרבה תמונות, והיה לנו כיף למצוא תנינים וציפורים בין כל הצמחים שגדלו על המים. היה חבל שראינו רק חלק קטן מהאברגליידס.
ענבר: שלום, שמי ענבר, ה"סנדוויץ`" של המשפחה. בלילה הראשון כשקנינו את הקרוואן רציתי לישון בו אבל לא יכולתי כי ההורים אמרו שישנים בבית של שלמה ופאני. כשקנינו את הדברים לקרוואן כל דבר שראיתי אמרתי לאמא שצריך את זה (כי מאוד התרגשתי).
